עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת חקת
זאת חקת התורה וגו' וברש"י לפי שה שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה וכו' וקשה הא יש בה טעם לכפר עון העגל וא"כ יש להשיב להם כפי הטעם גם לפרש דברי המדרש בקש שלמה לידע טעמה של פרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו: ונראה עפימ"ש אאזללה"ה בייט"ל פ' ויגש לפרש הכתוב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע וגו' דהנה כתיב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי היינו בעמדי במחשבתי ביני לבין קוני צריך להתוודות לד' אך להסיר תלונות המקטריגים והמסטינים לצאת זכאי בהשפטו ע"פ שוה"ד ע"ז יכול להתנצל ותנצל נפשו באיזה טענה לומר שאין החטא גדול כ"כ וזה ענין חכמה אשר בינו לבין קונו ישא ויגדל חטאו ע"ד שאמר משה אנא חטא העם חטאה גדולה ונגד המקטריגים יכסה פשעיו באיזה תירוץ כמו שאמר משה לא להם צוית, וזש"ה לדוד משכיל שזה ענין מושכל אשרי נשוי פשע שנושא ומגדל הפשע היינו בינו לבין קונו, כסוי חטאה בפני המקטריגים עכ"ד ע"ש, ובזה י"ל דהענין בפרה אדומה שבאה לכפר עון העגל ועל כן כתיב אדומה תמימה ופרש"י אדומה ע"ש אם יאדימו כתולע שהחטא קרוי אדום תמימה ע"ש ישראל שהיו תמימים ונעשו בעלי מומים, ויל"ד דכמו שהוא אדומה ע"ש החטא ככה הי' צריכה להיות הפרה בעלת מום ע"ש החטא נעשו בע"מ או להיפך הפרה הי' צריכה להיות לבנה כמו קודם החטא שהי' לבנים ולמה נעשה אדומה שהוא רומז כמו שהוא אחר החטא ותמימה שהוא כמו קודם החטא וי"ל עפ"י הנ"ל דכיון שצריך להסתיר החטא בפני המקטריגים ע"כ צריך לעשות איזה ענין כמו קודם החטא ומשו"ה היא תמימה אבל בינו לבין קונו צריך להתודות ולהתחרט על החטא ע"כ צריך לעשות לעצמו ענין שמכיר חטאו ומשו"ה בפרה אדומה נעשה שתיהם שהוא אדומה וגם תמימה וזה שפרש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה היינו שהם רוצים לקטרג ח"ו ע"כ הם שואלים הטעם וע"כ להם יש לומר שאינה באה לכפר על עון העגל כי אם הוא חוקה, כמ"ש בקדושת לוי פ' פרה, וכמו שאמר משה לא להם צוית ואין כאן מקום לקטרג כיון שאינו על חטא וזה רק להצדיק עצמו בפני השטן והאוה"ע הם המקטריגים אבל בינו לבין קונו הוא הטעם לכפר עון העגל כמו שפרש"י, ועם זה יתבאר המדרש ביקש שלמה לידע טעם פרה ואמאי קרי לי' חוקה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ר"ל דזהו הענין של פרה אדומה אחכמה כנ"ל דהיא ענין מושכל להתודות בינו לבין קונו ולהסתיר בפני המקטריגים והיינו אחכמה והיא רחוקה ממני דאע"ג שיודע הטעם עכ"ז יאמר שהיא רחוקה ממני הטעם כדי להסיר תלונות המקטריגים יאמר שאין שום חטא והבן:
זאת חקת התורה אשר צוה ד' וגו' והקשו המפו' דהול"ל זאת חקת הפרה גם אשר צוה ל"ל, ובמדרש בקש שלמה לידע סודה של פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וצ"ב:
ונראה עפי"ד אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' ויצא על אמרם ז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה דהנה בכל מצוה יש כוונת ידועים ליחידי סגולה ויותר מזה אשר לא נודעו רק לרשב"י וחבריו או רק למשה בחיר ד' ויותר מזה אשר עקבותיהם לא נודעו לשום נברא רק המצווה ית"ש א"כ מתקן בשורשו אף מה שנעלם מכל נברא ואם אינו רק עפ"י שכל א"כ אינו יכול לתקן יותר ממה שהשכל מגיע והיינו גדול המצווה ועושה שגדול יותר ומגיע יותר והבן עכדה"ק:
ויתבאר בזה בקש שלמה לידע סודה של פ"א דהא יש הרבה טעמים כדברי ר"מ הדרשן וגם כמו שביארו המפורשים כ"א לפי דעתו אולם לפי הנ"ל דהכוונות אשר נודעו לבני אדם אינו מגיע התיקון מן המצוה כ"א עד מקום שהשכל משיג והיינו שאמר שלמה המע"ה אמרתי אחכמה שידע הכוונה והתיקון אבל א"כ היא רחוקה ממני אינו יותר רק כפי שהשכל משיג אבל לא כן אם לא יחכם הרבה ולא ידרוש הטעם אז מגיע יותר למעלה ועיין מזה בינט"ל, ויתבאר דברי הכ' זאת חקת התורה אשר צוה ד' הכוונה כמו אשר צוה ד' לנו כל המצות ולא מעצמינו אנו מקיימין אותם אפי' למי שיוכל להשיג כל המצות עד שלא נתנו מפני שגדול המצווה ועושה והיינו שגדול יותר ומגיע למעלה יותר כן זאת חקת התורה צריך לקיים כל התורה מטעם חק ולא מפני הטעם והשכל שיוכל האדם להשיג כי אם מפני הטעם של המצווה ית"ש ואז נעשה התיקון בשורשו למעלה יותר מהשגת אדם:
א"י אמאי קרי לי' חקה והא הטעם מבואר כמו שאמר ר"מ הדרשן עפ"ד הקדושת לוי הובא בעבודת ישראל פ' בלק על מה שאמרו חכז"ל גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מתן תורה, דהנה מי שהוא מגזע טובה ועובד את בוראו אינו חידוש כ"כ כי התורה מחזרת על אכסניא שלה משא"כ אדם שבא ממשפחת בזוי' ומשורש לא טוב ועוזב דרך הרע המושרש בטבעו והולך בדרך הטוב והישר הוא יתהלל יותר ממי שבא ממשפחה רמה ועושה טוב והנה ישראל שקבלו את התורה לא הי' דבר חידוש כי הי' אפשר לומר מעשה אבותיהם בידיהם ולא מידם וכחם הי' זאת אבל אחרי שעשו העגל מזה נראה בעליל שהי' מוטבע בהם שורש רע מאשר ישבו במצרים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכיון שאח"כ עשו תשובה ונתקן החטא אז גדלה מעלתם בעיני ד' בקבלתם התורה, וז"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל כיון שעשו תשובה אבל ואנכי זה מעשה סיני לא אשכחך כלו' בעת שאזכור מעשה סיני אז לא אשכח מעשה עגל להגדיל זכותם שהגם שהי' מוטבע בהם שורש רע עד שעשו העגל עכ"ז גברו בסיני וקבלו התורה וז"ש וביום פקדי אותם לטוב ופקדתי עליהם חטאתם להגדיל זכותם עכ"ד ז"ל, ועיין בייט"ל פ' וארא ובזה י"ל ג"כ בפרה אדומה שבאה לכפר עון העגל אע"ג דכבר נתקן החטא כאמור גם אל"ה תשכחנה וא"כ למה צריך לעשות הפרה עכ"ז כיון דלא נשכח לגמרי שלא יזכר ולא יעלה על לב לעולם דהא להגדיל עי"ז זכותם שקבלו התורה לא נשכח מעשה העגל ע"כ באה הפרה לכפר עון העגל כדי שיהא נזכר להגדיל בזה זכותם, ועם זה יתבאר הפ' זאת חקת התורה ודקדקו למה כתיב חקת התורה דהול"ל חקת הפרה ולהנ"ל י"ל כיון דפרה בעצמותה א"צ לה דהא כבר נתקן החטא אלא להגדיל עי"ז זכות קבלת התורה ועל כן כתיב זאת חקת התור"ה ר"ל דכל עיקר הפרה היא להגדיל זכות קבלת התורה והנה כאשר שאלו הם מה המצוה ומה טעם יש בה אין להשיבם כדי לכפר עון העגל כיון דכבר נתקן החטא ורק חקה היא וכל עיקר טעם הפרה היא רק לאחר שנתקן החטא כדי להגדיל זכות קבלת התורה: י"ל אמאי קרי לי' חקה גם למה בכאן דוקא שאלו הטעם השטן ואוה"ע ולא אחד בלבד השטן בפ"ע והאוה"ע בפ"ע כי אם גם שניהם ביחד, ונראה עפי"מ דאיתא בתנחומא פ' האזינו כתיב ישא ד' פניו אליך וכתיב אשר לא ישא פנים עשה תשובה נושא פנים יכול לכל ת"ל אליך ולא לאוה"ע, וכתב אמו"ר זלה"ה פ' אחרי הטעם דבאוה"ע לא מהני תשובה כמו לישראל עפי"ד הזרע קודש לפ' הכ' ושב ד"א את שבותך דהנה בהתעררותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אמר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט וז"ש ושב ד"א את שבותך כלו' שכביכול הוא ישוב בתשובה ע"י שבותך ע"ש, והנה י"ל שזה דוקא בישראל עם קודש בני חנוניו אבות הקדושים אוקי' אחזקת אבהתא שלולא היצה"ר שברא הקב"ה הי' עובדים את השם בכל לב ושפיר יוצדק לומר ואשר הרעותי משא"כ אצל העכו"ם המה ממקור הרע א"א לתלות ביצה"ר וגם אם לא ברא הקב"ה את היצה"ר הי' הולכים בדרך לא טוב ע"כ בדין שלא יועיל להם תשובה, וז"ש שובה ישראל דייקא עכ"ד ז"ל באריכות ע"ש, ויתבאר בזה משה"כ וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ואמרו חז"ל הובא ברש"י אין פורעניות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל, ויש להבין למה וי"ל דהנה במעמד הר סיני פסקה הזוהמא מישראל ולא הי' עוד יצר סוכן בנו עד שחטאו בעגל וחזרו למומן בגוף חומריות והיצה"ר אשר כרוך ונולד עם איש וצריך להתגבר עליו ולכבוש אותו, ולפי"ז י"ל דבכל עבירות אשר יחטא האדם באחת מהנה יוכל להצטדק עצמו אשר היצה"ר גרם לו אבל על חטא העגל אשר עוד לא הי' היצה"ר בהם ומדוע נכשלו בזה ומה נאמר ומה נצטדק וע"כ כל הפורעניות ר"ל דאין יסורים בלא חטא ועון יש בה קצת מעון העגל דאל"כ מי חשוד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא דהא הוא הגורם להם שברא היצה"ר וע"כ יש בה מעון העגל דהוא הי' בלי היצה"ר וע"כ מגיע ע"ז עונש ח"ו, אך באמת יש לחפש זכות על ישראל דגם הסיבה הראשונה הוא עון העגל גם ע"ז אמרו חז"ל לא הי' ישראל ראוים לאותו מעשה רק להורות תשובה לרבים וא"כ גם על חטא העגל הם לא גרמו לעצמם כנ"ל רק הי' סיבה מה', והנה בפרה אדומה דכתיב ויקחו אליך פרה אדומה ודקדקו חז"ל בל' אליך וי"ל לפי הנ"ל דכיון דפ"א באה לכפרה וכל הקרבן דמכפר הוא ע"י תשובה וע"כ כתיב אליך כמו"ש בתנחומא אליך לישראל מהני תשובה ולא לאוה"ע והנה הטעם דמהני תשובה כבר כתבתי משום דנתעורר כן למעלה שכביכול הקב"ה אומר שהוא הגורם שברא היצה"ר הוא השטן וע"כ לא מהני תשובה רק לישראל ולא לאוה"ע וע"כ שאלו בכאן דייקא "השטן והאוה"ע" מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה דאין לומר שהוא באה לכפר עון העגל דהא כפרה אינה באה כ"א ע"י תשובה וא"כ לאוה"ע אמאי לא מהני תשובה ומה נשתנו אוה"ע מישראל דהא חטא העגל בא בלא יצה"ר דהא פסקה זוהמתן במעמד הר סיני וע"כ שאלה זו שייך דייקא לשניהם לשט"ן דהוא היצה"ר וגם לאוה"ע מה נשתנו אלו מאלו וע"כ להם יש להשיב דהוא חוקה אבל לפי האמת רק לישראל מהני התשובה גם על חטא העגל כיון דישראל לא היו ראוים לאותו מעשה:
זאת חקת התורה, פרש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה, ונלע"ד עפי"מ שכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' יסוה"ת ובפ"ה מהל' תשובה אעפ"י שידיעת הי"ת מוכרחת עכ"ז רצונו ית"ש שלא לבטל בזה הבחירה והרשות נתונה לאיש לעשות כרצונו ובעל החסד משלם לאיש כמעשהו והנה אף שהשכל אנושי אינו משיג זאת עכ"ז אין להרהר אחר מדותיו של השי"ת ודברים שבמופלא ממך אל תדרוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם, והנה הטעם בפרה אדומה הוא לכפר עון העגל כאשר הביא רש"י מר' משה הדרשן והקשו המפורשים הלא חק הפרה במרה נצטוו והי' קודם העגל ותי' כנ"ל דזה מחכמתו של יוצר בראשית דידיעתו אינו מבטל הבחירה עי' בס' בנ"י ובייט"ל, וזה שפרש"י שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל דהם שואלים ובאו לחלוק על הדין ועל מצות פרה מהטעם חוקותי' במרה נצטווו באזהרה וזה הי' קודם חטא העגל וא"כ כיון שהקב"ה יודע מקודם שעתידים לחטוא לפניו בעגל א"כ אין צריכים לכפרה כיון דהי' מוכרחים מידיעתו ולזה כתב בה חוקה גזירה היא מלפני ר"ל שכן גזרה חכמתו ית"ש אשר הידיעה לא תכריח הבחירה החפשית בב"א וכל הרוצה לבחור איזה דרך ילך בה יבחור לעצמו ואף שאין בשכל אנושי להשיג ולהבין זאת אין לך רשות להרהר אחרי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם והבן: זאת חקת התורה אשר צוה ד' לאמר ודקדקו המפורשים דהול"ל זאת חקת הפרה גם לאמר ל"ל גם להבין מדוע הפרה נקראת לעולם על שם משה כפרש"י פרה שעשה משה, ונראה דהנה מודעת זאת אשר כל המצות אשר צוה ד' אותנו אנו מקבלים עלינו לשמרה ולעבדה באהבה רבה ובכל עת ובכל שעה אנו מצפים תמיד מתי יבואו לידינו כדי שנוכל לקיים:
והנה בפרה אדומה שמצוה זו באה על טהרת בנ"י מטומאת מת הנה ע"ז לא שייך לומר שרצונינו שיבא לידנו לקיימה דהא מצוה זו אינה באה כי אם על סבה לא טובה ויותר טוב הי' שלא יארע שום נזק וצער לשום בר ישראל וחיים כלכם היום ובפרט לפי המבואר בגמ' שבת דף נ"ה אין מיתה בלא חטא ואף משה ואהרן בחטאם מתו עיי"ש א"כ מצוה זו באה בעבירה ע"י חטא שהי' מקודם וע"כ הרמז בזה בתוה"ק כי מצוה זו של הפרה צונו ד' רק ללמדה ואין ברצון הקב"ה דוקא לקיימא בפועל ממש והיא ע"ד דרוש וקבל שכר וזש"ה זאת חקת התורה דייקא ולא כתיב פרה דמשמע פרה ממש ורק תורה היא וללמוד אותה צריך ולאמר דייקא במו פיו ולא לעשותה כי אין רצון הקב"ה לעשותה דייקא כי אם לאמור ועל כן לעולם היא נקראת על שם משה כי הפרה שעשה משה במדבר הי' בראשית המחשבה כי הי' תהי' לעולם ולא תהי' אחרת ולא יהי' צריכין לעשות עוד פרה אחרת:
א"י עפי"מ שחקרו המתפלסים לאיזה צורך בקיום המצות ואזהרת העבירות אם הוא צורך גבוה ובטעם מכוון או רק גזירת המלך בלי טעם כלל רק לצרף בהם הבריות יקיימו מצותיו וישמרו אזהרותיו ועיין בס' אהבת ציון (דרוש ב') שכתב שזה רמז המדרש בב"ר וכי מה איכפת להקב"ה בין שהוא שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות באופן שכל הפגמים שאנו פוגמים בעונותינו וכל התיקונים שאנו מתקנים במעשינו הטובים אין שום פגם ולא שום תיקון שייך לגבי הא"ס חס מלהזכיר בזה וכיוצא בזה כי הוא ית"ש השלם בכל מדותיו וא"צ לזולתו עיי"ש, וז"ש שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל שהם אומרים שבכל המצות יש טעם מכוון ועי"ז נעשה התיקון והיסוד הראוי לזה דוקא ע"י עשייתנו וא"כ נמצא עד אשר נעשה התיקון הראוי יש ח"ו פגם במעשה בראשית וצריך עוד לסייע לתכלית גמר מזולתו הס מלהזכיר וע"כ כתב בה חקה גזירה היא מלפני ר"ל שכל המצות המה רק כגזירה על בני מלכותו כמשל מלך בו"ד שגוזר לפעמים על חיילותיו ואין בה שום תכלית וטעם רק לראות אם הם נאמנים בבריתו לשמור פקודתו, וזש"ה זאת חקת התורה ר"ל בכל התורה הוא רק בגזירתו ית"ש על עמו לטובתינו ולתועלתינו רק לצרף להם את הבריות:
ולפי"ז יש לפרש הפ' (קהלת ג') ידעתי כי כל אשר יעשה ה"א הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, פי' שמעשי ד' המה בתכלית התיקון ואין צריך עזר מזולתו להוסיף על מעשהו וגם ח"ו בחטא ופגם אין מגרעת בזה בפעולותו ית"ש וא' עשה שיראו מלפניו ר"ל כל המצות והתיקונים אשר צוה ד' אותנו הוא רק כדי ליראות מלפניו כמלך שמצוה על עבדיו וכדי לצרף בהם את הבריות:
ויקחו אליך וגו' ופרש"י לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר וצ"ב מדוע הפרה נקראת ע"ש משה יותר משאר דברים ובמדרש כתיב ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסים מכם עתידים להיות צופים לעוה"ב, ונלע"ד ביאור הדבר דהנה אחכז"ל משל לשפחה שטינף בנה פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח צואת בנה, והקשה האלשיך אם הי' הפרה מכפרת עון העגל הי' המשל צודק אך לא כן הוא רק לטהר הטמא מת ותי' כי הנה הטמא מת בא מחטא הקדום חטא עץ הדעת עטיו של נחש ולאשר הזוהמא אשר המית את האדם כרוכה בו מתפשט לטמא הנוגע בו ורק הזוהמא היא המטמא:
והנה כשעמדו בנ"י על הר סיני פסקה זוהמתן והי' נפסק המיתה והטומאה עד אחר חטא העגל שחזרו אז לזוהמתן כמקדם ונמצא טינף הנדבק בנטמא למת היא ע"י העגל לכך תבא אמו שהיא הפרה ותקנח שהיא מטהרה מטומאה זו ותקנתה מזוהמא הנדבקת בטמא למת עכ"ד האלשיך, והנה ביש"מ סו"פ ויחי מביא מה שמשה נקרא טוב משום דאין לו חלק בעץ הדעת טוב ורע וע"כ משה רבינו לא מת עיי"ש, וז"ש ויקחו אליך לעולם היא נקראת על שמך דטהרת פרה אדומה שהיא באה לתקן חטא עץ הדעת לא יוכל להיות כ"א ע"י משה שלא הי' בחטא הקדום כנ"ל כמ"ש חז"ל יבא זכאי ויכפר וז"ש המדרש דברים המכוסים מכם יהי' צופים לעוה"ב ר"ל אחר התיקון יהי' הכל צופים כמבואר בעש"מ עה"פ כי האדם יראה לעינים וגו' כי תפוח עקבו של אדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה כלו' שהי' אדה"ר כלו שכל מכף רגלו ועד ראשו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל חמה ואחר החטא נעשה כתנות עור בעי"ן ואין בו השגה רק בלב ומוח בלבד, וז"ש כי האדם הראשון יראה מה שכתאוה לעינים ע"כ ה"א יראה רק ללב עכ"ד עיי"ש, וז"ש המדרש אחר שבא הכ' ללמדינו כיצד טהרה מחטא עה"ד והיא ע"י הפרה ואמר דברים המכוסים מכם עתה ר"ל האברים שאינם עוד בבחינת השגה כיון שאחר החטא כעשה כתנות עור בעי"ן וע"כ הם כמכוסים מלמעלה בעו"ר פרוס עליהם יהי' צופים לעוה"ב ר"ל לאחר התיקון כל האברים יהי' מזהירים ומשכילים וישיגו עין בעין כולם אורחות חיים:
קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם וגו' יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בני ישראל וגו' יל"ד למה צוה להוציא מים מן הסלע בהקהל דוקא גם לעיניהם למה, ונראה דעיקר הנס כדי שיהי' לעיני בני ישראל וכפל הדבר באמרו יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בנ"י, גם יש להבין ענין מי מריבה אשר רבו בנ"י כי לפי הנראה יש בדברי בנ"י מן העדר האמונה וכאלו מתייחסים הכל אל הטבע כי במקום ישוב ימצא לחם ומים אבל במדבר לא מקום זרע וכו' שאינו בנמצא בטבע יד ד' תקצר ח"ו להספיק להם וקשה להבין על דור המדבר אשר בעיניהם ראו הן הן גבורתיו ונפלאותיו ית' \יסי מצרים ובים ובמתן תורה קולות וברקים ארץ רעשה ואח"כ בזמן לא כביר יעלה על דעתם כי קצרה יד ד' מהושיע להם אף במדבר בארץ לא זרועה והוא דבר פלא:
ונראה לענ"ד עפימ"ש בסי' תרפ"ב באוה"ח שכח על הנסים בבה"מ יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כו' והתבו"ש דעתו דאין להתפלל שיעשה לו נס והביא ראי' מהא דאמר בגמ' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא משום דאין מזכירין מעשה ניסים, והישועות יעקב מתרץ דהא דאין להתפלל שיעשה לו ניסים מכיון שאחז"ל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ולפי"ז ניחא דעל נס נסתר כמו התם דאם תלד זכר אין אדם יודע אם נתהפך לזכר או אם הי' מתחלה זכר ואין בזה פירסום נס ע"ז אין להתפלל כיון שיש בזה נכיון זכות אמנם כשהנס מפורסם שהכל מכירין כי מאת ד' היתה זאת ועי"ז יתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת מה שינוכו לו מזכיותיו הנה נוסף לו זכות חדש מה שע"י נתקדש שמו ית' בעולם וע"ז רשאי להתפלל שיעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו למען יתקדש ש"ש בעולם והכל יהללו שמו ית' עכ"ד ועיין בזה בייט"פ במאמרי חנוכה אות כ"ו שע"כ עשה יוסף השתדלות על ידי שר המשקים לאשר אין סומכין על הנס וזה הי' טעות כי צאתו מבית האסורים הי' מהנמנע עפ"י הטבע לפי נימוסי מצרים וע"כ לא הי' צריך להסתר הנס ואדרבה לגלותו לפני כל למען ידעו ויכירו הכל כי מאת ד' היתה הנס ויתקדש ש"ש בעולם עכ"ד, וזש"ה וירב העם עם משה וגו' ולמה הבאתם את קהל ד' אל המדבר הזה ר"ל דבשלמא אם הי' במקום אנשים ובמקום פירסום לרבים שפיר יש מקום להתפלל אל ד' שיעזור להם בצרתם אף שלא כדרך הטבע ועפ"י הנס אבל מכיון שהמה במדבר במקום נסתר ואין להתפלל על נס כיון שיש כאן נכיון זכות וע"כ אמרו בגוע אחינו לפני ד' ר"ל הנסים שנעשה להם הי' לפני ד' ולא ניכוי מזכיותיהם כיון שהי' בפירסום וידוע לרבים ע"כ אמר השי"ת קח את המטה והקהל את העדה ר"ל שאין צריך פירסום יותר להתקדש ש"ש רק להקהיל את העדה ונקדשתי בתוך בניי ודברתם אל הסלע לעיניהם דייקא שיראו בעיניהם שיעשה להם נסים ואין לך קידוש השם גדול מזה ואין כאן נכיון זכות רק אדרבה הוספת זכות חדש מה שיתקדש ש"ש ע"י ומשה ג"כ רצה להסתיר הנס להלביש אותו קצת בטבע כמו שהכה צור בחורב ויצא מים וכמו שמצינו אצל יוסף שרצה שהנס יהא מכוסה בטבע קצת וע"כ הכה הצור כדי שיהא איזה כח עשי' בפועל ממש שלא יהי' נכיון זכות כיון שהוא מלובש קצת בטבע אבל באמת כיון שעפ"י הטבע אף לאחר שהכה בצור לא נתן מימיו רק בדרך נסים וא"כ אין צריך להסתיר הנס רק אדרבה יכירו וידעו הכל כי מאת ד' היא שיתקדש שמו ית' בעולם, וזש"ה יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י כיון שהי' בעין כל ובמקום צופים לרבים ע"כ אין להסתיר הנס רק יתקדש שמו ית' על ידינו והבן:
יען לא האמנתם בי להקדישני וגו' ודקדקו המפו' הכי ע"י שהכה בסלע יתמעט הנס וח"ו לא נתקדש השם בזה כמו כאשר דיבר אל הסלע וגם על מה אירע ככה אשר משה ח"ו ישנה מלדבר אל הסלע כאשר ידבר ד':
ונראה עפימ"ש בישועת יעקב פ' זו בענין מי מריבה דנסים שנעשו לישראל קודם מ"ת לא הי' בזכות ישראל רק למען כבוד ד' וע"כ היו נעשים במטה ד' אשר שם המפורש חקוק עליו וכאן הי' רצונו של הקב"ה להראות להם כי לאהבת ישראל שנקראו בנים למקום הי' רצון ד' שידברו אל הסלע שיתן מימיו בלי הכאה עיי"ש באריכות, והנה איתא בזבחים דף מ"א תנא דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקידש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ', ומעתה יתבאר לפיענ"ד דהנה השי"ת צוה למשה שידבר אל הסלע שיתן מימיו יען כי הם ראוים לעשות להם נס בזכות עצמם וע"כ לא יעשה להם הנס על ידי המטה שמורה שאין הנס בזכות ישראל ורצה משה לעשות כן כי כן צוה לו המלך מלכו של עולם ואח"כ כשאמר להם משה שמעו נא המורים היינו כמו שפרש"י שהיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים וא"כ חשדם בזה משה רבע"ה כאלו הם אומרים זה בשביל העדר האמונה ח"ו דהיא העיקר בישראל כמו שאמרו חכז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת היינו על האמונה אשר צריכה להיות תקוע ומושרש בלב ונפש הישראלי וא"כ דנם בזה כאלו ח"ו מרדו כלפי מעלה ועל כן אמר להם שמעו נא המורים ועל הכלל כלו יצא לומר להם כן וע"כ חשב משה כי מעתה אין ראוים עוד על הנס לדבר אל הסלע כ"א שיעשה הנס ע"י המטה וע"כ הכה בצור שיזוב מימיו ולכן אמר הקב"ה לא האמנתם בי להקדישני היינו שיקרא כבי' קדוש כי בזה אשר חשד את ישראל שאין ראוים להנס כ"א ע"י המטה וכאלו רובן סרחו ולא נקרא ח"ו קדוש וכמו דאיתא שם דאם רובן סרחו אין כתיב פרוכת הקודש וזה הי' החטא שחשד את ישראל ולכן כתיב להקדישני לעיני בני ישראל שיקרא קדוש ע"י בנ"י כי הם מאמינים בני מאמינים ונקרא קדוש כביכול על ידינו: אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי ואמרו חכז"ל וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לא וכו' יתבאר ע"ד הפשוט עפי"ד הרמב"ם במורה פ' נ"א ח"ג וז"ל והנה נגלה אלי ענין נפלא כי כפי שכל בעל שכל תהי' ההשגחה בו והאיש אשר לא יסיר שכלו מה' תמיד תהי' ההשגחה בו תמיד והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים תהי' ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד ותמעט בעת שכחו מה' ומפני זה נ"ל כי כל מה שתמצאהו רעה מן החסידים השלימים לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההוא וכו' עכ"ד ז"ל, היוצא מזה כי צריך להיות דבוק בד' תמיד ואז יהי' מושגח תמיד ובסור הדביקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו עיי"ש, וז"ש בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שהם דבקים בד' הם מתרפאים לא יוכל לחול עליהם שום נזק ורעה אליהם לא תאונה כיון שאינם מסירים מחשבתם ודבקים בד' תמיד וכן השגחתו ית"ש חופף עליהם כל היום ואם לאו ח"ו וכו' כיון דאיש אשר תפנה מחשבתו מה' תמעט ההשגחה בו:
על כן יאמרו המושלים וגו' ודרשו חז"ל בב"ב ע"ח אלו המושלים ביצרם באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב, יתבאר עפי"ד הגמ' שבת דף פ"ט אמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק כמה שנותיו של אדם שבעים דל עשרים שאינו בר עונשין דל כ"ה דלילות וכו' עיי"ש מזה למדנו דאצל רשעים צריכין לקצר שנותיהן ובצדיקים הם מוסיפים לילות וימים, ובזה פירשו יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ובזה יש להבין דברי הגמ' עירובין (דף י"ג) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא היינו כיון שנברא האדם בעוה"ז רק לעבוד את השי"ת וכיון דנמנו שנותיו של אדם וראו אשר צריך לחשוב כי רוב מימי חייו אין לו בהם חפץ היינו פלגא דלילות וגם שאר צרכי גופו ולכן גמרו כיון דהכל הולך אחר הרוב א"כ טוב שלא נברא משנברא ועי' ביש"מ פ' חי' ובזה פרשתי המדרש בפ' אמור שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שהם עושים רצונו של מקום ר"ל דמי שהוא עושה רצונו של מקום שנותיו הם תמימים דא"צ לקצר ולחשוב חשבונות למעט אצלו הימים וע"כ הם תמימות, וז"ש בגמ' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו ונחשוב חשבונו של עולם היינו דאלו המושלים ביצרם רוצים לחשוב כל ימי עולם מימי חייהם ואינם צריכים לקצר שנותיהם שלא יהא נחשבים לימי חייהם כ"א אדרבה יאמרו באו ונחשוב אותם כי לא להבל ולריק כלו ימי שנותיהם ולו יחשב לטוב להם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז אז טוב לו שנברא משלא נברא ואין צריכין לחשוב אשר שנותיהם ימעטו וטוב לו שנברא ותכונן לעוה"ב דאם עוסק במצות ומע"ט תכונן לעוה"ב:
א"י על כן יאמרו המושלים והגמ' בב"ב הנ"ל באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב: ונראה עפימ"ש בספרים כי היצה"ר מתלבש במחשבות האדם ומיפה לו העבירות בטענת מזויפות שיש בזה מצוה וכבוד שמים ואם יראה אדם אחר עושה כך אז מבין הוא מיד שהיא עבירה רק הוא בעצמו כשעושה הדבר היצה"ר מסמא את עיניו והנסיון בזה לידע איזה דרך ישכון אור לאדם שישגיח על אדם אחר ובודאי יהי' המעשה רע ונבזה בעיניו וידע ביחוד מה הוא האסור לו וימנע עצמו עי"ז, עוד הביא האלשיך בחי' לידע אם היא מעצת יצה"ר אם אחר שעשה הדבר לא ירך לבבו על אשר עשה ידע ביחוד כי היא עצת היצ"ט ואם ילבש חרטה וירך לבבו ודאי עצת חטאין הוא וזה אירע לדוד המע"ה שהי' מסתפק בדבר אם מותר להרוג את שאול יען גרשו מהסתפח בנחלת ד' וסברא ג"כ להיפוך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולזה עשה נסיון בעצמו להכרית כנף מעילו בכדי שידע אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט ידע כי הוא מצד היצ"ט ויהי בהכרתו ויך לב דוד לכן אמר חלילה לי לנגוע במשיח ד' עכ"ד (שמואל א' כ"ד) ועיין בערבי נחל פ' שלח שהביא הנפ"מ בין ב' נסיונות הנ"ל דבנסיון הראשון מאחרים שרואה מה שהם עושים אין צריך לעשות אפי' התחלה מעבירה משא"כ בנסיון מעצמו אי אפשר לו לידע עד בואו קצת להעבירה עכ"ד עיי"ש:
ובזה נ"ל לפ' הפ' (ישעי' ב') חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב הוא ר"ל דהנביא מוכיח ומזהיר חדלו לכם מן העבירה ואל תגעו בה אף בקצהו לבלי לטעות בטענה המזויפת מהיצה"ר המראת לאדם סמני טהרה אף בדבר עבירה כדי ללכוד ברשתו ח"ו מן האדם דייקא ר"ל אם ספק בא לידך אם הוא הסתה מהיצה"ר ודבר אסור היא או אם הוא מעצת היצ"ט ומצוה קעביד אז תנסה ותבחון הדבר אם לעשותו מן האדם ר"ל מן אחרים אם אחר יעשה זאת אם לא יהא נבזה בעיניך זה הוא הבחינה הישרה תפארת לעושי' כי במ"ה נחשב הוא ר"ל אף דבר מה כל שהוא וקצת מהעבירה נחשב ג"כ לעבירה וע"כ יותר טוב וכשר הדבר להיות נסיון ומבחן אם תשקול ותפלס בדעתך אם ראית מן האדם אחר מעשה זאת ובזה דוקא תנסה לידע לחדול מן העבירה, ובזה יתבאר ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם שלא יניחו עצמם מאויבים מסביב להטות מן הדרך למען כחש בטענה מזויפת מן היצה"ר שמחליף עבירה בשינוי שמו וטעמו באמרו כי מצוה הוא באו חשבון נחשוב חשבונו של עול"ם ר"ל דהבחינה אצלם לידע אם הוא מצוה או עבירה לא באופן הב' הנ"ל היינו שיעשה קצת להעבירה ובזה ידע אשר עבירה עשה רק יבא בחשבון של עולם ר"ל מהעולם יביא ראי' כיצד יעשה אם אחר עושה זאת אם בעיניו יראה שהיא עבירה בזה ימנע עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו דאם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב עפימ"ש בגמ' תענית (דף מ"א) אל אמונה ואין עול כשם שנפרעים מן הרשעים בעוה"ב אפי' על עבירה קלה כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אפי' על עבירה קלה שעושין עכדה"נ, וז"ש אם אתה עושה כן ותמנע עצמך אף מעבירה קלה ר"ל מאתחלתא דעבירה תבנה בעוה"ז כי אם תנסה באופן השני ותעשה קצת מהעבירה אף שהיא עבירה קלה ומוטלת בספק עכ"ז לא ינקה מהדין עי"ז בעוה"ז ובאופן הא' תבנה בעוה"ז נ"כ כי אין כאן שום צד עבירה כלל והבן: