אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ז › פרק יט

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ז · פרק יט

פרק יח

שנברא בהן העולם. ופירושו מאותן עשרה מאמרות ניכר ונראה עוז חכמתו יתברך:

הושט למזון. בפרק הרואה (ברכות סא) איתא הושט מכניס כל מיני מאכל:

כבד לחמה. על ידי שהדם מתבשל בו יהיה סבה כי יחם לבבו:

הריאה מששתן. לשון שתיה. כלומר מקבלת ושואבת כל מיני משקין:

המסס לטחון. טוחן המאכל. והמסס בהמה הוא הקורקבן בעוף כך פרש״י בפרק הרואה:

טחול לשחוק. לשון שחוק וצחוק (שבילי אמונה):

כליות יועצות. את הלב עשה כן. והלב מבין מה שיש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו:

לשון גומר. שמוציא העצה מפיו:

זה נח. עיין בבראשית רבה פרשה ל״ד סימן ד' שם נתבאר:

זה אברהם. עיין בבראשית רבה פרשה ל״ט (סימן ד):

שברו במצרים. פירוש תקותו במצרים, קרי ביה סברו. ועיין בבראשית רבה פרשה צ״א (סימן א):

להמסיסא. רש"י פירש בריש אלו טריפות (חולין מב, א) סוף הכרס שקורין פנצ״א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות, והמסס מחובר בו. וסביב סביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לזה, והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומקיבה לדקין, עד כאן לשונו. וכאן לא חשב וגם בויקרא רבה פ״ג חשב באופן אחר:

לאיסטומכא. בפרק אלו טרפות (נ, ב) קאמר איזהו כרס הפנימית רבי ישמעאל אמר אסטומכא דכרסא. ופרש״י אני שמעתי אסטומכא בלע״ז ואיני יודע מהו:

לכרוכא קטינא כו'. יש מפרשים כריכת בני מעים קטנים, וכריכת עוביא כריכת בני מעים עבים. ונראה דהיינו הדרא דכנתא דפרק כל הבשר (חולין קיג, א) (יפה תואר):

לבני דיבא. בויקרא רבה שם גרס לסניא דיבי. ופירש הערוך ששונאים אותו הזאבים ולא יוכלו למיכל מינייהו. ועיין בפרש״י פרק אלו טרפות (נ, ב):

לפטרוכא. דהיינו חלחולת (יפה תואר):

לעיזקתא. היינו פי הטבעת. תרגום טבעת עזקא:

אדם הראשון. כגון (תהלים קלט , טז) גלמי ראו עיניך וגו' אדם הראשון אמרו (רש"י בבבא בתרא דף י"ד, ב). גם (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת איתא בבראשית רבה (כב, יג) ובשוחר טוב שאדם הראשון אמרו:

ואברהם. דאיתן האזרחי (תהלים פט, א) זה אברהם (רש"י):

ומשה. תפלה למשה איש האלהים וכל אחד עשר מזמורים כסדרן (רש"י):

ושלמה. דכתיב (שם עב, א) לשלמה אלהים משפטיך למלך תן:

לא איתפלגון. אין חולק בהם דאליבא דכולי עלמא אלו החמשה הם מאותן עשרה שאמרוהו:

אסף. כדכתיב מזמור לאסף:

הימן. דכתיב (שם פח, א) משכיל להימן (רש"י):

וידותון. דכתיב (שם לט, א) למנצח לידותון (רש"י):

ושלשה בני קרח. דכתיב (שם מח - פח) שיר מזמור לבני קרח:

ועזרא. בספר אות אמת בשולי הגליון כתב זה דקא חשיב עזרא הוא שיבוש מפורסם, עד כאן לשונו. ולי אפשר שצריך לומר במקום עזרא מלכי צדק. כדכתיב (שם קי, א) נאם ה' לאדני שב לימיני וכל המזמור. ועיין בבבא בתרא דף י״ד ובשוחר טוב מזמור א'. ובשיר השירים (רבה ד) פסוק (ד) כמגדל דוד:

הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן. רצה לומר דאסף הוא מבני קרח והוא אביאסף:

על ידי אסף הנבא כו'. בני אסף היו ממונים על השיר על ידי אסף הנבא וגו' משמע דאחר הוא (מתנות כהונה):

רבי יוחנן אמר לידותון כו'. רצה לומר שרבי יוחנן חשב הימן ושלשה בני קרח לשלשה. ועזרא או לפי גירסתנו מלכי צדק. אבל אסף לא חשב דסבירא ליה שהוא מבני קרח. ולידותון לא חשב משום דסבירא ליה דלאו שם נביא הוא:

הימנון. פירוש שבח:

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה