עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ז · פרק כו
תובעת בידו. כלומר ממנו:
עובדא כו'. מעשה היה באיש אחד שהיה לו שכן גזלן. והיה יוצא בלילה ומקפח את הבריות, והיה זן ומפרנס את בניו ובנותיו ביום. אמרה לו אשתו של אותו האיש מה רע מזלה של אותה אשה שנדבקה בך. ושוב אמרה לו אין אתה רואה בניו של פלוני שכן שלנו היאך הם אוכלים ושותים. אמר לה וכי אתה רוצה שאעשה כמו שהוא עושה, כלומר שאצא ואקפח את הבריות. אמרה לו ומה בכך:
אמר לה איזל כו'. לכי עמי אל השכן ותרצה ותפייס אותו שיקח אותי עמו בלילה. הלכו שניהם והיו מפייסים אותו ולקח אותו עמו. ובאותו לילה יצאו אחריהם גזלנים אחרים לתפוס את אלו שהיו מכירים שיוצאים לגזלנות. וזה הגזלן שהיה בקי בדרכים ברח וניצול, וזה מתוך שלא היה בקי היה ניצוד ונתלה, והיו קורין עליו המשל הזה המאוחר שבלסטים הוא ראשון לתלייה:
תזקיטא. לפי הענין הוא ענין מארב:
ארבעה עשר כו'. בפרק קמא דבבא בתרא (י, א) לא מנה אלא עשרה דברים:
מפעפעתו. מרככו:
מחלחלתו. לשון (אסתר ד, ד) ותתחלחל המלכה:
ומטלטלה. מנענע ומבטל השינה:
שהיא צדה בים וביבשה. מצודה נקרא מה שפורשים אותו ביבשה כדלקמן פרשה ט' פסוק (יב) כי גם לא ידע האדם. וחרם מה שפורשים בים כמה דאת אמר (נדרים כ, א) חרמו של ים. ואפשר שכוונת המדרש שהיא מאבדת אותו מן העולם הזה ומן העולם הבא. על דרך שאמרו חז״ל (לעיל א, פסוק טו סימן א) שעולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא דומה לים שכל מי שאינו מכין ביבשה אין לו מה לאכול בים:
אילולא שכתב כו'. כלומר דכתיב (בראשית ג, טז) ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך הכל ממנו ולא ממך. ועיין בבמדבר רבה פרשה ט' (סימן יב):
לכלבא. כלומר משל לכלבה:
פלטי. שנעץ חרב בינו ובין מיכל בת שאול כדאיתא בסנהדרין פרק כהן גדול (יט, ב):
אמנון. שאנס את תמר אחותו ככתוב בשמואל ב' י"ג:
וטוב זה רבי אלעזר וחוטא זה יעקב איש כפר סכניא. דבר אחר טוב זה אלעזר בן דמא חוטא זה יעקב איש כפר סכניא. דבר אחר טוב זה חנניה בן אחי רבי יהושע וחוטא אלו בני כפר נחום. דבר אחר טוב זה יהודה בן נקוסא וחוטא אלו המינים. דבר אחר טוב זה רבי יונתן וחוטא זה תלמידו. כך צריך לומר. ועיין לעיל פרשה א' סימן כ״ד וסימן כ״ה: