עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
סדר טהרות
כללי טומאת כ"ח וטומאת משקין
כלי חרס מיטמא מאוירו. מגבו אינו מטמא. לטמא אחרים מגבו יש פלוגתא:
יד כ"ח אינו מטמא באויר. אם נטמא מגבו ע"י משקין עפ"ב בתוי"ט דלדעת הר"מ מטמאים ונמצאו המשקים חמורים ממת ועיין בר"מ פ"ז מהלכות אה"ט הלכה ג' ובראב"ד שם:
כ"ח אינו מטמא משום מדרס:
כ"ח אין לו טהרה במקוה:
כ"ח מטמא משום תוך אף בלא בית קיבול ושוליים
תנור כ"ח וכן כירה מטמאין אף במחובר:
אויר כ"ח הוא רק ראשון ואף כשהשרץ עדיין בתוכו ואינו מטמא אדם וכלים (פ"ח משנה ד' ה'):
יד כ"ח אי מטמא. (עיין מש"ל בפי"ח מהל' כלים והעולה מדבריו דלהכניס לא איתרבי דלא עדיף מגבו רק להוציא דמטמא אחרים מגבו יעו"ש:
אין אויר ליד כ"ח (פ"ג מ"ד) כ"ח לא מהני מחיצה לאוירו כמו לאויר האוהל (פ"ה מ"ו):
יש דברים שטומאתן רק מדרבנן ומטמאים רק במגע ולא באויר (פ"ה משנה ג' ופ"ז מ"ג):
כ"ח שיש לה תוך אעפ"י שאין לו בית קיבול טמאים (פ"ב משנה א) בפי' הר"ב ומשנה ו' טיטרוס:
כ"ח אינו נטמא במשא טומאת בגדים (פ"ה דזבים משנה א ובר"מ פ"ו ממטמאי מו"מ ה"ב).
כ"ח מציל בצ"פ משא"כ בשאר כלים שמקבלים טומאה (פ"י מ"א):
בחיבורים מטמא אדם וכלים (פ"ט דאהלות מ"ט):
בכזית מן המת דין הוא דמטמא מאוירו:
אם ניקב פחות מכדי טהרתו אינו חשוב פתח לטמא מאוירו (פ"א מ"ח תוי"ט ד"ה שיעורן בזיתים) ועיין בפ"ה דאהלות משנה א'. ובשבת עלה צ"ו בתוס' ד"ה ולענין צ"פ:
כ"ח אינו נעשה אב הטומאה לעולם. (ר"מ פ"ה מהלכות טומאת מת וב' אבות הטומאה בשרץ עיין פרה פ"ח מ"ו:
אין עירוב האויר מועיל לטמא (פ"ח מ"ג):
כ"ח אינו נעשה אוהל לטהר (אף בכפאו על פיהם עיין בר"מ פכ"א מהל' ט"מ) ועיין בפ' כ"ז דכלים משנה א' דאינו נעשה גם כן אהל לטמא:
שורש משקין. מ"ש נעשים ראשונים אף שנגעו רק בשניים (עיין תוספות עירובין צ"ט):
משקין טמאים מטמאים אדם וכלים (ע' פ"ח דכלים מ"ה יו"ד):
רוק עיין שיטת רש"י ור"ת דלא הוה משקה רק להכשיר אבל לא לק"ט ושיטת תוס' דהוה משקה אף לקבל טומאה (שם משנה יו"ד ועירובין צ"ט):
משקין מטמאין בכ"ש רק לפסול הגויה בעי רביעית (תוס' שם):
משקין אי מטמאין כ"ח מגבו (עפ"ב דכלים בתוי"ט):
שורש משקין. עיין בר"מ פ"ז מהל' אבות הטומאה הלכה א', ב', ג', ד', ה', וא"ו, פ"ח הלכה יו"ד, פ"ט הלכה ד' ה', פ"י ה"ד, ה"ה, ה"י, פי"א הלכה ח':
שורש כ"ח מטמא מאוירו משא"כ בשאר כלים דאינם מיטמאים ומטמאים רק בנגיעה (פ"א דכלים משנה א' ופ"ב מ"א):
כללי טומאת כלי עץ
פשוטי כלי עץ טהורים (פט"ו ופ"ב). צריך שיהיה להם בית קיבול (עיין פרטי דיני בי"ק בכ"מ פ"ב מה"כ). מדרבנן יש מהם שהן טמאים (עיין ר"מ פ"ד מה"כ הל"ט):
באין להם צורת כלי טהורים (פט"ו מ"ב ומשנה ג'). תשמיש עראי טהור (פס"ז משנה ה'):
שיעור גמר כלי עץ (פט"ז). גמר כלי עור (שם). גולמי כלי עץ מקבלים טומאה (כ"מ פ"ה ה"א ועיין בגולמי כ"מ):
שיעור כ"ע לטהר (פי"ז). יש כלים שניקבו כמוצא רימון וטמאים כגון שעשאן מתחלה לכך (עיין ר"מ פ"ו הג"ד ועיין פ"ג דכלים משנה וא"ו טיטרוס ודוק)
במדרס הזב וחבירו מתטמאין אף פשוטי כ"ע (ר"מ פ"א דכלים הל' יו"ד):
כל המטמא מדרס מטמא טמא מת (נדה דף מ"ט אות מ"ג) אף פשוטי כ"ע טמאין עיין בתוי"ט ד"ה מחצלת פי"ז משנה י"ז:
כלי עץ הבאה במדה טהורים (פט"ו מ"א יעוי"ש) דיש כלים שמקבלים (עיין תוי"ט ד"ה ושאר). כ"ע במדה חזי לטומאת מדרס. אם מק"ט (עיין תוי"ט פכ"ד דכלים מ"ד) בשאר טומאות (עיין משנה למלך בפ"ג ה"א) ועיין בר"מ פ' כ"ג מה"כ גבי מפץ:
אם כל המטמא מדרס וכו' הוא מדאורייתא (עיין תוי"ט פכ"ד דכלים):
כ"ע הבאה במדה ומצופה במתכת (עיין בסוף חגיגה ברש"י ותוספות) דמקבל טומאה ודעת הרמב"ם (בפ"ד ה"ד) דאף כ"ע שיש להם בי"ק ואינו עשוי לנחת דהם בעצם אם ציפם במתכות טהורים:
פשוטי כ"ע יש להם טהרה במקוה (אף דלאו בכלל כלי עץ תתחטאו הוא עיין שבת פ"ד תוס' ד"ה מפץ):
כללי משקין ודין כלים שנטמאו אחוריו
כל הפוסל את התרומה דהיינו שני לטומאה מטמא את המשקין להיות תחלה חוץ מטבול יום (פרה פ"ח משנה וא"ו ושבת עלה י"ד ע"ב אות ב'):
מדאורייתא אין כלי מקבל טומאה אלא מאב וחכמים גזרו על משקין שיהיו מטמאין כלי משום משקה דזב (שבת שם ונדה עלה זיין ע"ב):
שיטת הרמב"ם דהא דמשקין מטמאים כלים היינו כשנטמאו מאב. ושיטת תוס' (שבת שם) וראב"ד (בהאבה"ט פ"ח ה"ב) דאף אם נטמאו מחמת ידים מטמא כלים. וע"ש בכ"מ. ומהתימא שכמה משניות סותרות עיין פ"ח דכלים ופ"ח דפרה וצ"ע ליישב:
משקין שטימאו את הכלים. נעשין הכלים שניות (ר"מ שם ה"ג) ול"א כיון שגזרו משום משקה דזב יהיו ראשונים ועיין בתוי"ט בשבת בי"ח דבר יעוי"ש:
עיין בר"מ פ"י מהא"ט ה"י המשקין. והעולה דמשקין יכולין להיות אב הטומאה וראשון ושני מד"ת. ומד"ס א"י להיות שניות דהא נעשו ראשונים. ובטבול יום נעשים ג' לתרומה וד' לקודש. וא"כ א"י להיות שניות לעולם:
כל הפוסל את הקודש. (דהיינו שלישי לתרומה) מטמא את משקה הקודש להיות תחלה (טהרות פ"ב ור"מ פי"א מהאה"ט):
דין כלים שנטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו (עיין רמב"ם בפ"ז מהאה"ט ושאר פרטי הדינים):
טומאת משקין לטמא אוכלין או משקין אחרים לאו דאורייתא (ר"מ שם הא"ב) ולא משכחת שני רק בנגעו באדם וכלים ראשונים:
כלים שנטמאו אחוריו וכו' (עיין כלים פ' כ"ה מ"א). אחוריו טמאים בכלי שאין לה תוך וחזי למדרס דמקבלת טומאה מדאורייתא ומטעם דכל המטמא מדרס מטמא שאר טומאות. אז אם נטמא אחוריו נטמא מה שבצד השני דאין אחוריו חלוק מתוכו (ר"מ פרק כ"ח דכלים ה"ג) בלא חזי למדרס לא נטמא צד השני (כ"מ שם) ועיין משנה למלך פ"א דכלים הי"ג הטעם דלא יהיה חמור כלי שאינו מקבל טומאה מדאורייתא דהיינו פשוטי כ"ע מכלי שיש לה תוך יעוי"ש. ודעת הראב"ד ורש"י דבפשוטי כ"ע אף אחוריהם טהורים:
אם נגעה טומאה בידות הם טהורים (שם מ"ו) דעת הר"ש דבכלי שאין לה תוך הידות טמאים ודעת הר"מ דבכה"ג ג"כ טהורים:
הקדמת הר"מ על טהרות
הנה התחלתן וסמיכותן אל מין ממיני הבע"ח. ויש לעיין הא ע"ז מטמאה. וא"ל דזה נקרא סמיכתן אל בע"ח כיון שנעבד מן האדם כנ"ל:
בא"ד וטומאת חטאת כמ"ש בד"ה והשנ"י:
בא"ד ודם השרץ וחלבו (עיין פ"ד מהאה"ט ה"ז). אמנם שאר מיני בע"ח (יש לעיין מבע"ח דעשה בה מעשה אסרה עיין בסוגיא דרבוצה ומ"ש רש"י וה"ה בחצי סימן. וע"ז מטמאה כמ"ש בפ"ז ה"ב וצ"ע):
בא"ד והם האנקה. פי' שארבע מהן מטמאין עורן כבשרן (ע"ש ה"ח), ועצמות השרץ לא יטמאו (ע"ש ה"ח):
בא"ד והטמאה אין הפרש (ע"ש מהאה"ט פ"א ה"ב) ואבל חלבה כאשר מתה לא יטמא (שם הלכה ה') ודם נבלה (ה"ד) והעצמות (ה"ח) אולם המוח (שם ה"ד):
בד"ה וטומאת מת. כזית מבשרו (פ"ב מהט"מ) ונצל (שם) ותרווד (שם הי"א) ועצמות (ה"ח) ודם (הי"ב) ואין חילוק (פ"א היא"ב הי"ג) והקבר (פ"ז ה"ד) ואדם שנטמא במת מבואר בפ"ה וכן עכו"ם שנגע (פ"א הי"ג):
בד"ה ואולם (פ"ח מהאה"ט ה"ב והעולה דמשקין שנגעו באב הטומאה מטמאים אדם וכלים מד"ס לא טומאת האב וכלים פי' שיהיו הכלים ראשונים רק שיהיו. הכלים שניים ע' פ"י ה"מ ודוק):
בד"ה ומאבות הטומאות האוהל (פ"ה הי"ב ע"ש במשנה למלך) אם לא שיהיה כלי עץ (כוונתו אם הוא כלי עץ שמקבל טומאה בהא לא איירי מתניתין דכל היוצא אינו מטמא טומאת אוהלים. דהא כתיב ועל כל הכלים אשר היו ומכ"ש האהל עצמו שמאהיל על המת. אך דבדבר שאינו מקבל טומאה אז בבגד ושק ועור מטמא טומאת אהל אבל לא בשאר דברים יעו"ש:
כלים
פרק ג
(משנה ד) כולן מטמאין במגע משום יד. עיין במשנה למלך פי"ז מכלים מה שהוקשה בחדושי הרשב"א שמי עדיף יד מגבו של חרס יעוי"ש:
לשורש גיסטרא. אם צריכה טומאה מחדש ע' בפי' הרע"ב:
פרק ה
(משנה א) בפי' הרע"ב והרי יש לה תוך. עיין פ"ב משנה א' ובפי' הר"ב וצ"ל דעשוי להדביק הפת בדופני התנור דאל"ה לא מהני התוך כיון שלא עשוי לקבלה כמו במשפך של בעלי בתים במשנה ד':
לפי' הר"ב כלומר בר שבעה שיריו ברובו. ופליגי חכמים על ר"מ לחומרא דרוב אף שאין בו ארבעה מטמא ושיריו חמור מתחלתו (עיין תוס' ד"ה הא) ומטעם שמתחלתו היה כלי כמו גרדומי ציצית דבשירים סגי. (ויש לעיין אמאי אמרינן תנור בר שבעה ול"א תנור בר ארבעה דאיירי בה מתניתין. דמהני ברובו לטמא לפי' זה):
בא"ד ובתנור של תשעה. פי' דהא דלא מטמא רק בארבעה היינו בתנור בת תשעה דליכא רוב וה"ה בתנור בת ח' אינו מטמא רק בד' כיון דליכא רוב. רק מה דאמרינן בתנור בר תשעה דאף דנשאר רק מיעוט מ"ט מהני לטמא בד' ומכ"ש בח' דלא הוה מיעוט דמטמא בד'. והכלל לפי' זה דלחכמים סגי לטמא בשיריו או ברובו או בד' (עיין תוס' פ' המפלת דף ל"ג) יעו"ש דשיטת רש"י בפ' העור והרוטב הוא לקולא ועיין בפי' הרא"ש בהגה"ה ועיין במשנה זיי"ן:
(משנה ב) בה יבואר כמה שיעורו לטמא משום יד בתנור:
(משנה ג) בה יבואר דיש דברים שאין חיבור מן התורה רק מדרבנן ואם נטמא אחד מהם נטמא חבירו והיינו במגע ולא באויר:
(משנה ד) לפי' הר"ב ואם לא הוסק אלא מבחוץ חשיב היסק עיין ברא"ש דלא יתכן לפרש כן דע"כ מהני הוסק מאחוריו כדתנן במשנה וא"ו נתנו עפ"י הבור. וכוונתו דע"כ לאו משום דהיסק מבחוץ קא אתינן לטהר רק מטעם שלא מדעת. ונתנו עפ"י הבור הוה כלדעת. וצ"ל דהר"ש לא כתב כן רק אליבא דגורסים טהור אבל לגירסת הר"ב דטמא י"ל דמטעם היסק מבחוץ דה"א דלא מהני וקמ"ל דמהני לטמא וא"כ אין ראיה ממשנה וא"ו הנ"ל ודברי התוי"ט מגומגמים יעוי"ש:
(משנה ו) מעפר ולמטן. ויש לעיין אי חשיב מה שמונח בעפר לתוך א"כ אפילו כשנטמא מאוירו אמאי לא יטמא ומ"ש אוירו מתוכו. ודוחק לומר דלא הוה אלא מדרבנן ומטמא במגע ולא באויר כמו שמבואר במשנה ג' דהא הרמב"ם (פי"ח הי"ב) כתב סתם דנטמא דמשמע מדאורייתא. ועיין בפי"ז ה"ו דכתב דאינו אלא חיבור מדבריהם. ועיין בס' אליה רבא דפי' דלא כרמב"ם ודלא כר"ב: