אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת בא

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בא

ספר עצי חיים על התורה - פרשת וארא

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו':

ודקדקו דהול"ל לך אל פרעה, ב) אמרו אני ל"ל והי' די באמרו כי הכבדתי, ג) וידעתם כי אני ה' הי"ל כי לה' הארץ או כי אין כה' כמ"ש לעיל, דהא עד השתא ג"כ כתב ויאמן העם:

ונראה עפימ"ש המפורשים בהגדה אני ולא מלאך הכוונה לפי שארץ מצרים מקום טומאה יותר מכל העולם והי' מפחד אם הי' שולח לשם מלאך הי' יכול לאתפגם לכן אני ולא מלאך עכ"ד:

ובזה נראה לומר כשירד יעקב אבינו למצרים ירא לנפשו שלא יפגם שמה את נפשו הוא ובניו מטומאת וזוהמת המקום ע"כ הבטיחו הקב"ה אנכי ולא מלאך גם עלה שהוא בעצמו ישמרהו ולא ע"י מלאך כיון שהמלאך עצמו צריך שמירה מעולה שלא יתפגם במצרים וכן במשה כשאמר לו הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה השיב משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל אפי' מלאכי רומה משרתי אש לוהט הם בסכנה שלא יתפגמו במצרים ומכש"כ אדם קרוץ מחומר האיך יכנס במקום סכנה במקום שאין מלאכים ממש יכולים לעמוד שם ואמר לו הקב"ה כי אהיה עמך כיון שהקב"ה עמך ישמרך מכל רע שלא יזיקוך מאויר טומאת ארץ מצרים:

וזש"ה בא אל פרעה שגם אני הולך עמך כי אני הכבדתי את לבו וגו' ר"ל דכל האותות והמופתים אני בעצמי עשיתם ולא ע"י מלאך כי מלאך אין לו לכנוס במצרים כנ"ל, ומזה וידעתם כי אני ה' ולא ע"י מלאך הוצאתי את צבאותי ממצרים כיון שהקב"ה הלך עמו למצרים ולא הניח אפילו מלאך לכנוס שמה:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו':

והקשו המפו' דנתינת טעם הזה משולל הבנה דהא אדרבה א"כ למה ילך: ונראה דהנה כתב בלקוטי בלקוטי תורה מאר"י ז"ל שפרעה ידע שם אלקים אבל לא שם הוי' כמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח לזה אמר ויאמר ה' אל משה וגו' למען שיתי אותותי אלה של הוי' בקרבו עיי"ש לפי דרכו:

ונלע"ד לפ' עפימ"ש הראב"ע בפ' וארא כי שם שדי מורה לשדד המערכה מ"מ נסים שלו נסתרים בדרך המערכה וניסי שם הוי' באתגליא כי השם הזה הי' קודם עכ"ד עיי"ש:

והנה ידוע כי ארץ מצרים הי' מסוגרת אפילו עבד לא הי' יכול לברוח ממצרים לפי הטבע וא"כ מדרך הטבע לא הי' יכולים ישראל לצאת ממצרים על כרחם של מצרים וע"כ פרעה הי' בטוח בלבו שאם לא ירצה לשלח את ישראל לא יצאו משם כיון שרק שם אלקי' ידע אשר התנהגותו עפ"י הטבע ואלקי"ם גימטריא הטב"ע:

וז"ש לא ידעתי את ה' המורה על נסים נגלים וע"כ גם את ישראל לא אשלח כי בדרך הטבע לא יוכלו לצאת מתחת שיעבודו וע"כ ויאמר לו הוי' אשר נסים שלו נגלים בא אל פרעה היינו כביכול עם משה שכל אחד יראה ע"י נסים נגלים אשר הקב"ה בא עם משה אל פרעה והיינו בא עמי ואח"כ כשיראה פרעה את אותותי אשר שמתי בם בזה אשית אותותי אלה בקרבו היינו אח"כ ידע גם משם הוי' כפי' הלקו"ת הנ"ל כיון שהוא מורה על נסים נגלים וידעתם כי אני הוי' היינו שידע אחר האותות והמופתים את שם הוי' כאמור:

א"י בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו':

ונ"ל הדקדוק הנ"ל עפימ"ש בס' זרע קודש פ' תצא לפ' הכ' ושב ה' אלקיך את שבותך דהנה באתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צילך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כן למעלה שכביכול הקב"ה אמר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט ע"ז וז"ש ושב ה"א את שבותך כלומר שהוא כב"י ישוב בתשובה ע"י שבותך:

ובזה כתב אאמ"ו זלה"ה בס' קדושת יו"ט פ' אחרי טעם לשבח מדוע לאוה"ע לא מהני תשובה רק לישראל [כדאיתא בתנחומא] כיון שהתשובה היא רק להתעורר עי"ז מדה העליונה שיאמר ד' אני הוא שגרמתי להם אבל כ"ז בישראל אשר אין עול בהם כ"א מפאת היצה"ר אבל באוה"ע אשר הם ממקור הרשע וגם אם לא ברא הקב"ה היצה"ר הי' הולכין בחושך לא אור ע"כ בדין הוא שלא יועיל להם התשובה עיי"ש ועי' מ"ש בזה פ' וארא:

וזשו"ה בא אל פרעה ופירש"י והתרה בו פירש לעזוב דרכו הרע ולשוב בתשובה על אשר הרע לישראל והנה לכאורה הי' מקום לומר דאפי' אם ישוב בתשובה לא מהני מידי דהא לאוה"ע לא מהני תשובה ע"ז אמר הכתוב כי אני הכבדתי את לבו ר"ל דהא הטעם מה שלאוה"ע לא מהני תשובה הוא כיון שעונותם על עצמותם מעצמם חטאו ולא מצד היצה"ר אבל כיון דהכבדת לב פרעה מאת ה' היתה זאת א"כ שפיר מהני לי' תשובה כדי שיתעורר עי"ז מדה העליונה שיאמר הקב"ה אני שגרמתי נו אשר הכבדתי את לבו:

ויש לומר בזה מה דאיתא בזוה"ק ריש פרשה זו ר' יהודא פתח אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, וצריך להבין שייכות הך קרא להכא ולהנ"ל י"ל דהנה השופר בא לעורר את העם לתשובה והיינו ע"י החרטה נתעורר החרטה למעלה כנ"ל וזהו לישראל דוקא אבל לא לאוה"ע כיון שהם לא חוטאים ע"י סיבת היצה"ר:

וז"ש חז"ל אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אינם יודעים להריע וכו' אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה ר"ל דבישראל ע"י השופר נתעורר החרטה למעלה אני הוא שגרמתי להם וע"כ יודעים ע"י השופר לרצות את בוראם בתרועה אבל אוה"ע אינם יודעים תרועה דהא החרטה שלהם לא מהני מידי כיון שחטאם לא בא ע"י היצה"ר כי אם מעצמם ולכן אסמכי' להך קרא להכא כיון שבזה הי' טענת משה שלא רצה לילך אל פרעה מפני שלא מהני תשובה לאוה"ע וכמו שלא מהני השופר ג"כ לאוה"ע:

א"י בא אל פרעה וגו' וידעתם כי אני ה':

יתב' עפי"מ שפי' הכתוב מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה, ופירש"י וכי אוציא מה זכו ישראל שיעשה להם נס, וקשה היתכן על כלל ישראל שאין להם זכות:

וי"ל עפי"מ שאמרו חז"ל אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה היינו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק בזכות האמונה מגיע להם שכר טוב בעוה"ז וכמ"ש וצדיק באמונתו יחי' היינו בעוה"ז:

וז"ש מה זכו ישראל שיעשה להם נס דהא בעד שום זכות ליכא שכר בהאי עלמא ואמר לו השי"ת בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים וגו' ר"ל שיקבלו עליהם עול מלכות שמים מה שכולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך על ההר הזה וזהו האמונה ומגיע עליהם שכר בעוה"ז להוציאם ממצרים בשכר האמונה (ועי' מ"ש בזה בשירת הים):

וזש"ה בא אל פרעה דמשמע אשר השי"ת יהיה עמו ולכן לא נאמר לך אל פרעה שילך לבדו כ"א בא דמוסב על מה שאמר למעלה שאמר משה מי אנכי וגו' ועל מה שאמר וכי אוציא היינו מפני מה זכו ישראל שיעשה להם נס וכנ"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא על זה אמר וידעתם כי אני ה' והיינו בשכר האמונה מגיע להם שכר בעולם הזה:

א"י בא אל פרעה וגו' עפימ"ש בישועת יעקב סי' תרפ"ב לפרש הפ' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד ואי' במדרש הכל יודעין שאנכי מגן לך:

הכוונה בזה כי אחז"ל שאם עושין לאדם נס מנכין לו מזכיותיו דכתיב קטנתי מכל החסדים וגו', אמנם כשהנס מפורסם עד שהכל יודעים שמאת ה' היתה זאת ועי"ז נתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת מה שמנכין לו מזכיותיו נוסיף לו זכות חדש מה שע"י נתקדש שמו בעולם:

וז"ש אל תירא אברם מכח לכיון זכות שהרי הכל יודעין שאנכי מגן לך נתקדש שמו ע"כ שכרך הרבה מאוד עכ"ד:

ועם זה נבון מה שא"ה לעיל בסוף כל מכה שהביא הקב"ה על המצרים למען תדע כי אין כד' אלקינו, כי אני ה' בקרב הארץ כיון דהאותות והמופתים הם נסים לישראל ונקמה באויביהם וא"כ יש לחוש לנכיון זכות אבל בזה שנתקדש שמו ית' וכל יושבי תבל הכירו וידעו כי לה' הארץ א"כ נתוסף עי"ז עוד זכות חדש וע"כ אין כאן נכיון זכות:

וזש"ה בא אל פרעה כי משה דימה בדעתו אשר יתכן וטוב ומועיל יותר הי' אם פרעה יאבה לשלוח את בנ"י מארצו לא ע"י אותות ומופ' שהם נסים שלא כדרך הטבע כדי שלא יגרע חלקם ע"י נכיון הזכיות ואמר לו הקב"ה אשר בא יבא אל פרעה להרבות האותות ושכרם לא יקופח כי אני הכבדתי את לבו' ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' וא"כ הרי מכח המופתים יודע שמו ית' בעולם ונתוסף עי"ז זכות מחדש בזה שיתרבה כבוד שמים:

ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' יתבאר עפימ"ש בייט"פ במאמרי חנוכה דמי שעושין לו נס בנדבה ומתנת חנם צריך לתת שבח והודאה לבלי היות כפוי טובה משא"כ מי שפורעין לו ממה שמגיע לו מהדין א"צ ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל לכן לא אמרו האבות שירה כי נטלו בזרוע ובדין שיעשה להם נס משא"כ ישראל בשעה שיצאו ממצרים הי' ערום וערי' בלא מצות ומע"ט לכן אמרו שירה על הים עיי"ש וכן מבואר ביש"מ פ' וישב מדברי הירושלמי עיי"ש:

וז"ש עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא עפימ"ש האלשיך ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה היינו כי הפדיון יהי' בתורת צדקה וגם אם ח"ו אינם ראוים יעשה הקב"ה עמנו צדקה, וע"כ יאמרו שירה כי בנס הבא בתורת צדקה ונדבה צריך לתת שיר ושבח והיינו ג"כ דכתיב בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל היינו שיגילו וירננו לפני ה' בשבח והלל כיון שהוא בנדבה צריך לשמוח לפני ה' לבלי היות כפוי טובה:

וז"ש ולמען תספר וגו' היינו כי יספרו ויהללו הודו משום שהגאולה הי' בתורת חסד ונדבה ואז וידעתם כי אני ה' מלא רחמים אשר החסד שעשה ה' עמנו הי' רק ברחמים:

עד מתי מאנת לענות מפני וגו' יתבאר בפ' בשלח עה"פ וירא ישראל את היד הגדולה:

יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם ותרגומו חזו ארי בישא דאתון סבירין למיעבד לקבל אפיכון לאסתחרא וצ"ב, ורש"י הביא מ"א שמעתי כוכב א' יש ששמו רעה אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם וכו':

ואפ"ל דשני הפירושים בקנה א' עולים עפי"מ שדקדקו המפורשים מדוע הקפיד פרעה על הטף דייקא, ונראה דהנה אמרינן בגמ' חגיגה (דף ג') הקהל את האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם עיי"ש, לכאורה ק' היכי אמרו ליתן שכר למביאיהם והא לאו משנת חסידים דאין לעבוד על מנת לקבל פרס: אך י"ל דאמרינן בר"ה דכורש הוחמץ על מה שאמר ומצלין לחיי מלכא ובניה' והק' בגמ' ומאן דעביד הכי לא מעליותא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני לא קשיא כאן בישראל כאן באומות הרי דבישראל מותר ע"מ לק"פ, ורק באוה"ע אסור ע"מ לק"פ ועיי"ש בתוס' מה שתי' דלא תקשה ע"ז מהך דאבות:

ולפי"ז י"ל ג"כ בהך דטף למה ליתן שכר למביאיהם משום דבישראל מותר ע"מ לק"פ:

והנה ידוע מה שהאריך בפר"ד דרוש ראשון אם גם קודם מתן תורה יצאו ישראל מכלל בני נח לגמרי אפילו להקל או לא עיי"ש, ונקדים עוד מה שאמרו בגמ' שלהי שבת א"ר יוחנן מנין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, גוים תחתו ולא ישראל דישראל אינם תחת המזל ואוה"ע הם תחת המזל ועי' בפר"ד דרוש שני:

ויתבאר בזה הכ' יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דייקא:

הקפיד פרעה על הטף דייקא משום דטף למה ע"כ רק בעלילה אתם באים כדי לברוח ואין לומר כדי ליתן שכר למביאיהם הוא דאסור ע"מ לקבל פרס ופרעה סבר שעוד דין בני נח להם ובאוה"ע אסור ע"מ לקבל פרס, ואמר ראו כי רעה נגד פניכם כוכב אחד עולה לקראתכם והוא סימן לא טוב לכם ומאותות השמים תחתו כיון דדין ב"נ להם עוד והאוה"ע הם תחת הכוכבים ומזלות ופי' התרגום ארי בישא דאתון סבירין למיעבד היינו לילך עם הטף ליתן שכר למביאיהם לקבל אפיכון לאסתחרא ר"ל דבזה אתם נכשלים שתי פעמים דכשם שאסור לכם לעבוד ע"ע לקבל פרס משום דהם עוד כגוים כן אתם נידונים תחת הכוכבים ומזלות וראו כי אותו כוכב עולה לקראתכם: ראו כי רעה נגד פניכם פירש"י ומ"א שמעתי כוכב א' יש ששמו רעה וכו' והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל בקש הקב"ה להרגם וכו' וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה וכו' ויש להבין ביאור הדברים במה יתקן חטא העגל ע"י דם מילה דלכאו' עפ"י פשוטו משמע שהקב"ה הפך את המזל לטוב ע"י דם מילה ע"ז קשה וכי אין בידו להושיעם בלא זה ועוד הא אמרינן אין מזל לישראל:

ונראה עפי"מ שאחז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה כו' כיון שבאמת קשה להבין ולתלות בוקי סרוקי בישראל עם קדוש לאחר מ"ס יום שקבלו את התורה במעמד הנבחר על הר סני וכל העם ראו את הקולות ואת הלפידים ופתח להם את הרקיעים ולא ראו שום תמונה ואחר עבור זמן לא כביר ישתחוו לשור אוכל עשב ובפרט שפסקה זוהמתן בעת עמדו רגליהם על הר סני ולא היה בהם שום נטי' לרע כ"א כלו טוב בלי שום מחשבת פסול ופגול ומהיכן באו לידי מדה זו להמיר את כבודו ית"ש בלא יועיל וע"כ שפטו רבותינו בהחלט שלא הי' ראוין לאותו מעשה ורק מאת ה' היתה זאת, ונראה לומר שנודע כי תכלית בריאת העולם הי' למען יכירו וידעו גם בעולם השפל הזה כי מלכותו בכל משלה והרשות נתונה לאיש לעשות כרצונו לבחור בטוב ולמאס ברע וח"ו להיפך ועי"ז האדם הוא במעלה יותר ממלאכי השרת כיון שהאדם מורכב מיסודות גשמיים הפונים ומושכים לטבעם שיתאוו תאוה תענוגת בשרים וחמדת ממון ודומיהן ומן ההיתר מביא אל האיסור והאדם אשר דעתו עליו מתגבר כארי על יצרו וזובח תודה יכבדנו לשם ה' וזהו העיקר תכלית בריאת האדם שיהי' לו נטי' לרע וילחם מלחמת חובה עד אשר יכבוש את יצרו ויעקר הרע שבקרבו ובזה יעשה נ"ר להבוב"ה כי בלא היצה"ר צדיק מה פעל ומה גבר בגוברין ויותר במעלה ממ"ה אשר עושים באימה רצון קונם תמיד אשר על כן במעמד הנבחר כשפסקה זוהמתן מישראל ובטל היצר סוכן בם א"כ נתבטל הבחירה מכל וכל כיון שלא הי' בהם עוד נטי' לרע ומה בתקנתן של ישראל גם אם יסגלו בתורה ומצות אם אין בהם מלחמת היצר והמה כמלאכים ע"כ כשחטאו בעגל חזרו למומן בגוף חומרית המושך בחבלי שוא להבלי עוה"ז והאדם אשר ימשוך ידו מהחומר הנ"ל יזכה את ארחו וישמור פקודיו לעשותו והבן: ובזה יל"פ מ"ש רש"י פ' חוקת לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחרי':

דהנה הקשו המפורשים על הטעם של ר' משה הדרשן שהפרה באה לכפר על עון העגל והלא חק הפרה עוד במרה נצטוו שהי' קודם למעשה העגל, ולהנ"ל י"ל כיון שמאת ה' היתה זאת המסבב כל הסיבות חטאו ישראל בעגל כדי שיהי' להם נטי' אל החומר ובזה יתעלו במעלה העליונה ע"י שיתגברו כאיש גבורתו ללחום על היצר אשר סוכן באיש וע"כ משו"ז הי' מקודם הדיבור במצות הפרה ובזה הידיעה אשר באה אל הפועל מאת השי"ת לצוות לנו לעשות הפרה תהי' מוכרחת אח"כ לסיבת העגל וזה היה רצונו ית"ש כנ"ל: וזה שפירש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל שהם ישאלו טעם המצוה כי עוד במרה נצטוו קודם החטא א"כ נסתר טעמו של ר"מ הדרשן ולפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני וקאי על חטא העגל שהיה גזירה מלפני ית"ש כדי שיהי' לישראל בחירה חפשית והיא הנעלה באדם שיתגבר על יצרו וינצחו:

והנה נתבאר בס' החינוך להרא"ה פ' לך שרש מצות מילה כי היא תשלום בריאה מסיר הערלה ומגלה עטרה שהיא תוספת בו ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורתו בגופו הוא ע"י פעולת אדם ככה תשלום צורתו הנפשית הוא ע"י יועיל מעשה ופעולותיו הטובים עכ"ד:

מדבריו למדנו דשורש מצות מילה היא לרמז על חפשית הבחירה שיש לאדם משא"כ בכל הנבראים וז"ש הפך את הדם לדם מילה ר"ל דזה היא התיקון חטא העגל ע"י מצות מילה דממצוה זו מוכח דרצון הבוב"ה שיהי' לאדם בחירה חפשית ועי"ז היא מליצה ישרה על ישראל שלא הי' ראוין לאותו מעשה רק שבא החטא על ידיהם כדי שיהי' להם בחירה כנ"ל והבן:

נטה ידך על השמים וגו' ובמד"ר הה"ד שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו אמר הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחד ולא המרו, והוא תמוה דמהכ"ת שהמלאכים לא יסכימו, וגם מדוע רק בחשך לא המרו את רוחו:

ונראה עפימ"ש בזוה"ק ובאלשיך קשה מזונותיו של אדם כקריעת י"ס, וכי איכא קשיא קמי' קוב"ה אלא הוי קשה למיעבר על דינא ר"ל בעת שקטרגו המלאכים מה נשתנו אלו מאלו וזה הי' מן הקשות שהי' ביציאת מצרים לרדוף את מצרים ולחונן את ישראל והמלאכים משמאילים אשר עמדו להסטין טענו כלפי מעלה מלך במשפט יעמיד ארץ מדוע לא יעשה משפט שלא לישא פנים כי אם או לרחם על כל מעשיו או לכולם ינהג באמת ומשפט והקב"ה ברב עוז ויד חזקה נהג ברחמים לישראל ולא עשה כן לכל גוי כי אם במשפטים הודע להם כפרי מעללם רעה תבא עליהם:

ובזה יש לפרש הפ' להלן סוף הפרשה והיה לך לאות על ידך וגו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ודרשו חז"ל להניח תפילין על ידך היינו יד כהה שהיא יד שמאל, ודקדק באוה"ח שם מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצוה כי היא המשובחת עיי"ש לפי דרכו ולהנ"ל י"ל כיון שעיקר הנס הי' להעביר את המקטריגים ובלא"ה מי איכא קשי' קמי' שמי' ע"כ צונו להניח תפילין בזרוע השמאלי להראות גודל הנס שעזר לנו הקב"ה מיד המקטריגים והם נקראים משמאילים כנודע והכ' עצמו נתן טעם לזה כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים והיינו החוזק יד שהי' קשה להוציאם ממצרים ע"י המקטריגים משמאילים אשר סתם הקב"ה פיהם:

ובזה יתבארו דברי המדרש הנ"ל עפימ"ש רש"י ולמה הביא עליהם חשך שהי' בישראל באותו הדור רשעים ולא הי' רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפילה כדי שלא יראו מצרים במפלתם וכו' וא"כ היה מכת חשך דין למצרים וגם לישראל וע"כ לא הי' קטרוג בחושך של המצרים מה נשתנו וכו' כיון דגם ישראל הרשעים נלקו באותו זמן וע"כ הסכימו כולם כאחד אפי' מלאכים המקטריגים על ישראל ולא המרו את דברו כיון שלא להם לקטרג והבן: דבר נא באזני העם וישאלו וגו' אחז"ל אין נא אלא לשון בקשה אמר הקב"ה למשה א"צ לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וקשה למה ביקש זאת מידם וכי מעצמם בלי שום צווי לא היו יודעים לשאול להם כסף וזהב כיון שכבר הבטחו מאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול:

עוד הקשו המפורשים ל"ל הטעם שלא יאמר ב) בהם למה לי, ג) מה זה הבטחה לאברהם אבינו ע"ה שיצאו ברכוש גדול הכי אוהב כסף היה ח"ו, והנ"ל עפימ"ש בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומע"ט הרי הוא עושה בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים עי' במש"ל סוף שער הבחינה:

ועפי"ז פירש הסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' ר"ל מה שהאדם מתעסק בקדשים היינו מצות ומע"ט המה לו קנין עצמית עיי"ש:

והנה כזה בגאולת מצרים שהי' יודע א"א שינצלו את מצרים שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב אבל אם אינה באה ע"י צווי הבוב"ה מה תועלת יש בדבר ואינו שלהם דמה שעוסק בעניני גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשדות אחרים וע"כ כשנצטוו מאת השי"ת שישאלו איש מאת רעהו א"כ הי' מצווה בדבר והרי הוא שלהם לעצמם דמה שהאדם מצווה מהשי"ת ועושה הרי הוא שלו: וז"ש כדי שלא יאמר אותו צדיק ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בה"ס דייקא ר"ל דאף אם יצאו ברכוש גדול לא יהי' בהם דהוי כעוסק בשל אחרים וע"כ בבקשה מהם שישאלו ואח"כ אם יהי' מצוה יהי' בהם שלהם ולעצמם, עוד יתבאר כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דהנה בהעיר לב ושים שכל יש לשאול הלא אם ירצה ה' לתת להם נחלת גוים למה לא הנחילם בדרך הטבע ולמה הנסים במצרים הי' הכל עפ"י אות ופלא:

ונראה עפי"מ שהביא אאמו"ר זלה"ה בקדיו"ט (השמטות לפ' ויצא) שנודע כי יש שני מיני נסיונות נסיון העוני ונסיון העושר וידוע כי נסיון העושר הוא גדול מנסיון העוני והכ' הזהיר רק על נסיון העושר פן תאכל ושבעת ורם לבבך וגו' ואיתא בסה"ק אשר זהו רק בעשירות הבא בידו ממערכת השמים אשר מזלו גרם לו זהו אשר יוכל להטות לבבו מדרכי החיים אמנם מי שזכה להעשירות מגזירת האומר ועושה לא ע"פ מזל ומנהג העולם זה לא יטה את לבו מדרך ה' כי הלא מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו אשר יסיר מאחרי ה' ובלתי ספק אשר ה' הנותן לו כסף וזהב ישמרהו ג"כ שלא יזיק לו לעבודתו ית"ש עיי"ש ועי' מ"ש בפ' נשא:

וז"ש דהנה עם ה' אלה אשר יצאו מארץ מצרים כדי לעבוד את השי"ת ולקבל התורה פן לא ירצו לקבל רוב טובה כסף וזהב אשר יכולו לרכוש מאת המצריים כי יחושו על נפשותם אולי אם ישבעון טוב כסף וזהב יזיק להם ח"ו לנטות מדרך ה' וע"כ אמר ה' למשה דבר נא לשון בקשה שישאלו ממצרים ויעמדו נא גם בנסיון העושר בכדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם היינו נסיון העוני כשהיו עבדים לפרעה הציל ה' את בנ"י אבל בנסיון העושר לא קיים בהם ואולי בזה לא יוכלו עמוד ולכן בקש ה' זאת מידם שישאלו ממצרים כדי להראות אשר גם ע"י נסיון העושר לא יסורו מאחרי ה' ולכן נתן ה' להם נחלת גוים ע"י נסים שלא עפ"י טבע כיון דאם העושר בא שלא עפ"י הטבע אין כאן שום נסיון דהא בזה ע"י ההכרח ה' שומרם ומצילם כדי שלא יצא מאתו הרעה ח"ו והבן:

א"י וישאלו איש מאת רעהו וגו' ויל"ד למה הוצרכו ליקח מהם בתורת שאלה והלא אם יאמרו ישראל שיתנו כספם וזהבם בתורת מתנה ג"כ הי' נותנים להם כי אמרו כלנו מתים וכמ"ש רש"י עה"פ וה' נתן את חן העם וגו' וישאילום, גם מה שפירש"י כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' והק' מה הבטחה זו לאברהם וכי הי' אוהב כסף:

ונראה ע"ד שא"ה אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' וקשה וכי מותר לעבוד ע"מ לקבל פרס ועי' בתויו"ט באבות פ"א, והנה דעת הרמב"ם בס' המדע כי באמת אין זה בתורת שכר ועונש דבהאי עלמא ליכא אלא הבטיחנו יוצרנו ב"ה שאם נלך בחוקותיו יסייע בידינו בכל טוב עוה"ז למען נהי' פנוים ומוכנים לעבודתו ית' ואם לא תשמעו וגו' אז ירבה מניעות ועיכובים המרחקים מן העבודה עכ"ד:

ולפי"ז י"ל דמשו"ה אמר כדי שלא יאמר אותו צדיק ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם לא משום אהבת כסף וזהב אלא שבקש אברהם אבינו שנהי' פנוי"ם ולא יהי' לנו מניעות ועיכובים ע"י דלות ועניות כדי שנוכל לעבוד את הבוב"ה כמו שהבטיחנו הכתוב בשכר טוב עוה"ז אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא הכל מה שאנו מבקשים מעוה"ז כדי שתהא הכנה לעבודת הבוב"ה:

והנה בייט"פ לר"ה אות י"ב כתב מה שאמר דוד המלך אחת שאלתי מאת ד' וגו' דהא לדברי הרמב"ם הנ"ל כל יעודי עוה"ז כדי שיהא סיפוק בידינו לעבדו ית"ש בהרחבת דעת וא"כ אינו אלא שאלה דהדרא בעינא לבעלים, וז"ש דוד אחת שאלתי שאינו אלא שאלה דהדרא לבעלים אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו' לחזות בנועם ה' וא"כ הרי הדבר חוזר אליו עכ"ד:

ועפי"ז יתבאר וישאלו איש מאת רעהו היינו מה שיהי' להם כסף וזהב ומאת המצריים הי' יכולים ליטול בע"כ וא"כ הוא שלהם עכ"ז היא רק בתורת שאלה דע"מ כן נתן להם ה' רק שיהא מוכנים לעבודת השי"ת וא"כ הוא כמו שאלה דהדרא לבעלים וע"כ וישאלו וגו' ולא מן המצריים הוא שאלה להם כי אם מאת ה' הוא להם בתורת שאלה אשר עי"ז יכלו לחזות בנועם ה':

ויקרא משם לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם לאן למשפחותיכם, והקשו המפורשים למה קרא להזקנים דייקא "למשפחותיכם" פירש בת"א לזרעיתכון וקשה וכי הפסח נאכל דוקא איש וביתו היינו זרעו הא נאכל למנויו אפילו אינו מזרעו דוקא, ואפ"ל דרומז בזה למ"ש בהקדמת החת"ס לפרש הכתוב והותירך ד' לטובה בפרי בטנך עפימ"ש הרמב"ם לבנו דע בני כי האדם הסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה עכ"ל ומעתה יפלא הלא ענינו רואות אשר גם השרידים אשר ה' קורא גם המה ינובון בשיבה ובלי ספק כי השלימו נפשותם בימי נעוריהם ולהיכן אריכות ימים של אלו אמור מעתה כי אינו לטובת עצמן כי כבר השלימו עצמם אך השי"ת הניחם עוד על האדמה לטובת זרעיהם ותלמידיהם וצאצאיהם אשר גם המה יציקו מים ע"י להשלים נפשותם וזכות הוא לנפש להשפיע מאורו לזולתו, וזש"ה אחר שברכם ואמר יקימך ד' לו לעם קדוש וגו' וזהו בתכלית השלימות בעצמותם עכ"ז והותירך ד' לטובה בעוה"ז בפרי בטנך כלו' בעבור פרי בטנך עכ"ד ז"ל:

וזש"ה ויקרא משה לכל זקני ישראל ר"ל להזקנים שבדור שכבר השלימו את נפשותם וא"כ להיכן אריכות ימים של אלו וע"כ רק לטובת פרי בטנם להורות להם הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ומהם יראו וכן יעשו ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם וגו' ותרגומו לזרעיתכון ר"ל שגם הזקנים צריכים לעסוק במצות בשביל זרעם ובניהם אחריהם לנטוע בהם נטע נאמן שגם הם יציצו ויפריחו בתורת ה' תמימה וזה שסיים הפרשה ומשה ואהרן כן עשו פירש"י אף משה ואהרן כן עשו ולמה הודיע לנו זאת הכ' וכי נחשדו משה ואהרן שלא לעשות כמצות ה' ח"ו וע"כ לומר שאף משה ואהרן שכבר השלימו נפשם עכ"ז עשו למען תלמידיהם וזרעם אחריהם:

ואכלתם אותו בחפזון וגו' ובמדרש יכול לעתיד לבא יהא בחפזון ת"ל כי לא בחפזון תצאו וגו' כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם א' ישראל וצ"ב: ונראה דהנה כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנים ולא היו במצרים כי אם רד"ו שנים וידוע מ"ש המפורשים דמשו"ה הוציאם תוך זמן משום כי לא יכלו להתמהמה ואלו לא הוציאם הקב"ה תיכף ח"ו היו נשקעים שם ע"י טומאת מצרים ומשום האי טעמא גופא אכלו ג"כ בחפזון לרמז כי הגאולה הי' בחפזון קודם הזמן ודלג הקב"ה על הקץ כיון שהי' חפץ בגאולתם:

והנה איתא במדרש ישראל נושע בד' תשועת עולמים, לשעבר הייתם נושעים ע"י בו"ד לכך לא היה גאולת עולמים אבל לעתיד לבא תהי' נושעים על ידי וזה נושע בד' יהיה תשועת עולמים:

עוד איתא במדרשים אשר גליות ד' מלכיות משלימים גלות מצרים: ויתבאר דברי המדרש הנ"ל דהנה במצרים היה בחפזון כיון שלא יכלו להתמהמה ויצאו קודם הזמן וע"כ הי' נושעים ע"י שליח שלא הי' גאולה נצחית דהא צריך להשלים הגלות בשיעבוד ארבע מלכיות אבל לעת"ל לא יהיה בחפזון כיון שכבר עבר עלינו עול הגלות מה שנגזר עלינו וגם יהי' גאולה נצחית וע"כ יהי' הישועה ע"י הקב"ה בעצמו:

וזש"ה כי לא בחפזון תצאו ולא במכוסה תלכון ואמר הכ' הטעם כי מאסיפכם יהי' כביכול על ידו ולא ע"י שליח ויהי' תשועת עולמים ולכך א"צ לעת"ל שיהא הגאולה בחפזון:

מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו':

יש לשאול דמשמע דאם לא ישאלו הבנים מה העבודה א"צ לומר זבח פסח והא מבואר בדברי התנא ר"ג שמחייב לומר פסוק זה ואם לא אמר לא יצא י"ח: ונראה עפימ"ש בייט"פ לחנוכה אות כ"ט בשם הרב הק' ר"א מסטרעליסק שפי' כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' לא תירא מהם והסיבה לזה זכר תזכור את אשר עשה לפרעה וגו' ובאותו זכירה תגרום עשות גם היום כן להכרית הגוים ההם עכ"ד ז"ל:

ובזה י"ל הטעם מה שאנו קורין לחג המצות בשם פסח היינו כיון דהמצות הם אינם זכר להנס שנעשה לישראל רק שכן היה המעשה שלא הספיק בצקם להחמיץ וע"כ אם קורין חג המצות אין עוד זכר להנס כדי שעי"ז ימשוך לנו גם עתה נסים הללו לכן אנחנו קורין בשם פסח והוא זכר על שם שפסח ה' על בתי בנ"י ובזה הזכירה יגרום לנו גם עתה להצילנו מכף כל אויבינו:

ובזה יתבאר כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם היינו לעצמיכם ר"ל האיך נוכל להמשיך לנו מאותן הנסים אשר נעשו לאבותינו בימים ההם גם על זמן הזה ואמר הכ' דהעצה לזה ואמרתם זבח פסח וגו' היינו במה שנאמר הנסים בפה באותו זכירה תגרום גם היום להתעורר עלינו הנסים בכל דור ודור:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה