עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת עקב
והי' עקב תשמעון וגו' מה כתיב למעלה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם עפי"מ שנחלקו הקדמונים איזה עדיף אם המתאוה ומתגבר על יצרו או אם האינו מתאוה כלל דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' אל הרע הוא עדיף כי השלם במידותיו וחסיד יתקרי וחלקו עלי' כי אדרבה המתגבר עדיף משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדוניו והנה ביש"מ פ' ראה בא כמכריע דאו"א דא"ח דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל אם ע"י מלחמתו בחזקה כבשו עד שבא לבחי' דהע"ה שהרגו להיצה"ר ומכש"כ לבחי' אברהם שהפכו לטוב מה מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו כללו של דבר דבהתחלתו קי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם עכ"ד ז"ל ובזה פירשתי דברי הגמ' סוכה דף נ"ג יש מהן אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו ויש מהן אומרים אשרי זקנתינו שכפרה על ילדותינו אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ויש לומר ע"פ הנ"ל אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו ר"ל בעודם בהתחלה של עבודתם בילדותם הי' בדעת שלימה בלי שום נטי' לרע מעקרם ויש מהן אומרים אשרי זקנתינו שכפרה על ילדותינו ר"ל אח"כ כשכבשו יצרם בחזקם כפרה על ילדותם דאח"כ איגלאי מילתא למפרע דגם בהתחלה כשהי' להם עוד נטי' לרע גם זה הוא לטוב דאל"כ צדיק מה פעל וכהכרעת היש"מ ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא היינו שפירשו דבריהם דפלוגתן אם טוב הוא (כט-29) לעבוד את ה' בלי נטי' לרע או הטוב אסר בבחרותו יתגבר על יצרו בחזקה שלא לחטוא אבל עכ"פ אלו ואלו לא חטאו כלל מעולם ויתבאר ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ר"ל היום מיד בתחלת עבודה רק לעשותם בפועל כי בתחלת העבודה עוד יש נטי' לרע לשמור עצמו שלא יחטא אבל והי' עקב ר"ל בסוף תשמעון גם בשמיעה היינו בכוונת הלב דהוא שמיעה ג"כ יהי' בכל לבו שלא יהא נטי' לרע כלל כזה הכלל דבהתחלה צריך לכבוש היצה"ר עד לבסוף יהפכו כלו לטוב:
והי' עקב תשמעון וגו' ודקדקו הלשון עקב גם תשמעון ל"ל הא כתיב אח"כ ושמרתם ועשיתם ולמעלה בסוף הפרשה ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב וקשה דפתח הכ' לעשותם ומסיים תשמעון דהו"ל היום לשמוע או עקב תעשון:
ונראה עפי"ד הטו"ז באו"ח סי' א' לפרש דברי הטור אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי דקשה סיפא למה לי, וכתב דיש ב' מיני התעוררת תחלה מתעורר מלמטה ואח"כ בא עליו התעוררת העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררת שלו מלמטה א"צ לסיוע התעוררת שלמעלה וע"כ אמר אני מעורר השחר ומעלה זאת אינו אלא לדוד וכיוצא בו עכ"ד, ובזה פירשתי מה שאמרו ישראל והקדימו נעשה לנשמע ר"ל שקבלו עליהם אשר התעוררת שלהם יבא עליהם מעצמם מלמטה תחלה ואח"כ יבא אליהם התעוררת העליון לסייע להם והיינו שאמרו נעשה מעצמינו תחלה ואח"כ ונשמע לשון הבנה הוא התעוררת העליון לסייע להם, ויתבאר הכתוב אשר אנכי מצוך היום לעשותם ר"ל היום באותו שעה מבלי להמתין עד שיבוא ההתעוררת למעלה ואמר הכתוב והי' עקב תשמעון ר"ל בעקב בסוף היינו אח"כ כשנתעורר מעצמו אז יבא אליכם התעוררת מלמעלה ותשמעון מה שמסייע לכם מלמעלה וכמו שהקדימו במעמד הר סיני נעשה לנשמע כן בכל עת תהיו דבקים בהשי"ת והיום לעשותם ואח"כ תשמעו:
א"י עפי"ד האוה"ח פ' ראה עה"פ שמור ושמעת את כל הדברים האלה וגו' ע"ד אומרם ז"ל מי שהוא בעל עבירה שערי תורה ננעלו בפניו כי שערי פתחי ההבנה בדבר תורה הם סוד הקליפות המתהוים מעבירות האדם וז"ש שמור ושמעת פי' אם אתה רוצה שתעמוד על אמיתית התורה שמור המצות לבל תעבור עליהם ובזה ושמעת עכ"ל ובזה פירשתי בפ' תרומה במה שאמרו ישראל נעשה ונשמע דהוא לשון כפל וגם דקודם הי' להם לומר נשמע ואח"כ נעשה דמה יעשו אם לא שמעו מקודם מה לעשות וי"ל נעשה הוא שמירת המצות בפועל ונשמע הוא לשון הבנה בעסק יגיעת התורה וע"כ אמרו ישראל קידם ובזה שישמרו המצות לבלי יעברו עליהם ואז אח"כ ונשמע נוכל לעמוד להבין ולהשכיל אמיתות התורה, ויתבאר הכתוב אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון ר"ל אם מקודם תעשו ותשמרו עצמיכם לבלי לעבור את מצות ה' אז והי' עקב תשמעון ר"ל בסוף אח"ז שתשמרו עצמיכם מכל חטא בזה תשמעון לשון הבנה תוכלו לשמוע להבין ולהשכיל בדברי תורה: א"י גם ליישב קושי' המפורשים ושמר וגו' אשר בשבע לאבותיך דקשה אם יעשו כל המצות מה צריך לזכות אבות הא הם כדאי בזכות עצמם וי"ל דהנה בכל דבר הוא ית"ש המתחיל כמ"ש מי הקדימני ואשלם והמסיים והגומר ג"כ הוא ית"ש דאלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ועיין ביש"מ סו"פ חיי דזש"ה ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהא האדם רק קצת ממוצע בבחירתו ואין לו רק חלק דק וקלוש והיו רק כמסייע ולך ה' החסד דמשלם לו כאלו הי' מעשהו עכ"ד עיי"ש ויתבאר אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון ושמר וגו' את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך היינו כיון דכל מה שעושה האדם הוא רק חלק האמצעי אבל הראש והסוף הוא מאת ית"ש, וזש"ה היום לעשותם ר"ל היום בתחלת העשיי' וגם עבור והי' עקב תשמעון ר"ל מה שתעשו בעקב בסוף כיון דזה הכל מאתו ית"ש כנ"ל ואינו מגיע עבור זה השכר כי אם בחסד ולא בדין וע"כ ושמר וכו' אשר נשבע לאבותיך ר"ל אעפ"י דמהו שעושה האדם המתחיל והמסיים הוא בכח ד' ומה שמשלם כמעשהו הוא כי לך ה' החסד בזכות אבותינו:
והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד והקשו המפורשים וכי ילמדנו לעשות ע"מ לקבל פרס והא לא משנת חסידים כן גם הלשון עקב צ"ב ונראה עפימ"ש אאזצ"ל ביש"מ פ' זו (עה"פ כל המצוה) בפי' דברי המשנה שכר מצוה מצוה דר"ל השכר של מצוה היא עיקר המצוה כי עיקר הנ"ר של השי"ת היא מנתינת השכר כי בל"ז אם תצדק מה תתן לו וכן עונש העבירה ועיקר המצוה מה שיש כביכול נחת רוח להשי"ת בנתינת השכר עכ"ד עיי"ש ובזה יתבאר דברי הכ' לעיל סוף הפרשה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ופרש"י ולמחר לקבל שכרם ר"ל דתשמור המצוה שתהא כלי מוכן לקבל למחר שכרך הרבה מאוד כי הוא זה נח"ר לפני הבוב"ה והיא עיקר המצוה בקבלת השכר ואמר הכתוב והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה היינו עקב וסוף מאת המשפטים אשר צוה ה' היא מה ושמר ה"א את הברית והחסד זהו גוף המצוה כי אך מזה יש נח"ר להבוב"ה ובזה המצוה נקראת אלא במי שנגמרה ע"י קבלת השכר:
א"י והי' עקב תשמעון וגו' דקשה הלשון עקב ולמעלה כתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם אומרו היום צ"ב ומה שפרש"י היום לעשותם ומחר לקבל שכרם והוא מאחז"ל במס' עירובין וע"ז ג"כ קשה דהא בהך פרשה כתיב שכר עוה"ז וא"כ הוא סתירה מיני' ובי' ונראה עפימ"ש אא"ז זצללה"ה בס' ייט"ל פ' ראה עה"פ לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום דהנה המובתן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה או כוונתו לצורך עצמו הוא כי בהיות כוונתו זכה וצלולה יקום על מעמדו ולא יפול ממנו כי שפת אמת תכון לעד משא"כ אם כוונתו לעצמו להעשיר בעוה"ז או לשם שכר בעוה"ב או מיראת העונש אז איננו במעמד אחד כ"א פעם יצא כברק חצו ופעם יפול הנופל ממנו כמ"ש ועד ועד ארגיעה לשון שקר, וזש"ה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום דייקא אבל למחר איננו במקומו כי אינו מתקיים איש כל הישר בעיניו די דייקא להנאת עצמו היינו אהבת שכר ויראת העונש וכדומה והמופת לזה כי לא באתם ע"ע אל המנוחה לנוח מאויב הפנימי היצה"ר ואל הנחלה וגו' להנחיל לבניכם אחריכם עכ"ד עיי"ש שכ' עוד העובד מאהבה זוכה ומוריש לבניו אחריו, והנה כתבו המפורשים הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דעבירה מכבה מצוה כמו שאמר הכתוב ורעה אחת יאבד טובה הרבה ע"כ אין משלמין השכר בהאי עלמא דלמא ח"ו יגרום החטא לכבות את האהבה היינו שכר מצותיו והנה לפי הנ"ל היינו דוקא באם:
עובד למענו בשביל שכר או עונש אזי יש לחוש שלא יפול ממעמדו הראשון ויחזור ח"ו לסורו לא טוב אשר יעשה על כן אינו מגיע לו שכר מצותיו בהאי עלמא דלמא יכבה אח"כ עבירה את מצותיו אבל במי אשר עובד את השי"ת באהבה ויראה כדת לעשות בכוונה זכה וצלולה אזי הנהו תכון לעד ויקום על מעמדו כאשר בתחלה וכמו אז כן יהי' גם להלאה א"כ מדוע יגרע מנת חלקו לתתו לו בעודו בחיים חיותו דהא מובטח עוז הוא לו אשר ישאר באהבתו לתשוקת ד' חבוקה ודבוקה בו בל ימעד רגלו ישרה לעולם ובודאי הוא בא בשכרו עוד בעוה"ז, ויתבאר דברי הכתוב אשר אנכי מצוך היום דייקא אבל למחר איננו וע"ז דרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם דהא אם אינו עושה אך בבחי' היום ולמחר איננו ע"כ לא מגיע שכר בעוה"ז דהא שייך הטעם דעבירה מכבה ח"ו את המצוה ואמר הכתוב והיה עקב תשמעון וגו' ר"ל אם תשמעו אל מצות ד' גם בעקב היינו בסוף כי בהיות המצוה בכוונה ורעותא דלבא כדיאות בכוונה זכה וצלולה אזי מגיע שכר גם בעוה"ז כי בטוחים אנחנו שיקום על מעמדו ולא יפול ממנו ועל כן ואהבך והרבך וברך פרי בטנך היינו שכר עוה"ז:
א"י לפרש הסמיכות ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון גם דפתח קרא בלשון יחיד ושמרת אשר אנכי מצוך ואח"כ בלשון רבים תשמעון ושמרתם ועשיתם וסיים גם כן בלשון יחיד ושמר ה"א לך ואהבך וברכך והרבך, ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל בייטב פנים לר"ה אות ל"ה לפרש משאה"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ופי' התרגום ארי גלי קדמי ופרש"י אם תפרשהו כתרגומו אין למען נופל על הלשון וצריך ליישב לפי פי' התרגום גם להבין אומרו כי ידעתיו הלא הידיעה אינו מזדקק לבחירה אבל הענין עפ"י אמרם ז"ל כל המזכה הרבים אין חטא בא על ידו ובזה פי' בקדושת לוי ז"ל אל תפרוש מן הצבור להתבודד ולהפרש מהם כ"א תראה לרדוף לזכותן ולהשיבן בתשובה שלימה כי ואל תאמין בעצמך שהרי יוחנן כה"ג שמש וכו' ולבסוף פירש אבל אם תזכה הרבים תהי' מובטח שלא תחטא, וזש"ה כי ידעתיו כלומר שגלוי לפני שלא יחטא ולא מכח ידיעת העתיד שאינו מזדקק לבחירה רק מחמת שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכל המזכה רבים אין חטא בא לידו עכ"ד ז"ל, ויתבאר דברי הכתוב ושמרת את המצוה וגו' היינו אם אתה לבדך תשמור את המצוה ולא תרדוף אחר רבים לזכותן אז אשר אנכי מצוך היום לעשותן וכמו שדרשו חז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם ר"ל בזה האופן אינו בטוח אשר גם למחר יעמוד בצדקתו ובאמונתו לעשות את דברי התורה הזאת אבל והי' עקב תשמעון וגו' אם תפעול בכחך ללמוד לאחרים לרבים לזכותן לשמור את דרך ה' אז הוא בטוח שלא יחטא (עיין בייט"ל ר"פ עקב שכ' כי יש אם למקרא וכאלו כ' עקב תשמעון לזולתכם) ולכן כתיב לשון עקב כמ"ש בשפתי חכמים עקב הוא לשון יען ומשמע דודאי הוא שישמעו אל המצות ומסיים הכתוב ואהבך לשון יחיד משום דקאי אכל אחד אם יזכה את הרבים בטוח הוא שאין חטא בא לידו גם יש לומר עקב כמ"ש הרמב"ן שהוא לשון סוף ר"ל גם אח"כ יקום על משמרתו מבלי לעבור את פי ד' וכנ"ל משום דהמזכה את הרבים אין חטא בא לידו: כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם וגו' וברש"י כל המצוה כפשוטו ומ"א אם התחלת במצוה גמור אותה שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה שנאמר את עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים והלא משה לבדו נתעסק בהם אלא לפי שלא הספיק לגמרו וגמרו ישראל נקראת על שמם (עי' סוטה י"ג) ויש לדקדק לכאורה מנ"ל למידרש הך דרשה בפסוק זה ומה אסמכי' להך קרא גם קשה אומרו למען תחיון ורביתם הא לאו משנת חסידים שיעבוד ע"מ לק"פ, ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' ואתחנן לתרץ דברי הגמ' הנ"ל דאין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה ודריש לי' מעצמות יוסף דקשה מאד הא קיי"ל חישב לעשות ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ומכש"כ היכא שכבר התחיל לעשות ולא הספיק לגמרי אמאי לא יתקרי המצוה ע"י ותירץ עפ"י דברי המהרש"א סוטה י"ד אם אינו מחויב בדבר רק שרוצה להביא עצמו לידי חיוב שרי עמל"פ וזה שאמר הקב"ה למשה למה אתה רוצה ליכנס לארץ הריני מעלה עליך כאלו קיימת מצות התלויות בארץ ואתן לך שכרך ואף שמשה חפץ במצותיו ולא בשכר מצותיו עכ"ז עוד שאינו מחויב בדבר מותר עמל"פ ועי' עוד שם במהרש"א דמשו"ז משה רבינו חכם יתקרי חכם לב יקח מצות ולא בשם צדיק או חסיד דהחכמה היא מה שחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וצריך ליישב ג"כ אף דאין לעבוד ע"מ לק"פ והאיך יתכן לחשוב שכר מצוה עכ"ז בכה"ג דאינו מחויב בדבר מותר כנ"ל, ובזה יתבאר דברי המדרש כתבתי עליך שחכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות ואתה רוצה ליכנס לארץ ירצה כתבתי עליך שחכם פי' חשבת הפסד מצוה כנגד שכרה ואף שאין לעבוד עמל"פ מוכרח לומר דבכה"ג באינו מחויב עוד מותר וא"כ אמאי אתה רוצה ליכנס לארץ הא אני מעלה עליך כאלו קיימת ואתן לך שכרך ומדברך מוכח שמותר עמל"פ בכה"ג וזה הי' לו כדמות עונש למרע"ה על שלא קיים כמדרגתו באהבה גמורה רק שחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולכך נמדד לו כמדתו כאלו הי' רוצה ליכנס לארץ עמל"פ ואף דלאדם מפשוטי עם מותר עמל"פ בכה"ג אבל לפי מדרגת משה רבינו ע"ה גם זה הי' לו לעשות רק בשביל קדושתו ואהבת שמו ובזה תבין מה דאמר בגמ' אין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים ואף שחשב לעשות המצוה וגם התחיל לעשותה רק שלא הספיק לגמרה וא"כ אין צריך דהלא נאנס ולפי הנ"ל א"ש שהתחלת המצוה הי' סיבה שלא גמרה כיון שלא הי' בשלימות הנרצה לפי מדרגת משה ולכן נמדד לו כן לבסוף ולכן אין זה בכלל נאנס ולא עשאו כנ"ל עכ"ד בקיצור:
וז"ש כל המצוה וגו' תשמרון לעשות (ע"ד ואביו שמר את הדבר) ר"ל שתביא עצמך לידי חיוב שתהא שומר ומצפה מתי יבא לידך המצוה ותקיימנה ובכה"ג מותר לעשות למען תחיון ורביתם וגו' היינו עמל"פ כיון שעוד אינך מחויב בדבר וזה כוונת רש"י בנועם אמריו כל המצוה כפשוטו ר"ל דלאיש פשוט מותר בכה"ג עמל"פ ומדרש אגדה בא ללמדינו אם התחלת במצוה גמור אותה ודבר זה נאמר במשה רבינו שלא הי' המצוה נקראת על שמו וזה הי' לו כדמות עונש לפי מדרגתו למאד נעלה דלאדם כמותו אף באופן זה אין לעבוד ע"מ לק"פ ומ"א להורות נתן בזה שיש למעלה ממדרגה זו שלא יחשוב שום חשבון נגד אהבת ותשוקת הבוב"ה כנ"ל והבן:
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבני' ברזל ודרשו חז"ל במס' תענית דף ד' א"ת אבני' אלא בוני' אלו ת"ח שבה שמחדדין זה לזה כברזל וצ"ב מאי שייך דרשה זו לכאן:
ונראה עפימ"ש א"ז זצ"ל ביש"מ ריש פרשה זו לפרש הכתוב ד' רועי לא אחסר עפ"י הגמ' קידושין דפ"ב ראית מימיך חי' ועיף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי דהנה עיקר האדם הוא הנשמה ואם הוא עושה רצון קונו אינו חסר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיינו ד' רועי בזמן אשר לא אחסר שאיננו חסר בעצמותו עכ"ד ז"ל, והנה אמרינן בקידושין דף ל' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו ועוד שם בגמ' לעיל מיני' בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו עיי"ש הרי מכל אלה דע"י עסק התורה נוכל להמלט מאויב והצר הצורר אותנו היצה"ר שלא יחסר כלום מעצמותינו ואז עי"ז אשר הטבנו מעשים ייטיב ד' אתנו לזון את ברואיו כאשר הוא בטבע הבריאה וכמו חי' ועוף שמתפרנסין שלא בצער, ובזה יתכן התכון הכתוב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם והיינו משום אשר לא תחסר כל בה אוירה דא"י היא מחכים אשר לא תחסר מרמ"ח אברים ובזה לא במסכנות תאכל בה לחם כמו שהוא בטבע לזון את ברואיו אם לא ירעו מעשיהם ואמר הכתוב ארץ אשר אבניה ברזל אלי ת"ח שמחדדין זל"ז בהלכה היינו בזה דייקא יוכל לשמור עצמו מעצת היצה"ר הבוער בלב איש הוא ע"י התורה ונעשית לו סם חיים תבלין לבטל היצה"ר: ועתה ישראל מה ד' א' שואל מעמך כי ליראה את ד' א' ללכת בכל דרכיו יש לדקדק הלשון ליראה את ד' א' הול"ל ליראה אותי דהא התחיל לדבר מה' עוד יש לדקדק אומרו ללכת בכל דרכיו הול"ל ללכת בדרכיו והנ"ל עפי"מ שאמרו בגמ' ר"ה ויעבור ה' על פניו ויקרא אר"י אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה למשה סדר התפלה א"ל כ"ז שישראל חוטאין ויעשו כסדר הזה אני מוחל להם, והרבה מקדמונים דקדקו יעשו היינו יעשו ממש כמדותיו ית"ש מה הוא רחום וכי הוא מצות והלכת בדרכיו והרבה מקדמונים ס"ל יעשו היינו יקראו במו פיהם בעטיפת י"ג מדות של רחמים והקב"ה מוחל להם ובזה פי' בעל פנים יפות נוסח הפייט א' הורית לו לומר שלש עשרה להכריע להוראה דהכוונה כפשוטו אם יעשו היינו יקראו במו פיהם דא"א לומר יעשו ממש היינו להתנהג במדתו מה הוא רחום וכו' א"כ במדה הראשונה מה אית לך למימר מה הוא א' וכו' הא לא איש א' וע"כ ממדת א' נשמע דהכוונה כפשוטה באמירה בעלמא סגי וז"ש א' הורית לנו לומר שלש עשרה ממדת א' יוצא הוראה לכל ישראל לומר שלש עשרה ובאמירה בעלמא הקב"ה מוחל עונותם עכ"ד ועוד איתא בספרים שדבר זה תלוי בפירוש דברי רש"י ז"ל פ' וישלח ויבא יעקב שלם וכו' ויבן שם מזבח ויקרא לו א' אלקי ישראל ופירש"י שם לא שהמזבח קרוי א' אלקי ישראל אלא ע"ש שהי' הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח ע"ש הנס וכו' ורבותינו פי' שהקב"ה קראו ליעקב א' עכ"ד רש"י ז"ל וא"כ לפי"ז נראה דגם אדם יכול להתעלה במעלה עליונה עד שהקב"ה יקרא אותו בשם א' ויש לומר לפי"ז דמה שאמרו בגמ' יעשו היינו יעשו ממש כמדותיו דהא גם למדת א' יכול האדם להעלות עצמו ועי' בבני יששכר מאמר ברית כרותה, ובזה כראה לפרש דברי הגמ' פסחים כ"ב שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' א' תירא פירש [כי מי ראוי לרבות לירא עם הקב"ה] עד שבא ר"ע ודרש את ד' א' תירא לרבות ת"ח ויש להבין הכי שמעון העמסוני שדרש כל אתין שבתורה לא יכול לודרש גם את זה והוא פלא, וע"כ לומר דנחלקו באיזה ענין ויש להבין במה נחלקו, ונ"ל דדוקא ר"ע לפי מדרגתו ואהני לי' שיטתי' למידרש את ד' א' תירא לרבות ת"ח עפי"מ שנמצא כתוב בשם הגאון מהר"ש מאיסטראפאליע לפרש הכתיב כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש לד' דקאי על עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על מכירת יוסף והיינו כל אשר יעבור תחת השבט ר"ל שעברו מן העולם היא תחת השבט היינו שבטי יה לכפר על חטאתם אך לפי"ז לא הי' צריכים להיות אך תשעה כי יוסף לא חטא וגם ראובן ובנימן לא הי' שם אכן ידוע דבשעת מעשה הצטרפו עמהם השכינה כביכול שלא יגלה מצפונם ולזה נהרג גם העשירי דהוא עשירי לכפר על ד' והיינו והעשירי [ר"ל למה נהרג העשירי] יהי' קדש לד' והבן והיינו דאמרו לו אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד ר"ל בשביל אחד היינו השכינה כביכול עכ"ד הקדושים ועפי"ז יש לפרש הגמ' הנ"ל ר"ש לא הי' רוצה לידרש את ד' א' לרבות ת"ח כי לא איש א' ואל מי תדמיוני ואשוה וגם כי אדם לא יוכל להעלות במדרגת א' וע"כ פירש עד שבא ר"ע שהוא נהרג למען שמו ית' בשביל השכינה והרי מזה שגם אדם יכול להעלות במעלות עליון עד שיהא נחשב כביכול תמורת שם ד' ושפיר יכול למידרש את ד"א לרבות ת"ח והבן, ובזה יבואר הכתוב כאן מה ה' א' שואל מעמך כי אם ליראה את ד' א' ר"ל את לרבות ת"ח ובמה איפוא זכינו לדמות פני יצור ליוצר ה' הא לא איש א' ואין דומה לו וע"כ אמר הכתוב ללכת בכל דרכיו [ר"ל לקיים והלכת בדרכיו] בכל מדותיו אף במדת א' ובזה אנו באין לידי מדה זו לרבות ת"ח מאת ה' אלקיך תירא והבן:
לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' א' על פני כל הארץ וגו' ופירש"י והלא הוא פחד הוא מורא אלא פחדכם על הקרובים ממך ומוראכם על הרחוקים ממך וצ"ב:
והנ"ל עפימ"ש ביש"מ פ' ראה בהפטורה לפרש הכתוב הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול עפימ"ש בעקידה דהירא מאלקים אין לו כי אם יראה מאחד ית"ש ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל ונמצא הירא בלתי ירא והבלתי ירא ירא, וכתב הטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הברואים הכח הזה היא כמלך אצל הכח שיש בברואים וא"כ כשעובד את אלקים מכניע כל הכחים תחת הנשמה ועפ"ז מבואר הכתוב הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראות היינו משום דאפס מאותו פי' שאין אלקים כל מזמותיו מ' גר אתך עליך יפול ר"ל הכוחות שיש בו חונים עליו עליך דייקא מכש"כ הברואים אשר חוץ ממנו עכ"ד בקיצור, ויש לפרש בזה הכתוב פ' שופטים שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם וגו' אל תיראו ואל תפחזו ואל תערצו מפניהם כי ה' א' ההולך עמכם וגו' ויל"ד באמרו ה' ההולך עמכם והלא הי' ד' לאמור משום שה' יצילם מכל אויביו ולהנ"ל יש לומר עפמ"ש הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' כשישים אל לבו ממה"מ עומד עליו ורואה במעשיו כדכתיב אה יסתר איש במסתרים וגו' מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וכו' עכ"ד והיוצא מזה דבזה שמשים על לבו אשר ה' לנגדו תמיד יגיע אליו היראה והפחד מהדר גאון עזו וז"ש אל תראו ואל תחפזו ממלחמת אוביכם כי ה' הולך עמכם תמיד וכשמשים זאת על לבו יגיע אליו היראה מה' והירא בלתי ירא כי היא מושל על כל הברואים והכל נכנעים תחתיו ועל כן אל תראו ואל תחפזו וזש"ה פחדכם ופירש"י היינו הקרובים ממך ר"ל כח הבהמיות אשר חונה בך דכל מה שיש בעולם יש באדם ואין לך קרובים ממך יותר מכח הבהמיות אשר שוכן בתוך הגוף ומוראכם הרחוקים ממך היינו הבהמיות וחיות אשר חוץ ממני וזהו הרחוקים ממך כיון שאינם בתוך הגוף ממש יתן ה' על פני כל הארץ כי כאשר תכניע כח הבהמיות אשר בקרבך כן בזה כל שתה תחת רגליך ואתה כמלך על הכל ומושל בכל ונמצא דבזה אשר תכניע כח הבהמיות אשר בקרבך אזי ממילא גם הבהמיות הרחוקים ממך יכנעו לפניך כאמור:
בהפטרה הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וגו' ויש לפרש עפ"י מ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' שמות דאיתא במדרש שדעת האומות דישראל ח"ו בטלין ברוב לגבי' והנה ידוע דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואינו בטל ברוב משא"כ לאחר דניידו והנה אם ישראל יושבין במקומן אין חשש ביטול דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל לאחר שגלו הם כניידו ויש חשש ביטול ברוב אבל באמת גם זה אינו חשש דהא מצינו אחד שקול נגד כמה וכמה כמו משה שקול נגד כל ישראל וכן בדור המדבר אחד הי' שקול כאלף איש, וזש"ה ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דפרש"י מקביעתן ובאו לשם מקום הטומאה ואיך לא חשו דישתקעו בטומאה ח"ו ויבוטלו ברוב ולזה אמר ויהי כל נפש וגו' שבעים נפש וגו' והלא בפרטן אין אתה מוצא רק ששים ותשע ואיתא בפרד"א סי' ל"ט כשבאו יעקב ובניו לגבול מצרים היו שבעים חסר אחת מה עשה הקב"ה נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים עיי"ש ומזה יובן כמה חשוב אחד מישראל אם כיבכול הקב"ה מחשב עצמו לאחד מהם וא"כ אין רוב נגדם ואמר עוד ויוסף הי' במצרים הוא לבדו ולא נטמא ביניהם עכ"ד ז"ל:
וזש"ה כי אחד קראתיו שהי' אברהם אבינו רק אחד בעולם ואברכהו וארבהו היינו שלא בטל ברוב האומות ואחד הי' אברהם ושקול נגד כולם וזהו ואברכהו שהי' בבחי' וארבהו אותו לבדו שהי' לו כדין רבים כן נחם ד' ציון נחם כל חרבותי' היינו בעת אשר ציון בעוה"ר חרב וישראל הם נדים וטלטולים ממקום למקום ועכ"ז ירחם ד' עליהם ולא יבוטלו ברוב האומות כי אחד מהם שקול כנגד כמה וכמה וע"כ אין להעריך את בנ"י נגד מספר האומות וישראל חשיבו כרבים מהם ואינם בטלים ובכל מקום שהם לבדם ישכנו ולא יבוטלו:
ראה ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' את הברכה אשר תשמעו תיבת היום לכאורה שפת יתר ב) אשר תשמעו הו"ל אם תשמעו כאמור להלן אם תשמעון, ג) אשר תשמעו פרש"י על מנת אשר תשמעו מאי בעי רש"י בזה, ד) הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:
ונראה עפ"י המבואר בקידושין (דף ל"ט) דאי איכא שכר מצוה בהאי עלמא הו"ל להגן מן החטא עיי"ש, והנה הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מבואר בספרים משום דמעלת עוה"ב אין ערוך אליו בעוה"ז ומי פתי יחליף עולם עומד נועם מתמיד לעדי עד בעולם עובר הכלה ונפסד עכ"ד, ולפ"ז נראה דאם האדם יבקש שכר מצוה בעוה"ז היינו שהמצוה יגן עליו מן החטא אז הדין עמו שיטול שכרו בעוה"ז כי בזה לא שייך הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום שאין העוה"ז כדאי הוא לו כי אדרבה מטרת השכר הוא כדי להרבות שכרו לעוה"ב שיגן עליו המצוה מן החטא שלא יבא לידי עבירה וז"ש הכתוב מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים למען ייטב להם וגו' דקשה לכאורה האיך הותר לעבוד ע"מ לקבל פרס ולפי הנ"ל יתכן שפיר דהכתוב ילמדנו לירא מפניו כל הימים שלא נבא לידי חטא שהמצות יגן עלינו ובאופן כזה נוכל לקבל שכר מצוה אף בהאי עלמא וגם מותר לעשות ע"מ לקבל פרס כי אין כוונתו לק"פ לצורך עצמינו כי זה נקרא עובד א"ע רק כוונתינו בקבלת הפרס רק לעבוד בזה הבוב"ה כי השכר הוא שיגן עלינו מן החטא, וז"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה ר"ל היום לקבל שכרם וקשה לכאורה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ועז"א הכתוב את הברכה הוא אשר תשמעו אל מצות וכו' ר"ל דהשכר הוא כדי שתשמור עי"ז מצות ה"א ופרש"י על מנת אשר תשמעו דהברכה הוא שיגן עליכם מן החטא שתשמרו את מצות ה' כנ"ל:
א"י לפרש הלשון לפניכם עפ"י שמבואר בצל"ח על הגמ' (פסחים דף נ') אטו האידנא לאו אחד הוא אלא בעוה"ז על הטוב מברכין הטוב והמטיב וכו' בשם הצדיק מו"ה אפרים מגיד זצ"ל ותורף הדברים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב ולזכותו ולהכניע להיצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונראה בעיניו כאלו הוא לרע לו ח"ו וזהו שאומרי' על בשורות רעות דיין האמת שסובר שהוא מצד דין ולעוה"ב כולו הטוב והמטיב פי' שיראה למפרע שכולו הי' טוב והי' לו לברך על הכל הטוב ומטיב עיי"ש ועי' ביש"מ פ' תשא ובמ"ש לעיל פ' ואתחנן וז"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום דייקא ברכה וקללה פי' היום בעוה"ז שייך שניהם ברכה וקללה ח"ו כיון שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ועל כן לפניכם דייקא יראה כן כאלו יש ח"ו לא טובה אבל למחר לעוה"ב תראו כי הכל הי' לטובה ומפי עליון לא תצא הרעות:
ובילקוט הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב שאת קללה וכו' ונראה עפי"מ שנאמר משמי' דהגאון מוהר"א מווילנא ז"ל לפרש מה שאמרו חז"ל במשנה דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כפל הלשון דין וחשבון כי דין הוא על מה שחטא ונתינת חשבון הוא מפני שאין חפשי מבלי לקיים המצית בכל שעה ורגע א"כ באותו רגע שעבר עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים מצוה בעת שעשה עבירה, ובזה פרשתי בפ' בראשית משאה"כ הלא אם תטיב שאת ר"ל אם תטיב לעשות דייקא מצות ה' אז ירצה א' את מעשיך ואם לא תטיב לעשות מצוה אפי' אם לא תעבור עבירה עכ"ז לפתח וגו' כי האדם נברא לעשות טוב בארץ ואין די בזה שלא יעבור נגד רצונו יתברך כ"א לעבדו ולעשות רצונו והנה גם כאן קשה מה שנאמר והקללה אם לא תשמעו וגו' וסרתם מן הדרך דהוא כפל לשון דהא בזה דכתיב וסרתם מן הדרך הוי בכלל זה ג"כ הא דלא תשמעו אך להנ"ל יש לומר דישמיעני הכתוב דאם ישב בטל ולא תשמעו אל מצות ה"א דהיינו שלא יעשה מצות אפי' ישב ולא עבר עבירה עכ"ז עבירה הוא בידו דהאדם לא נברא אלא לעשות מצות, וז"ש במדרש כיוצא בו אומר הלא אם תטיב שאת ר"ל כמו דמוכח בפרשה כאן דצריך ליתן חשבון על מה שלא עשה מצוה כיוצא בו כתיב ג"כ בפסוק הלא אם תטיב שאת וכאשר פרשתי ועיין מ"ש בפ' תצא עה"פ לא תלבש שעטנז:
ראה אנכי נותן לפניכם וגו' את הברכה אשר תשמעו וגו' וקשה הלשון ראה דהול"ל שמע גם לפניכם צ"ב ולעיל כתיב לא יתייצב איש בפניכם וגו' וקשה ג"כ מהו בפניכם ובבעה"ט את הברכה אשר תשמעו סו"ת תור"ה, ונראה עפי"ד המשנה כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות, והנה ברמב"ן פ' בראשית על פסוק זה ספר תולדות אדם בשם רב שרירא גאון וז"ל שמסרו החכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי השרטוטין וכו' ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך עכ"ל ועיין ביש"מ פ' וישב עה"פ כי בן זקונים ומוכח מזה דעל הכרת פנים ניכר בו השרטוטין אם ראוי הוא לקבל להבין ולהשיג סתרי תורה וממילא מי שהוא ראוי לכך מעבירין ממנו עול מלכות וממי ירא ולא יפחד והיינו שאמר הכתוב לא יתייצב איש בפניכם היינו הכרת פנים שענתה בו וחכמתו אשר בקרבו יאר פניו ועל כן לא יתייצב איש בפניו דייקא בשביל התורה שעל עניו מעבירין ממנו עול מלכות ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היינו שהוא דבר שנראה בפניו את השרטוטין וסתרי תורה שראוי לכך ואמר את הברכה אשר תשמעו סו"ת תורה ובזה ינצל מכל ומעבירין ממנו עול של אחרים: ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' ויל"ד תיבת לפניכם גם היום צ"ב את הברכה אשר תשמעו דהו"ל אם תשמעו כמו שנאמר אם לא תשמעו ויש לומר עפי"מ דקיי"ל בישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ובעכו"ם אין הקב"ה מצרף למעשה ובעבירה מחשבה אין מצטרף למעשה, וז"ש היום אפי' אם לא עשו עוד המצוה רק כשקבלו עליהם לעשות הרי כאלו עשו והיינו עוד היום מצטרף כאלו כבר עשו הרבה מצות ע"י הקבלה בלב ועל כן לפניכם ולא לפני עכו"ם כמו שדרשו חז"ל בפ' משפטים לפניהם ולא עכו"ם וה"נ אמרינן לפניכם מחשבה מצטרף למעשה ולא כן בעכו"ם ואמר אשר תשמעו כפרש"י ע"מ אשר תשמעו דע"מ הוא לשון תנאי קודם המעשה רק בקבלה בלב הוא כאלו עושה מעכשיו המצוה דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וגם קודם שעשו המצות הרי כאלו כבר עשו כיון שקבלו עליהם המצות במחשבה טובה: א"י עפי"ד א"ז זללה"ה ביש"מ פ' בשלח עה"פ הנני ממטיר לכם וגו' ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו וגו' ופרש"י שלא ילקטו היום לצורך מחר ופי' שם דהנה יעקב ועשו חלקו עוה"ז ועוה"ב והנה מה שיעקב לקח מעוה"ז כדי שיוכל לעבוד השי"ת דאם אין קמח אין תורה וכן לעשות מצות ליתן צדקה ולגדל בניו לת"ת וע"כ לא ינוכה עי"ז שכרו לעוה"ב והנה דרשו חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, וזש"ה הנני ממטיר לכם לחם ושמא תאמר פן יטלו שכרם בעוה"ז וינוכה חלקם לעוה"ב לזה הבטיח הקב"ה ולקטו דבר יום ביומו ולא שלמחר היום ומפרש הטעם למען אנסנו הילך בתורתי וכיון שצורך התירה הוא אין לנכות שכרו בעוה"ב אפי' אם יטול בעוה"ז עכ"ד זצ"ל, וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה ר"ל דהברכה הוא לצורך היום ולא שלמחר שלא ינוכה שכרם לעוה"ב אפי' אם יתברכו בעוה"ז ומפרש הטעם את הברכה אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו רק אשר תשמעו היינו דע"י הברכה בזה תשמעו ותקיימו התורה וא"כ דצורך התורה הוא ע"כ לא ינוכה שכרם למחר וכל הברכה יהי' אך לצורך היום ולא שלמחר: