עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
סדר מועד · יומא
פרק א
(משנה א) אם בן אין לדבר סוף. עיין בתוס' מה שהקשו הא אמרינן ביבמות דלמיתה דתרי לא חיישינן ותירצו דלזמן מועט אי חיישינן למיתה דיחיד יש לחוש אף למיתה דתרי. עיין בפי' הרע"ב דלמיתה דלא שכיחא שימות כו'. והוא בגמרא. אך דיש לעיין מהא דקיי"ל (עיין רמב"ם פ"ט מהלכות תרומות) האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתה דאסורה לאכול בתרומה מיד והוא גם כן לזמן מועט וצ"ע. עיין בתו"י שהקשו ל"ל הטעם דמיתה לא שכיחא הא י"ל דלכך לא חיישינן למיתה משום דאין לדבר סוף מה שאין כן בטומאה דמתקנינן לו כ"ג משום דעבדינן ליה צרה וכמו דאמרינן בגמ' יעו"ש:
(כאן חסר)