אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת ואתחנן

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת ואתחנן

ספר עצי חיים על התורה - פרשת דברים

ואתחנן אל ד' וגו' איתא במדרש הובא ביש"מ בשם ספר כתנות:

אור אמר לו הקב"ה למשה כתבתי עליך שחכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות ואתה רוצה ליכנס לארץ, והוא פלא:

ונראה דאיתא במס' סוטה דף י"ג חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף וכתב במהרש"א בח"א על מה שתאר אותו בשם חכם דלכאורה אינו ענין לכאן רק תאר צדיק דאיזה דבר חכמה יש בזה רק הוא צדקות, ומפרש דשפיר הוא דבר חכמה שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עכ"ד וביש"מ פ' זו הקשה היתכן לומר כן דאם מחשב השכר ובשביל זה היא מחזיק במצוה א"כ הרי היא ע"מ לקבל פרס וא"כ האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד ההפסד ובשביל זה החזיק במצוה דהרי זה ע"מ לק"פ ודבר זה אסור וקשה ג"כ על אמרם ז"ל במס' אבות פ"ב הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' דזה מורה ע"מ לק"פ ע"ש:

ונראה לענ"ד לתרץ עפי"מ דאיתא בסוף פ"ק דקידושין לפי שהעולם אחרי רובו נידון ע"כ יראה האדם את עצמו ואת כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר ח"ו עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב עכ"ד הגמ' ואא"ז זצצלה"ה בייט"ל פ' ראה הביא בזה דאע"ג דאינו רשאי לעשות ע"מ לק"פ עכ"ז בשביל שכר והעדר העונש של רבים להכריע את כל העולם לטובה בודאי ראוי ונכון לעשות ע"מ לקבל פרס למען לא יכריע את העולם לכף חוב כ"א לכף זכות כי השי"ת מקור הטוב רוצה להטיב וזה עצמו היא מצוה להציל נפשות מישראל לדרוש שלומם וטובתם כל הימים וכש"כ שלא להיות גורם להרע ח"ו לרבים ולכל העולם עכ"ד עיי"ש באריכות מה שמבאר בזה דברי הגמ' באו ונחשוב חשבונו של עולם וכו', ועד"ז יש לומר מה שאמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה היינו לחשוב שכרה של כל העולם והפסדה ח"ו באותן זה דוקא הותר לחשוב הפסד מצוה ושכרה כיון שזה עצמו מצוה להטיב לזולתו אבל בשכר לעצמו להנאתו וטובתו דייקא ע"ז כבר אמרו דאין לעשות ע"מ לקבל פרס וגם במרבע"ה דחשב הפסד מצוה נגד שכרה היתה ג"כ רק באופן זה דחשב עבור טובת הכלל כלו דבכגון זה מותר כנ"ל וז"ש חז"ל משה שקול כנגד כל ישראל כיון שכל כוונתו לא לטובת עצמו כ"א להכריע במעשיו לזכות את כל ישראל וע"כ הי' שקול דייקא שהכריע במשקל לטוב כל ישראל, והנה ידוע מה שאמרו במדרש הובא בפר"ד דרוש שמיני אלמלא הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' נחרב ביהמ"ק פי' עפימ"ש כלה ה' חמתו ויצת אש בציון ואמרו חז"ל ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים מה שהי' צריך לחול על שונאיהן של ישראל הקב"ה ברב חמלתו השאיר לנו שארית בארץ וחיים כלנו היום ואם משה רבינו הי' נכנס לא"י לא הי' שונאי ישראל ליגע במעשה איש א' קדוש כיון ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעשיו המה נצחיים, ונמצא מזה במה שמשה לא נכנס לא"י אף דלגבי משה לאו מלתא זוטרתא היא ורעה בעיניו מדוע לא יזכה לחזות בנועם ד' לבקר בהיכלו עכ"ז הרי נצמח מזה ישועה גדולה לכלל ישראל ודור האחרון להחיותם כהיום הזה וזה שאמר בעדרש אמר הקב"ה למשה כתבתי עליך שחכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות ודבר חכמה הו מה שחשב הפסד מצוה נגד שכרה והיינו הפסד ושכר של כל העולם דהא בעבור עצמו אסור ע"מ לקבל פרס ורק להשתדל עבור טובת כלל ישראל וא"כ למה אתה רוצה ליכנס לא"י הא זה יזיק ח"ו לכלל ישראל, וא"כ בחכמתו כיצד יעשה הכל רק לטובת בני ישראל: ואתחנן וגו' וברש"י אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם והקשו המפורשים מהיכא תיסק אדעתין שיתלו במעשיהם הטובים הלא לעולם אין לאדם שום חוב על הקב"ה:

ונראה עפימ"ש באלשיך גמול על עבדך אחיה ואשמרה וגו' גל עיני ואביטה נפלאות וגו' כי הנה ב' העולמות עוה"ז ועוה"ב יש בכל אחד חדא למעליותא שאין בחבירו דעוה"ז הוא עולם המעשה לעשות מצות ומע"ט וכמ"ש התקן עצמך בפרוזדור ולא כן בעוה"ב עבד חפשי מאדוניו ועוה"ב אית בי' מעליותא כי שם יזכו הצדיקים להשיג סודות ותעלומות חכמת תורתינו הקדושה משא"כ בעוה"ז החומר היא מיסך המבדיל ודוד המע"ה רצה לזכות ב' מעלות טובות כאחד יחדיו לזה ביקש גמול וגו' אחי' בעוה"ז ואשמרה וגו' היינו קיום המצות ועכ"ז גם מזה אל תנח ידי להשיג הסודות כמי בעוה"ב וזהו גל עיני ואביטה נפלאות היינו הדברים המכוסים בנסתרות עכ"ד והנה משה רבינו ע"ה רצה לכנוס לא"י כדי לקיים מצות התלוים בה כדאיתא בגמ' אע"ג דגם אחר פטירתו מעוה"ז יזכה לחזות בנועם ד' ולהשיג סודות ותעלומות החכמה וא"כ למה אוה למושב לו בעוה"ז מ"מ כיון דהוא הגבר אשר גם בעוה"ז זכה לשני המעלות לקיים המצות בפועל ממש בעשיי' וגם השיג ברוחו פי שנים עמקי סודות התורה ע"כ נפשו חכתה להיות בחיים אתנו לקיים המצות גם במעשה, וז"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך כמאחז"ל דבר גדול זה מעשה מרכבה היינו שזכה בעוה"ז שהראה לו הקב"ה סודות התורה ואת ידך החזקה היינו מה שמקיים המצות בפועל ממש שבא ע"י עשיי' בחזקת היד ולכן אעברה נא כדי לקיים המצות לזכות בשני המעלות כאחד יחדיו וזה שפירש"י אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים היינו שאין די להם במה שזכו להשיג הסודות ותעלומות התורה כי אם הם רוצים ג"כ לעשות מעשים טובים בפועל ממש, וזש"ה רב לך וגו' ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך ר"ל אע"ג דגם בעוה"ז השיג משה רבינו ע"ה סודות וחכמת התורה מ"מ אינו דומה לעוה"ב מה שצפון לצדיקים עין לא ראתה א' זולתך אשר אין במציאות להאיר על הארץ ונעלם מעין כל חי כי אם בעוה"ב ועל כן טוב לו בזה כדי שישיג מה שאין יכול לבא לזה כל זמן היותו בארץ:

ובמדרש ואתחנן למה כדי שיכנוס לארץ וצ"ב ונראה דהנה הקשה הרא"ם פ' חוקת למה לא התפלל משה כשנאמר לו עתה תראה ותי' דשם נגזר רק שלא יראה הכיבוש אבל יכול לכנוס אבל במי מריבה נגזר שלא יכנוס כלל ואא"ז זללה"ה ביש"מ הקשה לפי תירוצו וכי לאכול מפרי' הוא צריך כיון דהמצות התלויות בארץ עדיין לא נהגו קודם כיבוש ואם כן קשה מפני מה לא התפלל כשנאמר לו עתה תראה כדי לקיים מצות הנוהגים אחר כיבוש עיי"ש, ונראה לענ"ד לתרץ עפימ"ש השל"ה אמה שאמרה רחל הבה לי בנים לפי שחשבה שהשי"ת מונע ממנה פרי בטן מחמת שמתאוה לתפלתו של יעקב כאמרם ז"ל למה נעשה אמותיהן של ישראל עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וע"ז השיב יעקב שזה היא בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו אבל בחו"ל שניתן תחת שרי מעלה אין הקב"ה מייסר את הצדיק מפני שחושק לתפלתו כי חולי יפסיקהו עוברי דרכים הם שרים החיצונים וז"ש התחת אלקים אנכי פי' וכי אני בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו עכ"ד היוצא מזה דבחו"ל שהוא תחת שרי מעלה יש לירא מפני שרי החיצונים שלא יסטינו ויקטרגו לעכב מעבור את התפילות לעלות למעלה אבל בא"י הוא תחת ידי הקב"ה בעצמו ושם אין שטן ואין פגע רע, ובזה יתורץ שפיר קושי' הרא"ם הנ"ל דהנה מתחלה כשנגזר עליו שלא יראה הכיבוש לא התפלל תיכף כיון שסבור הי' משה שיכנוס לארץ ולכן בעת ההוא כשיהי' בארץ שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו בניקל יותר יוכל להתפלל כיון דשם אין שום מסטין ומפריע לעכב את התפלות אבל בחו"ל תכבד העבודה מחמת המסטינים אבל עכשיו כשנגזר שלא יכנוס כלל על כן הפציר מאוד בתפילה ובתחנון אעברה נא בלבד לא"י ואפי' אם לא יראה הכיבוש ושם בא"י יהי' לו בניקל להתפלל כנ"ל, וז"ש המדרש ואתחנן למה כיון שלא התפלל רק אעברה נא ולא יקיים מצות התלוים בארץ וא"כ קשה וכי לאכול מפרי' הי' צריך כיון שהמצות לא נהגו עד אחר כיבוש ומשני כדי שיכנוס לארץ שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו ושם בניקל יתפלל לבטל הגזירה ועיין מ"ש בפ' ויגש:

וברש"י אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם ודקדקו המפורשים דהול"ל שיש לצדיקים לבקש במעשיהם הטובים והלשון לתלות צ"ב:

ונראה עפי"ד הגמ' בסוטה (כ"א ע"א) עבירה מכבה מצוה ופרש"י שם שכר מנוה עיי"ש ר"ל דאעפ"י שעשה מצוה עכ"ז אם הטה את ארחו אח"כ ועבר ח"ו על מצות ד' אשר לא תעשינה יוכל ח"ו לכבות את האהבה היינו המצות אשר עשה וינוכה עי"ז שכרו המגיע לו בעד המצות ועפי"ז כתבו המפורשים הטעם דאין משלמין שכר מצוה בהאי עלמא משום דהן בקדושיו לא יאמין ומי יאמר אשר באמונתו יקום לעד ולא יסור ממנה לכן אין משלמין שכר מצוה כיון דאולי לאחר כן יחטא ויכבה את המצוה ולא יגיע לו שכר, וז"ש אעפ"י שיש לצדיקים לתלו"ת במעשיהם הטובים ואין זה אלא דרך תלוי' מספק (כלשון אשם תלוי) ור"ל שיש לצדיקים לבקש שכרם דרך ספק מה שהם יבטחו בעצמם שלא יחטאו עכ"ז אינם מבקשים אלא מתנת חנם כיון דאעפי"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וזש"ה ואתחנן אל ד' בעת ההוא בשביל עת ההוא דייקא בעוד שמגיע להם שכר מצותיהם ועי' מ"ש בסוף הפרשה:

בעת ההוא ופרש"י לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג וכו' והקשה הרא"ם בפ' חוקת למה לא התפלל משה תיכף כשנאמר לו עתה תראה ולהלן ושא עיניך ימה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה וקשה מה הי' לו בזה שראה את הארץ ממרחק ואפשר יש לומר עפימ"ש האלשי"ך כי לפעמים היצה"ר מטעה את האדם ומראה לו סימן טהרה על ענין עבירה עד שידמה בעיניו שהוא מצוה ואינו מבין על עצמו והבחינה לזה אחרי עשותה כולה או מקצתה הנה פקודי ד' ישרים משמחי לב ואם ירך לבבו ויתחרט זה מורה שהוא עבירה, וזש"ה בדוד המלך ע"ה ויכרת את כנף המעיל אשר לדוד בלט ויהי אחר כך ויך לב דוד וגו' ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה הדבר הזה כי הי' מסתפק בדבר אם מותר לו להרוג את שאול יען כי גרשו מהסתפח בנחלת ד' וסברא הי' גם להיפך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולא ידע דהע"ה אם הוא מעצת היצה"ר או להיפך ולזה עשה בעצמו נסיון להכרית כנף מעילו בכדי שיראה אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט ידע כי הוא מצד היצ"ט ויהי בכרתו ויך לב דוד לכן אמר חלילה לו מה' עכ"ד האלשיך והנה ידוע כי כל מה שאירע לאבות הקדושים וכן למשה רבינו ע"ה הכל הי' סיבה מאת ה' כי הי' צריך כן להיות נעשה וכן עלה ברצונו ית"ש וכן מה שמשה רבינו ע"ה לא בא לא"י מאת ד' היתה סיבה הזאת כדי שיבוא עמו אתו את דור המדבר לעוה"ב או כי משה הי' במדרגה גדולה מא"י ועוד טעמים אחרים כהנה וכמו סכחנו המעו' עיין בדבריהם והנה כי כן יש לומר דגם מרבע"ה לכן לא התפלל תיכף כשנגזר עליו דסבור אולי לא מחמת עונש ובסבת החטא נחרץ משפטו שלא יעבור בארץ רק כי כן ברצונו ית"ש לתועלת הדבר והחקר א' תמצא ועל כן לא הפציר בתפלה למענו ובטל רצונו מפני רצון אביו שבשמים וכמו דאיתא בגמ' סוטה וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים מצות התלוים בא"י וא"כ כי הוא זה מצותי' שלא יעבור בארץ גם בזה הי' חפץ מרבע"ה והנה לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג נראה כי גם בעת ההוא הי' תשוקתו לעבור ולראות את הארץ הטובה ע"כ הי' נלמד לו מזה כי דבר מצוה הוא שיעבור בארץ דאם לא כן אחר שכבר עשה איזה התחלה במה שעבר ארץ סיחון ועוג הי' מתחרט על שעשה דבר נגד רצונו ית"ש ומזה הבין כי צריך לו להתחנן על נפשו ולהפציר בתפלה כדי לבטל מעליו מה שנגזר עליו ואמר לו הקב"ה שא עיניך ימה וגו' היינו שארץ סיחון ועוג אינו עוד התחלה מהגזירה שהי' עליו רק מעבר הירדן והלאה ואך בשם נגזר עליו וע"כ שם יראה בעיניו ימה וצפונה וגו' וזה יהי' לו התחלה כאלו עשה קצת והכניסה לאה"ק ואח"כ יראה בעיניו כי לא תעבור את הירדן הזה ר"ל כי אח"כ גם הוא לא ירצה לעבור את הירדן כיון שבזה הי' כאלו כבר עשה איזה פעולה ויתחרט בעצמו וזהו סימן כי טוב הוא לו שלא יעבור את הירדן וזהו רצונו ית"ש:

בעת ההוא לאמור יש לפרש מהו בעת ההוא גם לאמור ל"ל ונראה עפ"ד הגמ' במס' תענית דף כ"ה שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של ציבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו עכל"ה וז"ש רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם היינו בזה עצמו יעשה רצון יראיו אשר ישמע את שועתם ולא יאמר להם אל אשמע קולם והנה מה שהקב"ה שומע עצם התפלה הוא בקשה על עת ההוא אבל המבוקש מה שהקב"ה נותן אח"כ כששמע התפלה הוא בקשה אלהבא לאחר כן ולא על עת ההוא וז"ש הכתוב ואתחנן אל ה' בעת ההוא דייקא לאמור שיהא יכול לאמור לבקש התפלה ושישמע קולו והבן:

בעת ההוא לאמור ודקדק ברש"י למה נאמר בעת ההוא וגם לאמור ל"ל ואפשר עפמ"ש אאזלל"ה בתפל"מ עה"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון דהנה מה"ש אין אומרים שירה רק בעת רצון לכך לא אמרו שירה בלילה של קי"ס וכן בחורבן ביהמ"ק כענין שנאמר מה מקלסין למלך בשעת הזעם ונמצא שירתם תולה בעת רצון אבל אין עת רצון תולה בהם ובישראל ההיפך דעת רצון תולה בהם כאמרם במס' ברכות אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין וכן בצדיק א' שהוא כולל והיינו ואני דייקא תפלתי לך עת רצון ולא כמה"ש שהם תולים עיניהם לעת רצון עכ"ד ובזה יש לפרש הכתוב להלן בפ' ומי גוי גדול אשר לו א' קרובים אליו כה"א בכל קראינו אליו ופי' בת"א קרובים אליו קריב לי' לקבל צלותי' בכל קראינו אליו, בכל עידן דאנחנא מצלן קדמוה' ויל"ד מנ"ל לה"א להוסיף דהפירוש בכל קראינו הוא משמע בכל עידן ולהנ"ל י"ל כיון דבישראל עת רצון תולה בהם ולא כמה"ש דהם תולין בעת רצון וע"כ בזה ישראל הם קרובים להקב"ה כביכול יותר ממה"ש דבכל עת הוא להם עת רצון וע"כ פי' הת"א בכל קראינו אליו בכל עידן ר"ל בכל עת שהם מתפללין היא עת רצון ויתבאר משה"כ בעת ההוא לאמור ר"ל דמשה התפלל בעת ההוא לאמור היינו בעת ההוא יהי' עת רצון ויוכל לאמר היינו להתפלל לפני הקב"ה כמו דמצינו בציבור בשעה שהם מתפללים הוא עת רצון כן בעת ההוא יהי' עת רצון ויתבאר ג"כ דברי המדרש את גדלך זה המן וע"ד שפי' הפר"ד דמן המן מוכח דמשה רבינו הי' לו דין רבים דקאמר בגמ' דפרנסה בשביל רבים ופריך ממן שהי' בשביל משה רבינו ע"ה ומשני משום דרבים צריכין לו כרבים דמי ע"ש וה"נ התפלל משה בעת שיהי' עת רצון בעת תפלתו משום דבשעה שהציבור מתפללין הוא עת רצון וכן מוכח מן המן דמרע"ה כרבים דמי וע"כ התפלל שיהי' בשעת תפלתו עת רצון כמו בשעה שהציבור מתפללין:

אעברה נא ואראה הארץ הטובה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה וקשה וקשה וכי לראות עין בלבד הי' רוצה משה בא"י ואפשר הכוונה עפימ"ש אאזלל"ה ביש"מ פ' תשא לפרש מה שיסדו אנשי כנה"ג ושבענו מטובך עפ"י המבואר כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע ליצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונראה בעיניו כאלו הוא לרע ח"ו והנה הגם כי בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת מ"מ הלא סומא אין לו שובע משום שאינו רואה ולכך אין לנו שביעה מהטובות וזה בקשתינו שבעינו מטובך דהיינו שיהי' לנו ניסים גלוים עכ"ד ובזה פי' ג"כ בייט"ל מאה"כ הראנו ה' חסדך ר"ל החסדים יהי נראים בחוש הראות ולא רק בזה אשר אנחנו מאמינים כי הוא לטוב ואך נראה ג"כ החסדים טובים עכ"ד וז"ש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה היינו אף שבודאי הוא לטובה מה שנגזר עליו שלא יעבור לארץ כי ממנו לא תצא הרעות עכ"ז הטובה אינה נראות ובקשתו שיראה בעיניו הטובות כי מאוד הרע לו מה שכן עלתה לו שלא יכנס לארץ ותפלתו הי' ע"ד שפי' הבעש"ט רצון יראיו יעשה וגו' דיש כמה דברים שאדם מתפלל מה שנראה בעיניו שהוא טוב לו וה' יודע שאינו כן ח"ו ואעפי"כ רצון יראיו יעשה ואם כי אח"כ נצמח מזה ח"ו רע אז את שועתם ישמע ויושיעם עכ"ד [הובא גם כן שם ביש"מ] וכזה התפלל משה שיראה הטוב בעיניו תיכף ואם אח"כ נצמח מזה לא טובה אז ג"כ יעזור השי"ת שיתהפך לטובה ולכן כתיב ואתחנן אל ה' בעת ההוא ר"ל אל הטובה אשר הוא בעת ההוא דייקא והשיב לו השי"ת עלה ראש הפסגה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה והראה לו השי"ת תומ"י הטובה אשר יצמח מזה שלא יעבור את הירדן ובעיניך תראה כי יותר טובה הוא מה שלא תעבור את הירדן כאשר מבואר בספרים שמשה לא הי' צריך לכנוס בעת ההוא לא"י ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחי' ובאתם וירשתם את הארץ וגו' ויל"ד הלשון דכתיב מתחלה שמע אל החקים וממילא ידעינן שהם המצות אשר ציה ה' לעשות וא"כ למה כתיב אשר אנכי מלמד אתכם לעשות דהוא כשפת יתר לכאורה (ב) למען תחי' צ"ב (ג) ובאתם וירשתם וכי ילמדנו הכתיב לעשות על מנת לק"פ והא לאו משנת חסידים הוא כידוע:

ואפשר בא לרמז בזה מ"ש בספר נזיר השם בהקדמה במה שאמרו בגמ' ערובין דף י"ג פלוגתא דב"ש וב"ה הללו אמרו נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אמרו נוח לאדם יותר שנברא משלא נברא נמנו וגמרו נוח שלא נברא יותר משנברא ופי' המהרש"א במס' מכות הלשון נמנו וגמרו פי' שמנו מנין המצות ורבו הלאוין שהם שס"ה שמגיע עליהם עונש על העשין שהם רק רמ"ח שמקבלים עליהן שכר וקרוב להפסד יותר משכר משו"ה גמרו דנוח שלא נברא עכ"ד:

אמנם לפי"מ דמבואר בקידושין דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה א"כ שוב נפיש ויותר השכר על ההפסד וכו' עיי"ש ובזה יתבאר ועתה ישראל שמע אל החקים שמע היינו לשון הבנה (מלשון כי שומע יוסף) ר"ל דבקיום החקים והמשפטים צריך להבין ולהשכיל במחשבה וברעותא דלבא ואח"כ אשר אנכי מלמד אתכם לעשות והיינו ביתר על המעשה צריך לקיים מצות ה' ג"כ במחשבה ואם בכפילא וקיים המ"ע במחשבה ובמעשה הם יותר על הל"ת ואמרי' טוב שנברא משלא נברא כיון דבאופן כזה השכר קרוב מההפסד ואמר הכתוב למען תחי' ר"ל כי היא חייכם בעוה"ז וניחא שפיר בהחיות ומה שנברא האדם כי בלא זה הל"ת מרובין מהמ"ע וקרוב להפסד מלשכר ורק אם שמוע תשמעו המ"ע גם במחשבה אזי המה העודפין על ל"ת ובאתם וירשתם וגו' תוכלו בטח לקבל שכר כי השכר קרוב הוא:

א"י ועתה ישראל עפימ"ש האלשיך עה"פ הנני נותן לו את בריתי שלום כי כתיב ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ויל"ד דמאחר שאמר ונתתי משכני מה הוצרך לומר ולא תגעל וגו' אבל הענין כי הנפש גועלת ומבקשת בכ"ע לצאת לחזור לשורשה הוא השכינה ע"כ אעשה זאת לכם ונתתי משכני בתוככם בתוך לבבכם ועי"ז לא תגעל נפשי אתכם כי גם אני עמכם ובתוככם ובזה פי' אא"ז זצ"ל בייט"ל פ' תרומה [אות ז'] דברי הגמ' הגמ' איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דחזי דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו דהנה תמה איכא סבי בבבל כלומר ששם בא"י נאמר עיני ה"א בה ושם חביון עוזו לכן הנשמה אינה ממהרת לצאת משא"כ בבבל וכיון דחזי דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא ששם שכינתו ית"ש כדכתיב ואהי' להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמרו מנין לעשרה שמתפללים בביהכנ"ס ששכינה עמהם שנא' אלקים נצב בעדת א' וגו' אמר היינו דאהני להו להאריך ימיהם ושנותיהם עכ"ד ז"ל עיי"ש ויתבאר בזה ועתה ישראל שמע אל החוקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות היינו אם תשמעו אל החוקים וגם תלמדו מה לעשות בשקידה השכם והערב בבתי כנסיות ובתי מדרשות לשמור ולעשות למען תחי' בזה כיון שהנשמה משתוקק לחזור ולשוב למקורה ושורשה אשר נחצבת משם ועל כן זאת עשו וחיו שהנשמה לא תגעל אתכם לשכון בבתי כנסיות ומדרשות אשר שם משכן שכינתו ית"ש ובאתם וירשתם את הארץ היינו כמו בהיות ישבנו על האדמה אשר ה' נתן לנו אשר שם שכינתו מצוי' אצלינו והנשמה אינה גועלת הנפש לצאת מן הבשר חוצה כן ע"י במה שישמעו אל החוקים ותלמדו מה לעשות היינו שתהי' מצוין בבתי כנסיות ומדרשות לא יגעל נפשי אתכם כיון שהקב"ה ושכינתו אתנו ובתוכינו ועיי' מ"ש בפ' ויגש:

ולא תגרעו ממני לשמור את מצות ה"א ויל"ד האיך יתכן הלשון לשמור אם ח"ו יגרע א"כ לא ישמור וגם למאי הזהיר בבל תגרע ואין זה דומה לבל תוסיף דהא עכ"פ גם ארבע פרשיות מונח בתפילין והי' ס"ד דאם הניח חמש ג"כ לא יזיק אבל בל תגרע ל"ל ונראה עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' תצוה לפרש דברי הגמ' חגיגה י"ד] אחר קיצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות הוא התכלית על התורה והמצוה כי הדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצות גם אחר שבא למדריגת הדביקות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי והיחודים פרק מעליו עול התורה והמצות והיינו קיצץ בנטיעות שאמר שאין לו שוב צורך בענפים כיון שהגיע לשורש עיי"ש באריכות, המורם מזה דגם אחר שהשיג הדבקות צריך לקיים גם עיקר המצות וז"ש ועתה ישראל שמע אל החוקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות היינו גם אחר שהשיג תכלית ענין הדביקות מ"מ צריך ג"כ לעשות החוקים והמשפטים והיינו שאמר הכתוב אח"כ ולא תגרעו ממני לשמור ר"ל גם אחר שהשיג התכלית הדביקות והיחודים שזה עיקר מה שצריך לשמור שיבוא אליו מענין המצות עכ"ז לא תגרעו ממצות ה' לומר שאין צורך עוד בעיקר המצות כיון שבא לתכלית הנרצה כי אם יאחז דרכו בקודש לקיים מצות ה' בפועל ואז גם להלאה לא יפול ממדרגתו ויוסיף כח ואומץ להבין ולהשכיל בתורה ומצות תמיד בלי הרף ולא ימוש ממנו לנצח קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר אלינו וגו' וישמע ד' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותו וגו' למען ייטב להם ולבניהם לעולם ופרש"י ואת תדבר אלינו התשתם כחי כנקבה כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממנו והקשו המפו' והלא הקב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו גם יש לדקדק דמשמעות הכתוב מי יתן וגו' נראה כאלו אמרו שיראו את ד' כל הימים ואינו מבואר בכתוב שדברו מזה מאומה כי אם שידבר משה אליהם את אשר ידבר ה' ולא יותר גם הלשון לעולם צ"ב:

ויש לומר עפימ"ש בספר עבודת ישראל פ' בחקותי שהעובד מאהבה צריך שיהי' לו יראה המגביל ומצמצם האהבה דאלולי היראה יוכל להתקרב אליו ית' מרוב אהבה עד כלות הנפש כענין שנאמר בקרבתם לפני ד' וימותו וז"ש חכמינו ז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות הייני שיהי' לך שלימות של מלכות שמים מאהבה ומיראה שאלמלא מוראו איש זה הקב"ה את רעהו זה העובד מאהבה חיים בלעו וז"ש והתהלכתי בתוככם יכול לא תראו ממני וח"ו יגיע עד כלות הנפש ת"ל והייתי לכם לא' שממני האימה והיראה המגביל עכ"ד והנה בגמ' עה"פ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ופריך אטו יראה מילתא זוטרתא היא ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא ופירשו אין לגבי משה ר"ל כל זמן שהיו ישראל חונים לגבי משה ומלמדם תורה ומצות הי' משפיע מהודו לחופף עליהם ביראת השם וע"כ בעת ההוא גם לכל בנ"י הוי היראה מילתא זוטרת' עכ"ד ויתבאר בזה דהנה ישראל אמרו ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו עפ"י דברי רש"י הנ"ל שאמר להם משה דבזה ששמעו מפי הגבורה הם קרובים אליו ית' מאהבה וגדולה אהבה כ"כ שיוכל להגיע עד כלות הנפש וע"כ אמרו ישראל שירצו לעבוד את ה' גם מיראה כי זולת היראה אך מאהבה בלבד ח"ו יוכל להגיע להם נזק שלא תשאר חיות בהגוף מרוב אהבה ותשוקה חבוקה ודבוקה בו עד כלות הנפש וזה שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה"א היינו שאם גם להלאה אך עבודה מאהבה יעבודו ומתנו שיוכל להגיע ההתקרבות אליו ית"ש עד כלות הנפש ולכן קרב את ושמע ואת תדבר אלינו היינו שמשה ידבר אליהם וכבר אמרו כי זכותו של משה רבינו ע"ה בזה אשר תורה בקשונו מפיו הי' מגין עלינו להשפיע יראת השם עלינו ובצירוף היראה אזי הגוף ישאר בחיים כיון דהיראה הוא המגביל ומצמצם, והנה משה רבינו ע"ה ברב ענותנותו לא החזיק טובה לנפשו אשר בכחו ישפיע היראה על ישראל וע"כ אמר משה אל ישראל שיפה הי' להם ללמוד מפי הגבורה להתקרב אליו מאהבה אבל הקב"ה הודה לדבריהם של ישראל אשר משה ידבר אליהם כדי להשפיע להם מדת היראה כדי לעבוד את השי"ת גם מיראה, וזש"ה מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי שיהי' להם גם מדת היראה בצירוף האהבה למען ייטב להם ולבניהם לעולם היינו שעי"ז ייטב להם לעולם ר"ל דהיראה מצמצם הנפש בגוף ותשאר בה לעולם ובזה הוא חיינו ואורך ימינו לעולם ועד:

ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה ודקדקו המפורשי' כפל הלשון דהא במלת זאת דכל הימים גם כהיום הזה בכלל עוד בדברי הכתוב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וגו' ודקדק באוה"ח הלשון וצדקה ורמב"ן פי' שחוזר אל שכר המצוה כי הוא בתורת צדקה עיי"ש וצ"ב:

ונראה עפי"מ דאמרינן במשנה סוף מס' קידושין רשב"א אומר ראית מימך חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והנה מזה מבואר דבזמן שאדם עושה רצון קונו איננו צריך לזכות רק הוא בטבע הבריאה ומטובו לזון בריותיו כמו שהוא הק"ו מחי' ועוף עוד אמרינן שם במשנה מניח אני כל אומנות שבעולם ואינו מלמד את בני אלא תורה שאר כל אומנות כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינו כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו וכו' עיי"ש, ויתבאר דברי הכתוב ויצינו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים וגו' היינו לרבות דהתורה נותנת לו אחרית ותקוה כל הימים דמשמע אפי' בימי זקנותו וגם לחיותינו כהיום הזה דגם היום בנערותו תנחה אותו לטוב לו ומשמרתו מכל רע וצדקה תהי' לנו וגו' כי נשמור לעשות כי הכל הוא בדרך צדקה וק"ו מחי' ועוף שמתפרנסין שלא בצער כי הוא בטבע הבריאה שזן ומפרנס לכל באי עולם בחסד ורחמים: ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ופרש"י ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם, ויל"ד מנ"ל מזה דלעולם הבא ליטול שכרם דהא לא דבר הכתוב כלל מענין השכר של מצות, ונראה עפי"ד הגמ' בסוטה דף כ"א עבירה מכבה מצוה ופרש"י שכר מצוה וזש"ה ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם היינו כל מה שאנכי מצוך לעשותם הוא רק בלתי על היום ובכל עת יש לדאוג פן מהמעשה של מצוה אשר כבר נעשה תכבה ח"ו ע"י העבירה ואם כן המצות הוא רק היום לעשותם ר"ל בעת ההוא והנה כתבו המפורשים הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דהן בקדושיו לא יאמין ופן לאחר כן יחטא ח"ו ויכבה את המצוה ולא יגיע לו שכר עכ"ד, ויתבאר מה שדרשו חז"ל מהכא היום לעשותם ומחר לקבל שכרם ר"ל דממילא נשמע כיון דעבירה מכבה מצוה ומה שיעשה האדם יש לדאוג שהוא רק על היום שלא יכבה אותו עבירה א"כ ממילא דלא יגיע שכר בעוה"ז פן יחטא ח"ו וע"כ דרשו מהכא דכתיב היום לעשותם דמחר לעולם הבא ליטול שכרם:

בהפטרה נחמו נחמו עמי עמי להבין ענין הנחמה כפולה גם הלשון יאמר אלקיכם צ"ב כי לקחה מיד ד' כפלים ככל חטאתי' הול"ל מיד א' דלשון ה' מורה על רחמים וגם מדוע לקחה כפלים:

ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' פנחס במה שאמר אלי' קנא קנאתי לה' א' צבאות וגו' כ' האלשיך פ' הכתוב למה ד' תעמוד ברחוק דבהגלות אין שמו שלם דהיינו שיש פירוד בין י"ה לו"ה בענין השפעה וכעין זה כתב הגלאנטי בפ' כי ראתה גוים באו מקדשה "כי ראתה" ס"ת י"ה "באו מקדשה ס"ת ו"ה וגוים ביניהם, והנה בעבור ישראל ח"ו הם מרחקין השם כביכול וגם מסלקין שכינתו ואז ח"ו לא נקרא אלקי ישראל רק אלקי צבאות עליונים, ונוח לו ית"ש שיקרא אלקי ישראל והיינו קנא קנאתי ר"ל שתי קנאות א' לה' כביכול שאינו שלם ועומד ברחוק ע"י עונותיהם ב' א' צבאות ר"ל מה שנקרא אלקי צבאות עכ"ד, ומפי"ז פרשתי מה שאמר דוד המלך ע"ה למה יאמרו הגוים אי' נא א' וא' בשמים:

ר"ל הגוים אשר עשו הפירוד בין י"ה לו"ה כמ"ש הגלאנטי דגוים הם הרחיקו בין הדבקים בפסוק כי ראתה וגו' ויאמרו אי' נא וא' בשמים ר"ל שאין נקרא רק אלקי השמים היינו העליונים ולא נקרא אלקי ישראל ונוח לו ית"ש להיות נקרא אלקי ישראל:

וזש"ה נחמו נחמו עמי נחמה כפולה האחד שיהא שמו שלם בלי פירוד וגם יהא עם בנ"י סגולה מכל העמים להיות שמי ית' נקרא עלינו להיות נקרא אלקי ישראל ויאמר אלקיכם דייקא היינו אלקי ישראל ולא אלקי צבאות כי לקחה מיד ד' ית"ש שנעשה הפירוד עבור הגוים כפלים דייקא על שתי הרעות אשר נעשה וע"כ דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כ"י מלא"ה צבא"ה בעת שירחם ד' על עמו שנעשה הכל בשלימות ובלי פירוד מה כתיב למעלה ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותה וסמוך לי' והי' עקב תשמעון וגו' אומרו היום צריך ביאור גם להבין סמיכות הפסוקים, ועוד יש לדקדק אם ישמעו החוקים ומשפטים למה צריכים עוד לברית אבות תלא אז הם כדאי בעצמותם ונ"ל עפי"מ שכתב בערבי נחל פ' בא לפרש הכתוב לכו נא הגברים ועבדו את ד' כי אותה אתם מבקשים ואח"כ אמר מרע"ה גם מקנינו ילך עמנו וגו' כי ממנו נקח לעבוד את ד' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ד' עד בואינו שמה כי ידוע שהיצה"ר מתלבש במחשבות האדם ומיפה לו כל העבירות ומראה לו בטענות מזויפות שיש בזה כבוד הבוב"ה ואם רואה אדם אחר עושה כך ואפי' דבר קל ממנו אז מבין מיד שהיא עבירה רק כשהוא עצמו עושה הדבר הזה אז היצה"ר מסמא עיניו וזהו הנסיון לאדם כשאינו יודע איזהו סברת היצ"ט ואיזהו סברת היצה"ר אזי ישגיח על אחר ואזי בודאי שיעשה האחר כסברת היצה"ר תהי' המעשה בעיניו נבזה, ובזה ידע ביחוד כי האמת היא כסברא האחרת והנה האלשיך פי' שמואל א' כ"ד ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל וגו' ויהי אחרי כן ויך לב דוד אותו על אשר כרת הכנף אשר לשאול ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה הדבר הזה וגו' כי היצ"ר מסית את האדם לעבירה ומזייף לו הדבר בטענות מזויפות לומר שהוא דבר מצוה כנ"ל והיצ"ט אומר שהוא דבר עבירה והאדם נידון ברוחו למי האמת ואינו יודע אכן אחר שעשה הדבר עפ"י אחת מהידיעות אז יבין הדבר לאמתו כי אם אחר גמר הדבר לא ירך לבבו על אשר עשה ידע כי דברי היצ"ט היו אבל אם אחר שעשה הדבר ילבש חרטה וירך לבבו על אשר עשה ודאי שזה הי' בעצת היצה"ר שאמרו בו יורד ומסית עולה ומקטרג וזה עצמו אירע בדוד המלך ע"ה שהי' מסתפק בדבר אם מותר להרוג את שאול יען כי גרשו מהסתפח בנחלת ד' וגם כי הבא להרגך הסכם להרגו וסברא הי' ג"כ להיפך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולא ידע דוד המע"ה אם זהו מעצת יצה"ר או לאו ואם הי' גומר המעשה הי' יודע אח"כ האמת רק ירא לעשות כי איך יתקן את אשר כבר יעשה ולזה עשה לעצמו נסיון ומבחן להכרית ככף מעיליו בכדי שיראה אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט וידע כי הוא דברי היצ"ט וכו' ויהי בכרתו ויך לב דוד אז הבין שסברא זו אמיתית לכן אמר חלילה לי מה' עכ"ד האלשיך, וזה הוא פי' הכתובים הנ"ל עפ"י האמור שיש ב' נסיונות נסיון אחד מאחרים שרואה מה שהם עושים ונסיון הב' גם מעצמו ע"ד האמור באלשיך כנ"ל אכן הנ"מ ביניהם כי עדיף הנסיון אשר מאחרים דאז אינו צריך לעשות אפי' התחלה מהעבירה משא"כ הנסיון מעצמו א"א עד בואו לקצת העבירה כנ"ל, ובזה יובן שאמר פרעה למשה לכו נא הגברים ר"ל אנשים צדיקים שהם בעלי שכל בחי' גברים ועבדו את ד' והשיב מרע"ה גם מקנינו ילך ר"ל גם אותם שהם בבחי' בהמות ילכו ג"כ כי ממנו נקח לעבוד את ד' ר"ל מהם נדע אנחנו איך להתנהג בעבודת ד' לעשות נסיון ומבחן ממעשיהם וא"ת הלא תוכלו לעשות נסיון מעצמיכם כנ"ל וע"ז אמר ואנחנו ר"ל אם לא נהי' רק לבדינו לא נדע מה נעבוד את ד' ר"ל א"א לנו לידע איזה סברא הוא עבודת ד' עד בואינו שמה ר"ל עד שנבא לקצת עבירה לכן אנחנו צריכים לאותן האנשים לענין עבודת הש"י והבן עכ"ד:

ובזה נ"ל לפרש דברי הכתוב חדלו לכם מן האדם וגו' וכי במה נחשב ר"ל דהנביא מוכיח ומזהיר אותנו חדלו לכם מן העבירה ואל תגעו בה אף בקצהו מן האדם ר"ל אם יבא ספק בלבבך על דבר אם הוא מהיצה"ר ועצת חטאין היא או מהיצ"ט תנסו את דבריכם אם לעשות מן האדם כי במה נחשב הוא ר"ל דבר מה אל העבירה קלה ומה הוא נחשב ג"כ לעבירה וע"כ יותר טוב להיות נסיון ומובחן מן האדם תשקול ותפלס בדעתך אם הי' כשר הדבר בעינך גם אם אחר עשה כזאת, וז"ש ושמרת את החוקים אשר אנכי מצוך היו"ם לעשותם ר"ל היום בכל עת וזמן בלי שום גרעון שלא יהי' אף אתחלתא דעבירה כי אם עקב תשמעון (כפי' הרמב"ן עקב לשון סוף) ר"ל אם תשמעון רק לבסוף אחר שתנסה הדבר בעצמך שתעשה קצת מן העבירה אז ושמר ד' א' לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך ר"ל מצד עצמך אינך כדאי כי הי' לך למנוע אף מתחלת העבירה וישמור ד' לך החסד אך מזכות אבות, ועיין מ"ש בפ' חקת עה"פ על כן יאמרו המושלים:

א"י עפי"ד אא"ז זצ"ל בס' יש"מ פ' תרומה אף דקיי"ל תרי קלא לא משתמע מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביב יהיבי דעתי' ושמעו (מגילה כ"א):

ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כולו דבדבר חשוב מאוד אין שים טירדא מבטלו והנה אם התורה הי' בעיניו כמו שנצטוינו בכל יום כאלו היום ניתנה וכל שעה חשוב כשעה ראשונה לא הי' שום טירדא מבטלו, ועפי"ז יובן ויומשך היטב הפסוק והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו' למה שדרשו חז"ל היום בכל יום כאלו היום ניתנה ולכך על לבבך ואין שום דבר גורם להסירם מלבבך ולכך ודאי ושננתם וגו' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו' ואין שום דבר טירדא מבטל, ועפי"ז יש לפרש פירש חדש בהפסוקי' נחלתי עדותיך לעולם ר"ל בלי ביטול רגע כי ששון לבי המה דאז אין שום טירדא מבטל דכיון דחביב יהיב דעתי' אבל נטיתי לבי לעשות חקיך דהיינו שכופה את יצרו אבל אינו חביב אז בעולם עקב היינו בסוף ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה אל התורה והיא פי' נפלא עכלה"ק:

וזה שאמר ושמרת את המצוה אשר אנכי מצוך היום היינו שתשמור מה שאני מצוה אותך שיהי' בעינך בבחי' היום כאלו היום ניתנה בחשיבות ובחביבות כי אם והי' עקב תשמעון בבחי' עקב אחר כל המעשה וצורכי גופך אז ושמר ה"א לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך דייקא מצד זכות אבות ולא מצד זכות עצמך: ובזה יש לפרש הדרן עלך על כל הש"ס נעוץ סופו בתחלתו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב עפי"ד האלשיך תהלים ס"ז אלקים יחננו ויברכינו יאר פניו אתנו סלה, וז"ל כי לפעמים מדה"ר הוא מטיב ולפעמים גם מדה"ד מתהפכת לרחמים וההפרש כי בהיות ע"י מדת הרחמים לבד לא יתמיד כי אפשר תקטרג מדה"ד אבל בהיות שגם מדה"ד מסכמת תתמיד בעצם הטובה וזה שאמר כי מדת אלקים שהוא מדה"ד יחננו וגם יברכינו ועי"כ תתמיד הטובה כי יאר פניו אתנו סלה עכ"ד:

וז"ש בגמ' כל השונה הלכות בכל יום ר"ל בכל עת בלי שום טירדה ומניעה המבטל אותו וא"כ ברכתו תעלה על ראשו בזכות עצמו ולא מצד החסד וברית אבות כנ"ל אז מובטח לו שהוא בן עוה"ב אז הוא בטוח שתתמיד לו הטובה ואין שטן ומפריע כי ע"י שמגיע לו הטובה בדין ודאי לא תקטרג עליו מדת הדין, ובזה נעוץ הש"ס סופו בתחתלתו מאימתי קורין את שמע בערבית ר"ל דבר זה משם תלמדנו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום ר"ל בבחי' היום כאלו היום נתנה בחביבות וחשיבות והבן:

א"י לפרש הסמיכות גם כפל הלשון והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ואח"כ אמר עוד הכתיב ושמרתם ועשיתם אותם, גם מה שאמר להלן ברוך תהי' מכל העמים וגו' צ"ב דהא העיקר לכל אחד לדרוש טובת עצמו ומאי נפק"מ אם הוא ברוך מכל העמים דייקא:

ונראה עפימ"ש הרב אלגזי על הא דאמרי' בגמ' לעתיד לבא יאמרו האוה"ע להקב"ה ישראל שקבלו את התורה ג"כ לא קיימוהו ומשיב הקב"ה אני מעיד עליהם שקיימוהו ויאמרו לו רבש"ע כלום אב מעיד על בנו ויאמר להם הקב"ה וכו' והקשה הרב הנ"ל כביכול מתחלה מאי קסבר למה יאמר הקב"ה דבר כזה כיון שיכולין להשיבו כלום יש אב וכו' ותירץ עפ"י המדרש ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם א"ר חב"פ אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עשיתם עצמיכם ע"כ, ועתה כיון דע"י התורה מעלה הקב"ה עליהם כאלו עשו את עצמן והוי כאלו הולידו את עצמן שפיר מעיד עליהם הקב"ה עפ"י הד"ת עכ"ד האלגזי ועי' בב"י מאמרי השבתות מאמר ט' ועי' מ"ש ר"פ בשלח וזש"ה ושמרת את החקים וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ופירש"י היום לעשותם ומחר לעיל לקבל שכרם והנה קשה כטענת אוה"ע מי מעיד בהם והאיך יקבלו משכרם לע"ל בלי שיתנו עדיהן ו ויצדקו ואמר הכתוב יהי' עקב תשמעון את המשפטים האלה בשביל זה אשר תשמעו אל מצות ה' ושמרתם ועשיתם אותם כדברי המדרש הנ"ל ועשיתם אותם אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם וכיון דע"י התורה מעלה הקב"ה על ישראל כאלו עשו את עצמן והרי הוא כאלה הולידו את עצמן ושפיר מעיד עליהם הקב"ה ושמר ה' את הברית והחסד ליתן להם שכרם כיון שעד ה' א' ואמר הכתוב ברוך תהי' מכל העמים היינו מה שיאמרו אוה"ע כלום מי מעיד בכם ואין אב מעיד על בנו אבל מכיון אם שמרתם את המצות והרי כאלו עשיתם עצמיכם וכביכול הקב"ה יוכל להעיד ואין טענת האוה"ע כלום:

והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה' את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך דקשה אם ישמרו את המשפטים האלה מה צריך לברית אבות הא כדאים מצד עצמם גם מ"ש ברוך תהי' מכל העמים צ"ב כנ"ל:

ונראה עפר"ש ביש"מ בהפטרה פ' לך עה"פ ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי, להבין אמרו ישראל עבדי ויעקב אשר בחרתיך עפימ"ש האלשיך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמכם אתם כדאי רק ויבחר בזרעם בכם מכל העמים כלומר מכח שמעריך אתכם נגד העמים וראה אשר בערכם אתם טובים מהם עכ"ד, וידוע דבני עלי מכונים בשם ישראל והמון עם בשם יעקב (בחי' עקב) ובבחי' יעקב הוי הבחירה מן העמים וז"ש ואתה ישראל עבדי מעצמיכם אך יעקב הוא אשר בחרתיך מכל העמים מפני שהם זרע אברהם אהבו כאמור עכ"ד ז"ל ועי' מ"ש בפ' ויחי וזש"ה והי' עקב תשמעון אם תשמעו את המשפטים רק בבחי' עקב ולא תהי' כדאי מצד עצמיכם עכ"ז ישמור ה' לך הבטחתו אשר נשבע לאבותיך דייקא היינו כנ"ל שבחר ה' אתכם מכל העמים בשביל שהם זרע אברהם אהבי ואמר הכתיב ברוך תהי' מכל העמים אעפ"י שאינם כדאי לעצמם אבל בהערכה נגד האומות ברוכים אתם לה' מכל העמים:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה