אור ברסלב

עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרק יב

פרק יא

פסקה א

הלך משה והרכין אזנו פי' והטה אזנו. כלו' שמע ברוח נבואתו במשכן אשר שם הופעת השכינה והתגלותה לדעת אם עודנו יש בלבו עליהם. עד שהשיג שכלה החמה שנתרצה להם לגמרי:

או הוא מתרצה ויהיה פי' ההא של האל הא השאלה העודנו נוהג עמהם במדת אל החזקה. או במדת ה' מדת הרחמים. וגם הה"א מוסב על ה' ומושכת את עצמה ואחרת עמו כאילו כתוב האל היי (מת"כ):

שהעביר זעמו ופניו פי' כעס כד"א ונתתי את פני:

כמין סילון פי' צנור. כלו' שהחרידו מאד בשמעו הדיבור:

תחרות פי' מריבה:

לשכון כבוד זה ממש דברי הכתוב להקים המשכן אז וכבוד ה' מלא את המשכן:

אפי' במקומה אינה חסרה פי' אפי' במקומה אתה יכול ללמוד דבר זה:

אימתי ביום כלות שאז שרתה השכינה ביניהם ונתברכו בכל טובה וברכה ושלום:

פסקה ב

כשהלך יעקב כו' כך אמר הקב"ה כו' אף אני בא טעון ברכות כלו' אני בא אצלכם עם הרבה ברכות (וטעון לשון רבוי הוא) וכלו' אם הצדיק מברך העולם מתברך בעדו. אף כי בעת התגלות השכינה בודאי נתברך העולם בכל טוב וברכה. וזה האנוש יצדק יותר מאלוה:

פסקה ג

היינו סבורים שבא שלמה ואמרו מפני שמזמור זה נאמר על בנין בהמ"ק כדאי' במדרש תהלים (מת"כ) ובא"א גרס דוד במקום שלמה:

והוא אמר אומר לה' מחסי וגו' המדרש ס"ל שהפסוק יושב בסתר עליון עד אומר לה' מחסי וגו' הוא ציון והתחלה לתואר בעל המזמור ומחברו. והתחלת המזמור מתחיל מן אומר לה' מחסי וגו':

מי יוכל ליתן כו' כפי חטאו שחטא נגד כבוד ה' הבב"ת ומהו המחיר העוה"ז הכלה הניתן בעד הנפש הרוממה. והיתה התשובה שאין ערך החטא כפי כבוד ה' הבב"ת כי אם כפי ערך יכולת האדם וכן כפרתו ככה:

ולא שניהם בב"א כי אין חפצו להעמיס על עבדיו:

ולא שמש אחד משלי היינו השמש בתקופת תמוז שאין אדם יכול להסתכל בה. ועיין חולין דף ס':

אלא עשרים בדרום פי' כ' קרשים בדרום:

יושב בסתרו של עולם כלו' שאין אדם יכול להשיג כבודו יתברך הנעלם. הוא רואה את הכל מפרש עליון שהוא עליון ורואה את הכל. הוא נתאוה ללין בצלנו וכדמפרש בצל שדי יתלונן בצל שעשה לך בצלאל כו' דמיירי בהקב"ה שיושב בצל המשכן. ומלת בצל בלתי סמוכה:

בצל שעשה לך בצלאל לצחות הלשון קאמר הכי דאתא שפיר בצל שעשה לו בצלאל שהלשון נופל על הלשון. לא שהיות ע"י בצלאל מעלה ומוריד לענין הפירוש (יפ"ת):

אגנתי פי' מגין שלי:

קסטרא בלשון רומי מבצר. תרגום ירוש' בחצריהם ובטירותם בכפרניהון ובקסטרוותהון (מוסף):

א"ל הקב"ה בי בטחת כו' דמאחר שבתחלה התחיל בלשון מדבר בעדו הוה ליה למימר כי יצילני. ולכן הסב הדיבור כלפי הקב"ה שהקב"ה אמר לו כי הוא היינו שמי שבטחת בו יצילך וגו':

ממצדתא דציידא פי' מן המצודה שפורש הצייד לצוד:

הוות שברון כד"א הוה על הוה:

שנתנה מימינו באברתו פי' יד כמו מי יתן לי אבר כיונה:

לו צנה וסחרה של אמת פי' הקב"ה נעשה לו צנה המקפת האדם קרוב לארבע רוחותיו סוחרה לשון סחור סחור:

מהו צנה וסוחרה אמתו נראה דצ"ל ד"א מה צנה וסוחרה אמתו. ומפרש שהקב"ה נעשה צנה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה. ורשב"י אומר שהתורה עצמה נעשית צנה לכל מי שהוא סוחר בה:

מן אגרת בת מחלת עיין פסחים קי"ב ע"ב:

וקושט הוא ענין יריית חץ (מת"כ) והא"א כתב לענ"ד אפשר שהוא לשון תרגום. שתרגום אמת קושטא. והכוונה מענין קולע אל השערה ולא יחטיא:

שילוח הקן המצוה של שילוח הקן יגן עליך:

שכן כתיב למעלה כי הוא יצילך מחמת המצוה פח יקוש היא שילוח הקן וכדמפרש אין פח אלא צפור כלו' הפח מוכן להלכד בו הצפור. ולכן לפעמים הפח בעצמו שם מושאל על הצפור:

מי שמעשיו באופל פי' יצילך מדבר ששולט על מי שמעשיו באופל פי' בחשך. כלומר שמעשיו מעשה רשע כד"א והיה במחשך מעשיהם:

אף כאן הוא אומר מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד כצ"ל (א"א):

בז"א צ"ל גזיז סוגיא דיומא. ור"ל הולך ועובר רובו של יום (א"א):

בזיו צ"ל גזיז:

טיהרא של צהרים:

ועין אחת קבועה לו בלבו בשוח"ט אי' ובעין אחת הוא רואה והוא בתוך לבו:

דומה לעגל בהתראותו לבני אדם נדמה לו כדמות הזה:

פשיט לימד:

בחדא כנישתא כו' פי' היה יושב ולומד וחוזר לימודו בבית הכנסת אחת של קסרין. וראה איש אחד רץ אחר חבירו ובידו מטה או שרביט ורצה להכותו בו. ראה ר' אבהו מזיק אחד שרץ אחריו ובידו מטה של ברזל. יצא ר' אבהו ורץ אחר הרודף וא"ל אל תכנו פן ימות. א"ל הרודף מן מטה זה ימות בתמיה. א"ל הרי מזיק רץ אחריך ובידו מטה של ברזל אם אתה תכנו בזה שבידך שהוא של עץ והוא יכנו בזה שבידו שהוא של ברזל והוא מת:

מפקד כו' מצוה:

לספריא כו' לסופרים מלמדים מקראות לתינוקות ולמלמדי משניות:

באילין יומיא באלו הימים שבין י"ז בתמוז וט"ב שבהן קטב מרירי שולט:

דלא יהוון שלא ישאו וירימו רצועה על התנוקות להכותם:

דיהוון מפטרין כו' פי' שיפטרו ויניחו התינוקות באלו ד' שעות כדלעיל:

שנמסרה לה כו' ויפול פירושו ינוח כמו על פני כל אחיו נפל:

אלף מלאכים לשמרו מן השדים:

אינו אומר ימסרו מצדך אלף וגו':

בנוהג שבעול' כו' זהו לפי פי' ראשון שמפ' יפול ינוח מצדך השמאל אלף מלאכים ורבבה וגו':

נמסר לאלף איש לשומרו מן השונאים:

מוסרין לו מוסרין במלאופום. פי' נמסרין:

לא יגש כו' לא יגש אחד מהם אליך לאמר פרנסני:

כי אתה ה' מחסי ע"י תורתך שנתת לנו. ומדוע עליון שמת מעונך. וע"ז השיב הקב"ה לא תאונה אליך רעה כו' כי באמת השכינה בתחתונים. ואז אין מזיק בעולם:

זה אהל מועד פי' ע"י אהל מועד לא יקרב הנגע כי כלו המזיקין:

מהו ביום כלות כי לו היתה הקימה מעט מעט בכל יום. וכלה ביום אחרון. יצדק אומרו ביום כלות להקים. אך הנה בכל ז' ימים היה מקים המשכן לגמרי ועושה בו עבודה. ואיך יאמר שביום השביעי כלה לגמרי להקימו. לכן דרשו ביום כלות שכלו המזיקין מן העולם שזה הוחלה מהיום הראשון ותכל בז' שאז נגמר השראת שפע העליונה במשכן:

פסקה ד

כילה אהל של יריעות מכובדים. והוא כעין חופה:

ופתכן פי' עירבן ובללן. שיסודות הבריאה המה הפכיים בטבען. ופיו יתב' מזגן מזיגה טבעית שיעמדו יחד. ועיין בב"ר פ' ד' סי' ט':

שמים אש ומים דרש שמים נוטריקון אש ומים כמו שפרש"י סדר בראשית:

שנבנה ממקום בית המקדש כלו' העולם נבנה משם כמ"ש אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

למה נקרא אבן שתיה משום דתניא ביומא ובויק"ר פ"ך משניטל הארון אבן שתיה היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת כו'. וע"ז אמר למה נקרא שמה אבן שתיה:

הושתת פי' נשתכלל כד"א כי השתות יהרסון שפי' הבסיס והעיקר יהרסון:

הה"ד מציון מכלל יופי לעיל מיניה כתיב דבר ויקרא ארץ. הלכך משמע דבבריאת העולם מיירי. ופי' מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם כמ"ש בגמ':

זה הרקיע שהרקיע המה העמודים. שכל יסודי בריאת התחתונים עומדים ע"י. וע"י תנועותיהם התבל מתקיים כנודע. כי הכל ע"י תנועת הגלגל:

עמודי שמים ירופפו וכמו שדרש ליה בב"ר פ"ד סי' ט' על הרקיע:

מכסף לשון כיסופא. כלומר מבייש ומלבן פניהם במה שהם אינן מספרים כבוד אל והשמים מספרים (מת"כ):

זה השמש שהוא נתון למעלה כו' וכן בפדר"א השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן כו'. ויש מפרשים שהמרכבה הזאת הם ד' תקופות השנה. והבאר הגולה מפרש כי דבר זה ידוע כי הרוכב על הדבר הוא נבדל ממה שהוא רוכב עליו. והשמש הוא נבדל מן כל הנמצאים התחתונים שהוא מושל בעולם. ולפיכך הוא רוכב עליהם. וזהו שאמרו השמש שהוא נתון למעלה ורוכב במרכבה יורה שהוא נתון על כל התחתונים ונבדל מהם:

הגשמים יורדים כמ"ש הקדמונים ז"ל כשהחום גובר מכה בכח ביסוד המים שבחלק האויר וממנה מתהוה הברד והגשם השוטף ומטר נתך ארצה (מת"כ):

ומכח השמש הארץ מעלה פירות כי השמש הוא המבוא הגדול והראשון מכח החמימות לבשל כל פירות הארץ ולחיות כל זרע:

לארוג לשון אריגה. כלו' להכין ולעשות:

שאחר כל מעשה בראשית ברא אדם וחוה כו' שעיקר תכלית הבריאה הוא מה שברא האדם שהוא המכיר בוראו והוא הנאהב מה' והוא המושל בכל מעשה בראשית שהם מתנהגים כפי מעשיו. וכמ"ש הכתוב בעצמו על החכמה שהיא חכמת מעשה בראשית בכללה שלחה נערותיה תקרא. זה אדם וחוה כדאי' בויק"ר ריש ס' שמיני. וזהו שבראם באחרונה היה מחמת אהבה וכדאמרו בסנהדרין דף ל"ח אדם נברא בע"ש כדי שיכנס לסעודה מיד (פרש"י שימצא הכל מוכן):

שיהיו כל הבריות יראים מהם כדכתיב ומוראכם וחתכם וגו'. ואותו מורא וחתות שהיו בימי אדם חזרו בימי שלמה כי הוא התחיל להוציא מיני ערמיות לצוד ולהכניע. וממנו למדו כל האנשים:

ומושלמים להם כצ"ל וכ"ה בדפוסים ישינים. וכד"א וחית השדה השלמה לך (איוב ה׳:כ״ג):

אלא לפריה ורביה כי הוא עולם ההפסד והתמורה. ועיקרה רק להוליד ההויה בחזרה לקיום המין ולחדש ההויה אחרי ההפסד:

וכן הוא אומר לי עצה ותושיה וכדאיתא בילקוט בשם פירקא דרבי אליעזר עד שלא נברא העולם נתיעץ הקדוש ברוך הוא בתורה ששמה תושיה לברא את העולם. השיבה ואמרה לו רבון העולמים אם אין צבא למלך או אם אין מחנה למלך על מה הוא מלך. אם אין עם מקלסין למלך איזהו כבודו של מלך. ושמע הקדוש ברוך הוא וערב לו ע"כ:

אז ראה ויספרה כו' וכדאיתא בשמות רבה פ"מ אמר רבי אחא כשבא הקדוש ברוך הוא לומר תורה לישראל אמרה ארבעה פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנא' אז ראה ויספרה הכינה וגם תקרה ואח"כ ויאמר לאדם. הרי שהתורה שניתנה לישראל מלובנת [פי' צרופה וברורה] בדבריה:

וצדיק יסוד עולם כי הצדיקים המה היסודות שבהם העולם עומד. שע"י מעשיהם הטובים העולם נברא ומתקיים:

הבו לה' משפחות עמים כו' פי' מי שמשפחתו מיוחסת בעמו שזרעו מיוחס אחריו. אז יתנו כבוד ועוז. ואפשר שצ"ל ואו' (תהילים כ״ט:א׳) הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז. ופי' אתם המיוחסים בני אברהם יצחק ויעקב הבו לה'. וחוזר ומפרש מהו. ואמר הבו לה' כבוד ועוז. ר"ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה':

כמד"ת תדשא הארץ דשא עיין רש"י בחומש:

זה בית עולמים עתה דורש כל הכתוב על ענין אחר. וזהו בית עולמים. שהוא העיקר המעמיד לעולם שבאמצעותו היתה השראת השכינה. והיא היתה מזבה ומעצי לבנון ומכסף. והכל היו מכוונים לענינים גדולים ורמים:

מן מיניה מעצמם היו גדלים ופרים ורבים כדאי' בתנחומא ס' תרומה שכל העצים והארזים שהיו שם היו עושים פירות וכדאי' לעיל פי"א סי' ט':

מן מיניה. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי כפשוטא על שלמה המלך:

מעצי הלבנון כמה כו' כצ"ל. וכן הוא בשה"ש רבה:

ממורט מזוקק מכל סיג:

היה נטוח פי' מחופה ע"י טיחה וסיכה כמו שעוה כדמפרש:

זהב טוב כמשמעו שפירושו חשוב. ואע"ג דזהב סגור ומזוקק חשוב טפי כאמור בסמוך. מ"מ קרי ליה טוב לגבי שאר מיני זהב. ואסגור ומזוקק דחשיבי טפי לא חש קרא דלא שכיחי:

טובוי דהוא בביתא כו' טובוי דהוא בלוייתיה פרש"י בב"ר פ' ט"ז טובתו הוא בבית. שיכול לקנות בו מה שירצה. וטובתו בלכתו בדרך היא לוויתו שלו. שבקל יכול למוכרו ולהסתפק מדמיו. ובמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב:

ואינו חסר כלום ולכן נקרא טהור שהוא מנוקה מסיגים:

אלא על ככר אחת לעשות ממנו המנורה:

והתני כו' פי' מי מחסר כולי האי בכל פעם ופעם כככר אחד:

על של מדבר פי' על של משה שעשה במדבר:

גורדייני ובמנחות דף כ"ט גרס קורדייקני. ופרש"י שם מטבע. והמוסף כתב שנקרא המטבע גורדייני על שם הקיסר גורדיין:

מן קדמוי הוות חסרה סגין כו' ר"ל קודם שעמד הזהב על טהרתו חסר הרבה שהיה בו סיגים הרבה. אבל אחר שנצרף עד שעמד על טהרתו לא היתה נחסרת אלא מעט באותן שמונים פעמים:

כחוט דרש שחוט לשון חוטין. ודרש נמי שחוט לשון משיכה כד"א חץ שחוט וגו':

דקלטיינוס המוזכר בב"ר פ' ס"ג:

לית לה מיניה פי' אין לה ממנו ולא כלום:

שהיה סוגר בעד כל הזהבים שבשעה שנפתח כל החנויות נסגרות. שאין מכר לזהב אחר מפניו:

כתיב (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים וכי כסף היה כצ"ל מביא זה לראיה דנקרא סגור לסבה הנזכר שהיה מכסיף ומבייש שאר הזהבים שהם גרועים לפניו. ועי' ביפ"ת בש"ר שם:

וכל הכלים היו נעשים ממנו הסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור כצ"ל שכן כתיב מלכים א' ז'. אבל היעים והמזלגות היו של נחשת מרוק כדכתיב בד"ה ב' ד':

זה פותה שתחת הציר שהוא כמין כוס קטן מונח תחת הציר כדי שתסוב בו הדלת בקלות ובמהירות:

דומה לגפרית הזה שמוצתת באש פי' כשהוא מוצת באש מראיתו זך ובהיר מאד. ומופז לשון חוזק וקשה:

לשם מקומו נקרא זהב מאופז ממקום אופז והאלף נבלעת:

י"א שעושה פירות שכשבנה שלמה ביהמ"ק צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאלו שבשדה עושין פירות אלו שבבהמ"ק עושין פירות.

א"ר חנינא כצ"ל (א"א) וכ"ה בשהש"ר. וטעם הדבר שעשה ה' ביה"מ דוגמא ודפוס כל העולם כדי שעל ידי עבודת ה' הנעשית בו יתעורר כח כל הנמצא בדוגמתו להצליח כהוגן. וזה ענין הפירות. ולכן כשהכניס בו מנשה עכו"ם יבשו הפירות. שכשנפסד סגולת ביהמ"ק. נאבד השפע מכל העולם (יפ"מ):

ולפי שארגמן כו' ולכן לא כתב רק מרכבו ארגמן:

אלא חשיב חזיר כו' ר"ל שפרט אותו מפני שהוא משוקץ מכל מפני מאכלו המאוס. וכן העכבר משוקץ מכל מיני שרצים. ולכן פרט אותם. ומביא ממנו דוגמא לפרש כאן ארגמן ג"כ שלכן פרטו לפי שהוא חשוב שבכלן:

פרוים צ"ל פריום פי' הינומא הנזכר במשנה דפ"ב דכתובות (א"א) או פירושו אהל וכילה (מת"כ). או פי' בלשון יוני מין כסא ועגלה לשאת בה אדם (מוסף):

ועשה כן התורה כולה שלום שנאמר כצ"ל (א"א):

שהיו עומדים לפנים כצ"ל וכ"ה בשהש"ר פסוק טורי זהב ופסוק עמודיו עשה כסף ע"ש. ור"ל לפנים בארון. שהיו של כסף כמין עמודי ספר תורה. והוא סימן להעמדת ישראל:

כמין איסטוא תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא:

זה הכפורת שהוא דומה לארגמן פי' שזהבה דומה לארגמן. כ"ה בשהש"ר:

כתיב ונועדתי לך שם וגו' הכוונה למה שאמר לקמן סי' זו ללמדך שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה:

שבתו קטנה היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא כצ"ל וכ"ה בשהש"ר:

סימנים סימני נערות:

פאפליון בלשון רומיי אהל:

התחרות המריבה:

וכתיב וסכות על הארון את הפרוכת הכוונה למה דאמר בסוכה ז' ע"ב פרוכת מחיצה וקא קרייה רחמנא סככה. וקאמרי רבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסיכוך. ופרש"י ליכוף בה למעלה פורתא כעין גג יעשה מקצתה. הרי שהפרוכת היה רוכב על הארון לכסותו:

למערה כו' והעולם לא חסר כי אף שאנו מייחסין מקום להשראת השכינה אין הכוונה שהיא במקום הזו ואינה במקום אחר רק שמשם ההתגלות יותר נראית לבני אדם. וההבדל רק מצדנו:

מה שאחורי הכפורת כו' דייק מדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת. הרי שהדיבור לא היה כי אם מעל הכפרת. וכתיב ונועדתי לך שם. הרי שהיעידה היתה בכל האהל ואפי' במה שאחורי הכפורת:

על חרוב אחר כו' בשהש"ר גרס מתוך חרוב אחד כו' וחרוב הוא אילן של חרובין:

כך היית שואלני כמו שאתה שואלני עכשיו כשנראה לו בסנה. ולכן איני צריך להשיבך. מ"מ עכשיו ששאלתני להוציאך חלק בלי טעם אי אפשר:

כדאמרי' למעלה פרשה נ"א:

זו ברכת כהנים שבאמצעית הברכות שורה השכינה ומסתלק כל רע:

ולא היו אלא קדושים צ"ל ולא היו אלא קידושין כמה דכתיב כו'. וכן הוא בתנחומא ס' זו. משום שבמשל אומר למלך שקידש את בתו כו' כשבא המלך להשיא את בתו כו' לכן קאמר בנמשל שבהר סיני לא היו אלא קידושין כמה שכתוב לך אל העם וקדשתם שהוא לשון קידושין. אבל במשכן נישואין היו שנאמר ביום כלות משה כלת כתיב ביומא דעלת כלה לגנונא פי' לחופה כדאי' לקמן סי' י':

לא עשה כביכול לא נשאר במחשבה זו (מת"כ):

פסקה ה

דימוסיאות פי' מים חמין היוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא (ערוך):

פסקה ו

תנאים עשה הקב"ה כו' שויהי פירושו ויהי הדבר אשר התנה עם ישראל:

וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם מסיים בפסיקתא באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים לפיכך הו"א ויהי מה שאמר ד"א רב אמר כו':

דבר חדוש הוא כלו' הויה חדשה מה שלא היה מעולם ככה:

רבי שמעון ב"י אומר כו' דעתו שקודם חטא אדם הראשון היה ככה רק שנתקלקל מחטאו. ועל ידי הקמת המשכן נתקן כאשר מתחלה:

וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם וכדאי' בב"ר פ' י"ט וישמעו את קול ה' אלהים מהלך אכ"כ אלא מתהלך מקפץ ועולה ע"ש:

פסקה ז

רוטננית בערוך הביא הנוסחא רוטגנית בלשון יוני הומיה מקללת ועולבת ובפסיקתא הנוסחא רוננת. והוא מלשון רינון האמור בש"ס על דבר לעז של גנאי:

עשי ליך פורפירא כ"ה בתנחומא וכוונתו היה כדי שיהיה לה עסק. שהביטול מביא לידי שיעמום. פורפירא כתב המוסיף בלשון יוני ורומי בגד תכלת:

וכן אתם המתם את עם ה' הביא זה הפסוק לראיה שהיו מרננים תמיד:

וכן כתיב שבר ה' מטה רשעים כו' בנביאות בבל כתיב ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו' דמלך בבל הוא הנמשל ממנו והמשל הוא הבכורים שכמו ששבר ה' הבכורים והגדולה והכבוד שהיה להם לוקח מהם. כן שבר ה' מטה נבוכדנצר ונטל ממנו הממשלה והגדולה שהיה בידו. ועי' הרש"א בחד"א פ' חולין דף קל"ט:

לפי שהקריבו לפני העגל עי' מ"ש לעיל פ' ג':

פסלן הקדוש ברוך הוא במקדש שני שנא' והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם. ואע"ג דהתם מיירי על מקדש דלעתיד. מ"מ ילפינן דה"ה בבית שני:

שחק עליהם הקב"ה הדבר קשה לאומרו ונראה שזה בבחינות מתחלפות יש כתות עליונות שהמה העקרים והנעלים. ויש כתות שהאדם העיקר בתוכה וכמו שהאריכו החכמים בספריהם. אשה"נ ועיין זוהר תרומה דף ק"מ ע"ב:

מתקיים משגיח ועומד להם בכל צרכם:

פסקה ח

מצויינים לו במילה וה"ק שראו הכבוש מפני שהם מצויינים במילה:

ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים משמע דעד דלא מל הוי נפיל על אנפוי ומליל עמיה בתר דמל קאים בקיומיה ולא דחיל זוהר ס"ס לך לך. וכן פרש"י בחומש והא דלא כתיב הנפילה עד השתא ללמד על ההפרש שקודם שנימול ולאחר שנימול. שהרי אחר שנימול כתיב ואברהם עודנו עומד לפני ה':

וכן בבלעם אומר ע' מ"ש בתנחומא ס' נח סי' ה':

נופל וגלוי עינים ופרש"י בחומש לפי שלא היה בלעם מהול לא היה בו כח לעמוד ולדבר עם הקב"ה מעומד לפיכך נפל:

והיה כהן פי' האוהב של החנוני. והיה לו טומאה בתוך ביתו של החנוני והיה מבקש החנוני להביאו להאוהב לתוך ביתו. אמר לו הכהן הוא האוהב אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך. וכשידע החנוני שאין שם טומאה הלך והביא הכהן אל ביתו. ותיבות של אוהבו מיותר. והמשיל את אברהם לחנוני שהיה מכניס אורחים. וא"ת הקב"ה כביכול לכהן:

וכל מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונם נבראו שנא' כצ"ל (א"א):

כבני עשרים שנה נבראו כלו' שלא נבראו כתינוק אלא על מליאתן בצביונם ותוקפם שהיו כבן כ' שנה. וכן כבר נשלמו בדעתם וחכמתם כאילו כבר היו בני עשרים. והילכך נענשו בני יומן:

השלים מעשיו כלו' עשה שלום בין ההפכים:

כמראה הבזק ואמרו בחגיגה דף י"ג כאור היוצא כו':

והרקיע שעל ראשי החיות של שלג:

המשל זה מיכאל כו' וכן אי' בתנחומא סדר ויגש. אבל בב"ר פ' י"ב אי' המשל זה גבריאל ופחד זה מיכאל. ובאדר"נ פ"ב אי' כקול מים רבים זה גבריאל המלאך. ובתרגום אי' איוב כ"ה על פסוק המשל ופחד עמו מיכאל מימינא והוא דאשא וגבריאל משמאלא והוא דמיא. ובדברים רבה פ"ה אי' הנוסחא הישנה מיכאל כולו אש וגבריאל כולו שלג. וכתב המת"כ והנזה"ק שנוסחא דידן עיקר כי כן מבואר גם בזוהר בכמה מקומות דמיכאל מצד החסד וגבריאל מצד הדין והפחד. ועיין מת"כ בב"ר פי"ב ובדברים רבה פ"ה. ועיין במס' פסחים פ' ע"פ ובתנחומא סדר תצוה:

עמו מושלמים כו' כצ"ל:

ואית ביה חמש אפין פי' שיש בקרא חמש תוארים. דהיינו תרשיש וברק לפיד אש ונחשת קלל וקול המון היינו מים. שמשמע ליה דקול דבריו כקול המון פירושו המון ים או המון מים רבים. שיש בו בהמלאך חלק מים רבים. הרי שמקצתו אש ומקצתו מים (יפ"מ). או אפשר שדייק מדכתיב תרשיש ודרשו חז"ל בפ' ג"ה תרי אלפי אמה בים התרשיש (מת"כ):

והרקיע של מים והא דאמר לעיל סי' זה שהרקיע של שלג. התם ברקיע שעל ראשי החיות שהוא רקיע א'. ומדרש זה ס"ל כמ"ד בב"ר פ"ד שהרקיע אינו אלא של מים:

מעולם לא ראתה חמה פגימתה כו' מפני דרכי שלום דחלשה דעתה דלבנה אם תראה החמה פגימתה:

תוכן העניינים

עץ יוסף על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה