אור ברסלב
עצי בשמים אורות בשמים

עצי בשמים· רבי ישעיה מושקט

אורות בשמים

לקוטים

הלקוטי תורה הללו אשר יכונו בשם אורות בשמים נתן לנו להדפיסם הרבני החסיד המופלג ר' אלעזר ב"ר יקותיאל ז"ל אשר שמע מפי אא"ז אדמו"ר הגאון הק' החסיד המחבר זצוקללה"ה זה רבות בשנים ובטובה עין רוצה לזכות אותנו ולהפיץ על פני תבל אמרותיו היקרות ספו ומפנינים ע"כ זכות המחבר זצוקללה"ה יגן עליו ובעדו שיושע בכל טוב בגוב"ר א"ס:

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו. כתוב ברש"י ז"ל ר' שמעון אומר בו"ד שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלם בו ביום. מפני שלרש"י קשה וכי ביום השביעי כלה מלאכתו ע"כ הביא דברי ר' שמעון אך הדרא' קושיא לדוכתה א"כ שהקב"ה יודע עתיו ורגעיו הוי יום הששי אך על דרך לאל גומר עלי אשר תקראו אותם אלא אתם וכיון שישראל קוראים שבת לכן כתב ביום השביעי. וזה השיב לאחד שלמד עם תלמידיו חומש עם ביאור אשכנז מרמ"ד ואמר שלשוננו אשר אנחנו לומדים תורה נקרא למעלה לשון קודש לא כן מי שלומד עם באור אשכנז:

בפסוק מפני מי המבול. וכתב רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא מבול לעולם וקשה הכתוב מעיד עליו איש צדיק תמים ואיך כתב רש"י שהיה מקטני אמנה אך רש"י כתב שנח מקטני אמנה היינו דור המבול היה מאמין שיעשו תשובה ע"כ אינו מאמין שיביא מבול לעולם:

כתיב שני פעמים וילכו שניהם יחדו אחד אצל אברהם ואחד אצל יצחק ולמה צריך לשניהם אלא דאיתא בגמרא פעם אחת הלך ישראל עם עכו"ם וישראל הלך במהרה ואמר לו העכו"ם בית המקדש נחרב כדי לצערו והצער משברת חצי גופו של אדם וישראל הלך במהרה כבתחלה ולמה. אך י"ל בשורה רעה חדשה משברת גופו של אדם אבל לא ישנה כיון דדש דש ולכן אצל אברהם היה חדשה ויצחק עדיין לא ידע מזה היה החידוש אצל אברהם שהלך יחדו עם יצחק ואח"כ ששאל יצחק איה השה לעולה והשיב השה לעולה בני והיה אצל אברהם ישנה ואצל יצחק חדשה אעפ"כ הלך יחדו עם אברהם וזה היה החידוש אצל יצחק:

בפסוק יען אשר עשית את הדבר הזה. ואיתא בילקוט שאמר אברהם אבינו פ"ה להקב"ה מפני מה כשאמרת לשחוט את בני אתה בעצמך אמרת לי ואל תשלח ידך אל הנער תאמר על ידי שליח והשיב לו הקב"ה יען אשר עשית את הדבר הזה והוא תמיה. ועוד קשה כתוב אפרו של יצחק צבורין ומונחים והא לא נשחט אך אצל המצוה יש שני ענינים המחשבה והמעשה והמחשבה אינו ידוע לשום מלאך רק להקב"ה בלבד ומעשה ידוע לכל והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה והלך ונאנס ולא עשה כאלו עשה ולכן כשאברהם אבינו ע"ה הלך בכל לבו לשחוט את בנו א"כ אצל הקב"ה כבר שחוט ואצל המלאך לא היה המעשה ואינו יודע המחשבה ע"כ השיב לו הקב"ה יען אשר עשית כי כבר עשה ואין אני בעצמי יכול לומר לכן מוכרח לומר ע"י מלאך:

במדרש ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מהיכן בא מהר המוריה בא. ומה נפקא מינה מהיכן בא אלא דאיתא במדרש על פסוק נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה מפני שאברהם אע"ה לא היה צריך לשום נסיון רק לפרסמו בעולם שלא יאמרו בחנם אהב הקב"ה את אברהם יותר משאר בני אדם והכל ידעו הטעם מה שהקב"ה אוהב את אברהם וזה מפני קושט סלה. והספד איתא בגמרא מ"ד יקרא דחיי ומ"ד יקרא דשכבי ומסיק בגמרא יקרא דשכבי כדי לפרסמו לכל לכן אמר המדרש מהיכן בא כלומר מהיכן למד שצריך להספד מהר המוריה מהפקדה כדי לפרסמו לכל והבן:

בפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם. במדרש אלו היה יודע ראובן שהכתוב יאמר כן עליו היה מוליכו על כתפו לאביו ורבים מקשים על זה וכי ראובן היה מבקש כבוד ויש לומר דראובן היה בעל תשובה הראשון על חטא פילגש אביו ובב"ח כתיב הצנע לכת ע"כ היה רוצה לעשות בצנעה ואמר להשליך אותו הבורה ובדעתו להשיבו אל אביו בצנעה ע"כ אם היה יודע ראובן שהכתוב יגלה תשובתו היה בעצמו נושאו על כתפו לאביו וזה שאמר הכתוב והבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו מים זו תורה שלא ידע שהכתוב אומר עליו אבל נחשים וכו' זו דברי חכמים שעקיצתן עקיצת עקרב וכו' והם אמרו הצנע לכת:

בפסוק וייקץ פרעה והנה חלום אמר אדמו"ר בזה הלשון מו"ח הרב הקדוש מראדיוויל ז"ל אמר המאמר הגמרא הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה מה ענין חכמה לזה אלא שראה בחלום חכמה מפני שבשינה היא התפשטות הגשמיות וכשהקיץ נראה לו בהשתלשלות לגשמיות שבאה על אחותו כמאמר אמור לחכמה אחותי את לזה ניחא שאמר פרעה ואין מגיד לי שהחרטומים פותרים ולא רצה לקבל מחמת שראה בחלום שבע שני שבע ושבע שני רעב והרשימה נשאר במוחו לכן כשפתר יוסף שבע שני שבע ושבע שני רעב מיד אמר אין נבון וחכם כמוך לכן כתב וייקץ כשהקיץ הנה חלום כי ראה הנבואה בחלום רק כשהקיץ נפלה בהשתלשלות לפרות ולשבלים ואז היה חלום בפסוק קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין כי מטה משה היה בגודל הקדושה ופרעה היה בגודל הקליפה זה לעומת זה וכאשר השליך לו את מטה הקדושה נראה לו כתנין:

בפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וכו' וגם הקמותי וכו'. ופירש רש"י שלא יתרעמו על מדותי ודבר אתו קשות למה שאמר משה למה הרעותה לעם הזה מאז דבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך. וגם איתא במדרש והצל לא הצלת ודאי אינו מובן מה זה ודאי אלא שהקב"ה אמר למשה לך ואמרת לבני ישראל עמו אנכי בצרה היה סבור משה משום זה לא הציל הקב"ה את ישראל מפני שהתפללו על צרת עצמם ולא על גלות השכינה כמאמר הגמרא אצל כורש כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ מפני זה אמר משה לא הצלת ודאי אך בגמרא הוקשה לאחר שהחמיץ הרי מי שנתן סלע בשביל שיחיה בנו הרי זה צדיק גמור ותירץ בגמרא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים מפני שישראל לא יהרהרו אחר מדתו של הקב"ה ולזה השיב הקב"ה וארא אל אברהם וליצחק וליעקב ולא הרהרו אחר מדותי ולא יתרעמו א"כ גם להם יש כח מאבותם לכן וגם שמעתי את נאקת בנ"י אפילו שלא בכוונה משום שלא יתרעמו אחר מדותי:

(הגה ולפי זה ניחא קושית העולם למה כתב רש"י וארא אל האבות כי כתב אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב רק כי כח ומדות הבן נמשך מכח ומדות האב וזה אל האבות):

א"י והצל לא הצלת ודאי. דאיתא בגמרא שאין תפלה נשמעת אלא כשמתפלל בכוונה לכן משה היה סבור משום שאין מתפללים בכוונה לכן לא הוציאם הקב"ה ממצרים ועכשיו כשאמר הקב"ה לך אמור להם עמו אנכי בצרה כשראה משה שעדיין לא הוציאם ועוד היה נכבד עליהם עבודה ולכן אמר לא הצלת ודאי כי מתחלה שלא ידעו את השם היה הקב"ה ברחמיו הוציאם ועכשיו שיודעים את השם ולא התפללו בכוונה בודאי לא יוציאם לכן אמר ודאי:

א"י איתא בגמרא לכן יחכה ה' לחננכם כיון שהקב"ה מחכה ואנו מחכים למה לא באה. מדת הדין מעכב כיון שמד"ה מעכב אנו למה מחכים כדי לקבל שכר. ונראה פשט הגמרא אנו למה מחכים הא כתיב עמו אנכי בצרה וכיון שאנו מחכים עושים בזה צער להקב"ה. ותירץ הגמרא כדי לקבל שכר וכיון שאנו מקבלים שכר יש מזה נחת רוח להקב"ה. זה אמר משה לא הצלת ודאי כיון שאמרתי להם עמו אנכי בצרה והם מחכים ומתפללים עושים צער להקב"ה ואמר הקב"ה אני ה' נאמן לשלם שכר וזה כדי לקבל שכר ויש נחת רוח להקב"ה מזה שאנו מחכים:

בפסוק הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. זה אמר משה להקב"ה ב"י לא שמעו אלי מחמת קוצר רוח ועבודה קשה שהם תחת הקליפה ולא יכלו להשיג הקדושה ואיך ישמע אלי פרעה שהוא הקליפה בעצמו ועוד שאני ערל שפתים שבמצרים היה הדיבור בגלות ולא יכול לגלות הקדושה וכשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כתיב וידבר משה אל בני ישראל:

חסר

במכת ברד כתיב ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה'. וקשה מנין היה יודע משה זאת שכתוב ואתה ועבדיך ידעתי י"ל כי לשון ידוע הוא שכל הראות אך כיון כשאמר משה לפרעה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' כי בתוך העיר לא יכול להתפלל מחמת שהיה מלא גלולים וכיון שאמר פרעה במכת ברד ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים והעו"ג יכול לבטל ע"ג שלו ואעפ"כ אין אני יכול להתפלל בתוך העיר מזה יודע אני שלא באמת אמרת ה' הצדיק וכו' וזה כי טרם תיראון מפני ה':

וישמע יתרו. רש"י מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. וקשה וכי לא שמע יותר ומה אלו שני שמועות דוקא אלא כיון ששמע קריעת ים סוף שהיא חוץ לטבע מי שמע כזאת ומי ראה כזאת וחשב יתרו שהיא גאולה אחרונה ביאת משיח ואין מקבלין גרים לימות המשיח א"כ מה יהיה לי שום תועלת אך כיון שישמע אח"כ מלחמת עמלק ואין כסאו שלם ושמו שלום עד שימחה זרעו של עמלק וכיון שיש עוד עמלק בעולם אין זה ביאת המשיח ויקבלו גרים להתגייר לכן בא שבודאי יקבלו אותו:

הגה. כתיב עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם וכתב רש"י הם דימו לאבדם במים ע"כ נטבעו בים מכ"מ מה שאין בשר ודם יכול לעשות ובכאן ראה יתרו שני הפכים מצרים בים ובעמלק בחרב כמו שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואח עמו לפי חרב והלא בברק אחד יכול הקב"ה להרגם אלא כמו במצרים קריעת ים מכ"מ כך בעמלק מכ"מ כמו שנאמר על חרבך תחיה גם הוא חתך מלות וזרק וכו' וזה היה ג"כ נס גדול כמ"ש בזהר הקדוש ובתרי הוי חזקה ע"כ כיון שראה שני הפכים אמר עתה ידעתי וכו' ובא להתגייר) גם לעתיד כתיב חרב נוקמת ואנקמה מצרי:

בפרשת יתרו השיב אדמו"ר ז"ל הקושיא למה כפה עליהם ה' הר כגיגית הא הם בעצמם אמרו נעשה ונשמע ותירץ דישראל היו באותו הזמן במדרגה גדולה וסברו שהקב"ה יאמר להם סתרי תורה וצרופי שמות ועל זה אמרו נעשה ונשמע וכשישמעו מפי הקב"ה לא תגנוב לא תנאף לא תרצח לא יקבלו שהם אינם במדרגה זאת חלילה ועל זה כפה עליהם הר כגיגית:

בפסוק וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק וכתיב ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. וכתבו המפרשים זו יראת עונש ונוכל להבין זה הפסוק עם מה שכתב בעל חובת הלבבות שצריך האדם לשמור עצמו משום אהבה רק אהבת ה' ומשום יראה רק יראת השם ומביא מעשה מחסיד אחד שהיה ישן בין חיות ושאל אותו איך לא יראת מהחיות והשיב שבוש ליראה איזה יראה חוץ מיראת ה' וזה כשישראל היו רואים את הקולות ואת הלפידים וינעו מחמת שהם עמדו עוד מרחוק מהקב"ה. שהראה להם יראה תתאה ואמר להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם לשון נסיון אם יש בכם איזה יראה חוץ מיראת ה' כמעשה החסיד ע"כ הראה לכם קולות וברקים ולפידים לכן כחוב אחר כך ובעבור תהיה יראתו. וזה שאנו מתפללים ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד וזה ליחד לבבנו לאהבה וליראה רק שמך ולא אהבה ויראה חוץ ממך ובשביל זה לא נבוש לעולם שהוא ועד ואצל המשפט כתיב לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים ג"כ כמו שמבואר למעלה בפרשת יתרו לכן כתב רש"י ואלה מוסיף על הראשונים כמו הראשונים כתב רק ליראה את השם כן במשפט כתב גם כן לא תגורו מפני איש רק המשפט לאלהים:

ואלה המשפטים כתב רש"י ואלה מוסיף על הראשונים איתא בעת בא יום הגדול יעמוד מיכאל שר הגדול לימין ישראל וישאל אותו הקב"ה באיזה זכות יתפרקו ישראל מן הגלות והשיב בזכות הצדקה שקבלו ישראל את התורה שאם לא קבלו היה מחזיר את העולם לתהו ובהו. ובשביל צדקה יתפרקו ישראל מן הגלות שפרקונה תחת פירות ופירות זו צדקה כמו שמבואר בספרים וכתיב והרבה עמו פדית אפילו פעמים רבות אף שמצד הדין אין צריך לפרוק תחת פירות רק פעם אחת אך עם ה' החסד והרבה עמו פדות אך איך שייך בישראל צדקה הא משלו תן לו ואין משלך כלום רק דאיתא כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף למעשה בראשית וכיון שהוא שותף שייך שפיר צדקה וזה כוונת הפסוק שמרו משפט ועשו צדקה שני אלה משפט וצדקה כי צדקה בלא משפט לא יוכל כמבואר ובשביל זה קרובה ישועתה לבוא וצדקתי להגלות כי פרקונה תחת פירות אבל זה לא שייך רק בדיין במשפט אבל באיש אחר איך שייך צדקה. אך הובא כל האומר ויכולו נעשה שותף למעשה בראשית ושייך אצלו ג"כ צדקה ובפרשת יתרו בעשרת הדברות כתב שמירת שבת וזה עיקר התורה וזה סמיכת הפרשיות שבת וצדקה ודין וצדקה יתפרקו מן הגלות (הגה. וזה אם באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט במדרש בעת ההיא יעמוד מיכאל יעמוד ישתוק מיכאל מול כנגד מגיד פשע היינו הס"מ המקטרג אנו מבקשים תגיד אתה בעצמך דבר היינו הענין של חוק שבת כי חוק הוא לישראל ולא לעכו"ם כי כותי ששבת חייב ומשפט הוא דין ולזה צדקנו במשפט לפרוק אותנו מגלות ואז תהיה אתה בעצמך המלך המשפט):

בפסוק שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. ואיתא בספרים לחפשי חנם כלומר להבל ולריק יגעתי ואיתא והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו אי איכא יראת ה' אין אי לא לא וקשה מי הוא שלמד ששה סדרי משנה ואין בו יראת ה' והא המאור שבה מחזיר למוטב. אלא איתא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' א"כ צריך להיות ירא חטא קודם הלימוד וזה פירוש אי אחר אמונת עתיך וכו' איכא יראת ה' כמו בתחלה קודם הלימוד או היינו שלא גאה מחמת הלימוד ממה שלמד אין אי לא לא. וזה כוונת הפסוק שש שנים יעבוד זו ששה סדרי משנה ובשביעית צריך להיות בדעתו לחפשי חנם כלומר להבל יגעתי היינו דאיכא יראת ה' בלבו כבתחלה:

אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה. ע"ד דאיתא בזהר הקדוש ה' קמייתא שלים ה' בתרייתא שלים בכולה שכל מקום שנאמר ב' פעמים כגון אברהם אברהם בתרייתא שלים אבל ה' ה' בתרייתא שלים בכולה ולזה צריך בעל תשובה לעשות תשובה עד שיעיד עליו בעל התעלומות ששוב לא יחטא וזה כוונת הפסוק אם רעה בעיני אדוניה היינו שחטא. והפדה שעשה תשובה. לעם נכרי לא ימשול למכרה כלומר ליצר הרע. בבגדו בה שהלביש השי"ת עליו שיעיד עליו ששוב לא יחטא:

בפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. בתחלה ויקחו ובסוף תקחו וכו' יש להבין דאיתא בגמ' שאסור ליקח צדקה מן העכו"ם לבדק הבית אבל העכו"ם יכול ליתן ובלוחות כתיב וישבר אותם תחת ההר וכתיב הטעם למה שיבר משום אצל פסח כתיב כל בן נכר לא יאכל מה מצוה אחת כתיב כל בן נכר וכו' כל התורה כולה וישראל מומרים על אחת כו"כ א"כ לפי זה האיך היו מקבלים מן ישראל על המשכן לכן אמר הכתוב מתחלה ויקחו לי שהם עצמם יקחו ואחר אשר ידבנו לבם בלב שלם אזי הוא ודאי כפרה על העגל לכן מותר ליקח מהם ולכן כתב תקחו אתם:

כתיב ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ואיתא תרומה היא ענוה וא"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו ואיתא במדרש לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כשמלך ב"ו יוצא למלחמה הולך עמו חיל גדול אבל הקב"ה אינו כן אלא בעצמו כמו שכתוב ה' איש מלחמה וכשירד על הר סיני ליתן התורה כתיב רכב רבותים אלפי שנאן משל לעני שהזמין סעודה למלך בכלים הדיוטים כשבא המלך ושריו עמו הטמין עצמו אמר לו המלך אל תירא חייך וחיי ראשי שאין אני אוכל אלא משלך כך הקב"ה כשבא על הר סיני עם רכב רבותים נבהלו והטמינו עצמם אמר הקב"ה חייכם אין אני רוצה אלא בכך שנאמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ע"כ במדרש. ולמה בא הקב"ה עם רכב רבותים אלא כשאמר הקב"ה שיתן תורה לישראל יבוא להם מזה גדלות גדול א"כ בא להם הקב"ה עם חיילותיו ובזה היה להם שפלות גדול וזה אמר הקב"ה אני רוצה בזה ויקחו לי תרומה מאת כל איש כלים הדיוטים ולזה אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שבא עם רכב רבותים שם אתה מוצא ענותנותו. ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי לכן אצל זהב וכסף כתיב רק וזאת התרומה ולא כתיב תקחו את תרומתי שזהב וכסף אין בו ענוה שאינם שוים לכל אדם ולכן כששאל משה להקב"ה מה נעשה במותר והשיב לו הקב"ה ארון ודברות כי הנותר היא מהברכה ובברכה אין חילוק בין עני לעשיר:

פרשת פקודי איתא בגמרא פרקונה תחת פירות ואם נפדה פעם אחת שוב אין צריך לפדותה ולזה אמר משה להקב"ה שלח נא ביד תשלח שרצה שיהיה גאולה שלמה ולזה כתיב אלה פקודי המשכן משכן שנחרב ב' פעמים וא"כ אין צריך לפדותם ואמר הכתוב אשר פקד על פי משה ומשה רצה להיות גאולת עולם ועל זה אמר הכתוב יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והחסד לפרוק אפילו כמה פעמים לפנים משורת הדין רק מדת הדין מעכב היינו שמצד הדין אין לפדות אלא פעם אחת ובודאי יהיה גאולת עולם:

אלה פקודי המשכן איתא בגמרא מנין לב"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה ואם קונה משכון מאי צדקה שהחזיר לו המשכון. ואיזה משכון צריך המלוה להחזיר כרים וכסתות שצריך הלוה לזה בכל לילה. ואיתא שמשה לא חפץ למות מפני שרצה לקיים מצות התלויות בארץ כדי לקבל שכר והשיב לו הקב"ה יש לך שכר הרבה ע"כ במדרש. אבל קשה איך אמר משה כדי לקבל שכר והיה כעובד ע"מ לקבל פרס ויש לתרץ כי המצוה יש לה שני ענינים המחשבה והמעשה ואם המחשבה זכה וברורה הקב"ה מצרף למעשה ואם נאנס ולא עשה כאילו עשה אך אם אין המחשבה זכה אין המחשבה נצרף למעשה ובהמעשה אפילו אין המחשבה טובה אעפ"כ עשה מעשה. ע"כ אמר משה כדי לקבל שכר ע"מ לקבל פרס שלא יאמר לו הקב"ה די לך המחשבה והשיב לו הקב"ה מעלה אני עליך כאילו עשית כמו במעשה אין צריך להיות המחשבה זכה כך מחשבה שלך טובה. וזה כוונת הגמרא אנו למה מחכים כדי לקבל שכר וכתיב אלה פקודי המשכן משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל א"כ צריך הקב"ה להחזיר להם לקיים ולך תהיה צדקה אך איזה משכון צריך המלוה להחזיר כרים וכסתות שלוה צריך לזה א"כ יש טענה להקב"ה למה לכם המקדש להקריב עולה והא כל האומר תורת עולה כאילו הקריב עולה די לכם באמירה ובמחשבה לבד:

פרשת צו איתא בזהר הקדוש תוספתא זאת תורת העולה א"ר חייא זאת תורת דא כנסת ישראל העולה דא מחשבה רעה בעי לאוקדה ליה בנורא כל הלילה. ונוכל להבין זה המאמר הנה ידוע שכל העבירות באים מן הגיאות לכן צריך אדם לשמור את עצמו מן הגדלות מאוד מאוד ואין הגדלות כמשמעו אטו בשופטני עסקינן אלא זה הלומד תורה לשום גדלות וזה כוונת הפסוק (זאת תורת זה הלומד תורה שלא לשמה) וכתב רש"י זאת תורת העולה לרבות פסולי המוקדשין. היא העולה להוציא רובע ונרבע וזהו כוונת רש"י הקדוש זאת תורת העולה זה הלומד תורה שלא לשמה והיא פסולי המוקדשין לרבות שהמאור שבה מחזירו למוטב. היא העולה בלא תורה רק גיאות מהבלי דעלמא להוציא רובע ונרבע זה על מוקדה כל הלילה לכן אם יש לאדם איזה גדלות מן התורה העולה יש לו עליה ומי שיש לו גדלות כמשמעו על מוקדה ודוק:

פרשת בלק זאת חוקת התורה כתב ברש"י לפי שעובדי כוכבים מונין את ישראל לאמר להם מה טעם יש בה לאמר להם חוקה וקשה הא יש בה טעם כמו שכתב רש"י בשם ר' משה הדרשן ועוד קשה לשון רש"י מונין ולא כתיב שואלין אלא שעיקר טעם הפרה לכפר עון העגל תבא אם וכו' וכתיב בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו בשלמא הפנים שלא להביט את פני השכינה רגליו למה יכסה אלא בשביל שרגל המלאך כרגל העגל שלא להזכיר עון העגל וזה כוונת רש"י לפי שעובדי כוכבים מונין לשון אל תונו בערמה כדי להשיבם על כפרת העגל להזכיר עון העגל לכן הזהיר הכתוב לאמר להם זאת חוקת בלא טעם:

פרשת בלק ויחר אף ה' כי הולך הוא ואיתא מה הוא אלא בלעם רצה לקלל את ישראל שיכול לכוון את הרגע שהקב"ה כועס והשי"ת לא כעס כל העת לכן אמר בלעם מה אזעום כי לא זעם ה' לכן כתיב ויחר אף ה' כי הולך הוא כי חרה לאף שצריך להלוך שלא יכעוס וזה הוא בלתי מובן מה חרי לאף שצריך להלוך אך איתא אברהם אמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת ה' במקום הזה וקשה היה לאברהם אין אהבת ה' במקום הזה רק אהבה חיצונית ויכול לתרץ כי איתא שיראת עונש משבר אהבה תתאה לכן בלעם הרשע כשראה שאין הקב"ה כועס נתן עצה בבעל פעור לאהבה תתאה לכן חרה אף ה' כי צריך להלוך וא"כ יש תאוה בעולם:

כתבו בתוספות מה יוכל בזה הרגע שהקב"ה כועס ולזה כתב בפינחס השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל:

בפסוק ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך וקשה מה צריך לה' שלא יכעוס שיכול להפוך את הקללה לברכה ועוד מה זה לשון לך ומה כי אהבך אלא שאם היה מהפך לבד היו אומרים שלא בשביל אהבת ישראל אלא בשביל השבועה שנשבע לאברהם אבינו לכן לא כעס כדי להראות לישראל שיכול להפוך ולא כעס מפני אהבת ישראל לכן גם מה שהפך ג"כ מפני אהבת ישראל וזה לשון לך כי אהבך דייקא:

בפסוק ויעמוד מלאך ה' לשטן לו ע"ד מה בין תלמידיו של א"א לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של א"א עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה ונפש רתבה ורוח גבוהה ורש"י כתב על ויחבוש בלעם את אתונו כבר קדמך אברהם ויחבוש את חמורו ומדתו "שפלה "טובה "נמוכה ר"ת שטן:

בפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו עיין בכתבי בעש"ט אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון והוא באם לא יחשוב ה' בכל עת הוא לו עון ע"כ. וזה אם לא הביט. הוא און ביעקב ואם לא ראה. הוא עמל בישראל כי ה' אלהיו תמיד עמו ותרועת מלך תמיד בו ודוק:

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. הנה למה נקראו אנשי כנסת הגדולה מפני שהחזירו עטרה ליושנה שמשה אמר הגדול הגבור והנורא באו ירמיה ודניאל ולא אמרו גבור ונורא והכנה"ג החזירום כבתחלה ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאלמלא כן האיך אומה כזו יכולה להתקיים וכו' ולזה ואתחנן אל ה' להראות את גדלך ואת ידך החזקה אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך בפועל ממש ודוק:

בפסוק ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי בשביל לברכם שאני משרה שכינתי על יעקב לברך את אפרים ומנשה וקשה למה סילק בתחלה את שכינתו רק איתא בגמרא על פסוק אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר ימחו על קידוש שמך אמר ליעקב בניך חטאו אמר ימחו על קידוש שמך. וכיון שהיה יעקב רואה ברוח הקודש שיצאו מבני בניו יהוא וירבעם בודאי היה קיללם לכן סילק הקב"ה שכינתו ממנו וכיון שלא ראה השכינה אמר מי זה שלא ראוי לברכה והשיב יוסף בני אשר נתן לי אלהים בזה דייקא שחזר והשרה שכינתו עלך כדי לברכם וזהיאנכי תרגלתי וכנ"ל:

שמעתי מאדומו"ר ז"ל שאמר בשם מו"ח הרב הקדוש מראדוויל ז"ל משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו והבא לטמא פותחין לו למשל מי שיותר רחוק מן המלכות ואינו רואה גדלות המלך הוא גאה גדול מחמת שאינו רואה שפלותו והיותר קרוב למלך ומה גם בבית המלך וראה גדלות המלך ניכר שפלותו ותמיד הוא בשפלות גדול וזה משפיל גאים עדי ארץ ולכן הוא יותר בעל גאה ומגביה שפלים עד מרום ורואה בגדלות הקב"ה לכן בכל פעם רואה יותר ולכן הוא תמיד שפל ועניו מחמת שהוא רואה בכל פעם יותר שפלותו בעצמו:

במדרש על מיתת נדב ואביהוא הפסוק להכות נדיבים על יושר ואמר אדומו"ר ז"ל הפשט משה אמר בקרובי אקדש על נדב ואביהוא וזה על י"ו"ש"ר'' ר"ת י"תגדל ו"יתקדש ש"מיה ר"בא:

בפסוק מתן בהתר יכפה אף וכי מה ענין אף למתן בסתר אלא דאיתא בגמרא על שלשה דברים בא האף ואחד מהם הנותן פרוטה לעני שאינו הגון והצדקה צריך להיות שהנותן לא ידע למי נתן והמקבל לא ידע ממי קבל ועל זה יוכל לבוא פרוטה שלו לעני שאינו הגון לכן כתוב מתן בסתר יכפה אף:

פעם אחת הייתי עם אדומו"ר ז"ל על ברית מילה ואמר בתד"א כתוב בכל פעם הריני כפרת ישראל בכל מקומות מושבותיהם ולא מצאנו זה בכל הצדיקים אלא איתא מיתת צדיקים מכפר על הדור וכי צדיק מת אלא נסתלק מעולם זה לעולם עליון וכל הצדיקים נסתלקו רק פעם אחת ע"כ יכפרו על הדור רק פעם אחת אבל אליהו הנביא הוא בכל פעם ופעם ורגע בעולם הזה ובעולם העליון ע"כ בכל פרק אמר הריני כפרת ישראל:

בפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וקשה מהכתוב בכל עמלו והרי כתיב אדם לעמל יולד לעמלה של תורה אך שפיל לסיפא דקרא שיעמול תחת השמש דאיתא בגמרא רבא רמי כתיב מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים חסדך הא כיצד הלומד תורה לשמה הוא מעל השמים והלומד תורה שלא לשמה עד שמים. וזה המאמר בגמרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו היינו מעל שמים ולזה אמר הכתוב בכל עמלו שיעמול תחת השמש שעמלו אינו מגיע רק תחת השמש היינו עד שמים:

בחג הסוכות בפסוק כל הנותר מכל הגוים וכו' ובאים לחוג את חג הסוכות ובגמרא בזאת מצות סוכה יבחנו הגוים וקשה מכל תרי"ג מצות לא בתר השי"ת לבחון את הגוים רק במצות סוכות אלא בכל המצות יש מעשה ומחשבה ובמעשה המצוה אפילו אין מחשבה זכה וברורה אעפ"כ עשה המצוה שמצוה בלא כוונה ג"כ מצוה ומחשבה בלא עשיה צריכה להיות זכה וברורה וזה ולחושבי שמו אפילו נאנס ולא עשה כאילו עשה. וזה ולחושבי צריך לשמו ובמצות סוכה היא רק המחשבה שבאם לא יהיה לרצונו הוי מצטער ולא עשה כלום אפילו יושב בסוכה וגם נקרא הדיוט ולזה לא יבחין השי"ת את הגוים במצוה אחרת שיאמרו אנו עושים אעפ"כ את המצוה אבל מצות סוכה באם שיהי' שלא לרצונם הרי הם מצטערים ולא עשה כלום ודוק:

ישמח משה במתנת חלקו וכו' ושני לוחות אבנים וכתוב בהם שמירת שבת. הנה באמת קשה דור המדבר שראתה שפתה בים וכו' האיך עבדו את העגל אבל אינו כפשוטו רק שישראל סוברים שמשה ממוצע בין הקב"ה ובין ישראל אבל באמת משה היה בטל להקב"ה לכך אמרו ישראל כי האיש משה לא ידענו מה היה לו כי הם לא ידעו שמשה בתינת מה לכן כשראו כי משה איננו עבדו ממוצע אתר העגל לכן כשהתפלל משה על ישראל כתיב ויחל משה את פני ה' ויאמר למה ה' יתרה אפך בעמך ואם אין מתני נא מספרך ואמר ממ"נ אם אני מה. והם חטאו אני רוצה שתשא את חטאתם ואם אתה אינך רוצה אין אני מה. מתני נא מספרך וממילא הם לא חטאו לכן ישמח משה במתנת חלקו חלקו של הקב"ה ומשום הכי נמחלו על עון העגל גם נתנו לו שני לוחות וכתוב בהם שמירת שבת ע"ד שאפילו עובד ע"ז כדור אנוש שומר שבת מוחלין לו ולכן שמירת שבת דוחה הקמת משכן שהקב"ה צוה לעשות המשכן לכפר על עון העגל ושבת בלבד כפרה על ע"ג לכן סמך הפסוק שמירת שבת להקמת המשכן ועל דרך הנ"ל יש לתרץ הפסוק במגילה ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה באיזה ספר ע"ד הגמרא מגילה דף ז' שלחה להם אסתר לחכמים כתבנו לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתב בנביאים. בספר מה שכתב במגילה. כתנאי כתוב זאת מה שכתב כאן זכרון מה שכתב במשנה תורה בספר מה שכתב בנביאים דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר כתוב זאת מ"ש כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתב במגילה. ועל דרך זה נוכל להבין הגמרא שהמן הפיל פור על חודש אדר שמת בו משה ולא ידע שבו ביום נולד שהמן חשב שמשה מת ע"כ היה ממוצע בין הקב"ה ובין ישראל וע"כ סבר כתוב זאת מה שכתב כאן זכרון מה שכתב במשנה תורה כי תורה עם משנה תורה הם שני דברים בספר זה נביאים ע"כ לא נמצא מגילה. רק לא ידע שבו ביום לחודש נולד ואיתא בספרים שמשה ביטל עצמו לגמרי אל השם כמאמר הכתוב והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת מי שהוא לשם גם הוא וכו' וע"כ מוכרח לומר כר' אלעזר כתוב זאת מה שכתב כאן ובמשנה תורה כי תורה ומשנה תורה הם אחד. זכרון מה שכתב בנביאים ונשאר בספר על מקרא מגילה ולזה אמרה אסתר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה (הג"ה הבנתי מדברי קדשו מה שהובא הפסוק והיה לה' לשם מאמר רש"י ז"ל על הפסוק כי שמי בקרבו מאמר רבותינו זה מט"ט ששמו כשם רבו מט"ט בגימט' שד"י ומש"ה בגימט' א"ל שד"י ותרגום ארי בשמי מימרי' ודוק):

בגמרא אפי' כל הימים טובים בטלים ימי פורים לא נבטלים והקשו בגמרא והא כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח ותירץ ימי פורים יהיה עיקר ויציאת מצרים טפל ע"כ. ונוכל לתרץ הקושיא למה כפה השי"ת הר כגיגית והא אמרו בעצמם נעשה ונשמע אך מטעם זה כפה הר כדי שיהיה מצד הקב"ה שלא יהיה להתורה ביטול לעולם כי דבר שהוא מצד אנושי יכול להיות איזה פעם ביטול ואפי' מצד המלאך יוכל להיות ביטול לכן כתוב ביציאת מצרים אני ולא מלאך וזה כונת הפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כמו יצ"מ היה מכח ה' כך קבלת התורה מכח השי"ת שלא יהיה בטל לעולם ולפי שפורים היה קבלת התורה ברצון א"כ יוכל להיות ח"ו שום ביטול לכן כתיב ולא יעברו מתוך היהודים גם קימו וקבלו קימו מה שקיבלו כבר כמו שקיבולו היה מצד השי"ת בכפיית הר כך ימי הפורים האלה נזכרים ונעשים לעולם ועוד נוכל לומר קבלת התורה בהר סיני היה באונס מצד כפיית ההר והיא מודעא רבה לאורייתא ויכול להיות שלא לשמה ובפורים היה קבלת התורה ברצון מחמת שהיה מחיית עמלק וכתיב מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ור"ת עמל"ק על מנת לקבל וקבלת התורה ברצון היא לשמה מעל שמים כמו שהובא בגמרא רבא רמי כתוב אחד אומר מעל שמים וכתוב אחד אומר עד שמים הא כיצד שלא לשמה עד שמים ותורה לשמה מעל שמים ובמחיית עמלק כתיב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח וזה כיון מתחת שמים שלא לשמה רק לשמה ובזה יהיה מעל שמים לא תשכח לעלמא דאתא וזה אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא ישכח ודוק:

בגמרא ברבב"ח תא ואחוי לך בלועי דקרח ואומרים משה אמת ותורתו אמת ואנו בדאים ובכל ריש ירחא אומרים כך ומה אמר משה אנו אין לנו אלא תורה אחת וכ"ג אחד ואתם רוצים להיות כולם כ"ג ע"כ. מה זה בכל ריש ירחא דוקא אלא חטא הלבנה היה מה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד והקב"ה אמר בשעיר ר"ח חטאת לה' הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח א"כ הירח צדקה מה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד וקרח היה רוצה להיות כולם כ"ג מזה בכל ריש ירחא ודוק:

פעם אחת שאל הרב הגאון הקדוש מגור זצלה"ה את אדומו"ר זצלה"ה מפני מה האומנים קורין בראש הנדבך וכו' מה שאין כן בתפלה הא ק"ש צריך יותר כוונה הא כתיב הסכת ושמע קושיית הגמרא ותירץ תפלה אסור להתפלל במקום סכנה אפילו ספק סכנת נפשות כמעשה ר' יוסי עם אליהו בחורבה רק צריך כוונה אבל ק"ש צריך לומר במסירת הנפש א"כ מה בכך שמא יפול והא בין כך ובין כך צריך למסור נפשו בק"ש. ופעם אחת על שבע ברכות שאל לו מה זה שנה אחת נקי יהיה לביתו והשיב לו המדרש כאדם האומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לי בהם הנאה של כלום וד"ל. פעם אחת סיפר אדומו"ר זצלה"ה איך שהיה עם חותנו הרב הקדוש מראדיוויל אצל הרב הק' רבי ר' ברוך זצלה"ה על ש"ק והמעשה באריכות אין להאריך. רק היה גזירה ר"ל ואמר הרב הק' ר' ברוך לא תעשון כן לה' אלהיכם ע"ד כן בנות צלפחד דוברות ולא להסכים על הגזירה רק להתפלל שיקרע גזר דיננו. ומזה נוכל להבין דברי רש"י ז"ל בפרשת ויצא בפסוק אלהי אבי אברהם ופחד יצחק לא רצה לומר אלהי יצחק שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת. יעקב נתיירא לומר אלהי ואמר ופחד יצחק ע"כ. והוא בלתי מובן איך היה יעקב ירא יותר מהקב"ה וע"כ דרשוני וחיו אלא הקב"ה גזר עליו שיהיו כהו עיניו ויהיה חשוב כמת ויעקב היה ירא להסכים על הגזירה כמאמר אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ע"כ אמר ופחד יצחק והלשון יעקב ירא ע"ד איש אמו ואביו תיראו:

פעם אחת בא אדומו"ר זצלה"ה מביתו לבית המדרש בחורף אור ליום ועש"ק כדרכו בקודש לבוא בכל לילה שלש שעות קודם אור היום לבית המדרש בלבוש צמר גפן (הנקרא קארטקע) ובטלית קטן על כל מלבושו ובקאפל לבן על ראשו כי כל ימיו לא לבש רק קאפל לבן והלך בצד מערב אנה ואנה ואמר שירות ותשבחות בקול דממה ונעימה. בתוך כך בא איש אחד מווארשא מהחכמים כאשר הכרתי אני אותו ואמר לו רבי שאלה אחת יש לי לשאול והשיבו לו שאל ושאל מפני מה אצל מקושש כתיב וירגמו אותו אבן ובמגדף כתיב ורגמו אותו באבנים. והציץ עליו והשיבו תיכף ומיד. רש"י ז"ל כתב על פסוק וסעדו לבכם מפני מה לא כתיב לבבכם אלא מפני שהמלאכים אין להם אלא לב אחד. וזה ג"כ מקושש צדיק גמור היה צלפחד בן חפר ורצה להורות שמחלל שבת בסקילה ומסר נפשו להורות לישראל ע"כ כל אחד ואחד היה לו מחשבה אחרת בזריקת האבן. אחד אמר בלבו מה אעשה לציווי הקב"ה אע"פ שהוא צדיק ואחד אמר צריך לסקול אותו בודאי הוא רשע ומחלל השבת לכן כתיב אבנים שכל אחד זרק אבן אחת לפי מחשבתו אבל במגדף כולם זרקו אבן אחת מפני שהוא רשע גמור לכל הדעות. ותיכף אדומו"ר ז"ל פנה ממנו ולא רצה לראות פניו ומזה נוכל לראות גודל רוח קדשו וחכמתו זכותו יגן עלינו ועכ"י אמן:

פעם אחת בשבת קודש בא לביתו אחר התפלה ואמר מי שאינו מאמין במפה לבנה על השלחן בשבת קודש אינו מאמין בשבת. ע"כ כל איש יראה להרחיק א"ע מזה ולהכיר יום מימים במפה לבנה על השלחן שמרמז על המזבח כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל. וכמו שחוט השני נהפך ללבן ביוהכ"פ שלבן מרמז על סליחת עונות כך צריך להיות כל ימות החול מפה צבוע חוץ מסעודת מצוה ובשבת קודש לבנה שאפילו עובד וכו' מוחלין לשומר שבת כהלכתו כמו ביוהכ"פ וכדי לראות ולהראות שהיום שבת קודש כמו ששבת משונה במאכל בטעם וריח ומלבוש כן צריך להיות משונה בכל דבר:

פ"א אמר פליאה על תפלת נשמת כל חי אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות לך וכו' ואח"כ אומרים על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו הן הם יודו. והשיב בקיצור שאם היה פירוד לא נוכל אנחנו מספיקים. ואברים שפלגת בנו הן הם. בהם יודו ודוק:

פ"א אמר פליאה בעיני המאמר הגמרא אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס והלא ראינו שיש כעת בעיקבא דמשיחא עשירים אשר לא היו בימים קדמונים. ואמר שתיבות פרוטה הם ראשי תיבות פ' פדיונות (פדיון שבוים) ר' רחמנות ו' ותרנות ט' טובות ה' הלואות:

כי תצא למלחמה על אויביך וראית בשביה וכו' ופרש"י כנגד יצר הרע דברה תורה ופירש ז"ל כנגד שיכול להיות כנגד יצר הרע שאם לא התירה לו התורה אזי היצה"ר מתגבר עליו כנודע לכן התירה לו התורה אע"פ שלא נכון כמאמר רש"י הסמיכות מבן סורר ומורה. ואמר ז"ל ושבית שביו כי היצה"ר נברא לפתות את האדם והאדם נברא שלא לשמוע אותו כדי לקבל שכר וזה שביתה מה שאתה מחוייב. שביו מה שהוא מחויב ודוק:

תוכן העניינים

עצי בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה