אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה א · פרק ט

פרק ח

דרש ר' פפיס והוא באחד ומי ישיבנו לפי שהוא יחיד בעולם דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו. כן צריך לומר וכן הוא בשמות רבה פ"ד (סימן ג) ובתנחומא סדר שמות (סימן יח), וכן הובא במעשה ארג בשם מדרש שיר השירים ובשם מדרש שמות רבה (ובשמות רבה שם מסיים כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה, הרי דצריך לומר כאן כמו התם):

דייך פפיס. רצה לומר אין דורשים כן, וכן הוא בתנחומא בהדיא:

שלא להשיב כו'. רצה לומר שזה שאין משיבין על דבריו לאו משום שהוא תקיף ואין מי יכול למחות בידו, אלא משום שהכל בדין אמת:

כסא שמפריש בין מיתה לחיים. דרש רם כמה דאת אמר (שמות טו, א) רמה בים רמז למיתה. ונשא רמז לחיים והתנשאות לכל לראש (מתנות כהונה):

מהו אמת. כלומר למה הוא אמת, ועיין בויקרא רבה פ"ו (סימן ו):

שהוא אלהים חיים ומלך עולם שענין אמת קיום. ולכן נקרא ה' אלהים אמת שהוא קיים לעולם, גם מי שאינו חי לעד אינו אמת שאומר שיעשה דבר פלוני ומת יבטל דברו:

כל מקום שנאמר וה' כו'. עיין ויקרא רבה פרשה כ"ד (סימן ב):

ומה מקיים רבי אלעזר הדין קריא. כיון דסבירא ליה שזה דכתיב וה' דבר עליך רעה הוא ובית דינו, א"כ מה מקיים קרא דכתיב והוא באחד, וכן קשה קושיא זאת על רבי עקיבא:

אלא הוא חותם יחידי. כדאיתא בתנחומא שם משנגמר הדין הקדוש ברוך הוא נכנס למקום שאין להם רשות ליכנס וחותם את הדין שנאמר והוא באחד:

אם אמת למה רשום. דמדכתיב אמת משמע כתיבה תמה העשויה להתקיים, ומדכתיב רשום ולא קאמר כתוב בכתב משמע דאינו כתיבה ממש אלא רושם בעלמא דרך עראי כעין שרושמין לסימן בעלמא, ואף על גב דאשכחן רשום כתבא ואסרא, וכתבא דנא רשים, לשון עברי לחוד ולשון ארמי לחוד (יפה תואר):

עד שלא נחתם גזר דין רשום. לפי שקודם חתימה תתבטל בתפלה כדאיתא בבמדבר רבה פרשה י"א (סימן ז):

למה הוא אמת. כלומר מה טעם להיות חותמו יתברך אמת שדרך החותם לחתום שמו או כנויו או סימן מורה עליו (יפה תואר):

לאמר אני ראשון כו'. והם שלשה שרשים מיוחדים באלהותו יתברך, האחד בקדמותו, והשני אחדותו, והשלישי בחיותו, ועיין ביפה תואר בבראשית רבה פרשה פ"א (ד"ה על שם אני ראשון):

אין אלהים שאין לי שני. רצה לומר שאין לי שותף:

כיחידו של עולם. משום שהקדוש ברוך הוא היה מדבר עם המלאכים הן האדם היה כאחד ממנו, ואם היה כוונת הקדוש ברוך הוא כאחד ממלאכי השרת היה לו לומר כאחד מכם, לכן סבירא ליה רבי פפיס דכאחד ממנו פירושו כמיוחד ממנו שהוא הקדוש ברוך הוא המיוחד שבהם, דאחד מתפרש מיוחד כידוע, אי נמי כאחד ממנו כמי שנקרא אחד בינינו דהיינו הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וידוע שתואר האחדות הגמור בלתי צודק כי אם בו יתברך:

אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס. רצה לומר שאין נאה לדרוש כן, שאין נכון שידמה לעליון שאין דומה לו, ועוד דא"כ כמוני מיבעי ליה, ומה לו להאריך כאחד ממנו, ורבי פפיס סבירא ליה שהוא על דרך (בראשית א, כו) בצלמינו כדמותינו מפני שדומין קצת בהשגה, ומכל מקום לא אמר כמוני בהדיא שאינו נכון שידמה לו בפירוש, ובא הענין בלשון סתום:

כאחד ממלאכי השרת. והא דלא קאמר כאחד מכם, משום דרך ארץ שלא להפריש עצמו מן הכלל, כאילו גם הוא כמותם:

לא כדברי זה כו'. רצה לומר שהחכמים משום קושיא דמר ודמר לא מוקי כדברי זה ולא כדברי זה, ועוד שלפי דבריהם אין מאמר לדעת טוב ורע דבק אל כאחד ממנו, אלא הכי פירושו לדבריהם, היה כאחד ממנו ועכשיו שב לדעת טוב ורע, ודוחקו מבואר, אבל לפי דברי חכמים כאחד ממנו נמשך לאחד מהדרכים אשר היו לפניו, וממנו שב אל האדם, והדרך שבחר שהוא למיתתו הוא לדעת טוב ורע (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה כ"א (סימן ה), ושם ברבה כתובה סברת ר' פפיס דהכא לרבי יהודה בר סימון, וסברת רבי עקיבא דהכא לרבי פפיס, וסברת חכמים דהכא לרבי עקיבא, ואגדות חלוקות הן דפליגי אליבא דהני:

שומע אני בשור של מעלה. פירוש אילו לא כתוב אלא בתבנית שור הייתי אומר בשור של מעלה שבכסא הכבוד, לכך כתיב אוכל עשב ללמדך שבשור של מטה האוכל עשב מדבר:

דייך פפיס. דא"כ בתבנית שור אוכל מיבעי ליה, עשב למה לי:

אמר לו ומה אתה מקיים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. אי בשור אוכל יכול בשור של שאר ימות השנה (רצה לומר כשאינו אוכל עשב) תלמוד לומר אוכל עשב אין לך מנוול. כן צריך לומר. רצה לומר שבאותה שעה כשאוכל עשב הוא מנוול ומשוקץ, ואף על פי כן המירו כבודו בו, אבל בילקוט הגירסא דרבי פפיס דרש וימירו את כבודם בתבנית שור בשור של מעלה, ואמר לו רבי עקיבא דייך פפיס הרי הוא אומר בתבנית שור אוכל עשב, אלא מה אני מקיים אוכל עשב אין מנוול כו'):

כמרטט לפניהם. פירוש היה רוקד לפניהם, ועיין בבעל הטורים ריש סדר שמיני שכתב שהיה רוקד לפניהם כאיל, והיינו דכתיב וירקידם כמו עגל, עד כאן. והמעריך פירש כמרטט לפניהם, מוציא רעי, וזהו שאמר כמה דאת אמר רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה שרפו נקביה והטילה רעי מגודל הפחד החזיקה כאדם שמחזיק עצמו שלא יטנף המכנסים, עד כאן לשונו. ואפשר לפירוש הראשון סמך על הקרא שור אוכל עשב, שאז זחה דעתו עליו ורוקד ומרטט כמשוגע, ועיין פסחים דף ק"ב ע"ב אל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד בין קרניו, וכן (שם) ריש תורא בדיקולא סק לאיגרא ושדי דרגי מתותך:

לססתי כתיב. פירוש בלא וא"ו, ולא מצינו סוס בכל המקרא בלא וא"ו, לכן דרש לססתי שמחה וששון, כאילו נכתב בשי"ן, דאותיות זסשר"ץ הם ממוצא אחד ומתחלפין זה בזה. והכי קאמר לססתי ברכבי פרעה כמו שששתי על רכבי פרעה לאבדם כך דמיתיך רעיתי שהיית דומה לו והייתי שש לאבדך כמותו מפני שלא היית ראוי לנס מצד מעשיך. ובפסיקתא רבתי איתא וזה לשונו לסוסתי זו המירה שהמרו על הים, לפי שיבש הקדוש ברוך הוא המים, והטיט לא יבש, התחילו אומרים זה לזה המים יכול הוא לייבש אבל לא הטיט דכתיב דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אמר הקדוש ברוך הוא ראוים הללו לאבדן כסוסיו של פרעה אלא אעשה למען שמי להודיע את גבורתי, עד כאן לשונו (זה ינחמנו [על המכילתא בשלח פרשה ו]):

כך ששתי כו'. כמו שדרשו חז"ל (מכילתא בשלח פרשה ו) והמים להם חומה חמה כתיב:

מימינם ומשמאלם. שכן כתוב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם:

בזכות התורה. שבזכותה נגאלו ישראל כדאיתא במדרש (שמות רבה ג, ד) ששאל משה להקדוש ברוך הוא באיזה זכות יגאלו ישראל, והשיב הקדוש ברוך הוא בזכות התורה דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו', וגבי התורה כתיב ימין כדכתיב מימינו אש דת למו. ואף על גב דימין הקדוש ברוך הוא היה שמאל של ישראל מכל מקום כיון דכתיב לשון ימין גבי תורה דרש האי מימינם על התורה, עוד יש לומר דהא איתא לעיל (פסוק ב סימן ב) שהדבור היה מקיף כל המחנה וחוזר לימין של ישראל, לכן דרש מימינם על התורה שקבלו בימין:

ומשמאלם זו מזוזה. לפי גירסא זו יש לומר על שהיא משמאל ביציאתו מן הבית, אבל במכילתא איתא מימינם בזכות התורה כו' ומשמאלם זו תפלה [ונקראת התפלה שמאל לפי שאינה אלא חיי שעה, והתורה ימין שהיא חיי עולם, כדאמרינן בגמרא (שבת י, א) מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה (מתנות כהונה]. דבר אחר מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות ומשמאלם זו תפילין עד כאן. ובזה ניחא שמזוזה נקרא ימין על שם שהיא בימין הנכנס, ותפילין שמאל שמניחין אותה על יד שמאל. ולפי גירסתינו דבר אחר מימינם זו קריאת שמע ומשמאלם זו תפלה יש לפרש קריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים כולו קודש קדשים היא לה' נקראת ימין, אבל תפלה שהיא צרכי עולם הזה נקראת שמאל. ובילקוט הנוסחא מימינם זו התורה שהן עתידים לקבל ומשמאלם אלו תפילין:

וירכב על כרוב ויעף. בשוחר טוב ובילקוט שמואל גרסו הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, ח) כי תרכב על סוסיך, ובמכילתא גרס שנאמר דרכת בים סוסיך לשון רבים משמע סוסים הרבה שונים ומתחלפים פעמים זכר ופעמים נקבה, והכוונה שקרא הכי קאמר לסוסתי ברכבי פרעה הסוס שלי היה כמו הרכב של פרעה:

הורג בעליו במלחמה. כדאיתא בפסחים דף קי"ג, ב' ובשוחר טוב איתא סוס זכר עומד ומשתין והנקבה מהלכת ומשתנת, ורצה לומר ולזה היא טובה לסבול טורח הדרך ולרוץ אורח יותר מזכר:

אלא הריני רוכב על סוסה נקבה. כביכול הקדוש ברוך הוא כן הדא הוא דכתיב לסוסתי ברכבי פרעה. כן צריך לומר, וכן הוא במכילתא. ורצה לומר לסוסתי הסוס שלי דומה כמו הרכב של פרעה וכמו שכתבתי לעיל. והגר"א בביאורו על שיר השירים כתב לסוסתי הוא סוס נקבה והיוד הנוספת בו כמו (תהילים קכג, א) היושבי בשמים, ורצה לומר להסוס נקבה שברכבי פרעה דמיתיך, דמיתיך, מדמה אני אותך רעיתי:

סוסים פגיין. סוסים מחולפים ומשונים זה אחר זה, וריחו לא נמר (ירמיה מח, יא) תרגום לא פג. והרד"ל מגיה סוסים סגיין פירוש הרבה, עד כאן לשונו. והגם שבאמת לא שייך בו בהקב"ה רכיבת סוס, נראה לו כרוכב על סוס, כדי לרמות את פרעה להטעותו שיאמר א"כ אלהים של ישראל גם כן רוכב סוס כמוני וכמוהו, חלילה וחס, ולזה מכיון שראה שהשי"ת בא אליו בסוס התחכם לבחור סוס נקבה, או שאר סוסים:

הביא נפט. נפט הוא מה שנדלק בתוך קנה שריפה, בלשון אשכנז פּוּלווֶער (יפה מראה):

אבני בליסטרוס. בלסטר בלשון יוני כלי מלחמה אשר בו מורים אבנים לרדות החומות ולהרוג האויבים (מוסף הערוך):

שנאמר וה' נתן קולות וברד. נראה שצריך לומר שנאמר (תהלים י"ח, יד) ועליון יתן קולו ברד, שזה הקרא מיירי בים, אבל פסוק הנזכר לעיל מיירי מהברד שהיה במצרים:

חרבות ורמחים. שיש להם צחצוח, ולהט הרחב דומה לברקים כאומר (יחזקאל כא, טו) לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק, כנגדן הביא עליהם ברקים רב (יפה מראה). וכן הוא בשוחר טוב מזמור י"ח בהדיא:

החצים מפזרים אותם. פירוש למצרים, דאי ויפיצם אחצים קאי וקשה דהא לא אשכחן בחצים אלא לשון רביה או יריה או זריקה או שלוח, לא לשון נפוץ (יפה מראה). ובירושלמי פ"ח דסוטה (ה"ג) הכי איתא מלמד שהיו עשוין תיבות תיבות (פירוש כתות כתות) (יפה מראה) והיו החצים מפזרין אותן (פירוש למצרים), והברקים מכניסין אותן (פירוש שהיו הברקים באין כנגדן מאותו המקום שהיו מתפזרין, ועל ידי כן היו בורחים לצד פנים ונאספים זה אל זה, וזה היה כדי לערבבם), ויהמם הממם ועירבבם, עד כאן לשונו:

סגניות שלהם. פירש בערוך חכמה ודעת שלהם, והמוסף הערוך כתב פירוש בלשון רומי נס ודגל:

קטפרטקים. פירוש בלשון יוני ורומי מזויין בלבוש ברזל (מוסף הערוך):

לבלב בקולו. ויוצא פרח (במדבר יז, כג) תרגום ואפיק לבלבין. ורצה לומר שמכנה קולו של פרעה נגד קולו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כענין הנצה בצמחים שהוא תחלת הוצאת העלין, כן אין זה כי אם הנצת קול בעלמא. ובשוחר טוב הגירסא מלבב בקולו, והוא הנכון, שהוא מענין קול מעומק ואומץ הלב לחזק לבב עמו וחילו (רד"ל):

על טעונו. מרכבתו הטוען אותו:

טוען את רכובו. דרש וירכב על כרוב ואז ויעף הכרוב מפני שהשי"ת רוכב עליו:

עולמות ויצא להראות בהן. כן הוא באגדת שמואל, לכך כתיב וירא:

דמיתיך רעיתי אמר רבי אליעזר כו'. הנה כוונת רז"ל מבוארת ביישוב הכתוב הזה והוא מסכים לפרש"י ז"ל, שהוא כאילו אמר לקביצת סוסים הרבה כשאספתי מחנותי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך, הנה אז שתקתיך ממה שהיית אומרת ורומזת להם מרוב פחדך, ותהיה לפי זה מלת לסוסתי בקביצת סוסים רמז למחנה שכינה, והוא כאילו אמר בזמן היות סוסתי שהוא מחנה שכינה עם רכבי פרעה אז שתקתיך כו' (מהר"מ אלמשנונו):

מרמזת. מפחד השבאים שאם תראה פנים שחפצה להפדות שמא לא יוכל אביה לפדותה והשבאים יעשו לה רעה:

דומה. לשון שתיקה:

ומצרים הרשעים זכרים מזוהמים. עיין מתנות כהונה מה שמגיה כאן, ולי נראה יותר גירסתינו, והכי פירושו ומצרים הרשעים הסוסים שבמרכבותיהם היו זכרים מזוהמים, וכיון שעשה הקדוש ברוך הוא שיהיו נדמין ישראל לסוסים נקבות, היו הסוסים של מרכבות פרעה וחילו להוטים ורצים לקראת ישראל עד ששקעו בים. ור' סימון סבירא ליה שגלי הים נדמו לסוסים נקבות, ומצרים סוסים זכרים מזוהמים (כן צריך לומר) רצה לומר הסוסים של מרכבות פרעה וחילו היו סוסים זכרים מזוהמים ורצו אחריהם כו', שזה לשון האלשיך הנה אמרו חז"ל על פסוק לסוסתי וגו' כי סוסי מצרים של מרכבות פרעה וחילו היו זכרים והאלהים עשה שידמו גלי ים בעיני רכבי פרעה לסוסים נקבות, והיו מרכבות פרעה להוטים ורצים לקראת הגלים ונשקעים, עד כאן לשונו:

גלי הים נדמו לסוסים כו'. ראוי לשית לב כי על פי הדברים האלה איך יתפרש אומרו דמיתיך רעיתי, כי לא יצדק בזה לא לשון דמיון ולא לשון דממה. ונראה שכך מאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אל תיראי מהאומות כי לא תבושי, כי דעי וראי כי הלא כמקרה סוסתי ברכבי פרעה גם הם יקרה, כי כאשר הראיתי את גלי הים בעיני רכבי פרעה כסוסים נקבות שעל ידי כן רקדו כאילים סוסי מצרים הזכרים על הגלים, והעולה על רוחם שהיה להנאתם ולטובתם, ותהיה להפך, כי תהומות יכסיומו, כי שם נפלו שדודים, כן דמיתיך רעיתי, כי הצרים אותך והמתקוממים עליך חושבי מחשבות הנאתם, והוא לרעתם, כי כך ישקעו ויבלעו, כי כל אוכליך יאשמו, הם כלים ואתם נצבים (אלשיך):

והיה הסוס אומר לרוכבו רמה בים ראה מה בים. כן צריך לומר (מתנות כהונה):

אפתוסים. לשון יוני הוא וענינו מערות וקברות (מעריך). והמוסף הערוך כתב פירוש בלשון יוני נפילת אויבים פתאום מכל מקום מסביב ואין מקום לנוס. והמתנות כהונה כתב הוא מלה ערבי, ופירושו נס ופלא גדול:

והסוס למעלה ממנו. מעל גבו:

רעייתא דעולמי. רצה לומר רעי בבריאות עולמי על ידי שקבלתם את תורתי ועיין בענף באריכות. והרד"ל מגיה רעוותא דעולמי, ופירש לשון רצון שריצו אותי לקיים עולמי על ידי קבלת התורה, עד כאן:

מתמגמג. לשון המסה:

ביסס. נתחזק על בוריו:

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה