אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת פנחס

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת פנחס

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בלק

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בנ"י בקנאתי לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ובמדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, ונראה עפי"מ דאיתא בפ"ק דברכות ד' יו"ד אהא דישעי' אמר לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר:

ויש להבין דהא חזקי' לא שאל אותו מפני מה מגיע לו העונש אך דשאל אותו מאי כולי האי ור"ל מפני מה מגיע לו עונש גדול בזה ובבא וא"כ מה השיב לו משום דלא עסקת בפו"ר אכתי קשה מאי כולי האי דע"ז אין מהראוי לעונש גדול כזה:

ובס' ישמח משה פ' אחרי מתרץ דברי הגמ' בטוב טעם עפימ"ש העקרים [מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל"ח] כי לפי שורת הדין ראוי שיהי' העונש נצחי והשבר זמני אבל רב חסד מטה כלפי חסד ומנהיג עולמו ברחמים שיהי' השכר נצחי והעונש זמני עיי"ש באורך מלתא בטעמא:

ולפי"ז נ"ל ליתן טעם נכון דע"ז החטא דלא עסק בפו"ר ראוי הי' להעמידו על קו הדין:

שיענש נצחי בזה ובבא דהא אי' שעלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שנ' בראשית ברא א' ולא אמר ברא ד' וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר למה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים נמצא דהתנהגות מדה"ר אינו רק משום קיום העולם ומי שאינו עוסק במצוה זו אינו חושש אל קיום העולם דלא תהו בראה, נמצא נשאר עוד על תחלת המחשבה עכ"ד ונראה לפרש בזה נוסח הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם וכו' והתקין לו ממנו בנין עדי עד וכו' ר"ל דנברך לד' אלקינו היינו במה ששיתף מדה"ר למדה"ד והיא ע"י שהתקין מן האדם בנין עדי עד וכיון שהאדם חושש לקיום העולם גם הקב"ה מתנהג עמו במדת החסד לשתף למדה"ד מדה"ר, ובזה פירשתי הגמ' כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, עפי"ד האוה"ח הקדוש פ' בראשית ההוא אמר דבששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י מה ששבת ביום השביעי הקנה בו נפש למען יעמוד ימים רבים וז"ש כי ששת ימים כלומר שיעמוד רק ששת ימים עשה ד' וגו' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בו נפש להתקיים בו עדי עד, וז"ש כל המתפלל בע"ש ואמר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שמי ששומר שבת כהלכתו הוא סיבה לקיום העולם ובזה נעשה שותף עכ"ד האוה"ח, מזה למדנו במה ששומר שבת הוא גורם וסבה לקיום העולם ר"ל ששומר את יום השבת וודאי במדה שהוא מודד הקב"ה מודד לו כמדתו ומתנהג עמו במדה"ר לתת לו שכר נצחי כי כן הוא ממדת טובו ית"ש, וז"ש כל המענג את השבת כינוי לשומר את יום השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ר"ל שכר נצחי כנ"ל, וז"ש פנחס בן אלעזר וגו' ולא כליתי את בנ"י בקנאתי הרי דבמעשיו פעל וגרם לקיום העולם שבקנאתו קנאת ד' צבאות נצלו עם רב בנ"י לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום בדין הוא שיטול שכרו נצחי מדה במדה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שכר נצחי עדי עד, וזאת תורת המסורה לכן אמור לבנ"י אני ד' בפ' וארא אני ד' מורה על מדת טובו ד' מלא רחמים שהקב"ה מנהיג עולמו במדה"ר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום שיטול שכרו נצחי עדי עד כי לפי מדת החסד ראוי שיהי' השכר נצחי כאמור:

א"י פנחס בן אלעזר וגו' ופירש"י לפי שהי' השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפוטם עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן:

ונראה עפי"מ דאיתא במדרש ויעש אהרן את העגל אמר מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם אמר לו הקב"ה הואיל וכך עשית לא תזוז מן הפלטון שלי שנאמר ומן המקדש לא יצא, וקשה מאי מעליותא בזה שתלה הסירחון בו ולא בהם ופי' בפ' ברית שלום עפ"י הגמ' זבחים (מ"א) תנה דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של ציבור משל למלך בו"ד שסרחו עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ' וזה הי' כוונת אהרן דאם החסרון בו שהוא יחיד אין קדושתו ית' מסתלקת אבל אם יתלה החסרון בהם א"כ יחטאו הרבים וח"י קדושתו מסתלקת וזהו מסירת נפשו ונשמתו על קדושת השי"ת ע"כ הי"ת אמר לאהרן מכ"מ הואיל וכוונתך הי' לבל יסתלק קדושתי לכך לא תסתלק אתה מקדושתי עכ"ד וביש"מ פ' שמיני פי' בזה דברי רש"י קרב אל המזבח לפי שהי' אהרן בוש א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת, והיינו שהי' אהרן בוש מפני החטא במעשה העגל ואיך ישמש לפניו וע"ז אמר משה למה אתה בוש ר"ל משום דבר זה שאתה בוש ממנו לכך נבחרת עכ"ד ז"ל, וזש"ה ולא כליתי את בנ"י בקנאתי וגו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ר"ל כיון דמעשיו מה שקנא לד' קנאת ד' צבאות גרמו בזה טובת ישראל על הכלל כלו שישראל יעמדו בחיים על מעמדם ויכפר על בנ"י ופמליא של הקב"ה קיימת וקדושתו ית"ש אינו מסתלקת ע"כ בדין הוא שיטול שכרו שלא יזיז מן הפלטין של המלך לעולם וא"כ בזה שלא כליתי את בנ"י ניתן לו השכר לזה כנגד מה שהי' לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, וזה הפי' לפי שהי' השבטים מבזים אותו שאבי אמו פיטם עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל ר"ל שערערו על פנחס בכהונה שמי שהרג נשיא שבט מישראל ישא כפיו ויהי' כהן לא' עליון ע"כ בא הכתוב ויחסו אחר אהרן ר"ל דעבור זה זכה אהרן בכהונה ע"י שתלה החסרון בו לבל תסתלק קדושת ית' וה"נ פנחס שקנא לד' צבאות לבל תסתלק קדושתו ית' זכה שיהי' הכהונה לו ולזרעו אחריו:

השיב את חמתי מעל בנ"י וגו' יל"ד ולשאול במה השיב את החמה מעל כלל ישראל:

גם לפ' דברי המדרש הנני נותן לו את בריתי שלום בדין הוא שיטול שכרו, יתבאר עפימ"ש מוזלה"ה בס' ייט"ל פ' ראה לפרש דברי הגמ' ב"ב ע"ח מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה שכר עבירה וכו' אם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, וקשה הא לאו משנת חסידים הוא כדאי' באבות אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכי המושלים ביצרם עובדים את הי"ת מכח שכר ועונש ומפ' עפ"י המבואר בספרים עפי"מ דאי' בסופ"ק דקידושין לפי שהעולם אחר רובו נידון ע"כ יראה האדם את עצמו ואת כל העולם כאלו "חצי" זכאי "וחצי" חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה א' אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב ע"כ ועפי"ז י"ל דבשביל שכר ועונש של רבים בודאי ראוי ונכון לעשות ע"מ לק"פ למען לא יכריע את העולם לכף חוב כ"א לכף זכות כי מקור הטוב רוצה להטיב וזה עצמו הוא מצוה להציל נפשות מישראל וכש"כ שלא להיות גורם להרע לרבים ולכל העולם והן דברי הגמ' כי הבלתי מושלים ביצרם עושים מכח שכר ועונש של עצמם אבל המושלים ביצרם אומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם דייקא מה שהעולם נדון אחר רובו והוא מכריע על מעשה כאו"א לכף זכות או להיפוך ח"ו וכו' עיי"ש באורך, ובזה ביארתי דברי הכתוב אתם נצבים היום כלכם לפני ד"א ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל לעברך וגו' ויש להבין כפל הלשון כלכם וכל איש ישראל גם תחלה אמר אתם נצבים לשון רבים ואח"כ לעברך בברית לשון יחיד, ועפי"ז יתבאר דהתורה למדנו אשר בכל אחד ר"ל ע"י מעשה כאו"א אתם נצבים כולכם לפני ה"א במשפט כי מעשה איש א' מכריע את העולם לטוב או להיפוך ח"ו, וז"ש השיב את חמתי וגו' פנחס לבדו השיב את החימה כלו מעל בנ"י שהכריע את העולם לטוב ולזכות וע"כ לא כליתי את בנ"י בקנאתו כי במצוה זו אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות ועי"ז הנני נותן לו את בריתי שלום וז"ש במדרש בדין הוא שיטול שכרו על אופן זה כדי להכריע את העולם לטוב להם בדין הוא לעבוד ע"מ לק"פ כי זה עצמו הוא מצוה להטיב לישראל על הכלל כולו: לכן אמר הנני נתן לו בריתי שלום, ובמדרש בדין הוא שיטול שכרו, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וגו', ונראה עפי"מ שנראה לי בטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, עפימ"ש בחוה"ל דמה שהאדם עוסק בעניני גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל בסוף שער הבחינה, ועפי"ז פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו היינו מע"ט לו יהי' עכ"ד, וזה הטעם מה שבעוה"ז אין משלמין לאדם שכר מצותיו דבעוה"ז ליכא שכר כ"א בדברים גשמיים וא"כ אף אם ינתן לאדם טוב וחלב הארץ תחת כל השמים ואחר כל אלה לא יהא נקרא השכר להעושה מצוה גופי' כ"א לאדם אחר דבעניני גשמיות כל מה שאדם עושה ה"ה כאלו עושה בשל שדות אחרים אבל לא כן בעוה"ב דאין בו אכילה ושתי' ותענוגי גשמיות כ"א צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וזהו עיקר השכר דיכולים להשיג שם בדבר רוחניים בלי מסך המבדיל ומפסיק כחומת ברזל בינו ובין שכלו השגה אמיתית הזכה וזהירה כעצם השמים לטוהר וע"כ בעוה"ב הוא שכר האדם לאדם עצמו העושה מצות ית"ש וזש"ה בפנחס דשכרו הוא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם דהיינו שיוכל לעבוד את הבוב"ה ולהיות כהן משרת לאדוניו וסרסור בין ישראל לאבינו שבשמים עד סוף כל הדורות ע"כ בדין הוא שיטול שכרו בעוה"ז ג"כ כיון דבא בשכרו הוא לו ולעצמו וכאלו עושה בשלו ולא בשל אחרים והבן:

לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וגו' והקשה בזה"ק ד' ר"כ לכן הנני נותן לו מבעי' לי' ולמה אמר לכן אמור עיי"ש, יתבאר ע"ד שכתבו המפורשים דמשו"ה הי' קריעת ים סוף ע"י מטה כמו שנאמר ואתה הרם את מטך ולא הי' ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כבי' או עכ"פ ע"י דיבורו של משה דהנה כל מעשי ית"ש ראוי להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחית היא פחיתות ח"ו לא' ית' וכיון דקריעת י"ס הי' רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו לכן הוצרך להיות ע"י שליח וגם ע"י מטה דוקא דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודיבורו ודיבורו היא דבר ד' בעצמו כביכול ובזה פי' אא"ז זלה"ה ביש"מ פ' בשלח המדרש מה תצעק אלי וכו' א"ל ואתה הרם את מטך וכו' באותו שעה אמרו ד' ימלוך וכו' עיי"ש ולפי"ז י"ל דהנה פנחס ע"י שקנא לד' בדין הוא שיטול שכרו לעולם שכר נצחי כיון דע"י קנאתו הציל את כללות ישראל וצדקתי עומדת לעד ע"כ גם שכרו לא יקופח במדה שמדד וע"כ מגיע לו שכר נצחי והנה שכר נצחי לא יתכן כי אם ע"י הקב"ה כיון שמעשיו הם נצחי כמוהו וכן גם ע"י דיבורו של משה כיון ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה ע"כ: וע"כ באה הצואה למשה לכן אמור היינו שמשה בעצמו יאמר ולא ע"י שום שליח כיון דרק באופן זה יתכן שיהי' נצחי אם משה בעצמו ידבר הוא אז יהי' לעולם, ובזה יש לפרש דברי הת"י על מ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום ויחי לעלמא שמבשרא גאולתא בסוף יומייא היינו כיון שמשה בעצמו אמר כן לכן יחי' לעלמא לבשר הגאולה אשר תהי' במהרה בימינו וכמו דאי' במדרש דגאולות הראשונות לא הי' נצחית כיון שהי' ע"י שליח אבל גאולת אחרונה אשר ישראל נושע בד' ולכן יהי' תשועת עולמים וע"כ פנחס בא בשכרו ע"י משה המדבר ומקיים ששכינה מדברת מתוך גרונו יהי' הוא מבשר טוב לישראל במהרה תשועת עולמים אשר תהי' ג"כ ע"י הקב"ה בעצמו: אמר הנני נותן לו את בריתי שלום ובמסירה לכן לכן אמר לבנ"י אני ד' ובמדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, ונראה עפי"ד אא"ז זלה"ה בתפלה למשה עה"פ חנה מלאך ד' וגו' ותוכן הדברים דבאם עובדין רק מיראת העונש או מאהבת השכר הרי העונש והשכר ממוצע בין ית"ש ובין העובדו לכך גם השכר הוא ע"י מלאך והוא הממוצע משא"כ בעובד רק לנ"ר לפניו ית"ש בלי ממוצע א"כ השגחת הבורא עליו ג"כ בלי ממוצע והשכר בא מאת הקב"ה בעצמו כביכול עכ"ד, והנה העובד את השי"ת במסה"נ בכל לבבו ובכל נפשו ודאי דאין זה בשביל יראת העונש או אהבת השכר דהא כל אשר לו יתן בעד נפשו למות וגבי פנחס אית' בגמ' שהי' רוצי' להרגו רק שנעשה לו נסים עיי"ש וא"כ ודאי אשר פנחס הי' עובד להשי"ת לא בשביל שכר ועונש וא"כ מגיע לו שכרו מאת השי"ת בעצמו כביכול ולא ע"י ממוצע וזש"ה הכני בעצמי ולא ע"י שליח נותן לו את בריתי שלום וע"ז אמר המסורה לכן אמר לבנ"י ד' וכמו שדרשו חז"ל במקום אחר אני ד' ולא השליח משום דאם עובד השי"ת בלי ממוצע מגיע לו שכרו ג"כ בלי ממוצע, ויתבאר המדרש בדין הוא שיטול שכרו דהנה הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כתבו המפו' כדי שלא יתן האדם עיניו בשכר מצותיו ולא יחפוץ במצוה עצמו ואם בעיניו יראה שכר טוב בעמלו בעוה"ז יהי' קשה לו לפרוש מהשכר ע"כ וכל זה בשאר בני אדם אבל פנחס אשר חרף נפשו למות והשליך עצמו מנגד אפי' על דבר שלא הי' מחיוב בה למסור נפשו י שלא הי' כוונתו בשביל אהבת השכר על כן חזר הדין שיטול שכרו בעוה"ז ולא חשיד שיעבוד על מנת לקבל פרס אפי' אם יקבל שכרו בעוה"ז ולכן בדין הוא שיטול שכרו תיכף בעוה"ז:

כי צוררים הם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור, וקשה הלשון בנכליהם אשר נכלו דהול"ל במעשיהם אשר עשו וכי לא חטאו רק במחשבה לבד, ונראה עפי"ד חז"ל בסנהדרין (דף כ"ט) מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דאמר ר' שמלאי הרבה הי"ל לנחש לטעון ולא טען ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שלא טען הוא מאי הו"ל למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין עיי"ש, והנה קשה להבין דמשמע דאי הוי טען הנחש כן הוי טענה טובה רק משום דלא ידע לטעון אנן לא טעינן לי' וקשה אמאי לא מיפטר ממילא דהא באמת לפי טענה זו פטור והא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואטו משום דלא ידע לטעון יתחייב אתמהה, ונראה לתרץ עפימ"ש הסמ"ע סי' קפ"ב בפירוש דברי הגמ' דברי הרב וכו' משום שיכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשות ולכך אין המשלח חייב עיי"ש ולפי"ז י"ל דהא תינח באם הוא עצמו טען כן סברתי שלא ישמע לי משום הכי אין המשלח חייב אבל אם הוא לא טען א"כ אנן לא מצינן למיטען לי' כן דהא אין לומר שהמשלח סבר שלא ישמע לו דא"כ הי אומר כן ומדלא טען ש"מ שהמשלח הי' סבר שישמע לו וממילא דאנן לא מצינן למיטען לי' הכי ולפי"ז י"ל ג"כ במדינים דצוותה תורה לצרור אותם דלכאורה אין לחייב אותם משום דדברי הרב וכו' אך דהא הטעם הוא משום שסובר שלא ישמע לו אבל הם כוונו דייקא להחטיאם וזש"ה בנכליהם אשר נכלו לכם דעיקר התחייבות להם הוא רק משום המחשבה שכוונו להחטיא את ישראל אבל על עצם המעשה הי' יכולין לטעון דברי הרב וכו': ונתת מהודך עליו וגו' פרש"י ולא כל הודך ומצינו למדין פני משה כפני חמה פני יהושוע כלבנה ובגמ' אמרו זקנים שבדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, יתבאר לפענ"ד בפי"ד הגמ' שבת פ"ח הנעלבים ואינם עולבים שומעין חרפתן ואינם משיבים עליהם הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ופי' הרי"ף ז"ל לפי שהשמש הי' נעלב מהירח שאמרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והיתה רוצה הירח שתאיר תמיד ויגרע אור השמש והקב"ה נתן מעלה ויתרון להשמש למשול ביום ובלילה ויצא השמש בגבורתו להיות נעלב כן ישיגו מעלה ויתרון האדם הנעלב עכ"ד ז"ל, והנה כתב בבית שמואל אחרון בפ' בהעלתך וכ"ה בייט"ל עה"פ וישארו שני אנשים במחנה וגו' ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען יהושע בן נון וגו' ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ד' נביאים וגו' א"כ מהמשך הכ' משמע דיהושוע לא רצה אשר אלדד ומידד יהי' משתמשים בנבואה ובכתר אחד כמשה רבו וע"כ כעס יהושיע על הזקנים שהתנבאו אבל משה מדה אחרת הי' לו והי' בבחי' נעלב ואמר המקנא אתה לי והיינו פני משה כפני חמה שהי' עלובה וע"כ אמר מי יתן כל עם ד' נביאים ופני יהושיע כלבנה שאמרה אי אפשר לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד עכ"ד והיינו שאמרו חז"ל זקנים שבדור אמרו היינו הזקנים שראו אשר יהושוע קינא להם וע"כ הי' בבחי' לבנה והיינו היפך ממה שאמרו הנעלבים ואינם עולבים שומעין חרפתן ואינם משיבים שאינו שותק לסבול עלבונו וחרפתו ובאמת טוב לו יותר לסבול בושה כזה כמו בחי' החמה אשר נתעלה ע"ז יותר וע"כ אמר מהודך ולא כל הודך להיותו בבחי' לבנה והזקנים דייקא אמרו אוי לאותה בושה כי טוב יותר שלא יתבייש בזה והיא מעלת ודוגמת השמש שיצאה בגבורות על שהי' בבחי' נעלב:

את קרבני לחמי לאשי וגו' תשמרו להקריב לי במועדו להבין כפל הלשון לחמי לאשי, גם במועדו ל"ל, ונראה עפימ"ש חז"ל ברכות (דף נ"ה) ר"י ור"א דאמרו תרווייהו כל זמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו וצריך להבין הטעם דשלחנו של אדם מכפר כמו המזבח ואפשר לומר עפימ"ש ביש"מ פ' צו בטעם הקרבנות בדרך השלישי להורות כי הכל נברא בשביל אדם ואם אדם חטא בהמה למה ועפ"י משל מי שחטא למלך כו' זה הדין להשליך הכסא ולנתץ המבצר משום טעם זה כי אחר שחטא הבגדים למה ועד"ז הי' חורבן ביהמ"ק שיבנה במהרה עכד"ק, וזה שאמרו חז"ל דשלחנו של אדם מכפר כמו הקרבן כיון דבאמת הענין מה שאדם עושה לצורכו ושוחט בהמות למאכלו ונוטל מהם חייתם בשביל הנאה מועטת לשעה קלה בעת האוכל את המאכל היא דבר זר לכאורה וכמו שבאמת הפילוסופים יש מהם שמנעו עצמם מאכילת בשר באמרם מה נשתנה זה מזה היתכן שישלוט האדם בבהמה כל כך אשר בשביל חיי שעה ותענוג עובר ימית את בעלת חי מאחר שתש כחה מהאדם ולא תוכל עמוד נגדו והנה האמת לא כן היא דהכל נברא בשביל האדם וזה הוא המעלה נשגבה לתכלית השלימות לנברא בעולם אם יזכה להיות ממסייעים לאדם אשר נברא לעבוד את הבוב"ה וכל העולם לא נברא אלא בשביל זה ולצוות לזה כמאמר חז"ל והנה אם באמת האדם יחשוב בלבו ורק בעבור זה ישחוט כדי להעלותו אל תכלית היותר נעלה היינו בכח האכילה ההוא ילך לעבודתו עדי ערב עבודה תמה בכל לבבו ונפשו למצות הבוב"ה היינו היא דאהני לי' לאכול לשובע נפשו אבל בלא זה הא באמת קמה וגם נצבה קושי' הפילוסופים מהיכי תיתי ירהיב בנפשו עוז להכות נפש בעל חי בעד מאכלו כנ"ל וע"כ דזה שאוכל האדם את הבע"ח היא רק בשביל שהכל נברא ונה' בעבור האדם והוא דוגמא לזה מה שהאדם מביא קרבן ונתכפר לו להראות כי הכל נברא בשביל האדם וזהו הטעם ועד"ז הי' חורבן בית המקדש בעוה"ר כאמור ביש"מ הנ"ל והיינו דאמרינן בגמ' דשלחנו של אדם דמורה באצבע שהכל ברא לכבודו בשביל האדם הוא מכפר כמו הקרבן דחד טעמא היא כנ"ל וזה שאמר הכ' את קרבני לחמי לאשי היינו מה שלחם נקרא קרבן בזמן שאין ביהמ"ק קיים כדחז"ל וגם לאשי היא עצם הקרבן בזמן שביהמ"ק הי' קיים תקרבו לי במועדו במועד ועת אשר תוכלו להקריב את קרבן ד' בקרבנות ההם ממש בזמן שביהמ"ק הי' קיים וגם את לחמי בשלחנו של אדם הנקרא ג"כ קרבן בזמן הזה תקרבו במחשבה הראוי' כנ"ל להחשב קרבן ויהי רצון שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה