עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
סדר מועד
עירובין
פרק א
(משנה א) יבואר א) דג' מחיצות מדאורייתא הוה ככרמלית ומדאורייתא שרי לטלטל. ב) מדרבנן מחיצה ד' ועיין בר"ב דהוה הל"מ ותוי"ט כתב בשם הרמב"ם דהוה רק מד"ס ולא הוה הל"מ. ג) קורה משום היכרא ולחי משום מחיצה (מש"ב בר"ב). ד) מחיצה צריך שיהיה גובה עשרה (תוי"ט שם):
פרק ג
(משנה א) בכל מערבין. ש"ע סי' שפ"ו ס"ד וסי' ת"ס ס"ז שיעורו של עירובין:
מערבין לנזיר ביין. ש"ע שפ"ו ס"ח יעו"ש במ"א ובחו"ש:
פרק ו
(משנה א) עיין ש"ע ס"ב כדי שיוחשב כיחידים (פי' דשני ישראלים אינו אוסר העכו"ם רק כשהם דרים בשני בתים וכשביטלו הוה כדרים בבית אחד) אינו מועיל. עיין גמרא ס"ד הטעם דא"כ ביטל תורת עירוב כיון דהעירוב לא יועיל כלום משום דיאמרו עירוב מועיל במקום עכו"ם. ועיין בסי' שפ"א ס"ד בהג"ה. עיין ברא"ש דין ח' דאם הנכרי רוצה לשכור לא שייך ביטול תורת עירוב מ"מ לא מהני ביטול יעוי"ש. ועיין ברש"י ס"ז ע"א דלא כרא"ש:
(משנה ג) בפי' הרב ולא ביטל להם ביתו. דאלו ביטל להם ביתו ג"כ אזי מותרים בין הוא בין הם אף להוציא מביתו לחצר (ש"ע ש"פ ס"ב) לב רבים לגבי יחיד לא הוה אורחים. ואף דאין מוציאין מרשות לרשות מכל מקום אסורים לטלטל ברשות שאינו שלהם. ועיין ברש"י משום דלא חשיבי אורחים א"כ אם משתמשים בחצר ה"ל כאלו שקלו רשותם וחזרו מביטולם. ולפי זה הא דתנן והם אסורים היינו מביתו לחצר אבל מותרים להכניס מחצר לביתו דכה"ג לא מחזי כחזר מביטול החצר. עיין מ"א ש"פ אות ז' ותו"ש אות יו"ד:
עיין סי' ש"פ ס"ב ועיין ברש"י עלה כ"ו והעולה דמבתיהם לחצר מותר לטלטל ואף בלא הוחזקו (דאינו נראה כחזר מביטולו כיון שדרכו להוציא מביתו לחצר נ"מ הרר"י) ואם ביטל ביתו וחצירו אז אסור לטלטל מביתו רק בהוחזקו דהוה כחוזר מביטולו. ואף דנעשה כאורח מכל מקום כשחוזר לא נעשה אורח וברבים לגבי יחיד דלא נעשו אורחים אף מביתו לחצר אסורים. עיין מ"א דאף הוחזק לא מהני. וצ"ל דהא דמהני חזקה היינו לגבי יחיד אבל לא לגבי רבים. וכן ראיתי בש"ע של הרב:
אך דיש לעיין דמה שהביא המ"א בשם הרר"י מי שיראה שם מטעם א' כתב דלא מהני חזקה וטעם זה שייך אף בביטול ביתו וחצירו דלא מהני חזקה יעוי"ש. וא"כ צ"ע על מ"א מ"ש דבביטול ביתו וחצירו דמהני חזקה. וי"ל דרש"י פליג על הרר"י וא"כ מנ"ל דלרש"י לא מהני חזקה אף ברבים לגבי יחיד וצ"ע:
פרק ח
(משנה ג) עיין ש"ע שע"ה דסולם תורת פתח עליו והוה כב' חצירות ופתח ביניהם דאם רצו מערבין יחד וכמ"ש בסי' שע"ב סעיף ז':
כל שגבוה י' טפחים למרפסת. והעולה מש"ע דלמרפסת יש היתר בגבוה יו"ד טפחים מחצר וממרפסת לתל אין יו"ד טפחים. במופלג ד' טפחים אוסרים זה על זה:
שקלים
פרק א
(משנה א) תוי"ט ד"ה ועל ועוד תימה לפי' דכלאי זרעים מותרים באכילה. ואם כן למה צריך לעקור בגדלו הזרעים דהא ל"ש לאסור משום זורע כיון דכבר גדלו והא דאסורים מלקיים היינו קודם שגדלו (עיין תוי"ט פ"ב דכלאים ד"ה ימעט). והנה סברת רבותינו דבשעת הזרע בטל דאף דהוה חד מילי דכל לחודי' שרי ואם כן י"ל בבישול בשר בחלב שייך ביטול אף בלא סברת דרך בישול אסרה תורה:
לפי' הר"ב ולא מקרי זורע כלאים. כיון שהם מעורבים חד בתרי בטיל ולא אשכח שיהיה אסור לזרוע כלאים מדאורייתא רק היכא שיהיה כל מין בפני עצמו וזרע אותם ביחד. ועיין בתוי"ט פ"ב דכלאים שהוקשה הא ניכר האיסור:
יומא
פרק א
(משנה א) אם בן אין לדבר סוף. עיין בתוס' מה שהקשו הא אמרינן ביבמות דלמיתה דתרי לא חיישינן ותירצו דלזמן מועט אי חיישינן למיתה דיחיד יש לחוש אף למיתה דתרי. עיין בפי' הרע"ב דלמיתה דלא שכיחא שימות כו'. והוא בגמרא. אך דיש לעיין מהא דקיי"ל (עיין רמב"ם פ"ט מהלכות תרומות) האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתה דאסורה לאכול בתרומה מיד והוא גם כן לזמן מועט וצ"ע. עיין בתו"י שהקשו ל"ל הטעם דמיתה לא שכיחא הא י"ל דלכך לא חיישינן למיתה משום דאין לדבר סוף מה שאין כן בטומאה דמתקנינן לו כ"ג משום דעבדינן ליה צרה וכמו דאמרינן בגמ' יעו"ש:
(כאן חסר)