עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ז · פרק ג
אדרא דאזהרה. פירוש חדר שיצא ממנו אזהרה לכל ישראל. ודרש אגן על לשכת הגזית שהיתה כחדר עגול סביב כתצי גורן עגולה (מתנות כהונה). והאות אמת כתב פירוש גורן שיצא ממנו אזהרה לכל ישראל, כמו שמצינו (סנהדרין לו, ב) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, ואדרא הוא גורן, והמוסף הערוך כתב אדרא דאזהרה, פירוש בלשון יוני כסא ובית מושב עד כאן:
אית אתרין כו'. יש מקומות שחורין לזהרה סהרה:
לזהרה. כמו לאזהרה, והרבה כיוצא בו בירושלמי (מתנות כהונה). והרד"ל כתב אית אתרון דקריין וצווחין לזהרה פירוש לזוהר ואור, והכוונה למושב הסנהדרין שמהן תצא אורה זו תורה לעולם, והן קרויין עיני העדה, ובפסיקתא רבתי (פרשה י כי תשא) גרסינן צוותין לירח סיהרא, ודרש שם אגן הסהר כחצי הירח שהוא כחצי גורן עגולה שהיו סנהדרין יושבין כן:
אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה. דימה אותן ליין המזוג, כי כמו שהיין היא העיקר, ושני חלקי המים שמוסיפין בהם הן טפל לגבי היין, כן הדבר הזה, דבית דין של עשרים ושלשה הן הן העיקר שהיו דנין דיני נפשות בכל מקום, אלא ששני חלקים דהיינו עד שבעים שהוסיפו הם טפלים לגבי העשרים ושלשה, ולא הוסיפו אותן שם אלא שלא יצטרכו להוסיף אם יתחלקו העשרים ושלשה, ולהכי לא איקפיד קרא שלא יחסרו אלא העשרים ושלשה שהם עיקר הבית דין (רש"א סנהדרין לז, א):
מעשרים ושלשה. שהוא השליש מסנהדרין של שבעים ואחד כמו מזיגת היין שהוא שני חלקי מים ואחד יין כדאיתא לקמן ובפרק קמא דסנהדרין (יד, ב) ובריש במדבר רבה:
אל תחסר סנהדרין מופלא. הממונה על כולם:
זה הממזג. מעמידה על עמדה ויושרה כמו הממזג את היין. (וקא מיפלגי אם המופלא הוא ממנין סנהדרין או לא כדאיתא בתוספות (סנהדרין ג, ב) שלרבי יהודה לא נכנס עמהם בחשבון) (ידי משה). ושוב מביא ראיה על לשון מיזוג שהוא לשון תיקון דתנינן תמן כו' והוא בפרק שני דמסכת נדה:
מיין השרוני. דקדק לומר מיין השרוני לומר שדוקא ביין השרוני מוזגין ב' חלקי מים ואחד יין, אבל לא בשאר יינות כדאמרו במסכת שבת דף ע"ז, א' כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא, וכמו שכתבו תוספות שם ובעירובין דף כ"ט, ב:
מזנא דעלמא. זה הקדוש ברוך הוא הזן ומפרנס לכל על ידי עירוב הכחות והיסודות (מתנות כהונה). עוד יש לפרש שקרא להקדוש ברוך הוא מוזג על דרך שאמרו בשבת דף פ"ח, א' דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי כו', וזהו המזוג (מהרב מורנו הרב אברהם בן הגר"א זצ"ל):
ערמה של חטאים. קרבן של החוטאים כולם כתובים בו, ורוב חייבי כריתות שהעובר עליהן בשוגג מביא חטאת כתובים בו בתורת כהנים:
שהן רכים בשושנים. פירוש שהם קלים לפרוץ ולעבור עליהן כמו גדר של שושנים, שהבחירה ביד האדם:
משהוציא יציאותיו. פירוש כשהוציא ופזר ממונו לצורך החופה:
כשושנה אדומה. טפת דם נדה, ועיין תוספות סנהדרין דף ל"ז ע"א ד"ה התורה כו':
ופורש ממנה. וזהו שאמר הכתוב סוגה בשושנים פירוש שנסוג אחור על מראה אודם כשושנה:
אסטרובילין. פירוש בלשון יוני מין פרי ארז הנאכל ויש בו גרעינין הרבה נתונין אחד אחד במדור שלו בתוך קליפה קשה וגדולה מרמון (מוסף הערוך). ובפירוש הרמב"ם (עיין עבודב זרה פ"א מ"ה) איתא איסטרובולין פיניוני"ש בלע"ז שהם גדלים בירושלים תיבנה ותיכונן במהרה בימינו והם משונים בתמונתם ובמראיתם מן הגדלים בשאר ארצות:
מילתן. הברית מילה:
מה חטה זו סופגת. שואבת בקרבה המים כספוג, ובתרומות פ"י (מ"ג) תנן שהשעורים שואבות ולא חטים, צריך לומר דשם מיירי לשאוב ריח אם נתונין על פי החבית של יין וכיוצא בו, וכאן פירושו שהקמח של חטים סופגת ומקבל בתוכו מים יותר משאר מיני תבואה:
פסולת שלהם נמדדת עמהם. כוונתו מה חטים צריך הלוקח לקבל רובע הקב טנופת, והפסולת נמדד עמהן כדאיתא בבבא בתרא דף צ"ג וצ"ד, כך ישראל הפסולת נמנה עמהן, וזהו שאמר במדרש (תנחומא) כי תשא וגו' (סימן ב) זה שאמר הכתוב בטנך ערימת חטים וגו' מה חטים הללו כולן עולין במנין רצה לומר אף הטנופת כמו שכתבתי לעיל, אף ישראל הכל עולין במדה:
אין יוצאין אלא במנין. לראות כמה כורין הוא זורע:
וכשנכנסין אל הגורן. כן צריך לומר (מתנות כהונה):
משפלות. קופה שמוציאין בה את הזבל:
התבן והמוץ והקש היו מדיינין כו'. תבן הוא השבלים של תבואה אשר בתוכם מונחים הגרעינים, ואחר שנידושו מהם הגרעינים נקראו השבלים הריקנים בשם תבן, והם היו לפנים לזבל בהם את השדות, כי לפני הדישה פרדו וחלקו את השבלים מהקנים והגבעולים לבדם, ואז דשו את השבולת בכלי דישה הנקרא מורג (ישעיה מ"א, טו ועיין שם ברד"ק). והקנים והגבעולין שעליהם יגדלו שבלי התבואה נקראים בשם קש, והם היו עומדים לשריפה להחם בהם תנורים ולשריפה לבנים. והמוץ (שפריי"א) הוא פסולת הדק שבתוך השבלים אשר יפרח במרוח התבואה ורוח תשא ותפיץ אותם. וראיה לכל זה (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וליהט אותם היום הבא וגו', וכתיב (ישעיה כ"ה, י) כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה, פירש רש"י מתבן תבן, מדמנה טיט, וכן לדומן על פני האדמה יהיו (ירמיה ט"ז, ד) עד כאן לשונו, וכן (תהלים פ"ג, יא) היו דומן לאדמה, ופירושו זבל ואשפה לזבל בהם אדמות שדות וכרמים. ועל זה שאמר המדרש במשל נטל התבן והשליכו לארץ הוא כדכתיב (ישעיה כה, יב) הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר, ועל זה שאמר במשל נטל הלך לו המוץ לרוח הוא כדכתיב (ישעיה מ"א) וגבעות כמוץ תשים תזרם ורוח תשאם וגו':
עד שיבוא היום. נוסח אחר עד שיגיע הגורן שנאמר (מיכה ד, יב-יג) כי קבצם כעמיר גורנה וכתיב קומי ודושי וגו' הדא הוא דכתיב כי הנה יום בא וגו' וכתיב תזרם ורוח תשאם וגו' עד כאן (אות אמת):
היום של הקדוש ברוך הוא. לעתיד לבא: