עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת וארא
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד':
עי' באלשיך מה שמדקדק א) מה שמשנה מדיבור לאמירה, ב) טרם אמרו ית' אליו הדיבור חזר ואמר ויאמר, ג) מה שמשנה מאלקים להוי' ד) אמרו אני ד' מה חידוש לו ע"כ, עוד קשה לי אני ד' פירש"י נאמן לשלם שכר ובלשון הזה מצינו בכמה מקומות אני ד' נאמן ליפרע כשהוא אומר אצל עונש, וכשהוא אומר אצל קיום מצות אני ד' נאמן לשלם שכר ע"כ:
וקשה אם אני ד' משמע רחמים ונאמן ליתן שכר האיך במשמעותו נאמן ליפרע, גם צ"ל מה שאמר למעלה וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני פירש רש"י וא"ת מה איכפת לך קובל אני על ששלחתני והקשו המפורשים היתכן לומר מה איכפת בצערן של ישראל בפרט במשה רעיא מהימנא אשר מסר נפשו בעד כלל ישראל וכמ"ש ואם אין מחני נא וגו': ונראה בהקדם מש"כ הצל"ח בשם הרב וכו' מו"ה אפרים מגיד זצ"ל לפ' הגמ' פסחים (דף נ') העולם הזה על בשורות טובות מברך הטוב ומטיב וכו' מברך דיין האמת לעוה"ב כלו הטוב ומטיב, ויל"ד במאמר הזה במה שאמר לא כעוה"ב עוה"ז הרי בעסק הברכה אין הפרש שעל טובות גם בעוה"ז מברך הטוב ומטיב אלא שבעוה"ז יש גם כן רעות ולעוה"ב לא יהי' רע כלל, ומפרש שבעוה"ז האדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו הוא רע כמו החולה שעושין לו תחבושת חריפים ומרים ויש לו יסורים עי"ז אבל לעוה"ב שרואה ומבין הטוב האמיתי וע"כ כלו טוב:
וזה כוונת המאמר על בשורות רעות דיין האמת שסובר שזהו מצד הדין ולעוה"ב כלו הטוב ומטיב שיראה שהכל הוא טוב עכ"ד הרב ר' אפרים ז"ל: ועפי"ז מפרש הצל"ח שם (דף נ"ו) לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באד' ולעוה"ב שמו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א ר"ל אין הכוונה שיבוטל שם אד' חלילה אבל כך הפירוש כי שם אל"ף דלי"ת מורה כי הוא אדון והכל עבדיו וזה מורה מדה"ד משא"כ שם הוי' מורה על עצם הרחמים ולכן בעוה"ז נדמה ששם שנקרא בו אינו דומה לשם שנכתב שזה רחמים וזה דין אבל לעוה"ב הוא נקרא ג"כ ביו"ד ה"א דהיינו שיבינו ששם א"ד ג"כ הוראתו כמו שם י"ה עכ"ד הצל"ח:
ובזה יתבאר וישב משה אל ה' ויאמר אד' ר"ל השיב עצמו אל שם הוי' ב"ה המורה על רחמים ויאמר האמירה אד' כי לא כשאני נכתב אני נקרא וע"כ אמר א"ד שמורה על מדה"ד למה הרעות לעם הז"ה דייקא שלא יבינו מעשה ופעולות ד' כי טובים המה בתוכחת מגולה ובאהבה מוסתרת וא"ת מה איכפת לך ר"ל למה ירע לבבי ע"ז כיון שכל מה דקוב"ה עביד לטב עביד וא"כ בהדי כבשי דרחמנא ל"ל למה זה שלחתני ר"ל הי' לך ליגאל בעצמך כאשר ידוע דגאולה העתידה ב"ב יהי' ע"י הקב"ה וע"כ תהי' לעולם ועד ואז יתפשט הדעת ומלאה כל הארץ דעה ויבינו כי רעה גם כן היא טובה אבל כיון שעדיין יהי' הגאולה על ידי שליח ואם כן הצער של עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה:
וזש"ה וידבר אלקים ויאמר אליו אני ד' ר"ל דגם הדיבור שהוא לשון קשה ומה"ד הוא ג"כ אמירה רכה ומלא רחמים אני ד' נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע מן העונש ר"ל דהכל שם חד הוא דגם מה שנראה לעונש הוא ג"כ חסדים טובים וה' יעזרנו למען כבוד שמו בחסדים מגולים:
א"י עפימ"ש ביש"מ בהקדמה בשם מורו בעהמח"ס אבן פינה לפרש דברי הגמ' ברכות (דף ד') עה"פ נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל דבישראל אם יגיעו ח"ו למדרגה התחתונה בתכלית השפלות אז בהכרח שיתהפך הסיבוב:
וז"ש בגמ' נפלה ולא תוסיף לנפול דהיינו שיהי' נפילה בגדר שלא יוכל להוסיף דהיינו במדרגה התחתונה אז קום בתולת ישראל עכ"ד:
וז"ש למה הרעות לעם הזה ר"ל שמשה התנצל עצמו אשר רעתם עתה גדולה מאוד וכמ"ש לתת חרב בידם להרגני והיינו שבאו לכלל סכנת נפשות והוא בגדר נפילה שלא יוכל עוד להוסיף ע"ז וע"ז השיב לו השי"ת עתה תראה ר"ל עתה כיון שבאו למדרגה התחתונה ועת צרה הוא ליעקב ממנה יושעו ויצמיח מזה להם ישועה כי בהכרח שיתהפך הסיבוב כנ"ל, וז"ש וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' ר"ל מזה הדיבור הקשה ומדה"ד יתמלא עליהם ברחמים כי אם שחה לעפר נפשם אז בהכרח יבא עזרת ד' להמיחלים לו:
א"י וידבר אלקים וגו' עפ"י המשל המובא בספה"ק לאחד שהי' אוהב של מלך שחטא נגדו והמלך מרוב חסדו ואהבתו אליו לא רצה לענשו ועכ"ז ביקש לעורר לבו לשוב עמד והגדיל אותו ביתר שאת ובראותו גודל חסדו וטובו של המלך אליו אחר שחטא נגדו נתמלא בושה והכנעה באמרו מה עשיתי כי מרדתי פי המלך הטוב ומטיב וזה הבושה והמרדות שבלבו טובה יותר ממאה מלקות עכ"ד:
ועפי"ז פי' אא"ז זצוקלה"ה בס' ייטב לב פ' ויקרא, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, מה שקרא אותו בקריאה של חיבה נחשב לו כאלו וידבר ה' אליו דברים קשים כגידין והיינו דכתיב ויקרא בא' זעירא כי מכח הקריאה נעשה משה שפל בעיניו עכ"ד:
ובזה יש לפרש הפסוק כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם:
וי"ל לפקודיהם מלשון חסרון ע"ד ולא נפקד ממנו איש ר"ל דהעונש של ישראל אם יחטאו ח"ו, יהי' בכי תשא את ראש בנ"י היינו לגדלם ולרוממם ועי"ז ישיבו אל ה' בחרטה ועזיבת החטא ונתנו איש כופר נפשו לה' ע"י כך יתמלאו בושה והכנעה בחשבו איך העזתי פנים נגד רצונו ח"ו ועכ"ז ישא את ראשי להטיב לי, ואמרו ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם ר"ל דהעונש לא יהי' ח"ו שלא ע"ד הטבע רק אדרבה יגדל וינשא אותם ובזה יחזרו בתשובה:
וזש"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' ר"ל דהדיבור הקשה ודין אל משה הי' בזה שאמר אליו אני ה' אמירה רכה כי עי"ז נעשה קטן ושפל בעיניו עוד יותר:
א"י וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' ודקדקו דמשנה מדיבור לאמירה ומאלקים לה' וברש"י אני ה' נאמן לשלם שכר, וקשה מה מלמדני דודאי ה' נאמן ליתן שכר:
ונראה דהנה הקשו המפורשים קו' עצומה על מה שאמר משה למה הרעתה הלא זה כ"פ שהבטיחו הקב"ה להוציא את בנ"י ממצרים ולא איש אל ויכזב: אמנם י"ל דמשה ירא לנפשו כמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהי' ירא מאוד אף כי אמר לו השי"ת והבטיחו מ"מ פן יגרום החטא ועי"ז יהי' איזה חזרה ח"ו וכ"כ אמר משה בלבו כשראה שהרע לעם הזה פן גרם החטא שלא להוציאם עוד:
והנה פירש האלשיך אלקים יחננו ויברכנו אם מדה"ד יסכים עם מדה"ר אז יאר פניו אתנו סלה כי הוא ישועה נצחית ואאזללה"ה בייט"ל פ' מטות מוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר דבר מאת האלקים לא יכוין להנאת עצמו כ"א למען יתגדל ויתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתי למעני כי אם לדעת בארץ דרכך וגו' עכ"ד:
ובזה יש לפרש משה"כ מי אנכי כי אלך אל פרעה ופירש"י באיזה זכות היינו שאמר משה אף כי אמר ה' להוציא את בנ"י בנ"י מ"מ פן ישתנה הדבר ע"י קטרוג כי מה זכות יש להם להגן מן המקטריגים ואמר לו השי"ת בהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלקים שם רומז כי יאמר להם אשר בעבור זה יאבו לצאת ממצרים כדי שיעבדו את האלקים:
ובזה גם מדה"ד יסכים עם מדה"ר ולא יהי' מקום לחול שום קטרוג כי תהי' ישועה נצחית:
וזש"ה וידבר אלקים היינו מדה"ד ויאמר אני ה' היינו הרחמים שגם מדה"ד הסכים לרחמים ולזה פירש"י אני ה' נאמן לשלם שכר ר"ל נאמן ולא ישתנה אפי' ע"י קטרוג כמו"ש יאר פניו אתנו סלה דאם גם מדה"ד מסכים אז היא ישועה נצחית:
ויאמר אליו אני ד' פירש"י ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי וכו' וקש' וכי יעלה עה"ד ח"ו שהקב"ה ישלח אותו לחנם, וי"ל עפי"מ שפי' הרב הקדוש מוהרמ"מ מרימינוב ז"ל הפ' וישלח אברהם את ידו כי בשאר המצות כל איבריו וגידיו של אברהם אבינו ע"ה היו משיגים המצוה ורצים מאליהם לדבר מצוה לא כן בהעקידה שלא רצה היד לשחוט את יצחק כי באמת לא הי' מצוה, רק לאשר הוא סבר שהוא מצוה לזה כפה את ידו, וזהו וישלח אברהם בע"כ:
וז"ש לו אל תשלח ידך אל הנער שלא תכוף את ידך כי באמת אל תעש לו מאומה לכן בדין אין היד רוצה לשחוט עכדה"ק:
(ועי' מ"ש בזה בפ' וירא עה"פ יקח נא מעט מים.) ועפי"ז יתבאר דהנה כשראה משה כי מאז בואו אל פרעה עוד הרע לעם הזה מזה שפט משה בדעתו והסתכל לאחוריו כי מה שסירב מתחלה ללכת אל פרעה להוציא את ישראל ממצרים הוא מפני שלא יוכל לקיים הדבר הזה לעשות טובות עם ישראל שישלח פרעה אותם ממצרים ואדרבה יוצמח מזה ח"ו רעה לישראל וע"כ אבריו לא רצו ללכת בשליחות השי"ת עתה כיון שאינו מצוה כי בודאי גם במשה אשר לא קם כמוהו היו איבריו וגידיו משיגים כל המצות ורצים מאליהם וא"כ מדוע סירב כ"כ לזכות את הרבים לילך בשליחות הקב"ה ומזה הוכיח משה דזה האות שאינה מצוה:
וז"ש משה למה הרעות לעם הזה וא"ת שאינה רעה כי מזה יוצמח אח"כ ישועה למה זה שלחתני בע"כ ע"י כפיי' דמזה מוכח שהוא רעה לישראל וע"כ ויאמר אליו הקב"ה אני ה' ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי פי' הגם ששלחתיך בע"כ עכ"ז לא לחנם הוא ח"ו כי אם לקיים דברי כיון שהבטחתי מכבר בודאי מוצא שפתי לא אשנה ולא אכזב כאמור להלן:
וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים וגו' ואזכור את בריתי, תיבת אני לכאורה כמיותר, גם יל"ד במ"ש ואזכור את בריתי הלא כבר אמר שמעתי את נאקת בנ"י ונראה עפימ"ש בס' אוהב ישראל שמעתי את נאקת בנ"י היינו הנאקה שהם צועקים על צער הגלות והשיעבוד ועוד שומע אני צעקה אחרת אשר מצרים מעבידים אותם ר"ל שצועקים ע"ז ביותר ע"ז שהמתינו לשוב בתשובה עד שבאו עליהם המצרים המצירים ומעיקים להם והם היו מפעילים ומעבידים אותם עבודת השי"ת כי פרעה הקריב לבם לאביהם שבשמים ולמה לא עשו זאת מאליהם עכ"ד עיי"ש:
והנה כתב בס' זרע קודש לפרש הפ' ושב ה"א את שבותך דהנה בהתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי את היצה"ר: וז"ש ושב ה"א כלומר שהוא כבי' ישוב בתשובה ע"י שבותך וזהו שובה ישראל עד ה"א שגם הוא ישוב ויתחרט ע"ז עכ"ד עיי"ש:
ממוצא הדבר נשמע שע"י התשובה נתעורר כן למעלה ושב ומתחרט על שברא היצה"ר:
ובזה יש לפרש מה שאומרים בתפלת ראש חדש ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה כו' בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם ותשועת נפשם מיד שונא וכו':
ויש להבין טעמא מאי בראשי חדשים הוא זמן כפרה, ב) משמע דשעירי חטאת היא הגורמת לכפר ומדוע נשתנה שעיר זה יותר מכל הקרבנות, ג) ותשועת נפשם מיד שונא צ"ב ומאיזה שונא דבר ולהנ"ל י"ל דהנה אמרו בגמ' חולין (דף ס') מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח, ולכן י"ל דבר"ח אף בלי התעוררת דלתתא ג"כ נתעורר רצון העליון להתחרט על מה שנתן את היצה"ר כיון שנתעורר כבר מדת החרטה בזה שמיעט את הירח וע"כ בר"ח זמן כפרה נתן לעמו ישראל כיון שמקריבים לפניו שעירי חטאת לה' על שמיעט הירח ובזה נתעורר ג"כ החרטה כביכול למעלה על מה שברא היצה"ר וע"כ בעת ההוא זמן כפרה דהא על הכל גרם להם היצה"ר:
וז"ש ותשועת נפשם מיד שונא עפימ"ש בסוכה [דף נ"ב] שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו' ובעת ההוא בר"ח הישועה מיד שונא היינו היצה"ר דאני הוא שגרמתי להם (ועי' מ"ש בפ' תרומה):
ויתבאר בזה הכתוב וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י דהנה רש"י כתב לעיל ושמי ה' לא נודעתי להם לא נכרתי להם במדת אמתית שלי שהרי הבטחתי ולא קיימתי:
וז"ש הכתוב וגם אני שמעתי כביכול הקב"ה שמע לעצמו את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם מה שהמצריים מעבידים אותם כדברי הא"י הנ"ל עבודת השי"ת לשוב בתשובה ואזכור את בריתי ע"י תשובתם אל ה' נתעורר כן לעילא וכבי' השי"ת מתחרט על מה שהבטיח ולא קיים ועי"ז אחר כך אזכור את בריתי:
והוצאתי אתכם וגו' והצלתי וגו' אחכז"ל נגד ד' לשונות של גאולה תקנו ד' כוסות (הובא ברשב"ם ותוס' ריש ערבי פסחים) וצריך להבין שייכות הדברים זל"ז:
עוד שם (דף ק"ח ע"ב) אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות מחויבים בארבע כוסות אר"י וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין וכו' ופירש"י מה תועלת לתינוקות והלא הם פטורים מן המצות עיי"ש וצ"ב הלא בכל המצות פטורין ואפי"ה חייבין בחינוך:
ונראה עפי"מ דאי' במס' ב"ק (ד' פ"ז) ובקידושין (דף ל"א) א"ר יוסף [דהוי סגי נהור] השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י [דס"ל סומא פטור ממצות] עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא א"ל אגרא טפי ומזה הביא ביש"ש ב"ק פ"ד סי' ל"ז שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו רב יוסף שעשה סעודה אבשורה שלא הי' נודע לו ע"ע ורצה לעשות יו"ט כש"כ על הגעת הזמן והעת שמחויב במצות שראוי לעשות יו"ט עי' במג"א סי' רכ"ה ובמחה"ש שח, והנה פירש"י בשם המכילתא עה"פ אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מאר"מ כדאי הוא ההוצאה זו שתהי' משועבדים לי ע"כ: ובזה נכון משאחז"ל ד' כוסות כנגד ד' גאולות דכיון ששמעו ישראל בד' לשונות של גאולה כי פקד ד' את עמו ויוציאם מעבדות לחרות הבינו מזה שיהי' משועבדים להקב"ה לקיים ולשמור מצותיו עי"ז וע"כ ע"ש כן תקנו ד' כוסות שהוא כמו ד' סעודות (שהסעודה ע"ש משתה נקרא) כיון שע"י הגאולה נתחייבו במצות וראוי לעשות ע"י זה יו"ט כמו שמצינו בר' יוסף שרצה לעשות יו"ט אם יהי' מצווה ועושה:
וז"ש אר"י מה תועלת לתינוקות ביין פירש"י דהם פטורים ממצות ר"ל כיון דכל עיקר הטעם של הארבע כוסות היא משום שנתחייב במצות ע"י הגאולה וכשאדם נעשה מצווה ועושה צריך לעשות סעודה א"כ בקטנים שעוד המה אינם מצווים במצות מ"ט צריכין לשתות הד' כוסות והבן:
והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא' וגו', המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים:
וצ"ל אמרו בכפילא הצלת ישראל ממצרים, גם אמרו והייתי לכם לא' וידעתם כי אני ה' מאי ענינו הכא:
ונראה עפימ"ש לעיל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופירש רש"י שם וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה, הרי דבעבור זה עשה ה' לנו שהוציאנו ממצרים רק בשביל זכות קבלת התורה והנה כתב רש"י ז"ל בפ' יתרו עה"פ אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים כדאי היא ההוצאה שתהי' משועבדים לי, פי' דמשו"ה מחוייבים ישראל לקבל התורה בשביל הטובה שעשה לנו הקב"ה שהוציאנו ממצרים, ויש ליישב בזה קושי' האוה"ע על השי"ת כלום כפית עלינו הר כגיגית כדרך שכפית על ישראל כמבואר במס' ע"ז (ד' ב') ולמ"ש א"ש דרק בישראל בדין הוא שבא עליהם השי"ת ע"י כפי' כיון שנגאלו ממצרים וכדאי ההוצאה שתהא משועבדים לו משא"כ באוה"ע אין עליהם לבא בכפי', ועל כל פנים יצא לנו מהנ"ל דבזכות זה יצאו ממצרים בשביל קבלת התורה, וגם משו"ה קבלו ישראל את התורה בשביל הוצאה ממצרים:
וזש"ה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים:
וקשה באיזה זכות יצאו ממצרים ואמר הכ' משום ולקחתי אתכם לי לעם היינו שיקבלו ישראל התורה ואחר כך אמר הכתוב דמשו"ה לקח הקב"ה את ישראל ונתן להם התורה אף על ידי כפי' מה שלא עשה כן לכל גוי ואמר דמשום דהוציא אותם מתחת סבלות מצרים וכדאי הוצאה זו שתהיו משועבדים לי:
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמענו פרעה ואני ערל שפתים:
והקשו המפורשים הא ק"ו פריכא היא דבני ישראל לא שמעו אליו מקישוי השיעבוד אבל פרעה אפשר שישמע אליו:
ונראה עפימ"ש בכלי יקר פ' שמות לפ' הפ' וימררו את חייהם בעבודה קשה כי אצל הקב"ה נאמר כי הוא חייך וע"י שסרו מאחרי ד' מררו את חייהם בעבודה קשה היינו העבודה זרה שהיא קשה ורעה ולפי שהי' בכלל מחטיאי הרבים שאין מספיקין בידם לעשות תשובה ע"כ הקשה ד' את לב פרעה ועבדיו ובזה הותר הספק אשר נתחבטו בו הראשונים בענין קישוי לב פרעה וכי עוות הדין הוא ח"ו עכ"ד בקיצור:
וזש"ה וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה, ואי' במדרש קשה הי' להם לפרוש מע"ז וע"כ אמר מקוצר רוח ומעבודה קשה ר"ל ע"ז שהיא קשה וכ"ז בא להם מאת פרעה ועבדיו שהם גרמו להחטיאם וע"כ אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי כיון שהי' קשה להם לפרוש מע"ז וזהו ע"י פרעה וא"כ איך ישמעני פרעה האיך יוכל פרעה לשמוע לי ולשוב מרשעתו לשלח את בני ישראל מארצו כיון שהחטיא את הרבים ואין מספיקין בידו לעשות תשובה:
התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' למען תדע כי אין כה' א':
ויל"ד דלהלן במכת ערוב גם כן כתיב למען תדע, וכן במכת דבר בעבור תדע וגו' כתיב כן באזהרה לפרעה קודם שבא עליו המכה אבל לאחר שסר ממנו לא כתיב דהא זהו בטבע ואינו חידוש כ"כ אם יחזור הדבר לאיתנו וכאן אמר משה לפרעה למתי אעתיר, למען תדע כדי שיסור ממנו המכה והלא אין זו רבותא:
והגם שיש לומר כיון שקבע לו זמן וזהו חידושו אבל מ"מ יותר היל"ל זה באזהרה ואפשר לומר עפימ"ש בישועת יעקב סי' תרפ"ב לפ' הפ' אל תירא אברם אנכי מגן לך הכוונה בזה כי אמרו חז"ל שאם עושין לאדם נס מנכין לו מזכיותיו דכתיב קטנתי מכל החסדים וגו' אמנם כשהנס מפורסים עד שהכל יודעים שמאת ד' הי' זאת ועי"ז נתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת זה שמנוכה לו מזכיותיו נוסף לו זכות חדש מה שע"י נתקדש שמו בעולם: וז"ש אל תירא אברם מכח לכיון זכיות שהרי הכל יודעין שאנכי מגן לך ונתקדש שמו ע"כ שכרך הרבה מאוד ומזה מוכיח שם כדעת הרמ"א שם שאם שכח לומר על הנסים בברכת המזון יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים עייש"ה ולפי"ז ית' דהנה כשאמר משה התפאר עלי ופירש רש"י משתבח לומר אני גדול ממך וא"כ בזה שקבע משה עת למתי אעתיר וגו' להכרית הצפרדעים הנס הוא למשה ומשתבח בזה שאין דבר גדול שלא יוכל לעשותו כפירש רש"י וא"כ התפלל משה שיעשה לו הקב"ה נס ומנכין לו מזכיותיו ובפרט מה צורך הי' לקבוע לו זמן הא ממילא תסור המכה דהא לא באה רק לזמן בציווי הקב"ה, וא"כ הגבלת זמן שיסור המכה הוא כמו נס למשה ומנכין לו מזכיותיו וע"ז אמר למען תדע וגו' דהא יתרבה קידוש שמו ית' וניתוסף לו זכות חדש מה שיתקדש שם שמים בעולם:
במסורה ג' פעמים פדות, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, פדות שלח לעמו, והרבה עמו פדות:
יתבאר במה שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ופירש רש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס ויאמר כי אהי' עמך וגו' וזה לך האות וגו' תעבדון את הא' על ההר הזה:
ודקדקו המפורשים למאי נפ"מ אם יקבלו התורה על ההר דייקא ועוד הקשו הא עכ"פ בעת ההוא קודם קבלת התורה לא הי' להם זכות זה וא"כ באיזה זכות נגאלו אז, ונראה עפי"ד ז' זלה"ה ביש"מ פ' במדבר ליישב קושי' האוה"ע דאי' בע"א (ד' ב') דיאמרו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית, דהנה קשה על אמרם ז"ל (שבת פ"ח) כפה עליהם הר כגיגית הא קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד אך ידוע מה שכתוב הרמב"ם ספ"ב מה' גירושין בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני בטעם הדבר דאחר שמסירין המונע עושה הטבע את שלו ה"נ טבע הישראל לשמוע למצות קונו אילולי המונע הוא השאור שבעיסה עיי"ש:
ולפי"ז לא קשה קושי' האוה"ע דדוקא בישראל מהני כפי' לאשר כי הם זרע קודש מחצבתם ועיקרן ושרשן טוב ואז בהסיר המניעה קבלו ברצון אבל בעכו"ם לא מהני כפי' דאונס שלהם לא הוי כרצון עכ"ד ז"ל:
והנה מצינו שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו' והשיב לו השי"ת הללו מתוך טירוף הדעת ועפי' הדברים האלה נבין דמשה רבינו ע"ה אמר באיזה זכות יעשה להם נס כקו' השר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו ואמר לו הקב"ה בהוציאך אם העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר דייקא היינו שיקבלו ישראל התורה ע"י כפי' של ההר במה שכפה עליהם ההר כגיגית וקשה הא אונסא כמאן דלא עביד וע"כ הטעם דבישראל מהני כפי' לאשר הטבע שלהם ושרשן טוב ויצא לנו מזה דכל המכשול מישראל היא מתוך טירוף הדעת וא"כ מוכח כמו דישראל קבלו התורה על ידי כפי' ה"נ לא קשה הללו והללו ואם כן שפיר זכו ישראל שיעשה להם נס:
וזהו תורת המסורה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך היינו דבישראל כפה עליהם ההר כגיגית ומהני כפי' משא"כ באוה"ע לא כפה ואמר דע"י כן זכו ישראל שיעשה להם נס ושיגאלו ממצרים משום שעשו מתוך טירוף הדעת וזהו פדות שלח לעמו שנגאלו ממצרים משום שעשו מתוך טירוף הדעת וכן צוה להם בריתו שנתן להם התורה ע"י כפי' ואמר והרבה עמו פדות דדוקא בישראל ריבה בהם הכ' דמהני כפי' לאשר כי שרשן טוב אבל לא כן בעכו"ם לא מהני הכפי' ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך לכן ישראל ניצולו מיד מצרים ונסתר טענת מה נשתנו אלו מאלו: