אור ברסלב
עצי בשמים חידושים לשו"ע יו"ד › סימן לה

עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט

חידושים לשו"ע יו"ד · סימן לה

סימן לג

שורש חסר אונא. שורש סדק. יתרת. יתרת באונא העליונה. פיצול. חילוף. חסר ויתיר בוורדא. אופתא בריאה:

שורש חסר אונא. ובו ד' ענפים. א) חסר אונא טריפה אם חסר טריפה מטעם ניקב או מטעם חסר (עיין תבו"ש אות ב' ובפמ"ג בפתיחה ונ"מ לענין תר"ל יעו"ש). ב) חסר אומא ג"כ טריפה (מש"ז ב'). ג) אונא שהיא פחותה מט"ד טריפה (ש"ך שם). ד) שיעור ט"ד עיין שמ"ח דיש בו דיעות והולכין להחמיר ולענין יתרת אף בשיעור קטן המועט יש להחמיר (עמש"ז אות י"ג). אם הבועה משלמת לשיעור ט"ד (בענין דחוט בשר מקיף דכשירה) משום דהדרא בריא (ש"ד שם). הוורדא אינה משלמת לחסר אונא (ש"ע ס"ז) יתרת מקמא אם משלים עש"ך מ"ב וש"ד שם דהעלה דעיקר דימ"ק אינו משלים אונא שהיא עומדת בסוף האומא אינו משלים (ש"ך מש"ז) אם יש ד' בימין וא' בשמאל עש"ך ג' דהעלה דאינו כמשלים והוה ליה כחסר. חסר אונא הוה ודאי טריפה עיין ל"ש אות ז':

שורש סדק. סדק מועיל להשלים (שמ"ח ג'). שיעור סדק הוא ג"כ כט"ד שמ"ח ד' באורך ואם היא פחותה מט"ד (עיין ש"ד מ"ד דהעלה דבה"מ יש להכשיר ועשמ"ח ותבו"ש שם). אם צריך שיעור ט"ד בעומק ג"כ. עש"ך מ"ד ותבו"ש אות ח' דהעלה דצריך שיהיה עמוק כט"ד אם הסדק ברובו של מקום אז מועיל אפילו אם אין בעומקו רק כ"ש שמ"ח ד'. סדק אין מועיל רק כעין חיתוך ולא כעין חסרון (שם). סדק אין מועיל רק במקום שראוי להיות (ש"ך מ"ג). סדק כעין חסרון מבחוץ אינו מועיל (שמ"ח ד' וש"ד ל"ב). סימפון ושאר היכרים מועיל להשלים (שמ"ח ג). בריאה דדמיא לאופתא לא מהני שאר היכרים רק סדק (עיין תבו"ש אות יג). אם נתפצלה בעובי ואין שורש א' כעובי אצבע אי מהני להשלים (עיין ש"ד אות כ"ד דהניח בצ"ע). ריאה שהוכשרה ע"י סדק אם אירע דבדקוהו ולא נמצא לכל אחד סימפון (עשמ"ח אות יו"ד ועיין בתשובת גבעת שאול סימן ע"ה דמתיר אף בלא הפסד מרובה). גבשושית אינה משלים (שמ"ח ט'). עיין בשורש יתרת אות י"ז בשמ"ח. אם סדק נחשב לריעותא (עיין בש"ד אות יו"ד ותלוי בשני הטעמים שכתב השמ"ח באות ג'). אין חוששין בסדקים להטריף (ש"ך ל"ג) ובפיצול ושורש א' הדין ג"כ דמועיל להכשיר ולא להטריף (ש"ך ל"ג) ועיין בשורש חילוף אי סדק מהני להוציאו מידי חילוף (עיין מש"ז יו"ד). אם הסדק הוא בין אונא האמצעית לארוכה ועבה והם שוים טריפה משום חסר כיון דדרך הוא שיהיה ארוכה ועבה גדולה מאונא אמצעית אם יש שינוי לא הוה מקום שדרך אונות להיות ולא מהני הסדק וטריפה משום חסר (ועיין בשורש חילוף ובשמ"ח אות ג' ובל"ש אות ד'). סדק שיש בו שיעור כ"ש הוה רק ספק טריפה (דהא יש מכשירין וכמ"ש בהג"ה ס"ח) ונ"מ לענין אם עברו עליו יב"ח דכשר. אם יש בימין ב' אונות וסדק ובשמאל ג' אונות עט"ז אות יו"ד דאוסר ובנה"כ שם דעתו להתיר אם יש בשמאל ג' וסדק (עש"ד ל"ג דדעתו להתיר לדעת הנקה"כ). אם יש בימין ב' אונות ואונא א' נתפצלה ויש לה שורש א' כעובי אצבע עש"ד ל"ג דהכשיר אף לדעת הט"ז דבסדק טריפה כה"ג מ"מ בפיצול מודה דכשר. בפיצול ויש להן שורש א' כע"א ג"כ אמרינן דמועיל להכשיר ולא להטריף (שמ"ח אות כ"ה). לפעמים מצינו דסדק מועיל להטריף (עיין שמ"ח סימן ל"ט אות ל"ב):

שורש אופתא. ריאה שהיא חלקה כולה לא מהני שאר היכרים רק סדק (ש"ך מ"ה). אי איכא היכר סדק בכולהו אז מהני שאר היכרים להשלים אונא א' (שמ"ח מ"ב). אם ג' אונות דבוקות (עשמ"ח דג"כ דינא כאופתא ומדברי הש"ך לא משמע כן). מעשה דריינוס עט"ז י"ד ובשמ"ח מ"ב דלא מיתכשרא כ"א ע"י נפיחה ועיין במש"ז י"ד דהשיג עליו דבבשר בלוי לא הוצרך בדיקת נפיחה אי מהני באופתא לבדוק נגד השמש (עיין תבו"ש נ"ו וש"ד מ"ז). בגדיים וטלאים יש להכשיר באופתא (ש"ך כ'). ואין נקראים גדיים רק תוך שלשים יעו"ש (עיין פר"ח). ואם קצתם נפרדו אז אין להכשיר (ט"ז אות ט"ז). אם פוסל בעוף כל הטריפות (עשמ"ח וש"ד אות מ"ז). בעוף אין חיתוך האונות (ש"ע סימן י').

שורש חליף. ב' בימין וג' משמאל טריפה. ד' מימין ואחד משמאל טריפה לדעת הש"ך וחולק על התו"ח. ג' בימין וד' בשמאל טריפה מטעם חילוף ודעת הפר"ח להתיר. שינוי התארים המבוארים בדברי הר"מ הוה חילוף ובה"מ יש להקל כיון דאין להם שורש בש"ס (ש"ך ה'). חילוף באומא יש לומר דטריפה אף בהפסד מרובה (עיין ש"ד):

שורש יתרת. יתרת בדרי דאונא קיימ"ל דכשירה ואי הוה ריעותא (עיין תבו"ש סימן ל"ז אות ה' דהוה ריעותא ובס' ש"ד בסי' ל"ז הסכים לדבריו והל"ש כתב דלא מקרי רק ריעותא כ"ד). אם יותר מה' אונות בכל צד ג"כ כשר דלא כיש מי שאומר (עש"ך אות ל"א). אם היתרת למטה מאומא ג"כ הו"ל בדרא דאונא (ש"ע ס"ד). יתרת מקמא קיי"ל דכשר (עש"ך מ"ה) ועיין בספר דמ"א דבבהמת עכו"ם יש להחמיר (ולענין תרתי לריעותא מצטרף). יתרת מגבה טריפה ובפחות מט"ד כשר (ש"ך כ"ד) יתרת מגבה באונא העליונה כשירה (ס"ה עט"ז ת'). יתרת מקמא באונא העליונה דעת התבו"ש לאסור והפמ"ג הסכים דבאין ה"מ יש להחמיר (מ"ז אות ח'). פיצול מקמא טריפה מגבה כשר (ש"ך ל"ז). גבשושית אף מגבה כשירה (עט"ז אות ו'). יתרת דוורדא עיין בט"ז דל"ש להכשיר רק מטעם דסמכינן דכל יתר כנטול דמי והש"ך חולק:

דיני חילוף

עש"ך ג' והעולה. א) היכא דיש ארבע בימין ואחד משמאל דעת הת"ח דכשר כיון דלא הוה חילוף דיש יותר בימין מבשמאל וחסר דהיתרת משלים מימין לשמאל. ודעת הש"ך דטריפה דלא אמרינן דמשלים דהא קיימ"ל דהוורדא אינה משלמת מימין לשמאל (כמ"ש באות מ"א דהוה כחילוף כיון שאינה עומדת במקום הראוי לעמוד) וה"נ דכוותיה והרב התב"ש כתב דיש לחלק דהתם הוי תרתי לריעותא חדא שאין הוורדא עומדת בדרי דאוני לכך אין משלים מימין לשמאל מה שא"כ היכא דעומדת בדרי דאונא י"ל דמשלים ולענין דינא קיימ"ל כהש"ך דטריפה. ב) אם יש ארבע בשמאל וג' בימין טריפה דבעינן שלא יהיה יותר בשמאל מבימין (הרב בהג"ה ס"ה) ודעת הפר"ח להתיר והביא ראיה מרמב"ם דעיקר טריפות דחילוף הוא משום שחסר בימין (ע' בש"ד אות ה') ג) אם יש ג' בימין וב' משמאל וב' יתרת מקמא דעת התב"ש לאסור וטעמו י"ל משום דהוה ס"ס לאיסורא חדא דלמא יתרת מקמא טריפה ואף דקיי"ל דכשירה מ"מ י"ל דמשלים (וכמ"ש הש"ך באות מ"ב בתירוץ הראשון) וכיון דמשלים הו"ל כחילוף דהו"ל ד' משמאל ודעת הש"ד להתיר משום דהוה ס"ס להתיר חדא די"ל כדעת הפר"ח דד' בשמאל כשר ועוד דמ"ל דיתרת מקמא אינו משלים ולא הו"ל כחילוף. (וכמ"ש הש"ך שם בתי' הב'). ד) אם יש ב' בימין ויתרת וב' משמאל וב' יתרת מקמא הוה ודאי טריפה דממ"נ אי אמרינן דמשלים הו"ל חילוף ואי אינו משלים הו"ל חסר וק"ל (ש"ד). ה) אם יש ד' משמאל ואחת מהן צמקה לכאורה יש להתיר לדעת הר"מ דס"ל דצמקה מטעם חסרון טריפה. אך דז"א משני טעמים חדא דכיון דכבר היתה טריפה קודם הצימוק איך תחזור לכשרותה. ועוד דקיי"ל דכל טריפות הריאה מטעם נקובה היא. כ"ז מקרי חילוף וטריפה. עש"ך אות ה' מ"ש בשם הרש"ל להקל בה"מ כל השינוי דתוארין דאין להם שורש בגמרא ותוס' ועיין בט"ז דבתרתי לריעותא טריפה. חילוף באומא יש לומר דטריפה דהא כתבו תוס' דחילוף באומא טריפה וא"כ יש להן שורש בתוס' אך דיש לומר כשיש ב' אומות בימין דטריפה מטעם חסר וחילוף כיון דאינו משלים וכמ"ש הש"ך דלא כתו"ח וי"ל דע"ז כוונו התוס' דחליף טריפה אבל בחילוף הצורות בה"מ יש להקל:

וה"ה כשנמצאו ב' ורדות. עיין ט"ז וש"ך. א) והעולה דעת הט"ז דשתי וורדות דיתיר וורדא חדא דכשר דלא גרע מיתרת מקמא. רק בעומדין סמוכין ואין ביניהן כשורש אצבע דאז אמרינן דכל יתר כנטול דמי וטריפה מטעם חסר. אבל במרוחקין או בשעומדת בצד שמאל כשר ודעת הש"ך באות י"ז להטריף אפילו בעומדת מצד שמאל ומטעם יתרת ול"ד מיתרת דקמא דכשר דהכי קים להו דוקא יתרת שלא בתואר וורד כשר. ב) אם היתרת עומדת בשמאל אם יש לה תואר וורד ממש טריפה. ג) ובתואר קצת כשר (כיון דעומדת במקום שאינו ראוי לה אמרינן דיתרת אונא הוא ולא וורד) ואם יש לה כיס טריפה. ד) ובאין תואר וורד כלל כשר אפילו ביש לה כיס. ה) אם עומדת בימין (דהיינו מקומה אבל בשינתה י"ל דדינו כמו בשמאל) אז אפילו בתואר קצת טריפה. ובאין לה תואר וורד כלל כשירה. ו) וורדא שעומדת בדרי דאונא אינו פוסל משום יתרת דוורדא דהכי ארחיה מיהו משום חסר פוסל כיון דשינתה מקומה (שמ"ח ל"ג):

שינתה תוארה עיין ש"ך אות ט' דכתב דאף למה דמכשירין יתרת מקמא מ"מ פסול מטעם חסר ויש לעיין דלפי"ז אם יש שני וורדות אז יש להכשיר ובאמת כתב הש"ך באות י"ז דבתואר קצת חיישינן ליתרת דוורדא ודוחק לומר דשינתה תוארה הוה דאין לה תואר וורד כלל. אך דבאמת יש לומר דהא דכתב הש"ך דבתואר קצת חיישינן לוורדא דיש לומר דוורדא הוא והא דפסול בשינתה תוארה אף דיש לה תואר וורד קצת דלחומרא חיישינן דלאו וורדא הוא ואם כן שפיר ממ"נ יש להכשיר או דוורדא הוא או דיתרת אונא הוא לכך כתב דפסול מחסר ודוק:

ויש להן שורש אחד בעובי אצבע. עש"ך אות יו"ד ושורש אחד בעובי אצבע היינו בגובה ואעפ"י שיש סדק באותו שורש כשר דסדקים מהני להכשיר ולא להטריף:

עש"ך י"ג דבשניהם שוים טריפה והוא הדין בשינתה תוארה (והסברא כיון דיש להן שורש אחד הולכין אחר היותר גדולה דהוא עיקר הוורדא והיא כשירה) עיין בש"ד אם אין להם שורש א' ואחת הפוכה טריפה (ומטעם יתרת דוורדא דהוה כתואר וורד קצת) ואם שינתה תוארה י"ל ג"כ דטריפה אם עומדת בצד ימין וכמ"ש בדף ה'. עיין בתבו"ש שכתב דבשינתה מקומה אם אחת שינתה מקומה ויש להן שורש א' בזה יש להחמיר אפילו אם הגדולה עומדת במקומה כיון דפסול בשינתה יש לו מקור בתוס' יעו"ש:

עש"ך י"ד וט"ו והעולה דחסר כיס טריפה והטעם דסופו שינטל הוורדא. ביתיר כיס דעת המ"ב להתיר דהא ל"ש לומר כל יתר כנטול דמי והוה כחסר כיס דהא חסר כיס ג"כ אינה טריפה מצד עצמו רק מטעם שנטל הוורדא ותרין רואין לא אמרינן והש"ך הסכים לדעתו בה"מ. אם יתרת בכיס עומדת בשמאל כשר (דהא ל"ש לומר כל יתר כנטול דמי ומצד היתרת בעצם אין להטריף דלא גרע מיתרת מקמא) ואם עומד בימין טריפה ואף שאינו עומד במקום הראוי לו ויש פוסקים דסברי דל"ש בזה כל יתר כנטול דמי מ"מ על הא דשינתה מקומה טריפה היינו לחומרא אבל באמת י"ל כל היכא שהוורדא עומדת בימין מקומה הוא (עש"ד):

עש"ך אות י"ז והעולה אף דיתרת מקמא כשר היינו בתואר יתרת ולא בתואר וורד ויש לעיין דלפי זה אמאי סובר הרמב"ם שהוורדא משלים. הא הו"ל יתרת בתואר וורד וכן יש לעיין על מ"ש הש"ך על הרמ"א דכתיב והכי נהוג הא יתרת מקמא כשר ודייק מתי' דיתרת מקמא אינו משלים אף דכשר הא י"ל דשאני וורדא דאינו יכול להשלים דהוה ליה יתרת בתואר וורד וצ"ע:

סימן יג לז לט

כללים לתרתי לריעותא

(שורש א) סירכא היוצאה מבועה. והכללים הם דסירכא בכסידרן לא הוי ריעותא כלל. ביש חלון או בין אונא לאונא הוי ריעותא אף אם עוברת ע"י מיעוך. סירכא תלויה הוי ריעותא (אפילו למעלה מחציה) אם עוברת ע"י מיעוך לא הוי ריעותא. למעלה מחציה הוה ש"כ למטה מחציין הוה כסידרן. דבוקה מינה ובה דעת הפמ"ג דאין להכשיר רק בהפסד מרובה די"ל דהוה ריעותא אף אם עוברת ע"י מיעוך והל"ש הסכים להתיר אף בלא הפ"מ. והדינים א) סירכא תלויה היוצא מן הבועה (בסי' ל"ט ס"ח) טריפה דהוה תרתי לריעותא (ל"ז ס"ב). אם עוברת על ידי מיעוך כשר (כיון דעוברת ע"י מיעוך בסירכא תלויה לאו ריעותא היא כלל תבו"ש). ב) אם נסרך מינה ובה יש להסתפק אם מהני מיעוך (ל"ז). אם נסרך למקום אחר למעלה מחצין (המבואר בסי' ל"ט ס"ד בהג"ה דהוה כשלא כסדרן) טריפה ולא מהני מיעוך (דאף ע"י מיעוך הוה ריעותא) וה"ה בלמטה מחציין (הוה כסדרן) ביש חלון או בין אונא לאונא טריפה ולא מהני מיעוך (כיון דיש פוסקים דסוברים דהוה דלא כסדרן הוה ריעותא אף אם עוברת על ידי מיעוך. ד) ולמטה מחציין ואין חלון (דהוה בכסדרן לכ"ע) לא הוה ריעותא כלל ומותר אפילו בלא מיעוך. ה) בסירכא תלויה אין חילוק בין למטה מחציין וכו' דהוה ריעותא (דהא דאמרינן דסירכא בכסידרן לא הוי ריעותא היינו משום שהקרום הולך וחזק דיש לו סמכין מה שא"כ בתלויה דלא שייך סברא זו נק"ה. ו) בועה במים זכים לדעת הט"ז הוה ריעותא ולדעת הש"ך לא הוה ריעותא ובהפסד מרובה יש להקל (עיין ש"ד ל"ו אות ד'). בועה שנשתנה ממראה למראה הריאה סירכא תלויה היוצאה ממנו כשירה ואין דינו לענין תרתי לריעותא רק כמו מורסא וטינרי ואף אם היא גבוה כט"ד ומראה דומה לריאה אין לה דין גבשושית לתרתי לריעותא (מש"ז בתר"ל בכלל ג' יעו"ש):

(שורש ב') סירכא עם טינרי. הנה טינרי לאו ריעותא היא ומ"מ א) בסירכא שלא כסידרה עם טינרי הוה תרתי לריעותא וטריפה (כיון דהא דמהני מיעוך ומשמוש בסירכא ש"כ היא קולא גדולה ולכך אנו מצרפין הטינרי לריעותא (ט"ז סי' ל"ו ועמש"ל ביתרת). ב) למטה מחציין אפילו ביש חלון או בין אונא לאונא כשירה דלא הוי תרתי לריעותא (דהא דמכשירין בלמטה מחציין בכה"ג ע"י מיעוך לאו קולא גדולה היא כיון דרוב הפוסקים ס"ל דהוה בכסידרן ג) בתלויה ומינה ובה יש להקל ע"י מיעוך (מש"ז שם) (ובאמת יש לעיין דהא בסירכא תלויה לחוד כשירה ואין צריך מיעוך ומשמוש כנ"ל וא"כ אמאי מצרפינן הטינרי לריעותא כיון דלאו קולא גדולה היא וצ"ע ע"ש):

למטה מחציין ביש חלון או בין אונא לאונא (דדינו דכשר בלי מיעוך עסי' ל"ט בס"ק ל"ג בט"ז). אם הסירכא יוצא מטינרי צריך מיעוך (דפעולת הטינרי היא להצריך מיעוך). ומ"מ מהני מיעוך כיון דטינרי לאו ריעותא הוא כריעותא דצריך מיעוך משא"כ הכא דא"כ מיעוך בריעותא דחולין. (עיין ל"ש ל"ט אות קס"ט). בסירכא תלויה מן הטינרי כשר (תב"ש אות מ"ג ועיין מש"ז מה שנסתפק בזה והסברא הוא כיון דסירכא תלויה לחוד א"צ מיעוך וא"כ הטינרי לאו ריעותא היא ולא דמי ליש חלון דג"כ אין צריך מיעוך דש"ה דיש פוסקים דסוברים דהוה שלא כסדרן מה שא"כ הכא). בין אונא לאומא ובחלון (דבזה הדין הוא אם הוא לחוד אז צריך מיעוך ובהפסד מרובה מותר אפילו בלא מיעוך ע"ש בתבו"ש אות י"ט) אז שלא בהפסד מרובה טריפה (כיון דצריך מיעוך מועיל הטינרי דלא מהני מיעוך). ובהפ"מ יש לצדד להקל כיון דבהפ"מ מותר אפילו בלא מיעוך. עיין ל"ש אות קס"ט טינרי לאו ריעותא היא רק בהצטרף אליו ריעותא גדולה אז הוה תרתי לריעותא. ועתה נבאר איזה הוה ריעותא גדולה א) סירכא שלא כסדרן שעוברת על ידי מיעוך הו"ל ריעותא גדולה ובהצטרף אליו טינרי טריפה. ב) למעלה מחציין דחשבינן לשלא כסדרן מצד מנהג נסתפק הפמ"ג אי הוה ריעותא גדולה ובלבושי שרד באות קס"ז פשט לאסור אף מצד מנהג. ג) בלמטה מחציין ויש חלון או בין אונא לאומא (המבואר דינו בסי' ל"ט ס"ד דאפילו מיעוך אינו צריך) הוה ריעותא גדולה קודם שעברה ע"י מיעוך ולאחר שעברה ע"י מיעוך הוה ריעותא סתם (כמבואר לעיל לענין סירכא היוצא מן הבועה). ולכך מהני מיעוך בטינרי ד) סירכא תלויה הוה ריעותא סתם (ועיין בח"ד דמשמע דהוא רק ריעותא כ"ד). ה) דבוקה ממקום למקום נסתפק הפמ"ג אי הוה ריעותא ג' אף אי עוברת על ידי מיעוך. עוד כלל כל מקום שצריך מיעוך ומשמוש לדעת רוב הפוסקים הוה ריעותא ג'. מורסא דינו כמו טינרי לענין תרתי לריעותא:

והכללים משורש ב' הוא. א) דבמקום דצריך מיעוך מדינא מועיל הטינרי דלא מהני מיעוך. ב) היכא דצריך מיעוך מצד המנהג (כגון למעלה מחציין) נסתפק במש"ז אי מהני מיעוך והלבוש פשט לאסור. רק באונא לאומא ואי ביש חלון (עיין אות י"ב). ג) טינרי לגבי סירכא תלויה לאו ריעותא הוא כלל ואין צריך מיעוך. ד) דבוקה מינה ובה (דצריך מיעוך לדעת הט"ז בסי' ל"ט ח') היכא דא"צ מיעוך לגבי טינרי יש להסתפק אי מהני מיעוך ובהפ"מ יש להקל (ש"ד בדיני תרתי לריעותא) ועיין בסירכא היוצא מן הבועה דין ב' די"ל כיון דעוברת ע"י מיעוך לאו ריעותא היא כנ"ל ודוק. ה) ביש חלון או בין אונא לאומא הוה ריעותא בטינרי לענין דצריך מיעוך והלבושי שרד באות קכ"ו בסי' ל"ט התיר ע"י מיעוך אף שלא במקום הפ"מ יעוין שם:

שורש ג בועה על היתרת וגבשושית א) בועה על יתרת מקמא טריפה. כיון דיש פוסקים דמטריפים הו"ל ריעותא. ב) אם היתרת פחותה מט"ד כשירה (דביתרת פחותה מט"ד מקמא לא מצינו שום פוסק דמטריף). ג) בועה על היתרת מגבה טריפה אפילו בפחותה מט"ד (כיון די"א דיתרת מגבה טריפה אפילו בפחותה מט"ד), ד) בועה על הגבשושית מגבה טריפה. ואם היא פחותה מט"ד כשירה. בגבבושית מקמא כשירה (דהא דאנו מטריפים בועה על הגבשושית הוא מטעם דהוא קולא גדולה ובמקמא אין קולא גדולה דלו והא דהוה יתרת מקמא הא קי"ל דכשירה וק"ל) ועיין לבושי שרד דכתב כן בהדיא:

שורש ג ריעותא דיתרת בדרי דעת התבו"ש דהוה ריעותא ואם כן דינם שוה לבועה שכתבנו בשורש א'. ודעת הלבושי שרד בסי' ל"ה אות צ"ב דיתרת בדרי לא הוה רק ריעותא כ"ד ואינו מצטרף רק עם סרכא שלא כסידרן כמו בטינרי ועיין עוד שם מה שהקיל יותר ביתרת בדרי מטינרי יעו"ש מדינים אלו עד אות ק"פ ריעותא דיתרת מקמא. בסירכא שלא כסידרן או למעלה מחציין שיוצאה מתוך יתרת מקמא לא מהני מיעוך ופשוט יש לה הדין כמו ריעותא דבועה רק דבזה יש חילוק דבסירכא תלויה היוצאה מן הבועה אין להכשיר רק בהפ"מ ע"י מיעוך וביתרת מקמא יש להכשיר בכל ענין אפילו שלא בהפ"מ (עיין אות ק"ח מילתא בטעמא). טינרא היוצאה מיתרת מקמא יש להכשיר דיש לומר דיתרת מקמא לאו ריעותא גדולה היא. ריעותא דיתרת מקמא הוה ריעותא. א) אם נסרכה בו יתרת מקמא יש לצדד להתיר משום דלא הוה ליה תרתי לריעותא כיון דנסרכו כסידרן וסירכא כסידרן לא הוה ריעותא והיינו במקום שאין הלב דוחקן ואם א' עומד קרוב לוורדא בכה"ג טריפה משום דהלב שוכב עליהן ודוחקן (ש"ד אות י"ח). ב) יתרת מדרי עם יתרת מקמא יש להכשיר (דהוה ליה משם א' ואינו מצטרף). ג) יתרת מקמא שצמקה לדעת הפמ"ג דנסתפק אי הוה צימוק במקצת ריעותא יש להטריף והל"ש באות קי"ז מכשיר דס"ל דצימוק במקצת לאו ריעותא היא כלל. ד) ואם צמקה רובה הוה ריעותא (ש"ד בסי' ל"ו). אך לדעת בה"ג דס"ל דצמקה מטעם חסר הוא ואם כן ליכא תר"ל דכיון דחסר א"כ לא הוה ליה יתרת כלל וק"ל. מיהו לדינא ביתרת מקמא בצמקה רובה הו"ל תר"ל:

יתרת בדרי שצמקה כולה לדעת בה"ג י"ל דלאו ריעותא היא כלל דס"ל דצמקה מטעם חסר הוא וביתרת ל"ש טריפות דחסר. מיהו הפמ"ג (באות כ"ט סי' לז) כתב דאין לסמוך אדעת בה"ג ולפי דבריו יש לאסור משום תרתי לריעותא ואפילו בדיקה לא מהני כיון דריעותא דצמקה מטעם ניקב הוא. והלבושי שרד כתב להתיר בכה"ג יעו"ש. ותירץ טעמו כיון דעיקר טעם דיתרת הוא משום שאינו עושה פעולה וצמקה הוא ג"כ מטעם שאינו עושה פעולה וא"כ כיון שאנו מכשירין ביתרת ממילא בצמקה ג"כ כשרה. עוד צידד שם דאף לטעם בה"ג יש לאסור דהא יתרת אמרינן דאונא אחת נחלקת לשתים וא"כ יש לומר דיש ליתרת דין אונא העיקרית והו"ל כמו צמקה האונא. אך דיש להתיר מטעם כיון דהאונא נחלקת לשנים א"כ לא צמקה ברובו. אך די"ל דבאונא העיקרית יש חיות יותר וא"כ באינו ידוע איזהו היתרת וצמקה אחת מהן אין להתיר מטעם דאונא אחת נחלקת לשתים די"ל דאונא העיקרית צמקה דמי מפיס וא"כ הו"ל כמו צמקה ברובו משא"כ היכא דידעינן להיתרת וצמקה יש להכשיר מטעם דהוה ליה צמקה במיעוטו:

והעולה מדברי הלבושי שרד. דיתרת בדרי שצמקה כולה אם ידוע היתרת יש להכשיר ואם אין ידוע איזהו היתרת טרפה ומטעם שכתבנו. וביתרת מקמא של"כ כתב דיש לאסור (ול"ד ליתרת בדרי דהתיר די"א ריעותא גדולה היא ויש לצרף ריעותא דצמקה דהוה ליה כניקב לרכ"ד יעו"ש):

חסר אונא שהוכשר על ידי סדק (המבואר בסי' ל"ה) אינו ריעותא מטעם חסר רק דלטעם שכתב שסרוכין בכסידרן וי"ל דהו"ל תר"ל בין אונא לאומא רק לטעם דבפנים סדורה כהלכתה אין חשש והו"ל ספק תר"ל ויש להכשיר (עיין ש"ד כלל י"ב). ואם יש יתרת מקמא וחסר אונא יש להסתפק דא"ל דחסר אונא הו"ל רכ"ד וי"מ הו"ל ריעותא גדולה (ל"ש) מיהו אין לסמוך על זה דיתרת מקמא הו"ל ריעותא גדולה רק בצירוף יעו"ש:

מ"ב שורש ג' ריעותא דיתרת בדרי ויתרת מקמא ויתרת מגבה ופיצול וכללי צירוף תר"ל. א) יתרת בדרי לדעת התבו"ש הוה ריעותא (עיין ש"ד) ודעת הלבו"ש דלא הוה ריעותא רק בהצטרף אליה עוד ריעותא גדולה כמו סירכא שלא כסידרן כמו בטינרי יעו"ש שהקיל עוד יותר מטינרי (וצ"ע במ"ש שם). ב) יתרת מקמא הוה ריעותא בפחותה מט"ד לא הוה ריעותא. ג) יתרת מקמא באונא עליונה (דכשרה בהפ"מ) הוה ריעותא (במכ"ש). ד) בפחותה מט"ד ג"כ לא הוה ריעותא (ל"ש אות קכ"ד). ה) יתרת מגבה פחותה מט"ד הוה ריעותא כיון די"א דבכה"ג טרפה. יתרת מגבה באונא עליונה (דדינו דכשר) אם הוא בט"ד יש להסתפק בו אי הוה ריעותא דכיון דדרכה להתפצל שמה י"ל דלא הוה ריעותא אך כיון דהטור לא הביא קולא זו י"ל דהוה ריעותא. בפחותה מט"ד לא הוה ריעותא (ל"ש אות קכ"ג). ו) גבשושית בט"ד הוה ריעותא. בפחותה מט"ד לא הוה ריעותא. גבשושית מקמא לא הוה ריעותא (דאף יתרת מקמא בכה"ג כשר א"כ לא הוה קולא גדולה). גבשושית באונא עליונה יש להסתפק בו אי הוה ריעותא (כיון דיתרת מקמא שם טריפה שלא בהפ"מ). ז) פיצול מגבה (דכשר) לא הוה ריעותא. פיצול בקמא בפחות מט"ד דדינו דכשר בהפ"מ הוה ריעותא. והדינים היוצאים מיתרת בדרי וימ"ק ע"ל מ"ש. ח) חסר ויתיר וחליף לדעת התבו"ש דכולהו משום נקובת טרפה א"כ מצטרף לריעותא ודעת הל"ש (באות א' ס"ק כ"ו) דלאו משום נקיבה הן וא"כ אין מצטרפין לשאר ריעותות דאינן מעידין על עדות אחת מיהו תרי מינייהו מצטרפין לתרתי לריעותא (ל"ש אות קכ"ט). ט) בחסר כיס או יתר כיס באופן שכשר (כגון שעומד בצד שמאל) נסתפק הפמ"ג אם מצטרף לתרתי לריעותא (בכלל יו"ד) וסברתו הוא כיון דיתיר כיס אין להטריף רק מטעם חסר וא"כ אין הריעותא עומדת על הריעותא ממש ואין הריעותות עומדים במקום אחד (עש"ד אות כ"ב) עוד יש לומר דלאו משום א' הוא דהא ביתיר אין הטרפות רק דסופו לינטל הוורדא א"כ אין מעיד על הנקב יעו"ש. י) אם חסר מקצת הוורדא ונמצא החתיכה החסרה באופן דכשר אם החתיכה הוא כט"ד מצטרף תרתי לריעותא מטעם יתרת מקמא ואם היא פחותה דאז מטעם יתרת מקמא אין לצרף כמ"ש בדין ב' לא מצטרף כיון דאין הריעותות במקום אחד. דהריעותות הוא מטעם חסר והוא בימין (ש"ד שם). יא) יתרת בדרי או מקמא שצמקה מיעוטו לדעת הפמ"ג דנסתפק בצימוק מיעוט דהוה ריעותא א"כ יש להטריף בספק ודעת הל"ש להתיר יעו"ש. יב) יתרת מקמא שצמקה ברובו הוה תרתי לריעותא. יתרת בדרי שצמקה ברובו לדעת הפמ"ג הוה תרתי לריעותא בודאי (עיין סי' ל"ו אות כ"ט) ודעת הלבושי שרד באין ידוע איזהו היתרת לאסור ובידוע איזהו היתרת להתיר עמש"ל באריכות:

ב"י ריעותא דנגלד ונשבר הקרום וניקב ומורנא

שורש ד. א) נגלד קרום העליון אפילו מקצתה או ניקב והוי ריעותא עיין שמ"ח אות ד' ובאמת יש לומר היכא דבדקוהו לא הוה כלל ריעותא מיהו רק בדבועה עומדת ע"ג דאין הבדיקה ראויה דיש לומר דקרום השני מחמת הבועה הוא בהא הוה ריעותא אך דלא מצאתי גילוי מקום לדין זה ויש לומר דבכה"ג ג"כ הוה ריעותא עיין שמ"ח סי' ל"ז אות י"ח. ב) ניקב כיס הוורדא לא הוה ריעותא אפי' כ"ד (עיין סי' ל"ו אות קל"ה). ג) נשבר הקרום על ידי נפיחה הוה ריעותא ולענין צירוף תרתי לריעותא אם יש שם ריעותא בסמוך מצטרף והיינו דוקא כשלא עברה הריעותא אבל אם עברה הריעותא תו ליכא תר"ל דהא אין הריעותות יחד (ל"ש אות כ"א). הא דנשבר הקרום הוה ריעותא לא הוה רק בנשברו כולן אבל בנשבר קרום אחד לא הוה ריעותא כיון דנשברה לאחר שחיטה (ל"ש שם). ד) נקב דתלינן במשמוש ידא דטבחא יש לומר דהוה רכ"ד ונפקא מינה דסירכא שלא כסידרן שעוברת על ידי מיעוך אם נמצא שם נקב הוה תר"ל כמו בטינרי (משבצות זהב). ה) מורנא אם אין תולעים כמספר הנקבים הוה ריעותא (כיון דהב"ח מטריף). ואם יש כמספר הנקבים לא הוה ריעותא כלל (ל"ש אות מ"ד):

תוכן העניינים

עצי בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה