עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט
חידושים לשו"ע יו"ד · סימן מד
(סי' מ"ד) והעולה ניטלו הכליות כשר. נקבו או נחתכו כשר אפילו במקום הלובן. מכת חרב (והוא הדין לנחתך בכח) במקום הלובן טרפה. שלא במקום הלובן כשר. לקותא (היינו ע"י מוגלא) במקום הלובן טרפה. שלא במקום הלובן דעת הטור והמחבר דכשר. ודעת הג"א ומרדכי דטרפה. אם ניקב ע"י חולי דעת האו"ה דהוה כלקותא. וא"כ במקום הלובן טרפה. שלא במקום הלובן יש להתיר (עש"ך אות א'):
עיין ב"י דהביא השיטות:
א) דעת רש"י ורמב"ם דכל יתר כנטול דמי היינו כאלו ניטל חבירו עמו ומתחלת ברייתו חסר. והנה לדעתם הדין בשני כבדים אפילו אינם דבוקים טרפה (לפי מה דקיי"ל דחסר הכבד טרפה כמו בנטול (עיין ב"י ועיין סימן נו"ן):
ב) בשני טחולים כשר (לדעתם) אפילו בדבוקים בסומכיה דהא קיי"ל דניטל הטחול כשר. ג) באבר דדינו ניטל טרפה וחסר כשר (לדעת הרמב"ם) אם נמצא יתר באותו אבר כשר. (כיון דס"ל דכל יתר כחסר מתחלת ברייתו דמי). ד) ודעת הרמב"ן דלא אמרינן כל יתר כנטול הוא וחבירו עמו רק כאלו ניטל הוא ומקומו עמו. ולדעתו בשני כבדים באינם דבוקים כשר ובדבוקים במקום מרה וחיותא טרפה (דהו"ל כאלו ניטל מקומו שדבוק בו וא"כ הוה ליה כאלו ניטל הכזית דבמקום מרה וחיותא דטרפה לכ"ע). ה) בשני טחולים הדבוקים בסומכי' טרפה דכיון דאמרינן כאלו ניטל רק מקומו וא"כ הו"ל כאלו נחסר הסומכי' לחוד דטרפה המבוארים בסימן מ"ג. ואם הם דבוקין מראשן לסופן יש לומר דכשירה אף לדעת הרמב"ן דהו"ל כאלו ניטל כולו דכשר (מ"ז אות נ"ד בסימן נ"ה). ו) באבר דחסר כשר וניטל טרפה ביתר טרפה דכל יתר כנטול ביד דמי שם לדעתו. ז) ולדעת הרשב"א כשר בשני טחולים בדבוקים בסומכי' כיון דכל יתר כנטול דמי כאלו הוא לבד נטול וכל שאלו ינטל לא יפסל בנקב כשירה ולדעתו בשני טחולים הדבוקים בסומכי' כשר דאף אם ינטל לא יפסול בנקב כיון דנשתייר עפ"כ עובי ד"ז ובשני מרוח הדבוקים טרפה. דכיון דאנו רואים דניטל הו"ל ניקב וניקבה המרה טרפה וכן בשני בני מעיים טרפה ויתרת רגל טרפה דהוה ליה כבוקא דשף מדוכתיה. ח) אם נמצאו ג' טחולין וא' מהם ניקב בסומכי' לכאורה יש לצדד להקל כיון דכל יתר כנטול דמי והו"ל כאלו חסרו כולן וכשירה לשיטת רש"י. אך די"ל דלקותא כאיב ליה וטרפה אף לדעתם עיין סימן מ"ד. ט) ביתרת רגל לרש"י אפילו אינם דבוקים זה בזה טרפה דהוה ליה כאלו חסרה כנ"ל. ולרמב"ן והרשב"א כשר באינם דבוקים. ובדבוקים במקום שאם נחתך טרפה לדעת הרמב"ן טרפה דהו"ל כאלו הוא ניטל ומקומו והוה ליה כאלו נחתך הרגל ולרשב"א כשר רק אם היתרת עומד במקום שמחובר לגוף דאז אי אפשר שינטל אפילו הוא לבד עד שלא יעשנו שמוטה. והו"ל בוקא דשף מדוכתיה. ויתר הדברים עיין בסי' נ"ה ס"ד כי שם מקומו. י) היכא שאין הטרפות מחמת עצמו י"ל דל"א כל יתר כנטול דמי (עט"ז סימן נ"ג אות א) ובאמת יש לעיין מיתיר כיס דע"כ לא התיר המ"ב רק משום תרי רואין ל"א משא"כ הכא דלאו מטעם רואין הוא רק משום שמא ניקבה הריאה ויש לחלק ודוק ועיין במשבצות זהב ש"ך יא) אי אמרינן כל יחר כנטול הוא וחבירו לחוד דעת הרב בסי' נ"ג דלא אמרינן כאלו נטול כולה (ומה"ט מכשיר ביתיר צלע) ודעת הכו"פ ופר"ח דכל יתר כנטול כולו דמי ונ"ל בג' מרות או בצלעות המבואר בסי' נ"ג יעו"ש: