אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ח · פרק ט

פרק ח

אם חומה היא נבנה כו' אם מעמיד הוא דברים כחומה כו'. רצה לומר ובכן ענתה הסכמה בפמליא של מעלה לעשות פשר דבר, והוא כי אם היא חומה כדמפרש בתנחומא אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסור נפשו על קידוש השם, נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם רצה לומר ונוציא ממנו ישראל שקראם הכתוב כנפי יונה נחפה בכסף, רצה לומר יזכה להקים ממנו שם ושארית, בזרע הגון המתקיים לדורות, אבל אם הוא דל במצות ומעשים טובים, כלומר שאין כחו חזק במצות ומעשים טובים לעבוד את השם בלב שלם ולפיכך לא ימסור עצמו על קידוש ה', וכן איתא בתנחומא (לך לך סימן ב) וזה לשונו ואם דל הוא מלמסור נפשו על קידוש השם, ויטלטל מעשיו כדלת רצה לומר שאינו חזק כחומה אלא מעשיו תלויים ועומדים כדלת שהיא תלויה ומתנדנדת לכאן ולכאן, ורצה לומר שלא יעמוד בנסיון הכבשן, ודרש מלת דלת לשני ענינים, לשון דלות, ודלת כפשוטו, נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו שבארץ נוחה לטשטש ואינו מתקיים אלא לשעה, כך איני מתקיים עליו להשגיח בו אלא לשעה בימיו, באשר על כל פנים לא עשה כן אלא מיראה, אבל מכל מקום לא אתקיים עליו לדורות להקים ממנו זרע הגון המתקיים לדורות (נזר הקודש):

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא אני חומה כו'. כלומר אני מעמיד דברים כחומה המתקיים למסור נפשי על קידוש השם, וכן גם שדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה, כלומר עבור זה גם זרעו יהיה בדוגמתו כי ידמו לשרשם. ולא למימרא שאברהם השיב כן ממש כלפי ה', שהרי עדיין לא נתייחד הדבור עם אברהם אלא עד אחר שהוטל לכבשן, אלא שהכתוב סידר כן הדברים דרך שאלה ותשובה. ועיקר הכוונה לומר שאברהם מסר נפשו בכל לב בלבב שלם ולכך זכה להעמיד צדיקים כמותו, והוקם ממנו גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ושמו יתברך נקרא עליהם כדכתיב (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו וגו' (יפה תואר ונזר הקודש):

ושדי כמגדלות שאני עתידה כו'. וקראם שדים לפי שהם בניו יונקי שדים, וטעם כמגדלות מפני שרבים יהיו כיוצא בו כאברהם, או קראם מגדלות על גודל מעלתם (יפה תואר):

כשם שירדת לכבשן האש בשלום. כן צריך לומר, וכן איתא בהדיא בבראשית רבה פרשה ל"ט. ורצה לומר שלא הזיקוהו בידים קודם הפלתם אותו בכבשן כדרך הנדונים למיתה כי יד כל העם בו מיד (יפה תואר):

כך אני מוציאך בשלום. ודרש כמוצאת לשון יציאה כמו היא מוּצאת בשור"ק המ"ם, ולא לשון מציאה כמשפטו בחול"ם, ואין משיבין על המדרש (יפה תואר):

ואחותך הגדולה שומרון וגו'. ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה:

שתשרף באש. כמו סדום, וכמו שכתוב (איכה ד, ו) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה וגו':

אם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף אלו ישראל. כן צריך לומר:

נבנה עליה ונצילם. שלא ידונו חס ושלום כסדום, וכדכתיב ביחזקאל שם אחר זה (פסוק ס) וזכרתי אני את בריתי אותך וגו':

מונים. לשון אונאה.

רגל רדופים. רדופה ונחוצה ללכת לבית אביה דוגמת מה שאמרו במסכת פסחים בפרק האשה דף פ"ז, א' ובמסכת כתובות פרק המדיר , (עא, ב) כך אנו היינו רדופים לילך חוצה לארץ שהוא היה מקום תולדות אבותינו (מתנות כהונה):

ועזריה מעשיהם כחומה נבנה. כן צריך לומר:

אש של מעלה. ביומא דף כ"א, ב' איתא שם שגם בבית שני הוה האש רבוצה אלא שסיוע הוא דלא מסייעה:

ושמן המשחה. אבל שם בגמרא לא חשב שמן המשחה, וכתבו התוספות הטעם מפני שאף בבית הראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו, ועיין בפ"ג דהוריות (יב, א) דיליף ליה מקרא דארון יאשיהו גנזו, וא"כ לפי טעם התוספות קשה מאי טעמא חשבו הארון:

ואורים ותומים. מהוה הוו דאם לא כן היו בגדי כהונה חסרים, אלא שלא היו משיבים כשהיו נשאלים בהם, עיין בבבלי סוף [פרק קמא ד]יומא (שם בתוספות ד"ה ואורים) ובבמדבר רבה פרשה ט"ו (סימן י) ובירושלמי פ"ב דתענית (ה"א) ובהוריות פ"ג (ה"ב) ובמנחת שי:

ואכבד כתיב חסר ה'. דהיינו ה' דברים שהיו חסרים בבית שני:

ביום שיגזור כורש כו' אלו ישראל העלו חומה מבבל כו'. שהיה להם לעלות חומה קודם שנגזרה גזירה זו, ומפני שלא עלו חומה גרם החטא שנגזרה עליהם גזירה זו. ועיין (לעיל פרשה ה) בפסוק (ה) קמתי אני:

חומה. כלומר בבת אחת, ועיין לעיל (ב) פסוק (ז) השבעתי אתכם:

למזמן מקמא. לקנות דבר מה, במלאכת רעהו (שמות כב, י) תרגום יונתן מקמתא דחבריה:

ואמר ליה לית את אזיל כו'. אותו שהיה שוקל אמר לו אין אתה הולך מכאן אתה בבלי שהחריבו אבותיך בית המקדש. והכי גרסינן די חרבון אבהתיה בית מקדשנא (אות אמת):

בההיא ענתה כו'. באותה שעה אמר רבי זעירא וכי אין אבותי כמו אבותי של זה, נכנס רבי זעירא לבית המדרש ושמע קולו של רבי שילא שהיה יושב ודורש כו':

יפה למדני כו'. שאבותיו היו מבבל וגרמו ליחרב בית המקדש, ועיין מזה בפרק קמא דיומא (ט, ב):

ואם דלת הוא. שעלייתם יהיה כדלתות שער שיש בו שני דלתות פותח אחד וחבירו סוגר, כך יהיה עלייתם לחצאין (רש"י יומא דף ט' ע"ב):

מה צורה זו. של ארז.

אף על פי שהיא מטשטשת מקומה ניכר. (פירוש אף על פי שהרקב שולט בו ומקצתו תולעת אוכלתו מתוכו, מכל מקום מקומה ניכר רצה לומר מקצתו קיים וניכר).

כך אף על פי שחרב בית המקדש. אמר רבי איבו אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני לעשות לישראל סניגור בין אומות העולם. (רד"ל כתב אפשר שצריך לומר ססמגור במקום סניגור, ועיין יומא דף ט' ע"ב).

ואיזה זה בת קול. (שזה נשאר להם בבית שני שהיו תחת ממשלת אומות העולם, כאשר נשאר מן הארז מקצת מועט). אני חומה אמרו ישראל אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה ושדי כמגדלות שאנו מעמידים כתות כתות של צדיקים כיוצא בנו שאף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלשה פעמים בשנה, תנא משמתו נביאים כן צריך לומר.

פסקה רוח הקודש מישראל שלא היתה בנביאים, ועדיין משתמשין בבת קול, וענין בת קול פרשתי בבאורי לתנחומא (כי תשא סימן טז בענף יוסף) ומשם תדרשנו:

הא עניו הא חסיד. וכן איתא זה לקמן בשמואל הקטן, דאלו שני מדות מביאין לידי רוח הקודש, כדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (כ, ב) דאיכא למאן דאמר דחסידות גדולה מכולן ומביאה לידי רוח הקודש, ואיכא למאן דאמר דענוה גדולה מכולם ומביאה לידי רוח הקודש (מהרש"א סנהדרין יא, א):

שמעון וישמעאל לחרבא. ליפול בחרב, והיינו רבן שמעון הנשיא וישמעאל בן אלישע כהן גדול שהיו מהרוגי מלכות (רש"י):

ושאר חברוהי לקטלא. וחביריו כגון רבי עקיבא ורבי חנניא בן תרדיון לשאר מיתות, רבי עקיבא במסרקות של ברזל בפרק הרואה, רבי חנניא בשרפה בפרק לפני אידיהם (רש"י):

ובארמי. בלשון ארמי אמרן, כן הוא בירושלמי הנזכר לעיל:

שאין מספידין כו'. מפני יראת המלך ומהרו לקברו (רש"י):

נצחו טליא כו'. שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם חיל מקדוניא לפני יום הכפורים ונלחמו ביום הכיפורים ושמע יוחנן כהן גדול בת קול כשהיה עובד עבודה ביום הכיפורים שנצחו (רש"י):

בטילת עבידתא כו'. בטל הוא המעשה שאמר השונא להחריב הבית, ועיין בסוטה דף ל"ג, א':

גיוסלוקין. שם המלך הוא (רש"י):

אלא שאין איקונין כו'. כך הנבואה בטלה ונשאר בת קול, אלא שאין בת קול עושה מה שהנבואה עשתה:

כיון שגלו רוגז ניתן ועלה עמהם. כן צריך לומר (רד"ל):

ועלה עמהם. רצה לומר שאף שעלו אחר כך הרוגז שניתן להם כשגלו לבבל זה הרוגז עלה עמהם, שנתבטל הבנין ושוב נחרב הבית:

כיון שעלו נתרפאו. וכדאיתא בנדרים פ"ג (כב, א) ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב אבל לא בארץ ישראל:

ריש לקיש כד הוה חמי כו'. כשהיה רואה אותם בני בבל נאספים ומחוברים בכנופיא אחת אמר להן פזרו עצמכם:

שנאמר ימאסם אלהי כי לא שמעו לו כו'. אולי הכוונה על סוף הפסוק הזה ויהיו נודדים בגוים, שענין נדידה שלילת ההעמדה במקום אחד, וכשראה רבי יוחנן שבני בבל נאספים לעמוד יחד במקום אחד היה מקנתר אותם בדברים שלא יעמדו יחד רק יהיו נודדים ונעים הנה והנה, ואמר אם הנביא הכעיסם וקללם בדברים אלו ואני לא אקנתר אותם בענין זה, בתמיה, היינו גם לי רשות לומר להם כדברים שאמר להם הנביא, אחר שהקדימני הנביא בדברי קנתור האלה:

פרש. כמו פרס, ובבלים היינו פרסיים:

לרגלי. כמה דאת אמר (ישעיה נב, ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר:

סוס פרסי. כלומר סוס ורוכבו המלך עם חילו:

שבעה רועים וגו' ואלו הן כו'. רועים הם מנהיגים של הדור יהיו שבעה ודוד באמצע דוגמת מנהיגי עולם שהם שבעה כוכבי לכת והשמש באמצע, כמו שנאמר במלכות בית דוד (תהלים עב, יז) [לפני] (כי כ)שמש ינון וגו' וכמפורש לעיל מיניה (מיכה ה, א - ג) וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה וגו' מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל וגו' וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' וגו' דהיינו שהוא יהיה העיקר בין מנהיגים הללו, וקראם רועים במקום מנהיגים כי ברובם מפורש שהיו רועים ממש בעולם הזה דוד רועה צאן אביו, יעקב צאן לבן, משה צאן יתרו, שת נאמר בו (בראשית ד, כה) כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין והבל היה רועה צאן (מהרש"א) ועיין בסוכה דף נ"ב, ב:

שמונה נסיכים ישי שאול כו'. הא ודאי דמשיח ימלוך על כולם כמו שכתוב (יחזקאל לז, כב) ומלך אחד יהיה לכולם, שמע מינה אלו שבעה דחשיב יהיה להם קצת שררה ונסיכות, וקבלה בידם היה שאלו השבעה יהיו עם מלך המשיח (מהרש"א):

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה