עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת דברים
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' ויל"ד הלשון אל כל ישראל דייקא ויהי בארבעים שנה וגו' פרש"י מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו' שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וצריך ביאור:
ונראה עפימ"ש הרמ"א באו"ח סי' תר"ח דבדבר איסור אמרינן מוטב שיהי' שוגגין ולא יהי' מזידין ודוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אבל אם מפורש בתורה מוחין בידו ואם יודע שאין דבריו נשמעין לא יאמר ברבים להוכיחן רק פעם אחת אבל לא ירבה בתוכחות וכו' עיי"ש היוצא מזה דבדבר המפורש בתורה אמרי' דצריך להוכיח ולא אמרי' מוטב שיהא שוגגין כנ"ל והנה משה שהוכיח את ישראל ופרט לאלה הדברים האמורים בפרשה כאן הן הן שהוכיחם על דברים המפורשין בתורה ומשו"ז אף אם חשש משה שלא ישמעו אליו עכ"ז הי' צריך להוכיחן כיון דעל דבר המפורש בתורה לא אמרינן מוטב שיהא שוגגין וע"כ לא הוכיחן אלא פעם אחת כיון שהי' צריך להוכיחו ברבים כמ"ש רש"י ז"ל אלו הוכיח מקצתו הי' אלו שבשוק אומרים וכו' וע"כ לא הוכיחן אלא פעם אחת:
וזש"ה אלה הדברים אשר דבר משה שהיו מפורשין בתורה והי' צריך לדבר אל כל ישראל דייקא והיינו ברבים ויהי בארבעים הוכיחן בעת שלא יהא מוכיחן וחוזר ומוכיחן כי אפשר שלא ישמעו לו:
במד"ר אלה הדברים וגו' זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא וצ"ב:
ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' נשא לפרש הכתוב יאר ד' פניו אליך ויחנך, עפי"מ שדרשו חז"ל ברכת יברכך הכוונה שיהי' כשרים וצדיקים א"כ לפ"ז לכאורה הוי נהמא דכסופא כיון שיהי' צדיקים שלא בעמל ויגיעה, וידוע דבנהמא דכסופא מתבייש פנים נגד פנים ולכך אין להביט בו אך באהבה החנות נהמא דכסופא ליכא כמו בן המסיב אצל אביו ולכך אמר יאר ד' פניו אליך יביט בך בפנים מאירות כדאיתא במדרש וטעם לזה ויחנך היינו אהבה החנות וכו' עכ"ד היש"מ ז"ל והנה במזכה את הרבים דאמרינן שאין חטא בא על ידו וינצל עי"ז מהעבירות א"כ שוב הוי כל עבודתו שלא בעמל ויגיעה דהא אין חטא בא לידו וא"כ מה הרויח בשכרו דעי"ז הוי נהמא דכסופא וע"כ ג"כ כנ"ל דנתברך באהבת החנות ונהמא דכסופא ליכא ומשו"ה מוכיח אדם אחרי מי שמוכיח לרבים ואין חטא בא לידו וע"כ חן ימצא דעל ידי החן נהמא דכסופא ליכא:
א"י בדברי המד"ר הנ"ל זש"ה מוכיח אדם אחרי וגו' אר"י ב"ר סימון מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח את ישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה להקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמיך ונראה עפימ"ש בס' זרע קודש לפרש הכתוב ושב ה"א את שבותך דהנה בהתעררותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כן למעלה ואומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב ה"א הוא כביכול שב ומתחרט ועי"ז ועי"ז ושב את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה ע"י שבותך וזה שובה ישראל עד ה"א ר"ל שגם הוא ישוב ויתחרט עכ"ד עיי"ש ויתבאר דברי המדרש משה הוכיח כביכול להקב"ה אחר ישראל ובמה בזה שהוכיח לישראל אחר הקב"ה ופעל בהם מדת החרטה ועי"ז נתעורר כן למעלה מדת החרטה על אשר ברא את היצה"ר ולכן הוכיח כביכול לקב"ה למה ד' יחרה אפך בעמך כיון שהוא גרם להם כמאמר ואשר הרעותי אל כל ישראל וגו' ופירש"י אלו הוכיח מקצתן הי' אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים וכו' לכך כנסם כולם וכו' ויש לפרש דכנסם כולם ע"ד מליצה טובה שלא יהא קטרוג ח"ו על ישראל בתוכחתו ותורת חסד על לשונו ומשו"ז משה ידבר אל כל ישראל גם יחד והוא עפימ"ש אאזצרלה"ה ביש"מ פ' חקת דהנה עינים הרואות כמה דברים שהן בעצמותן חריפין ומרים כמו מלח ותבלין ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל בלי מלח וכו' וכ"כ נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים אבל בכללות כלך יפה אף נאה זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה זו וכדומה וע"כ לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלל ישראל ולא בפרטן ובזה פירש אמוזלל"ה בייט"ל המסו' אפס קצהו תראה וכלו לא תראה דין ואידך וכלו מחמדים דהנה בלק אמר לבלעם אפס קצהו תראה שישים עינו על קצתם וכלו לא תראה שלא ישגיח על הכלל כלו כי הלא וכלו מחמדים שבכללן יש בהם כל מיני מחמדים אבל הקב"ה הפיר עצת בלעם ולא השגיח על פרטן כי אם על כללותן עיי"ש ולכן משו"ה הוכיח אותם משה אל כ"ל ישראל דייקא יחדיו כדי שלא יוכל מדה"ד לקטרג דהא בהלליות ישראל מה טוב ומה נעים הם ואלו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים אלו כנסם כולם הי' להם להשיב שבהתכללות כל ישראל אין בהם עקש ונפתל ולכן כנסם כולם וזהו תקונם ומליצתם מפני חמת המסית ומקטרג ויתבאר בזה ג"כ המדרש הנ"ל הוכיח לישראל אחר הקב"ה "אתם" חטאתם אתם לשון רבים משמע וחוזר ויחל משה בזה את פני ד' אמר למה ד' יחרה אפך בעמך היינו הכלל כולו דהא בהתאסף יחד שבטי עם בכללות הם טובים והקב"ה משגיח על כללות ישראל ולא בפרטן:
ה"א הרבה אתכם וגו' עפימ"ש רש"י ז"נ בפ' בראשית בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדהר"ח והקדים למדה"ד שנאמר ביום עשות ה"א וגו' ומבואר בשל"ה כי צדיקים הגדולים נדונים כפי המחשבה דכתיב וסביביו נשערה מאוד וגו' וזה בתחלה אותן ששורשן מראשית המחשבה עלה במחשבה לברוא במדה"ד אבל שאר הנבראים בששת ימי המעשה בכח הדיבור דכתיב בדבר ד' שמים נעשו הם מתנהגים בשיתוף מדה"ר למדה"ד ולכן משה שנקרא ראשית שנאצל ממחשבה עליונה נוהג עמו במדה"ד ע"כ נקרא א יש האל לקים דייקא וזש"ה ועתה ישראל וגו' ופירש"י והכל מחול לך ולא לי וע"ז אמר הטעם כי ואתם הדביקים בד' אלקיכם במדה"ר שהקדים למדה"ד ע"כ חיים כלכם היום עיי"ש באורך ובייט"ל ריש פ' ואתחנן ויתבאר דברי הכתוב ה"א הרבה אתכם היינו שאתם מתנהגים בהשתתפות מדה"ר למדה"ד וע"כ והנכם היום ככוכבי השמים כפירש"י קיימים לעד דהא בשביל שהקדים הקב"ה מדה"ר למדה"ד יתקיים העולם ובמדה"ד לבד ראה שאין העולם מתקיים ואומר יוסף עליכם אלף פעמים ופירש"י זה משלי היינו לפי מדתו של מרע"ה הברכה הוא במדה ובמנין כיון שמשה מתנהג במדה"ד והברכה הוא בקצבה אבל הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם ר"ל לא כפי המחשבה דהוא במדה"ד רק כאשר דבר וכמו שפי' המפורשים ברוך שאמ"ר דייקא והי' העולם אח"כ וראה שאין העולם מתקיים ומתנהג העולם לפי הדיבור במדה"ר וע"כ הברכה הוא ג"כ בלתי גבול וקצבה דהא ברחמים אין שיעור לדבר:
א"י ה"א הרבה אתכם ופירש"י שהוא מלשון הגדיל הרים אתכם ובמדרש זש"ה אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וצ"ב ונראה עפי"מ שהביא בס' דברי חיים פ' שלח בשם ספר צמח ד' לצבי שבחי' ענוה ויראה כמעט אי אפשר להיות ביחד כי משורש ענוה להיות בטל במציאות ואינו בגדר שיתירא כי מה הוא וגדר יראה יש עכ"פ במציאות ובזה מפרש הפסוק מה ה"א שואל ממך היינו שתהי' בבחי' מה כי אם ליראה היינו ליראה לא תהי' בבחי' מה עכ"ד הקדושים ובזה פירשתי בפ' שלח דברי רש"י ז"ל ויעש כן אהרן וגו' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה היינו כיון שאהרן זכה להיות מדליק את הנרות על שהי' בבחי' מה וע"כ ראוי הוא שתשרה עליו שכינה כמשה"כ אשכון את דכא ושפל רוח וע"כ הי' מדליק את המנורה שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל כמאמרם ז"ל במס' שבת והיינו שפירש"י שלא שינה אעפ"י שהי' בבחי' מה בתכלית השפלות מאוד מאוד ולכן העלה נרותי' עכ"ז הענוה לא מיעט את יראתו כמו"ש במד"ר אמר ר"ל מיראה שנתירא אהרן לפני הקב"ה זכה וכו' ולא שנה דבר מכל מה שאמרו לו ר"ל גם מבחי' יראה לא הניח ידו וזש"ה אשתחוה אל היכל קדשך ר"ל דמהיכל קדשו נלמד מדת הכנעה כיון שמשם השכינה חופף עלינו כל היום תמיד כמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיינו רק ע"י הענוה ועל כן אשתחוה בקידה ובנמיכות רוח ביטול המציאות הפנימות ועכ"ז הכל רק ביראתך ר"ל הענוה אינו ממעט מאתנו גדר היראה ותביא המד' לזה הכתוב ה"א הרבה אתכם כפירש"י הרים והגדיל אותנו בבחי' התנשאות ראש למעלה והוא ע"ד ויגבה לבו בדרכי השם הכל למענו ית"ש להשתמש במדה זו ג"כ ובזה נבוא למדרגת יראת השם הנכבד והנורא:
יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ופרש"י מהו שוב ויברך אתכם וגו' אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכותינו וכו' אמר להם זו משלי אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם והקשו המפורשים א"כ למה צורך לברכת משה הא בכלל ברכת ד' הוא ג"כ ברכת משה דבכלל מאתים מנה: ונראה עפימ"ש בקדושת לוי קדושה חמישית כשהתעוררת לאהוב את העולמות ע"י מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד שנאה להמעיקים והצרים את ישראל וכשהשפע בא מהתעוררת העליון זולת מעשה התחתונים לא יצא שום שנאה כי האהבה אינו עזה כ"כ וזה מה שאחז"ל גדולי מעשה צדיקים יותר ממעשה הקב"ה עיי"ש באורך, ובזה יש לפרש הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם וגו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק, ויתבאר דישמח צדיק כי חזה נקם היינו כי יחזה אשר נולד שנאה ונקמה להמעיקים והצרים לישראל ע"כ ישמח בו דהא מזה מוכח דהישועה בא בזכותו וע"י מעשה צדיקים וע"כ הוא לו לשמחה ע"י הנקמה שרואה לשונאי ישראל ואמר הכתוב ויאמר אדם אך פרי לצדיק היינו דהישועה הוא פרי צדיק ר"ל בשכר צדקתו ולא שהשפע בא מעצמו זולת מעשה התחתונים:
וזש"ה יוסף עליכם אלף פעמים ואמר משה זה משלי היינו כיון שאדם שהוא בעל גבול ותכלית ברכתו ג"כ הוא בגבול ותכלית ואעפי"כ צורך לברכתו ולא סגי בברכתו של הקב"ה שהוא בלי גבול ואין סוף כיון דברכת ד' בלי מעשה צדיקים לא יצא שנאה להמעיקים לישראל וע"כ הוסיף משה משלו לברך את ישראל דבזה האהבה עזה כ"כ עד שנולד ממנו שנאה לאויבי ישראל כן יאבדו כל אויביך ה':
איכה אשא לבדי ובמד"ר איכה ג' נתנבאו בלשון איכה משה אמר איכה אשא לבדי ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' אמר איכה ישבה בדד א"ר לוי משל למטרונה שהי' לה ג' שושבירן אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה וכו' וי"ל עפימ"ש ביש"מ פ' שמות בפרש"י משמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד דהנה כל מין גלות ושיעבוד התחלת הוא ברוחניות ונשתלשל לגשמיות והנה בעת הרוחה וגאולה התפשטות הקדושה שולטות ובהיפוך בהיפוך כי לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ואמלאה החריבה ולפ"ז שייך לצרות השיעבוד סתימת מעינות החכמה והנה כל זמן שיעקב הי' קיים שורש האילן הקדוש לא הי' יכול הסט"א להתפשט וכשמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם מצרת השיעובד ר"ל דבר זה התחיל מצרות שיעבוד שנסתמו לבן ועיניהם של ישראל עכ"ד ז"ל, ובזה יש לפרש הכתוב בהפטורה על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי היינו אשר עבדיו מכים בעת שרואין ח"ו הגליות והצרתו בגשמיות א"כ מזה יש לידע כי עוד יותר הגליות ברוחניות ויוסיף מכאוב בגשמיות עוד יותר הגלות בהדעת והיינו על מה תכו בגשמיות עוד תוסיפו סרה יותר הכאת במה שעשו סרה שנתרבה ח"ו הסט"א כי התחלה הוא ברוחניות עד שנשתלשל לגשמיות ואמר הכתוב כל ראש לחלי וכל לבב דוי היינו שהגלות הוא מה שנסתמו מעיינות החכמה הלא מן הראש וכל לבב היינו הדעת והמדע אשר הלב הוא דוי מחסרון הבינה כי הלב מבין, ויתבאר דברי המדרש משה אמר איכה אשא לבדי היינו כמו שמצינו ביעקב שהי' שורש אילן דקדושה וממנו נפתחו שערי בינה והתפשטות הקדושה ע"כ אמר משה איכה אשא לבדי ר"ל מכח ענותנותו ביקש מהקב"ה שיהי' עמו עוד אנשים חכמים ונבונים שרי אלפים ושרי מאות שהם אתו עמו ישפיעו לעם שפעת קודש ומצדיקי הרבים יחד בודאי יזהירו יותר את הגדולים והקטנים להוריד להם התפשטות הקדוש' ונמשל זה למטרונה בשלותה אבל לאח"כ בפחזותה כשהי' התחלת הגליות ולא הי' עוד הגליות כ"כ עד שנשתלשל לגשמיות אך צרת השיעבוד הי' בתחלה עוד ברוחניות שנסתם כל חזון ומעיינות החכמה ע"כ אמר ישעי' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה ר"נ שהגלות הוא ברוחניות שנעשה מקרי' נאמנה וצדק ילין בה ועתה היתה הגלות שנהפכה לזונה שהי' ח"ו התפשטות הסט"א וירמי:
ראה אותה בניוולה שנשתלשל הגלות לגשמיות וגבר עול הגלות וע"כ אמר איכה ישבה בדד וגו' היתה למס עובד בין האומות שעבדו בהם בפרך עד ישוב ד' וירחם את יהודא וירושלים ומלאה הארץ דעה כמו שהי' מקודם וע"כ מסיים הכתוב ואשיבה שופטיך כבראשונה ויעוציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קרי' נאמנה ר"ל כמו משה רבינו ע"ה שאמר וביקש להיות עוד שופטים בישראל להורות לעם ד' דרך ישכון אור דבעת הגאולה והרוחה התפשטות הקדושה בעולם וע"כ יהי' עיר הצדק קרי' נאמנה תבנה ותכונן בב"א:
א"י עפימ"ש רש"י ז"ל וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא מהו והנכם היום הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים והקשה במזרחי הא מפורש בקרא לרוב ואם הפירוש כמ"ש רש"י והנכם היום היינו כיום קיים לעד א"כ למה אמר הכתוב תיבת לרוב דמשמע שהם עתה במספר רב ע"ש:
ונראה עפי"ד הגמ' קידושין מ' לפי שהעולם אחר רובו נידון ע"כ יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב ויתבאר בזה פי' הכתובי' והי' מספר בנ"י כחול הים וגו' והי' במקום וגו' והקשו בגמ' הסתירה דמתחלה כתיב והי' מספר ואח"כ כתיב אשר לא ימד ולא יספר, ונראה עפי"מ דאיתא בגמ' (תענית דף ט') פרנסה בשביל רבים ופריך מהא דאמרינן מן בזכות משה ומשני כיון דרבים צריכין לו כרבים דמי, וזש"ה והי' מספר בנ"י כחול הים היינו כיון שכל אחד מישראל יהא כח בידו להכריע את העולם לטוב וע"כ יחשב כאו"א כרבים כיון שרבים צריכין לו וע"כ אף אם בנ"י לא יהי' רק במספר עכ"ז יוחשבו כרבים אשר לא ימד ולא יספר כיון שרבים צריכין להם והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתה ר"ל אף אם העולם ח"ו חצי' חייב וא"כ ע"ז החצי' יאמר עליהם לא עמי הם עכ"ז יאמר להם אף לחייבים בני א' חי דכל העולם יהא נידון לטוב כיון שאחד לבדו אם עשה מצוה יכריע את כל העולם לכף זכות:
ויש לפרש בזה דברי המדרש איכה עה"פ כי ד' הוגה על רוב פשעי' יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' ותמהו מה הוסיף המדרש יותר על דברי הכתוב שכתב ג"כ על רוב פשעי' ועוד קשה מאי ס"ד לומר על מגן ומי חשוד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא ולהנ"ל יתבאר דהנה אם העולם אחר רובו נידון יוכל להיות אף אם מעט מעמי הארץ ייטיבו מעשיהם עכ"ז כיון שח"ו רוב העולם יסורו מאחרי ד' נידונו הכל אחרי רבים לרעות וא"כ בהשפטו יצא צדיק ח"ו לחוב וזה דברי המדרש יכיל על מגן כיון שכן יכול להיות דאף אם המועט יעבדו את ה' בכל לבבם ונפשם עכ"ז יהא נידונים אחר הרוב והיינו על מגן ואמר המדרש על רוב פשעי' ר"ל רוב פשעם וחטאתם של העולם לפי שהעולם אחר רובו נידון והמועט נגרר אחר וזש"ה ה"א הרבה אתכם כלומר כי כל אחד יוכל להכריע את העולם כלו לטוב וכרבים וע"כ והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ר"ל במעשיכם תוכלו להכריע המשקל וע"כ נידונים ברוב כנ"ל ופרש"י ככוכבי השמים קיימים לעד ולעולם כיון שבמעשיכם תכריעו את העולם כלו להיותם עד לעולם ועד ועל כן הם ככוכבי השמים קיימים לעולם איכה אשא לבדי וכו' הבו לכם אנשים ואשימם בראשיכם, ויל"ד הא כתב רש"י לעיל עה"פ לא אוכל לבדי שאת אתכם אפשר שלא הי' יכול משה לדון את ישראל א שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים וכו' ואשמם בראשיכם פירש"י חתר יוד למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראש דייניהם וכו' ע"ש וצ"ב והנ"ל עפימ"ש ביש'מ ריש פ' שמות לפרש דברי המדרש ואלה שמות בנ"י הבאים מצר והלא כבר באו אלא עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים ופי' שם דהנה כל מין גלות ושיעבוד לא הי' בחומרות לבד רק ברוחניות ג"כ ואדרבה כל התחלות הוא ברוחניות ונשתלשל לגשמיות והנה אמרו רז"ל ל איזה גבור הכובש את יצרו ובפרט במצרים המקום גורם כיון שהי' ערות הארץ כנודע והי' צריך התחזקות גדול והיינו משא של מצרים, והנה ארז"ל שבזכות יוסף שגידר עצמו מהעריות נגדרו כל האנשים ודעת לנבון נקל שכל זמן שיוסף הי' קיים שהוא שרש מדת היסוד והי' התפשטות מדה זו בעולם הי' בנקל להזהר משא"כ אחרי כך הי' צריך להתחזקות גדול והיינו עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים עליהם דייקא כי הוא הנושא בעיל את המשא משא"כ אח"כ הוטל עליהם משא מצרים להתחזק על יצרם מעצמם להנצל מערות מצרים עכ"ד הקדושים ע"ש:
ויש לפרש בזה דברי הגמ' עה"פ מה ה' א' שואל מעמך כי אם ליראה והקשה בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתא וקשה להבין מהי דלגבי מ ש ה היראה מלתא זוטרתא הא לכו"ע היראה לאו מלתא זוטרתא, ולהנ"ל ל' י"ל הפי' אין לגבי משה ר"ל כל זמן שמשה הי' קיים ומדתו ביראת השם החופף עליו התפשט בעולם ע"כ הוי גם לכל העולם מילתא זוטרתא כי בכחו וגבורתו הי' הנושא בעול לכל בני דורו להשפיע עליהם ביראת שמים וזש"ה לא אוכל לבדי שאת אתכם היינו כיון שמשה עניו מכל האדם והחזיק בעצמו כי לא יוכל הוא לבדו לשאת משא כל העם להשפיע עליהם ולהקל משאם ביראת השם וע"כ אמר איכה אשא לבדו ר"ל האיך אוכל לשום עלי משא כל העם שלא להטיל עליהם משא בזה להתחזקות מעצמם ליראה את השם הנכבד והנורא:
וזשפרש"י ואשמם בראשיכם חסר יו"ד לימד שאשמות ישראל תלוי בראשי דייניהם פי' דבראשי העם תליא מילתא כי בכחם משפיעים מפרישתם וקדושתם להאציל גם על בנ"י לכל בני דורם ולהקל מהם משאם כנ"ל והבן: ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמור עיניך הרואות את כל אשר עשה ה"א לשני המלכים האלה כן יעשה ד' לכל הממלכות וגו' ויל"ד מה שייך בזה לשון ציווי גם בעת ההוא שפת יתר הוא לכאורה:
ונראה דהנה במס' מגילה דף ג' איתא עבודה חמירה מת"ת ופריך ע"ז מהא דכתיב ויהי בהיות יהושע וגו' אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת"ת אמר לו על איזה מהן באת אמרו לו עתה באתי פי' על של עכשיו דהיינו בטול ת"ת ומשני לא קשי' הא דרבים והא דיחיד עיי"ש ועוד אגדה כפטיש יפוצץ סלע י"ל דאע"ג דעבודה חמורה מת"ת מ"מ כיון שיהושוע וכל ישראל היו צריכין בעת ההוא לכבוש המלחמה על כן לדבר הזה תורה גדולה מעבודה עפימ"ש א"ז זללה"ה בייט"ל פ' זו לפרש הכתוב אלה הדברים וגו' עפי"ד מוזללה"ה לפרש הא דאמרו חז"ל שם וילן יהושיע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעמקה של הלכה הענין דע"י עסק התורה בעיון לחדש חידושים להסיר הקושי' והספיקות בכח זה מזמר עריצים והקליפות החוחים הסובבים וכו' ויפקוד על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ולכן לן יהושע בעמקה של הלכה ובזה יתבאר אלה הדברים אשר דבר משה היינו דברי תורה ואח"כ אחרי הכותו את סיחון וגו' שכבש אותם בכח פלפולו וחידושים בדבר תורה עכ"ד ז"ל עיי"ש ולפי"ז יש לומר דמשו"ה הזהיר המלאך ליהושע על בטול ת"ת ולא על הקרבת התמיד משום דע"י העסק בעיון ת"ת בזה דייקא הי' יכול לכבוש המלחמה וכמו שכבש מרע"ה את סיחון ועוג ע"י עסק התורה כן יהושוע אך בזה הי' יכול לכבוש לכל הממלכות דייקא ע"י התורה, ויתבאר בזה דיש לומר דמשה רבינו ע"ה הזהיר כל זאת את יהושיע שלא יבטל העיון בת"ת כדי שיוכל לכבוש את המלכים והנה באה הנבואה אל יהושיע בזה הסגנון עתה באתי על של עתה באתי וזה הדבר אמר משה ליהושיע וצוה לו בעת ההוא על של העת ההוא היינו ביטול תורה אשר הוא מוזהר עליו בכל עת כמש"ה והגית בו יומם ולילה ולכן כה אמר ואת יהושיע צויתי בעת ההוא על ביטול תורה ואמר עיניך הרואות את אשר עשה ה"א לסיחון ועוג שכבש אותם מרבע"ה ע"י אלה הדברים היינו דברי תורה כן יעשה ד' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה ר"ל גם אתה אך בזה תוכל לכבוש אותם רק ע"י עסק התורה לזמר עריצים שלמעלה ואח"כ ממילא יבוטלו מלכי אדמה שלמטה: