עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת כי תבא
כי תבא אל הארץ וגו' ובספרי עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס אל הארץ והקשה בפנים יפות הא לא נתחייבו בבכורים אלא לאחר ירושה וישיבה ול"ש לומר שבשכרה תכנסו לארץ שהרי כבר נכנסו גם יש לדקדק למה המביא קורא בפרשת בכורים ארמי אובד אבי ורש"י פי' מזכיר חסדי המקום וצ"ב וגם מה שייכות לזה סיפור יציאת מצרים, ונראה דהנה גאולת מצרים לא הי' בזכות כי היו אז ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט כי אם במה שקבלנו עלינו לקיים את דברי התורה הזאת לאחר מיכן בזכות זה גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכמו שאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ומזה מוכח דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצטרף למעשה, ולפ"ז יש לומר דבשכר מצות בכורים הכניסו לארץ אע"ג דלא נתחייבו עוד בבכורים עד לאחר ירושה וישיבה מ"מ ע"י המחשבה טובה שקיימו וקבלו עליהם במצות בכורים הרי כאלו קיימו בפועל ממש וזה הי' להם לשכר לירש את הארץ, וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה ר"ל בראשית קודם ירושה וישיבה היינו במחשבה תקחו לכם לקח טוב לקבל עליכם כם בלב לקיים מצות ד' ולכן המביא בכורים נותן שבח והודאה על מנת חלקו לה' במה אשר חסדו גבר עלינו לנהוג בנו במדה זו אשר המחשבה טובה מצטרף למעשה וע"י כן זכינו לירש הארץ דהא רק בזה נוכל לבוא אל הארץ בשכר מצות בכורים ועל כן אומר ארמי אובד אבי ע"פ פירש"י דמזכיר חסדי המקום לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאלו עשה שבעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה עכ"ד רש"י ז"ל והנה אמרו חז"ל בירושלמי כתיב כי לך ה' החסד וכתיב כמעשהו ותי' דהחסד שמשלם על מעשה ולא על המחשבה ועפי"ז פי' בנועם מגדים בפתיחה הללו את ד' כל גוים אף דאצל הגוים מחשבה רעה מצטרף למעשה ובישראל אינו מצטרף למעשה כי גבר עלינו חסדו החסד הידוע מבלי לצרף המחשבה ואמת ד' לעולם כי אצל כל העולם נוהג בדין דשורת הדין לצרף המחשבה ואינו בא בטרוניא עם בריותיו אפי' עם העכו"ם ולזה הללו עכ"ד, וז"ש ארמי אובד אבי אע"ג דרק חשב לעשות ולא עשה מ"מ מצטרף המחשבה למעשה ומזה מוכח דבדין יש לצרף המחשבה וכמו כן בבכורים מצטרף הקבלה מקודם שיהא נחשב למעשה וזה שפרש"י מזכיר חסדי ד' דאע"ג דבדין יחשב המחשבה רעה למעשה כמו דלטובה מצטרף שמחשבה מ"מ בישראל לרעה אינו מצטרף משום דנוהג בחסדו אל ישראל והזכיר ג"כ בפ' בכורים יציאת מצרים אשר גאלנו ד' משם ע"י המחשבה שקבלנו לקיים את התורה הניתנה לנו אח"כ בהר סיני:
והי' כי תבא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' והלכת אל המקום אשר יבחר ד' וגו' ויתבאר עפימ"ש באפיקי יהודא [הובא בייט"ל פ' חיי] לפרש מאמר דוד העע"ה שמח נפש עבדך עפי"ד רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק במה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות בדרכי התורה והמצות ומה שהשיג יחשב לו למיעוט מזעיר אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזה עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכיים לזה ביקש דוד המע"ה שמח נפש עבדך אתה ד' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדיך בעסקי הגוף כי אליך ד' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאות ראש יותר ויותר ממה שבידו עכ"ד, וזש"ה והי' כי תבא אל הארץ ודרשו חכמינו ז"ל כל מקום שנאמר והי' הוא לשון שמחה היינו במה שתבא אל הארץ לעסוק בעניני עוה"ז תהי' בו שמחה במדת הסתפקות שלא יתאוה ליותר ולקחת מראשית כל פרי האדמה היינו מראשית של פרי האדמה והוא כינוי לעניני עוה"ז שהם עניני ארציות והכי נקרא שמו פרי האדמה כי מן האדמה כל עיקרי תענוגי עוה"ז מתהווים ממנו כמאמר הכתוב מלך לשדה נעבד ואמר הכתוב שתקח הראשית ממנו בעוד אשר תכסוף בהשתוקקת לעניני עוה"ז והלכת במדה זו אל המקום אשר יבחר ד' היינו שתקח זה המדה שיש באדם כח המתאוה ותוליכנה אל המקום מקומו של עולם לעבוד בו את השי"ת להשתוקק לעלות בכל פעם במדרגה היותר נעלה:
אשר ה"א נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה, יתבאר עפ"י האמור בחוהל"ב דמה שאדם עושה מצות ומע"ט ה"ה עושה בשל עצמו וכל מה שעוסק בענין גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים דהוא אינו קנין עולמית עי' במשל סוף שער הבחנה ועפי"ז מפרש בסדש"ש ואיש את קדשיו היינו מעש"ט לו יהיו עכ"ד, ולפי"ז לכאורה יש להקשות ע"ד אגדה האיך מביא ביכורים וקורא הא לענין ביכורים אמרינן בגיטין דף מ"ז דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ האיך יכול לומר את האדמה אשר נתת לי הא אדמה אינו שלו דכל עניני עוה"ז הרי כאלו היא של אחרים, ויש לומר עפי"ד הנועם מגדים סו"פ צו בהא דכתיב לך ד' הצדקה ודרשו חז"ל משלך יתנו לך אמנם מצינו בלאו דבל יראה דא"ר אלעזר שני דברים אינם ברשותו של אדם בור ברשות הרבים וחמץ בפסח ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו וה"ז ק"ו אם לעבור עליו אינו שלו כשלו כש"כ לקיים מצותיו דשלו היא דהא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות עכ"ד, ולפ"ז י"ל דה"נ לענין ביכורים אע"ג דכל ענין גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים מ"מ לענין לקיים מצות ביכורים עשאן הכתוב כאלו הם שלו וברשותו והא דאמרינן בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי היינו מה שהוא באמת אינו שלו רק קנין פירות אבל מה שהוא שלו רק דאנן אמרינן בי' מה שיש לי אינו שלו הוא דומה לצדקה דאמרינן ג"כ הכי משל יתנו וע"כ כדי לקיים מצותיו ית"ש עשאן הכתוב כאלו הם שלו, וזש"ה כי תבא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה היינו שהוא נותן לך שתהא שלך ולא אמרינן מה שיש לו אינו שלו והוא כשל אחרים ואמר הכתוב ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' היינו דאם מביא ביכורים עשאן הכתוב כאלו הם שלו דהא א"א להביא ביכורים וקורא אם אינו שלו וע"כ כדי לקיים מצותיו הוא נותן לך את הנחלה שיהא שלך:
ושמחת בכל הטוב ובמדרש אין טוב אלא תורה לכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר ועיין ביש"מ פ' זו ונראה לי עפימ"ש הרמב"ם בפי' המשניות מס' פאה פרק א' על המשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ז והקרן קיימת לעוה"ב דהענין דהמצות נחלקין על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדת לנפשו בינו לבין קונו כגון ציצית ותפילין וכדומה והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה וכו' וכשיעשה האדם מצות המיוחדת לנפשו יגמלהו הקב"ה עליהם לעוה"ב וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם תחשב לו לצדקה לעוה"ב מצד שעשה המצוה וימצא טיבה בעוה"ז בעבור שנהג הטוב בין בני אדם וע"כ תלמוד תורה כנגד כולם כיון שתלמוד תורה שקיל כנגד הכל כי בת"ת יזכה לכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה עיי"ש, ועפי"ז פירשתי דברי הכתוב בפ' שופטים צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ה"א נותן לך וקשה כפל הלשון צדק צדק גם אומרו למען תחי' דמשמע בעוה"ז והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ועפ"י הנ"ל יתבאר דהכתוב מרמז בזה דבמצות צדקה שייך שתי נתינות האחד מה שעשה המצוה ששייך בינו לבין קונו ונוסף עוד ע"ז מה שנוהג טובת עין לבני אדם וע"כ אמר צדק צדק שני פעמים ומסיים הכתוב למען תחי' היינו שמגיע שכר המצוה בעוה"ז ואח"כ וירשת את הארץ אשר ה"א נותן לך היינו שכר לעוה"ב עין לא ראתה א' זולתיך, וז"ש המדרש ושמחת בכל הטוב ר"ל שיגיע לך כל הטוב בעוה"ז ג"כ ומפרש המדרש אין טוב אלא תורה דזהו ע"י התורה שמביאה לידי מעשה גם במצות השייכים בתועלת בני אדם שמגיע עליהם שכר בעוה"ז ג"כ ולכן משה מזהיר את ישראל עשר תעשר ר"ל שתי פעמים ע"ד רמז שמגיע עליהם שכר שתי פעמים בעוה"ז ובעוה"ב כיון שמצות מעשר הוא ממצות התלויות נגד בני אדם וזש"ה שמעתי בקול ה"א ופרש"י הבאתיו לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי אחרים בו השקיפה ממעון קדשך וגו' ויש לדקדק מה שייכות הברכה זו למצות הביכורים יותר משאר מצות וגם כפל הלשון וברך את עמך וגו' ואת האדמה וגו' ולהנ"ל יתבאר דהמביא וקורא פרשת הביכורים אומר דמה שהביאו לבית הבחירה בזה הוא מקיים מצות הבורא בינו לבין קונו ובמה ששימח אחרים ונהנו אחרים מטובו אשר הנחילו ה"א בזה קיים מצות התלויות בתועלת בני אדם וע"כ מגיע לו שכר בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וע"כ אומר וברך את עמך את ישראל ר"ל לעוה"ב בברכה שאין לה קצבה הבא משל הקב"ה בשכר המצוה אשר הוא ביניו לבין קונו וגם את האדמה אשר נתת לי זו שכר בעוה"ז עבור הטוב שנהג בין בני אדם:
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו וגו' ודרשו חז"ל כל השקפה לרעה וגדולה צדקה שמהפכת מדה"ד לרחמים, ויש לדקדק א"כ מדוע כתיב לשון השקיפה דהוא מורה על מדה"ד עוד יש לדקדק כפל הלשון את עמך ואת האדמה למה לי דמה שייך שם ברכה על האדמה ביחוד אם לא הנאה המגיע ממנה להושיבם עלי' ונ"ל עפ"י הנודע ממה דכתיב כלה ד' חמתו ויצת אש בציון בעת שנתחייבו שונאיהן של ישראל וריחם הקב"ה על עמו ישראל ושפך חמתו על העצים ואבנים וחרבה עירנו ושמם בית מקדשינו בעוה"ר כדי שלא יזיק ח"ו לכלל ישראל והעיקר בקשתינו שישוב ד' וירחם על שמו הגדול ויתקדש שמו עלינו שיעזור השי"ת לנו ולא יאונה לבנ"י כל רע ח"ו וגם תבנה ותכונן עיר ציון משכן כבודו ית"ש, ובזה פי' האלשיך בתהלים י"ד ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה כי היא לא חטאה אך ושבי' בצדקה צריך פדיון בתורת צדקה, וזש"ה וברך את עמך ישראל שלא יזיק ח"ו לעמך ישראל וגם את האדמה אשר נתת לנו ר"ל שתברך את האדמה שיתן הקב"ה השראת שכינתו בתוכינו על האדמה כאשר הי' עם אבותינו שנתן משכנו בתוכינו במהרה בימינו כן גם עמך ישראל יהא מבורך מפי שמו הגדול בלי שום נזק ח"ו ולכן הוציא הכתוב בלשון השקפה דהוא מדה"ד כיון דבאמת האדמה אשר אנחנו מתפללים על פדותה הוא בדין כי היא לא חטאה מאומה:
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה וגו' ויל"ד כפל הלשון ממעון קדשך השמים דהא הכל יודעין אשר השמים היא היא מעון קדשו וגם כפל הלשון את עמך וגם את ישראל וגם למה נאמר ואת האדמה דאם הברכה היא לאדם הכל בכלל זה גם את האדמה אשר היא לאדם: ונראה עפימ"ש אאזלל"ה ביש"מ פ' פנחס קנא קנאתי לד' א' צבאות עפימ"ש הגלאנטי בפ' כי ראתה גוים באו מקדשה כי ראתה סו"ת י"ק באו מקדשה סו"ת ו"ק וגוים ביניהם והנה בעבור ישראל ח"ו הם מרחקין השם וגם מסלקין שכינתו ואז ח"ו לא נקרא אלקי ישראל רק אלקי צבאות עליונים ונוח לו ית"ש יותר שיקרא אלקי ישראל והיינו קנא קנאתי ר"ל שתי קנאות א' לה' שאינו שלם ועומד ברחוק ע"י עונותיהם, ב' אלקי צבאות ר"ל למה שנקרא רק אלקי צבאות עכ"ד, ובזה פרשתי הכתוב למה יאמרו הגוים אי' נא אלקיהם ואלקינו בשמים היינו דהגוים אשר עשו ח"ו הפירוד יאמרו אי' נא א' שלא נקרא א' ישראל כי אם א' צבאות אמרו וא' בשמים היינו שהוא נקרא ח"ו בהגלות אלקי השמים של העליונים ונוח לו יותר שיהא נקרא א' ישראל, וזש"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וקאי אלעתיד אשר מעון קדשו היא השמים אלקי העליונים וברך את עמך את ישראל אשר ישראל יהי' עמו במה שנקרא אלקי ישראל וע"כ ואת האדמה אשר נתת לנו ע"י שיהא השראה בעוה"ז היינו על האדמה יהי' השראות שכינתו: והי' חייך וגו' יש לדרוש לטובה ולברכה עפימ"ש האלשיך כי לפעמים היצה"ר מטעה את האדם ומראה לו סימני טהרה על ענין עבירה עד שידמה בעיניו שהוא מצוה ואינו מבין על עצמו והבחינה לזה אחר עשותה כולה או מקצתה הנה פקודי ד' ישרים משמחי לב ואם ירך לבבו ויתחרט זה מורה שהי' עבירה ודבר זה יש ללמוד ממה דכתיב בדוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אחר כן ויך לב דוד וגו' ויאמר לאנשים חלילה לי וגו' עיי"ש ובערבי נחל פ' שלח מביא שיש עוד נסיון לידע הדבר לאשורו אם הוא מצוה או לא היינו שיחשוב בדעתו אם יראה אדם אחר עושה כך ואפי' דבר קל ממנו אז יבין מיד שהוא עבירה רק כשהוא עצמו עושה הדבר הנה אז היצה"ר מסמא עיניו והנה מובן מאליו כי אשרי תבחר ותקרב נסיון השני כי עדיף הנסיון מאחרים שרואה מה שהם עושים ובזה ישמור עצמו מכל דבר רע לגמרי משום דאז אינו צריך לעשות אפי' התחלה מעבירה משא"כ הנסיון מעצמו כמ"ש האלשיך א"א עד בואו לקצת העבירה וזה פי' הכתוב לכו נא הגברים וגו' עכ"ד ז"ל, ובזה פירשתי בפ' עקב דברי הכתוב חדלו לכם מן האדם וכו' כי במה נחשב הוא ר"ל דהנביא מוכיח ומזהיר את ישראל חדלו לכם מן העבירה ואל תגעו אף באפס קצהו מן האדם ר"ל מאדם אחר ואם יבא ספק בלבבך אם הוא מיצה"ר ועצת חטאין הוא או מיל"ט תנסו את דבריכם אם לעשות או לחדול מן האדם ולא הנסיון מעצמו ואמר הכתוב הטעם כי במה נחשב הוא כלומר דבר זה מן העבירה אפי' מקצתה נחשב ג"כ לעבירה וע"כ יותר טוב להיות הנסיון מאחר אם יעשה כזאת אם הי' כשר הדבר בעיניו, וז"ש והי' חייך תלואים לך מנגד כלומר צדקתך כי צדיק נקרא חי מנגד ממי שעומד לנגדך אם גם הוא יעשה זאת ופחדת לילה ויומם בזה תצאו ידי חובתכם בכל עת והיינו שאמר לילה ויומם והוא כנוי אשר בכל עת לא תעבירו מדעת קונם אפי' מקצת העבירה ולא תאמין בחייך היינו בעת אשר יעלה ספק בלבבם אם הוא עבירה או מצוה לא תאמין ליצה"ר כ"א חייכם תלואים לכם ממי שהוא לכם מנגד היינו מאדם אחר:
יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך ודקדקו המפורשים מ"ש הקמים עליך ולא כתב כן בקללות גם למה שבעה דוקא:
ונראה עפ"י מה שאמרו חז"ל בקידושין דף כ"ט דהוה ההוא מזיק בי' רבנן ולן שם רב אחא בר יעקב אידמי לי' כתנינא דשבע רישא כל כריעה דכרע נתר חד רישא וא"כ משמע מזה דלבטל ההוא מזיק הי' צריך לכרוע ולהתפלל שבע פעמים עד שיפולו לגמרי וכתב במהרש"א שם דז' הרישין הם הז' כחות הטומאה שהביא הנחש הקדמוני לעולם עיי"ש ועיין בעיין יעקב בסוכה דף נ"ב בהא דאמרינן שם שבע שמות יש ליצה"ר שהוא כנגד שבע כחות הטומאה הנ"ל עיי"ש והנה לעיל מיני' כתיב בפרשה ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך ופרש"י והוא מדברי הגמ' בב"מ שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם והיינו שכתיב יתן ד' את אויביך היינו היצה"ר וקראו הכתוב אריב שהוא אחד משמותיו כמ"ש חז"ל שם בסוכה שלמה קראו שונא וכו' ולפי שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לפיכך כתיב בו הקמים עליך בז' כוחותיו והברכה הוא אשר היצה"ר יהא נגף לפניך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך כנ"ל דהיצה"ר הוא משבע כחות הטומאה אשר צריך לבטל אותו ע"י שבעה דרכים כמו התם בקידושין שבע נפל צדיק וקם עד דנתר ממנו כל הז' רישין וזה לעומת זה עשה א' בז' מדות דקדושה נוכל לבטל ולבער רוח הטומאה מעל הארץ: