עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
סדר זרעים · מעשרות
פרק א
(משנה ב) מאימתי כו'. דכל שהגיע לעונת המעשרות אף שלא הוקבע למעשר אסור לאכול מהן עראי מדרבנן:
(משנה ה) בה יבואר דפירות אף שנגמרה מלאכתן מותר לאכול מהן עראי עד שיקבעו למעשר. במוליך לשוק הוה קבע ואסור לאכול מהן עראי (עיין פ"ד מהדברים הקבועים):
פרק ג
(משנה א) בניו וב"ב אוכלים ופטורים. עיין פי' הרב שאין תלוי בהם לימלך. ויש לעיין אמאי מותרים הא שלא במקומו אינו ניכר ויש מ"ע. וי"ל דהא דאינו ניכר הוא משום שבידו לימלך וכיון שאנו רואים שאוכל מהם תושבין שנמלך משא"כ בבניו שאין ראיה מה שאכלו מהן להמלכה של בעה"ב:
עיין משנה ד' דמוריד מהם לבהמה כיון דניכר שלא נגמרה מלאכתן. וע"ש בתוי"ט בב"ב לא יאכלו וכוונתו דאל"ה אמאי שינה התנא מלשונו דב"ב יאכלו. ובאמת לא ק"מ דהא כבר אשמעינן ברישא דב"ב מותרים לאכול שלא במקומן. אך דקמ"ל דאף בעה"ב עצמו מוריד לבהמה ולא חיישינן דנמלך כמו באוכל הוא עצמו משום דניכר וכמו שכתב הר"ב שם. אבל ב"ב בודאי מותרים. ומ"ש שם לא הבינותי דהא שלא במקומן גרע טפי וצ"ע:
עיין תוי"ט ד"ה והרי והעולה דהא דהלוקח עיניו במקחו מהני שהמקח קובע בלא נגמר היינו דוקא שיש קביעות מבלעדי המקח כמו בהמעביר בחצירו רק דהחצר גם כן אינו קובע בדבר של"נ אם עושה המקח פעולה שיהיה נידון בנגמר. אבל המקח לחוד אינו עושה שתי פעולות. ומה"ט בסיפא דליכא קביעות חצר מותר לאכלן א' אבל בצירוף דהוה כנגמר וכמ"ש בפ"ג משנה ה'. אז המקח קובע אף לר"י. ומה שהביא ראיה מדברי התוס' היינו לאוקמי בחצר ולא משני דעומדת בשדה ומטעם לוקח עיניו במקחו ועכצ"ל דלא שייך סברת עיניו במקחו רק ביש קביעות בלעדו ודוק. ובאמת עכצ"ל דתוס' לא ס"ל סברת הר"ש דלוקח עיניו במקחו רק בצירוף אבל באחת לא דאל"ה מאי מקשו אי באחת הא קיי"ל דפועל ולוקח אוכל יעוי"ש. הא י"ל דהתם איירי בשדה ולא שייך סברת דלוקח עיניו במקחו בשדה משא"כ קרא איירי בחצר וכמו דמשנינן ואם כן שייך סברת הלוקח עיניו במקחו. ומשנה דתאנה הוא מטעם צירוף ולכך אפילו בעה"ב אסור וע"כ דלא ס"ל סברת הר"ש וצ"ע דהיאך יפרשו כוונת משנה זו:
והעולה א) דאין אוכלין על המוקצה רק במקומו. והטעם כמ"ש הר"ב והוא מפי' הר"ש (עיין בר"מ פ"ג הי"ז וצ"ע). ב) הוא עצמו אינו אוכל וב"ב אוכלין. ג) מותר ליתן לבהמה מאכל אדם כיון שהוא ניכר (משנה ד'). ד) מזונות אשה הוה כמתנה ולא כמקח (תוי"ט). ה) מקח קובע לגבי הלוקח אף בלא צירוף ובלא נגמרה מלאכתו היכא שיש קביעות מבלעדי המקח (תוי"ט ד"ה הרי):
(משנה ד) ופטורות מן המעשרות. עיין תוי"ט דלרמב"ם צריך להפריש מספק שמא מתאנה זו נפלו ובודאי לא נתעשרו או מתאנים שנתעשרו אחרים. ולפי' הר"ב אין צריך להפריש כלל מטעם יאוש והפקר. ומ"ש התוי"ט אע"פ שי"ל דפטור מתרומה גדולה היינו דהתורם בלבו אף על הקטיעין (פ"ה מ"ד) ואם כן י"ל דאף כשנפלו מתאנה זו נתרמו. ולשיטת הר"מ יש לעיין הא קיי"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. ויש לחלק: