אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת בהעלותך

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בהעלותך

ספר עצי חיים על התורה - פרשת בהר

בהעלתך את הנרות וגו' פרש"י ז"ל למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ויעש כן אהרן פרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וצ"ב מה רבותא בשבח על אהרן הכהן שלא שינה ממה שציוה ד', ובמד"ר הה"ד שלח אורך ואמתך וגו':

ונ"ל עפי"מ שפירש א"ז זצ"ל ביש"מ בפתיחה דברי המדרש רבנן אמרו חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנו של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב וכאן כתיב זה קרבן אהרן ובניו, כי באמת אין לך אדם בישראל שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כראשונה שבכל עת נדמה לו מעתה מתחיל לעבוד להשי"ת ואין אצלו אמצע וסוף רק תמיד התחלה וזה דברי המדרש כי בודאי קרבן נשיאים שהיא לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול בראותם כבוד ד' מלא את המשכן והי' חנוכה ראשונה ובודאי הי' חביב מאד בעיני הקב"ה וע"ז אמר המדרש כי גם קרבן אהרן שהי' בכל יום פעמיים חביב לפני השי"ת כקרבן נשיאים שכן דרך בני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה עכ"ד, ועפי"ז יתבאר דברי רש"י ז"ל כאן כשראה אהרן חנוכת הנשיאים היינו שהי' בהתלהבות וכוונה רצוי' וע"כ חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה ר"ל שירא לנפשו פן ואולי הוא המקריב לא הי' עשה כמוהם בכוונה זכה בלי מחשבת פגול המפסיד בעבודה וע"ז אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ר"ל שאתה מדליק בכל יום בכוונה ורעותא דליבא וא"כ שלך גדולה משלהם כי הם לא פעלו רק פעם אחת ובראשונה ואז בנקל להיות בכל לבבו ונפשו כי אין חסידות כחסידות בתחלתו והעיקר רק אחר עבור שעה גם כן יעשה כבראשונה ויקום על משמרתו כאשר בתחלתו, וע"ז גמר אומר ויעש כן אהרן (ר"ל אהרן עשה גם להבא אחר עבור זמן הציווי) כאשר ציוה ד' את משה ופרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה מאשר עשה בתחלה וכמעשהו בראשונה כן לא שינה לאחר כן ג"כ ורק עשה בהלהבות ובחשק נמרץ בכל פעם, וז"ש המדרש הה"ד שלח אורך ואמתך המה ינחוני ע"ד שפירש א"ז זצ"ל בס' תפלה למשה פירושא דהאי קרא ר"ל שהשי"ת ישלח אורו רשפי' רשפי אש שלהבת יה הרהורי תשובה רק שיעזור השי"ת שיהי' קיום נצחי כמ"ש הרמב"ן בפ' קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי החסדים הקיימי' נקראו אמת עיי"ש, ועד"ז פרשתי מה שאנו אומרים בתפלה וטהר לבנו לעבדך באמת דהא לכאורה קשה כפל הלשון דאם השי"ת יטהר לבנו אז בודאי יהי' באמת רק דהכוונה היא שיהא באמת ר"ל נצחי וקיים עדי עד כנ"ל, וע"כ סמך המדרש האי קרא להכא בהעלתך את הנרות הה"ד שלח אורך ואמתך וגו' כמו אהרן שלא שינה את תפקידו לעבוד את ד' בכל לב בלי הפסק כן דוד המלך ע"ה התפלל בעדינו שישלח ד' אורו שלהבת יה באמת בקיום נצחי א"י בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה וגו' ופרש"י צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי':

ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' חיי לפרש הכתוב אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, דהנה התורה כולה הוא מה שדבר לנו ד' מה נעשה ומה לא נעשה ובכל דבר הוא ית"ש המתחיל כמ"ש מי הקדמני ואשלם ואין לנו כח להתחיל זולתו ית"ש והמסיים וגו' ג"כ ית"ש כמ"ש רז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו וא"כ האדם אינו רק קצת ממוצע בבחירתו כמסייע ואין בו ממש ועד"ז אין מגיע השכר רק בחסד כאלו הוא עושה כולו, והן הן דברי הפ' אחת דבר אלקים ר"ל כל מה שדבר לנו אלקים בתוה"ק רק על חלק אחת דהיינו חלק האמצעות שתים ר"ל שתי החלקים האחרים דהיינו ראש וסוף זו שמעתי ר"ל זה אנו מבינים כי עוז לאלקים ר"ל בכח וביכולת ור"ל אלו שני החלקים הוא רק לאלקי' ולא לאדם דמי הקדמנו ואשלם וגם אלמלא עוזרו כו' וש"ת מפני מה יקבל שכר ולזה אמר ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאלו הי' מעשהו עושה כלו והבן עכ"ד הקדושים בקיצור, ובזה נ"ל לפרש דברי הגמ' שבת כ"ב עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ואמר רב זו נר מערבי שניתן שמן בה כמדת חברותיה וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים עפ"י הידוע כי המנורה מרומז נגד התורה תורה אור וזהו שבעה קני מנורה כי התורה נחלקת לשבעה ספרים ויהי בנסוע הוא ספר בפ"ע, וז"ש בגמ' דהמנורה המרומז לתורה עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ר"ל ע"י השכינה האדם ניצל מן החטא מה שקודמתו ע"ד מי הקדמני ואשלם וגם לבסוף דאלמלא עוזרו אין יכול לו, וז"ש שממנה הי' מדליק ר"ל דהתחלה בא מהקב"ה ובה הי' מסיים דגם סוף הדבר בא רק מעזר השם כנ"ל: וזש"ה אל מול פני המנורה העלה נרותי' דהנרות ר"ל המצות יאירו רק לחלק האמצעי כי זה המקצת שייך לכח וחלק האדם והראש והסוף הוא בא מעזר השם כנ"ל, וזה שפרש"י מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' ר"ל יכוון בהמצוה עד שהקב"ה יחשוב לו למצוה כאלו הוא עשה מאליו המצוה בלתי עזר מזולתו:

בהעלותך את הנרות וגו' יתבאר עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' תצוה לפרש דברי הגמ' (חגיגה י"ד) אחר קיצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות היא התכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצות גם אחר שבא למדריגת הדביקות כי לא יצויר לאחוז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתו והיחודים פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע להתכלית המבוקש מהתורה והמצות והיינו קיצץ בנטיעות שאמר שאין לו שוב צורך בענפים כיון שהגיע לשורש עיי"ש נועם דבריו באריכות גדול ויתבאר דברי הכתוב בהעלותך את הנרות היינו התורה והמצות שהם נקראים נרות כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וגם המנורה הוא נגד התורה כנ"ל כשתעלה אותם אל מול פני המנורה יאירו היינו שע"י המצות תשיג אל הפנימיות המנורה ר"ל להתכלית ושורש שבהם דהיינו מדת האהבה והדביקות שתוכל לבא ע"י פעולת המצות ואמר הכתוב ויעש כן אהרן ופרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה דקשה וכי ס"ד אשר אהרן ישנה ח"ו דברי ד' ולהנ"ל י"ל דבא לומר בזה שבחו של אהרן דגם אחר שבא למדריגת אהבה ודביקות עכ"ז לא שינה נאחז בהענפים דהיינו במצות ד' גם אחר שהשיג התכלית ופנימיות המצות, עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיתא בספר אוהב ישראל שמעתי בשם הרב הק' מו"ה ר' דוב בער זללה"ה שאמר אלו הדיבורים עשה לך שתי חצוצרות נוטריקן שתי חצי צורות אך פירושן של דברים לא שמעתי עכ"ד, ועיין בקדויו"ט מאבי מורי עוד יש לבאר משאה"כ ובני אהרן יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחקת עולם וגו' וקשה מאי בעי הכא לומר לחקת עולם, ועוד יש לדקדק טעמא מאי ובני אהרן יתקעו ולא איש אחר, ואפשר לפרש עפימ"ש א"ז זלה"ה בפתיחה ליש"מ הבאתיו לעיל לפרש דברי המדרש זה קרבן אהרן וגו' חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאים כתיב הכא זה קרבן נחשון בן עמינדב וכו' דהנה אין לך אדם שאין לו שעה שנותן לב לשוב ואין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר עבור שעה מתקרר וחוזר לקדמותו רק מי שהוא חכם תמיד עיניו בראשו היינו כהתחלתו וכל שעה ושעה אצלו כשעה ראשונה, וז"ש המדרש חביב קרבנו של אהרן שהקריב בכל יום תמידין כסדרן כקרבנו של נשיאים שהקריבו עתה פעם ראשונה לחנוכת הבית בראותם עין בעין בכבוד ד' שמלא את המשכן עכ"ד ז"ל עיי"ש, ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייט"ל פ' תצא (אות ב') הטעם על מחצית השקל ולא שקל שלם כי הראשית המחשבה והתחלה הוא טוב אבל לא המעשה והסוף כי אח"כ מתקרר והולך ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל לכפר על נפשותיכם רק נגד סוף המעשה ולא על הראשית לכן סגי במחצית השקל עכ"ד ז"ל, ויתבאר הרמז דנוטריקן שתי חצי צורות ר"ל לזכור בזה שיש שתי חצי צורות האחרות המעשה והראשית לא ראוי זה כראוי זה וצריך לתקן זאת שיהא האחרות כראשית והמעשה כמו המחשבה והשתי צורות יחדיו יהיו תמים הסוף אל ראשו, וזש"ה ובני אהרן יתקעו בחצוצרות בני אהרן דייקא שזכות אבותם מסייעתם לשם שמים כמו שאהרן הכהן הי' חביב בעיניו מצות קרבנות אף בסוף המעשה כמו בראשונה לכן גם בני אהרן יתקעו בחצוצרות דהרמז בא לשני צורות על שם המכוון הנ"ל על חצי המעשה ועל חצי המחשבה והי' לכם לחקת עולם היינו מה שתקבלו עליכם במחשבה ובראשית המעשה כן יהי' לכם לחקת עולם שלא יתקרר זיקי אש וההתלהבות שלכם וסוף המחשבה תהי' כאשר הי' במחשבה תחלה:

ויאמר משה וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי וגו', ויל"ד דהול"ל נוסעים אנחנו אל ארץ כנען, גם להבין הויכוח שבין יתרו למשה מאיזה טעם מיאן לילך ומה שהשיב לו משה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר וכבר האריכו בכל זה המפורשים:

ונראה עפי"מ שנחלקו הקדמונים איזה עדיף, דעת הרמב"ם הוא מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' לרע עדיף וכי הוא השלם במדותיו וחסיד מתקרי וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעשה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך במה עובד אדוניו ואא"ז זללה"ה ביש"מ פ' ראה מכריע בין השיטות דאו"א דא"ח דהתחלת האדם בודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבש את יצרו להפכו לטוב זהו השלימות כללו של דבר דבהתחלתו ק"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם עכ"ד ז"ל, והנה מצינו דאוירא דא"י מחכים היינו שקדושת המקום גורם תכונה קדושה ושם בניקל יותר לעבודת השי"ת וע"כ בחר לו ד' ונתן א"י לעם סגולתו כדי שיהא מוכנים ומזומנים לעבודתו ולתורתו וע"כ אמר משה בזה הלשון אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם היינו שזה המקום גורם מחמת איכותו ואמר ה' שהוא ראוי שינתן לעצמיכם להשלמת נפשותיכם ומטעם זה מיאן יתרו ללכת לא"י שהוא סבר כשיטת החולקים דיותר יתכן לעביד את השי"ת בזה האופן ללחום עם היצה"ר אבל בא"י אשר בנקל לכבוש את היצה"ר עבודתו אינה רצוי' כ"כ וע"כ אמר לא אלך כי אם אל ארצי וגו' והשיב לו משה כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר היינו באופן זה כבר עשה כשהי' במדבר בהתחלת עבודתו והכי נקרא שמו מדבר מקום הפקר שהקליפות שולטים שמה ושם הי' העבודה עד"ז ללחום כנגד היצר אבל אח"כ בסופו יתכן יותר לעבוד את השי"ת בלי שום נטי' לרע וזה הוא השלמת האדם כשיטת הרמב"ם: א"י ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם וגו' ויאמר לא אלך כי אם אל ארצי וגו' כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים, ויל"ד דהי' לו לומר נוסעים אנחנו אל ארץ כנען ומדוע שינה כאן לשונו והאריך לומר אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם, וגם יש להבין הוכוח שבין יתרו למשה מאיזה טעם מיאן לילך ומה שהשיב לו משה אל נא וכו' ותו מה דאמר והיית לנו לעינים צ"ב, ובמדרש ילקוט כי על כן ידעת חנותינו אר"י אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים שנאמר וד' נתן את חן העם בעיני במצרים:

ונ"ל עפ"י המשל בחוה"ל דמה שאדם עוסק בצרכי גופו הוא כעוסק בשל אחרים ובשדה אחר זולת מה שעוסק בעבודת השי"ת וצרכי נשמתו הוא כעוסק בשל עצמו, ובזה פי' בסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' היינו עסקי הקדש לו יהי' חשובים שלו עכ"ד בקיצור, והנה ידוע כי אוירא דא"י מחכים היינו כי א"י בעצמו היא מסוגל למצות ומעש"ט ולעבוד את השי"ת וזו ארץ אשר ד"א דורש אותה תמיד כי שם שכינת עוזו תמיד ובהיפוך אויר ארץ עכו"ם טמאה כי שולט רוח הטומאה בארץ והיא מונע את האדם מעבודתו ית"ש, וז"ש משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם ר"ל היא המקום אשר היא לכם כי עניני עוה"ז (כב-22) ועניני גופני אינו לכם כי הוא רק כעוסק בשדה אחר אבל א"י הוא לכם שלכם תהא כי מרגליות טובה תלוי בצוארה שיש בה סגולה לעבודת השי"ת ויאמר יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, עפ"י המבואר בישמח משה עה"פ יאר ד' פניו אליך ויחנך וז"ל קדשו כפי מה שפרשו חכז"ל וכפי מה שפירש החן טוב ברכת יברכך הכוונה שיהא כשרים וצדיקים א"כ לפי"ז היא לכאורא נהמא דכסופא כיון שיהי' צדיקים שלא בעמל ויגיעה וידוע דבנהמא דכסופא מתבייש פנים נגד פנים ולכך אין להביט בו אך באהבה החנות נהמא דכסופא ליכא כמו בן המסיב אצל אביו ולכך אמר יאר ד' פניו אליך יביט בך בפנים מאירות והטעם לזה ויחנך היינו אהבה החנות עכ"ד זצ"ל, וז"ש יתרו לא אלך כי אם אל ארצי ומולדתי אלך ר"ל דיתרו לא אבה ומיאן ללכת לאה"ק מכיון דשם עבודת השי"ת בניקל לעשות ולא כל כך בעמל ויגיעה רבה כמו בארצי חו"ל, על כן יותר טוב לו מבלי לשום לדרך פעמיו בדרך הקודש לא"י רק לשוב למקומיו ולארצו כדי ליקח שכר טוב בעמלו שלא יהא נהמא דכסופא, וע"ז השיב לו משה כי על כן ידעת חנותינו במדבר אתה ידעת החן שניתן לאבותינו במצרים ובאהבת החן נהמא דכסופא ליכא, וא"כ גם אם תבא עמנו לא"י ושם תעבוד במקום הקודש בלי עיכוב ומניעה מע"ז משכורתן שלימה מעם ר' ולא יהא נהמא דכסופא כיון שבא ממדת החן שנתברכו בזה עם בני ישראל והיית לעיניים ר"ל גם בעינך תביט ולא המבייש פנים נגד פנים כיון שהיא מאהבת המנות כנ"ל והבן:

א"י נוסעים אנחנו וגו' התרגום אונקלוס מפרש והיית לנו לעינים וגבורן דאיתעבידא לנא חזיתא בעינך, ונראה עפימ"ש הטו"ז בענין נס חנוכה דע"כ נשאר שמן ביום א' כדי שיחול עלי' הברכה כדמצינו באלישע כ"א אסוך שמן ומבואר בזוה"ק שצריך דבר יש שיחול עליו הברכה ובס' אפיקי יהודא השיג עליו כי זה אינו אלא כשהוא ע"י בו"ד צריך להיות דבר יש למען יהי' מכוסה בטבע קצת אבל בודאי כי יד ד' לא קצרה מהושיע בלי דבר יש כמו סברא יש מאין, ועפי"ז פירש אא"ז זצוקלה"ה בס' ייטב לב הפ' לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך פי בהיות אברהם בחו"ל תחת שרי החיצונים ודאי צריך תחבולה ועשי' ומסתמא עסק במו"מ להמציא לחם חקו וגם יכול להיות שעסקו ברפואות הוא ואשתו שרה וכ"ז מחמת שהי' תחת שרי מעלה בחו"ל וע"ז אמר לו השי"ת לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך שם נסים נגלים בלי כסות בטבע ואעשך אני בעצמי לגוי גדול להוליד בנים ואברכך אני בעצמי בלי שום תחבולה ואגדלה שמך בלי שום עשי' והשתדלות עיי"ש, ובזה יתבאר דמשה אמר ליתרו נוסעים אנחנו אל המקום ארצינו הקדושה שהוא תחת הקב"ה בכבודו ובעצמו ולא ניתן תחת שרי מעלה ושם נסים נגלים מבלי מכוסים בטבע וע"כ עינך אל תחוס על מקום מולדתך וכסף וזהב אשר הרבית לך שם ואמר הכתוב אשר אמר ד' אותו אתן לכם ר"ל השי"ת נותן לנו בעצמינו ומשלו הוא ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ויתרו השיב ע"ז כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך ופרש"י אם בשביל נכסי אם בשביל משפחתי ור"ל דאין להאדם לסמוך על נס שלא כדרך הטבע נסים ונגלים מבלי קצת סייע בהטבע שיוכל לחול הברכה כי עוד לא הי' בא"י בחנותם במדבר שהוא בחו"ל צריך קצת השתדלות אבל משה בדעתו כיון שהם נוסעים לא"י וקיי"ל דלצורך א"י הוי כמו א"י וא"כ כיון שנוסעים בכוונתם ודעתם וכל עסקם במדבר רק לנסוע לא"י הוי כמו א"י, וזה שאמר לו והיית לנו לעינים ופי' התרגום וגבורן דאיתעבידא לנא הנסים שנעשה לנא חזיתא בעינך ר"ל שלא הי' בהסתר ונעלם מלובש בטבע רק אתה ראית אותם עין בעין נסים נגלים משום דהוי כמו א"י בחנותם במדבר ובזה בקש מאתו לילך עמו מארצו וממולדתו אל המקום אשר אמר ד':

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בנ"י ויאמרו מי יאכלנו בשר ופרש"י והאספסוף אלו ערב רב וקשה למה בתחלה לא התאוו כ"א הע"ר ואח"כ במה הטעו בתאוותם גם את בנ"י, ב) מי יאכלנו צ"ב הול"ל מאין לנו לאכול, ג) מה שהקשה רש"י והלא כתיב ומקנה רב הי' לבני ראובן וגו':

ונראה עפימ"ש בנועם אלימלך פ' בהר בשם אחיו הקדוש פי' הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה וכו' וצויתי את ברכתי לכם וכו' וז"ל ונראה שהשי"ת ב"ה כשברא העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי ב"א ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה וכו' אז עושה האדם ההוא במחשבתו אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל אז נפסק השפע חלילה וצריך השי"ת ב"ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחלת הבריאה וזהו וכי תאמרו וכו' כאשר יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואז תטריחו אותי וצויתי פי' לצוות מחדש אלא תתנהנו ותבטחו בד' ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד עכ"ד הקדושים:

וזש"ה והאספסף אלו הע"ר התאוו תאווה פי' בכל עת הי' שואלים מה נאכל למחר וזהו כפל הלשון התאוו תאווה שני תאוות בעת ההוא וגם להבא משמע מפני שבכל עת היו דואגים ומתאווים על להבא ולא הי' די להם מה שהי' לפניהם בעת ההוא ובזה הי' מתישין ח"ו כח פמליא של מעלה ולכן וישובו אח"כ ויבכו גם בנ"י מי יאכלנו בשר ר"ל כיון דהם הע"ר מתישין הכח למעלה א"כ מי יאכלנו דהא עבור זה נפסק ח"ו השפע ואין מי ח"ו להאכיל להם ואמר הכתוב ואל העם תאמר התקדשו למחר ופרש"י הזמינו עצמיכם ר"ל כיון שנפלו מהבטחון והי' נצרך הזמנה לבריאה חדשה:

אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו וגו' ופרש"י כמת שבמצורע חשוב כמת אשר בצאתו מרחם אמו אמנו הול"ל אלא שכינה הכתוב וכו':

ונראה לפרש עפימ"ש בשב שמעתתא בהקדמה לפרש הכתוב בהאזינו כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי בהיות הנשמה למעלה אינה אלא בבחי' בור ריק שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמו הוא ריק וברדתו אל עולם השפל והשיגה מה שעלי' להשיג בגזירת חכמתו ית"ש אז הוא בבחי' באר מעין המתגבר וכל דלית לי' מגרמי' כלום עני חשוב כמת כמ"ש בגור ארי' דמ' באר קרוין מים חיים לפי שנובה מעצמו משא"כ מי בור ולזה עני חשוב כמת ושונא מתנות יחי' ולזה אמר ויפח באפיו נשמת חיים דעיקר בריאת האדם על הארץ בכדי שתהא הנפש בבחי' באר ותקרא נשמת חיים ולזה אמר כי לא דבר ריק הוא מכם פי' מעצמותיכם כבחינת בור שאינו מצד עצמו רק מתמלא מאחרים כי הוא חייכם עיקר הבריאה שיהי' חיים בבחי' חיות מעצמיכם כבאר ומעין המתגבר ונובע מעצמו ובזה לא יהי' נהמא דכסופא עיי"ש:

וזה יש לומר בדברי המדרש פ' בחקתי ועשיתם אותם א"ר חנינא בר פפי אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמיכם ור"ל דבעת בריאת האדם היינו בעת שבא האדם אל העולם אינו בגדר אדם כיון דאין בו חיות רק בבחי' בור ואח"כ כשישמור את התורה הוי כאלו הוא ברא את עצמו והנפש חי' אשר בקרבו בא לו ע"י עצמו במה שהשיגה ידו לתכלית הנשמה אשר בעבורה הורידה לעוה"ז ובין תבין בזה מה שטבעו חכמים בברכת חתנים אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו ור"ל דהקב"ה ברא את האדם על הארץ כביכול בתבנית של השי"ת שהאדם יתן בעצמו חיותו כמו שהקב"ה נתן באיש כח החיוני כן האדם בעצמו עיקר חיותו תלוי בעצמו בבחירתו להגיע לתכלית שלימות האדם והתקין לו ממנו בנין עדי עד שיהא מקור נובע כבאר ומעין המתגבר מים חיים ברוך אתה ד' יוצר האדם ר"ל ע"ז נברא האדם להמציא לו חיים ע"י עצמו, ובזה יובן מ"ש חז"ל מצורע חשוב כמת כי ידוע דצרעת בא על עון לה"ר והובא בספרים דמי שמדבר לה"ר נוטלין ממנו כל המעשים טובים מה שעשה וע"כ אמרו דמצורע חשוב כמת כיון דלית לי' מגרמי' כלום ומאי אהני לי' במה שבא לעוה"ז שיגע לריק שאין לו כלום משלו ועזב לאחרים חילו וע"כ נקרא מת כי הוא כמו כעת שבא לעוה"ז מבלי כסות ושלמה משלו:

וזש"ה אל תהי כמת דמצורע חשוב כמת שבא על עון לה"ר שנוטלין ממנו כל אשר לו והוא בבחינת מת אשר בצאתו מרחם אמו ר"ל דהכתוב מפרש דלאו מיתה גופניות היא רק מיתה דנדמה כמו צאתו מרחם אמו דאין לו כלל משלו ורק הכל בא לו משל אחרים והבן:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה