עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרק יד
פסקה א
ג' מלכים ירבעם כו' זכר ג' אלה לגודל מעלתם בחכמה ושמא יחשוב החושב כי לרוב חכמתם וזכות התורה שהיו יודעים אותה ידיעה גדולה יש להם חלק לעה"ב. לכן הודיענו שיסודי האמונה נתקלקלו אצל הנזכרים ונסתפקו בקצתם ולפיכך נדחו מחיי העוה"ב. וזכר בלעם והוא אינו מישראל לפי שחסידי או"ה יש להם חלק לעוה"ב. והודיע כי בלעם מרשיעי או"ה היה ואין לו חלק לעוה"ב (יפ"ת):
ג' מלכים ירבעם ואחאב ומנשה ובתד"א ח"א סוף ע"ג חשב ירבעם אחז ומנשה. ובאדר"נ פרק מ"א אמר חמשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב. ואפשר שחשב ג"כ יהויקים ואחז. ועי' סנהדרין דף ק"ג:
ד' הדיוטות כו' ושם באדר"נ חשב ששה הדיוטות קין וקרח ובלעם ואחיתופל ודואג וגחזי. אבל שם פרק ל"ו אי' כמו כאן:
אמרו למלכותו השיבו כו' באדר"נ פ' ל"ו הכי אי' רבי יהודה אומר מנשה כבר שב שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו. א"ל אילו כתיב וישיבהו לירושלים ושתק היינו כדבריך. כשהוא אומר למלכותו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב ע"כ. ור"ל שלא ניתנה לו כי אם העוה"ז לשלם לו על פניו להאבידו מן העוה"ב:
בקשו לצרף את שלמה עמהם דכתיב ביה ויעש שלמה הרע בעיני ה'. אז יבנה שלמה במה וגו' והרבה נשים וסוסים וכסף:
דיוקנו תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פי' בלשון יוני דמות ותבנית (מוסף):
ונשתטח לפניהם לבקש מהם שאפי' לפי דעתם שאין לו חלק לעוה"ב יחפו על כבודו ולא יזכרוהו עם שאר הנזכרים דרשיעי טפי. ולא השגיחו עליו דמחזי כמשוא פנים להעלים האמת מפני בקשת דוד:
יצאת אש כו' יצאת בת קול כו' לא השגיחו על האש ועל הבת קול כענין רבי יהושע שאמר כששמע הבת קול לא בשמים היא כדאי' בב"מ. והכי נמי אחר שראו הם מתוך הכתובים שאין לו חלק לעוה"ב ס"ל דלא חיישינן לב"ק ואש. דההיא לנסויינהו קאתיא:
וביתו בנה בי"ג שנה משום שבבנין ביתו נתעצל. אבל בבנין בהמ"ק היה זריז כדאי' בחזית פ"א סי' ה'. וא"כ היתכן שישחית אח"כ דרכיו הטובים עד שלא יזכה באחרית לעוה"ב. או ביאורו היתכן שלא יעמוד לו הזכות:
המעמך ישלמנה וכי עליכם לשלם תשלומי עונשי לאדם שאתם מואסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעוה"ב. כי אתה תבחר ולא אני וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי. לומר מי יש לו חלק ומי אין לו. הלא הדבר בי תלוי (רש"י). ומ"מ צ"ל דללישנא בעלמא דרך דרש נקט ליה הכא:
מיד נמנעו מלצרפו הטעם ששמעו לב"ק זה ולא לבת קול הראשון והוא דבשלמא בענין מעשה שביד האדם לעשות הוא דלא חיישינן לב"ק כנגד הנראה מהכתובים מכיון דלא בשמים היא. אבל במילתא דלא נפקא מינה מעשה לדידן כגון זו שביד ה' הוא לתת לו חלק לעה"ב ואין הדבר תלוי בידיהם מפני מנותן אותו בכה"ג יש להאמין לבת קול דלא שייך נסיון בבת קול כזה (יפ"מ):
דורשי רשומות פרש"י פסוקים כדכתיב ואת הרשום בכתב אמת. ובב"ק דף פ"ב ע"א ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה ופרש"י רשומות מקראות ר"ל רשומות במקראות. וכוונתו כמ"ש בעצמו במקרא על דברי חכמים וחידותם (משלי א׳:ו׳) דורשי רשומות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה. והתורת חיים כתב דורשי רשומות היינו מקראות סתומות כדאי' בפ' אלו מציאות מתניתין ברשום פי' שהחבית סתומה וחתומה ומהודק יפה:
לי גלעד זה כו' פרש"י עלי לסבול עונה כדי שיהיו הם זוכים. ואין זה אלא רמז בעלמא:
שנפל ברמות גלעד אפשר שרמז מקום מותו לומר שבזה כפר עונו:
זה ירבעם ופי' מעוז ראשי מלכי. שהמלך מעוז לעמו והוא הראש. והכנוי יורה על הפעול כמו נסכתי מלכי. הלא שרי יחדיו מלכים (יפ"מ):
זה אחיתופל דקאתי מיהודה כדאמר בבבלי. ועיין רש"י שם וקרי ליה מחוקקי לפי שהיה חכם. וכן ומחוקק מבין רגליו. מני מכיר ירדו מחוקקים (יפ"מ):
זה גחזי וקרי ליה מואב. משום דמואב בא מערוה וגם היו צרי עין כדכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו'. וגחזי היה ג"כ עינו צרה. ופרוץ בערוה כדאי' בירושלמי פרק חלק:
שלקה ע"י רחיצה שרחץ נעמן בירדן:
על אדום אשליך נעלי זה כו' פרש"י אנעול אותו בג"ע:
זה דואג האדומי כדאי' בפסיקתא שדואג היה גר אדומי:
ומה נעביד כו' ומה נעשה ואיך נחשבם לעה"ב ודוד מלך ישראל מקלל אותם. ר"ל לדואג ואחיתופל:
עלי לפלש לבקש להם זכות ועי"ז יאהבם דוד ויתרצה להם:
ולעשותן רעים דרש התרועעי לשון ריעות. וה"ק קרא ע"י פילוש מעשים טובים יעשו ריעים. שפי' עלי ע"י כמו עלי עשור ועלי נבל (יפ"מ):
תמן אמרו סנהדרין ק"ד:
אם יבא מי שהרג את הפלשתי זה דוד. ובא גאולה שלימה ע"י שהוריש על ידי זה גת לבניך. ודואג קטרג עליו אז. כמ"ש בן מי זה העלם שא"ל דואג לשאול עד שאתה שואל אם הוא הגון למלכות שאל אם הוא ראוי לבא בקהל. וגם שהלשין על דוד נגד שאול בחרב הפלשתי שלקח מכהני נוב ואם יצעק דוד לפניך על שאתה נותן חלק לעוה"ב לדואג. מה אתה עושה להפיס דעתו:
עלי לעשותן רעים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות. ר"ל כיון שאין עליו רק עבירות שבין אדם לחברו שאינו נמחל עד שירצה את חברו. הרי עלי לעשותן רעים שיתרצה דוד לו וימחול לו ויבא לעוה"ב (רש"א):
ואלו הן ד' חרשים מפרש חרשים חכמים ע"ד החרש והמסגר ועיין סוכה נ"ב ע"ב. או מפרש חרשים אומנים אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח. ומשיח ב"ד ומשיח ב"י שניהם חרשים לבנין ביהמ"ק:
אליהו שהיה מתושבי גלעד וביאר בספר התשבי שידוע שאחר מעשה פלגש בגבעה צוו ישראל להרוג את יושבי יבש גלעד ואי אפשר שלא נמלטו מהם או שלא היו אנשים שלא נמצאו שם בפעם ההיא ולא נהרגו. והנה אליהו היה אחד מהם. ואחר זמן שנתיישבה העיר חזרו שם התושבים הראשונים שנמלטו. והם נקראו תושבי גלעד ע"ש:
שנא' לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררת את גבורתך אפרים זה משוח מלחמה. ובנימן זה אליהו שבא מאפרים עיין בב"ר סוף פ' ע"א:
אף כשיבאו הגואלים הללו הם ג' הראשונים. מ"מ העיקר יהיה ע"י משיח ב"ד:
עד שיבואו המואביות עמהם ר"ל שיכלו אותם עד שלא ישארו רק הנקבות והם מותרים כמו שאמרו חז"ל מואבי ולא מואבית:
אפי' שתותיה אפי' יסודות שלה ושרשיה כד"א כי השתות יהרסון. ודרש פלשת לשון אפיל שתות. וה"ק כשאפיל שתותיה התרועעי אתרצה לכם ואגאל אתכם או דריש התרועעי כמו ערו ערו עד היסוד בה:
והיה בוטח בהם במואבים מפרש רחצי מלשון (דנילא ג') די התרחצו עלוהי שפי' בטחון:
בסיר בקדרה:
שהרגם מלך מואב דייק זאת מדכתיב וינחם את פני מלך מואב וגו' ולא מצינו שיצאו משם (רש"י ש"ב ח') ועיין מ"ש בתנחומא ריש ויחי:
שהרגם מלך מואב בשוח"ט מזמור ז' אי' וימדד שני חבלים להמית ריב"ל אמר ע"י שהרגו אביו ואמו ועינו לרות. ר"י אומר אביו ואמו ואחיו הרגו ולרות עינו:
והוא החסד שעשה נחש עם דוד כדכתיב (שמואל ב י׳:ב׳) ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד:
שאין המתים חיים משום שענין תחיית המתים קשה אצל הסברא לכן יפרשו הכתובים המורים עליה. בתחיית הנפש והשארותה. ומה שנא' יחיו מתיך וכדומה יפרשו שהוא משל לתגבורת אומתינו השפלה בימות המשיח עם היותינו חשובים בגלות כמתים. אמנם תחיית בן הצרפית שהיתה תחיה ממש יודו בתחייה כפשט הכתובים (יפ"ת):
אביגדור וכדאי' בויק"ר פ"א שנקרא אבי גדור על שהיה אבי כל הגודרים פרצתן של ישראל ועושים גדר לתורה ולמצות:
שהסרתי דרש סור לשון הסרה:
שהמתי לשון מיתה:
בנעילת גרונו שנסתם וננעל פתיחת גרונו. ודרש נעלי לשון נעילת שער:
ויריעו דרש אתרועעי לשון תרועה (מת"כ):
באיסור במה שכ"ז הצטדק דוד על עשותו הבמה כי כן עשו השלשה הראשונים לפי שעה ע"פ
הדיבור. וכן היה הדיבור לדוד ככה ולא מלבו:
שנאמר ובדבריך עשיתי ר"ל שבדבר י"י הקריב באיסור במה:
שבע עבירות עיין בכל המקומות שציינתי ביד יוסף כי יש מקומות שגרסו שמונה עבירות:
והקריב בלילה שהקרבן בכל מקום פסול בלילה מדכתיב ביום צותו את בני ישראל. וכן שחיטה מדכתיב ביום זבחכם והכא כתיב ויעש לילה. וא"ת אי הקב"ה א"ל לעשותו בלילה מאי קאמר ויהי כי ירא מעשות יומם ויעש לילה הרי כך מצותו. ואי לא קאמר ליה היכי מצי עביד עבירה. וי"ל דקאמר לו אי בעית עביד בלילה ואלמלא פחדו היה עושה ביום כעיקר המצוה (יפ"מ):
ושור מוקצה שהוקצה לתקרובת עכו"ם ז' שנים כדכתיב ופר השני ז' שנים ומפרש בש"ס שהוקצה לאשרה ז' שנים:
ושור הנעבד לא ידעתי מהיכן נפקא (רש"י):
זה יהושע כו' למה בנה מזבח כו' יהודה מחוקקי זה דוד כו' למה הקריב דוד באיסור במה הנה אגדה זו דמונה יהושע ודוד באלו שעשו ע"פ הדבור ע"כ צ"ל דס"ל כר' יוסי בר חנינא בויק"ר פ' כ"ב ריש סי' ו' דמשהוקם המשכן נאסרו הבמות לעולם ואין לה היתר אלא ע"י נביא ואז מותר אף כשבית המקדש הוה קיים ופליג על מתני' דפרת חטאת דאי' שם באו לגלגל הותרו הבמות פי' כשעברו את הירדן והוקבע שם בגלגל את המשכן כל שבע שנים שכבשו ושבע שנים שחלקו. גם אי' שם באו לשילה נאסרו הבמות וכשחרבה שילה הותרו הבמות עד שנבנה ביהמ"ק ואז שוב נאסרו:
ועתה נכדו היה קיים על כן לא היו יכולים לילך דרך ארץ פלשתים שלא היה רשות בידם מפני שבועת אברהם:
ויחברון דרש התרועעי לשון ריע וחבר:
זה שמואל כו' והקריב באיסור במה עיין מ"ש לעיל:
הוא ועורו שכתיב ויעלהו עולה כליל. משמע כולו בלא הפשט וניתוח. ועולה טעונה הפשט כדכתיב והפשיט את העולה וה"ה לעולת הצאן ולעולת הצבור כדשנו בת"כ:
ומחוסר זמן כדכתיב טלה חלב ומפרש קטן יונק. ודייק שהיה קטן כל כך דהוה מחוסר זמן משום דאל"כ מאי נפקא מינה לאשמועינן דהוה יונק (יפ"ת):
ויענהו ה' שירד אש מן השמים ושרף את העולה או ע"י הרעם שהרעים ה' בקול גדול על פלשתים להבהילם שמכל זה ידעו שקבל ה' קרבנו:
שאין שבעה לעולם בלא שבת ובכל יום מהשבעה הימים היו מקיפים את יריחו הרי ע"כ שחיללו את השבת:
א"ר יהושע מלת רבי מיותר שקאי על יהושע תלמידו של משה רבינו:
וכל מה שנכבש בשבת כו' ולכן אסור ליהנות ממנה כי לא ניתנה שבת לדחות כ"א מפני סכנת נפשות ולא להרווחת ממון:
והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה וא"כ איך הקדישו לשמים הא עיר הנדחת אפי' להקדיש לשמים אסור ומתרץ ר' יודא הלוי שהשלל הקדישו לה' כמו חלה ר"ל שהשור ושה וחמור החרימו לפי חרב כעיר הנדחת. והכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית ה' כמו חלה:
פסקה ב
הה"ד מי הקדימני כו' הכוונה למאי דסיים לקמן סי' ט' מדבר ביוסף כו' ואגב דריש ליה בדרשות אחרות כדרך המדרש:
ועושה מזוזה להיותה מוכנת בידו אם יזכה לבית וכן מי שאין לו עלית ועושה ציצית שיהיה לו מזומן בידו (יפ"ת) או פי' שעושה מזוזה וציצית לאחרים כדי לקיים המצוה במה שאפשר לו לקיים (מת"כ):
לליתן לו ממון שיקנה נכסים ויקנה לו בית וטלית (מת"כ):
הה"ד מי הקדימני לעשות מצות כגון זה שנתן צדקה עד שלא היה לו נכסים. וקנה מזוזה וציצית עד שלא היה לו בית וטלית. ואע"פ שאי אפשר לעשות המצוה אם לא יקדים לו הקב"ה המעות. מ"מ קרי ליה מקדים המצוה לר' תנחום כיון דעבד ליה קודם שהוצרך לעשותה (יפ"ת):
מדבר באברהם שמעצמו הכיר להקב"ה כו' ביאורו דודאי אם אין לאדם בתורה ובחכמה קבלת בית רבו אי אאפשר לו להשיג חכמה ודעת ויראת ה' בתורה מעצמו. אלא בסיוע שפע רוח הקדש. והכי נמי הוי באברהם ומבואר בזוהר ריש פ' לך לך דלעולם ליכא אתערותא דלעילא אלא בתר אתערותא דלתתא. ולכן באברהם אבינו דהוי מעיקרא אתערותא דלתתא שהוא מעצמו נתעורר תחלה להשיג חכמה ודעת ויראת ה' אז נתעורר עליו גם מלמעלה שפע רוה"ק להאיר לו האמת. וכן בהיפך הפונה לבו לבטלה לאחוז בסכלות והבלי העולם אז מתנהגים עמו ג"כ לפי דרכו להיות נשאר תמיד בסכלות ובחשיכה. וז"ש מדרכיו ישבע סוג לב שהוא מלא הרהורים רעים בדרכי סכלות הוא ג"כ יהיה לו כפי דרכו ואין נוגה לו באור החכמה. אבל מעליו איש טוב זה אברהם שמעצמו הכיר להקב"ה שלא היה אדם שלמדו אלא השיג הכל בשפע רוה"ק לפי שהיה איש טוב בהיותו בוחר מעצמו בטוב והיה משתדל תמיד בטוב לחקור ולדרוש להבין יראת ה' ותורתו לפיכך גם מן השמים האירו לו בסיוע שפע חכמה רוה"ק (נזה"ק):
קונה שמים וארץ וקאי על אברהם שקנה שמים וארץ מהקב"ה ע"י מעשיו הטובים:
כל מה שעשה אברהם למה"ש כו' דריש דאשמעינן צדקת ה' שנתן שכר לאברהם כפי כל פרטי מעשיו בגמילות חסדים לאורחיה זה שלש פעמים במדבר ובארץ ולעתיד היינו לימות המשיח (יפ"ת):
פרע הקב"ה לבניו ביציאתן ממצרים ובארץ ועתיד ליתן אותם לע"ל כצ"ל וכן הוא בב"ר פ' מ"ח ס"י:
והכית בצור ויצאו ממנו מים בארץ מנין כי ה' כצ"ל:
זיונם שהיו מזיינים עצמם ללחום עם ל"א מלכים:
שלח לחמך שהרמז על עשיית הטוב שיהיה הזכות מעותד לרוב ימים:
ואין והכן אלא לשבת דפשיטא דטבוח טבח להכין הוא לצורך האורחים כמ"ש כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. אע"כ צ"ל לדרשא אתא דערב שבת היה שמצוה להכין ליום המחרת ועמ"ש בב"ר:
פסקה ג
כ"ד רננות דהיינו לשון תפלה ותחנה רנה:
עד ועתה קומה כו' פי' ועד בכלל דהיינו עד פסוק ה' אלהים אל תשב פני משיחך:
מיד נענה כו' וכן כתיב אחריו וככלות שלמה להתפלל כו' דמשמע דלא נענה להיות הארון בא במקומו שהשכינה ירדה עליו עד שכילה להתפלל דהיינו ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. אבל קודם שכילה תפלה זו לא היה נענה בכל כ"ד רננות דכתיב מקמיה האי קרא ה' אלהים אל תשב כו' (רש"א) ועיין מ"ש בש"ר פ"ח:
ולמה נצטער פי' למה באתה כל הצער הזה לידו. ומתרץ לפי שנתגאה כו':
מהו בנה בניתי א"ר יעקב כו' בנין בנוי בניתי לכאורה זה סותר למ"ש שנצטער ע"י שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך. לכן נראה שגיר' השוח"ט עיקר דאי' שם מפני שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך. רבי יעקב בריה דר"י אמר בנין בנוי בניתי לך. ולפ"ז ר' יעקב פליג ואמר שלא נתגאה ואדרבה הכניע עצמו לפני הקב"ה. ואפשר שס"ל שבא הצער לידו כדי שיעשה הנס לכבוד דוד לאות שמחל לו ה' על עון בת שבע כדאי' בפ"ב דשבת:
פסקה ד
אמר ר' יעקב בריה דרב יהודה צריך להיות רבי יצחק בריה דרב יהודה (א"א) וכן הוא בריש חזית:
אלא בהבנותו מבנין נפעל:
הדימוס שורות בנין של אבנים:
וכי יש אבנים בבבל שבבל היא בירודו של עולם:
מלאך ירד כו' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא מפרש פום הבור של אריות וזה היתה סיבה שלא חבלוהו. דכן כתבו הטבעיים שכאשר האריה ניצוד והושם בכליבה אין לו איל ונעשה רך הלבב (רש"ש) ולפי דבריו הא דהוצרך המלאך להדמות לאריה היה להגדיל הנס שיתראה להם כדמות אריה גדול המצילו לסגור פיהם:
לכבוד ממה"מ בבנין בהמ"ק:
למה נקרא שמו מלך הכבוד הלא כל מלך יש לו כבוד ואיך יהיה שם מלך הכבוד מיוחד להקב"ה ועוד כי אינו מקבל שום טובה וכבוד מהברואים כי א"צ לשום דבר חלילה. לכן קאמר שהוא שולט ומושל על הכבוד. והכוונה כי הכבוד ביד המכבדים ולא ביד המכובד. ולכן לא יקרא מכובד אלא מי שהכבוד בידו והוא הנותן כבוד לזולתו ע"ד איזהו מכובד המכבד את הבריות. וכן הקב"ה לפי שחולק כבוד לזולתו נקרא מלך הכבוד. וכן פירש בעל העקידה בשער ס"ה. וכתב עוד שאמר ליראיו מפני שמשלימות הכבוד שעליו יקרא המכבד בעל הכבוד שנותן למי שראוי לו:
בקולו של משה פירשתי במקום אחר ציורו:
אין לי אלא בהרווחה כלו' אין לי שהיה ה' עמו אלא בשעת הרווחה אבל בשעת הצרה בהיותו בהסתר פנים מנין שגם באותו הפרק היה ה' עמו. ת"ל אין שר בית הסוהר גו' באשר ה' אתו. הרי שאף בהיותו בבית הסוהר היה ה' עמו (נזה"ק):
מסויים מסומן בסימן ואות ניכר בין שאר כלי המקדש:
לעשבים עיין בהמקומות שציינתי ביד יוסף שיש שנויים בהנוסחאות:
אין רוכבין על סוסו כו' מפני אימת מלכות כדתנן בסנהדרין פרק כ"ג אין רוכבין על סוסו כו' שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:
וישב שלמה על כסא ה' עיין שמ"ר פ' ט"ו:
שכן פי' נמשך ונגלה להראות לו (מת"כ):
אני נגלה עליו שנראה לו הקב"ה בחלום. או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק (רמב"ן):
שלא נגע בה לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש וכמו שפרש"י בחומש:
להקביל פני ר' יהושע יו"ט היה. שחייב לכבד את רבו בקבלת פנים:
תלמידך אנו ואין לנו לדבר בפניך:
שבת של מי היתה שר"ג הוי דריש ב' שבתות. וראב"ע שבת אחת. ושאל לידע מי ההוא בעל האגדה (רש"א):
כדי להקביל שכר למביאיהם פי' כדי ליתן שכר לאביו ואמו על שמביאים אותו:
אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כו' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כ"ה בגמרא. ופרש"י חטיבה אחת שבח אחת מיוחדת לומר אין כמוך (לשון חטובות אטון מצרים שפי' משובחות). והאמרת פי' שבחת. כמו יתאמרו כל פועלי און. שפי' ישתבחו שדרכם צלחה:
ואף הוא ראב"ע (רש"י):
כדרבונות דרבן הוא כמו מחט עב נעוץ בראש מלמד הבקר:
לתלמיה שורת המענה (רש"י):
להביא חיים לעולם רצו בזה שכמו שהדרבן הוא מכוון את הפרה לעשות חרישתה ביושר ומן החרישה בא חיים לבעליה ולעולם. והם התבואה והפירות. אף ד"ת מכוונים לב האדם ומפקחים אותו השגת דעת אמתי שהיא תכליתו. וע"'י התורה נקרא איש חי שהוא דבוק על ידה בחיי עולם האמתים כמ"ש כי היא חייך וגו' וכדאי' בתנחו' סדר עקב:
אי מה דרבן זה מטלטל פי' שאינו מתקיים. אף ד"ת אינן מתקיימים ת"ל וכמסמרות שהוא דבר קבוע ומתקיים במקומו כך ד"ת מתקיימים לעולם:
אי מה מסמר זה חסר ר"ל מחסר ומנקב בכותל מקום שהוא תקוע שם (רש"א):
ת"ל נטועים דה"ל לכתוב תקועים. וכתיב נטועים. לרמוז מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרים ורבים:
אלו ת"ח שיושבים אסופות שהתורה נקנית בקיבוץ כדאמר' אימתי ד"ת נשמעין כתיקונם בזמן שבעליהם שומעין אותן באסופות. ומדכתיב אסופות דריש ליה לשני אסיפות מחולפין הללו מטומאים והללו מטהרין (רש"א):
איך אני לומד כו' כי לא אדע איזה מהם אמת:
אל אחד נתנן כו' אין לך אחד מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורתו של הקב"ה:
פרנס אחד כו' אין לך מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו:
כאפרכס פי' בערוך הוא דלי של רחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא. והוא משל שיכניס לאזנו לשמוע דברי כולם בין המטמאין ובין המטהרים. אבל יקנה לו לב להבחין איזה יכשר ויוקבע הלכה כמותו כפרש"י. וכן פרש"י בחגיגה אפרכסת טרימוי"א שעל הרחים:
שרבי אלעזר שרוי בתוכו משמע שהדרש דלעיל אמר ראב"ע. ורבי יהושע אמר אשרי הדור כו':
המשנה קראת אותו מרדע כדתנן באהלות פ' ט"ז כל המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע:
והמקרא קרא אותו דרבן ומלמד אף על גב דדרבן הוא המחט התקוע במקל שבו עוקצין את הפרה והמקל נקרא מלמד כדתנן בפרק ט' דכלים מלמד שבלע את הדרבן. קאמר הכא שהמרדע נקרא דרבן ומלמד שפעמים נקרא הכל בשם החלק (יפ"ת):
כשהוא משמרם דריש מסמרות לשון שמירה:
ושאר כל הימים כו' שבמקדש דוקא מצות אתרוג כל שבעה. ובגבולין ביום ראשון מן התורה ושאר הימים מדברי סופרים וכדמפרש. ומשמע מכאן דלכ"ע מברך בשאר כל הימים רק דפליגי במטבע של ברכה אם על מצות לולב או על מצות זקנים:
ואין ר' יהושע מודה כו' קושיא היא:
טובים דברי דודים חז"ל נקראים דודים ורעים להקב"ה:
סמנין בפיהם וכדאמר בפ' כיצד מעברין אל תקרי שימה אלא סימנה. וכתב הרש"א מצינו לשון סימן בקרא בישעיה ושעורה נסמן והכא שימה הנ' אחרונה נופל מהפעלים שהלמ"ד נופל בהם עכ"ל. ור"ל האות האחרונה מן השורש נקרא למ"ד הפעל:
סדרונניא שם מקום ובפסיקתא גרס סרונגלא:
למה לא נתנו כו' שדברי בעל פה אי אתה רשאי לכותבם:
מהו מהמה מהומה נכנסה בך כצ"ל וכ"ה בפסיקתא רבתי פ"ג. ועיין בקה"ר פי"ב. ועיין במת"כ:
אבל מה יש לו לאדם לעשות פי' לפי שא"א לכותבן משום רבויים ע"כ צריך אתה ללמוד בע"פ ולייגע עצמך:
הוי בשר לשון בשורה:
אתה נעשה בשר כמו שר וחשוב:
כדור של בנות פילק"ע בלעז שזורקין אותו הבנות ומקבלין אותו מיד ליד (רש"י בישעיה):
ספירה הוא מין פרי עגול ככדור במס' כלאים הפול והספיר (מת"כ):
וזורקות לכאן ולכאן כו' כלו' התורה יש לה מעלה במה שהיא עמוקה מאד בטעמיה שכל אשר מיגע בה מוצא בה טעמים שונים משונים. והשכל כאילו יעוף ממקום למקום ומטעם לטעם. אך אולי ידמה האדם א"כ המה רק הטעיות שא"א לעמוד בהם לעולם וז"ש יכול כו' שמא דבריהם פורחים כלו' עולים ויורדים בהם אין ולאו ורפיא בלי חיזוק. לכן דימה למסמר שהוא חזק. ובנמשל שנוכל למצוא טעם חזק בזה. אך יש לו למסמר חסרון שיש לו שושנה מלמעלה (כפתור בראש) שעל ידה נוכל לשלוף אותו. ולכן דימה לנטע שקשים לעקור. כן נוכל למצוא טעם חזק שא"א לעקור:
משמרות כלו' וכמשמרות נטועים:
לדברי תורה כ"ד ספרים כולם הם דברי תורה ומקיש דברי סופרים להם:
אף המסמרים כ"ד עי' לקמן:
בעי כמה מסמרים כו' יהיה בו בסנדל והמסמרות אלו היו קובעים בו לחבר עור העליון על העץ התחתון שדורסין עליו (רש"י) והא דלא יצא איש בסנדל המסומר אינו אלא בשבת וי"ט אבל בחול מותר ואפי' בשבת לא אסרו אלא דוקא אם עשוי לחזק אבל לנוי מותר כדאי' שם בגמרא דף ס' ע"ב:
וכימיך דבאך מקיש ברזל ונחשת דמנעלים דהיינו המסמרות לימיך דהיינו ימי השבוע ואסמכתא בעלמא הוא (יפ"מ):
תשעה כנגד תשעה ירחי לידה כדאי' בקה"ר:
אחד עשר כו' שמפני זוגות לא יתן י"ב על זה וי"ב על זה:
מנין משמרות כהונה ולויה דהיו כ"ד כי כן חלקם דוד:
שפשטו בו חכמים יד שהרחיקוהו בנידוי או בנזיפה שע"ז הזהירו במס' אבות הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו':
כתקנן מסודרים בפיהם אליבא דהלכתא בלי פקפוק:
הם ערבים לשומעיהם כמסמרות נטועים ר"ל נטע שנטוע במקום הראוי שהוא דבר על אופניו ויפה לעין רואיו:
ממוסמסים שאינן מסודרות וחלקים כדבר הנתמסמס ונימוק:
הן מרות לשומעיהם כמסמרות פי' שעוקצין כמו מסמר. וה"ק קרא דברי חכמים לפעמים הם כמסמרות לשומעיהם. ופעמים הם כנטע שהוא נטוע במקום הראוי:
לשומעיהן כמסמרות. כמסמרות נטועים בעלי אסופות אימתי כצ"ל:
שבעליהם נאספים שבעלי התורה והם החכמים הגדולים כשהם נאספים לעולמם שאז צריך התלמיד לזרז ולאמץ בדברי תורה מאחר שאין לו ממי לשאול כדמפרש:
מן משה הרועה נתנו מרעה אחד. מרעה נוטריקון משה רבינו ע"ה (מת"כ):
אשר אנכי מצוה אתכם היום ומשה הוא דקאמר לה מדקאמר לאהבה את ה'. ואע"ג דונתתי מטר ארצכם דבתריה מדבר בשם ה'. הכא משמע דמשה בדברי עצמו מדבר. ובמדרש קהלת מייתי אשר אנכי מצוך היום. והיינו קרא דושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום ומהתם ניחא טפי דכל הפרשה בשם משה אמורה כמדבר מפי עצמו ואיתא נמי התם יתורא (יפ"מ):
מה דרבן זה כו' עד לדעת את המקום ועד בכלל מיותר (מת"כ) וכן היפ"מ כשהעתיק זה המדרש בביאורו על הירוש' לא העתיק זה:
משה עמו וסיפא דקרא איה המעלם מים את רועה צאנו:
ואומר ומשה היה רועה שמא משום דהיה רועה הוי מקמי דהוה נביא לא משמע דהשתא שזכה למה שזכה איקרי בשם זה להכי מייתי נמי קרא את רועה צאנו דהשתא נמי קרי ליה הכי (יפ"מ):
אלא כשומע מפי הקב"ה ולפי שרחוק שהשומע מפי קטן יהיה בעיניו מיד כשומע מפי הקב"ה לכן אמר שיהיה זה מדרגה אחר מדרגה שבתחלה יהיה בעיניו כשומע מפי חכם ואח"כ כשומע מפי חכמים כו' עד שיהיה בעיניו כשומע מפי הקב"ה (יפ"מ):
שנאמר נתנו מרועה אחד ואין רועה אלא הקב"ה שנא' רועה ישראל האזינה כ"ה בקה"ר:
עיניך אלו הזקנים שהם עיני העדה משגיחים בכל דבר להורות להם הדרך הנכונה:
ויעצם את עיניכם וגו' את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה. ובילקוט שה"ש מביא הנוסחא בשם ספרי וכה"א והיה אם מעיני העדה:
בעצה ובמחשבה בכח המשער הגדול נגמר הידיעה:
בבתי מדרשות (שנא') על שער בת רבים והיינו שערים המצויינים בהלכה:
עשיתם את התורה קוו לאליהו אפך הוא כינוי אל הכהנים כמ"ש ישימו קטורה באפך (כמ"ש הגר"א) וכתיב בהם כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וקאמר אם הכהנים יהיו חזקים בתורה כמגדל הלבנון. צופה פני דמשק קוו לאליהו כו':