אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת וישב

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת וישב

ספר עצי חיים על התורה - פרשת וישלח

וישב יעקב וגו' פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו וכו' וקשה מה חטא בזה על שביקש לישב בשלוה, ב) כי בן זקונים הוא לו פירש"י שנולד לעת זקנתו ואונקלוס תרגום בר חכים הוא לי' כל מה שלמד משם ועבר מסר לו גם זה צ"ל וכי מפני שאותו ילד לעת זקנתו אהבו מכל בניו ועוד הלא יעקב אבינו בחור האבות בודאי לא יצויר אצלו אהבה גשמיות אשר יתואר לאיש המוני לומר כי זה אצלו בן אהוב בשביל סיבה גשמי, וגם עפ"י התרגום אונקלוס קשה מדוע רק ליוסף מסר מה שלמד משם ועבר וליתר בניו אשר הוליד העלם מהם, ג) ולא יכלו דברו לשלום צ"ב איך יתכן בשבטי י"ק לשנוא את אחיהם כ"כ ולמה:

ואפשר לומר עפי"ד הגמ' חגיגה ד"ה והא אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה ומשני לא קשיא הא בבתי גואי והא בבתי בראי פי' בבתי גואי ע"ז נאמר המשל ופחד עמו ובבתי בראי עוז וחדוה במקומו עכ"ד הגמ' ועפי"ז פי' ביע"ד (ח"ב דרוש ראשון) מה שאמרו בגמ' במאמר דוד המע"ה זמירות הי' לי חקיך אמר הקב"ה ד"ת דכתיב התעיף עיניך ואיננו אתה אמרת זמירות חייך שאני מכשילך וכו' דהנה התורה היא בבחי' בתי גואי כי הקב"ה שוכן שם ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ולכן מקמי דלפתח בגרסא יש לשמוח כי הוא בתי בראי אבל משנכנס לבתי גואי אין לשמוח כי אם ללמוד באימה והמשל ופחד עמו ואם כן אין התורה בבחי' זמירות היינו שמחה אבל הוא למעלה מזה ביראה ופחד עכ"ד עיי"ש:

ובזה ביאר אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' אחרי במיתת בני אהרן על שהי' משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו וכו' והדברים קשים להבין ולהנ"ל י"ל דהנה העבדות בשמחה הוא דבר יקר מאוד שנאמר עבדו את ד' בשמחה אבל כל זה בבתי בראי אבל בבתי גואי המשל ופחד עמו והנה משה ואהרן שהי' שקולים ודאי בבחי' בתי גואי הי' כי משה רואה באספקלריא המאירה ומקבל ונותן התורה בכחו והנה נראה דנו"א היו במדרגה אחת למטה מהם בבחי' בתי בראי והיו מתלהבים בהתלהבות האהבה והשמחה עד אין חקר וראו שאין ענין זה במשה ואהרן וחשבו למיעוט כבוד שמים והי' קשה בעיניהם ולא השיגו מדרגתם שהוא המשל ופחד ואעפי"כ לא רצו לתלות בוקי סריקי ח"ו במשה ואהרן רק שדנו אותם לכף זכות כי הזקנה גורם מועט חדוה כעין שנאמר עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה וזה אמרם שהי' משה ואהרן מהלכין תחלה ר"ל במדרגה למעלה מהם ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן ר"ל במדרגה למטה מהם כי הם היו בבחי' בתי בראי ולכן אמרו מתי ימותו שני הזקנים דייקא וכו' ויתרבה כבוד שמים אבל טעו בזה שלא השיגו מדרגת בתי גואי עכ"ד ז"ל עיי"ש: ועם זה יובן מש"כ בסה"ק דהאדם צריך להיות אבלו בלבו וצהלה בעניו דהנה האדם הוא דוגמת פרצופים אשר למעלה וכאשר ביאר דבר זה רבינו הקדוש מוהרח"ו בספר שער הקדושה עיי"ש וכמו שדרשו חכז"ל עה"פ והלכת בדרכיו הדבק במדותיו וכו' ולכן כן הוא דרך ישרה שיבור לו האדם להיות אבלו בלבו היינו בבתי גואי יהי' באימה ויראה לפני דר עליון דהלב היא תוכיות ופנימיות האדם וצהלה בפניו היינו בתי בראי דהוא בפניו יעבוד את ה' בשמחה ובטוב לב:

ויתבאר דברי רש"י בן זקונים שנולד לעת זקנתו ר"ל כיון שנולד יוסף בעת כי זקן יעקב לכן בכח טבעת זקינו השריש בו בבנו מדתו אשר הי' זקן בא בימים ובבחי' זקנה והי' עובד את השי"ת במיעוט חדוה רק באימה ויראה הרוממת ובכן הי' יוסף ג"כ בבחי' זו לעבוד לפניו ביראה ופחד בחי' בתי גואי וזה שפי' הת"א בר חכים הוא לי' ופירש"י כל מה שלמד משם ועבר מסר לו כיון שהי' בבחי' זקנה מיעוט חדוה היינו בתי גואי א"כ לו נאה למסור רזי דאו' דהא התורה היא ג"כ בבחי' בתי גואי וא"כ שני הפירושים אחד הם:

וז"ש הכתוב וישנאו אותו ולא יכלו לדבר עמו לשלום ר"ל דהשבטים הי' סבורים שיותר ראוי לעבוד את השי"ת בשמחה כדעת נד"ו כנ"ל והיינו שלא יכלו דברו עמו לעבוד את הש"י בשלום היינו בשמחה ובשלוה והשבטים בראותם את יוסף עובד את עבודתו בעצב לכן חשבו הם למיעוט כבוד שמים וישנאו אותו עבור זה וזהו הי' מחלקותו של יוסף עם אחיו השבטים אם יותר נאה לעבוד את ה' בשמחה או ביראה עילאה וזה שפירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעבוד את ה' בשמחה כדעת השבטים וקפץ עליו רוגזו של יוסף ר"ל דרוגז משמע הטלת אימה ופחד כאשר נהג יוסף לעלות במעלות עליון בחי' בתי גואי כאשר בכן זכה לכתרה של תורה והבן:

א"י וישב יעקב עפימ"ש א"ז זלה"ה בייט"ל פ' לך לפרש המשנה בש"א בערב יטה ויקרא ובבוקר יעמוד ובה"א קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך, דהנה אמרינן במס' מגילה דאף דתרי קלא לא משתמעי מ"מ בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין כא' דכיון דחביבא יהבי דעתי' ע"ש וא"כ משמע מזה ג"כ דמי שהתורה חביבה עלי' יהיב דעתי' אפילו בשעה שעוסק בצרכי עוה"ז אבל מי שהתורה אינה חביבה עליו לא יכול לכוין דעתי' בשעה שעוסק בענינים אחרים (ועיין מ"ש ביש"מ פ' תרומה) וזה י"ל הטעם של ב"ש שאין קורא כשהוא מהלך כי ההולך אינו יכול לכוין כראוי וזהו כשאינו עובד כ"א מיראה אבל מי שעובד מאהבה יהיב דעתי' לכוין כראוי גם בלכתו בדרך וזה הטעם של ב"ש דבערב יטה ובבוקר יעמוד אבל אין לקרוא כשהוא מהלך משום שהי' בבחי' מדת גבורה בחי' יראה, אבל הלל מדה אחרת הי' בו בחי' חסד ואהבה לזה אמר קורא כדרכו אפי' בלכתו בדרך עכ"ד ז"ל:

ויתבאר בזה וישב יעקב שהי' רוצה לעבוד את השי"ת רק כשיהי' יושב אבל לא כשהוא מהלך כי אולי כשהוא מהלך לא יוכל לכוין כראוי כיון שהי' בארץ מגורי אביו פי' בבחי' יראה כמו אביו וכפי דברי הזוה"ק שפי' מגורי אביו יראה וז"ל מאי מגורי אביו כד"א מגור מסביב דכל יומי הוי דחיל והוי בדחילו עכ"ל ויעקב חשב שהוא עובד את השי"ת רק בבחי' יראה ולכן הי' עבודתו רק בבחי' וישב יעקב אבל לא כשהוא מהלך והנה ביוסף כתיב הי' רועה את אחיו בצאן ופי' האלשיך שהי' מנהיג את אחיו ומדריכן בצאן ולא בבית אביו כי אביו הי' מדריכן בביתו ע"ש:

ולהנ"ל י"ל שהי' מדריכן אשר גם בעסקם בצאן היינו במילי דעלמא ג"כ יכוונו דעתם לש"ש ושיהי' עובדים את השי"ת באהבה וכל שום טרדה לא יבטלם מכוונת הלב:

ועפי"ז יתבאר דברי רש"י ז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה כיון שיעקב הי' בחור האבות התכללות התכללות מאברהם ויצחק והי' עובד את הש"י גם באהבה כמדתו של אברהם והיינו שבקש לישב גם בשלוה ר"ל בשמחה ואהבה ועכ"ז הי' ביקש "לישב" דייקא ולמעט עבודתו כשהי' מהלך משום הטירדא וקפץ עליו רוגזו של יוסף ע"ד שאמרו חז"ל הלל מחייב עניים, ונתעורר עליו ממה שיוסף הדריך את אחיו לעבוד את השי"ת גם בצאן שאין דבר מעוה"ז יבטלו כיון שהי' חביב בעינו יהיב דעתי':

מה כתיב למעלה אלה אלופי אדום וגו' הוא עשו אבי אדום וישב יעקב בארץ מגורי אביו נראה לפ' עפי"מ שאמרתי ע"ד לאות מה שאומרים בברכת המילה ישמח האב ביוצאי חלציו ותגל אמו בפרי בטנה ככתוב ישמח אביך ואמך וגו' ויל"ד לכאורה למה הוצרך להביא ראי' על הברכה ככתוב ישמח אביך, הול"ל בסתם אשר אביו ואמו ישמחו בפרי בטנם כמו שתקנו במטבע הברכה אשר הי"ת יקיים את הילד לאביו ואמו ולא הביא ע"ז שום ראי' וזכר לדבר מהכתוב:

ונ"ל הכוונה בברכה זו דהנה בעוה"ר בדור פרוץ הזה חדשים לבקרים באו רבים מעמי הארץ שמים חושך לאור ותחת אשר מחויבים לגדל בניהם ולחנכם עוד בקטנותם ע"פ דרכי התורה והמצוה לתקוע אמונת ה' בלבבם כדי שגם בזקנותם לא יסור מהם ולא ימיש מזכרונם והרגל נעשה טבע, וזהו העיקר להירא את ה' להניח אחריו זרע ברך ד' כמו שמצינו באאע"ה שלא הניח מכל מצות התורה שלא קיימם ואפי' עירוב תבשילין ועכ"ז רק בזאת אישתבח ובזה בחר בו ד' בשביל שצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ובעוה"ר טח עיניהם מראות, את בניהם בילדי נכרים ישפיקו בדעות כוזבת וחכמת חיצונית ממלאים כריסם מהם והילד עודנו רך בשנים ריק מהתורה והמצוה בהתיצב על דרך לא טוב ומובן מאליו כשבא לכלל שנים יוסיף דעת ויוסיף מכאוב, דרכי היהדות כקוץ בעיניו ובוחר לעצמו דרך חדש אשר אביו לא הכיר וכחכם הוא בעיניו הולך לרוח העת קדימה ויאמר אל לבו מה לי לדרוש מה לפנים מה שהי' כבר לעולמים אשר לא הבינו ולא ידעו האיך מצעדי גבר כוננו, ואולם לא כן לא זהו הדרך ישכון אור כ"א החיוב מוטל על האבות לגדל בניהם לת"ת ביראת ד' טהורה ולזכר עולם יהי' שמם לטובת ולברכה ויחשבו מה יהי' בסופם לאחר אריכת ימיהם כי ירגיזם ממנוחתם כי יזכרו להם מעשה בנים לאבות אשר הניחו אחריהם בנים משחיתים עזבו מקור חיים לחצוב להם בארות נשברים ודין גרמא שלא עמדו על המשמר בעודם בחיים חיותם למנוע רגלם מלילך בדרך לא טובים ואף אם עתה בעולם עובר הכלה ונפסד נאה להם ויפה בעיניהם אבל באמת עפ"י התורה זהו חושך ולא אור וז"ש בהברכה ישמח האב ביוצא חלציו וכו' ככתוב ישמח אביך וגו' שיגדלו כשורה וכתורה לא שישמחו בפרי בטנם אם יראו אותם בדרכי השכלה והתחדשות, וזש"ה הוא עשו אבי אדום ר"ל עשו שגדל את בניו פניהם קדימה בהתחדשות והשכלה מזויפת וכאשר נתגדלו הנערים לא התייחסו אחר עשו אביהם כי אדרבה הי" לצחוק בעיניהם כי עשו עוד לא הי' בקי בחכמת העתים ובמדעי הזמנים והי' כרוך אחר בניו וע"כ נקרא עשו אבי אדום ויחוסו הי' כי הוא אבי אדום אבל יעקב קרא לעצמו לשם ולתפארת כי הוא דר בארץ מגורי אביו וכאשר אביו למדו ומנהיגו כן התנהג עצמו לילך בדרכי אבות:

א"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף עפי"ד הגמ' שבת נ"ו כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנ' ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו אפשר חטא בא על ידו ושכינה עמו, והנה השי"ת הבטיח ליעקב אע"ה והנה אנכי עמך ובזה הי' מובטח שלא יחטא כיון דשכינה עמו אין חטא בא לידו וזש"ה ושבתי בשלום וגו' והי' ד' לי לא' ופירש רש"י שלם מן החטא וז"ש ביקש יעקב לישב בשלוה שלא יהי' דאגה שמא יחטא כיון שהבטיח לו השי"ת שיהי' שכינה עמו וא"כ אין חטא בא לידו ובזה יהי' לו שלוה ומנוחה וקפץ עליו רוגזו של יוסף ונסתלקה ממנו שכינה וכמו שפי' רש"י עה"פ ותחי רוח יעקב שפירשה ממנו שכינה מעת מכירת יוסף: א"י עפימ"ש בייט"ל סו"פ בראשית בשם המגיד ז"ל בדברי חז"ל דרכו של איש לחזור אחר אשה כי אהבה נקרא איש ויראה נקרא אשה כמו שכ' אשה יראת ה' וגו' וכשיש לאדם יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה כדכתיב אוהבם נדבה עכ"ד (ועי' מ"ש בפ' נח) ויל"פ בזה משה"כ בפ' מקץ זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא עפי"ד הגמ' (יומא דף פ"ו) דתשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' ומבואר מזה דעל עבודת השי"ת מאהבה הוא יחי', וז"ש יוסף זאת עשו וחיו כיצד יקבלו שכר שיחיו עי"ז שיבואו למדרגת אהבה בנדבה ומתנה ואמר את האלקים אני מעצמותי ירא היינו אם יהי' להם יראת שמים מעצמם אז הקב"ה נותן מדת האהבה בנדבה ובזה ע"י מדת אהבה יחיו:

וזש"ה וישב יעקב ופירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעבוד השי"ת בשלוה ר"ל בבחי' אהבה דהוא שלוה ולכן וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכפי' הזוה"ק מגורי אביו דכל יומי הוי בדחילו וע"י שהי' לו יראה מזה בא לבחי' אהבה בנדבה וז"ש קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו רוגזו מדת יראה שהי' לו ליוסף כמו שנאמר את האלקי' אני ירא וזאת עשו וחיו כנ"ל ובזה למד לעצמו דאם יש לאדם יראה הקב"ה נותן לו אהבה בנדבה: והוא נער את בני בלהה וגו' עי' רש"י שהוא עושה מעשה נערות ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף וגו' כי בן זקנים הוא לו וגו' פירש"י שנולד לעת זקנתו:

יתבאר עפימ"ש בס' אפיקי יהודא לפרש מאמר דהמע"ה שמח נפש עבדך וגו' עפי"ד הס' רוח חן שכ' שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שיתאוה וישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק במה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוה ומה שהשיג יחשב למעט מזעיר ולא יאמר די מה שלמדתי ומה שעשיתי אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במיעוט במה שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכיים לזה בקש דוד המע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף ואמר כמתנצל למה איני משתדל בזה בעצמי, כי אליך ה' נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאת ראש יותר ויותר ממה שבידי והם שני הפכיים ע"כ אני מבקש שמח נפש עבדך עכ"ד הנחמדים וז"ש ואברהם זקן בא בימים ר"ל כי א"א ע"ה הי' לו הב' מדרגות בשני הפכיים בחי' זקנה כי נחלש אצלו כח הגוף וכבה אש התאוה בעסקי עוה"ז והי' לו בזה מדת השמחה והסתפקות אבל בעניני הנוגע לעבודת השי"ת הי' רק כמו בא בימים בתחלת שנותיו בהשתוקקת ותאוה רבה לעלות במעלות בדרכי התורה והיראה (ועי' בייט"ל פ' חי') וזש"ה ביוסף הצדיק אף כי נער עושה מעשה נערות ר"ל שהי' מתאמץ בעבודת הבוב"ה כאיש בחור שכחו רב וחזק בהשתוקקת וחשק נמרץ ועכ"ז נקרא בן זקונים כזקן שקנה חכמה וכחו חלש ונח מרתיחת ליחות הגופניות (ועי' בקיו"ט שפי' כן לדרכו) וזה שפירש"י וישב יעקב ביקש לישב בשלוה ר"ל לעבוד את הש"י במדת השמחה והסתפקות והיינו בשלוה כלומר ודי בזה אם יקפץ ידו מתאות ותענוגי בשרים וחומרית אבל לא לאחוז בב' ההפכיים שיהי' לו תאוה לעבודת הבוב"ה כי הוא דבר קשה מאוד להשתמש בהב' הפכיים וע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף ר"ל כיון שיוסף הי' לו גם שני המדות בחי' נער ובחי' זקן כא' והוא ע"ד שאמרו ז"ל הלל מחייב עניים:

וזש"ה ויבא יוסף את דבתם שאינם עושים מעשי נערות כמוהו להשתוקק ביתר שאת במצות הבורא וזה הי' רעה אל אביהם כי גם אביהם הי' רוצה בזה לישב בשלוה ר"ל לצאת י"ח במה שמסתפק בשמחה לעצור ברוחו מתענוגי עוה"ז וע"כ הי' רעה בעיני אביו מה שדבר עליהם והבן:

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו' וירא אדוניו כי ה' אתו וגו' פירש"י שם שמים שגור בפיו:

יתבאר עפימ"ש הרמ"א או"ח סי' ט' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו ולא דיבוריו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו וכו' כ"ש כשישים אל לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד וכו' נשמע מזה דאם לא ימוש מזכרונו אשר השי"ת אתו ועומד עליו ורואה במעשיו לא בא לידי חטא כלל הן במעשיו והן בדיבורו, ועם זה נבין אמרם ז"ל (שבת נ"ו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר וה' עמו אפשר חטא בא על ידו ושכינה עמו, הכוונה כיון שה' עמו לא ימיש מזכרונו שעומד עליו ורואה במעשיו לא יוכל לבא לידי חטא וז"ש בנוסח ההודאה דחנוכה כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חוקי רצוניך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם כבת את ריבם וכו' עפימ"ש הרמב"ם במורה כי השגחה היא סבת הדביקות ומי שהוא דבוק בה' תמיד אז הוא מושגח מאתו ית"ש תמיד ובסור הדביקות יוסר ממנו ההשגחה, וז"ש להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חוקי רצוניך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם ר"ל כיון שהשי"ת עמד עליהם וע"כ לא שכחו ולא עברו מברית ד' א' כיון שה' אתם בזה שמרו צעדיהם ונתיבתם מבלי לצאת חוץ מדרך ה' ועי"ז רבת את ריבם כו' כיון שהיו דבוקים בו ית"ש לא סר השגחתו מהם לריב ריבם כיון שהיא סבת הדביקות:

וזש"ה ויהי ד' את יוסף ר"ל שהי' דבוק בו תמיד וע"כ הי' איש מצליח כי הי' מושגח מהש"י, וירא אדוניו כי ה' אתו פירש"י ש"ש שגור בפיו ר"ל כיון שה' אתו אין דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו רק כדיבורו במושב המלך מה"מ וע"כ שם שמים שגור בפיו:

איננו גדול בבית הזה ממני וגו' ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים, ובייט"ל מדקדק דפתח בכד וסיים בחביות שפתח הן אדוני וגו' איננו גדול וגו' משמע יראת אדוניו וסיים וחטאתי לאלקים:

ונראה עפימ"ש א"ז זצ"ל ביש"מ פ' ויקרא בטעם הקרבנות דהעיקר דע"י הקרבן ישוב החוטא אל לבו מה זה שבשביל שחטאתי ישחט תמורתי בע"ח שלא חטאה ואין עול בכפי' ובודאי אין זה כ"א שצריך להשתעבד הפחות לנכבד ומזה יתעורר ללמוד ק"ו האיך האדם לנגד הקב"ה שאינו אף חנק א' מני אלף אלפים ראוי להשתעבד הפחות ר"ל האדם לשמו הנכבד ממ"ה הקב"ה עכ"ד: ובזה פירשתי (בפ' קרח) מאמרם לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חשקני בכם דאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני וכו' ירצה בשעה שאני נותן לכם גדולה למשול על הקטנים מכם עי"ז הדבר בעצמו תקחו לכם דרך המוסר איך האדם מועט לעולם צריך למעט עצמו מלפני השי"ת:

וז"ש איננו גדול בבית הזה יאמר אשר השי"ת הגדיל אותו מכל עבדי אדוניו כי הוא נכבד מכל בית אדוניו ע"כ מהראוי שעי"ז ילמוד ק"ו למעט עצמו מלפני השי"ת וח"ו שלא לעשות נגד רצונו יתב"ש ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים:

ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לא' עי' בייט"ל בשם א"ז הגאוה"ק מו"ה אלעזר ניסן זצוקלה"ה שדקדק וכי רעה קטנה מזה הי' עושה גם הי' לו לומר ואחטא ולא וחטאתי דמשמע לשעבר עיי"ש דבר נחמד:

ול"נ עפ"י אמרם ז"ל בקידושין (ד"מ) לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חצי' חייב וחצי' זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חוב ראב"ש אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חוב עיי"ש יוצא לנו מזה דגם אם רוב מעשיו לטובה ובהשפטו יצא זכאי עכ"ז בעשותו אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה יוכל לעשות ולגרום רעה גדולה ח"ו לו ולכל העולם לפי שהעולם אחר רובו נידון ואפ"ל שהיא ידעה והודית לדבריו שאסור לעשות כן וחטא הוא אעפי"כ אמרה לו לפי שהאדם אחר רובו נידון ויוסף הוא הצדיק אשר מעולם לא חטא וגם אם יעשה עבירה אחת לא יגיע לו עונש דהא גם לאחר החטא יהי' רוב מעשיו לזכות והי' כמשיב לה ואיך אעשה הרעה הגדולה ר"ל דגם אם לצד עצמו יוכל לצאת י"ח ויוצדק לפי רוב מעשיו עכ"ז יש לחוש לחורבן עולם שאפשר יכריע בחטא זה כל העולם לקו חוב ועוד וחטאתי לא' ירצה שגם לעצמו יש לחוש כי כבר חטא ויש לדאוג גם לנפשו שלא להכריע עצמו לכף חוב חלילה והבן:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה