אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ב · פרק ט

פרק ח

רבש"ע אתה אומר לנו דיאו דיאו את לגבן תחלה. כן הוא הגירסא האמיתי, ופירושו אתה אומר לנו בואו, ואנו אומרים בוא אתה תחלה אלינו, דיאו מלשון (דברים כח, מט) כאשר ידאה הנשר (מעריך ומעריך המערכות). ונראה לקיים הגירסא שלפנינו שהכי היה כתוב אתה אומר לנו דיו, דיו את לגבן תחלה, וזה דרש המדרש מתיבת דודי נוטריקון דיו דיו. והני תיבות פירוש דיאו דיאו היה כתוב על הגליון והכניסוהו בפנים המדרש. גם אפשר שבעלי המדרש גופא כתבו זה הפירוש בפנים לפרש דיו דיו פירושו דיאו דיאו מלשון כאשר ידאה הנשר:

ומסיני לעתיד. מיותר הוא, וכן להלן ליתא (רד"ל):

לאורזליהון דאיילתא. פירוש איל בחור. וההבדל שבין צבי לאיל, שהצבי רץ מהר עד מאד, אבל האיל אינו יכול לרוץ אלא מקפץ מהרה (הגר"א). ובערכי הכנויים פירש אורזליהון דאיילתא עובר בן יומו:

מן החלונות וירד ה' כו'. הכוונה על מה שאמרו חז"ל לעיל פ"א סימן י"ג ששתים מפי הגבורה שמענו היינו אנכי ולא יהיה לך, אבל שאר הדברים שמעו מפי משה, ומה שנאמר דבר אתה עמנו וגו' היה תיכף אחר שתי דברות אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, וזהו שאמר כאן משגיח מן החלונות שדיבר הקדוש ברוך הוא בעצמו עמנו, ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' והיינו על ידי משה. והמדרש בעצמו מפרש הדברים ענה דודי ואמר לי אנכי ה' אלהיך, פירוש שאמר לי בעצמו, זהו הפירוש משגיח מן החלונות רצה לומר בפרהסיא כאדם המדבר עם חברו מתוך החלון, ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' פירוש ששאר הדברות לא נאמר לי על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו רק על ידי משה, והוא בדמיון כמציץ מן החרך (ידי משה בבמדבר רבה פרשה י"א סימן ב [ג]):

אמרת לי דיו דיו דיאו דיאו. גם זה אינו בבמדבר רבה שם, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ':

ישב כתיב בא אברהם כו'. דלשון ישב חסר משמע ישיבה חסירה שאינה ישיבה גמורה, וקשה לו כל כך למה, לכך דריש שאז בקש לעמוד וממילא בזמן שהתחיל לזקוף עצמו כדי לעמוד לא היה לו ישיבה גמורה אלא כעין סמיכה שהוא דוגמת ישיבה ולא ישיבה ממש, ולכן כתיב ישב חסר להורות שלא היה ישיבה ממש, ומהאי טעמא נמי דרשינן גבי (בראשית יט, א) ולוט ישב בשער סדום, וכן גבי (שם כג, י) ועפרון ישב שנתמנה אז שופט ומושל בעיר, דמדכתיב ביה ישב חסר משמע דלא הוי בהו ישיבה ממש אלא רק דוגמת ישיבה שהוא ענין קביעות, שמכנה קביעות הממשלה על כסא המשפט בשם ישיבה, וכן כיוצא בו כל היכי דלא הוי ישיבה גמורה לא כתיב אלא ישב חסר (נזר הקודש), ועיין מה שכתבתי במהדורא קמא:

אתה סימן לבניך. דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים כדאיתא בבראשית רבה פ"מ (סימן ו), ולולי זה לא היה מושיבו, אף על פי שיום שלישי למילתו היה, דכיון דיכול לרוץ כל שכן שיוכל לעמוד לפני השכינה:

מה טעמא אלהים נצב בעדת אל. אף על גב דסיפיה בדיינין, רישיה בבתי כנסיות מיירי, כדאמרינן בפרק קמא דברכות (ו, א) מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל, ופרש"י בבית מועדו:

איטימוס. פירש הערוך מוכן ומזומן, תרגום גלוי לכל העמים להיות עתידים (אסתר ג, יד) אתגלי לכל העמים דיהוון איטימוס, וכן (שמות לג, כא) ונצבת על הצור שהיה משה רבינו מוכן להקביל פני שכינה, וכן כאן אלהים נצב שהוא מוכן ומזומן, וזהו בעמידה (מתנות כהונה בבמדבר רבה שם). והיינו דמייתי מטרם יקראו ואני אענה שפירושו שהקדוש ברוך הוא מוכן לענות אותם. ובודאי רבי יצחק לא פליג אפירושא קמא, משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דנצב הוא לשון עמידה ממש, אלא מדלא כתיב בהדיא עומד אלא נצב דרש מיניה רבי יצחק נמי איטומוס כלומר שהוא כעומד מוכן להשלים בקשתם וחפצם כדרך העומד אצל היושב (נזר הקודש):

כל קילוס וקילוס. רצה לומר דלא מיבעיא כשקורין קריאת שמע אלא אפילו בכל שבח ושבח בעלמא משרה שכינה עליהם לשמוע בקולם ולהגן בעדם (יפה תואר):

ואתה קדוש יושב כו'. ואין קושיא ממה שכתוב כאן יושב, דאפשר לשון עכבה כמו ותשבו בקדש (יפה תואר):

לאורזליהון דאיילתא. פירוש איל בחור (רש"י):

את אמר לון דיו דיו דיאו דיאו את לגבן תחלה. גם זה אינו ברבה במדבר, וכך איתא התם רבון העולמים את אמר לנו את אתי לגבן תחלה דומה דודי לצבי מה הצבי כו'. ופירש שם הידי משה מתחלה הבטחתנו לגאול אותנו בעצמך דומה דודי לצבי פירוש אח"כ שלחת את משה לגאול אותנו, והמשיל משה לצבי לפי שהיה נגלה ונכסה כצבי:

שלשה חדשים. וכן הוא בבמדבר רבה פי"א, ובפסיקתא, אבל בשמות רבה פ"ה (סימן יט) איתא ששה חדשים, והרבינו בחיי בסוף סדר שמות והרמב"ן בפרשת וחרא הביאו שני הגירסאות. וכתב הרד"ל שאפשר ששני הדעות אסמכוהו אמקרא דהנה הסתיו עבר הנצנים נראו בארץ שקאי אגלות וגאולת מצרים, מאן דאמר ששה חדשים סובר דהסתיו הוא כל ימי החורף, ומאן דאמר שלשה חדשים סובר שעיקר ימי הסתיו הוא משך שלשה חדשים. והנצנים הוא כינוי למשה ואהרן כדאיתא לקמן סימן ס"ה:

הדא הוא דכתיב ויפגעו כו'. כתב אות אמת צריך לי עיון איך יליף, עד כאן לשונו. ולי נראה שאינו מביא ראיה על כמה נכסה מהם, אלא מביא ראיה שהיה נכסה מהם, דמדכתיב ויפגעו משמע שלא מצאם אלא במקרה, והיינו מפני שמשה היה במדין ואהרן היה במצרים בעיר המלוכה כי חשוב הוא וקרוב למלכות, ובני ישראל הנם בארץ גושן, וזה שאמרו שם בשמות רבה בא משה ממדין ואהרן ממצרים כי לא פגעו בהם אלא אז:

כך גואל האחרון נגלה כו'. רבינו בחיי נתן טעם כדי להטעות לגוג וחיילותיו:

לקרסין. גם זה אינו ברבה שם, והרי"ג נטריה רחמנא פירש פה לפרקים (אות אמת). רצה לומר שהיה נכסה מהם כמה פרקים פירוש עתים:

מאן אינון. פירוש מה הם:

קוטפים מלוחים. פירוש הוא מין עשב, ועיין ברש"י איוב:

כימי מועד. משמע אותו מדבר שהיו הולכין דרך שם לעלות לרגל (מתנות כהונה):

ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג דכתיב הנה אנכי מפתיה כו'. אבל ברות רבה פ"ה סימן ה' גרס איפכא שמאן דאמר למדבר יהודה למד מדכתיב הנה אנכי מפתיה וגו', ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג למד מדכתיב עוד אושיבך באהלים כימי מועד, ורצה לומר וכתיב מועד צאתך ממצרים, כלומר דהיינו מדבר סיחון ועוג שהיו שם ישראל כשיצאו ממצרים (אות אמת), ועיין בנשא רבה פי"א ובפסיקתא פ' ט"ו:

בסוף הן הורגין אותו. עיין במדרש רות (ה, ו) פסוק ויצבט לה קלי ובילקוט הושע:

דבר אחר או לעופר. הני תיבות דבר אחר מיותר (אות אמת):

לאורזוריהון דאיילתא. איל בחור (רש"י):

זו זכות אמהות. שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות (רבה במדבר):

מה אמר לי החדש הזה כו'. צריך לומר מה אמר לי (ישעיה מ"ט, יח) חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה פי"א:

שריעה אותי. יש לפרש מלשון רעייה ממש, או מלשון רצון ונחת רוח, תרגום רצון רעוא, או יש לפרש מלשון ריע וחבר (מתנות כהונה):

בתו של יעקב כו' וישמע כו' וילך פדנה ארם. רצה לומר שגם בהיותו בפדן ארם אמר עם לבן גרתי (ותרי"ג מצות שמרתי) כלומר גם שם הייתי גר ומתהלך לפני ה':

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה