עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ז · פרק ב
אלא אינו מדבר אלא מפעמי רגלים. רצה לומר שדרש פעמי על פעמי רגלים דכתיב בהו (דברים טז, טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ויהיה מה יפו פעמיך שהם שלש פעמים בשנה, ויהיה בנעלים מלשון עולים כלומר בזמן שעולים בפעמי הרגלים, או הכוונה דכל מי שאין רגלו יפה אינו עולה לרגל כדדרשו בגמרא (חגיגה ד, א) פרט לחיגר, לכן אמר הכתוב מה יפו פעמיך רצה לומר רגליך בשעה שאתה עולה לרגל. ותלה נאותן שהולכין בנעלים דכל הולך יחף הולך בצער כמו שכתוב (ירמיה ב, כה) מנעי רגלך מיחף, אבל הולכי רגלים הלכו בשמחה בקרבנותיהם של שמחה, כן כתב המהרש"א (חגיגה ג, א). אולם אין זה מההקיש המתהפך מהיפך להיפך, כי אף שהאמת שההולך יחף הולך בצער, עדיין אין ההולך בנעלים מתואר ביפה, ולכך התרגום הוסיף ואמר בסנדלים דססגונ"א כו' כלומר הנעל הסתמיי יכול הוא שיהיה מן העץ והעור הפשוטיי ולא נופל בו היפוי המשובח עד שנאמר מה יפו פעמיך, אין זה רק שרומז לססגוונא:
והלא פעמים הללו כו'. זה כמו דבר אחר מה יפו פעמיך בנעלים והלא פעמים הללו פעמים מגולים ופעמים מכוסים ואין יכול לשבח הפעמים שבתוך המנעול.
אלא מה יאיין עקיביך במסאנא רצה לומר במצות חליצת מנעול ושאר מצות התלוים במנעלים:
ברתיה דרחמי. דרש בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב היך מה דאת אמר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (כדלקמן סימן ה' ובריש חגיגה) ואברהם נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (ישעיה מא, ח) זרע אברהם אוהבי, וזהו שאמר ברתיה דרחמי:
מה היו יפיין לפעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות. פירוש מה היו יפיין השלש פעמים בשנה שהלכת לרגל, שזכות המצוה הזאת היה נועל בעד כל הצרות כמו שמסיים והולך. ובתשובת הרשב"ץ ח"א סוף ס"ג הגירסא בעד כל החצרות, וכדלקמן ששכח לנעול דלתי ביתו כו' קשור בטבעות דלתותיו כו':
אימתי אילין כו'. מתי ילכו היהודים הללו להתפלל בירושלים ואנחנו נכנסין וגוזלין כל מה שבתוך ביתם ומחריבין אותן, הגיע הזמן ועלו זימן כו', מן דאתיין כו'. כשבאן האחים מירושלים היו מחלקים מן מה שהביאו מירושלים לכל שכנותיהם, אמרו להם השכנים אנה והיכן הייתם, ואמרו להם היינו בירושלים, אמרו להם ואימתי הלכתם, אמרו להם ביום פלוני, ואימתי באתם, ביום פלוני:
דלא שבקין כו'. פירוש לא עזבום, ולא יעזוב אותם:
אינון גובריא כו'. כלפי עצמם אמרו כן, אנשים הללו היו סוברים אימתי יעלו לרגל להתפלל בירושלים והם יכנסו ויגזלו כל מה שבבתיהם. ואין להקשות האיך עלה בלבבם כך, הא הקדוש ברוך הוא הבטיח (שמות לד, כד) לא יחמוד איש את ארצך. שאין שלילת החמדה סלוק החפץ מהלב, אלא בגמר המעשה (יפה מראה). ועיין בירושלמי פ"ג דפאה (ה"ז):
דאיתרחצו ביה. שבטחו בו:
בשני נעלים. כדמפרש לקמן בסמוך כשזה נועל זה פותח בטל ומטר:
פרגמטיטין. פירוש סוחרים בלשון יוני:
אפרגייס. פירוש הערוך זול ומעוט ריוח בסחורה בלשון יוני (מוסף הערוך):
שבתך. בשבוע זאת:
ואני שבתי. פירוש ואחר כך אני אפתח חנות שלי בשבוע שלי:
אתם נועלים לפני בחג כו'. שהחג הוא הרגל השלישי ופוסקין מלעלות לרגל, וגם פוסקים מהבאת בכורים ומעשרות (מתנות כהונה). וגם נועלים בעד מלאכתם שבשדות ונמנעים לעשותם. ואני נועל לפניכם בפסח שלא ירדו גשמים עוד בשעת הקציר ומלאכה שבשדות. ובערוך ערך אפרגייא הביא מן הפסיקתא, כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלקיך, אמר רבי חמא כו' פתח שבתך ואני שבתי, והיינו שבשמיני עצרת החג כתיב בסדר פנחס לכם, ובשביעי של פסח כתיב בסדר ראה לה' אלקיך, לכן דרש אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח:
לית בימייהו כו'. אין שיעור באותן המים כדי שילכו וישובו מפני קלקול הדרכים:
אית בעונתה כו'. יש זמן לילך ולשוב:
וידות דרכים. כמה דאת אמר (שמואל א' ד, יג) יד דרך. ובאות אמת כתב בשם הערוך דצריך לומר ויתדות:
אינה רחוקה חמשים יום. אלא שיעור ריחוקה יותר ממהלך חמשים יום:
בתו של אברהם שנקרא נדיב. על שם שנדבו לבו להכיר בוראו, או על שם שהתנדב ללכת לעיר בוראו לעלות לירושלים כדכתיב (בראשית יב, ט) ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, שהיה מחקה והולך נגד ירושלים:
היך מה דאת אמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. וכמו שמסיים בפרק לולב וערבה (סוכה מט, ב) אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב, אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים, ופרש"י תחילה לגרים בנדבת לבו להתגייר, ועיין בענף:
חטטין ופרניקין. פירוש תענוגים, הרכה בך והענוגה (דברים כח, נו) תרגום ירושלמי דמחטיא בכון ודמפרנקיתא:
בברכה שמינית. בתפלת שמונה עשרה:
כנגד המילה שנתנה בשמיני. שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית, ועיין במגילה דף י"ז, ב':
בריתי היתה אתו. פירוש מצות עשה שהיא ברית, נצרך לברכה שתהיה לחיים ולשלום שלא יחלה מחמתו (רד"ל):
מתחת ידיה כמה תינוקות נמולים ומתים תחת ידיה כההיא דתנינן אמר רבי נתן. כן צריך לומר (אות אמת):
וראיתי בשרו ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית. תרתי לגריעותא, חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא, והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכריה ט, יא) גם את בדם בריתך, ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם:
למה חלאים היה דומה. פירוש נקבי השיתין, שכן דרשוהו בפרק לולב וערבה (סוכה מט, א), וקוראם חלאים על שם שמחללים ויורדים עד התהום וכדאיתא התם (מתנות כהונה). והאות אמת גרם למה היה דומה, ומחיק מלת חלאים:
לחוליא של עמוד. כל דבר עגול נקרא חוליא כמו חולית הבור וכמו חוליות שבשדרה (אות אמת). ורצה לומר וכמו הכתר העגול שבראש העמוד:
ידי אומנתו. כן צריך לומר. מתנות כהונה: