אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת בשלח

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בשלח

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בא

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא הוא, ובמדרש ילקוט שנאמר לבני ישראל עם קרובו כלומר העם קרובו של הקב"ה י"ל עפימ"ש הרב אלגזי על מה שאמרו בגמ' לעתיד לבא יאמרו אוה"ע להקב"ה ישראל שקבלו את התורה נ"כ לא קיימוהו ומשיב הקב"ה אני מעיד עליהם שקיימוהו ויאמרו לו רבש"ע כלום יש אב מעיד על בנו ויאמר להם הקב"ה וכו' והקשה הרב הנ"ל כבי' מתחלה מאי קסבר למה יאמר הקב"ה דבר כזה כיון שיכולין להשיבו כלום יש אב וכו' ותי' עפ"י המדרש ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם, אר"ח ב"פ אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עשיתם עצמיכם ע"כ ועתה כיון דע"י התורה מעלה הקב"ה עליהם כאלו עשו את עצמן והוי כאלו הולידו את עצמן שפיר מעיד עליהם הקב"ה עפ"י ד"ת עכ"ד האלגזי, ועי' בס' בנ"י מאמרי השבתות מאמר ט' שפי' בזה דברי הרמב"ם ז"ל בהל' תשובה וז"ל ומהו התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לזה החטא, והקשה הלח"מ האיך יעיד עליו היודע תעלומות הלא הבחירה חפשית עדיין בידו, ולפי האלגזי הנ"ל ניחא דהנה הבעל תשובה כששב באמת הנה לא יזכירנו לו הראשונות ונחשב כאלו קיים כל התורה ואז כבי' יכול להעיד עליו ואין לומר כלום אב וכו' וע"כ כתב הרמב"ם ויעיד עליו יודע תעלומות שתהא תשובתו כ"כ באמת עד שיחשב כברי' חדשה וכאלו עשה את עצמו ויוכל כבי' השי"ת להעיד עליו ולא קשה קו' הלח"מ איך יעיד עליו היודע תעלומות הלא הבחירה חפשית דלפי הנ"ל הכוונה שיעשה אדם תשובה מעולה באמת כדי שיוכל להעיד עליו הקב"ה כיון דהוי כאלו עשה האדם א"ע עכ"ד ז"ל עיי"ש ועד"ז פירשתי הכ' בפ' אחרי ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' ויל"ד אשר יעשה לכאו' שפת יתר הוא, אני ה' פירש"י נאמן לשלם שכר וקשה מה קמ"ל בזה התם וגם מה רבותא הוא זה אשר הקב"ה נאמן בבריתו לשלם שכר לעושי רצונו ועי' מ"ש שם במקומו:

ולהנ"ל יתבאר דהכתוב אומר ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם ר"ל כדברי המדרש הנ"ל אם תשמרו את התורה אז אני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמיכם והיינו אשר יעשה אותם האדם בזה נעשה האדם כברי' חדשה אני ה' נאמן לשלם שכר ר"ל בזה דנעשה כברי' חדשה וכאלו עשה את עצמו ולא שייך הטענה כלום יש אב מעיד על בנו והקב"ה נאמן ויוכל להעיד עליו לשלם לו פעלו ומשכורתו שלימה כיון שהוא עשה את עצמו:

וז"ש המדרש כי קרוב הוא ישראל עם קרובו של הקב"ה דהנה בבעלי התוס' כ' פי' הכ' כי קרוב הוא אמר הקב"ה אם אוליכם דרך הישר עכשיו מחזיקים איש בשדהו ובכרמו ומבטלין ת"ת אבל אני אוליכם ארבעים שנה דרך המדבר ויאכלו המן וישתו מי באר ותתיישבו בגופן ע"כ ולהנ"ל שני הפירושים דברי המדרש ומ"ש בבעה"ת עולים בקנה אחד כיון שהוא קרוב לא"י יבאו תיכף ויחזקו בשדות וכרמים ומבטלים ת"ת אבל אם ילכו במדבר מ' שנה ויעסקו בתורה ובזה יהי' כאלו עשו עצמן לא יהי' קרובים להקב"ה כ"א כבריה חדשה ואמר במדרש דמשו"ה לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא אם יבואו מיד בצאתם ממצרים לא"י יהי' קרובים להקב"ה והתכלית המכוון היא שיהי' כאלו עשיתם עצמיכם והבן:

עוד יתבאר המדרש הנ"ל כי קרוב הוא שנאמר לבני ישראל עם קרובו, וצ"ב דא"כ מה שייכות למשה"כ ולא נחם אלקים וגו':

דהנה באוה"ע כשרוצים לערוך מלחמה יתקנו א"ע כאו"א עפ"י דרך הטבע מערכה מול מערכה ובתחבולות יעשו מלחמה פעם ינצחו ופעם ינוסו אבל לא כן בישראל עיניהם אל ה' ומיחלים לחסדו כמו שאמר הכתוב והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל ובמשנה ר"ה וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין את לבם לשמים בודאי יתגברו במלחמה לנצח אויביהם הקמים עליהם:

וז"ש פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה היינו שיהא בלבם מורא ופחד מחמת רב חיל ומנהמת קול מלחמה ולכן ויסב וגו') וחמשים עלו בנ"י ופירש רש"י מזויינים היינו בתפלה ובתחנונים כמו שפירש התרגום עה"פ אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי ועל כן יהי' לבם בטוח בה' ובחסדו על ידי שהם מתפללים ומבקשים שים מאת הקב"ה ולא ירך לבבם להשיב מפני אויב אחור:

וז"ש המדרש כי קרוב הוא שנאמר לבני ישראל עם קרובו היינו שנקראים קרובים להקב"ה בזה אשר יאזין ויקשיב לתפלתינו כמ"ש הכתוב ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו מזה נראה דמשו"ז נקראים קרובים לה' מפני אשר בכל קראינו אליו הוא קרוב לנו: זש"ה דמשו"ה לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים פן ינחם היינו שירצו לערוך מלחמה עפ"י הטבע כי קרוב הוא כנ"ל שהם עם קרובו ר"ל דבתפלה ותחנונים ה' נלחם לנו להכניע שונאינו ולהדריכנו על במות אויבינו:

א"י ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' ובמד"ר הובא בבעלי התוס' אם אני מוליכם דרך הישר עכשיו מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ומבטלין תלמוד תורה אבל אני אוליכם ארבעים שנה דרך המדבר וכו': ונראה עפי"ד הגמ' ברכות (דף י') במה שאמר ישעי' לחזקי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפ"ו מבואר מזה דמשום דלא עסק בפ"ו יענש עונש נצחי בזה ובבא, וכתב אא"ז זלל"ה ביש"מ פ' אחרי הטעם למה ע"ז החטא ראוי לענוש עונש גדול כזה דהא אי' שעלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר נמצא דהתנהגות מדה"ר אינו רק משום קיום העולם ומי שאינו עוסק במצוה זו הרי אינו חושש לקיום העולם דלא תוהו בראה נמצא נשאר עומד על תחלת המחשבה עכ"ל:

ובזה יל"פ הכ' לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו היינו משום אם יהי' לבדו ואז לא יעסוק בקיום העולם א"כ במה יתעורר עליו התנהגות של מדה"ר דהא חסד ה' היא לשלם לאיש כמעשהו היינו דבמדה שאדם מודד מודדין לו וע"כ טוב לו שלא יהי' לבדו ואמר הכתוב אעשה לו עזר כנגדו ר"ל להשתתף מדה"ר עם מדה"ד וזהו העזר ר"ל מדה"ר עם כנגדו המדה"ד: והנה גם בתורה מצינו הכי בסוף מס' סוטה תורה תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח ע"ש וא"כ גם ע"י התירה שנקראת תורת חסד נתעורר שיתנהג האדם ע"י במדה"ר וע"כ אחז"ל בשבת (דף כ"ט) תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב ואם לא אחזיר אתכם לתוהו ובוהו שנאמר אם לא בריתי וגו' חקות שמים וארץ לא שמתי והיינו כנ"ל דאם יקבלו התורה שהוא תורת חסד ונתעורר עי"ז מדה"ר בעולם יוכל העולם להתקיים אבל אם לא יקבלו במה יתעורר מדה"ר וע"כ אחזיר לתוהו ובוהו דהא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים:

וזש"ה ולא נחם אלקים וגו' כי קרוב הוא היינו שלא נחם אלקים ר"ל מדה"ד ואמר מ"ט כי קרוב הוא כדברי המדרש אם אוליכם דרך הישר וכו' מבטלין תלמוד תורה אבל משום שהלכו במדבר ועסקו בתורה ארבעים שנה הנהיגם השי"ת במדת הרחמים אשר מגיע להם ע"י התורה שהוא חסד ורחמים: פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, י"ל עפימ"ש חז"ל וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שרפו ידיהם מדברי תורה:

ית' עפי"ד חז"ל בקידושין בראתי יצה"ר בראתי תבלין היינו תורה דע"י התורה יוכל לנצח את היצה"ר ואם אבן הוא נימוח, והנה אמרו במשנה ר"ה והי' כאשר ירום משה ידו וגבר ישראל, וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין את לבם לשמים הי' מתגברים:

וי"ל דאם רפו ידיהם מדברי תורה ולא הי' להם במה לנצח את היצה"ר ולשעבד את לבם ע"י התורה לאביהם שבשמים וע"כ ויבא עמלק וילחם בישראל:

והנה בעת צאתם ממצרים קודם שקבלו התורה משו"ז הי' לבם פחד מן המלחמה כיון שבעיניהם ראו כי קשה להם לשעבד את לבם לשמים וע"כ אמר הכתוב כי קרוב הוא וכמו שפי' בפנים יפות שקבלת התורה לא הי' אפשר עד חמשים יום וכיון שהי' ארץ פלשתים קרובה עדיין לא הי' ראוין לקבלת התורה ע"ש וכיון שלא הי' ראוים עוד לקבלת התורה משו"ז יש פחד פן ינחם העם בראותם מלחמה שלא יכולים עוד לשעבד את לבם לשמים:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו וגו', ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, וצ"ל אומרו מה תצעק אלי הלא הי' מוכרח לצעוק ולהתפלל אל ה' להושיעו מיד שונא הרודף וגם בתוך הים ביבשה הני מילי סתרי אהדדי דאם הוא בתוך הים אינו ביבשה:

ונראה עפימ"ש בגמ' (ברכות ד' כ') מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן וכו' קמאי דהוי מסרו נפשיהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם וכו' עיי"ש ופי' בעיון יעקב כשם שמסרו נפשם על קידוש השם שלא כדרך הטבע כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו כן נעשה להם נס שלא כדרך הטבע:

והנה אי' שהלכו עד צווארם בים ואמרו בגמ' סוטה (ד' ל"ז) קפץ נחשון בתוך הים ועליו נאמר בקבלה הושיענו א' כי באו מים עד נפש עיי"ש והוא אמונה רבה וחזקה ממש מסי"נ:

וז"ש מה תצעק אלי כלומר מה יושיע ע"י הצעקה כמו שכתוב בגמ' הנ"ל ואנן קא צווחינן ולית דמשגח, דבר אל בני ישראל ויסעו היינו שיסעו לתוך הים ממש וזהו מסירת נפש על אמונת ה' ואח"כ כשימסרו נפשם על קדוה"ש יעשה להם הקב"ה נס שלא כדרך הטבע ויבואו בני ישראל בתוך הים תחלה שהלכו עד צווארם לים וזהו מסירת נפש ואח"כ ביבשה בעבור זה עשה ה' להם נס שלא כדרך הטבע לעשות מהים יבשה ע"י מסירת נפשם ג"כ שלא כדרך הטבע והבן:

א"י ויתבאר ג"כ המדרש עה"פ הנ"ל (הובא בישמח משה) אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני אמר לו משה מה לי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך באותו שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד:

והיא תמוה מאוד וכולו מוקשה:

ונראה על פימ"ש השל"ה על מה שאמרה רחל הבה לי בנים לפי שחשבה שהשי"ת מנע ממנה פרי בטן מחמת שמתאוה לתפלתן של צדיקים וע"ז השיב יעקב שזה היא בא"י שהיא תחת הקב"ה בעצמו אבל בחו"ל שהיא תחת שרי מעלה אין הקב"ה מייסר את הצדיק מפני שמתאוה לתפלתו כי אולי יפסיקהו עוברי דרכים הם שרים החיצונים וז"ש התחת אי אנכי באיי שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו עכ"ד ז"ל:

ונקדים עוד דהנה ידוע מ"ש ביחזקאל ואני בתוך הגולה על נהר כבר, כי שארי ארצות אינם כשרים לנבואה חוץ מארץ ישראל ועל המים שורה הנבואה כמו בארץ ישראל ושם נפתחו לו השמים ונסתכל בנבואה:

וזה שרמז לו במאמרו מה תצעק אלי ר"ל האיך אתה מתפלל במקום שיש לחוש שיפסקוהו השרים את התפלה לעלות אל כסא כבודו כיון דבחוץ לארץ הניתן תחת השרים יש לירא מעיכוב התפלה וע"כ אמר דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים שהוא מקום טהרה כמו בארץ ישראל שאין להם רשות והיא תחת הקב"ה בעצמו ויבואו בני ישראל בתוך הים תחלה כיון דבאמת קודם שבאו לתוך הים קטרגו מה נשתנו אלו מאלו אבל כשבאו לתוך הים שהוא כמו בארץ ישראל אין להם רשות שם לקטרג ועפי"ז יתבאר דברי המדרש אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף דאי' בילקוט והמים להם חימה שטען הס"ס הללו עובדי ע"ז והללו וכו' ונתמלא הים עליהם חמה להטביעם וכו' וז"ש הים סוער מטענת שרי מעלה שקטרגו על ישראל וסוער עליהם בחימה ואתה עומד ומרבה בתפלה והלא יש לחוש שלא יפסיקהו עוברי דרכים אמר לו משה ומה לי לעשות ואתה הרם את מטך שיבאו בתוך הים דייקא שהוא מקום טהרה כמו בא"י ושם אין מגור ופחד מהמסטינים ובאותו שעה פצו פה ואמרו ד' ימלוך לעולם ועד הבינו אשר שם מקום תפלה וזה שער השמים וה' ימלוך לעולם ועד הוא ולא אחר רק תחת יד הקב"ה בעצמו:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואיתא במדרש אם במשה האמינו בה' ב"ה וב"ש לא כש"כ אלא וכו' ואפשר לתרץ קו' המד"ר עפימ"ש בקדושת לוי בקדושה חמשית כשהתעורר לאהוב את העולמות ע"י מעשה צדיקים אזי ממנו נולד השנאה להמעיקים והצרים לישראל וכשהשפע בא מהתעוררת העליון זולת מעשה התחתוני' אזי אינו בא רק אהבה ומזאת האהבה לא יצא שום שנאה כי האהבה איני כל כך עזה, וז"ש חכז"ל גדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה ידי הקב"ה כי השפע ע"י מעשה הצדיקים בשתי ידים כלומר אהבה יד ימין לישראל ונגף ושנאה לאומות העולם יד שמאל עיי"ש באורך:

(ועיין מה שכתבתי בדרושים לחנוכה.) וזש"ה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים הרי אהבה ושכר טוב לישראל וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הרי שנאה להצרים את ישראל וע"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו ר"ל האמינו שבא להם הישועה מאת הקב"ה ע"י משה עבדו וזהו ע"י מעשה הצדיקים דאז נתעורר כל כך האהבה עד שנולד שנאה להמעיקים והצרים לישראל:

וירא ישראל את היד הגדולה וגו', אז ישיר משה וגו', אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, יתבאר עפימ"ש בייטב לב פ' נח לפ' דברי דברי הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' עד שישים האדם אל לבו שהמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה:

והכנעה ובושתו ממנו תמיד, וצריך לבאר איך מזה יגיע אליו ההכנעה ופי' עפי"ד הרמב"ם במורה שכתב דטעות דור אנוש שעבדו לצבאי השמים הוא באמרם שאין כבוד להשי"ת שיעבדוהו בני אדם קרוצי חומר וע"כ מסר משטרי והנהגת עוה"ז למערכת השמים וכל צבאם כי אין כבודו להשגיח בשפלים ואולם עפרא לפומי' וכו' כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כי מכח גודל ענותנותו משגיח גם בארץ הלזו, והנה אמרו חכז"ל ולדבקה בו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' וא"כ כמו שהקב"ה הוא עניו להשגיח על מעשה בני אדם כ"כ צריך האדם להיות שפל בעיניו כמדתו של הקב"ה:

ח"ש כל המתגאה ע"כ סובר שהקב"ה מתנהג ח"ו במדת הגאות ואין כבודו להשפיל לראות בארץ וע"כ הרי הוא כעובד ע"ז, וזהו טעות דור אנוש שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים, והן הן דברי הרמ"א כשמשים אל לבו שהקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וע"כ זה הוא מכח ענותנותו יתעלה שמשגיח במעשה בני אדם ורוצה בעבודתם וע"כ מגיע אליו מזה הכנעה ר"ל לדבוק במדותיו מה הוא עניו אף אתה תהי' עניו עכדה"ק ז"ל ובזה אמרתי לפ' מ"ש פרעה מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח ר"ל כיון שפרעה מתגאה ומזה שלא האמין בה' אשר משגיח בעונתנותו גם בתחתונים על מעשה בני אדם וע"כ אמר לא ידעתי את ה' שהוא משגיח במעשה בני אדם וגם את ישראל לא אשלח כי מי יאמר לו מה יעשה אבל אנחנו בני ישראל מאמינים בה' אשר בענותנותו צופה ומביט מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר נאמר בהם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ראה את עניים ר"ל שהאמינו שהמלך מלכי המלכים עומד עליהם ורואה במעשיהם ומזה הגיע אליהם ההכנעה וענוה וע"כ ויקדו וישתחו בנמיכת רוח כיון שזה מדתו של הקב"ה להתנהג במדת ענוה שהוא משגיח בתחתונים ע"כ קימו וקבלו עליהם לדבוק במדותיו של הקב"ה לילך בקידה והשתחוי':

וז"ש משה לפרעה כה אמר ה' עד מתי מאנת לענות מפני כתרגומו לאתכנעה והיא מגזירת עני ושפל עי' רש"י ר"ל כנ"ל כיון שנתגאה משום שלא האמין בה' שמשגיח בתחתונים, וז"ש 'מפני' ר"ל להדבק במדותיו של הקב"ה מה הוא עניו אף אתה תהא עניו:

וזש"ה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' ר"ל שראו בני ישראל שהכל בא מה' ולא מאת המערכה והקב"ה משגיח גם בעוה"ז דהוא מדת ענותנותו אז ישיר משה פי' רש"י עלה בלבו לומר שירה והוא כמו"ש הרמ"א כשישים האדם אל לבו שויתי ה' לנגדי תמיד, אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל אף כי גדול ה' ומהולל מאוד עכ"ז לא שם משטרו ביד מערכת הכוכבים כ"א בענותנותו משגיח במעשה התחתונים לשלם להם כדי מדתם וכפרי מעלליהם וע"כ סוס ורוכבו רמה בים להורות שהוא בכבודו משגיח גם בתחתונים:

אז ישיר משה וגו' פירש רש"י אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וצ"ב ונראה עפימ"ש באוה"ח לעיל סו"פ בא עה"פ והי' לאות על ידכה ואמרו ז"ל ידכה יד כהה שהיא יד שמאל וצריך לדעת מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצות כי היא המשובחת ופי' כי הכתוב עצמו נתן טעם הדבר במ"ש כי בחוזק יד יש לך לדעת כי הבוב"ה יש במדותיו ב' בחי' הא' נקרא יד הגדולה והא' תקרא יד החזקה, יד הגדולה הוא ימין צד החסד והטוב והיד החזקה היא הגבורה שבשמאל המשלמת לעושי רעה כרעתו והנה בהוצאת ישראל ממצרים נטה ה' יד החזקה והכה שונאיו עשר מכות אשר לזה תהי' הנחת תפילין ביד כהה שלנו שהיא דוגמת יד החזקה מוציאה אותנו ממצרים וז"ש הכתוב כאן כי בחוזק יד ונכון עכ"ל:

ונראה דטעם זה מכוונת יחד עם מה שאחז"ל בטעם הנחת תפילין על יד שמאל להיות מכוון כנגד הלב שבצד שמאל לשעבד בזה תאות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש, דהנה כבר עמדו המפו' אהא דכתיב ואני אקשה את לב פרעה וכתיב כי אני הכבדתי את לבו וגו' וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי לענשו, והרמב"ן תי' בפ' וארא כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו ותשובה ע"י הכרח אינו כלום ע"כ הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה אולי ישיב וישלחם מרצונו ע"י שיבחר בטוב והוא עמד ברשעו ע"כ נענש אלו תורף דברי הרמב"ן עיי"ש, מדברי הרמב"ן נלמד דהיד החזקה אשר עשה ה' במצרים בעבור שכבד לב פרעה עד אשר גברו עליו המכות וע"כ נענש וא"כ הוא הטעם בעבור חוזק יד היינו המכות שעשה ה' במצרים על הכבדת לבו שהוא מרמז על יד שמאל וכן הוא לרמז בזה שיד שמאל הוא כנגד הלב לשעבד בזה את לבו להשי"ת למען לזכור כי בעבור זה עשה ה' וענש את פרעה על אשר הכביד לבו נגד רצון השי"ת והבן:

וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ופירש רש"י יד הגדולה היינו הגבורה הגדולה ואז כשראה הנס היינו היד החזקה אשר עשה ה' במצרים עלה בלבו דייקא לומר שירה היינו שראה כי הנס הי' על הכבדת לב שהי' לפרעה ועלה בלבו דייקא לומר שירה להלל לה' בלב ונפש ואחר כוונת הלב הן הדברים והבן:

אז ישיר משה, ופירש רש"י אז כשראה הנס:

י"ל עפי"מ דאי' במס' מגילה באותו שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני ע"ש והקשיתי לשאול א"כ למה אמרו משה ובני ישראל שירה הא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים ועי' מ"ש בזה בשירת הים:

ונראה לפע"ד דהנה הקשו המפורשים למה לא אמרו בני ישראל שירה על נסי מצרים והמתינו עד נס הים ויש לומר דהנה נסי מצרים הי' הכל להעניש המצרים, ובני ישראל שלא שלטה בהם העונש נשארו על דרך הטבע ובים העונש של מצרים הי' בדרך הטבע כי ירדו לים ונטבעו אבל ישועת ישראל הי' שלא כדרך הטבע שהלכו ביבשה בתוך הים ועי' בס' ישועת יעקב עה"ת ולפי"ז י"ל דמשו"ה לא אמרו שירה על נסי מצרים כיון דע"ז שלא שלטה בהם העונש לא הי' צריכים לומר שירה כיון דזה הי' בטבע ועל מה שלקו המצרים ג"כ אין לומר שירה דהא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים אבל אצל הים אמרו שירה שנעשו להם נס שלא כדרך הטבע שהלכו ביבשה בתוך הים אבל על מה שנטבעו המצריים הי' בדרך הטבע ועל מה שנעשה בדרך הטבע אין אומרים שירה כמו שאין אומרים שירה בכל עת במה שאין בעל הנס מכיר בניסו וא"כ אפי' אם הי' ראוי לומר שירה על מפלתן של רשעים כיון שנטבעו בדרך הטבע לא הי' להם לומר שירה ולפי"ז לא קשה למה אמרו בני ישראל שירה ולמה המלאכים לא הי' רשאים לומר שירה ולהנ"ל י"ל דהא אצל בני אדם קרוצי חומר יש חילוק בין דבר הנעשה בדרך הטבע או שלא כדרך הטבע וע"כ אמרו שירה רק על מה שנעשה להם הנס אבל לא על מפלתן של המצריים שהי' בדרך הטבע אבל אצל המלאכים שוכני רומה גם מה שנעשה בדרך הטבע אחד הוא להם בעיניהם כמו שנעשה שלא כדרך הטבע דהא גם הטבע הוא הכל בהשגחה מאת המסבב כל אמר ויהי וא"כ כשיאמרו המלאכים שירה הי' צריכין לומר גם על מה שנטבעו המצריים וזה אינו רשאי לשמוח על מפלתן של רשעים:

והנה למעלה אמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ואמרו במדרש תהי' שותקים מלומר שירה, כיון שמתחלה הי' סבור משה שהנס והישועה תהי' כמו שהי' במצרים ע"ד עונש למצרים והישועה תהי' ממילא לישראל בזה שלא ישלוט בהם העונש וא"כ באופן זה אין ראוי לומר שירה כמו שלא אמרו על נס מצרים וע"כ ואתם תחרישון מלומר שירה אבל אח"כ כשנעשה הישועה לישראל ע"ד נס והמפלה למצרים בדרך הטבע וע"כ אז כשראה אופן הנס שהוא שלא כדרך הטבע לישראל עלה בלבו שע"ז יש לומר שירה כיון שעיקר הנס הוא שנעשה טובה לישראל שהלכו ביבשה בתוך הים:

אז ישיר משה וגו':

במד"ר הה"ד נופת תטופנה שפתותיך, בדבר שהם חוטאים הם מתקנים אמר משה באז חטאתי לפניך שאמרתי ומאז באתי אל פרעה באז אני מתקן אז ישיר:

ונראה דהנה הרמב"ם פ"ו מהל' תשובה הקשה הלא כתיב ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצרים לעשות רע ולמה נפרע מהם, ותי' הראב"ד שם כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו עכ"ל:

ויש להקשות על תי' הראב"ד מהא דהקשו המפו' היכן נתקיים הגזירה של ועבדום ועכו אותם ארבע מאות שנים והלא לא הי' מעבודה וענוי למחצה ולשליש ותי' כובד העבודה שעשו בהם באותן השנים דכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה נחשב כאלו נשתעבדו בהם ד' מאות שנה, עי' בפר"ד וא"כ לפי"ז קשה שוב קושי' הרמב"ם אמאי נענשו המצרים אע"ג שעבדו בהם בפרך מ"מ הא כובד העבודה השלים השנים אשר היתה הגזירה ד' מאות שנים וא"כ הכובד העבודה בכלל הגזירה היא דאלולי כובד העבודה הי' מתעכבים במצרים עוד עד ד' מאות שנים:

אך י"ל לפי דברי המדרש בפ' בא עה"פ החדש הזה הה"ד קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות שנקראו הרים כדכתיב שמעו הרים וגו' וא"כ מבואר משם דגם בלא כובד העבודה הי' נגאלים בזכות אבות קודם שהגיע העת קץ דהא ל"ל דכובד עבודה השלים הקץ א"כ זכות אבות מאי מהני וא"כ לפי"ז שפיר קאמר הראב"ד דנענשו בשביל כובד העבודה שעבדו את בני ישראל בפרך:

ובזה יש לפרש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים אז ישיר משה ובני ישראל וגו':

דהנה מבואר ביש"מ פ' וישב בשם הירושלמי שהצדיקים שהנס נעשה להם בדין אינם מחוייבים לומר שירה רק שאומרים בדרך נדבה אבל שאר ישראל שעושה להם בחסדו הם מחוייבים לומר שירה ועיין בייט"פ לחנוכה שכתב ג"כ הכי מדעת עצמו עיי"ש וי"ל בזה כיון שראו ישראל את מצרים מת על שפת הים, והי' קשה להם למה נענשו מצרים וכי מפני שעבדו בהם בפרך הוא כובד העבודה הא אדרבה שהיא השלים הזמן של הגזירה וע"כ צ"ל שהי' יוצאים גם בלא"ה קודם הזמן מפני זכות אבות וא"כ דנעשה להם הנס כ"א מחסדו ית"ש דזהו ג"כ מרוב רחמיו וחסדיו של הקב"ה לזכור לנו זכות אבותינו אם אינם כדאים מעצמם ע"כ אז כשראו הנס מה שנעשה עם המצריים הבינו כי מחוייבין לומר שירה ולכן אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' דייקא רומז כי החסד היא מה' מלא רחמים ומחויבין בדין לומר שירה: והנה משה שאמר להקב"ה ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה:

היינו כי חשב בדעתו דמה שנכבד העבודה על העם הוא כדי לצאת קודם הזמן וע"כ כיון שבא משה לגאול אותם עתה הי' עוד יותר כובד העבודה כדי שיהי' תיכף נשלם הזמן אבל משה רבע"ה ביקש מהקב"ה שגם בלא כובד העבודה יצאו קודם זמנם, בזכות אבות ידלג על ההרים כנ"ל וע"כ הרע למשה ואמר לו הקב"ה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם היינו גם עתה עוד קודם שנשלם הזמן עכ"ז יהי' עונש לפרעה ולמצרים והוא כי ביד חזקה ישלחם כיון שיצאו בזכות וא"כ מגיע לו עונש בעבור כובד העבודה וזהו ביאור המדרש אמר משה באז חטאתי לפניך היינו שהרע למשה על כובד העבודה כדי שיגאלו ישראל בזכות אבות א"כ הוא בחסדו של הקב"ה ע"כ מחויבין לומר שירה:

ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו וגו' דאם ימיתו מה להם בסיר הבשר, למען אנסנו הילך בתורתי צ"ב:

ונראה עפי"ד הגמ' תענית (ד' כ"ה) במעשה דר"א בן פדת דהוי דחיקא לי' שעתא וכו' א"ל ניחא לך דאחריב עלמא והדר איברי וכו' א"ל שני דחיי נפישין או דחיינא א"ל דחיית א"ל אי הכי לא בעינא, ופי' במהר"ם מלובלין דעיקר רצונו של ר"א שלא יהי' לו עניות מפני שהי' ירא שלא יעביר אותו על דעתו מדעת קונו וכמו שאמרו חכמינו ז"ל עניות מעביר על דעת קונו וכששמע דמאי דחיי כבר נפישין א"כ כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא ע"כ אמר א"ה לא בעינא עכ"ד עיי"ש:

ובזה פירשתי המדרש בפ' ויצא שאמר יעקב אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי אליעזר עבד אברהם מה כתיב בי' וכל טוב אדוניו בידו אני אין בידי לא נזם ולא צמיד אחד חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ע"כ יל"פ דיעקב אע"ה הי' ירא לנפשו כשהי' צריך להיות בבית לבן שלא יעבור אותו מדעת קונו ע"י העניות כיון שלא הי' בידו כלום והנה קודם שהי' נטמן בבית עבר י"ד שנים הי' בן ס"ג שנים כנודע ולא הי' אז רוב שנותיו וע"כ ירא לנפשו פן יחטיא אותו שם כיון שאין בידו מאומה ואח"כ כשהי' בבית עבר י"ד שנים וכבר עברו רוב שנותיו אשר הי' חי ע"פ האדמה חזר ואמר לית אנא מוביד סבריי מן בריי ר"ל שאינו ובקש עוד שלא יחסר לו כל בעוה"ז כיון שהוא מובטח שלא יחטא וזה שאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כמו"ש שם בגמ' ניחא לך דאחריב עלמא והיינו מפני שמזלו גרם לי' שיהי' דחיקא לי' שעתא וא"א לשנות המזל כ"א שיחרב עלמא והדר איתבראו וגם ביעקב י"ל שאמר כיון שכבר עברו רוב שנותיו אין רצונו לשנות המזל וכו':

וזה שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בשבתינו על סיר הבשר באכלם לחם לשובע ולכן הי' עובדים את ה' ולא כן בלכתם במדבר אולי ע"י הדחק יעבירם מדעת קונם ויאמר ה' להם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, למען אנסנו הילך בתורתו היינו כיון שלא יחסר להם דבר יוכלו לילך בתורתו באין מפריע:

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא:

ופירש רש"י צורך אכילת יום לקטו ביומו ולא היום לצורך מחר וצ"ב וגם מהו הנסיון בזה אם ילכו בתורת ה':

ונראה עפי"מ דאיתא בש"ע או"ח סי' רל"א בכל דרכיך דעהו שכל כוונתו יהי' לשם שמים דכל עשיית שאדם עושה אף לצרכי עוה"ז יכוין לעבודת הבוב"ה בשעה שאוכל שיהי' לו כח לעבוד עבודת הבורא ית"ש ובזה פירש בס' בית שמואל אחרון פ' שמיני דברי הגמ' הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא דהנה החכם אוכל כדי שיהי' לו כח לעבוד עבודת הבוב"ה והפתי מחוסר דעת אוכל שיהי' לו כח לעבוד עבודת עוה"ז להרויח ממון ולמה לו ממון כדי שיהי' לו לאכול וא"כ אוכל לחם שיהי' לו לחם והיינו בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא שאוכלים לחם שיהי' אוכלים אח"כ גם כן לחם עכ"ד ויש לפ' בזה משה"כ היא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה דהנה ידוע שהמן נקרא לחם אבירים מזון הרוחני הנותן חיות לנפש האדם לטהר ולזכך האיברים שיהי' מוכנים לעבודתו ית"ש כמו שאמרו חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וע"כ הוא הלחם ר"ל הוא לבדו ולא לחם אחר אשר נתן ה' לכם לאכלה ולא לאכול אותו הלחם כדי לאכול עוד לחם והיינו נהמא בנהמא כיון שהוא מזון רוחני ובזה נעשה כלי מוכן לקבל עליהם עול תורה ומצות:

וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כמו"ש בש"ע הנ"ל שיהא כל עשיותיו לשם שמים וע"כ על טעם זה נקרא המן ג"כ לחם מן השמים דאכילתו הוא לצורך שמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ופירש רש"י לצורך אכילת יומו ילקטו ולא ילקטו לצורך אכילת מחר היינו שלא יאכלו היום כדי לאכול למחר למען אנסנו הילך בתורתו היינו בזה יקיימו בכל דרכיך דעהו וילכו בתורת השם בכל דרכיהם:

כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו': ויש להבין למה צריך לכתוב זאת בספר, וגם הלשון שים באזני יהושע צ"ב גם מדוע במלחמת עמלק שהי' בימי משה הי' ע"י מלחמה והיינו ע"פ הטבע כמו שנאמר וצא הלחם בעמלק ולעתיד לבא במהרה נאמר כי מחה אמחה דמשמע ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו ואפשר לומר עפימ"ש בס' קדושת לוי במאמרי חנוכה בקדושה שני' הטעם דלא נקבע לקרות מגלת חשמונאים כמו מגלת אסתר כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא והמתנהגים ע"פ התורה א"צ לשום פעולה גשמיות וכזה הי' הנס של מרדכי ואסתר שלא עשו שום פעולה לכן זה הנס קורין המגלה והיא תורה אבל הנס של חשמונאים שהי' איזה סיוע פעולה גשמיות ממעשה התחתונים שהי' דרך מלחמה והתורה היא כמו שהי' בתחלת הבריאה קודם חטא אדם הראשון שכל הטבעים יעשו שליחות בי"ד בלי שום פעולת התחתונים לכך אין קורין מגלת חשמונאים עכ"ד הצורך לעניננו, ובזה י"ל דמשום זה בימי משה הי' התגברות ע"י מלחמה והיא פעילה גשמיות דהא דרשו חכמינו ז"ל ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שרפו ידיהם מן התורה וע"כ כיון שהי' בלי תורה לכן לא הי' מתנהגים שלא עפ"י הטבע כ"א ע"י פעולה גשמיות לא כן לעת"ל שיעבור רוח הטומאה מן הארץ וימלא הארץ דעה והכל יהי' דבקים בה' ובתורתו יהי' הישועה שלא עפ"י הטבע בלי שום סיוע מפעולת התחתונים כ"א ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו:

וזש"ה כתב זאת זכרון בספר דהתגברות על עמלק שיהי' לעתיד תכתוב בספר לקרותו בכל דור ודור כי תורה היא וללמוד אותה צריך ושים באזני יהושע ע"י הקריאה היא שימה באזני יהושע ואמר הטעם כי מחה אמחה בעצמי את זכר עמלק שלא עפ"י הטבע וע"כ צריך לקרותו כיון שהוא תורה:

ובזה יש לפרש מה שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ואמר לו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה, דהנה משה רצה שיהי' הכל עפ"י נס בלי שום פעולה גשמיות כ"א ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו וע"כ אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל למה צריך הוא לילך לפרעה ולמה לא יעשה הקב"ה נס בלי שום פעולה גשמי היינו על ידי שליחות בו"ד והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם תעבדון את הא' ור"ל כיון שעתה הוא עוד קודם שקבלו ישראל התורה לכן ההנהגה היא עפ"י הטבע קצת וצריך לשליחות לפרעה על ידי בו"ד:

כי יד על כס ק' מלחמה לה' בעמלק מדור דור להבין פי' הכתוב בפשיטות אפ"ל עפימ"ש חז"ל במשנה (ר"ה ד' כ"ט) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא לומר לד כל זמן שהי' ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין וכו' עיי"ש, והנה אמרי' בגמ' יומא (פ"ו) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, והנה עיקר התשובה היא החרטה וקבלה בלב בשיעבוד הגוף והנפש לעבודתו ית"ש:

וזש"ה כי יד על כס י"ק היינו במה שהרים משה את ידיו לאל עליון לשעבד את לבן של ישראל לאביהם שבשמים וזהו על כס י"ק דהא הקבלה בלב מגעת עד כסא הכבוד בזה מלחמה לה' בעמלק עי"ז דידן נצח דכיון שהי' ישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין ולה' הישועה ללחום לנו באויבינו ולמחות שמו של עמלק במהרה בימינו אמן יתרו וישמע יתרו - את כל אשר אי למשה וגו' וברש"י ז"ל מה שמיעה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ובגמ' זבחים (ד' קט"ז) איתא בזה הלשון מה שמועה שמע ובא להתגייר, קריעת ים סוף ומלמחת עמלק:

והקושי' מפורסמת דמה מקשה מה שמועה שמע ובא הלא מפורש בקרא וכן מה מתרץ קריעת י"ס ומלחמת עמלק הלא כתיב את כל אשר עשה וגו' ולמה נקט רק ב' דברים הללו, ונראה לפ' בס"ד דהנה הר"ם אלשיך ז"ל סוף פרשת בשלח הקשה מה גדלה החרדה הזאת במלחמת עמלק שהי' צריך משה להרים ידו כל היום ואהרן וחור לתמוך ידיו מזה אחד ומזה אחד וגו': ובכל אלה רק החלישו אותו ולא כלו אותו מן העולם וכי ח"ו יש מעצור ביד הקב"ה להפיל שר שלו מן השמים תחת כפות רגליהם ואח"כ ממילא יכלה אומתו מלמטה כדמצינו בשארי אומות יפקוד ד' על צבא מרום ואח"כ על מלכי האדמה וגו' וכדאיתא בקריעת י"ס וירא ישראל את מצרים ודרשו ז"ל את שר של מצרים וכן מצינו בכמה מקומות מפורסמות:

ותי' דחילוק יש בדבר כי בשארי אומות ודאי כן היא שמשפיל מקודם את השר ואח"כ ממילא כלתה הרעה אליהם למטה, אבל לא כן במלחמת עמלק ידוע שהשר שלו הוא השטן הוא היצה"ר הוא הס"מ שמו אשר כל מפלתו תלוי בבחירתנו להתגבר עליו ולהשליט עליו היצר טוב ולעקרו מקרב לבבינו ואח"כ יגמור השי"ת וימחה שמו מלמעלה, ובזה פי' כי מחה אמחה פי' כי אם מחה מלמטה אז אמחה מלמעלה את זכר עמלק מתחת השמים עכת"ד: ונקדים עוד דהנה בס' יש"מ פ' אמור הק' על מה דאי' בפ' החולץ על מה שאמרה רות עמך עמי שאמרה לה חמותה אסר לן ע"ז וע"ז השיבה אלקיך אלקי ותמה ע"ז הלא עיקר הגירות היא מה שפירשה מע"ז וקבלה עלי' יהדות ועול מלכות שמים ומה השאלה ומה התשובה ומביא שם בשם ס' עיר בנימין שעמד ע"ז ומביא מספרו נחלת בנימן שעמד על המחקר בעיקור קבלת גרים דלכאו' הוי כעין השגת גבול כי בהנחל עליון גוים מסר לכל אומה ולשון שר שלהם רק יעקב בחר לו ד' וגם האומות קבלו עליהם שר שלהם כ"א לאדון ופטרון ומי יפקיע שיעבודם:

אך יש לזה ב' תירוצים הא' כי אין ביד האבות לשעבד לדורות הבאים אחריהם לדעת כמה רבוותא כנזכר בטויו"ד סי' רכ"ח, או כמו"ש הגאון בעש"מ כי גרים מינן הוי ואדחי, והנה בס' זרע ברך שני עי' עה"פ לא יהי' לך אלקים אחרים על פני פירש רש"י ז"ל כ"ז שאני קיים ופי' הוא שלא תאמר שלא נצטוו על ע"ז אלא אותו הדור בלבד ועפי"ז מביא הרב בעיר בנימן הנ"ל להלכה פסוקה שיש כח ביד האבות לשעבד דורות הבאים אחריהם ולכן אמרה נעמי לרות אסר לן ע"ז ואף שלא נצטוו רק אותו הדור בלבד ע"כ מדכתיב על פני מוכח שיש להם כח זה וא"כ גם אתם אסורים להתגייר וממ"נ ולכן השיבה רות אלקיך אלוקי פי' כתי' הב' כי אין זה השגת גבול כי גם אלקיך אלוקי דמינן הוי ואידחי עכ"ד, ועפי"ז נראה לי לתת טעם נכון למה שאמרו אין מקבלין גרים לעת"ל כי אז יהי' הבירור והפירוד כמש"ה ובחנתי' כבחון את הזהב וצרפתים כצרוף את הכסף ולא יהי' מן הדחיים כלל כידוע, והנה הקשו על יתרו למה איחר פעמיו לבא להתגייר א"ע ולמה לא הספיק לו נס יצ"מ ונפלאותיו שהכה ראשית אונם ועשה שפטים בא' ולמה המתין על קי"ס ומלחמת עמלק ולהנ"ל יוצדק דיתרו הי' חושש לנפשו ומתיירא אולי הוא גמר הבירור ולא שייך התי' מינן הוי ואידחי וא"כ בטל הגירות מכל וכל כקו' עיר בנימן הנ"ל אבל אחר ששמע קי"ס שהפיל הקב"ה שר שלהם כנראה מס' הזהר בשלח נ"ב ע"ב וז"ל ההוא שלטנא ממנא דמצראי אחמאי לון קוב"ה דאעביר לי' בנהר דינור דהו' בשפתא דימא רבא מת מ"ט מת דאוקמיה דאעבירי לי' מההוא שלטנותא דילי' עכ"ל: הרי שהשי"ת מפיל תחלה את השר של האימה מתחת, גם שמע מלחמת עמלק שהי' איפכא כנ"ל בשם האלשיך שהוצרכו לכל החרדה והטורח כנ"ל ע"י משה ואהרן וחור ויהושע עם אנשים נבחרים ואח"כ החלישו אותו וע"כ כתב האלשיך דשר של עמלק הוא הס"ס תלוי בבחירתינו ומוכח שעדיין לא הי' הבירור נגמר דלעת"ל יעבור רוח הטומאה מן הארץ וימחה שמו מתחת השמים ואין זכר למו וא"כ שייך שפיר התי' של בעל עשרה מאמרות דמינן הוי ואדחי ולכך בא עכשיו וזה שאלת הגמ' מה שמועה שמע ובא להתגיי"ר קריעת י"ס ומלחמת עמלק וא"ש:

וישמע יתרו וגו' וברש"י מה שמיעה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק: וי"ל עפי"ד הגמ' חולין (דף ז') ברפב"י שאמר לנהר גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר לי' אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה אני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, ופי' המהרש"א שהתשובה היתה שהספק שלי התלוי בבחירה שלי טוב מודאי שלך שההכרח לא ישובח ולא יגונה וספק שלי התלוי בבחירה כדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים טוב מהם עכ"ל: ובזה י"ל בדברי המדרש לעיל בפ' בשלח וז"ל וכיון שהלך משה לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה בשישי, וי"ל דה"ק הים שהוא הולך לעשות רצון קונו עוד מיום השלישי וא"כ כבר קדם לו הציוו מהקב"ה שילך כדרכו של הים וע"כ הוא קודם למשה אף שגם הוא הולך לעשות רצון קונו דמאי אולמא האי מצוה מהאי מצוה דקדים אבל לפי האמת דמה שעשה משה רצון קונו הוא טוב יותר ממה שעושה הים כיון שאדם הוא בעל בחירה אבל הים שעושה הכל בהכרח אינו משובח כמו מעשי בני אדם כנ"ל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

והנה דבר זה דהכל בידי שמים חוץ מי"ש יש ללמוד ממלחמת עמלק כמו שכתבתי לעיל בסמוך מדברי הרמ"א שהשר של עמלק הוא הס"מ ויצה"ר וזה תלוי רק בבחירתינו להתגבר עליו ולעקרו מקרב לבבינו כנ"ל, וכבר הבאתי כ"פ את דברי החינוך בפ' לך שהשורש מצות מילה הוא תשלום הבריאה ומה שלא נברא הארם כן לרמז על צורת הנפשות הוא ג"כ ע"י פעולת האדם עכת"ד, וא"כ מבואר דמצות מילה הוא ג"כ לרמז על הבחירה:

וז"ש מה שמועה שמע ובא היינו בא להתגייר ולמול א"ע וכמ"ש בגמ' ויחד יתרו שהעביר חרב חדה על בשרו ומנין נודע לו ששמע שהכל תלוי בבחירה של האדם כי ע"כ בא הרמז ממצות מילה ואמר ששמע קרי"ס ומלחמת עמלק שמתוך שניהם יש ללמוד ענין הטוב שבאדם שעושה רצון קונו ע"י הבחירה דמשו"ה נקרע הים לפני משה וגם ענין מלחמת עמלק הוא מפני שתלוי בבחירתנו עד אשר ישקיף וירא ה' וימחה את שמו בב"א:

עוד י"ל מה שמועה שמע ובא וכו' עפימ"ש א"ז זצ"ל בייט"ל פ' תצוה לפרש המשנה בר"ה (דף כ"ט) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא לומר לך כ"ז שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין וכו', דהנה כ' בעקידה שער ס"ד באריכות ותו"ד להגיע אדם אל שלימותו צריך שתהי' השקפתו אל הטוב שבשרשי מציאותו ולא על הרע שבו כי השרשים הטובים יחייבוהו לפעול פעולות טובות אמנם הרעות יחייבו אל הפחותים ועד"ז נאמר שכחי עמך ובית אביך היינו החומרי וזכור כי ממקום קדוש לקחת עכ"ד: וז"ש והיה כאשר ירים משה להתנשאות למעלה ואז"ל בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה שיש בהן ולא אל הפחיתות שבהן ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים ר"ל מכח הצורה שזה חלק הקב"ה והוא אבינו לא אל חלק החומרי שהוא מאב ואם החומרים אז וגבר ישראל אבל כאשר יניח ידו ר"ל להסתכל למטה לבחי' שפלות ופחיתות אז וגבר וכו' עכ"ד ז"ל:

ובזה י"ל הפ' ופרעה הקריב וישאו בנ"י את עיניהם וגו' ודרשו חז"ל הקריב את לבם לאביהם שבשמים ר"ל דהקריב את לבם שיהי' וישאו בנ"י את עיניהם היינו להסתכל למעלה שבהם ולא לפחיתות וכנ"ל:

וז"ש מה שמועה שמע ובא ונתגייר מדוע לא הביט אל פחיתות ערך שבו ובית אביו שהי' מזרע חם אבי כנען המקולל כ"כ ברבינו בחיי על גיורא עד עשרה דרי שהי' דור עשירי לחם אבי כנען והאיך מלאו לבו לגייר עצמו ולהסתפח בנחלת ה' והי' כמשיב קריעת י"ס ומלחמת עמלק ר"ל משם בארה שצריך האדם להתנשאות עצמו בדרכי ה' כמו שמצינו על הים וישאו בנ"י את עיניהם וכמו כן במלחמת עמלק כאשר ירים משה ידו ועי"ז מלאו לבו לבא להתגייר ועי' מ"ש בפ' שלח:

אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' וקשה שתי פעמים אשר הציל ל"ל גם עתה ידעתי הלא כבר שמע, עי' רש"י, וי"ל עפימ"ש בקדושת לוי בכללות הנסים ותו"ד כי מאתו לא תצא הרעות רק הכל טובות וכל מכה היה טובה לפרעה שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו חשקת של הצדיקים שעל ידם יהי' קידוש ש"ש אפי' ע"י הכאות ויסורים כדמצינו ברע"ק שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו אך שהאומות אטומים להבין התועלת הזה:

ובזה פי' אאז"ל ביש"מ פ' בא אות ה' ליישב הקושי' על הכבדת לב פרעה כיון דבאמת טובה הוא להם שיתקדש ש"ש על ידם ע"י האותות והמופ' א"כ אין בזה עוות משפט אם הכביד את לבם כדי שיעשה להם האותות ואדרבה חסד גדול הי' להם עכ"ד ומבואר מזה כשם שעשה ה' לישראל טובה במה שהצילם מיד מצרים כך גדלה הטובה גם להם שנתקדש שמו יתב' בעולם:

וז"ש יתרו והודה וברך לה' שני פעמים הא' מה שעשה ה' טובה לנו ואמר אשר הציל אתכם דייקא וגם אשר הציל את העם אפי' אם לא הי' זאת לנו רק אחד מן העם אך כיון שנעשה הנס ונתקדש שמו ית' בעולם ע"י וא"כ נעשה טובה להם ואמר דלכן הוא טובה למצרים כיון דעתה ידעתי כי גדול ה' וגו' והיינו ע"י המצריים נתוודע שמו בעולם וע"כ יש להודות על הטובות שנעשה להם:

ועם זה יתבארו דברי רש"י ז"ל ויחד יתרו שנעשה בשרו חידודין והי' מיצר על איבוד מצרים ועכ"ז הי' מברך לה' משום דאף שנאבדו מ"מ הי' טובה להם וע"כ יש להודות ולהלל גם בשביל המצריים וע"כ ויחד יתרו שמח בשביל קידוש השם שנעשה ע"י המצריים, וב' הפירושים עולים בקנה אחד: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים, פירש"י ומשה היכן הי' כו' עוד שם מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:

יש לפרש עפימ"ש בס' פנים יפות בע' משפטים לפ' ויחזו את הא' היינו שהיו נהנין מזיו השכינה וזהו שאמר ויאכלו וישתו והוא ההפרש שנאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא שלא רצה להנות מזיו השכינה וכמ"ש ויהי משה וגו' לחם לא אכל דהיינו שאפי' לחם שמים שהמלאכים אוכלים והוא מזיו השכינה גם זה לא אכל כי מחמת הדביקות בה' האמיתי הי' בו שביעה ולא רצה להנות מזיו השכינה עכ"ד עיי"ש:

וזש"ה לאכל לחם לפני האלקים ופירש"י שהיו נהנין מזיו השכינה נהנין דייקא ובזה הרי נקרא שאכלו לחם לפני הא' במה שהיו מתענגין מזיז השכינה כאלו אוכלין ושתין וע"כ משה לא הי' שם דזה הי' מלתא זוטרתא לגבי משה דהוא היה במדרגה נעלה מזה שלא רצה להנות מזיו השכינה וע"כ משה אין כתיב כאן כי עבד נאמן הוא שלא רצה להנות מזיו השכינה וע"כ לחם לא אכל לפני הא' והבן:

אם את הדבר הזה תעשה וגו' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום, יל"פ עפי"ד המדרש בפ' משפטים ועוז מלך משפט אהב הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושים הדינים הוא נוטל את תורתו מכם שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשה הדין:

וי"ל בזה משה"כ ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום דהנה אמרו חז"ל במשנה סופ"ק דאבות על שלשה דברים העולם קיים על הד' ועל האמת ועל השלום והנה התורה נקראת אמת כטעם תורת אמת, והנה לפי דברי המדרש הנ"ל עי"ז נתן לנו הקב"ה התורה אם עושין הדינים וא"כ כלום חסר מן הג' דברים שהעולם קיים רק השלום וע"כ אמר הכתוב ה' עוז לעמו יתן דהוא התורה שנקראת עוז כנ"ל אשר נתן לנו ע"י שעושין הדינים וע"כ יברך אותנו גם בשלום כדי שלא יהיה חסר דבר מן השלשה דברים וזשה"כ אם את הדבר הזה תעשה וגו' ויכלת עמוד היינו שתוכל לקיים הדינין וע"כ גם בזה יברך ה' אותנו אשר כל העם הזה יבא בשלום:

ומשה עלה אל האלקים וגו' יתבאר עפי"מ דאיתא בספה"ק בשם המגיד ז"ל במה שאמרו חז"ל דרכו של איש לחזור אחר אשה כי אהבה נקרא איש ויראה נקרא אשה כמ"ש אשה יראת ה' וכשיש לאדם יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ומתנה כדכתיב אוהבם נדבה עכ"ד:

[הובא בייט"ל סו"פ בראשית.] ובזה פירשתי משה"כ ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות נח וגו' צדיק תמים וגו' את ה"א התהלך נח היינו שהי' צדיק בשלימות המדות יראה ואהבה וע"כ יקרא בשם תמים שלא חסר לו ואמר הכ' את הא' התהלך נח ופי' התרגום בדחלתא דה' הליך נח היינו דמדת היראה עשה לו מעצמו שהי' לו י"ש וע"כ ונח מצא חן בעיני ה' דהוא מדת אהבה שהוא מדת החן זה מצא בעיני ה' שבא לו כמציאה ובהיסח הדעת והיינו כנ"ל דאדם שיש לו י"ש הקב"ה נותן לו אהבה בנדבה:

וז"ש ומשה עלה מעצמו אל הא' היינו שמעצמו היה לו י"ש והלך בדחלתא דה' בלי עזר ממעל ואח"כ נתן לו הקב"ה מדת אהבה, וז"ש ויקרא אליו ה' רומז כמוש"ל ונח מצא חן בעיני ה' כ"כ הגיע למשה מדת אהבה מלמעלה ואמר הכתוב כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה דאם יעלה מעצמו קודם למדת י"ש אז יבוא אליו מדת אהבה מלמעלה מעצמו:

א"י ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' וגו' ודקדק באוה"ח למה עלה משה קודם שיקרא לו ה' וברש"י כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה וצריך ביאור:

ונראה עפימ"ש בטו"ז ס"א סק"ב בפירוש דברי הטור אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי דקשה סיפא למה לי וכתב שם שיש ב' מיני התעוררת תחלה מעורר למטה ואח"כ בא עליו התעוררת העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררת שלו מלמטה אין צריך לסייע התעוררת שלמעלה וע"כ אמר אני מעורר את השחר ומעלה הזאת אינו אלא לדוד וכיוצא בו עכ"ד הטו"ז ויתבאר בזה הכתוב ומשה עלה אל האלקים שהתעורר מקודם למטה מעצמו ואח"כ ויקרא אליו ה' היינו שבא לו אח"ז ההתעוררת העליון שקרא אליו ה' לסייע לו ורמז ה' אליו לאמור לבנ"י כה תאמר לבית יעקב שישמרו כה דרכי ד' להתעורר עצמו מתחלה בלי שום סיוע דלעילא רק אח"כ יצפו להתעוררת העליון, דלמשה לעצמו הי' במדריגה דלא הי' צריך כלל להתעוררת למעלה ורק רמז כן לצורך בני ישראל, וזה שפירש רש"י בלשון הזה שנאמר במשה שעלה קודם אל הא' ואח"כ קרא אליו וכסדר הזה שלא יחליפו הסדר להתעוררת עליון מקודם ואח"כ יתעורר עצמו כ"א לילך תמיד כסדר הזה וכלשון הזה, ועי' מ"ש בפ' ויקרא:

ומשה עלה וגו' ובמ"ר באותו שעה בקשו מלה"ש לפגוע במשה צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם וכו' וצ"ב:

ונראה עפימ"ש בנזר הקודש פ' ע"ה סי' ג' לפרש דברי המדרש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מכל ע' אומות שיש לך אי אתה מצווני אלא על ישראל א"ל מפני שהם דבוקים לי שנאמר כי כאשר ידבק האיזור על מתני איש וגו' ופי' שם עפימ"ש בסופ"ק דסוטה התורה תחלתה וסופה גמ"ח בתחלה נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם סופה ג"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא, ופי' מהרש"א הטעם לפי ששורש התורה למעלה נאצלת ממדת החסד כדכתיב ותורת חסד על לשונה ולפיכך תחלתה וסופה גמ"ח ללמד ששורשה בנוי על מדרגת חסד, ואמרי' בביצה פ' המביא כתיב ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו והטעם לפי שא"א החזיק תמיד בעמוד החסד והכנסת אורחים ואברהם הנחיל מדה זו מורשה לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה וגו' וא"כ מהאי טעמא היות התורה שרשה בנוי על מדת החסד ראוי לזרע אברהם המחזיקים בעמוד החסד והצדקה ובהא דכתיב ובו תדבקון אי' בספרי וכי אפשר להדבק בשכינה אלא הדבק בדרכיו מה הוא גמ"ח אף אתה תהא ג"ח והיינו דאמר משה להקב"ה מדוע אתה מצווני את התורה על ישראל יותר מכל האומות ועז"א מפני שהם דבקים לי שמתדבקים בדרכי דרכי חסד ורחמי' ומדה זו נחלו מורשה מאברהם אביהם ולפיכך זכו הם להתקרב יותר מכל האומות לתורה הנקראת תורת חסד עכ"ד נזה"ק עיי"ש:

וז"ש המדרש באותו שעה שעלה משה למרום לקבל התורה בקשו מה"ש לפגוע בו לאמור לו מדוע הוא ראוי לקבל התורה יותר מן הכל וצר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם ואמר להם לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו וא"כ ראיתם בעיניכם כי הוא דבוק במדת החסד וע"כ התורה ראוי אליו שינתן התורה שהוא חסד לאברהם יותר מן הכל ולכן אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך התורה אלא בזכות אברהם שהוא הנחיל אתכם מורשה מדת החסד ולפיכך נתנה לך התורה:

ועם זה יתבאר המדרש פ' במדבר בשעה שקבלו את התורה נתקנאו בהם אוה"ע מה ראו אלו להתקרב יותר מן הכל סתם הקב"ה את פיהם וא"נ הביאו לי את ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין לי בני שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם דאוה"ע תמיהין ושואלין מדוע הקב"ה מצוה את התורה רק לישראל וסתם הקב"ה בזה את פיהם דישראל שהביא ספר יוחסין שלהם מאברהם אביהם אשר לבש במדת החסד ומדה זו מורשה לנו מאבותינו לכן הם ראויים לקבלת התורה אבל באוה"ע מה להם לקבלת התורה כי הם ההיפך ממדת התורה שהוא בבחי' חסד ורחמים:

עוד יתבאר ומשה עלה אל האלקים וגו' ופירש"י בלשון הזה וכסדר הזה, כי נודע דמתחלה צריך להיות סור מרע שלא לעשות מכל רע המפסיד בעבודה כדי שלא יהיה זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב לעשות המצות בשלימות כראוי וצריך להכין לעצמו מקודם מקום פנוי להתחזקות הקדושה לטהר לבו מכל שמץ וסמכו זה עה"פ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים, והנה שם אלקים נודע כי הוא יסוד הל"ת אשר הזהירנו ית"ש באם יעבור על אחת מהנה ענש יענש ח"ו והמ"ע הם משמו הוי' ב"ה כי המצות באים ממדת אהבה אשר קדשנו ולמדנו אורחת חיים והודיע לנו ממדותיו ית"ש:

וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו דרכו בקודש הי' מתחלה לשמור עצמו שלא יכשל באיזה ל"ת ואח"כ עי"ז היה מוכן בגוף קדוש וטהור מכל סיג ופגם לקבל עליו ולעשות המצות והיינו אח"כ ויקרא אליו ה' בא אליו מדה זו בשכרו לקיים המ"ע והוא בא משם הוי' ב"ה, ואמר לו השי"ת כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה היינו הסדר כן מתחלה לשמור עצמו מעבירה שלא יבא לידו ואח"כ יוכל לקיים המ"ע וע"כ אמר בלשון הזה מתחלה שם הא' ואח"כ בשם הוי' ית"ש:

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י פירש"י כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה, לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבנ"י אלו הזכרים:

אפשר לרמז בזה ע"ד שכ' בשב שמעתתא בהקדמתו לפרש אמרם ז"ל בת תחלה סימן יפה לבנים עפי"ד הזהר שמכנה להיראה בשם בת ולתורה בשם בן ואמרו באבות כל שיראתו קודמת לחכמתו וכו' וזהו בת תחלה היינו היראה סימן יפה לבנים היינו התורה דע"י היראה התורה מתקיימת:

ובזה יבואר הפ' בשירת האזינו וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו היינו מה שמקדימין בן לבת פי' תורה ליראה ויאמר אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה שמהפכין הסדר וע"י כן בנים לא אמן בם פי' גם התורה לא תתגדל ותתקיים בהם עכדפח"ח:

ובזה פירשתי מה שמצינו שאמר הקב"ה לאוה"ע ראשונות ישמענו שבע מצות שקבלתם היכן הם ר"ל ראשונות מה שצריך להיות בראשית החכמה היינו יראת ה' וע"כ שבע מצות שקבלתם היכן הם כיון שלא קדמה להם היראה ע"כ גם המצות לא קיימו [ועי' מ"ש בפ' במדבר] וזש"ה כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה היינו בזה הסדר דוקא קודם היראה ואח"כ החכמה, לבית יעקב אלו הנשים דבת רומז על היראה, ותגיד לב"י אלו הזכרים היינו אם יראתו קודמת יוכל להיות קיום להתורה, וז"ש אלו הזכרים היינו כינוי לתורה כנ"ל:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' כי לי כל הארץ:

יתבאר ע"ד דרוש דהנה כל זמן שישראל היו במצרי' עבדים היינו לפרעה ובזה שהוציאנו ה' ממצרים קנה אותנו להיות משועבדים לו כמו שפירש"י בפ' יתרו עה"פ אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים כדאי הוצאה זו שתהי' משועבדים לי, והנה אמרי' בש"ע חו"מ סי' קצ"ו דהגבהה קונה בעבד היינו שאם הרב הגביה את העבד קנאו, ועי' עוד בסי' קצ"ז דמשיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל אם החצר של אחד אינו קונה במשיכה אבל הגבהה קונה בכל מקום:

וזש"ה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ובהוצאה זו כדאי שתהי' משועבדים לי והקב"ה קנה אותנו לעבדים מתחת יד מצרים וע"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים היינו כיון שבכל דבר צריך קנין ע"כ נשאתי אתכם והיינו הגבהה, כי לי כל הארץ ר"ל הטעם בזה משום דלי כל הארץ דאצל הקב"ה הדין נותן דלא מהני משיכה כיון דמלא כל הארץ כבודו ובחצר של אחד לא מהני משיכה אבל מכיון שקנין הי' ההגבהה ע"י שנשא אותם על כנפי נשרים ומשו"ה מהני קנין להיות אנחנו עם ה' דהא קונין בהגבהה בכל מקום, [ועי' מ"ש בפ' תולדות עה"פ איש יודע ציד]:

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ופירש"י שרים, יתבאר עפי"ד הגמ' ברכות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ועי' ביש"מ פ' בשלח מ"ש שם בזעת אפך תאכל לחם והוא גזירה והקנס שנקנס על כל בני אדם וקאי על לחם הגשמי הנה באמת קאי גם על לחם התורה שנא' לכו לחמו בלחמי וע"כ אותן שתורתן אומנתם אין צריכין לשום השתדלות לטרפם לפי שנתקיים בהם הגזירה בעמל התורה עיי"ש:

וז"ש ועתה אם שמע תשמעו בקולי שתעשו רצונו של מקום ושמרתם את בריתי היינו שתהיו עמלים בתורה ותצאו ידי חובת קנס הקדום ע"י עמל התורה אז תהי' לי ממלכת כהנים ופירש"י שרים שתהא מלאכתן נעשית על ידי אחרים ועמדו זרים לעשות מלאכתן כשרים כאשר יהיה לעתיד והי' מלכים אומניך וגו':

והייתם לי סגולה מכל העמים וגו':

יתבאר דהנה ישראל כשקבלו התורה אמרו נעשה ונשמע ויש להבין כפל הלשון דהא נשמע הוא בכלל נעשה וי"ל דהנה עיקר לימוד התורה הוא ע"מ לשמור ולעשות והיינו תורה לשמה כדי שע"י התורה נוכל לידע האיך לקיים מצות התורה לשמרה ולעבדה וגם שהעסק והיגיעה בתוה"ק הוא מזכך ומטהר האברים וכל הגוף והמוח אשר באדם והנה בבני עשו וישמעאל אשר גם להם החזיר הקב"ה שיקבלו התורה ואמרו חז"ל ששאלו להקב"ה תורה מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף ואמרו אי הכי לא בעינא ויש להבין דהא אפי' בלא קבלת התורה מחוייבים המה דהם משבע מצות בני נח וא"כ למה פרט הקב"ה הנך שהיו מחויבים בהם אפי' אם לא יקבלו התורה, וי"ל דהאומות היה רוצים לקבל התורה אבל לא ע"מ לעשות כי אם להגות בה בלבד ולא לקיימה והיינו תורה שלא לשמה וזהו שאמרו אוה"ע תורה מאי כתיב בה היינו שהיו רוצים תיכף ומיד לשמוע וללמוד מה כתיב בתורה והקדים להם הקב"ה דהיא העיקר ע"י הלימוד כדי לידע מה שכתוב בתורה כדי ליזהר מדברים האסורים ולקיים דברי התורה וע"כ אמר להם לא תרצח לא תנאף היינו לשמור עצמו מכל חטא ואמרו האוה"ע א"ה לא בעינא וזהו באוה"ע אבל לא כן בישראל שאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע דהעיקר הוא להם לעשות את התורה אך מכיון דאי אפשר לעשות בלתי אם ילמוד וע"כ אמרו ג"כ נשמע היינו להבין ולהשכיל בתורה שידעו מה לעשות וע"כ אמרו בכפלים נעשה דוקא על קיום המצות ונשמע היינו על לימוד התורה:

וזש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי היינו קיום המצות ושמרתם את בריתי היינו לימוד התורה וע"כ והייתם לי סגולה מכל העמים כיון דכל העמים לא רצו לקבל אלא ללמוד ולא ע"מ לעשות אבל בנ"י שקבלו התורה ללמוד ע"מ לעשות ולשמור הם סגולה וחביבים מכל העמים:

כי לי כל הארץ וגו' ואינו מובן המשך הדברים לדעיל, וי"ל עפי"ד האוה"ח פ' בראשית עה"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים וביום השבת חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים, וזה שאמרו חז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו כאילו נעשה שיתף להקב"ה במעשה בראשית, ודבריהם רחוקים לפי הנראה, מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו, אך כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים וכן כל שבת ושבת ולזה כל המקדש את השבת פי' מקיים ושומר קדושתו ומאמצעותו מתקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה עכ"ד: וי"ל לפי"ז דגם כשקבלו ישראל את התורה על הר סיני נעשו בזה שותפים להקב"ה במעשה בראשית עפי"ד הגמ' שבת (דף פ"ח) שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו וא"כ מבואר דאלולי שקבלו ישראל התורה הי' העולם תהו ובהו וא"כ באמצעות ישראל מתקיים העולם וע"כ הם כשותפים ע"י קבלת התורה במע"ב:

וי"ל בזה מ"ש בגמ' שם (דף פ"ו) דכולי עלמא בשבת נתנה תורה, ויש להבין דמשמע דהני תרי מימרות מישך שייכו להדדי ובמאי ולהנ"ל יתבאר דהא ע"י שבת מתקיים העולם באמצעות שומרי' כיון דאלמלא השבת לא הי' הכח בעולם לעמוד וכ"כ ע"י התורה נתקיים העולם וע"י שניהם נעשו ישראל שותפים במע"ב וע"כ נתנה התורה בשבת אשר שוים המה דהא ע"י שניהם מתקיים העולם:

וזש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי היינו שיקבלו ישראל את התורה והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ היינו חביבים לפני המקום יותר מכל העמים כיון דלגבי העמים לי כל הארץ ואינם שותפים במע"ב אחרי שכבר עשאום היוצר ובורא העולם אבל ישראל חביבים לפני המקום דהם כשותפים בזה אשר ישמעו בקול ה' וקבלו התורה ומתקיים העולם ע"י ישראל:

וצ"ע מ ש פ ט י ם ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וברש"י למה נסמכה פ' דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח, אשר תשים אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך כו' כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם: נראה לי לפרש ולחבר הני תרי מימרות של רש"י והיו לאחדים עפימ"ש ביש"מ פ' קרח עה"פ המעט מכם וגו' כי מדרך השלימים הוא במה שמקבלים טובות וגדולת מהשי"ת הוא מקטין עצמו יותר כמו שדרשו חכז"ל עה"פ לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חשקני בכם דאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לנמרוד המריד את כל העולם וכו', נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה וה"נ אמר משה רבינו ע"ה כי יודע השי"ת מי שמקטין עצמו ע"י הגדולה זה ראוי אליו וא"כ ראו ההפרש כי אתם ע"י הגדולה שנתן לכם הקב"ה אין אחד מכם מתקטן רק אדרבה וכו' והיינו המעט מכם וכי אחד מכם נתמעט בעיניו ע"י כי הבדיל א' אתכם, ואהרן מה הוא שנתקטן בעיניו עכ"ד ז"ל:

והנה פירשתי הגמ' הנ"ל אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם עפי"ד היש"מ פ' צו בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה והעיקר הוא דעל ידי הקרבן ישים החוטא אל לבו מה זה בשביל שחטאתי ישחט בע"ח תמורתי שלא חטאה ואין עול בכפה ובודאי אין זה כ"א שצריך להשתעבד הפחות לנכבד ממנו ואם יעלה זאת על לבו יתעורר ללמוד ק"ו ומה החי לנגד אדם שלא בראו ולא הוציאו מאין ליש ולא גמלו כל טוב יאבד מן העולם עבורי עאכו"כ האדם לנגד הקב"ה ממה"מ שאינו אף חלק מני אלף אלפי וכו' ועוד שגמלנו כל טוב בודאי ראוי להשתעבד הפחות ר"ל האדם לשמו הנכבד ממה"מ הקב"ה, ויובן מאמרם ז"ל ברכות נ"ה שלחנו של אדם דומה למזבח ר"ל דגם ע"י ששוחט בהמות ועופות למאכלו ע"כ מטעם השתעבד פחות לנכבד א"כ גם מזה יוכל ליקח הק"ו הנ"ל לעצמו להשתעבד לרוממת הבורא יתעלה עכ"ד ז"ל עיי"ש ובפ' ויקרא באורך, ועפ"י דבריו יובנו דברי הגמ' הנ"ל אפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה שאתם ברום המעלה למשול על אלה הקטנים מכם עי"ז הדבר בעצמו תקחו לכם דרך העבודה איך האדם מועט לעולם צריך למעט עצמו מפני השי"ת (ועי' מ"ש פ' קרח) הלא מעתה יובן סמיכת מאמרי רש"י כי מטעם זה נסמכה פ' דינין לפ' מזבח להורות לנו את הדרך האמת שלא יעלה על לב האדם העומד לנס עמו בראש עם קודש להגביה עצמו בגבהות ע"י הגדולה שניתן לו מהשי"ת אדרבה ע"י הגדולה ימעטו עצמם מק"ו מלפני השי"ת, וז"ש שתשים סנהדרין אצל המזבח שיהי' תמיד נגד עיניהם ענין המזבח שמקריבין עליו הקרבנות כדי שממנו ילמדו כיצד צריכים להיות נכנע לפניו ית' ואמר הקב"ה אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם כי גם משלחנו של אדם אשר הכל מוכן לפניו מכל החי אשר יאכל נוכל ללמוד זאת המדרגה הטובה השתעבדות הפחות להנכבד מכש"כ האדם הגדול מחבירו האיך ישפיל עצמו וישתעבד נגד קונו ית"ש כנ"ל מדברי מוזלה"ה וזהו שאמר לפניהם ולא לפני עכו"ם כי המדה הזאת אשר בהיות האדם ראש לשבטי ישראל אזי ע"י גדולתו מקטין עצמו לפניו ית"ש זהו רק לישראל נאמר וכדרוש הנ"ל חשקני בכם שאתם בשביל הגדולה עצמה ממעטים עצמיכם ולא כן אוה"ע שע"י הגדולה שניתן לו כש"כ דפקר טפי כי לא עשה כן לכל גוי ורק בישראל נאמרה המדה הטובה הזאת והבן:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ובמד"ר הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללוי' הללוי' וצ"ב:

ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' אמור לתרץ האיך אומרים ומשבחים ומפארים וקילוסים בפייטים וכי סיימתנהו לכולא שבחא דמארא כדאיתא בברכות דף ל"ג) ותירץ מפ"י המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו דלא כדעת רבא שם בברכות ר"ל כיון דהשראת השכינה בתוך בנ"י והוי בפניו וע"כ אומרים רק מקצת שבחו ומשו"ז מותר להללו ולספר הודו עכת"ד עיי"ש:

ונקדים עוד מ"ש בספרים בשם החן טוב לפי שעומק הדין אינו ו מושג אלא בהיות ה' עם השופט ומלמדו לכוין הדין כהלכה כמשה"כ וה' עמו מלמד שהלכה כמותו ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כי אין השכינה שורה על אוה"ע עיי"ש בחן טוב, וזה שמסיים הכ' הללוי' כיון דהשכינה שורה בישראל ובתוכם משכן כבודו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו וע"כ אמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דייקא ולא לפני עכו"ם כיון דבאוה"ע לא הוי השראת שכינה ועומק הדין אינו מכוון רק בהיות ה' עמו:

א"י להבין מ"ש רש"י שתשים סנהדרין אצל המזבח מה זהו סמיכה, נראה עפימ"ש ביש"מ פ' תצוה בשם הקדמונים שעמדו על המחקר הכי שני מקדשות שחרבו הם פועל ריק ח"ו חלילה לומר כן אמנם כן הסבר הדבר עפ"י משל לאחד שנטע זרע אילן טוב ממרחק ועקרו וחזר והביא זרע אילן אחר עד שצץ ופרח ועשה פרי ועקרו וחזר והביא זרע אילן אחר מן המובחר ונטעו לקיום להיות דבר המתקיים עדי עד והנה הרואה משתומם על מה עשה ככה לנטוע אילן טוב ויפה ולעקור נטוע זה פעמיים אולם האיש הנוטע מענה בפיו כי הארץ הגשומה מה הזאת לא תוכל שאת ואין בה כח להצמיח ולעשות פרי נחמד כי המדינה היא רזה ורק אח"כ כשקבלה הארץ כח שמנינות מהנטיעות הראשונות אז עקרם לנטוע אילן הג' לקיום עדי עד, וכן הדבר עשה הבורא ית"ש לבנות ב' מקדשות ולהחריבן לאשר לולא ב' מקדשות הראשונות לא הי' בכח הארץ הלזו לקבל קדושת המקדש הג' שעתיד הקב"ה בעצמו לבנותו, וז"ש תביאמו זה מקדש ראשון ותטעמו זה מקדש שני וש"ת מה התועלת ממנו שעתיד להיות נחרב והי' כמשיב מכון לשבתך פעלת ה' דהראשונות הם הכנה להאחרון עיי"ש באריכות דבריו הקדושים:

ובזה פירש אאמו"ר זצוקלל"ה בדרושים לר"ה סי' ח' מה שאמר יוסף לאחיו וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ דענין יוסף הצדיק שהורד מצרימה והי' שם בעוני וכבל ושוב עלה לגדולה למען אשר הוצרכו ישראל לירד שם בגזירת בין הבתרים והיה מהצורך שעם בנ"י יהיו גדורים בעריות ומאין להם זאת, אולם הוא הדבר ג"כ ע"י יוסף הצדיק נשאי להם שם במקום ההוא רשימא קדישא והוא שעמדה להם גם לישראל להשמר מכל דבר רע ע"י אותו הכח שהניח להם יוסף הצדיק, וז"ש וישלחנו אלקים לפניכם ר"ל למענכם לשום לכם שארית בארץ דייקא להשאר פה רשימא קדישא עכ"ד הקדושים עיי"ש:

ועם זה יתבאר דברי הכתוב ואלה המשפטים ר"נ על שם השופטים ושוטרים אשר תשימו עליכם יהי ג"כ לפניהם כחם יהי' גם לפניהם לדורות עולם ר"ל שישאר רשימא קדישא וטובות זכרונות גם כן על להבא, וזה שפירש"י מלמד שתשים סנהדרין אצל מזבח ר"ל דהסנהדרין יהיו בבחי' המזבח שנחרב ב' פעמים אף דכמה עולות ושלמים וזבחים הי' מקריבים שם לפניו ית' ולא לריק הי' ח"ו כי אם להשאיר בארץ הגשומה שמנינות רוחני להבא כן גם יהיו הסנהדרין בבחי' ההוא שישפיעו מהודם וזיו שכינתם גם על לפניו ולפני פניו:

ואלה המשפטים, במדרש פעם אחת אמר עקילס לאדרינוס המלך רוצה אני להתגייר א"ל לירידה שבאומות אתה רוצה להתערב מה ראית בהן כו' א"ל הקטן שבהם יודע איך ברא הקב"ה את העולם מה נברא ביום הראשון וכו' וע"מ העולם עומד וכו' וצ"ב איך האדם אפי' הגדול יודע איך ברא הקב"ה את העולם ותו מה שיאטי' הכא דהו"ל להביא זה המאמר אצל קבלת התורה או בבראשית בסדר בריאת העולם:

ונראה עפימ"ש בס' בנ"י במאמרי שבתות מאמר ד' על מה שאז"ל במעשה בראשית נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחלה דהנה השי"ת רצה לברוא עולם הנסיון והבחירה שיהי' כל הפעולות והמעשים נעשים כפי מעשי התחתונים הכל על ידי התעררותא דלתתא הנה הי' בהכרח שגם בראשית הבריאה יהי' ע"י התעררותא דלתתא כי היסוד הוא שורש הכל והאיך הי' באפשרי הרי לא הי' אלא הוא ושמו בלבד ע"כ ישראל עלה במחשבה כביכול שיער בחכמתו ית"ש איך שיהי' לו תענוג מעבודת ישראל בכל זמן ועידן אחר הבריאה ובפרט מעבודת הצדיקים בכל דור ודור וזה הי' מספיק להתעררותא דלתתא כיון שהיו מוכנים לצאת:

אל הפועל לפי"ז מה שכל אחד ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במע"ב בבחי' אתעררותא דלתתא והבן מאוד עכ"ד ז"ל:

ובזה פירשתי (פ' ויחי) מה שאמרו במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע מרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ויש להבין איך רשע אחד מאבד את העולם כלו ח"ו ועי' בברטנורא שם שמיישב דר"ל נפשו לבד וכל המאבד נפש אחת כו' עיי"ש, ולהנ"ל יתבאר כיון דכל מעשה בני אדם לטובה היו בראשית המחשבה ובבחי' זו נברא העולם בזה הי' התעררותא דלתתא וא"כ מי שהיא רשע ח"ו מאבד את העולם כיון שבמעשיו נחסר עי"ז התעררותא דלתתא ולהיפך ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שבזה שמניח תפילין ומתעטף בציצית וכדומה זה הי' במעשה בראשית לאתעררותא דלתתא כנ"ל והבן:

ועפי"ז נבין מה שאמרו חז"ל כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ולכאורה יפלא מדוע גדלה כ"כ כחן של הדינים שנעשה שותף על ידי זה במעשה בראשית, ולהנ"ל יוצדק בהקדם מ"ש במדרש א"ל משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושים את הדינים הוא נוטל את תורתו מכם למה שלא נתן לכם את התורה אלא ע"מ שתעשו את הדינים שנאמר ועוז מלך משפט אהב עכ"ד, ונמצא דעי"ז שישמרו בנ"י את הדינין בשביל זה נתן לנו את תורתו וזה הי' בראשית הבריאה בבחי' אתעררות' דלתתא מה שישראל יקיימו את התורה אח"כ ובכח ההוא נברא העולם וע"כ אמרו חז"ל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כיון דע"י הדינים נתן לנו הקב"ה את התורה וזה היה בבחי' אתעררותא דלתתא מה ששיער בחכמתו אשר ישראל יקיימו את התורה והוי ממש כשותף במע"ב כיון שבכחו הי' האתעררותא דלתתא וע"י העולם עומד והוי כמסייע שיש בו ממש במעשה בראשית והבן:

וז"ש המדרש הקטן שבהם יודע איך ברא הקב"ה את העולם ר"ל דהא בהכרח גם בראשית הי' בבחי' אתעררותא דלתתא והאיך הי' באפשרי הרי לא הי' אלא הוא ושמו בלבד וע"כ בזה ברא אלקים את השמים ואת הארץ במה שישראל יעשו תענוג ונח"ר להבוב"ה אח"כ, ועל מה העולם עומד כמ"ש במשנה שהצדיקים מקיימין את העולם בזה שמניח תפילין וכדומה זה הי' בבחי' אתעררותא דלתתא ועי"כ מקיימין את העולם וע"כ הביא המדר' זה המאמר סמוך ונראה פסוק ואלה המשפטים שע"י הדינים הוי כאלו נעשה שותף במעשה בראשית דמה שנתן הקב"ה תורתו לעמו ישראל הוא רק אם ישמרו את הדינים והבן:

א"י ואלה המשפטים וגו' וברש"י למה נסמכה וגו' עפי"ד הגמ' כתובות (דף ק"ג) ת"ר בשעת פטירתו של רבי אמר נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה ופי' רש"י דכל ע"ש הי' בא לביתו משנפטר כדלקמן ע"כ והוא גופא טעמא בעי למה בא לביתו לעוה"ז אחר פטירתו והא בעוה"ב צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה, ואפשר לומר עפי"מ שהביא א"ז זצוק"ל בייט"ל פ' מטות בשם דודו הגה"ק מו"ה ארי' ליב מווישניצא לפרש הפ' ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו' ושרת את אחיו וגו' לשמר משמרת ועבודה לא יעבוד שהוא לכאו' כפל הלשון אבל הענין כי עיקר עבודת הלוים בשירם ובזמרם לעורר לבבות ישראל לתשובה בבואם להקריב את קרבנותיה' ומבן חמישים כפסל בקול עי' רמב"ן ולא הי' יכול לעשות עבודתו בקול עכ"ז עמד על משמרתו עם אחיו הלוים לעורר הלבבות לתשובה והענין כי אז בינה יתירה נודעת להם שהם היו מתבודדים בינם לבין קונם ובא בקושרות עם כללות לבבי ישראל האחוזים זה בזה ובכן היו מעוררים הלבבות לפשפש במעשיהם, וז"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד בפועל ממש ועכ"ז ושרת את אחיו עם אחיו לעורר הלבבות הגם ועבודה לא יעבוד בפועל עכ"ד הנחמדים עיי"ש מזה נשמע אשר הצדיקים אשר בחייהם היו מעוררים לבבות ישראל בדברות קדשם בלהבות אש לפני ה' כמו כן גם במותם לא נפרדו גם לאחר הסתלקותם מעולם הזה ואין בכחם בפועל ממש לעורר לבבות ישראל עכ"ז יעזרו אותנו כאשר בחיים לשרת עם אחיו כמו הלוי' שנפסלו בקול עכ"ז לא יעברו ממשמרתם כיון שכ"ז שהי' בכחם לעשות עבודתם עבודה תמה הי' עושים כן גם לאחר פטירתם למה יגרע כי העיקר הוא למען הודיע בעולם לקרוא בשם ה' לעורר הלבבות בנ"י, והנה רבינו הקדוש פעל רב טוב לבני ישראל איזן וחקר ועשה אזנים לתורה לכן בדין הוא שבא לזה העולם גם אחר צאתו מעוה"ז כאשר דברו מזה המפורשים:

וז"ש רש"י ז"ל ואלה המשפטים וגו' לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח ר"ל כמו שמצינו במזבח שהיו הלוים מעוררים בשירם ובזמרם בבואם להקריב וגם אחר שנפסלו בקול היו עומדים במשמרותיהם כמו כן הסנהדרין ראשי ישראל יהיו מעוררין תמיד לבבות ישראל אף שלא יהיו נראים בחוש ובפועל ממש ואף לאחריהם יהי' תמיד עמנו לעורר אותנו ואומרו כשלחן ערוך ומוכן לפני האדם לאכול פי' אף אם הלך לו המסדר השלחן עכ"ז כחו ועשייתו אשר הכין כשהי' פה לא נסתלק כן יהיו הסנהדרין כחם חזק ונשתרש אפילו כשאינם נראים בחוש הראות ובפועל ממש כמו הלוים אצל המזבח:

א"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ופירש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם, יתבאר עפי"מ שידוע דע"י עבודת ישראל בתורה ועבודה בהתעוררת דלתתא ככה יתער לעילא עד"ש דע מה למעלה היא הכל ממ"ך וכתב ביש"מ בפ' נצבים שזהו לישראל לפי שהם חלק אלקי ממעל ובהתנועע הענף מתנענע השורש לכך ישראל מעוררים דוגמתם למעלה משא"כ האומות כי אין להם נפש רק מעולם הגלגלים ואין להם שורש למעלה לכך אינם פועלים בהתעוררתן ועי' בס' אור המאיר הובא שם ביש"מ ועפ"ז ית' דהנה בתרגום ואלה המשפטים ואילן דיניא די תסדר קדמיהון וי"ל הכוונה דאלה הדינים תשים לפניהם כמו שיצא מפניהם ע"י התעררותא דלתתא שהם עושים ככה נתעורר למעלה ולא לפני עכו"ם דרק בישראל כיון שהם כענף מן השורש לכן מעוררים דוגמתם למעלה ולא כן האומות:

א"י ואלה המשפטים אשר חשים לפניהם ודרשו חז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם, י"ל עפי"מ דאיתא במגילה (דף י"ג) אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא להם הרפואה שנאמר כרפאי לישראל ואח"כ ונגלה וגו' אבל אוה"ע אינו כן אלא מכה אותם ואח"כ בורא רפואה ועי' במהרש"א דאם רפואתן מוכן קודם למכה בודאי ירפאו ע"ש:

וזש"ה ואלה המשפטים כתרגומו ואילן דיניא היינו הדינים תשים לפניהם ר"ל קודם יהי' הרפואה ואח"כ לפניהם הדינים וכמ"ש הרי"ף בח"א בין תבין את אשר לפניך שאתה הולך אליו היינו ולאן אתה הולך עיי"ש וגם כאן י"ל כן לפניהם שיהי' הדינים לאחר הרפואה וכתרגומו לפניהם קדמיהון והיינו שיהי' הרפואה קודם וע"ז דרשו ולא לפני עכו"ם דהא באוה"ע אינו כן שמכה אותם ואח"כ בורא הרפואה אבל בישראל הרפואה מוכן קודם ובודאי ירפאו:

כי תקנה עבד עברי וגו', במדרש ילקוט הובא ביש"מ בעת ההוא אחפש את ירושלים בנרות אל תקרי אחפש אלא אחפוש מלשון חפשי אמר הקב"ה כתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו אני שסמיתי שני עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי שנאמר ויעצם את עיניהם א"ר ברכי' כתיב בתורה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו' והוא תמוה: ונראה עפי"ד הגמ' ברכות (דף ה') יסורים ממרקין עונותיו של אדם שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורים שממרקין כל גופו של אדם לא כ"ש, והקשה בפנ"י ובהרי"ף על עין יעקב הא רק עבד כנעני יוצא בשן ועין אבל לא עבד עברי וא"כ איך נלמוד ק"ו לאיש ישראל מה שאינו נוהג בעברי, ותי' הרי"ף כי ידוע שאנחנו עבדים לה' לעבדו ולשמור מצותיו וזה שרמז הכ' שש שנים יעבוד רמז עד ס' שנה שאדם בא בימים יעבוד עבודתו ובז' שבא לכלל ע' שנה ימי שנותינו יצא לחפשי נעשה חפשי מן המצות כי במתים חפשי והולך אל המנוחה ואל הנחלה ומי שאינו עושה רצונו ית"ש נמשך עבודתו גם לאחר מותו כי נמסר לשר של גיהנם ונמצא עבד עולם דומה לעבודתו של הכנעני ומתוך היסורים שבאו עליו נתמרקו עונותיו ק"ו מעבד כנעני ופודין אותו מלהיות עבד עולם ובמותו יצא לחפשי אל המנוחה ואל הנחלה עכ"ד: ובזה יש לפרש הכתוב בפ' תבא הנאמר בסוף התוכחה והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ע"פ הנ"ל דמתורה למדנו דיסורים ממרקין עונותיו של אדם מק"ו משן ועין שעבד יוצא בהן לחירות והיינו שאמר אחר דברי התוכחה היינו היסורים שבאו על העונות של אדם וממתמרקין בזה העונות ויצא לחירות ממה שנשתעבד גם אלאחר מותו והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה היינו דמשו"ה אין קונה כיון דע"י היסורים יוצא לחירות ממה שנמכר לעבד עולם ואמר הכתוב אלה דברי הברית ר"ל כמו שאמרו בגמ' שם דמתורה תלמדנו דבר זה ואמר כאן ג"כ אלה דברי הברית ר"ל הא דאין קונה אלה דברי הברית היינו התורה הזאת תלמדנו דבז' דיוצא לחירות ע"י היסורין ק"ו משן ועין:

ועם זה יתבארו דברי המדרש הנ"ל כתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וגו' אני שסמיתי שני עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי ולכאורה קשה כנ"ל הא רק עבד כנעני יוצא בשן ועין אבל לא עבד ישראל וא"כ מאי ק"ו איכא וע"ז השיב ר' ברכי' כתיב שש שנים יעבוד וגו' אבל אם אינו עובד להשי"ת נמשך עבודתו עוד עד לעולם ודומה לעבד כנעני שיוצא בשן ועין וע"כ בדין הק"ו הוא שיצא לחפשי:

וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו וגו' אפ"ל עפי"מ דאיתא בקידושין (דף מ') לפי שהעולם נידון אחר רובו ע"כ יראה האדם את עצמו ואת כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב עיי"ש, ובגמ' זבחים (דף מ"א) תנא דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמלי' שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמלי' שלו קיימת עכ"ל הגמ' וזש"ה וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה ר"ל במה שיעשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה בזה יוכל ח"ו להכריע גם את חבירו לכף חוב דהעולם אחרי רובו נידון מעם מזבחי תקחנו למות שם רומז דאם רובן סרחו נוגע עד רום מעלה וע"כ לא נאמר פרוכת הקודש בפר העלם דבר של צבור מזה תקח להבין דאם ח"ו הפגם עד רובו עד היכן הדברים מגיעים שהכל תלוי ברוב המעשה להכריע את כל העולם לכף זכות:

אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם וגו' ופרש"י ורז"ל דרשו כי הוא זה ללמד דאין מחייבין אותו שבועה אלא א"כ הודה במקצת, וקשה לי הא בגמ' בב"מ (דף ג') ועוד בכמה דוכתי' בש"ס אמרינן הטעם מודה במקצת אמאי ישבע משום דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וע"כ אין לו מיגו דכופר הכל ועוד דאישתמוטי קמשמיט עיי"ש, וא"כ קשה למה צריך קרא ע"ז הא איכא סברא וכהאי גוונא הקש' בגמ' בכמה מקומות הא למה לי קרא סברא היא, עוד יש לדקדק הלשון עד האלקים ופרש"י לעיל עה"פ ונקרב בעה"ב אל האלקים אל הדיינים וקשה למה לא כתיב בפירוש אל הדיינים או אל השופט כמ"ש בפ' שופטים אל השופט אשר יהי' בימים ההם: ונראה עפי"מ שחקר הר"י אלבו בס' העקרים מאמר ג' פ' כ"ח איך יהי' שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני וישוב העולם והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה והכוונה שמכוין בהשמרם לקיים מצות ה' לא בשביל תיקון המדיני לבד ועד"ז פ' הפ' (ישעי' ל"ב) והי' מעשה הצדקה שלם בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה שמכוין בשביל מצות ה' שזה העבודה בצדקה יגרום השקט ובטח, עד עולם עכ"ד עיי"ש, ועי' מ"ש בזה בפ' חיי:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה