אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ה › פרק י

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ה · פרק י

פרק ח

שאל לון מנחם. פירוש מנחם שאל להם:

שבורה. והיא היתה גדולה כמו השלמה:

טופא. צריך לומר סיפא, ופירושו וכי לא יהיה הסוף של השלמה כמו השבורה. כלומר הרי גם השלמה ישבור האוכל, וכיון דהשבורה גדולה כמו השלמה למה לא יהיו שניהם במקח אחד:

אמר להם לא דומה. השבורה אל השלמה אעפ״י שהיא גדולה כמוה:

מן הראייה. ואין הראייה נהנית מן השבורה. ומביא ראיה מדברי רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא וכדלקמן:

שלשה דברים כו'. עיין בבראשית רבה פרשה י״ט (סימן ה) ופרשה ס״ה (סימן יג):

ויפה לעינים. שהעינים נהנין ממנה בראייה (יפה תואר):

ומוסף חכמה. אלא שלא היה רצונו יתברך שיהיה בו תוספת חכמה זו שיהיה לו לרעה. על דרך (לקמן ז, טז)ואל תתחכם יותר מדאי (יפה תואר):

שנאמר כו' כי טוב העץ כו'. וזה כמאן דאמר (ברכות מ, א) שהעץ שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היה:

הדא הוא דכתיב משכיל. בבראשית רבה במקומות הנזכרים לעיל גרס היך מה דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי ואיתן האזרחי הוא אברהם אבינו עליו השלום שהפליג בחכמה:

הייתי נהנה מן הראייה. פירוש הראייה ג״כ:

רבו אכליה מכאן לסומין שאינם שבעים לא דמי כו'. כך צריך לומר, יפה תואר, וכן הוא בבראשית רבה פרשה ס״ה ועיין ביפה תואר:

לא דמי ההוא דחמי כו'. פירוש לא דמי מי שרואה סלו ריק מן הלחם והוא רעב למי שרואה סלו מלא פת אע״פ שאינו אוכל ממנה נעשה שבע:

מחמי לי. מראה לי, כלומר מנין אתה מביא לי ראיה:

כך הוא בא בקולי קולות. עיין בפרק שני דברכות (טו, ב) וריש פרק חלק. ולעיל פרשה ג' פסוק עת ללדת:

מה עוצר רחם. מוציאין ממנו הילד בקולי קולות, אף כשיוציא הקדוש ברוך הוא המת משאול הוא מוציאו בקולי קולות:

איך אינון אתיין. היאך הם באים:

שליחין. מופשטים:

מאן את מחמי לי. מאין ומנין אתה מראה לי בראייה ברורה:

איך אינון אתיין. היאך הם באים כשצומחין:

אפונין. מין קטנית. ובפרק חלק גרסינן קל וחומר מחטה:

שליחין. מופשט קליפה העליונה:

היאך כו'. היאך האפונין חוזרין ובאין כשצומחין מן הארץ:

ולא שמעין אודנך כו'. ולא שמעין אזניך מה שפיך מדבר:

עלין כו'. מכניסין אותם אל הבית לבושין:

כתיב תתהפך כו'. ופירושו שלאחר מיתתו של אדם תתהפך חותם שלו לחומר. ויתיצבו כמו לבושים בתחיית המתים כדפרש״י בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, א). גם יתכן דתתהפך כחומר חותם נמי בתחייה קמיירי, שאחר שנשתנה צורתו ושב לעפרו במותו תחזור בו חותם צורתו כחומר ביד היוצר שאחר שנשחת הכלי שב היוצר ויעשהו בצורתו הראשונה. ומכל מקום מדכתיב ויתיצבו כמו לבוש משמע שיעמדו בתחייה מלובשים (יפה מראה):

מאן מספק כו'. מי מספק להם מזונות, כי רבים המה כל הנולדים מימות עולם:

אמר ליה אזלתא כו'. הלכת למקום חמת גרר מימיך. אמר ליה אין: א"ל בענתה. פירוש בשעתה, שהיתה בישובה ובטובתה:

ואיך כו'. והאיך היו מזונות מצויין שם או לא. אמר לו שכיחים, כלומר מצויין:

דבגין כו'. שבשביל שהאוכלסין מרובין מביאין שם לקנות ולמכור:

מאז דמייתי כו'. מי שמביא האוכלסין המרובין הוא מביא מזונותיהם:

ברבות כו'. ודרש המקרא מסיפיה לרישא כשרבו האוכלין נתרבו המזונות:

למה אתון בוכין. למה אתם בוכין כשמת לכם מת:

אית בר נש כו'. וכי יש לך בן אדם שהוא אובד מחמד עיניו ואינו בוכה. אלא כשם שבא בקולי קולות כך הוא יוצא ממנו בקולי קולות (מתנות כהונה):

תני כו' שלשה שותפין כו'. במסכת נדה פרק המפלת דף ל״א, א:

ומראית עינים. שאע"פ שנבראת העין מן אב ואם אינו רואה, תדע שהרי המת יש לו עינים ויש לו שפתים ויש לו אזנים ואינו רואה ואינו שומע ולא מדבר (רש"י):

ונשיאות ידים והילוך רגלים. נחשב לחדא, וחכמה ובינה לחדא, ועצה ודעת לחדא, וגבורה לחדא, וכן משמע קצת בפרק המפלת. או דנשיאות ידים חד, והילוך רגלים חד, וחכמה ובינה ועצה ודעת חד, וגבורה חד:

דוד מלך ישראל מת. שאע״פ שהוא חשוב וחסיד אין כבודו דוחה שבת, דלא שרי אלא פקוח נפש:

וכדקאמר שלמה כו'. עיין בפ״ב דשבת (ל) וברות רבה (ג, ב):

הודיעני את קצי. פירוש העתידות לבא עלי (רש"י):

מדת ימי מה היא. פירוש כמה ימי חיי (רש"י):

שאין מודיעין מדת ימיו של בשר ודם. שאילו ידע האדם מתי ימות יהיה מצטער בכל יום בראותו יום המיתה מתקרב ובא ויתעצל מלבנות ומלנטוע ויכלה העולם. ועוד שיתעצל מלעשות תשובה שיאמר יש לי פנאי, אבל עכשיו יהיו כל ימיו בתשובה שמא ימות למחר (יפה ענף):

ואדעה מה חדל אני. פירוש אדע באיזה יום מהשבוע. דהשתא מיהת כל השבוע יהיה בתשובה באותו יום וקרוב לו. וגם לא יתעצל מלבנות ולנטוע שהרי אינו יודע באיזה שנה הוא מת. וזה הודיע לו כי בשבת ימות:

אמות באחד בשבת. שיוכלו להתעסק בי ובהספדי:

אמות בערב שבת. כי היכי שיתעסקו עמי מיד לאחר מיתתי כי ההיא דתנן (מועד קטן כב, א) כל המדחה מטתן הרי זה משובח. גם אמרו (כתובות קג, ב) מת בערב שבת סימן טוב שנכנס מיד למנוחה:

כי טוב יום בחצריך. כלומר כבר אמרת לפני טוב יום שאתה עומד בחצרי ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד להקריב שלמה בנך כדכתיב אלף עולות יעלה שלמה וגו' (רש"י). ועיין פ״ב דמכות (י, א):

כל יומא דשבתא. בכל שבתות השנה הוה יתיב וגריס שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (רש"י):

בוסתנא. פירוש פרדס וגן:

בחיש באילניא. מנענע המלאך באילנות להשמיע קול תימה:

וכלבים של בית אבא רעבים. לשני שאלות הללו הוצרך (רש"י):

ולא יפה אמר כו'. שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבלה, ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא ע"ל ידי ככר או תינוק (רש"י). לישנא אחרינא שהקדימו תשובת הכלב לתשובת האריה (רש"י בשם רבותיו):

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה