עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן נג
עש"ך ג' הנה בנשבר לכ"ע באין עור ובשר חופין שייך מצות פריש. ובנשמט דעת הרמב"ם (עיין סי' מ"ב בב"י) דג"כ שייך מצות פריש ודעת הרשב"א דבנשמט לא שייך מצות פריש. רק בנשבר ובעור ובשר חופין דעת הש"ך (בסימן נ"ה י"ב) דלדידן דאין בקיאין בחיפוי בשר אותו האבר טרפה בנשבר. ובנשמט דעת הש"ך (בסימן ס"ב ס"ג) דלרמב"ם אסור אפילו בעור ובשר חופין ואין חילוק רק בנשבר וא"כ צ"ע על הש"ך דהא הב"י סתם רק בנשבר דבאין עור ובשר דאסור אבל בחופה רובו מותר וא"כ אמאי כתב הש"ך בנשבר ונשמט וצ"ע:
עש"ך ד' והעולה דדעת המחבר דשמיטת גף בבהמה דכשר וה"ה שבירת גף. ודעת הרב (בשם הש"ד) דטרפה במקום חיבורו בגוף ברואין שנצרר הדם דאז חיישינן לנקיבת הריאה אף בבהמה ודעת הש"ך (בשם הש"ד) דאף בלא נצרר טרפה בין בשבורה בין בשמוטה, ודעת רש"ל דבנשבר יש להחמיר אפילו בלא נצרר ובנשמט כשר וטעמו דש"ד דחיישינן שמא איעכול ניביה. (והנה לדעת הש"ד יש לעיין הא דאמרינן בש"ס דשמיטת גף בבהמה כשר ועיין בב"ח מה שתירץ בזה). ודעת הפר"ח לאסור בבהמת עכו"ם ולא בבהמת ישראל והיינו דוקא בקרוב אגודל אבל ברחוק לא חיישינן לאיעכול ניביה (עיין ש"ד אות ד'). ודעת הלבושי שרד להכשיר בנשמט הבוכנא מאסיתא ולא יצא לגמרי מחודו בהפסד מרובה (דזה הוה שמוטה). ואם נשבר האסיתא לשנים טרפה אפילו בהפסד מרובה דס"ל דבכה"ג מטריף הש"ך בשבורה אבל בשבר למטה אין סברא להחמיר יותר מבנשמט יעו"ש:
(ס"ב) דעת המחבר דשבורת גף בעוף כשר שמוטת גף בעוף טריפה. וביש עוקץ תיבדק הריאה. ודעת הרב א) דבמקום חיבורו לגוף טריפה (והיינו כרוחב האגודל). ב) אם רואין שנצרר הדם אז טריפה אפילו ברחוק מגוף (ש"ד אות י"ט ומ"ז אות ג') (מיהו בבהמה אין להטריף רק בסמוך לגוף וכמ"ש הרב בס"א). ג) אם יש עוקץ צריך לעיין בצלעות ואם אין עוקץ אין צריך לעיין (ט"ז ג'). ד) אם חזר ונקשר דעת הב"ח דכשר ודעת הש"ך דאין להכשיר כיון דאין טריפות מחמת עצמו רק דחיישינן לנקיבת הריאה אם כן אין הוכחה מה שנתרפא והמ"י צידד להקל והיינו באין עוקץ ובוכנא קיים דאז אינו אסור לדעת רוב הפוסקים. ה) אם נאבד הגף ולא ידעינן אם היה כרוחב האגודל אם היה שאשי"י יש להתיר מטעם ספק ספיקא ספק כהמחבר ספק שהיה אגודל (מ"ז באות יו"ד). ו) חסר הגף מתחלת ברייתו כשירה. יתיר גף דעת הפרישה דלרשב"א דס"ל כאלו ניטל ביד דמי טריפה דהוה ליה כשמוטה ודעת הב"ח דכשירה ועט"ז הטעם. וצריך לומר דהלכה הוא דל"א כל יתר כנטול דמי רק היכא שהטריפה מחמת עצמו ולא מחמת דבר אתר ועיין משבצות זהב:
(ס"ד) עט"ז ח' ועש"ך ט"ו דספק שמא לא ניקבה הריאה הוה חסרון ידיעה כיון שצריך לבדוק ואין אנו בקיאין בבדיקה רק היכא דמטעם ס"ס אין צריך לבדוק כלל לא הוה חסרון ידיעה כיון דחסרון ידיעה שמא לא ניקבה אין אחד מי שיכיר בה ועיין בט"ז סי' פ"א אות ד' דבסירכא לא הוה חסרון ידיעה מטעם זה. אם נאבד דאז לא הוה ליה ספק מחמת חסרון ידיעה יש לעיין כיון דאם היה לפנינו הוה ספק מחמת חסרון ידיעה ובאמת יש להוכיח הדין דהא המחבר איירי בנאבד הריאה וע"ז כתב הרב דלא הוי ספק ספיקא כיון דהוה חסרון ידיעה. ולא נתברר לי הסברא דהא שורש דחסרון ידיעה הוא דהוה כמו שעתיד להתברר וכיון דנאבד מה בכך שהיה בתחלה ספק שהיה יכול להתברר ס"ס השתא ליכא לברורי וצריך עיון בזה:
עש"ך דספק מחמת חסרון ידיעה הוה ספק ספיקא במקום הפ"מ וי"ל דהיינו דוקא היכא שהספק הוא לכל העולם אבל אם אחד א"י אז לא הוה ספק אפילו במקום הפסד מרובה (עיין לבושי שרד ס"ד). היכא שנאבד נסתפק הפמ"ג אי הוי ספק ספיקא וי"ל כיון שכבר נאסר לא יוכל לחזור להיתר. אך היכא דאחד אינו בקי ונאבד ממנו אז בודאי הוה ספק: