אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת וישלח

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת וישלח

ספר עצי חיים על התורה - פרשת ויצא

וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' ודרשו חז"ל מלאכים ממש ויל"ד מנ"ל וגם תיבת לפניו לכאו' שפת יתר גם למה כתב ארצה שעיר שדה אדום למאי נפ"מ היכן הי' עשו:

ונראה דהנה לעיל כתיב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו' ויקרא שם המקו' ההוא מחנים פרש"י מלאכים של א"י באו לקראתו ללותו לארץ, מחנים שתי מחנות של חו"ל שבאו עמו ע"כ ושל א"י שבאו לקראתו והוא ממדרש תנחומא והיינו שמלאכי א"י אין יכולים להיות בחו"ל וכן מלאכי חו"ל אין יכולים להיות בא"י:

והנה קשה א"כ לא הי' צריך להיות רק מתנה אחת של חו"ל או של א"י, ואפ"ל עפי"מ דאיתא במס' שבת (ד' ל"א) סותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומשני כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי:

ולכאורה הוא משולל הבנה ופי' בס' ערבי נחל פ' שלח עפי"ד הזוה"ק והאר"י ז"ל שהקשו הלא ידוע איסור קדשים בחוץ ואיך הקריבו ישראל קרבנותיהם בעת היותם במדבר ותי' כמו דמצינו ביעקב שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו כמו כן בישראל בעת צאתם מארץ מצרים בכל מקום שהי' חנייתם הי' שם קדושת א"י וגם בנסעם נסע עמהם א"י וכל הקדושה וא"כ באותו מקום שסתרו היינו בא"י שם בנו ג"כ בא"י והוי כסותר ע"מ לבנות במקומו עכ"ד:

(ועי' מ"ש בפ' בהעלתך) ולפי"ז י"ל דיעקב אע"ה אף בהיותו בחו"ל מ"מ היו אתו מלאכי א"י כיון שבכל מקום שהי' אפי' בחו"ל נסע עמו א"י וא"כ בכל מקום שהי' יעקב הוא א"י והנה עכשיו שראה לפניו מלאכי חו"ל הבין מזה שהוא צריך לשלחם לעשו אחיו שהוא דר בחו"ל וא"א לשלוח אליו מלאכים שהם עמו תמיד כיון שהם מלאכי א"י:

וזש"ה ויעקב הלך לדרכו היינו שהלך בדרך שהוא שלו תמיד הוא א"י ויפגעו בו מלאכי אלקים היינו מלאכי חו"ל ולכן ויקרא שם המקום מחנים שתי מחנות מלאכי א"י שבאו ללותו ומלאכי חו"ל שהי' צריך לשלחם לעשו וע"כ וישלח יעקב מלאכים ממש ולא שלח שלוחים אחרים כי הבין אשר רק לזה צריך מלאכי חו"ל כדי לשלחם לעשו והיינו כיון שהי' צריך לשלחם לפניו שילכו מאתו וכיון שהלכו לפניו ולא הי' אצל יעקב א"כ לא הלכו לשם מלאכי א"י, וז"ש אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ששם היא חי"ל ואין למלאכי א"י לבא לשם וע"כ שלח מלאכי חו"ל:

ויצו אותם לאמור כה תאמרון וגו':

יל"ד תיבת לאמור שהוא כפל לשון כיון שאמר כה תאמרון וי"ל עפימ"ש באוה"ח סו"פ נשא עה"פ וישמע את הקול מדבר אליו, וז"ל לפי"מ שכתבנו במקומות אחרים כי דיבור היוצא מה' הי' נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא והוא אמרו הקול מדבר אליו פי' קולו של הקב"ה מדבר לו עכ"ל, והנה אמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וא"כ גם מה אשר ידבר משה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר למי שהי' צריך משה לדבר וכן ביעקב שהי' במדרגה כמשה וכחדא אזלי כנודע:

וזש"ה ויצו אותם לאמור כה תאמרון היינו במה שצוה מזה הדיבור נעשה מלאך שהי' מדבר כה תאמרון וגו' והבן:

עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור פירש"י לא נעשיתי שר וחשוב ד"א גרתי בגימ' תרי"ג כלומר תרי"ג מצות שמרתי:

ונראה לפרש דשניהם בקנה אחד עולים עפימ"ש בספר שבט מישראל סי' ע"ח הובא ביש"מ פ' בראשית לפרש הפ' במה אקדם ה' וגו' וז"ל דאיתא במהר"ם אלשיך בפירושו על איוב וז"ל המקרא מי הקדמני ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא, לפי שאמרו מי הקדים לפני לעשות מצוה טרם שאני משלם לו עשה ציצית נתתי לו טלית כו' והוסיף הרב הרמ"א שאפי' כל מה שיעשה כל ימי חייו אינו מספיק תמורת מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים ושהקב"ה הוציאו יש מאין וז"ש תחת כל השמים ר"ל השמים תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם קדימה על הקב"ה בשום אופן עיי"ש: ולפי"ז מי שקונה לעצמו ענוה דמשה ומשים עצמו כמו שאינו בעולם אז המצות אשר יעשה האדם יוכל להקדים דליתא להא כללא דהרמ"א והן דברי הנביא לומר במ"ה אקדם ה' ר"ל בהיותו בערך מה שהוא ענותנותו דמשה שאמר ונחנו מה שהוא כאלו אינו בעולם אז אקדם ה' עכ"ל:

וזש"ה עם לבן גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב ר"ל אני לעצמי לא נעשיתי שר וחשוב רק אני בעיני כאלו אינו חשוב לכלום ותרי"ג מצות שמרתי וא"כ כל מה שעשיתי קדמתי לה' דבמי שהוא בעצמו כאלו אינו:

ליתא להא כללא דרמ"א ובדין מגיע לו שכרו לשלם שהוא המקדים וע"כ ויהי לי שור וחמור בשכרי שמגיע לי בדין והבן:

א"י עפי"מ שנודע כי יש שני מיני נסיונות נסיון העושר ונסיון העוני והנה אף כי עניות מעביר ע"ד קונו עכ"ז נמנו וגמרו שגדול נסיון העושר יותר מהעוני דמצינו דהזהיר הכ' רק על נסיון העושר כמו שא"ה פן תאכל ושבעת, ורם לבבך ושכחת וגו' ואי' בספה"ק אשר זה אינו רק בעשירות הבא מידי מערכת השמים אשר מזלו גרם לו וזהו אשר יוכל להטות לבבו מדרכי החיים וע"ז נאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו, אמנם כן מי שזוכה לעשירות בגזירת האומר ועושה לא עפ"י מזל ומנהג העולם, העושר הזה הניתן מאתו ית"ש לא יטה לבו מדרך הטוב כי מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו באם יסור מאחרי ד' ע"י עשירות ובלתי ספק אשר ה' הנותן לו כח לעשות חיל ישמרהו ג"כ שלא יזיק לי לעבודתו (עיין בקדושת יו"ט בהשמטת פ' ויצא, ועיין מ"ש לעיל בפ' לך) וזש"ה עם לבן גרתי הוא לבן הארמי אשר החליף את משכורתי עשרת מונים ומדרכי הטבע הוא מהנמנע לאסוף ולקבץ הון ורכוש וא"כ כל מה שאסף יעקב אבינו מלא חפנים ויהי לו צאן רבות וכו' ויפרוץ האיש לרוב הוא ע"כ לא מפאת המזל ועפ"י דרך הטבע כי עפ"י הטבע כל מה שעלה במצודתו, לבן ברמיותו הי' נוטל ממנו וע"כ כל העושר אשר הי' ליעקב רק מאת ה' היתה זאת כמאה"כ לולי אברהם אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני וע"כ בטוח הי' יעקב אבינו ע"ה שהעושר לא יזיקנו להטותו לדרך עקלתון כיון שבא לו מאת ה' ולא מפאת המזל, וזש"ה עם לבן גרתי הוא לבן הארמי ועכ"ז ויהי' לי שור וחמור וגו' ע"כ הוא רק מאתו ית"ש ולא ע"י הטבע וע"כ ותרי"ג מצות שמרתי שלא תטהו לצד השמאל לסור מאחרי ה' כיון שבא לו מאת ה' ומאתו לא תצא הרעות רק כלו טוב:

א"י עפימ"ש ביש"מ פ' ויקרא בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה וכ' דעיקר שישים החוטא אל לבו מה זה שבשביל שחטא ישחט הבע"ח וישרף על לא חמס בכפו ואף אם הבע"ח אין לו יכולת לעמוד כנגד מ"מ איך לב האנושי יסכים בזה לעשות עול כזה רק התירוץ ע"ז כי כן ראוי להשתעבד הפחות לנכבד והיינו הפחות במדרגה למעלה במדרגה ומזה יתעורר ללמוד ק"ו וב"ב של ק"ו ומה אם הבע"ח לנגד האדם כך על אחת כו"כ האדם לנגד ממ"ה הקב"ה שאינו אף כבעה"ח לנגד האדם אף חלק א' מני אלף רק כאפס ואין מכש"כ שצריך האדם להשתעבד בכל גופו ונפשו לנגד ממ"ה הקב"ה ועי' בפ' צו שפי' בזה ג"כ מאמרם ז"ל בברכות נ"ה שלחנו של אדם דומה למזבח דר"ל ע"י ששוחט בהמות ועופות למאכלו ע"כ מטעם השתעבדות הפחות להנכבד א"כ מזה יקח הק"ו הנ"ל לעצמו להשתעבד לרוממות הבורא יתעלה עכ"ד: וז"ש עם לבן גרתי ר"ל ששמרתי תרי"ג מצות ויהי לי שור וחמור ר"ל מה שהשור וחמור היא לי לכל צרכי להשתעבד בם ולא נבראו אלא לשמשני והיתכן שהבע"ח יהא מוכרח לשעבד בגופו לאדם על חנם בלי דבר ע"כ מטעם כי כן ראוי להיות משועבד הפחות לנכבד וע"כ מזה אני דן הק"ו לשמור מצותיו של השי"ת כנ"ל:

(ועי' מ"ש פ' קרח עה"פ אל תפן.) עם לבן גרתי פירש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך:

י"ל דהנה בברכת יצחק נאמר ויתן לך הא' ויל"ד דהא א' משמע דין ויותר נראה דהוב:

ויתן לך ה' דהוא משמע רחמים, ונראה עפי"ד רבינו הקדוש מו"ה דוב זצוק"ל לפ' משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם עפ"י משל למי שהי' אהוב וחביב בעיני המלך ואח"כ הרים יד במלך ובכבודו ונגמר דינו ליסרו ולהכותו ויען המלך כי נכמרו רחמיו על אהובו מה בצע כי נהרגהו או נכהו א"כ תהי' יראה הכרחית מכח יסורי עונש ולא בזה בחרתי, לכן אמר המלך לגדלו ולרוממו להושיב את כסאו מעל השרים ובזה עצמו יבוש ויכלם ויאמר בלבו מה עשיתי נגד מלך מוחל וסולח וטובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות וז"ש משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם, ובזה פי' אאזלה"ה בייט"ל פ' פנחס השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בנקמו את נקמתי בתוכם בתוך לבבם עכ"ד, וז"ש ויתן לך הא' דמשמע דין היינו רק עד"ז ענש יענש במה שהקב"ה ישפיע לו מטובו ולגדלו ולרוממו ועי"ז יתן מרדות בלבו להכניע א"ע לפני ממה"מ ויחשב לפניו כעונש הבא ממדת א' וא"כ לפ"ז במה שנתברך יעקב הוי גביר לאחיך היא ג"כ עד"ז כדי שיהי' נכנע בלבו יותר וע"כ אמר יעקב לאמור לעשו אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אביך דבזה יכניע א"ע על שגדלו המלך וע"כ אמר עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב בעיני עצמי אע"פ שהי' לי שור וחמור וגו' דהא אדרבה בזה השפיל עצמו יותר על כל הטובה שנעשה לו עוד יהי' לו בושה מאת המלך רחום וחנון וא"כ אין כדאי לשנוא אותי באופן זה על הברכות:

קטנתי מכל החסדים וגו' פירש רש"י נתמעטו זכיותי וכו':

והק' המפו' על ענין היראה והא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר, ונראה עפ"י שאמרו חז"ל (חולין ד' ז') ההיא אתתא דהוי קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא א"ל שקלי לא מסתייע מלתא אין עוד מלבדו כתיב (ואפי' כשפים) ופריך והא אר"י למה נקרא שמו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותי' עכ"ד הגמ':

והנה ידוע דעשו כחו רב בטומאה ושרו של עשו הוא ס"מ ראש הקליפות וע"כ נקרא איש שעיר מורה מאחיזתו בשער של ראש שהוא כתר בהטומאה נגד כתר בקדושה (עיין בלק"ת פרשת תולדות) ועל כן ו י י ר א י ע ק ב מאוד מחמס עשו אחיו שלא יוכל להזיק לו בקסמים ובכח הטומאה אשר לו ואם שהקב"ה הבטיחו שייטיב עמו עכ"ז הא כשפים מכחישין פמליא של מעלה וע"כ אמר יעאע"ה שמא נתמעטו זכיותי דבנפיש זכותי' אין עוד מלבדו כתיב ואפילו כשפים רק אפשר שנתמעטו זכיותי ועל כן הי' ירא לנפשו שלא יוכל עשו להרע לו והבן:

א"י קטנתי מכל החסדים וגו' כי ירא אנכי אותו, ופי' בתרגום יונתן ארום מסתפי אנא מיני דהוא עוסק ביקרא דאבוי, ויש לפרש עפימ"ש אא"ז זלה"ה ביש"מ פ' וישב בפירש רש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף עפ"י שידוע שהי' על יעקב חוב כיבוד אב ואם שחיסר:

והנה איתא במנחות (ד' מ"א) דעל ביטול עשה לא מענישין רק בעידן רותחא והנה ידוע דיוסף הי' מסלסל בשערו ומבואר בנזיר (ד' ד') דהסלסול ביופי הוא ענף מגאוה והנה אמרו חז"ל כל המתגאה מרבה חימה ועפי"ז יתבאר פירש רש"י בקש יעקב לישב בשלוה ר"ל להתקיים ע"י השלוה שהיא היפך עידן רותחא ולא הי' נענש על ביטול מ"ע של כיבוד אב קפץ עליו רוגזו של יוסף דהיינו הרוגז שנתעורר ע"י יוסף שהי' מסלסל בשערו וע"י קצת גאותו הרבה קצת רוגז וחימה, וממילא נענש על שביטל מ"ע דכיבוד עכ"ד ז"ל עיי"ש:

וזשו"ה עם לבן גרתי ופירש רש"י לא נעשיתי שר וחשוב היינו שאמר אעפ"י שלא קיים מ"ע דכיבוד עכ"ז אין עליו עונש כיון שקטן יעקב בעיניו אינו לא שר וחשוב אלא ה"ה כגר וא"כ כיון שאינו מתגאה ואינו מרבה חימה ולא הוי עידן רותחא ולא מענישין על ביטול עשה ואמר קטנתי מכל החסדים היינו שמכל החסדים עוד הוא יותר קטן בעיניו על כן אף שביטל מ"ע ליכא עונש עליו כי ירא אנכי אותו הכוונה כנ"ל דאך בשביל זה הי' ירא עקב כיון שעשו עסק ביקרא דאביו והוא ביטל נ"ע זו ולכן היה מקטין את עצמו כדי שלא להרבות חימה ואין מענישין על עשה שלא בעידן רותחא והבן: א"י קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי וגו' הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' פירש"י קטנתי מכל החסדים נתמעטו זכיותי ע"י כו':

ויל"ד א"כ מה זה שאמר אח"כ הצילני נא דהא בתפלה צריך להזכיר זכיותיו כדי שיתקבל תפלתו ולא כמזכיר עון ח"ו:

גם מה שאמר כי במקלי ועתה הייתי לשני מחנות בעבור זה נתמעטו זכיותיו וקשה להבין דהלא ביעקב אבינו אין כסף נחשב לו למאומה ומה הנאה הי' לו בזה שיהא זה כמו קבלת שכר עבור מצותיו שינוכה לו בזה מזכיותיו: ונראה עפימ"ש להלן בפרשה קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וגו' ויפצר בו ויקח ויש להבין למה הפציר בו כ"כ שיקח את המנחה הלא כבר נתרצה אתו ונמלך מלעשות לו רע א"כ מה בצע אם יקח גם את המנחה גם הלשון את ברכתי קשה דהול"ל את המנחה, וי"ל עפי"מ שהובא בספרים בשם הגאוה"ק מבארדיטשיב זלה"ה ע"מ שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב איך יתכן שמחה וטוב לב להמן אלא שזכה לזה ביום ההוא דייקא ממה שנהנה מסעודת אסתר שהי' בקדושה ובטהרה וזה הי' כוונת אסתר שזימנה אותו כי לולי זה הי' כלו רע ולא הי' אפשר לה להכניעו מגודל אחוזתו בקליפה אך אחר שדבקה בו קצת טוב ונפרד ממקור הקליפה ע"כ הי' ביכולתה להכניעו ולהשפילו עכ"ד ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייט"ל בפ' ויצא דברי המדרש שאמר יעקב, אליעזר כתיב בי' וכל טוב אדוניו בידו להשפיעו מטובו מעט ללבן לעקור אותו ממקורו אבל אני אין בידי לא נזם אחד אפי' מעט טוב להכניעו חזר ואמר וכו' עזרי מעם ה' שהוא כל יכול ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן כלומר אף שהוא כולו רע עכ"ד:

ולפי"ז י"ל דמשו"ה רצה יעקב אשר עשו יקבל ממנו המנחה כדי שיהנה ממנו ויהי' נדבק בו קצת קדושה ולא יהא כ"כ אחוז בהקליפה ואז אח"כ יוכל יעקב להכניעו, וז"ש יעקב קח נא את ברכתי אשר הובאת לך ר"ל דזהו ברכתו של יעקב ע"י שיקבל ממנו עשו דהא ע"י המנחה הזאת יוכל להכניעו וע"כ הוציא הכתוב הלשון ברכתי ולא כתיב המנחה ני זה הי' העיקר אשר הפציר בו שיקח מפני שבזה הי' ברכתו של יעקב:

ויתבאר בזה דהנה יעקב כשהלך אצל לבן והשי"ת הבטיח לו ושמרתיך בכל אשר תלך אף שלא הי' בידו מה ליתן לו כדי להכניע תוקף אחיזתו בקליפה חשב יעקב ע"י רוב זכיותיו שהי' לו אם הי' כדאי וכח בידו להכניעו אף שלא הי' בידו מאומה, אבל עכשיו אמר יעקב שמא נתמעטו זכיותיו ע"כ התקין עצמו לג' דברים לדורן וכו' אולי יוכל להכניעו ע"י המנחה אשר לפניו וכנ"ל וז"ש קטנתי מכל החסדים כי במקלי וגו' היינו שאז שמר ה' אותו אף שלא הי' בידו מאומה משום שהי' לו הרבה זכיות אבל עתה אף שנתמעטו זכיותיו מ"מ כיון שהי' לשני מחנות רומז למחנה אחת שישלח לעשו וכמו"ש ויפצר בו ויקח ע"כ בזה יוכל להכניעו וע"כ התפלל הצילנו נא היינו שהתפלל שע"י המנחה אשר ישלח לו ידבק בו קצת מהקדושה שעי"ז יתמעט כחו ורב חילו ויכניע כחו של עשו והבן ויאבק איש עמו וגו' וירא כי לא וגו' ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' ובגמ' חולין (ד' צ"א) בהאבקו עמו שהעלו אבק עד כסא הכבוד והיא תמי' לכאורה:

ונראה עפימ"ש בזוה"ק פ' זו ד' קע"ט פתח ר' אלעזר ואמר דחה דחיתני לנפול וה' עזרנו דחה דחוני מבעי לי' מה דחה דחיתני אלא דא סט"א דדחייא לי' לבר נש תדיר ובעי לדחייא לי' ולאסטאה לי' מן קב"ה ודא הוא יצה"ר דאשתכח לגבי' דבר נש תדיר וכו' ועלי' אמר דוד דחה דחיתני לנפול בגיהנם וה' עזרנו דלא אסמסרנא בידך וכו', ובזה יש לפרש משאחכז"ל כל המתיהר נופל בגיהנם דידוע משה"כ אשכון את דכא ושפל רוח שהקב"ה משרה שכינתו על נמוכי רוח דייקא ולהיפך כל ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה וע"כ כל המתיהר ואין השכינה שרוי' אצלו אין לו מי שיצילו מיצה"ר וע"כ נופל בגיהנם:

ועפי"ז יש לפ' מ"ש דוד המע"ה (תהלים ל"ו) אל תבואני רגל גאוה וגו' שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום, ר"ל דהמע"ה התפלל על עצמו שהקב"ה ישמרהו ויצילהו מגאוה והתנשאות רוח כי שם בגיהנם נפלו פועלי און כמאה"כ דחה דחיתני לנפול בגיהנם דוחו ולא יכלו קום דא סט"א ויצה"ר דדחיין לי' לבר כש ולא יוכל קום כי הקב"ה אינו מצילו כי אין אני והוא יכולים לדור שם וע"כ לא יכלו קום לקום מפניו להמלט מן הצר הצורר דא יצה"ר:

וזש"ה ויאבק איש עמו ופירש"י שהוא שרו של עשו וידוע ששרו של עשו הוא היצה"ר וירא כי לא יכול לו כי היצה"ר לא יכול להתגבר עליו וזה שרמזו חכז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד ר"ל מלחמתם והתאבקותם הי' עד כסא הכבוד שהקב"ה עזרו לכבשו ולנצחו וע"כ שאל מה שמך ויאמר יעקב המורה על עקב ושפלות ובזה הכניע את היצה"ר כיון שהקב"ה שוכן אתו עמו ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך ר"ל לא בזה בלבד ששמך יעקב הי' בכחך לנצח את היצה"ר כ"א ישראל כי שרית עם א' ועם אנשים ור"ל מה שנצחת ליצה"ר הנקרא איש כאמור ויאבק איש עמו] היא בעזר אלקים אשר בזכות הענוה שמרומז בשם יעקב הקב"ה עזרך דלא נמסרת בידי וע"כ ותוכל והבן: וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וגו':

יש לפרש עפי"מ דאיתא במדרש פ' ברכה וזאת הברכה אשר ברך משה איש הא' מהו איש הא' א"ר אבין מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה א' והנה ידוע דיעקב ומשה כחדא אזלין דיעקב הוא במדרגת משה רבע"ה ובזה יובן דהנה המלאך בהאבקו עמו לא יכול לו כיון שיעקב הי' ג"כ מחציו ולמעלה במדרגת א' לכן ויגע בכף ירכו דהיינו מחציו ולמטה שם הי' לו כח לערוך עמו מלחמה ולכן ותקע ירך יעקב כיון ששם הי' במדרגת איש ואין כחו חזק כמלאך א' ועם זה ית' משה"כ ויזרח לו השמש וגו' עפימ"ש בסדש"ש ח"ב מחציו ולמטה איש היינו בבחי' איש גובר על יצרו לבלי להתכוין להנאתו ולצורכו ע"ד דאיתא באו"ח באו"ח סי' רל"א וממילא מחציו ולמעלה א' נקרא כלו רוחני עיי"ש וא"כ נשמע מזה דלכן נקרא משה רבע"ה איש א' כיון שגבר על יצרו וטבעו להכניעו לעבודת השי"ת, והנה ביש"מ פ' וירא פי' הכ' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דהנה השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה להיפך ואעפי"כ איננה מניחה את שלה אף רגע אחת והולכת לאט עד שתגמור הליכתה והיא מוסר ויסוד גדול בעבודת השי"ת כי סיבת כל חולי הנפש היא ע"י סיבת המונעים והעכובים ע"ד הילוך השמש עכ"ד ז"ל, וזש"ה ויזרח לו השמש ופירש רש"י לרפאותו כיון שהי' יעקב בבחי' מחציו ולמטה איש גובר על יצרו וטבעו אשר הם המונעים ומעכבים מעבודת השי"ת ולכן ויזרח ובא השמש לרפאותו כיון שזהו כמדת השמש לעשות רצון קונו אעפ"י שיש לה מניעת ועיכובים:

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' ואחז"ל בברכות (ד' י"ג) כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, אלא מעתה הקורא ליעקב וכו' ומשני שאני הכא דאהדרי' קרא ויאמר יעקב יעקב והק' המפורשים מ"ט נעקר לגמרי שם אברם ולא נעקר שם יעקב:

ונראה דהנה רש"י פי' לא יעקב יאמר עוד שמך לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמי' ויש ליתן טעם למה באו הברכות ליעקב ברמי' הלא דבר הוא, ויתבאר עפימ"ש בס' בני יששכר כי סגולת עבירה לשמה הוא להפיל שונאי ישראל כי בעת שישראל עושים מצות ומע"ט ירד הטוב והשפעה על כל פנים שגם אוה"ע יהנו מהטוב הנשפע ולהיפך בעת שישראל עושים ח"ו עבירות תבא הרע על כל פנים א"כ איפוא יכולים להמשיך רק רע לשונאי ישראל זהו רק ע"י עבירה לשמה שהכוונה היא טוב לישראל וע"י המעשה רעה תבא עליהם עכ"ד ז"ל:

ולפי"ז י"ל דמשו"ה באו הברכות ליעקב ברמי' כיון דיעקב שהי' מתאוה להברכות כדי לעבוד בהם את הבוב"ה כמ"ש במדרש מטל השמים זה ציון כמש"כ כטל חרמון שיורד על הררי ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנות ורוב דגן אלו הביכורים וכו' ע"ש וכיון דע"י המצות אשר יגיעו מזאת הברכה יבא רק שפע טובה לעולם ובהברכות שנתברך בהם יעקב כתיב בה גם רע לשונאי ישראל כמוש"נ יעבדוך עמים וגו' אוררך ארור וע"כ באו הברכות ברמי' וה"ה כמו עבירה לשמה וע"י הכוונה אל הברכות כדי לעשות מצות ומע"ט נתברך יעקב וע"י שבאו הברכות ברמי' נתקללו שונאי ישראל: וזש"ה לעיל ויעקבנו זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי, ויאמר הלא אצלת לי ברכה דהיינו עי"ז אשר עקב יעקב את הברכות וזהו עבירה לשמה בזה נתקלל עשו וע"כ לא השאיר ברכה לעשו כי כבר נתקלל ואלו הי' באו הברכות ליעקב שלא ברמי' הי' עדיין נשאר ברכה גם לעשו אבל אחר שכן באו ליעקב הברכות אשר שונאיו יתקללו ע"כ לא האציל עוד ברכה לעשו דאין ברכה מתדבק בארור, ויתבאר בזה הכ' לא יעקב יאמר וכו' כי שרית עם א' ועם אנשים ותוכל, פירש רש"י עם אנשים עשו ולבן היינו ע"י מה שהי' שמו יעקב שבאו לו הברכות ברמי' משו"ז שרית עם עשו ולבן דהא ע"י עבירה לשמה היא סגולה להפיל שונאי ישראל, ומיושב מה שלא נעקר שם יעקב ממקומו לגמרי כי אם שניהם יקראו על שמו יעקב וגם ישראל כי הב' שמות אחד היא דעי"ז נקרא יעקב משום שבאו הברכות ברמי' ועי"ז נקרא ישראל ע"ד שנאמר כי שרית עם א' ועם אנשים היינו עשו ולבן ורעה תבא עליהם משום שבאו הברכות ליעקב ברמי' והכי קרא שמו יעקב והבן:

ויבא יעקב שלם, פירש רש"י שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו: ויש להבין במאי משמע שלם בכולהו מיני שלימות, ונראה דכל הני חדא מלתא הוא, עפי"מ דאי' בישמח משה פ' עקב לפ' הגמרא קידושין (ד' פ"ב) ראית מימיך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, והנה עיקר האדם היא הנשמה וא"כ אם הוא עושה רצון קונו הוא אינו חסר מרמ"ח אברים ושס"ה גידיו והיינו ה' רועי בזמן אשר לא אחסר שאיננו חסר בעצמותי והבן ע"כ ר"ל דידוע אשר רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם המה מכוונים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת וכשמקיים התרי"ג מצות הוא נותן כח וחיות באבריו וגידיו ולהיפך מגרע כחו ח"ו והנה כתבו המפורשים במה דכל א' מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות והאיך הוא באפשרי דכמה מצות אשר לא כל אחד יכול לעשותן כגון מצות הנוהגים בכהנים ומצות התלוים בארץ וכהנה רבות, ותי' דע"י לימוד התורה יוכל לקיים כולם דהנה אמרו רבותינו ז"ל כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה וכן כל המצות יכול לקיים ע"י עסק בהלכה של אותו מצוה עכ"ד המפו' ועיין ביש"מ פ' שמות, וזש"ה ויבא יעקב שלם בגופו שלא חסר מאבריו וגידיו והיינו שקיים כל התרי"ג מצות ובזה נתן חיות לכל אבריו וגידיו והם בשלימות וע"כ שלם ג"כ בממונו כמוש"נ ה' רועי לא אחסר בזמן שלא חסר בעצמותו וקיים כל התרי"ג מצות מטובו לזון לבריותיו מק"ו מחי' ועוף והיינו שלם בממונו, וקשה האיך אפשר לקיים כל התרי"ג מצות כנ"ל ע"כ הי' שלם בתורתו בזה שלמד הלכה של אותו המצוה נחשב כאלו עשה מצוה והיינו שלם בתורתו:

ובזה י"ל המסורה בפ' לך והי' ברכה והי' תמים והי' שם, וי"ל והי' ברכה דהא מטובו של הקב"ה לברך את בריותיו והיינו והי' תמים בזמן שהוא תמים שלא חסר מרמ"ח אבריו וגידיו ע"י שמקיים התרי"ג מצות ואמר עלה אלי ההרה והי' שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה ר"ל דהא לאו כל אדם יוכל לקיים בעצמו כל התרי"ג מצות רק ע"י התורה שעוסק בתורת המצוה כאלו עשה המצוה והיינו והתורה והמצוה דע"י התורה מקיים המצוה שלא יחסר לו מעצמותו ומגופו והבן:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה