אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת וילך

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת וילך

ספר עצי חיים על התורה - פרשת נצבים

וילך משה וידבר את הדברים האלה וגו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וגו' ופרש"י אנכי היום ביום זה נולדתי וביום זה אמות, דבר אחר לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה, ונראה דדבר אחד היא מה שנסתמו ממנו מעינות החכמה עם מה שאמר ביום זה אמות עפי"מ שכתוב לעיל בסוף הפרשה לאהבה את ה"א ולשמוע בקולו ולדבקה בו כי היא חייך וגו', דהנה בשב שמעתתא בהקדמתו כתב לפרש הכ' בהאזינו כי לא דבר ריק היא מכם כי היא חייכם כי בהיות הנשמה למעלה אינו אלא בבחי' בור וריק שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמו היא ריק וברדתה אל עולם השפל והשיגה מה שעלי' להשיג בגזירתו ית"ש אז היא בבחי' באר מעין המתגבר וכל דלית לי' מגרמי' כלום עני חשוב כמת כמ"ש בגור ארי' דמי באר קרוין מים חיים לפי שנובע מעצמו משא"כ מי ביר ולזה עני חשוב כמת ושונא מתנות יחי' ולזה אמר כי לא דבר ריק היא מכם פי' מעצמותיכם כבחי' בור שאינו מצר עצמו רק מתמלא מאחרים כי הוא חייכם עיקר הבריאה שיהא חיים בבחי' חיות מעצמיכם כבאר ומעין המתגבר וכובע מעצמו עכ"ד בקיצור עי"ש, וזש"ה לאהבה את ה"א ולשמוע בקולו כי היא חייך דייקא ר"ל אם תשמע בקול ה"א אזי היא בבחי' חיים וילך משה וידבר את הדברים האלה כנ"ל דעיקר החיות ומה שירדה הנשמה לעולם השפל הזה היא רק כדי שתהא בבחי' חיות והיינו שתשיג ידה מה שביכולתה להשיג ובלא זה מה היא לה עוה"ז ואמר כן גם על עצמו לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה שנסתמו ממנו מעינות החכמה דעל זה נקרא מעין ע"ש שהאדם היא ע"י דברי תורה כמעין המתגבר נובע מצד עצמו וע"כ ביום זה אמות דזה נקרא בבחי' מיתה שאינו נובע עוד ונפסק החיות וע"כ אמר להם את הדברים האלה למען תחי' אתה וזרעך וגו' לשמוע בקולו כי היא חייך והבן:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ופירש"י היום מלאו ימי ושנותי לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה יתבאר עפ"ד הזוה"ק פ' ויחי ויקרבו ימי ישראל למות וכי בכמה יומין מית בר נש והלא בשעתא חדא וברגעא חדא מיית ונפיק מעלמא אלא הכי תאנא כד קב"ה בעו לאתבא רוחא לי' כל אינון יומין דקאי בר נש בהאי עלמא אתפקדו קמי ואזלין בחושבנא וכו' זכאה חולקי' דההוא בר נש דיומוי' אתקריב גבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומא מיניה' לבר וכו' עי"ש ובזה פי' אזללה"ה ביש"מ בהפטורה פ' חי' ואברהם זקן בא בימים בכל הימים כי בכולן הי' מסגל מצות ומעש"ט עי"ש וי"ל בזה הסמיכות לעיל סוף הפרשה לאהבה אה ה"א וגו' כי הוא חייך וארך ימיך וגי' ר"ל הוא ארך הימים אשר יביא אתו עמו לעוה"ב אם יקיים לאהבה את ה"א בכל הימים וילך משה וידבר את הדברים האלה אשר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה באו בחשבון לפני הקב"ה וע"כ אמר היום מלאו ימי ושנותי היינו שנתמלאו כל הימים במצות ולא אידחי מהם ולכן כאשר לא יוכל עוד לצאת ולבוא בדברי תורה אמר ה' אליו מה לעשות עוד פה וע"כ נאמר לו לא תעביר את הירדן וגו':

לא אוכל עוד לצאת ולבא וגו' ופירש"י לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמת וי"ל אמאי נקרא משו"ז לצאת ולבא ונראה ע"פ המבואר בתוס' רפ"ק דברכות דזריחת השמש נקראה יציאה דכתיב השמש יצא על הארץ ושקיעתה נקרא ביאה דכתיב וזרח השמש ובא השמש ויש להבין טעם הדבר ופי' אאזזללה"ה ביש"מ פ' בהעלתך ע"פ מאמרם ז"ל למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלו' לקונה ע"כ שקיעת השמש נקרא ביאה לפי שמקרבת עצמה אל השכונה והיא עיקר חשקה והזריחה מפני שמרחקת עצמה על כן נקרא יציאה עי"ש ובזה נלע"ד לפרש מאמר הגמ' סנהדרין דף צ"ז ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעוונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ועדיין ב"ד לא בא עיי"ש וידוע מה שפירשו בזה בשם האריז"ל ולהנ"ל יש לומר דהנה נשמת האדם כשבאה מעולם העליון לעוה"ז ונבראת באדם נקרא ג"כ ביאה ובזמן פטירתו נקרא יציאה וכמו שדרשו חז"ל עה"פ ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם ויש לומר דמשו"ה כשנבראים בעוה"ז נקרא ביאה משום דיפה שעה במעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וא"כ עיקר חשק הנשמה להיותה בעוה"ז כדי שתוכל לעשות מעש"ט מה שאין ביכולתה להשיג חפצה ומטרתה כי אם בעוה"ז וע"כ נקרא ביאה אבל בשעת פטירת האדם נקרא יציאה כי כשהאדם מת נעשה חפשי ממצות ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת וע"כ נקרא יציאה כיון שע"י פטירתו מתרחק עצמו מעבודת השי"ת והנה אם ח"ו גם בעוה"ז אינו עוסק בתורה ומצות כראוי לו באופן כזה איגלאי מלתא למפרע דגם כשנברא נקראה יציאה כיון דבעת ביאתו הוי כמו יציאה דהא הי' טוב לו שלא הי' נברא וז"ש בגמ' יצאו מה שיצאו היינו מה שיצאו כבר בעת שנבראו ובאו לעוה"ז ג"כ הי' יציאה כיון שלא עשו מצות ומעש"ט בעוה"ז וא"כ יציאות שתים להם וע"כ ב"ד לא בא עדיין משום שעדיין לא תקנו בעוה"ז מה שהי' לחלקם לתקן ויתבאר הכתוב לא אוכל עוד לצאת ולבא ופירש"י שנסתמו ממנו מעינות החכמה דהנה מרע"ה בא לעוה"ז כדי לתקן דרא ללמד לעם ה' תורה ומצות וכן עשה ותקן נפשו כראוי וא"כ כשנברא בעוה"ז הכי נקרא שמו ביאה אבל כשבא העת אשר נסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה ולא הי' יכול לעשות דבר לא הי' בחינתו כבתחלה וז"ש לא אוכל עוד לצאת ולבא היינו שנוטל ממנו הענין זה שיכול לקיים בנפשו ובבחירתו אשר ביאתו לעוה"ז יהא נקרא ביאה ולא יציאה כיון שבטל ממנו הבחירה בעת ההוא שכבר יפה עשה הכל בעתו ורצונו הי' לבא היינו לעשות רצונו ית"ש בעוה"ז:

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו' יתבאר עפימ"ש ביש"מ פ' מקץ דלכן נסתר מכל עין מתי יהי' גאולה העתידה ב"ב שורש הדברים כי אין ישראל נגאלים אלא בתשובה והנה בעתו הוא העת שהשי"ת יודע שישובו כולם והידיעה אינו מכריח ואם הי' נגלה לנביא כבר הי' התשובה בהכרח וההכרח לא ישובח ולא הי' התשובה ההוא גורם הגאולה רק הצדיקים דבלבא תליין יכולים לידע עיי"ש והיינו כמ"ש חז"ל (סנהדרין דף צ"ט) ללבי גליתי לאיברי לא גליתי דלבא לפומא לא גליא ועי' עוד שם סו"פ נצבים וא"כ מזה דלכן לא נגלה מתי יהי' הקץ הימין מפני שצריך מקודם לתשובה לתקן מעשיהם, וזש"ה הסתר אסתיר היינו שלא יגלה מתי יהי' הגאולה כמו שגלה לנו בגלות מצרים ובגלות בבל על כל הרעה אשר עשה היינו מפני הרעה שצריך מקודם לתשובה והכרח לא ישובח ואמר ולמדה את בנ"י שימה בפיהם ר"ל כיון דעתה אותן הצדיקים שאין תלוי' בלב אינם יודעים משום דלבא לפומא לא גליא ע"כ צריך ללמד את בנ"י אשר גם שימה בפיהם קץ הגאולה וזה יהי' במהרה לכשיבנה המקדש ועין בעין יראו בשוב ד' אז יהי' הכל נדבר בפיהם:

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם וגו' יתבאר ע"ד שאמרו חז"ל במס' פסחים דף נ' מאי ושמו אחד אמר רב נחמן בר יצחק לא כעוה"ז עוה"ב העוה"ז נכתב ביו"ד ק"א ונקרא באל"ף דל"ת אבל העוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ק"א ונקרא ביו"ד ק"א עיי"ש, ובזה פי' המפורשים משאה"כ ובא לציון גואל וגו' נאם ה' היינו כשיבא לציון גואל במהרה בימינו אז יאמרו (לב -82) ה' מפורש ככתיבתו כן נקרא בפה, והנה כתיב ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' ועתה כתבי לכם את השירה וגי' דהנה ידוע דהתורה כולה שמותיו של הקב"ה וז"ל ספר עבודת הקודש פ' כ"א התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל בנוי על שמות הקב"ה ומדותיו סוד האצילות שהיא האלקית וכו' עכ"ד (ועיין ביש"מ בפתיחה) וז"ש ועתה כתבו לכם את השירה כיון דמדבר הכתוב בזה הענין על הסתרת פנים ר"ל היינו בזמן הזה שצריך להעלים שמו של הקב"ה מלהוציא בפה רק נכתב בכתב יושר עלי גליון ולפותא אין לגלות את השם ככתיבתו וע"כ אמר הכתוב ועתה היינו בזמן הזה כתבו לכם את השירה הזאת היינו שמותיו של הקב"ה מותרים הם לכתוב ולמדה את בנ"י כלו' תלמד את בנ"י שימה בפיהם שיפעלו במעשיהם לעורר הקץ והיינו כמו בעוה"ב אשר יקרא השם ככתיבתו כן יהי' שימה בפיהם שיהא מותר לקרות השם ככתיבתו גם בפיהם בפרשה והי' כי תמצאן אותו וגו' כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו וגו' ופרש"י כי לא תשכח מפי זרעו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי וקשה מה שייכות זה לכאן והנראה עפימ"ש אא"ז זלה"ה בייט"ל פ' שופטים לפרש מאמרינו ואתה צדיק על כל הבא עלינו וגו', כי אחז"ל אהא דכתיב ואשר הרעותי אמר הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי היצה"ר אולם נגד זה איתא בקידושין (דף ל') משל לאדם שהכה בנו מכה גדולה והניח רטי' על גבי מכתו וכו' כך אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי תבלין זהו התורה אם אתם עוסקים בתורה אינכם נמסרים בידו וז"ש ואתה צדיק על כל הבא עלינו ואם כי אתה גרמת לנו לחטוא עז"א כי אמת עשית הוא התורה הנקראת אמת בראת ע"כ ואנחנו הרשענו כי הי' בידינו להתיש כוחו ע"י התורה עכ"ד ז"ל, ובזה פרשתי דברי הגמ' אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה והקשו המפורשים הלא מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי ולא נמצא עליו חטא ולא עלתה דו ועוד הכי ביטול תורה ניקל היא ולהנ"ל יתבאר פשפש ולא מצא ר"ל שלא מצא שיתחייב על העונות כיון שהכל היא מפאת היצה"ר והקב"ה גרם לנו שברא היצה"ר וע"כ יתלה בביטול תורה כלומר דע"י התורה יוכל להתגבר על יצרו וא"כ תלוי בבחירתו שיוכל לכבוש ולהתיש כח היצר ע"י התורה ועי' מ"ש בפ' תולדות עה"ש ויתרוצצו, וזש"ה והי' כי תמצאן אותו צרות רבות וגו' היינו שיסורים באים עליו ופן אמר כי הכל הוא מצד היצר ואין עליו שום אשמה לכן וענתה השירה הזאת לפניו כי לא תשכח מפי זרעו ופירשו שאין תורה משתכחת לישראל וא"כ ע"י התורה הי' יכול להתיש כח היצה"ר ואמר הכ' כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה ובמה איפוא נוכל לכבשו ולכן בראתי תבלין התורה אשר הבטחה לישראל היא כי לא תשכח מפי זרעו ובזה יוכלו לכבוש היצה"ר:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה