עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת קרח
ויקח קרח ודרשו חכז"ל שלקח מקח רעה לעצמו, יתבאר עפימ"ש בנועם מגדים פ' וישלח לפ' הפסוק ויבן לו בית וגו' כי גם הצדיק בהיותו בזה העולם צריך לעסוק מעט בחומריות אך שהיא בדרך עראי והעיקר תורה ועבדות ד' וזהו ויבן לו בדברים שהם לו ואין לזר אתו בית עיקר וקבע ולמקניהו לעסקי חומריות עשה סוכות עראי עכ"ד ז"ל:
ועפי"ז פירשתי מ"ש הכ' באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ד' שבעת ימים והקשו המפורשים הכי בשביל זה כל ענין החג בשביל אסוף התבואה ולהנ"ל י"ל דהכ' משמיענו איפכא דבעת האסף לא יחשב לו זאת לעיקר וקבע כאילו עיקר מגמתו היא לזה דוקא רק עסקו בקניני עוה"ז יהי' לו רק לעראי וכפי הכרחיות אשר צריך ומוכרח לעשות וע"כ צותה התורה אשר בעת האסף את תבואת הארץ יעשה חג הסוכות ר"ל דהשמחה הוא לו רק בסכות שהוא בנין עראי ולא כן בדברים שהם לו לקנין עצמית היינו מצות ומע"ט אשר יעשה אותם האדם הם בדרך קביעות ועיקרות, והנה בקרח שרצה להרבות כבודו כמוש"ה המעט מכם וגו' ובקשתם גם כהונה הרי שרצה להוסיף לו יתרת הכבוד ורדף אחרי המותרות ועזב את העיקר ובחר בטפל וא"כ עשה ההיפך לקנות לעצמו מה שהיא קנין עצמיות רק מעט ובדרך עראי וזה שדרשו חז"ל שלקח לעצמו ר"ל מה שהוא לו שחלקו מקח רע ר"ל רק קנין עראי: ובזה יש לפ' מה שפי' רש"י בפ' ויחי במה שאמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי כשיקהל קרח על משה ואהרן לא תתייחד שמי עמהם ור"ל כיון שקרח לקח מקח רע לעצמו רק קנין עראי וזהו שלא כמדתו של יעקב שעשה לו מה שהוא לעצמו בית קנין עיקרי וקבע ע"כ בשביל זה בקש יעקב שלא יזכר שמו בן יעקב במחלקותו של קרח והבן:
וברש"י ויקח קרח לקח עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה, ודקדקו המפורשים הלשון מתוך העדה גם לפ' המדרש פליאה מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה והיא תמוה:
ונראה עפימ"ש בגמ' חולין פ"ט גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה ופשוטן של דברים משמע שענוה יתירה באמרם ונחנו מה שהיא העדר המציאות משא"כ בעפר ואפר שיש בו איזה ממשות וצריך להבין איזה התנשאות שייך במי שהוא בגדר עפר ואיך יצויר ענוה יתירה מזה ופי' בס' לב ארי' כי הנה בבוא איש להתפלל לפני ד' ישפוך שיחו ומעריך עצמו נגד גדולת הבוב"ה הלא אז יכנע לבו ואולם אם יקום ויתהלך בחוץ נגד בני אדם הלא תזוח דעתו עליו לאמור אני ואפסי עוד ובפרטיות כאשר יקום איש על רעהו לריב ריב עמו ולפגום בכבודו יעלה לשמים שיאו עד שכל העולם אין כדאי לו והוא גדול מכל בני קדם ולא כאלה חלק משה ואהרן שאף בהתלוננו העם עליהם הי' כ"כ נבזים ושפלים בעיניהם עד שאמרו ונחנו מה וזהו ביאור דברי הגמ' גדול הנאמר במשה ואהרן וכו' אינו מדבר על עצם משה ואהרן שהיו יותר ענוים מאברהם אבל הוא מדבר שאותו הענין הנאמר במשה ואהרן הוא גדול ומופלא יותר מאותו ענין שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר בהיותו עודנו עומד לפני ד' לא נפלאת הוא להיות נבזה בעיניו משא"כ במשה ואהרן שהעם התלוננו עליהם והי' נבזים בעיניהם זהו דבר נפלא מאוד ולזה דייק הגמ' גדול מה שנאמר במשה ואהרן עכ"ד יזה שפרש"י ז"ל לקח עצמו להיות נחלק מתוך העדה ר"ל אף אם בעמדו להתפלל לפני ד' הי' קרח מכיר מקומו והי' שפל בעיניו עכ"ז גבה לבו מתוך העדה בהעריך מעשיו מול העדה לומר כי לו נאה להיות כהן ונשיא, וז"ש משה לקרח המעט מכם כי הבדיל א' ישראל אתכם מעדת ישראל ר"ל וכי אחד מכם נתקנן בעיניו בזה שהבדיל אתכם מעדת ישראל ר"ל אם אתם בדעתם שאתם נבזים ושפלים מאחד מהם כי זהו הענוה המשובחת אשר גם לנגד בני אדם הוא גרוע מהם ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ר"ל גם בשעה שאתם מלינים עליו ותתקוטטו עמו מ"ה הוא אז ג"כ ישפיל עצמו נחדל אישים וכאין ואפס יחשב, וז"ש המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה ר"ל עפימ"ש במדרש פ' וירא אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת יאסף איש טהור את אפר הפרה (וכן הוא שם בגמ') הרי דזיכה אברהם לבניו במצות פרה במה שאמר ואנכי עפר ואפר אף שלא מצינו בו ענוה דמשה שהי' עניו מכל האדם אשר ע"פ האדמה ורק במה שהרבה ענווה יתירה בעמדו לפני הקב"ה זכה למצוה זו וע"כ גם קרח לקח עצמו לצד אחר באמרו שהוא ראוי להיות כהן במה שנבזה בעיניו נמאס נגד גדולתו של הקב"ה אף דנגד בני אדם מראה גדולתו ולא ישפל בפני איש והבן: ברש"י הלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור עצמה, ויש להבין מה זו טענה במחלוקתם על משה גם היכן מרומז דבר זה בתורה באמרם אל משה ואהרן רב לכם וגו':
ונראה עפימ"ש הב"ח באו"ח סי' כ"ד לברך להתעטף בציצית בפתח תחת הבי"ת להורות על הידוע דהיינו תכלת עפימ"ש תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד והביא בשם הזוהר שע"י הזכרון כה"כ ששם מקום הדין יהי' יראת ד' על פניו וכיון דכתיב וראיתם אותו וזכרתם ראוי לזכור לכן אעפ"י שאין לנו תכלת מ"מ יזכור אותו בברכתו ועי"ז יתן אל לבו מאימת הדין עכ"ד עיי"ש, ועי' במחצה"ש סי' ח' סק"ז, המורם מזה דתכלת מביא את האדם לידי יראת שמים ואשר זהו טעמא דקרא שצריך ליתן על הכנף פתיל תכלת מפני שמביא לידי יראת שמים, והנה אמרי' בגמ' עה"פ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וגו' אטו יראה מילתא זוטרתא הוא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא ושימה בפי המפורשים דר"ל לגבי משה כל זמן שהי' בנ"י חונים לגבי משה הי' הוא משפיע עליהם מהודו לחופף עליהם ביראת שמים וע"כ בעת ההוא גם לכל העולם הוי מילתא זוטרתא עכ"ד והנה טענת קרח למשרע"ה כי לא בא עליהם ועל כל ישראל יראת ד' בזכות משה רק כי מעצמם באו לידי מדה זו וזהו כי כל העדה כולם קדושים מעצמם ולא מפני שהי' לגבי' דמשה וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ד' ולכן הלבישן טליתות שכולה תכלת ודרש ק"ו של שטות שכולה תכלת לא דין שתפטור דהא אפי' מחוט א' מביא את האדם לידי זכורה של כה"כ כש"כ טלית שכולה תכלת ובתוך הדברים הי' מחוי במחוגא למשה רבע"ה כי לא מחמתו באו ליראת ד' כי אם מעצמם שזוכרים את כסא כבודו מתכלת הדומה לכסא הכבוד, וישמע משה וידבר אל קרח בוקר ויודע ד' את אשר לו ופרש"י לעבודת לוי' דלוי' מורה על פחד ד' וגבורתו ר"ל ממי בא אליהם היראה אך ממשה עבד ד' ולא מעצמם:
אנשי שם וצ"ב מהו אנשי שם, כולם קדושים פרש"י כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ד"א ויל"ד היכן הוציא זה מהכתוב, וי"ל עפימ"ש בס' הלכה אדם מישראל וז"ל בפסוק וארא אל אברהם וגו' ושמי ד' לא נודעתי להם פרש"י לא שאלו אותי מה שמי וגם הקמותי את בריתי וכשבא לקבור את שרה לא מצא עד שקנה בדמים מרובים והיא תמוה מה חיבור הדברים להדדי ושמעתי פי' נחמד עפ"י דאי' בירושלמי קידושין א"ל ר' אסא לר' בון תא ואמסור לך שמא דמפורש א"ל לית אנא יכול בגין דאנא אכיל מעשר ומאן דידע ליי לית לי' לאתנוי' משל אחרים, והשתא א"ש בלא זה לא הי' יכול לומר לא שאלו אותי מה שמי דלמא משו"ה לא שאלו אחר שמו שהוא שם המפורש משום שרצה להנות משל אחרים לכן מתרץ רש"י ולא עוד אלא בשעה שרצה כו' עד שקנה בדמים מרובים וא"כ לא רצה ליקח מעפרון מתנה משום שלא רצה להנות משל אחרים ואעפי"כ לא שאלו אותו מה שמו עכ"ד (הובא בתפלה למשה קפיטל ט'), ויתבאר בזה דהנה משרע"ה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי מזה משמע כאלו הם חשדוהו אשר לוקח משל אחרים אשר ע"כ הי' צריך להתנצל עצמו לפני הקב"ה כי הוא חף מדבר זה ובצע כסף לא לקח וא"כ י"ל דהכי אמר קרח ובתוכם ד' היינו שהם ראוים כולם לידע שם ד' שם המפורש וזה שאמר כולם שמעו בסיני אנכי ד' א' וא"כ הכל ראוים לידע שם המפורש דהא שמעו מפי הגבורה את שמו הנכבד מפורש יוצא כביכול מפי הגבורה וע"כ ויקהלו אליו אנשי שם ר"ל שראוים לידע את השם מפורש ובאו בזה כחולק על משה כי הוא ח"ו אינו ראוי לכך כיון שחשדוהו שנהנה משל אחרים ולכך השיב משה רבינו ע"ה כי לא כן הוא לא חמור אחד נשאתי מהם וא"כ לא קיבל משום אדם מתנת חנם ואין להם עליו שום התלוננות כי לא נהנה משל אחרים:
ויקהלו על משה ואהרן וגו' כי כל העדה כולם קדושים וגו' ויל"ד למה נקהלו הלא כל אחד בפרטות ג"כ הי' יכולים לומר מה שהי' בלבם ומשמע דע"י שנקהלו הוא הנותנת מקום לחלוק גם כפל הלשון כולם ל"ל דהא כבר כתיב כי כל העדה, ונראה עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל פ' בלק על המסורה אפס קצהו תראה וכלו לא תראה דין ואידך וכלו מחמדים עפימ"ש ביש"מ למוזזלה"ה פ' חקת דהנה נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאו' בלתי יפים אבל בכללות כלך יפה אף נעים זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה זו וכדומה ועל כן לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד האמור בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלל ישראל ולא בפרטן וז"ש בלק לבלעם אפס קצהו תראה שישים עינו על קצתם וכלו לא תראה שלא ישגיח על הכלל כי הלא וכלו מחמדים שבכללן נמצא כל מיני מחמדים אבל הקב"ה היפר עצתי ולא השגיח על פרטן כ"א על כללותן עכ"ד ז"ל ועי' מ"ש בפ' נשא, וי"ל דזה הי' טענת קרח כי כל העדה כולם קדושים היינו כשהם כולם ביחד הם קדושים ובכללותן הם טובים ולא נמצא עולתה בהם ומדוע תתנשאו על קהל ד' ולכן ויקהלו על משה ואהרן להראות שזה טענתם הם כולם קדושים ע"י ההקהל אבל משה השיב להם את מי תדמיון לאהרן שהוא בקדושתו גם לעצמו גם מבלי לכללו יחד וז"ש משה רבינו ע"ה בקר ויודע ד' את אשר לו ופרש"י יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל כך ויבדל אהרן להקדישו ר"ל דאהרן גם כשהוא מובדל ומופרש בפני עצמו ג"כ קדוש יאמר לו וע"כ הוא ראוי יותר מכל האדם אשר הם נקראים קדושים רק ע"י כללותן ולא בפרטות:
רב לכם כי כל העדה כלם קדושים וגו', ויל"ד מה הי' טענת קרח בשביל שכולם קדושים יש לחלוק על כהונתו של אהרן ומה הי' תשובת משרע"ה בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו דמשמע דרק אהרן הוא הקדוש ולא כולם גם מה שאמר לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד' צל"ד למה בזה הערער על הכהונה הם נועדים על ד' גם דברי המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה:
וי"ל עפימ"ש בספר ברית שלוה הובא ביש"מ פ' שמיני לפרש המדרש ויעש אהרן את העגל מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם אמר לו הקב"ה הואיל וכך עשית לא תזוז מן הפלטין שלי לעולם עפ"ד הגמ' זבחים דף מ"א מפני מה נאמר פרוכת בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ' וזה הי' כוונת אהרן דאם יהי' החסרון בו שהוא יחיד ואין קדושתו מסתלקת אבל אם יתלה הסרחון בהם א"כ יחטאו רבים וח"ו קדושתו מסתלקת והשי"ת החופש סרעף לב וכליות אמר מדה כנגד מדה הואיל וכוונתך לבל יסתלק קדושתי לכך לא תסתלק אתה מקדושתו עכ"ד ונמצא לפי"ז דמשו"ה נבחר אהרן להיות כהן עבד ד' משום שכוונתו הי' לבל יסתלק קדושתו ית"ש וכדי שתהא פמליא שלו קיימת והנה קרח אמר רב לכם כפירש"י הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמיכם היינו משו"ז אינו ראוי להיותו אהרן כהן כי כל העדה כלם קדושים דגם בזכות העדה לעצמם ג"כ לא הי' מסתלק ח"ו קדושת שמו ית' וא"כ גם הם קדושים כמו אהרן שזכה שלא יסתלק מקדושתו משום שגרם שלא יסתלק קדושתו כן בשביל העדה אפי' לא הי' אהרן תלה הסרחון בו ג"כ לא הי' מסתלק קדושתו ית"ש וע"כ כולם קדושים ואמר לו משה בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו היינו שהשי"ת יודיע את אשר לו בכוונה רצוי' לשמים ורק אהרן הוא הקדוש שתלה הסרחון בו משום מסירת נפשו ורוחו על קידוש השם ולכן בזה שקרח ערער על אהרן אשר בזה שתלה הסרחון בעצמו עוד אינו ראוי לכהונה ואינו קדוש יותר משאר ישראל לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד' היינו דלפי טענותיו שלא הי' כוונת אהרן לתלות הסרחון בו כדי שלא יסתלק קדושתו א"כ ח"ו חזר הדין כאלו רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת וא"כ הם נועדים על ד' וזש"ה מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה דבאה לכפר על עון העגל כפירש"י פ' חקת ומזה מוכח שלא נטל אהרן הסרחון מעל בנ"י ותלה בו כדי שלא יסתלק קדושתו וא"כ עי"כ הי' לקרח מקום לחלוק א"כ למה זכה אהרן לכהונה אבל באמת אעפ"י שהי' צריכים לכפר עון העגל מ"מ במחשבתו של אהרן הי' לתלות הסרחון בו ולכן הוא בא בשכרו שלא יזיז מן הפלטין שלי לעולם: כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' וגו' יתבאר ע"ד שכתב הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' כ"ש כשישים אל לבו שהממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ובושתו ממנו תמיד עכ"ל וזש"ה כל העדה כלם קדשים ובמה הם קדושים ואמר ובתוכם ד' היינו כיון שהם תמיד לנגד עיניהם ד' וע"כ השיב משה לקרח בקר ויודע ד' את אשר לו היינו מי שהוא ד' לו ר"ל שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד והיינו המעט מכם ר"ל אם אחד מכם נתקטן בעיניו ובא אליו הכנעה ואם מקיים שויתי ד' וגו' יגיע אליו מזה הכנעה ובושה ממנו תמיד אבל אהרן מה הוא כי הוא באמת בעיניו נחשב לכלום וא"כ אהרן הוא מקיים שויתי ד' וגו' אבל אתה וכל עדתך הנועדים על ד' היינו כיון שהם שוכחים זאת מלבם וע"כ הם נועדים על ד' דייקא:
רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' יתבאר עפימ"ש בגמ' סנהדרין ל"ח נעשה אדם מכאן פקרו המינים לומר ח"ו שתי רשויות דנעשה לשון רבים משמע:
אך אמרו רז"ל דבא ללמד מדת ענוה שיהא הגדול נמלך בקטן דהקב"ה נמלך בפמליא של מעלה בבריאת האדם על הארץ:
והנה הרב האי כתב להוכיח מזה דנוח לו לאדם שלא נברא עפי' המדרש (קדושים סי' ב') ד' נתן וד' לקח דהטוב נותן הקב"ה בעצמו ועל ההיפוך ח"ו מתייעץ עם ב"ד וע"כ אמר הכתוב נעשה לשון רבים דהקב"ה לקח עצה כבי' מב"ד כיון דטוב שלא נברא עכ"ד א"כ באמירת נעשה אדם נוכל ללמד מדת ענוה כדרשת חז"ל או נוכל ללמוד מזה דטוב שלא נברא כדברי רב האי ז"ל והנה ידוע מה שנאמר משמי' דהקדוש רר"ש ז"ל עה"פ וירא ד' כי רבה רעת האדם וגו' דהא דטוב שלא נברא היא כיון דהמצות ל"ת מרובים הם מהמצות עשה והוי קרוב להפסד ורחוק משכר כמו"ש מהרש"א אך אם מקיים המ"ע גם במחשבה ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא דהמ"ע הם בכפילא במחשבה ובמעשה שוב ניחא לומר דטוב שנברא, וז"ש קרח כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ר"ל שהם מקיימים המצות גם בתוכם בפנימיות הלב היא המחשבה ונמצא דהמ"ע הם בכפילא וא"כ אמרי' בכה"ג טוב שנברא וע"כ דנעשה לשון רבים מורה לומר ללמד מדת ענוה ולא כדברי רב האי לומר דטוב שלא נברא וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ד' ר"ל מדוע לא תקיימו להיות ענוים כדברי הכ' נעשה ללמד מדת ענוה, והשיב משה ג"כ לפי שיטתם המעט מכם, וכי א' מכם הקטין בעיניו כיון שאתם שאתם באתם לומר דנעשה משמע ללמד מדת ענוה שלא לטעות ח"ו לומר שתי רשויות וא"כ למה לא תעשו כדבריכם כן ואמר לכן אתה וכל עדתך (ר"ל לפי דבריכם) הנועדים אל ד' כיון שאתם מתנשאים ותדברו גבוה גבוה בגאוה ובוז בזה אתם נועדים על ד' כיון שזה משמע ח"ו דשתי רשויות כיון שאתם מדברים בלי שום מורא ונעשה לשון רבים משמע ואהרן מה הוא ר"ל אבל לא כן באהרן אשר מלבשתו ענוה ושפיר דרש נעשה ללמד מדת ענוה והבן: בקר ויודע ד' את אשר לו, יתבאר עפימ"ש אאזלה"ה בייט"ל פ' יתרו עה"פ לך אל העם וקדשתם היום ומחר כי ישראל אמרו כל אשר דבר ד' נעשה וזה הי' מכח שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן וחש ד' לבל יחזרו למחר לכן ויאמר ד' וגו' לך אל העם וקדשתם היום "ומחר" כלומר לאחר זמן גם אחר שילכו וישיבו לאהליהם עכ"ד והנה קרח אמר כי כל העדה כלם קדושים ופירש"י כולם שמעו בסיני מפי הגבורה והיינו שפסקה זוהמתן מכח שעמדו על הר סיני ונעשו אז כולם קדושים אבל העיקר שגם אחר כן לא יחזרו ממדרגתן כמוש"ה וקדשתם היום ומחר ויש מחר שהוא לאח"ז וז"ש בקר ויודע ד' את אשר לו היינו בוקר כמו מחר ואת הקדוש והקריב אליו כלו' מי שהוא הקדוש גם בבוקר שהוא מחר לאח"ז זה הוא ראוי להקריב אליו וגם במעמד ה"ס ע"ז נצטוינו לעמוד בקדושה גם לאח"ז היום ומחר:
בקר ויודע ד' את אשר לו ובמדרש א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו וצ"ב ובגמ' נדרים וסנהדרין איתא שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו לזבול ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וגם זה צ"ב, ונראה עפי"ד הגמ' (שבת פ"ח) הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ופי' הרי"ף שם לפי שהשמש הי' נעלב מהירח שאמרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והי' רוצה הירח שתאיר תמיד ויגרע אור השמש והקב"ה נתן מעלה ויתרון להשמש למשול ביום ובלילה ויצא השמש בגבורתו להיותו נעלב כן ישיג מעלה ויתרון האדם הנעלב עכ"ד ז"ל, וא"כ מצינו אשר הירח קבלה דין מן השמים על אשר בקשה גדולה לעצמה יותר מהשמש והשמש מפני שהי' עלובה לכן נתעלה במעלות עליון יותר, ובזה פי' בייט"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה דהנה יהושיע אמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ולא רצה שישתמשו בכתר א' כמשה רבו אבל משה מדה אחרת הי' לו ואמר המקנא אתה לי וזהו דוגמת חמה ולבנה פני משה כפני חמה שהי' עלובה ופני יהושע כפני לבנה כנ"ל עכ"ד, וכן הוא בבש"א פ' בהעלתך, והנה במחלוקתו של קרח שיצא לחלוק על מלכותו של משה רבע"ה והי' משה נעלב מפני קרח ע"כ השמש והירח חגרו עוז לעזרת ד' בגבורים וחסו על כבודו של צדיק ואמרו לעשות דין לבן עמרם באמרם כמוני כמוהם כאשר היא הירח המעיטה עצמה מפני שקנאה על השמש וכן השמש עוד נתעלה עבור שהיתה עלובה כן בדין כמו כן שיטול משה את שכרו וגם לקרח למה תהא מדה"ד נלקה ואין משא פנים בדבר וכן אמר משה יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו דהנה השמש נקרא יום כמש"כ ויקרא אלקים לאור יום ומצינו בכמה מקומות דהשמש נקרא על שם יום וא"כ כמו שלא תוכלו להפוך את בקר דהיינו השמש לערב שלא תאיר רק כמו בערב והיינו מפני היתה עלובה ולכן עלתה לגדולה כן תוכלו לבטל את זו דהא אדרבה על ידי קנאתם תמעטו את עצמיכם עוד יותר ואהרן מה הוא וע"כ הוא ראוי לגדולה:
אל תפן אל מנחתם ופרש"י בשם המדרש יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, ויש להבין זאת מדוע יגיע עליהם עונש זה וכי הוא זו מדה כנגד מדה שחטאו:
ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' זו בפי' המקרא המעט מכם וגו' כי מדרך השלימים הוא במה שמקבלים טובות וגדולות מהשי"ת הוא מקטין עצמו יותר, וכמו שדרשו חז"ל עה"פ לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חשקנו בכם דאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני וה"נ אמר מרע"ה כי יודע ד' מי שמקטין עצמו ע"י הגדולה זה ראוי' אליו וא"כ ראו ההפרש כי אתם על ידי הגדולה שנתן לכם השי"ת אין אחד מכם מתקטן רק אדרבה וכו' והיינו המעט מכם וכי אחד מכם נתמעט בעיניו ע"י כי הבדיל אלקי ישראל אתכם וגו' ואהרן מה הוא שנתקטן בעיניו ע"כ ראוי הוא לגדולה עכ"ד ז"ל:
והנה פרשתי הגמ' הנ"ל אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם עפי"ד היש"מ פ' צו בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה והעיקר דע"י הקרבן ישים החוטא אל לבו מה זה שבשביל שחטאתי ישחט תמורתי בעל חי שלא חטאה ואין עול בכפי' ובודאי אין זה כ"א שצריך להשתעבד הפחות לנכבד ממנו ואם יעלה זאת על לבו אזי יתעורר ללמוד ק"ו ומה החי לנגד אדם שלא בראו ולא הוציאו מאין ליש ולא גמלו כל טוב יאבד מן העולם עבורו עאכו"כ האדם לנגד הקב"ה ממ"ה שאינו אף חלק מני אלף אלפי וכו' ועוד שגמלני כל טוב בודאי ראוי להשתעבד הפחות ר"ל האדם לשמו הנכבד ממ"ה הקב"ה עכ"ד ונמצא דהעיקר הקרבן כדי שיתעורר בתשובה ע"י החשבון השתעבדות פחות לנכבד, וזש"ה פ' בא גם מקנינו ילך עמנו וגו' כי ממנו נקח לעביד את ד' ר"ל שמקנינו ילך עמנו לזבוח לד' ומזה נקח האיך לעבוד את ד' ע"י השתעבדות פחות לנכבד במה שבעה"ח משועבד לנו לשחטו מכש"כ שראוי לשום אל לב שהאדם צריך לשעבד גופו ומחשבתו לאבינו שבשמים:
ובנה יובן דברי הגמ' הנ'ל אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה שאתם ברום עולם ואני נותן לכם גדולה למשול על אלה הקטנים מכם עי"ז הדבר בעצמו תקחו לכם דרך העבודה איך האדם מועט לעולם צריך למעט עצמו מלפני השי"ת:
והנה בקרח שלא מיעט עצמו במה שעלה לגדולה כמאמר הכ' המעט מכם כי הבדיל ר"ל במה שהבדיל אתכם מעדת ישראל ועליתם לגדולה לא בא בחשבון השתעבדות פחות לנכבד למעט עצמו כנ"ל וא"כ בטל מאליו אף הטעם דהקרבנות שהוא ג"כ ע"ד חשבון הנ"ל, וע"כ אמר משה אשר חלקם שיש להם בתמידי צבור לא יקובל לפניך לרצון כיון דזה עיקר הטעם בקרבנות השתעבדות פחות לנכבד ואם הוא טועה בחשבון הנ"ל מה לו בזבחיו והבן: