אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת כי תצא

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת כי תצא

ספר עצי חיים על התורה - פרשת שופטים

כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ויל"ד מה שאמר הכתוב בידך ונראה עפימ"ש חז"ל במשנה ר"ה דף כ"ט והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא כל זמן שהי' ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין עיי"ש ויש להבין דעכ"פ אכתי קשה וכי ידיו עושות מלחמה דהא די במה שמסתכלין כלפי מעלה אבל ידיו למה לו ויש לומר עפי"ד הבית יוסף סי' כ"ה שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך שמו הנשמה שבמוח ובתפילין בזרוע אדם משעבד גופו ומפני זה ציוו לשום אותם כנגד הלב שהלב הוא עיקר התאוות והמחשבות עיי"ש, ויתבאר בזה שהרים משה ידו שהוא כנגד הלב לשעבד התאוות והמחשבות שבלב לעבודתו ית"ש והיינו ע"י ידו וזהו שהי' מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים ע"י שהרים משה ידו ועי' מ"ש בפ' בשלח וזש"ה כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ר"ל ע"י ידיך בזה אשר ירימו ידם לה' לשעבד לבם לאביהם שבשמים בזה יתן ה' אוביך בידך לנצחם ולכבשם וכמש"ה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל:

ובזה יש לפרש משה"כ בפ' שופטים ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אוביכם אל ירך לבבכם וגו' ופירש"י אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם ויש להבין למה דייקא בזכות דק"ש ויתבאר דקי"ל להלכה בש"ע או"ח סי' ס' הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והנה פסוק ראשון דק"ש הוא אחדות הבוב"ה וקבלת מלכותו עלינו במס"נ בכל לבבו וא"כ מי שקורא ק"ש כהלכתו לצאת בו הוא משעבד את לבו לאביו שששמים וע"כ בזכות ק"ש כדאי שיושיע אותנו וכמ"ש שם כשהי' מסתכלין כלפי מעלה וכו' הי' מתגברין:

א"י כי תצא למלחמה על אוביך וגו' דהו"ל כי תהי' מלחמה גם דהו"ל וימסרנו מאי ונתנו יתבאר עפימ"ש בישמח משה סו"פ חיי לפרש אמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ר"ל כשהוא בגדר שלא הי' יכול לו אם לא הי' עוזרו השי"ת כי בענין שיכול לעמוד נגד היצה"ר בכחו לא עביד הקב"ה ניסא למגנא רק כשעושה אדם כל מה שביכלתו וכבר כלתה כחו אז השי"ת עוזרו עכ"ד והוא ע"ד יכול יושב בטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה היינו לאחר שאדם עושה מעט משלו מה שביכלתו אז הקב"ה נותן לו ברכה בפועל ידו וזש"ה כי תצא למלחמה על אויבך דפירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה היינו שאין ביכולה האדם לעמוד נגד יצה"ר ע"כ ה' לא יעזבנו בידו:

כי תצא למלחמה על אוביך ונתנו ה"א בידך ושבית שביו יתבאר עפי"מ שנחלקו הקדמונים דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאווה כלל ואין לו שום נטי' אל הרע הוא עדיף כי הוא השלם במדותיו וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדוניו והישמח משה פ' ראה ובתפל"מ עה"פ שמר תם וראה ישר וכו' כתב דאו"א דא"ח דהתחלת האדם ודאי עיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבשו כ"כ עד שבא לבחינת דוד המע"ה מכש"כ לבחינת אברהם ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם, וזה כוונת הפסוק סוף דבר הכל נשמע ר"ל דהאדם יש לו שתי שמועות יצה"ט אומר לו עשה כך עבוד בוראך וכו' ויצה"ר אומר לו ההיפך והוא שומע לדעת שתיהן ובוחר האחת מהן אבל סוף דבר האדם ראוי להיות הכל נשמע את האלקים ירא ולא שמועה אחרת דרק זה הוא כולו האדם שהוא על תכלית המכיון בבריאה משא"כ זה המנצח ולוחם עדיין הוא רק מקצת אדם עכ"ד ז"ל, והנה נ"ל לפי"ז לחדש דאם כן הוא דבתחלה צריך האדם להיות כלוחם לכבוש את יצרו ורק אח"כ יגיע למדרגה היותר נעלה להפוך את לבבו כולו לטוב א"כ אף בהתחלת עבודתו מאז עוד לא השלים חקו וטבעו לטובה בלי שום נטי' לרע אעפי"כ שלם יחשב אף בעת ההוא כיון דכן הוא דרך עבודה בכך שלא להיות בכל השלימות בתחלה וא"כ זהו השלימות בסדר הנכון דמתחלה יצטרך ללחום לגרש את יצרו ואח"כ יגיע למדרגה שלא יהא לו שום נטי' לרע, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך ופירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ר"ל אם תצא ללחום על יצרך ולכבוש אותו ולהכניעו ואח"כ ונתנו ה"א בידיך שיהא כולו בידיך בלי שום מחשבת פיגול אשר לא ירצה בלתי שום נטי' לרע ושבית שביו ר"ל גם מה שבתחלת סדר העבודה אשר היית עוד בקשרי המלחמה נגד היצה"ר גם זה יחשב לשלימות גמור כיון שכן צריך להיות וזהו מצות עשה דהשלמה כנ"ל דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם והבן:

א"י עפי"מ דאיתא בגמ' קידושין דף ל"ט דאם שכר בהאי עלמא הו"ל להגן מן החטא, והנה איתא בח"א למהרש"א במס' סוטה דף כ"א דמצוה שאינה מחויב בה שכרו בעוה"ז וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך ודרשו בספרי על אויביך עם אויביך ר"ל עם אויבך במה שתכוון בעת עשיית המצוה לקבל שכר בעוה"ז ואף דזה עצת היצה"ר עכ"ז בזה עצמו ונתנו ה"א בידיך כי שכר מצוה יגן עליך מן החטא וע"ז פירש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר ר"ל במצוה שאינו מחייב בה דמצוה שהוא מחויב בה שכרו בעוה"ב ולא חגיגה עליו שלא יבא לידי חטא ושבית שביו ר"ל בזה עצמו בעצת היצה"ר לעבוד ע"מ לק"פ תוכל לכבשו ולהכניע כי שכר מצוה יגן עליך מן החטא: א"י כי תצא למלחמה וגו' עפי"ד הגאון הקדוש מקאזניטץ זצ"ל בדברי הש"ס חולין צ"א שלחני כי עלה השחר אמר לי' מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו כי הנה תכלית בריאת היצה"ר בעולם שיסיח האדם לחטוא והאדם ילחם כנגדו ולא ישמע לעצתו כי אז יתעלה האדם ויושלם וזאת תכליתו לבלתי שמוע אליו וכאשר ינוצח יאמר שירה כי פעל להשלים האדם ומיום בריאתו שמים לא נמצא איש כיעקב הולך תמים ולוחם עם היצה"ר ויוכל לו ואז הגיע זמן היצה"ר לומר שירה להשלים כוונת הבורא אשר בראו ואמר שלחני להודות לה' עכ"ד אמרי קדוש:

וזש"ה כי תצא למלחמה על אויבך מלחמת היצר ונתנו ה"א בידיך הלא תדע כי בזה שבית שביו של היצה"ר עצמו כי זה רצונו של היצר שתוכל לכבשו כדי שיושלם עבודתו אשר בראו הי"ת להטיב לאדם ללחום נגדו ולהתגבר עליו וע"כ פירש"י לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר ר"ל מה שנוגע להיצה"ר לעצמותו כי ברצונו הוא אשר האדם יתגבר נגדו:

א"י עפימ"ש באלשיך כי לפעמים היצה"ר מטעה את האדם ומראה לו סימני טהרה על ענין עבירה עד שידמה בעיניו שהוא מצוה ואינו מבין על עצמו והבחינה לזה אחרי עשותה כולה או מקצתה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב ואם ירך לבבו ויתחרט זה מורה שהי' עבירה ודבר זה יש ללמוד ממה דכתיב בדוד ויכרת את כנף המעיל לשאול בלט ויהי אחר כך ויך לב דוד וגו' ויאמר לאנשיו חלילה לי וגו' עיי"ש, וזש"ה ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה' ר"ל אחר שעשית מקצת העבירה חזרת בך לפרוש מן האיסור ורק כדי באופן לעמוד על המבחן טעמת מן העבירה כנגוע בקציהו אז ודאי גם זהו לא יחשוב ה' לו עון וכאנוס כמאן דלא עביד וע"כ כי תעשה אח"כ הישר בעיני ה' תבער הדם נקי מה שנתחייבת בעצמך שעשית שלא כראוי ונכון במקצתו ואמר כי תצא למלחמה על אויביך ר"ל עם אויביך היצה"ר בזה עצמו תוכל לידע אם הוא מצוה או עבירה כשתעשה קצת מהמעשה ואח"כ ונתנו ה"א בידך ושבית שביו היינו העבירות עצמן שעשית מתחלתו ובהם ראית והכרת אם הוא מצוה או עבירה כדי לחדול ממעשה הרע גם הוא יהי' בידך ולא יחשבו לעון כי גם הוא צורך גבוה כאמור:

א"י כי תצא וגו' גם ליישב דהול"ל ושבית אותו עפימ"ש בזרע קודש לפרש הכתוב ושב ה"א את שבותך דהנה באתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ה' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט על זה וז"ש ושב ה"א את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה ע"י שבותך עכ"ד וז"ש כי תצא למלחמה על אויבך ופירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ונתנו ה"א בידיך כמ"ש חז"ל דלעתיד לבא הקב"ה שוחטו ליצה"ר וילמד סנגורי' על עמו ישראל אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר כמו כן גם עתה נעשה ע"י התשובה וז"ש ושבית שביו ר"ל במה אשר תשוב עד ה"א תעורר כן המדה למעלה והיינו ושבית אתה את שביו כביכול את התשובה שלמעלה ממך ע"י שבותך: א"י כי תצא למלחמה על אויביך ופרש"י במלחמות הרשות הכתוב מדבר עוד ברש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר עפימ"ש בספר אמרות טהורות תהלים ק"נ לפרש הכתוב ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דהענין שהיצ"ט מייעץ את האדם רק למצות עבודת הבורא ית"ש והיצה"ר אינו מסית את האדם רק לתאוות הגופניות אכילה ושתי' וכדומה והדרך הממוצע שיעשה האדם כל עשיותיו לש"ש דהיינו שיאכל כדי שיהי' לו כח ללמוד ולעבודת ד' וכן כולם וזהו כוונת הכתוב ברצות ד' דרכי איש אפי' תאוות אכילה ושתי' עושה ג"כ לעבודת הבורא גם אויביו זה היצה"ר משלים עמו עכ"ד, וזש"ה כי תצא למלחמה על אויביך היינו עם אויבך ולשון על הוי כמו עם כמ"ש ויבואו האנשים על הנשים ובמלחמות הרשות הכתוב מדבר כמו תאוות אכילה ושתי' שהיצה"ר מסיתו להיתר ומן ההיתר יבואו אל האיסור ואם תצא למלחמה על זה והטבת את דרכיך להשלים היצ"ט עם אויבך היצה"ר ושבית שביו גם את שביו של היצה"ר מה שהוא מסית אותך משום שגם הוא ישלים עמך כי זהו דרך הממוצע באם עשייתי הכל לש"ש:

כי תבנה בית חדש וגו' כי יפול הנופל ממנו ואיתא בגמ' שבת דף ל"ב לעולם יבקש אדם רחמים שלא יהא חולה שאם חלה אומרים לו הביא זכות והפטר שנאמר כי יפול הנופל ממנו ראוי הי' ליפול מששת ימי בראשית וכו' אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב ודקדקו המפורשים הלשון מששת ימי בראשית הא הי' די לומר שראוי הי' ליפול מקודם ואקדומי פרענותא כולו האי מנין גם מהיכן משמע דמגלגלין זכות ע"י זכאי דהא כאן מיירי מחוב ע"י חייב ולא מזכות ע"י זכאי ונראה עפימ"ש בספר בני יששכר מאמרי השבתות מ"ד במה שאמרו חז"ל נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחלה דהנה הי"ת רצה לברוא עולם הנסיון והבחירה שיהי' כל הפעולות והמעשים נעשים כפי התחתונים הכל ע"י התערותא דלתתא כי היסוד הוא שורש הכל והאיך הי' באפשרי הרי לא הי' אלא הוא ושמו בלבד ע"כ שיער בחכמתו ית"ש איך שיהי' לו תענוג מעבודת ישראל אחר הבריאה ובפרט מעבודת הצדיקים בכל דור ודור וזה הי' מספיק לאתערותא דלתתא כיון שהי' מוכנים לצאת אל הפועל לע"ז מה שכ"א ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במ"ב בבחי' אתערותא דלתתא עכ"ד ז"ל ובזה פירשתי (בפ' ויחי) מה שאמרו חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע מרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ויש להבין איך רשע אחד מאבד את העולם כולו ח"ו ועי' בברטנורא שם ויתבאר כיון דכל מעשים טובים של בני אדם הי' בראשית המחשבה וזה הי' ההתעררותא דלתתא וא"כ מי שעובר על מצותיו ית"ש מאבד את התערותא דלתתא אשר בזה נברא העולם והוי כאלו מאבד את העולם ויש ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם כיון שבזה שמניח תפילין ועושה צדקת ה' בכל עת זה הי' במ"ב לאתערותא דלתתא שבהן נברא העולם ויתבאר דברי הגמ' הנ"ל ראוי הי' זה ליפול מששת ימי בראשית ר"ל כיון שאין לזה זכות להפטר וא"כ הרי בכח מעשיו אשר יעשה שלא כדת נחסר על ידו ובגרמתו האתערותא דלתתא וע"כ עוד קודם בריאת העולם מעת ששת ימי המעשה ראוי זה שלא יברא דהא גם העולם כולו ח"ו מאבד ע"י שנחסר ממנו האתערותא דלתתא ומכאן אמרו חז"ל דמגלגלין זכות ע"י זכאי היינו כנ"ל שיש ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם דהא מכאן מוכח דכל העולם לא נברא רק ע"י זכות הזכאים ובכח מעשים טובים טובים שעשו ויעשו הצדיקים בכל דור ודור נברא העולם:

לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך ודרשו חז"ל סמוכין דעשה דציצית דוחה את ל"ת דשעטנז ומכאן הוכיחו חז"ל דבכל מקום אמרינן עשה דוחה ל"ת עיין ביבמות דף ה' כל הסוגיא, ונראה לומר דרך הרמז מדוע אך בשעטנז בחר לו הכתוב ללמוד ממנו על הכל דעשה דוחה ל"ת וגם הוא גופא צריך הבנה הא ל"ת חמור מעשה דאיכא עלי' עונש מלקות אבל לא כן בעבר על עשה וא"כ מצד הסברא נראה דל"ת חמור מעשה ובמקום שאתה מוצא שניהם עשה ול"ת הי' צריך לקיים הל"ת מבלי לעבור עלי' וידחה את תעשה כיון דהל"ת חמירא וכבר דברו מזה הראשונים וע"ד אגדה נלע"ד כי מצינו קין הביא מפרי האדמה מנחה לד' משל פשתן והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן ואיתא במדרש אמר הקב"ה אל יתערב קרבנו של קין בשל הבל לכך אסור ללבוש צמר ופשתים יחדיו והנה כתבתי לעיל בפ' בראשית במה שחטא קין שלא הביא מן הבקר או מן הצאן פי' ממין שיש בו רוח חיים עפימ"ש משמי' דהגאון מהר"א מווילנא ז"ל דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי נתינת הדין הוא על מה שחטא וחשבון מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים המצות בכל שעה ורגע א"כ באותו שעה שעבר עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים המצוה בעת עשיית העבירה עכ"ד וכ"ל דלכך צריך להביא הקרבן ממין שיש בו רוח חיים דייקא לרמז בזה אשר הוא מתחרט מעיקרו על שתים רעות אשר עשה האחד מה שעבר העבירה בפועל ממש והשני מה שלא עשה מצוה בעת עשיית העבירה והוא בהעלם עין באין רואה פעולת העבירה וזהו קרבנו נמשל כבהמות נדמו שיש בה שניהם גוף הגשמי וכח החיוני ובגשמיות של הבהמה תסור עונו על מעשה העבירה בפועל וברוח חיים שבבהמה שהוא טמיר ונעלם בה תתכפר חטאתם מה שלא עשה מצוה שאינה נראה בגלוי כמעשה העבירה וזה שאמר הקב"ה לקין הלא אם תטיב שאת ר"ל אם תטיב לעשות מצות אז ירצה א' את מעשיך ואם לא תטיב אפי' אם לא תעבור שום עבירה עכ"ז לפתח וכו' כי האדם נברא לעשות טוב בארץ ואין די בזה אך שלא יעבור נגד רצונו ית"ש כ"א גם לעבדו ולעשות רצונו עיין מ"ש שם, ויש לפרש בזה דברי הכתוב דרשה (טעם איסור) צמר ופשתים והיינו שלא יתערב קרבנו של קין בשל הבל עי"ז ותעש (בפועל ממש) בחפץ כפי' כי אשת חיל הבינה אשר אין די במה שישב ולא יעבור עבירה כי אם יעשה בכפי' מצות חבילות חבילות כי זה כל האדם את מצותיו בפועל ישמור ועיין בייט"ל שעי' כעין זה וזהו הטעם דאמרינן שה דוחה ל"ת דאם יקיים הל"ת וידחה את העשה בזה יעבור על שני מצות עשה האחד מה שדחה מצוה אשר בא לידו ולא קיימה והשני מה שלא עשה מצוה בעת שקיים הל"ת כי בכל שעה ושעה אם לא יקיים מצוה הרי הוא כשב ועבר על מ"ע אבל אם יקיים המ"ע לא יעבור כ"א על ל"ת ומוטב יקיים שניהם ויעבור על ל"ת אחד, ולכן נתבאר שפיר מה שרמזה התורה להורות לנו בכל מקום דעשה דוחה ל"ת אצל שעטנז כיון דטעם שעטנז היא משום חטא קין כנ"ל ומשם מוכח דעשה דוחה ל"ת כאשר כתבתי:

א"י לא תלבש שעטנז וגו' גדלים תעשה לך וגו' דהנה י"ל הטעם דעשה דוחה ל"ת והא לכאורה ל"ת חמור ממ"ע דהא על ל"ת אם יעבור ח"ו מגיע לו עונש אבל לא כן במ"ע דאינו מגיע עונש כי אם בעידן ריתחא כמבואר במנחות ונראה עפמ"ש אאזללה"ה ביש"מ פ' תצוה לפרש דברי הגמ' (חגיגה י"ד) אחר קוצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות הוא תכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצות גם אחר שבא למדריגת הדביקות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע לתכלית המבוקש מהתורה והמצות והיינו קוצץ בנטיעות שאמרו שאין לו שום צורך בהענפים כיון שהגיע לשורש עיי"ש ולפ"ז י"ל דהנה ענין הל"ת הוא העבודה ומחשבה בלב אשר האדם יראה לנפשו לבלי יעבור על מצות ה' והיראה הוא כ"כ בדביקות האמיתי כפי השגתו כל או"א לפי כחו וענין המ"ע הם הענפים שישתדל בכל גופו לעשות רצונו ית"ש כדי שע"י הענפים יוכל להאחז בהשורש לבל ימוט ממנו עולם ועד ולא תהי' פרידה וע"כ עשה דוחה ל"ת דאע"ג דל"ת הוא חמור דהא תכלית המצות הם הדביקות מ"מ כיון שלא יוכל להאחוז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו ע"כ נחוץ מאוד שיהא נאחז בהענפים בכל כחו וע"כ העשה דוחה ל"ת החמור ממנו וגדלה מעלתם בזה:

והנה קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' ולא הביא מן המובחר כמו הבל שהביא מבכורות צאנו ומחלביהן וי"ל דקין הבין כיון דהעיקר המצות הם הדביקות והאהבה בלבו של אדם א"כ אין נפ"מ בעיקר המעשה האיך נעשה אם הוא מן המיטב ואפי' אם הוא רק מפרי האדמה רק שתהי' לה' לשם ה' וכמו אחר שהשיג דהעיקר הוא הדביקות ופרק ממנו עול המצות בפועל וז"ש קין אח"כ כשעשה תשובה גדול עוני מנשוא וגו' ומפניך אסתר ר"ל דהעון גדול דגם מפניך אסתר ר"ל הדביקות האמיתי ג"כ תעזב ממנו ע"י שקוצץ בנטיעות גם ענין הדביקות והיחוד שבזה יתקרי מפניך גם כן נסתר ממנו ויתבאר בזה לא תלבש שעטנז צמר ופשתים והטעם כנ"ל כדי שלא יתערב קרבנו של קין בשל הבל וחטא קין הי' שהי' סובר אחר שנאחז בהדביקות אין לו צורך שוב בהכניעות היינו המ"ע וע"כ אשמעונין הכא קרא דאינו כן וגדולה מזה דאפי' עשה דוחה ל"ת החמור ממ"ע משום שהעיקר ע"י כן יצמח להאחז בהשורש ע"י הענפים היינו המ"ע דמשו"ה עשה דוחה ל"ת שבתורה: זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ופרש"י אם שקרת במדות ובמשקולת הוי דואג מגירוי האויב וכו' צריך להבין מה זה עונש מדה כנגד מדה, ולעיל בפ' בשלח על ריב בנ"י ועל נסותם את ה' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין פרש"י סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם וכו' ואתם אמרתם היש ד' בקרבנו חייכם שהכלב בא וכו':

ונראה עפי"מ שפרשתי דברי המדרש תנחומא פ' שלח א"ר חייא בשם ר' לוי כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה במאזנים לעלות הקב"ה מוחל להם במזל מאזנים בחדש תשרי ע"כ וצריך ביאור מדוע קרא לחדש תשרי על שם מזלו מאזנים ומה הוא הרמז על זה, ונראה לפי מה דאיתא בקידושין מ' לפי שהעולם אחרי רובו נידון ע"כ יראה אדם א"ע ואת כל העולם כולו חציו זכאי וחצי' חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע אותו ואת כל העולם לכף זכות ע"כ וא"כ לפי"ז כבר היעדו בנ"י באזהרה יתירה מבלי להכריע את המדה והמשקל לצד אחד לחייב לעצמו ולכל העולם ורק אדרבה יוסיף כח ואומץ לעשות חיל באחרי רבים להטות לטובה ולתחי' וז"ש המדרש כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה במאזנים לעלות יוכלו לעלות במאזנים באם יכריע את המשקולת בעשותו אפי' רק אחת מכל מצות ד' אשר תעשינה וזה שמרומז בהקרא חדש תשרי על שם מזלו מאזנים להורות נתן בלבינו אשר עי"ז יכפר עונינו אם יהא זהיר להכריע את המשקולת ומאזני צדק לטובה, וז"ש היש ד' בקרבנו אם אין ר"ל שראוי להם לראות את עצמו חציו זכאי וכו' ולהכריע את המחצה לטובה היינו לעשות ולהוסיף ולהרבות בכל עת מצות ומע"ט ולהיות תמיד אני ד' ביניכם ואם הם כמסופקים אם יש ד' בקרבנו כי הם כחצי' זכאי ולא ישתדלו להכריע לטוב להם ע"כ בא הכלב ונושך אותם כאשר ידוע כי זהו עיקר ישועת ישראל על הכלל כולו למחות את זכר עמלק מתחת שמים ואל ישלטו בנו שונאינו ובעוה"ר כאשר יכריע ח"ו את העולם בהעלמת מצות ד' וע"כ בא הכלב ונושך אתכם וזהו ע"י הכרעה ללא טוב, וז"ש כאן זכור את אשר עשה לך וגו' ופרש"י אם שקרת במדות ומשקולת ר"ל אם לא יזהר להכריע את המשקל לטוב הוי דואג מגירוי האויב ר"ל ממלחמת עמלק, השי"ת יעזור ויכריע אותנו לכף זכות לטוב לנו כל הימים:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה