אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ה › פרק ח

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ה · פרק ח

פרק ז

ויתרון ארץ כו'. עיין כל זה בבראשית רבה פ״י (סימן ז) ובויקרא רבה פרשה כ״ב (סימן א) ובמדבר רבה פרשה י״ח (סימן כב) ובתנחומא ריש חקת, ובשמות רבה פ״י (סימן א):

סיבא למעבד כו'. פירוש סיב הגדל סביב הדקל לעשות ממנו חבלים:

סוגיא. מין עשב מר. וגירסת הערוך סיגא למיגס גנין. ומפרש למיסג לשון סייג וגדר. ויראה א״כ דסיגא מין קוצים שעושין מהן גדר לגנות וכרמים (יפה תואר):

אפילו מלך כו'. פירוש הכתוב ויתרון ארץ בכל הוא שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפילו מלך צריך הוא לשאול אם עשתה הארץ פירות:

שאיל ואמר עבדת כו'. שעל ידי שצריך לתבואתה עיניו תלויות ושואל אם עשתה תבואה או לא (יפה תואר):

מה הנאה יש לו. דמכל מקום צריך לעבודת האדמה, שאם לא כן אפשר לא יועילו ממונו (יפה תואר):

רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי חנין כו'. הם מפרשים קרא לענין אבוד הנכסים, כי בכל מה שיאסוף ממון אפשר שלא יהיה לו מה יאכל כגון שיתבעו ספינותיו ויגנבו נכסיו ולא ישאר לו מאומה, אבל מי שיש לו קרקע יסמוך עליו:

מיותרין בתורה. וקרי לתורה ארץ, שבעבורה נבראת, כדאיתא בויקרא רבה ריש פ״ו. גם אלמלא מתן תורה היתה נחרבת כדאיתא בבראשית רבה פרשה ס״ז עיין שם:

כגון תוספות כו'. פירוש שנראה לכאורה שלא נאמרו במתן תורה אלא חכמים הוסיפום על דברי תורה, קמ״ל דכל תורה שבעל פה נאמרה למשה בסיני (יפה תואר):

כל ככל כו'. פירוש דהיה לו לכתוב כל וכתיב ככל, וכן היה לו לכתוב דברים וכתיב הדברים, וכן היה לו לכתוב כל מצוה וכתיב כל המצוה, ללמד שמקרא ומשנה כו'. ועיין בויקרא רבה פרשה כ״ב (סימן א), ובירושלמי פיאה פ״ב (ה"ד). ולעיל פרשה א' סימן כ"ט:

מצוה המצוה. ולעיל פ״א סימן כ״ט איתא מצוה כל המצוה. וכן הוא בויקרא רבה ועיין שם מה שכתבתי:

זה בעל התלמוד. שאע"פ שהכל ניתן בסיני מכל מקום צריך לשלמות אדם משנה ותלמוד, אלא דבעל התלמוד עדיף שהוא יכול לדון ולהורות מה שאין כן בעל המשנה. וקאמר דמכל מקום הוא נכנע לבעל המשנה שעל ידי שרגיל במשניות יזכירהו אם שכח איזו משנה, ואחר שיזכור לו כל המשניות ישא ויתן בעל התלמוד בתרוציהם ויוציא את הדין לאמתו:

שהוא עודר. פירוש שהוא חופר. ובויקרא רבה גרס שהוא סודר:

למד ולא לימד. מפרש מי אוהב בהמון לא תבואה שלמד תורה הרבה ולא העמיד תלמידים:

אין הבל גדול מזה. מיירי במי שהיה ספק בידו ללמד והיה עינו רעה באחרים שלא ללמד, אבל מי שלא הספיק ללמד אינו מפסיד שכר לימודו (יפה תואר):

אף הם בכלל ברייתו של עולם. כלומר בכלל צורך הבריאה:

שנאמר ויכלו וגו'. וכל צבאם משמע שנשתכלל העולם עם כל צבאיו שיש בקרבו (מתנות כהונה):

מלך לשדה נעבד זה הקדוש ברוך הוא כו'. כלומר כיון דאפילו זבובים ופרעושים חשובים לפני ה' והם מכלל ברייתו של עולם שבראם בהשגחתו וזן אותם כל שכן שהשגחתו על ציון לתת שכר לבוניה וליפרע ממחריביה:

לפיכך אוהב מצות כו'. כלומר לפיכך ראוי להרבות במצות ולא לשבוע מהמצות רק להרבות בהן תמיד. ואגב אורחיה אשמעינן תו שצריך לעשות מצוה קבועה דבלאו הכי אין הנאה (יפה תואר בויקרא רבה):

אז יבדיל משה שלש ערים. וכיון דלא קלטו שלש שבעבר הירדן עד שנבחרו שלשה שבארץ כנען למה היה טורח משה להבדילם, אם לא מפני שהיא מצוה קבוע ויזכה בה לאחר זמן (יפה תואר שם):

מה אתם סבורים שאם כו'. עיין בבראשית רבה פ״י (סימן ז) שם נתבאר:

אפילו על ידי נחש. שאינו בר דעת ואפילו . על ידי עקרב. שאינו גדול כנחש. ואפילו . על ידי יתוש. שהיא בריה קלה ונשיכתו קלה. . ואפילו על ידי צפרדע. שאין דרכה לנשוך ולהזיק כלל, שלפעמים יסייע בשליחות כהך עובדא דרבי תנחומא לקמן:

מאן דאמר. פירוש יש מי שאומר:

מאן דאמר מדם הקדשים. היינו פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה שהיו מזין מדמן בהיכל נגד הפרוכת ופעמים היו נוגעים בפרוכת, ודרך נס אע״פ דודאי יבשה היתה נתלחלח הדם ובצבץ ונדבק בחרבו:

ומאן דאמר מדם שעיר של יום הכפורים. הנעשית בהיכל נגד הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ ופעמים נגעו בפרוכת. וניכר היה בפרוכת הזאות דפר ושעיר של יום הכפורים והזאות דפר העלם דבר של צבור ושעיר עבודה זרה, כי אלו היו כסדרן מלמעלה למטה כמצליף ולא אלו, כדאיתא בפרק הוציאו לו (יומא נז, א):

התחיל מחרף וכו'. שסבר שהרג את עצמו:

לא דמי כו'. אינו דומה מי שעושה מלחמה עם המלך במדבר ומנצח אותו כו':

גרגותני. פירוש סל:

מחא נחשולא כו'. הכא נחשול בים:

אמר דומה כו'. כלפי מעלה אמר כן נדמה בעיני שאין כו'. שהיו כל האמות עוברים בשלום, ואניתו לבדו בסערה (יפה תואר):

דור אנוש לא פרע מהם אלא במים וכן דור המבול וכן פרעה. כך צריך לומר:

אלא במים. כדאיתא בירושלמי מסכת עבודה זרה שכל האומות מודים שהקדוש ברוך הוא שליט במים (נזר הקודש ומשנת דרבי אליעזר):

אמר הקדוש ברוך הוא כו'. מפורש בגיטין (נו, ב) שבת קול יצתה ואמרה לו כן:

בריה פחותה. נקראת כן לפי דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה:

נקיטא ברברייא. עם לועז (תהילים קיד, א) תרגם יונתן עם ברברייא. ורצה לומר שקלסוהו שנצח לישראל. וקראם ברברייא בלשון בזוי, כן הוא לפי גירסת המתנות כהונה. והגירסא הישנה נקיטא כדורא, ופירושו תופס כל העולם ככדור וזהו קוזמוקראטור:

נכנס למרחץ. הודיענו הסיבה להכנסת היתוש במוחו, שמרוב תאותו אל השתיה לא עיין בכוסו, וכשהיה שותה נכנס היתוש במוחו (יפה תואר):

פיילא פוטירין. כוס משקין ששותין אחר המרחץ (מתנות כהונה):

קראו לרופאים. וכן הוא בבראשית רבה פ״י, ובגיטין איתא שלא הוציאוהו אלא כשמת, ועיין בבאר הגולה ובספר הברית:

והוה תקיל חד לקביל חד. רצה לומר שהיו שקולים בשוה זה כזה:

כל דהוה דין שני הוה דין שני. כן הוא בבראשית רבה פרשה י', ופירש היפה תואר דשני מענין כמושות. כמו זרעים שצמחו ושני דסדר תעניות (יט, א). ופירושו מיד כשהוציאוהו היה כגוזל, ואחר כך היה הולך ונקטן עד שעמד כיתוש דעלמא. וזה שאמר כל מה שהיתוש היה נחלש ונכמש ונקטן גם טיטוס מתנונה ונחלש והולך, עד שעמד היתוש על שיעורו הראשון ואז פרח כדרכו ואז גם טיטוס מת והכל דרך נס:

הוו מתנין בהלין עובדיא. היו מספרים הדין מעשה:

חמא חד כו'. ראה צפרדע אחת שהיתה טוענת ונושאת עליה עקרב אחד ומעבירה על הנהר:

מיגזת. פירוש מעבירה:

אגזיתיה ועבדה כו'. העבירה וכיון שעשה העקרב שליחות שנשתלח לו מן השמים הצפרדע החזירתו למקומו:

דהוה חציד כו'. פירוש שהיה קוצר תבואה בבקעה זו שנקראת בית טופת. וראה עשב אחד ועשה ממנו עטרה לראשו:

אתא חד חויא כו'. בא שם נחש אחד והכה הוא את הנחש והמית אותו:

אתא כו'. בא שם איש אחד ועמד לראות ולהסתכל ומתמה באותו נחש, מפני שהיה חבר ומכיר כחו של אותו נחש. ואמר תמה אני על מי שהמית זה הנחש:

אמר כו'. אמר אותו האיש הקוצר אנכי הרגתיו:

חמא כו'. ראה אותו האיש לזה העשב שנעשה עטרה לראשו והכיר העשב שהוא מגין ומציל מפני ארס הנחש:

אמר ליה יכול. אמר לו לאותו קוצר יכול אתה להסיר זה העטרה שנעשה מהעשב שעל ראשך. אמר הן. וכיון שהסירו מעל ראשו אמר לו יכול אתה לקרב לכאן ולנגוע בזה הנחש בזה המטה שבידך. אמר לו הן:

נשרן איבריה. נפלו איבריו מפני חוזק ארס הנחש:

פיילי. שער:

מרתיע. לשון ניענוע ונדנוד:

והוה מרדיף ליה כו'. פירוש רבי ינאי היה רודף את הנחש מצד זה והיה הנחש חוזר ובא מצד אחר:

רומא. פירוש איש אחד מאנשי רומי:

על מגן. על חנם:

שונתא. חוף הים:

קוליא. עצם של רגל המת:

מצנע לה כו'. כל עוד שהיה מצניע אותה היתה חוזרת ומתגלגלת באמצע הדרך:

בלדר. הוא מי שמוליך כתבים:

ופשפשוניה. חפשוהו בשקו ומצאו אצלו שהיה נושא כתבים רעים על היהודים מעיר קיסרין:

היה עסקן. היה עוסק לראות ולנסות הכל:

סדיין. הוא מענין סדן השקמה. ופירושו אילן גדול ועב:

ותקניה. פירוש עבד ותקן חד קן בגויה:

וסתריה. שבר וקלקל הקן. מה עשה רבי שמעון נתן חד דף במקום הקן ונתן חד מסמר בדף ובסדיין כדי לסתור הקן:

טב לי אנא גנז כו'. פירוש טוב לי שאגניז העשב הזה:

דלא יכלון גנביא. נראה דצריך לומר דלא ילפון גנביא, וכן איתא בויקרא רבה. ופירושו שלא ילמדו הגנבים לעשות כן, שיכירו העשב הזה ויפתחו כל המסגרות ויגנבו כל אשר בבית ויחרבו הבריות:

ואיסתמיית. נעשית סומא:

אכלה עישבא כו'. אכלה עשב אחר וחזרה ונתפתחו עיניה:

עובדא כו'. מעשה היה בשני אנשים שהיו נכנסין באותן שבילין של טבריא, אחד היה סומא ואחד היה פתיח כלומר רואה בטוב. והיה אותו פתיח גדיש פירוש מנהיג וסומך להסומא:

יתבין כו'. ישבו לנוח ולפוש בדרך:

וארעת כו'. ויקר מקרה השעה שאכלו מין עשב אחד, זה שהיה סומא נעשה פתיח וזה שהיה פתיח נעשה סומא, ולא הלכו משם עד שהנהיג אותו שהיה סומא מקודם לאותו שהיה פתיח מקודם:

דסלק מן בבל. לעלות לארץ ישראל, וישב לנוח ולפוש על הדרך, וראה תרי צפורין שהיו מריבין זה עם זה והמית אחד מהן את חבירו:

אזלת חורתיה כו'. הלכה אותה אחרת שנשארה חי והביאה עשב ונתנה עליה והחייה אותו. או פירושו שהלכה צפור אחרת שאינה מאותן שהריבו זו עם זו:

אמר טב כו'. אמר אותו האיש טוב לי שאקח מאותו עשב ואחייה בו מתים של ארץ ישראל:

מיפרא כו'. מיהר ועלה לארץ ישראל ראה שועל אחד מת:

ומקלק. ומושלך:

אמר טב לי כו'. אמר טוב לי שאנסנו בזה השועל אם הוא מועיל להחיות את הכל:

לסולמא כו'. צור נקרא כן על שעולין אליה בגובה מרום הרים כזה שעולה על הסולם:

רמי באורחא. מושלך בדרך:

הדא הברייתא כו'. זה שהבריות אומרים טוב לאיש רע אל תעשה ורעה לא אתת עליך, אבל אם טוב לרע תעשה רע עשית לך:

וארעת שעתא כו'. ויקר לו מקרה השעה וטפת והציף, שצפתה ובאה הבאר על פני המים עד מקום שבו טבל האיש ההוא. שמסגולת בארה של מרים לרפאות השחין כדאיתא במדרש שהביא הכלבו בסוף תפלות מוצאי שבת:

כל קבל כו'. היא מכוונת נגד שער אמצעי של בית הכנסת הישנה דסרוניא. ובויקרא רבה איתא דטבריא:

באיסור במה היו ישראל מקריבים במדבר משהוקם המשכן דתנינן עד. כך צריך לומר (יפה תואר בויקרא רבה):

נוהגין באיסור הבמה כו'. פירוש שהיו נוהגין היתר בבמה שלא כדין, שהרי משהוקם המשכן היה להם לידע מדעת עצמן שלא יקריבו בבמות שאם לא כן מאי רבותיה דמשכן, ולפיכך נענשו והיה חילול שם שמים בדבר. ועיין בזבחים קי״ב, ב (מתנות כהונה):

והוא הורגן. בתמיה:

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה