עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה א · פרק יז
אבנים שישן כו'. משום דקשה שם ביעקב כתיב (בראשית כח, יא) ויקח מאבני המקום דמשמע אבנים הרבה, וכתיב (שם פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, לכן מתרץ ר' ברכיה שבאמת לקח אבנים הרבה אלא שנמסו כולם ונעשו גוש אחד רך וטוב, שנעשו תחתיו כמטה וכפולמא כמטה מלאה נוצות עוף (כמו שכתבתי בענף) וא"כ אין מקום לקושיא הנזכר לעיל. ומצא אסמכתא לדרש זה מפסוק אף ערשנו רעננה, שהוא שהעריסה והמטה רעננה ולחה, והוא מטתו של יעקב שנעשה מהמסות האבנים, ועל שהאילן הרך ורענן בלחלוחו פירותיו מרובים וטובים (כמה שאמר הכתוב (תהלים א, ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו') לכן מדמהו למטה רעננה ולחה. וזה שהוא שואל ומה הרטבה הרטיב (והוא לשון הכתוב (איוב ח, טז) רטוב הוא לפני שמש שפירושו רענן בלחותו) כלומר איזה הם שירותיו שהפרה מערשו הרעננה, והשיב קורות בתינו ארזים, שמהאבנים האלה עלה לו ענין בית המקדש כמו שכתוב (בראשית כח, כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ושם נבנה בית המקדש שהיה קורותיו של ארזים והקרקע היה מצופה בעצי ברושים כדכתיב (מלכים א' ו, טו) ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים. והדבר אחר מפרש לה בענין הצדיקים והצדיקות, דצדיקים איקרי ארזים כדכתיב (תהלים צב, יג) צדיק כתמר יפרח כארז וגו', ונביאים נקראו ברותים לחזקם, אי נמי מרהיטנו דריש ליה מלשון ריהטא, על היות שלוחים כרצים וכמו שכתב היפה תואר בבראשית רבה פרשה ס"ח (סימן יא), אבל הנזר הקודש מוחק הני תיבות דבר אחר קורות בתינו ארזים, וכן שם בבראשית רבה ליתא עיין שם:
אין אדם נהנה מן הברות הזה. כן צריך לומר, ופירושו אין אדם נהנה לבנין לעשות ממנו קורות או יתד לתלות עליו דבר כבד:
אפרים מה לי עוד לעצבים מה לי ליצרה של עבודה זרה. כן צריך לומר. ורצה לומר שבקרא כתיב אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן, ומפרש המדרש שכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשיאמר אפרים מה לי עוד ליצרה של עבודה זרה וישוב מעבודה זרה, אני אענהו מצרתו, וישראל אמרו ואשורנו וגו' ודרש ואשורנו מלשון שירה, ורצה לומר שאמרו לא אשורנו וכי לא שרנו שירה לפניך בים וכפפנו לפניך יצרה של עבודה זרה, אלא הוי אומר אני הוא שכפפתי כו', וזהו אני הוא כברוש רענן, ועיין לקמן פרשה ז' פסוק (ח) זאת קומתך. או אפשר שגם הני תיבות אני עניתי הם גם כן דברי ישראל שאמרו אני עניתי להקדוש ברוך הוא וכי לא אמרתי לפניך שירה כו':
מקום שהכהנים כו'. מקום מהלך הכהנים היה ברותים, הרצפה היה מרוצף ומצופה בברושים, ודריש רהיטנו לשון מהלך וריצה, וגרסינן מקום שהכהנים רהוטים ברותים, ואולי צריך להיות רוהטים מצופה בברותים:
ומרהיט. המרטים יעשה מעצי ברושים, והכי גרסינן בהדיא בספר ישן יקרה בארזים שאינן מתונים ויעשה מרטים של ברושים שהן מתונים: