אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת בלק

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בלק

ספר עצי חיים על התורה - פרשת חקת

וירא בלק וגו' את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ויל"ד דהול"ל את כל אשר עשו בני ישראל לשון רבים כמו"ש ויגר מואב בפני העם, ונראה דהנה ידוע כשעמדו בנ"י על הר סיני פסקה זוהמתן ונעשו חרות ממה"מ וחירות משיעובד מלכיות וא"כ לאחר קבלת התורה עד שחטאו בעגל לא הי' יראים מכל אומה ולשון והנה איתא בלקוטי תורה דמשה רבע"ה הי' כמו קודם חטא אדה"ר ולכן לא מת וע"כ נקרא טוב כי לא הי' בו מתערובות טוב ורע וא"כ הוא הי' לעולם כמו שהיו ישראל במעמד הר סיני וע"כ בכחו הגדול לא הי' ירא משום אומה ולשון והנה כתיב לעיל בפ' חקת וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמרי ופרש"י ובמק"א תולה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדימות לומר שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל ומוכח מזה אשר משה לבדו נקרא ישראל והוא שלח לכבוש את מלך האמורי, וז"ש וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי היינו משה לבדו שהוא נקרא ישראל הוא כבש את האמורי וע"כ כתיב לשון יחיד כי רק במשה דיבר שהי' כמו קודם החטא והי' חירות משיעובד מלכיות וז"ש ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ופירש בזוה"ק על שום רב עלאה דאזיל בהו עיי"ש ר"ל רב עלאה הוא משה רבע"ה שהי' במעלה יותר מכל האדם כי לא חטא בחטא הקדום כנ"ל וע"כ יראו ממנו מפני רב גבורתו כי אין שום אומה ולשון יכול לשלוט בו:

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל וגו' ודקדקו המפו' דהו"ל עשו ועוד הו"ל בני ישראל, ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא הו"ל כי רבים הם ולהלן נאמר לא תלך עמהם לשון רבים כי ברוך הוא על ישראל נאמר לשון יחיד:

ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' בשלח (ד"ה עוד במדרש) מה שאמרו חז"ל אלמלא הי' ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם הענין:

דיעקב אבינו ע"ה נקרא ישראל דשמו מורה על השליטה באומות ובשריהם למעלה כמו שנאמר כי שרית וגו' והנה הוא זכה לזה לאשר הי' בו כל מיני שלימות וכל המדות הטובות ואח"כ כאשר נאסף אל עמו נתחלק בחינתו לי"ב שבטים ומהם לששים רבוא צינורות הם הנפשות של ישראל ובכללם תמלא בהם כל המדות שהיו בישראל סבא ולכן הם נקראים ישראל על שמו אך זהו דוקא כשהם באגודה אחת וחזי לאצטרופי בהדדי דאז הכללות הוי כישראל סבא וזהו שאמרו אלמלא היו ישראל באגודה אחת דאז יש להם בחי' ישראל סבא לא שלטה בהם אומה ולשון כי אז נאמר עליהם כי שרית וגו' עכ"ד ז"ל עי"ש, וזה ביאור דברי הכתוב וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל היינו ישראל סבא לאמורי וככחו אז כן עתה דאין אומה ולשון יכול לשלוט בו ולא בכח בניו כי רבים הם בזה הורישו את האמורי מפניהם אך בבחי' ישראל אביהם אשר נתחלק בחינתו לכל הדור ההוא בזה עצמו כח ורב חיל להדוף את שונאיהם מפניהם את זה ראה במשקופי דחכמתא ויגר מואב וגו' כי רב הוא היינו כחו של ישראל רב הוא וז"ש לא תלך עמהם כי ברוך הוא עוד מכבר שאין כל אומת ולשון יכול לשלוט בהם, וז"ש להלן מי מנה עפר יעקב ר"ל אפי' אם הם לרוב אשר מי יכול למנות אותם עכ"ז הם במספר את רובע ישראל לשון יחיד על שם ישראל אביהם לתת להם נחלת גוים שלא ישלוט בהם שום אומה ולשון:

את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא, ויל"ד דהול"ל אשר עשו ישראל, ב) כי רבים הם הול"ל, ג) כלחוך השור את ירק השדה מאי בעי בזה, ובמדרש מה שור מנגח בקרניו אף ישראל מנגחין בתפלתן, ויל"ד א"כ מה אמר הכ' את ירק השדה:

ונראה עפי"מ דאיתא בחולין (דף ס') ר"א רמי כתיב וכו' מלמד שיצאו דשאים ועמדו עד שבא אדה"ר ובקש רחמים וירדו גשמים וצמחו מלמד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ר"נ ב"פ הוי לי' האי גינתא זרע בי' ולא צמח בעא רחמי אתא מיטרא וצמח אמר היינו דר"א פרש"י שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים והוא תמוה דר"נ יאמר על עצמו שהוא צדיק ותי' אאזלל"ה בייט"ל פ' בשלח ע"פ הזוהר פ' תולדות וז"ל עשרים שנין אישתהא יצחק עד דצלי צלותא בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשתו לכל מאן דאיצטריך בצלותהון דצדיקיא וז"ש ר"נ מכח ענוה היינו דרב אסי כלומר שהוא נושע בתפלתו לא בזכותו כ"א ע"י תפלתו של אדה"ר שהתפלל על הגשמים שהקב"ה מתאוה לתפלתן למען בתפלתו יושעו דורות הבאים עכ"ד:

ובזה פירשתי הכ' בפ' ויחי ואני נתתי לך וגו' אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ורש"י שם נדחק היכן מצינו שלקח יעקב אבינו מיד האמורי וכ' שהוא עשו שעשה מעשה האמורי ד"א שהי' צד אביו באמרי פיו ולהנ"ל י"ל עפי"ד הת"א שפי' בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי והיינו שהתפלל יעקב אבינו ע"ה על דורות הבאים בעת שיהי' להם מלחמה עם האמורי שיצליחו ובתפלתו שהתפלל מקודם עליהם יהי' להם תשועה והיינו אשר לקחתי מיד האמורי ע"י תפלתי ודיבר על העתיד כאלו כבר לקח מיד האמורי וז"ש את כל אשר עשה ישראל היינו ישראל סבא יעקב אבינו הוא עשה תפלותיו לאמורי ולכן ויגר מואב וכו' כי רב הוא כלשון הזוה"ק בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא והיינו כי רב הוא דנתרבי קודשא ע"י תפלותיו של ישראל סבא ואמר כלחוך השור וכדאי' במדרש מה השור מנגח בקרניו אף ישראל מנגחין בתפלתן כנ"ל דפחד מואב הי' ע"י תפלותיו של יעקב אבינו וע"כ אמר את ירק השדה שם רומז אשר הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים דעמדו דשאים על גבי הקרקע והיינו למען יושעו דורות הבאים וכן עתה פחדו פחד בשביל תפלתו של יעקב אבינו ע"ה:

הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ וגו' ועתה לכה ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממנו אולי אוכל נכה בו וגו' כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו' והוא תמוה דפתח פיו באולי אוכל נכה בלשון ספק ואח"ז אמר כי ידעתי דמשמע ידיעה בבירור בלי ספק גם הלשון ועתה צריך ביאור: ונראה עפימ"ש בס' בינה לעתים מאמר עת צאת (דרוש י"ד) לפרש הפ' כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם וגו' ומבלי האריך בדקדוקים יאמר אל תחשוב שאתה בעצמך תוכל להוריש הגוים ההמה בבטחך על רבוי אוכלסיך והם מועטים אז יש לך באמת לירא מהם כי לא בכח יגבר איש ואין המלך נושע ברוב חיל אך אם בהיפוך זה תאמר ותדע בלבבך כי אדרבא כפי הטבע הם רבים וחזקים ממך ואין באפשרות יכולת להורישם במנהגו של עולם אז אני מבטיחך שלא תהי' לך שום מורא מהם ולא תדאג כלל שיוכלו לך כי הנה ד' יוצא בהשגחתו ויכולתו להצילך מידם בדרך נס ופלא עכ"ד הבל"ע נמצא שכאשר כפי הטבע היא דבר הנמנע להציל אז אדרבה אם בוטח בד' ממנו יושע אבל אם במחשבתו איזה צד ואופן שיוכל להציל עצמו כפי הטבע אז באמת יש לו לירא יותר כנ"ל וזה ששלח בלק אל בלעם לאמור לו הנה עם יצא ממצרים דייקא שאין יכולת לצאת משם בטבע כי אפי' עבד לא יכול לברוח ממצרים וע"כ ד' הושיעם בחמלתו להוציאם משם לפי ששמו בטחונם רק בד' ולא חשבו בדעתם כי בכחם וגבורתם יאזרו חיל להמלט מאויביהם אבל עתה דייקא לא כן מעמדם כי עצום הוא ממני ופן ואולי יחשבו בנ"י ויסמכו ידיהם בכחם אשר להם אשר גם בדרך הטבע נתנו להצילם בנפשם כיון שהם עצומים ממנו וע"כ אם כפי הטבע יוכלו להציל עצמם בזה יסיר השגחתו מהם וע"כ שלח בלק אל בלעם לאמור לו אשר עתה מועד ועת שיוכל לקללם לפי שהשי"ת לא יהי' בישע ימינם וע"כ אמר כי ידעתי ידיעה נאמנה את אשר תברך מבורך וגו' ירצה כיון שברכתו היא בטחון עי"ז רק להשי"ת ולא בכח אנושי כפי דרך הטבע אבל עכ"ז הי' מסופק בלק אם גם על ישראל יוכל לחול מה שיאמר עליהם דהא גם אם ישראל לא ישימו בטחונם על רב חילם וגבורתם כי אם רק בשם ד' יבטחו בודאי שלא יוכל לנגוע בהם וע"כ הי' בידו רק בלשון ספק אולי אוכל וגו':

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם וגו' פרש"י קסם זה נטלו בידם זקני מדין אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש ואם ידחנו אין בו תועלת לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה אמרו אין בו תקוה הניחוהו והלכו להם וכו' ויש להבין מה הקסם הזה הלא אפשר כן הוא אשר בעת ההוא לא יוכל לעשות להם דבר ולאחר זה יוכל לעשות:

ונראה דהנה ידוע דבלק קוסם גדול הי' ובודאי עשה הכל מה שהי' ביכולתו לעשות בקסמיו אבל רא קסם בישראל והנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ולכן התחכם בלק לשכור את בלעם אשר ברוה"ק ושם א' יקלל אולי בזה יוכל נכה בהם והנה הם חשדו גם את בלעם אשר רק מעשה כשפים עושה ולא ברוה"ק מדבר מתוך גרונו והנה איתא בזוה"ק עה"פ התפאר עלי דקסם לאו בכל זמן רק לעתים ידועים אבל דבר ד' לעולם בלי השתנות (הביאו ביש"מ פ' זו) ולכן קסם זה הי' בידי זקני מדין לאות ולמופת אם הוא ברוה"ק או ע"י כשפים דאם ילך עמהם בפעם הזאת בלי עיכוב ודחי' סימן הוא להם שהוא ע"י רוה"ק ואם ידחה אותם ע"כ הוא רק בכשפים דהא דבר ד' הוא בכל פעם וע"כ כשאמר להם לינו פה הלילה אמרו ע"כ אין בו ממש דהא כבר פעלו בקסמים וכשפים והי' ללא הועיל:

מי האנשים האלה עמך, פרש"י להטעותו בא אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו וכו' והוא תמוה האיך עלה על דעתו של אותו רשע ששיבח בעצמו שיודע דעת עליון ויטעה בדבר זה ולהלן נאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ד' הל' לא אוכל צ"ב דהול"ל לא ארצה לעבור את פי ד' כיון שהכל תלוי בבחירת האדם לטוב או להיפוך: ונראה עפ"י הידוע כי ידיעת הש"י מוכרחת היינו מה שיודע השי"ת הוא שיהי' על כרחך ועכ"ז רצונו ית' שלא לבטל הבחירה עי"ז ואף שהכל צפוי עכ"ז הרשות נתונה לכל איש לעשות כרצונו, והנה דבר זה אין ביכולת בשכל אנושי להשיג האיך ידיעתו ית"ש לא יזדקק לבחירה וע"כ נאמר במופלא ממך אל תדרוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי כן גזרה חכמתו ית"ש להיות בחירה חפשית ביד האדם וזה תכלית הבריאה בעוה"ז וכבר האריך בזה הרמב"ם כידוע, ויתבאר בזה כי בלעם הרשע שרצה לעקור את הכל ובזה שנזרקה בו האפיקורסית וע"כ חשב בדעתו פעמים שאין הכל גלוי לפניו פי' בדבר התלוי בבחירה במצותיו ית"ש או שלא לעבור על רצונו ח"ו אין הכל גלוי לפניו דאם יודע מה שיהי' נתבטל על כרחך הבחירה דהא במה שיודע שיהי' נעשה לאחר כך עי"ז הוא מוכרח להעשות וא"כ צדיק מה פעל דהא מעשיו מוכרחים וע"כ שיער בנפשו כי אין הכל גלוי לפניו, ובזה נסתפק והולך ואמר לא אוכל לעבור את פי ד' א' או ח"ו דאין הכל גלוי לפניו או דהידיעה מזדקק לבחירה היינו ע"י ידיעתו ית"ש נתבטל הבחירה וע"כ אמר שלא אוכל' פי' שאין באפשרות לעשות היפך מרצונו ע"י הידיעה ואמר אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה לשלול דעתו הנפסדה פי' כיון דצוה לו השי"ת מה שיעשה מזה נשמע דהכל תלוי בבחירה ע"י רצון האדם: מה אקב לא קבה אל וגו' כי מראש צורים אראנו וגו' ופירש"י כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו מראש צורים אראנו פירש"י אני מסתכל בראשית ובתחלת שרשיהם וכו' על ידי אבות ואמהות:

ונראה עפימ"ש בשל"ה בפ' בחקתי עה"פ וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והקשה הא עסוק זה הוא של נחמה ואיך הפסיק בזה בתוך הקללות ותי' כי אף זה מתוכחת מוסר כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק שראה אביו מתנהג בחסידות וכן אינו דומה מי שהוא דר במקום מכוער למי שדר במקום תורה וע"ז אמר אזכור לך את הדברים האלה שאתה מזרע אברהם אבות קדושים וגם הארץ אזכור כי נתתי לך א"י שאוירה מחכים עכדה"ק, ובזה פירשתי מ"ש יעקב אבינו ע"ה בסודם אל תבא נפשי ופרש"י זה מעשה זמרי ומחלוקתו של קרח אל יזכור שמי עמהם שנאמר נשיא בית אב לשמעוני, קרח בן יצהר וכו' בן לוי ולא נאמר בן יעקב, ויתבאר כנ"ל שיעקב אבינו התפלל על בניו שלא יזכר להם בחטאם לד' ח"ו שהם מבניו של יעקב וע"כ יגדל אשמתם כי אם לא יזכר ואל יתייחד שמי עמהם אבל בהתייחסם על הדוכן היינו לדבר מצוה יזכר שם יעקב עמהם וכמו שמצינו שזכות אבותם מסייעתם היינו לדבר מצוה טוב להזכר שם אבותם הקדושים לסייע להם לעבודת השי"ת, וז"ש מה אקב לא קבה אל ופרש"י כשהי' ראוים לקללם ר"ל להזכיר להם זכות אבותם ויגדל חטאם והם ראוים לקללה כמו"ש וזכרתי בין הקללות אבל לא קבה אל היינו כמו שברכם יעקב בסודם אל תבא נפשי שלא יזכר להם חטאם ע"י אבות ואמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו היינו שפירש דבריו דמה שאמר שהי' ראויים לקללם ר"ל שהוא מסתכל בראשית ובתחלת שרשיהם ע"י אבות ואמתות היינו שלא הזכיר להם זכות אבותיהם להגדיל עי"ז חטאם כ"א לטובה הזכיר להם זכות אבותיהם אבל לא לקללה כי אם לברכה: ומה אזעום לא זעם ד' כי מראש צורים אראנו וגו' מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל וגו' י"ל עפימ"ש אאמו"ר ז"ל בספר קדושת יו"ט פ' וירא לפרש הכ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם עפ"י מאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וכו' וכן איתא במד"ר בראשית פ"ז שאמר אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם ח"ו עיי"ש הרי כי מה שמתנהג השי"ת במדה"ר הוא בשביל שיהא קיום העולם והנה ידוע מה שאמרו ז"ל במדרש ד' צלך דבמדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכמו הצל שעושה מה שהאדם עושה והיינו ד' צלך, וזש"ה ויטע אש"ל והוא ר"ת א"כילם ש"תי' ל"וי' כמו"ש רש"י במס' סוטה (דף י') ומכח זה שריחם אברהם אבינו ע"ה על הבריות ונתן להם מאכל ומשתה ומקום ללון עי"ז ויקרא בשם ד' שנתעורר מדה"ר בעולם כי במדה שאדם מודד וכו' והיינו אל עולם דאם אין דין יש עולם עכ"ד ז"ל, וזש"ה ומה אזעום לא זעם ד' היינו שמתנהג העולם לישראל ע"י מדה"ר ולא בזעם ר"ל ע"י מדה"ד והכל הוא בזכות אבות מורשה לנו ע"י מעשיהם נתעורר מדה"ר בעולם להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור והיינו שאמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו ופרש"י אני מסתכל בראשית שלהם האבות ומשו"ז לא זעם ד' ומנהיג העולם לישראל במדה"ר ואמר מי מנה עפר יעקב וגו' ע"ד שפי' אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' אחרי בנדב ואביהו שמתו על שלא נשאו נשים ע"ד האמור לעיל מפני שלא נשאו נשים וא"כ לא חששו על קיום העולם וע"כ במדתם נמדד להם במדה"ד עיי"ש באורך, וז"ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל כפרש"י רביעותיהן וא"כ גם הם בעקבות אבותיהם ילכו לעורר מדה"ר ע"י מה שיחושו על קיום העולם על כן מתנהג הקב"ה עמנו במדה"ר בזכות אבותינו הקדושים שהתעוררו מדה זו בעולם עלינו:

עוד יאמר לפרש הפסוק הנה עם יצא ממצרים וגו' עפ"י המבואר בעש"מ עה"פ כי האדם יראה לעינים וגו' כי תפוח עקבו של אדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה כלומר שהי' אדם הראשון כלו שכלי מכף רגלו עד ראשו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל חמה ואחר החטא נעשה כתנות עו"ר בעי"ן עו"ר תחת או"ר ואין בו השנה רק בלב ומוח בלבד:

וז"ש כי האדם הראשון יראה לעינים ע"כ אלקים יראה רק ללבב עכ"ד: ובזה פי' א"ז זצללה"ה ביש"מ כי מלאה הארץ (הוא הגוף) דעה את ד' וגו' עכ"ד ועיין בייט"ל פ' ויחי מש"כ שם והנה כשעמדו ישראל על הר סיני וחנו שם נגד ההר פסקה זוהמתן ונזדככו אבריהם כולם ועלו למעלה עד שהשיגו הכל כמו קודם החטא וע"מ כן הוציאם ד' בחמלתו ממצרים לקבל התורה על הר סיני ושיהא כליותיהם ואבריהם יועצים חכמה ותבונה לדעת שלימות ההשגה, וז"ש הנה עם יצא ממצרים והיינו ע"מ לקבל התורה ובזה נתמלאו כלו שכלי והנה כסה את עין הארץ ופי' בת"א הא חפא ית עין שמשא דארעא ר"ל שהי' מלאים שכלי עד שהם מכסים את עין השמש כמו אדה"ר שהי' מכהה גלגל חמה והיינו כסה את עי"ן הארץ ר"ל מה שהי' קודם מ"ת עי"ן הארץ היינו בעי"ן ועתה נעשה תחת העי"ן אל"ף כי מלאה כל הארץ דעה כנ"ל ולכן הוא יושב ממל' ופרש"י להכריתני כי לאחר מתן תורה כתיב חרות על הלוחות ודרשו חכז"ל חרות משיעובד מלכיות ולא הי' ישראל יראים משום אומה ולשון ועתה הוא יושב ממלי ולכן ויגר מואב מפני העם מאוד:

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו וגו' יתבאר דהנה ידוע מחלוקת הקדמונים יש אומרים דמי שיש לו נטי' לרע וכובש את יצרו גדול מזה שנולד במזג טוב ויש אומרים דאותו שיש לו נטי' לרע הגם שכבש את יצרו עכ"פ יש לו תכונה רעה בנפשו ע"כ אותו שנולד במזג טוב עדיף וזהו דעת הרמב"ם ז"ל ומוזלה"ה בישמח משה בהפטרה לפ' ראה כתב דאלו ואלו דברי אלקים חיים דהתחלת האדם ודאי העיקר כיש אומרים דאם נטבע כן מבטן צדיק מה פעל אבל לאחר הכיבוש ומנוחה יכבשנו כ"כ עד שיבא לבחינת דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי ואחז"ל שהרגו ליצה"ר וזהו ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו כללו של דבר דבתחלה קיי"ל כיש אומרים ובסופו כהרמב"ם ובזה פי' הפ' סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא וגו' דסוף צריך להיות את אלקים ירא בלי שום נטי' כלל כי זה כל האדם עיי"ש: וזש"ה כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ופרש"י אני מסתכל בראשית שלהם ר"ל ע"ד שאמרו חז"ל (סוכה כ"ב) צדיקים נדמה להם כהר הרי דקראו חז"ל ליצה"ר בלשון הר ואיתא שם שבע שמות נקרא היצה"ר ואחד מהם אבן שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם, וז"ש אני מסתכל בהם בראשיתם שבתחלה יש להם מלחמת היצה"ר שנקרא צור (אבן) ומגבעות אשורנו קאי ג"כ על היצה"ר שנקרא הר ואח"ז הן עם לבדד ישכון בלי יצה"ר ובלי תערובות רע בטוב רק הפכו כולו לטוב ורמז עוד באומרו ובגוים לא יתחשב כי כל אלה המחשבות זרות אשר יחשבו קודם הכיבוש ומנוחה מן היצה"ר אינם נחשבים כי בישראל מחשבה רעה אינו מצטרף למעשה ובגוים 'לא' יתחשב ר"ל המחשבה רעה בגוים יחשב להם למעשה ואמר תמות נפשי מות ישרים ר"ל כאשר הם לאחר זמן שיעלו במעלה הנשגבה ותהי אחריתי כמהו ר"ל כאחרית שלהם לאחר הכיבוש והפכו כלו לטוב ובזה סדר שבחן של ישראל דמתחלה הם בתערובות של היצה"ר ואח"כ יהפכו כלו לטובו זהו השלמת האדם ביתר שאת בתחלתו כהיש אומרים ובסופו כהרמב"ם כנ"ל:

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, ופרש"י ז"ל לא הביט הקב"ה עון ביעקב כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ה' אלקיו עמו אפי' מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכם ע"כ וקשה דלמה ד' נושא פנים להם ואינו מדקדק אחריהם כשהם עוברים על דבריו ואיפכא אמרי' כל האומר הקב"ה וותרן יותרו מעוהו ועיין בפר"ד דרך מצרים ודרך הערבה:

והנ"ל עפי"ד מוזלה"ה בס' יש"מ פ' נצבים מביא בשם ספה"ק קושי' גדולה על עוברי עבירה ר"ל והיא תמוה קיימת דלית לה פירוקא אשר נערוך מול האיש הזה כי ממנ"פ אם הוא מאמין באמת שהשי"ת רואה אותו ומשגיח על מעשיו איך פנים יעוז כ"כ למרות אחרי רצונו יחשוב נא בדעתו הלא אם הי' עומד כעת אדם כנגדו ועוד אדם חשוב בודאי לא הי' עושה דבר וא"כ איך יעשה זאת לפני מלך מה"מ הקב"ה ואם יעלה על דעתו שאין השי"ת רואה זו קשה מן הראשונה שהוא כופר בעיקר השגחת השי"ת בכל מקום וזמן ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתה בכדי שלא יכפור בעיקר והנה לא מצאנו מענה לקושי' זו רק מ"ש חז"ל בריש סוטה אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כי בלא רוח שטות א"א לשום בר דעת לעבור עבירה אם יעלה על דעתו קושי' הנ"ל וא"כ קלקולו זו תקונו אף אם עבר עבירה במזיד מ"מ כשוגג יחשב לו כיון שמאמין בד' א' ובמלכותו עכ"ד, ובזה פירשתי הסמיכות מה שאנו אומרים בעשי"ת א"מ חטאנו לפניך, א"מ אין לנו מלך אלא אתה דכבר עמדו כולם לפרש השייכות זל"ז, ועוד דהפסיק בתפלה ותחנונים לסדר שבחו של מקום ובמלכותו, ולפי הנ"ל ניחא שפיר וה"פ אף דחטאנו לפניך עכ"ז אנו מבקשים בדין לסלוח לנו על חטאתינו כיון דאין כאן רק שגגה ורוח שטות שאין לנו מלך אלא אתה ר"ל שאנו מאמינים בד' ובמלכותו לעולם ועד שהוא בוחן כליות ולב ואין דבר נסתר ממנו וא"כ איך יתכן לעבור עבירה וע"כ הוא רוח שטות:

ובזה יש לפרש ג"כ לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ופרש"י כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם וקשה מ"ט נושא ד' להם פנים והכתיב לא ישא פנים וע"ז אמר ד' א' עמו ותרועת מלך בו ר"ל שהם מאמינים בד' ובמלכותו עלינו וא"כ לא יתכן בהם שום עבירה דאם מאמין בד' אשר רואהו גם במסתרים כי מלא כל הארץ כבודו היתכן לעבור עבירה מול פני הקב"ה אלא א"כ רוח אחרת ודעת שוטים אתו בזה וע"כ אין הקב"ה מדקדק אחריהם והבן:

א"י עפימ"ש הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני ד' וכו' עד כ"'ש כשישים על לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו כדכתיב אם יסתר איש במסתרים וגו' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה והפחד ובושתו ממנו תמיד וכו' ע"כ, וזהו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ר"ל לא יראה בישראל שום ערות דבר ועבירה היפך רצון הבוב"ה וזהו ע"י כי ד' אלקיו עמו בכל עת לנגדו וכישים אל לבו שהשי"ת עומד ורואה במעשיו יאחזמו רעד ויגיע אליו היראה וההכנעה וימנעו מלעבור נגד רצונו ית"ש והבן:

מה טבו אהליך יעקב וגו' ובגמ' מתוך ברכתו של של אותו רשע ניכר מה שהי' בלבו לקללם ביקש שלא יהי' להם בתי כנסיות אמר מה טבו אהליך יעקב ביקש שלא תשרה שכינה על ישראל אמר משכנותיך ישראל, והקשו איך מוכח שהי' בלבו לקללם באופן זה ונהפך באופן אחר:

ונראה עפ"י המדרש בשעה שבקש הקב"ה להחריב את ביהמ"ק אמר כל זמן שאני בתוכו אין העכו"ם נוגעים בו אסלק שכינתי ממנו ואעלה על מכוני הראשון הה"ד אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני ועיין בפר"ד דרוש כ"ה והנה י"ל דמה שרצה בלעם לקלל שלא יהי' להם בתי כנסיות אין הכוונה שלא יעשו להם כלל בתי כנסיות דהא זה תלוי בבחירתו וברצונו של איש וכמו כל המצות אשר הרשות נתונה לבחור דרך הטוב אך י"ל דכוונתו הי' דח"ו יחרבו הבתי כנסיות והנה כיון דאמרו חז"ל בברכות (דף ו') דהקב"ה מצלי בביהכנ"ס א"כ כמו בביהמ"ק דכל זמן שהקב"ה שרוי בתוכו אין יכולה ליחרב וגם בתי כנסיות הם נקראים מקדש מעט וכל זמן שיש שם השראת שכינה אין כחרב וא"כ הא בהא תליא דאם יהי' השראת שכינה על ישראל וכש"כ בביהכ"נ א"כ יהי' להם גם בתי כנסיות דהא אין יכולה להחרב, אך זה יכול להיות דיהי' להם בתי כנסיות ועכ"ז ח"ו אין השראת שכינה שם דהא אעפ"י דאם אין השראת שכינה יכולה ליחרב מ"מ אין הדבר מוכרח בודאי שיחרב ח"ו והנה בלעם כשאמר מה טובו אהליך יעקב היינו שברכם שיהי' להם בתי כנסיות ואח"כ אמר משכנותיך ישראל דהיינו שתשרה שכינה על ישראל לכאורה קשה הי' די שיאמר משכנותיך ישראל דהיינו שתשרה שכינה על ישראל וממילא יהי' להם גם בתי כנסיות דהא אם יש השראת השכינה על ישראל וגם בבתי כנסיות ממילא אין יכולה ליחרב כדברי המדרש הנ"ל אך כיון שבלבו הי' לקללם וא"כ אם כה יאמר שלא תשרה שכינה על ישראל ע"כ אין בכלל זה שלא יהי' להם בתי כנסיות דהא גם בלא השראת שכינה יוכל להיות שיהי' להם עכ"פ בתי כנסיות וע"כ אמר בלבו תחלה לקללם שלא יהי' להם בתי כנסיות דהיינו שיחרבו וא"כ ממילא לא יהי' להם השראת שכינה ג"כ דהא לא יוכלו להחריב בלתי אם לא יהי' השראת שכינה וכאשר הפך ד' מקללה לברכה ואמר בלעם מה טבו אהליך יעקב דהיינו שיהי' להם בתי כנסיות וע"כ רצה לקללם בזה עכ"פ דאפי' אם יהי' להם בתי כנסיות מ"מ לא יהי' בהם השראת שכינה וגם בזה הפך ד' מקללה לברכה ואמר משכנותיך ישראל, ומבואר היטב דברי הגמ' מתוך ברכותיו של אותו רשע שלא אמר קודם משכנותיך ישראל או משכנותיך ישראל לבד מוכח מה שהי' בלבו לקללם דאם הי' בדעתו לברכם הי' אומר מקודם משכנותיך ואח"כ אהליך יעקב בדרך זו ואצ"ל זו דהכי עדיף טפי כמבואר בכ"מ בש"ס וא"כ מוכח שהי' בדעתו לקללם וזש"ה ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה היינו מדברי הכתוב שכתוב בהיפוך מקודם אהליך יעקב ואח"כ משכנותיך ישראל מוכח שהי' בלבו קללה והקב"ה הפכו לטובה ולברכה:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה