אור ברסלב

עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרק יא

פרק י

פסקה א

כה תברכו כו' הה"ד אל תקנא כו' דריש דנסמכה פ' ברכת כהנים לפרשת הנזיר לרמז שנזיר זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים כדמסיים. ומביא מפ' אל תקנא כדדריש ליה בסי' ב'. ואגב דריש ליה לקרא כדרך המדרש:

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופרש"י עוד עתיד להיות עת כזאת אשר תגלה חבתן לעין כל. שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת והם ישאלו להם מה פעל אל:

ונוה צדיקים יברך אלו ישראל וה"ק קרא מארת ה' בבית רשע שלרשע העוה"ז אצלו כבית שהיא בקביעות. אבל להצדיקים הוא נוה. שנוה היא מקום דירה לפי שעה. ואומר שלרשע יהיה מארת ה' אפי' בביתו שכאן הוא הקביעות שלו יהיה גם כן מארת ה' ומכל שכן בעולם הבא. ונוה צדיקים יברך פי'. ולהצדיקים אפי' הנוה שלהם שהעולם הזה אצלם כנוה לפי שעה יברך וכ"ש בעולם הבא (הגר"א):

הוא יליץ על ידי אחרים שעתיד הקדוש ברוך הוא למדוד להם כמדתם שכשם שיתלוצצו מאחרים כן אחרים יתלוצצו מהם:

לעולם ייירשו ארץ ארץ החיים וחיי עוה"ב:

שהמים המרים המאררים בודקין אותו כו' כדאי' לעיל פ"ט סי' י"ח:

נכנס יין יצא סוד כו' היינו דאמרינן בפרק הדר המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת שבעים זקנים שהסוד מתגבר על ידי היין ואין כח ביין להוציא:

הכבד ושב בביתך ר"ל שיהואש מלך ישראל שלח אל אמציהו מלך יהודה הכבד ושב בביתך ר"ל כבודך יהיה כשתשב בביתך כי תשיגך קלון מזאת המלחמה ותאבד כבודך ושם גבורה אשר עתה אתה בה:

פסקה ב

דומה דודי לצבי כו' לפי שרוצה לדרוש קרא בענין ברכת כהנים מביא ליה כאן:

אין את אתא כו' פי' אם אתה תבא אלינו אין זה חדשות שכן דרכך מעולם להיות דומה לצבי ולהגלות לנו תחלה וכמו שמפרש (מת"כ):

לאורזילא דאיילתא עופר האילים תרגום אורזילא דאיילא ופי' איל בחור:

אחר כתלנו זה מדבר סיני בשהש"ר גרס אחר כתלנו של סיני הה"ד כי ביום השלישי ירד ה'. והכוונה כמו שמי שהוא עומד אחר הכותל והוא קרוב שיבא לבית. כן היה הקב"ה מוכן וקרוב לבא אליהם ליתן להם הדברות:

משגיח מן החלונות וירד ה' כו' הכוונה על מה שאמרו בשהש"ר פ"א ששתים מפי הגבורה שמענו היינו אנכי ולא יהיה לך. אבל שאר הדברות שמעו מפי משה. ומה שנא' דבר אתה עמנו וגו' היה תיכף אחר ב' דברות אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה וז"ש כאן משגיח מן החלונות שדיבר הקב"ה בעצמו עמנו ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' והיינו ע"י משה. המדרש בעצמו מפרש הדברים ענה דודי ואמר לי אנכי ה' אלהיך. פי' שאמר לי בעצמי. זהו הפירוש משגיח מן החלונות ר"ל בפרהסיא כאדם המדבר עם חבירו מתוך החלון. ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' פי' ששאר הדברות לא נאמרו לי ע"י הקב"ה בעצמו רק ע"י משה. והוא בדמיון כמציץ מן החרך (י"מ):

ג' חדשים וכן הוא בשהש"ר. אבל בש"ר פ"ה אי' ששה חדשים. והרבינו בחיי בסוף סדר שמות והרמב"ן בפ' וארא הביאו שני הגירסות:

הה"ד ויפגעו כו' כתב הא"א בשהש"ר צל"ע איך יליף. ולי נראה שאינו מביא ראיה על כמה נכסה מהם. אלא מביא ראיה שהיה נכסה מהם כדכתיב ויפגעו משמע שעד עכשיו לא מצאום שמשה היה נכסה מהם ואהרן היה במצרים ולא עם ישראל:

אף גואל האחרון כו' וחוזר ונכסה מהם הרבינו בחיי נתן טעם כדי להטעות לגוג וחיילותיו:

א"ד למדבר יהודה כו' בשהש"ר פ"ב סי' כ"ב אי' מ"ד למדבר יהודה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ומ"ד למדבר סיחון ועוג מדכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. וברות רבה פ"ה אי' איפכא שמ"ד למדבר יהודה מדכתיב הנה אנכי מפתיה וגו'. ומ"ד למדבר סיחון ועוג מדכתיב עוד אושיבך באהלים כימי מועד וכתיב מועד צאתך ממצרים. כלו' דהיינו מדבר סיחון ועוג שהיו שם ישראל כשיצאו ממצרים. ולפי זה נראה שחסר כאן. וזה מה דאמר לקמן בסי' זה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד ואומר מועד צאתך ממצרים שייך לכאן לראיה לחד מ"ד. וראי' למ"ד שני חסר כאן:

רתמים שם אילן כמו (מ"א י"ט) תחת רותם:

ועלי מלוחים מלוח שם עשב מר. ועי' ברש"י איוב. ובקדושין דף ס"ו:

הורגין אותו עיין רות רבה פ' ויצבט לה קלי:

ואומר מועד ויליף מועד מועד בג"ש. ועיין מ"ש לעיל:

שאינו חרב לעולם בשהש"ר אי' שנשבע הקב"ה שאינו חרב לעולם:

כשם שיש הפרש בין חלון לחרך חרך הוא ביקוע בכותל. וחלון הוא החלל הפתוח בשלימות. וכן הצצה היא קטנה מהשגחה. וכן זכות האמהות קטנה מזכות האבות הן בכמות ההשגחה והן באיכותה:

מה אמר כו' כי כולם כעדי תלבשי וז"ש כאן קומי לך רעיתי יפתי המקושטת בעדי עדים ביופי ככלה. ותקשרים ככלה כלו' אל תדמי שככה תהיה בהסתר פנים עד עולם. כי אם תקשרים אלי ככלה מדובקת בלי פירוד ובלי הסתרה מאומה:

מדלג ומקפץ מכנסת זו כו' בשביל לברך את ישראל כלו' מקבץ כל הזכיות והמעשים טובים ולמוד התורה שבכל בית הכנסת כדי לברכם בזכות זה. משום שהבתי כנסיות ובתי מדרשות חביב להקב"ה מאד. כי אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד:

כה יהיה וילפינן כה כה לגז"ש:

ישב כתיב כו' פי' שאילו היה בוי"ו שהוא פועל בינוני היה מתפרש שגם כשנראה לו ה' היה יושב. אבל מדכתיב בלא וי"ו שהוא פעל עבר משמע שישב קודם שנראה לו ה' וכשנראה לו רצה לקום וא"ל הקב"ה שב:

אתה סימן לבניך דכל מה שאירע לאבות סי' לבנים:

בעדת אל ואף על גב דסיפא בדיינים. רישא בבתי כנסיות מיירי. כדאמרינן בפ"ק דברכות מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנא' אלהים נצב בעדת אל. ופי' רש"י בבית מועדו:

איטומים פי' מוכן ומזומן (ערוך) וזהו בעמידה. תרגום להיות עתידים דיהוון איטימום עבידין:

והיה טרם יקראו כו' שפי' שהקב"ה מוכן לענות אותם:

פורשים את כפיהם לכבוד השכינה:

כה תברכו הה"ד ואעשך לגוי גדול שמלת כה משמע שמראה על איזה דבר. לכן מפרש שמראה על ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואמר לו והיה ברכה כדמסיק. ולכן מביא פסוק זה:

ג' גדולות וד' ברכות שהשלש גדולות רמז לג' אבות שהגדולה נשואה באיש. ובברכות רמז לד' אמהות שהברכה לרגל הנשים כדיליף בפרק הזהב מולאברם הטיב בעבורה (יפ"ת):

והלא גדולות אינו אלא שתים היינו ואעשך לגוי גדול. ואגדלה שמך. אבל הברכות יש ד' ואברכך והיה ברכה ואברכה ונברכו. ומתרץ שתיבת ואעשך גם הוא לשון גדולה כדכתיב אשר עשה את משה שפירו' אשר הגדיל. ואף שואעשך מוסב על גוי גדול. מ"מ ואעשך לבד הוא סי' ברכה שעשה אותו גדול מאד במעלתו עד שעי"ז יזכה שיצא ממנו גוי גדול בכמות ובאיכות:

והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתי ואע"ג שגם ברכת מגן אברהם הוא ברכת ה'. מ"מ עיקרו לא נאמר אלא לכבודו של אברהם שה' מגינו כענין שנא' ואתה ה' מגן בעדי. אבל ברכת מחיה מתים הוא שבח מיוחד לה' לבד (נזה"ק):

והיה בריכה מלשון בריכת מים:

מקרב רחוקים והיינו הנפש אשר עשו בחרן:

אלא ואעשך ואעשך לשון בריה כד"א ויעש אלהים:

משאברא אותך בריה חדשה כי בטבעו היה בלתי מוכן להולדה ונברא בריה חדשה. היינו מה שהוציאו ממזלו הראשון. גם בברית המילה נשתנה לעילוי (מת"כ). וזהו ואעשך בריה חדשה שתהיה מוכן להוליד גוי גדול:

מנח לא העמדת ע' אומות ומאי רבותיה דלך לך דמשמע אעשה לך מילתא יתירתא דלא הוי לאחר (יפ"ת):

א"ל אותו אומה כו' דמ"ש ואעשך לגוי גדול היינו גדול במעלת החשיבות והוא גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (נזה"ק). ואפשר שבאמת לא עבר הויכוח הזה בפועל בין אברהם להקב"ה. אלא שנשמר הקב"ה בדבריו ממה שהיה אברהם יכול להקשות לו (האב"א):

אימתי עשה כו' כי הגדולה באיכות המעלה הוא רק מפני קבלתם התורה וביאתם למשכן הנבואה. וגם על זה היתה כוונת משה בתארם גוי גדול:

דבר אחר כו' שאתן לבניך כו' שהבטיחם שיתן להם התורה ועי"ז יבואו למעלה רמה. כי התורה הטיבה לבם:

ממעטת פריה ורביה שאין דרך ארץ לשמש מטתו בדרך (רש"י):

היציאה הממון שעיקרו עומד ליציאה:

את השם שאין אדם יכול לעסוק במצות בדרך כאדם שיושב בשלוה בביתו (רש"י):

אמרי אינשי במתלא כו' אומרים האנשים במשל מבית לבית פי' העוקר דירתו אפי' רק מבית לבית אי אפשר שלא יאבד חלוק או דבר אחר. מאתר לאתר נפש פי' ממקום למקום מאבד נפש כלו' מטורח הדרך נחלש הגוף ונאבד הדרו:

ברם את כו' פי' אבל באמת אתה לא יחסר לך כלום. וזהו דכתיב והיה ברכה שיעמדו לך בברכתו (נזה"ק):

לברך את בריותי הצדיקים:

למאן דהני לך כו' למי שראוי והגון בעיניך לברכהו ברכהו:

של סם המות כרוכים זה בזה אמר האריס אם משקה אני אילן של סם חיים זה של סם המות שותה עמו. ואם אני משקה זה של סם המות היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אני אעבוד ואשלים כצ"ל. ועי' בב"ר פ' ס"א ושם נתבאר:

לכך נא' כה תברכו ר"ל כה כמו שאמרתי לאברהם והיה ברכה. תברכו את בני ישראל:

פסקה ג

כה תברכו הה"ד הנה מטתו בעי לפרש מעלת ברכת כהנים שהם עומדים כנגד כל הפורענות. ומביא סמוכים לזה מפסוק הנה מטתו שמפרש ליה בברכת כהנים כדלקמן:

שהיה מתיירא כו' לאחר שחזר למלכותו. שכבר נכשל בחטא ונטרד ע"י אשמדאי:

נותנין לו אאימה ויראה שכל הבריות מתפחדים ממנו:

נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים:

אימירון פי' בייתי בלשון יון בלעז דומישטיק"ו (ערוך) כלו' רגיל ושכיח בלא בהלה ופחד:

אגריון פי' יערי ובהיל. ור"ל כמי ששומע קול חיות היער שמתפחד ובהיל:

ז' מחיצות הוא כנגד ז' גלגלים ונגד ז' ימי הבנין הידועים לבעלי אמת:

כוססות מעורבבים וגוששות מלשון כסכוסי קרמי (מת"כ). ובשה"ש רבה גרס טיכסות והרב מוה' אברהם בהגר"א גרס נוססות זו בזו ומפרש שהוא מלשון (ישעיה כ"ט) ורוח ה' נוססה בו. פי' מתרחבת שהשבע מחיצות של אש היו מתרחבות ומתפשטות זו בזו סביבי ישראל מרוח מצויה ולא היו מתייראין עכ"ל. וכלו' שהשיגו עניינים ולא היו מתפחדים. כי נטהרו בהשגתם לדעת כל דבר על בוריו:

הסרסור הוא האמצעי בין המוכר ובין הקונה. כך היה משה אמצעי בין הקב"ה לישראל. וקאמר שאף הוא הרגיש כמאמרם בברכות כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם עתה לך רד:

מן שעה לשעה כלו' בכל עת שחטאו נתמעט גם מעלת משה:

מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא כו' ר"ל מדלא כתיב מלאכי צבאות ידודון. משמע מלכן של מלאכים. ואיזה זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של צבאות של מעלן:

בגולירין פי' חלשין. אף וחמה שני מלאכי חבלה הם. וכן פרש"י בסוף נזיר. וממדרש אסתר למדתי שהוא אדם הדיוט המוליך רסן הסוס בידו כשאדם חשוב רוכב עליו (א"א):

לכד משמע בכח הדין ומצד זכות:

נצח פי' יחייב לאחרים לאפוקי שלא נפרש שפעל רשע:

שהיה עניו כצ"ל (א"א) וכ"ה בפסיקתא פ' ט"ו סי' ג' ובאג"ש פ"ט. כמ"ש אם קטן אתה בעיניך. וכשחרפו אותו ויהי כמחריש ונחבא אל הכלים ולא רצה למלוך:

ואוכל חולין בטהרה אי' בשוח"ט מזמור ז' וירם הטבח את השוק והעליה כו' רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה:

ומבזבז את ממונו היינו דכתיב (שמואל א ט״ו:ד׳) ויפקדם בטלאים שאסור למנות את ישראל והטלאים היו משלו כדאיתא ביומא דף כ"ב:

וששקל כבוד עבדו כו' שנא' (שמואל א ט׳:ה׳) פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. הרי ששקל כבוד עבדו כיוצא בו. ועיין בילקוט שמואל:

שהיה בן תורה כצ"ל ועי' בפסיקתא:

יגע ורפה ידים אחיתופל אמר כן על דוד:

היה רודה בשדים ובשידות שהיה מושל כו' כצ"ל:

ומשוררות נקבות עיין מ"ש בקה"ר פ"ב סי' י':

פרוזבוטא במד' קהלת משמע מרחצאות:

שדה ושדתין פרש"י בפ' מי שאחזו שד זכר ושידה נקבה:

דהוו אזיין בהון פי' שדים היו מחממים אותו. והמעריך כתב שפירושו שהשדים היו לשלמה ככלי זיין להגן עליו:

כיון שבנה בית המקדש כו' בחזית ובקהל"ר ל"ג ליה:

מטתו מטותיו מטתו קרינן מטותיו לשון מטות אבותם:

ששים רבוא שיצאו ממצרים והם היו השומרים האמתיים. כי מספר הזה מסוגל לשישרה עליהם השכינה. כמ"ש אילו היו ישראל חסרים אחד מס"ר לא היו יכולים לקבל את התורה. וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם:

להביא טף ונשים וקורא להם מגבורי ישראל כלו' מקצת גבורה שלא הגיעו לכלל גבורה בשלימות. שכן שמושה של מ' לפעמים כמו מראשית ולא כל ראשית:

ממי למדו וכו' פירושו שהיו מלומדי מלחמה אלהית בחוזק הבטחון והדביקות בה'. וכמו שמתואר כביכול באיש מלחמה על פעולה נסית שעושה. כן הם מלומדי מלחמה שיעשה בם נסים למעלה מהטבע:

סינטימוס בלשון יוני כללו של דבר (מוסף):

ומל עצמו ר"ל הניח למול עצמו וכדמפרש. וזאת עמד להם למגן שלא חסו על עצמם ולא הרגישו בכאבם למען מלאות דבר ה' ומצותיו:

ר"ב כו' ס"ל שמסתמא לפי מעלתן היו עסוקים. מתחלה משה ואח"כ אהרן ואח"כ יהושע וי"א ס"ל שיהושע ע"כ היה מוהל מדכתיב שנית כו'. וא"כ הואיל ויהושע התחיל ע"כ מתוך ענוה שהיה במשה ובאהרן נתנו רשות ליהושע להתחיל. ומתוך שהיה משה עניו יותר מן אהרן ע"כ היה הוא אחרון (י"מ):

בסנהדראות שהם עיני העדה והן הן עיקר המגינים על ישראל:

ומאי נינהו פי' היכן הם נזכרים:

זה מופלא של ב"ד וקורא אותו סריס שמסרס את ההלכה פי' בפלפולו מכריע וחותך פסק ההלכה. ואשר הוא פקיד על אנשי המלחמה פי' שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה (יפ"ת):

הרי אחד עשר איש והששים איש מעם הארץ הרי ע"א סנהדרין:

שני סופרי הדיינין שיושבין לפניהם:

זה שליח ב"ד ואותן שני סופרים והשליח ב"ד לא קחשיב להו במנין כיון שאינן נצרכים לגופא דדינא:

קורא להם כלומר ממתנת עליהם כאילו צווחת ואומרת מה דינו. אבל בחזית פ"ג גרס קוהה להם כלו' שתהא הלכה ברורה ומוכנת להם בפיהם שלא יצטרכו להיות קוהה ושוהה בה. וכן בספר ישן גרס שאין דבר הלכה ספקה להם:

על הדין כו' דיני נדתה וכתמה. וכן הוא בחזית:

כאילו יצאה מירכך פי' כאילו היא בתך שאין יצרך מהרהר עליה. והא"א גרס כאילו יצאה חרב מירכך:

אלו כ"ד משמרות כהונה ואע"ג שהיו ג"כ כ"ד משמרות של ישראל. אותן היו נשארים בערי ישראל. ומשמרות כהונה ולויה לבד היו עולים לירושלים. ושל ישראל היו מתפללים בעריהם על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ועיין כל זה בפרק בתרא דתענית:

ושתים עשרה מחלקות כל מחלוקת היתה באה בתחלת החדש ויוצאת בסוף החדש ונכנסת אחרת תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה. וכן בכל שנה ושנה. ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות צרכי המלך. וכדאי' בד"ה א' כ"ז. והמת"כ במחילת כבודו לא ירד לזה:

מומין של בכורות וקדשים איזהו מום ואיזה אין מום. היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דאילו ליטול שכר מכל בהמה מבפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו:

מגיהי ספר העזרה פי' המגיהים הספר שבעזרה. והמת"כ פי' ספר היה מונח בעזרה שמתוכו היו מגיהים כל ספרי תורות:

דייני גזילות עיין כתובות דף ק"ה ובירוש' שקלים פ' התרומה:

האורגות את הפרוכת שבין היכל לקדשי הקדשים (קה"ע). ועי' בחזית פ"ג סי' י"ב:

בנותרות וזהו מפחד בלילות שהיו מתפחדים פן יעבור הלילה ויהיה נותר (מת"כ):

בברכת כהנים שהם היו המסבבים להשפיע ברכה בעולם באמצעות בית המקדש שמרבה ברכה לעולם כמטה שמפרין ומרבין בה. והששים אותיות של ברכת כהנים המה ענינים מסוגלים לקבל הברכה האלהית. וכמ"ש כה תברכו כדלהלן והם מגינים מול כל רע או חלום רע המעותד לבא ח"ו (אשה"נ):

כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה כדאי' בתנחומא ס' תרומה ס' י"א אמר ר' לוי כשהכניס שלמה את הארון לביהמ"ק הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנא' שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו. והיו הולכין ועושין פירות. ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה כו':

שנ' ויאריכו הבדים וזהו ג"כ כוונת המדרש בשה"ש פ' הנך פה דודי עד שלא עמד ביהמ"ק היתה השכינה מתמצעת בין ב' בדי ארון. משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים ע"ש:

פסקה ד

לפי שכל מעשה הפרשה באהרן פי' לפי שמצוה זו נוהגת באהרן ולא בישראל להכי אמר דבר אל אהרן ואל בניו:

מה להלן בלשון הקודש דילפינן קול קול ממשה. כתיב בהר גריזים קול רם. וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מה להלן בלה"ק דהא בלה"ק ניתנה התורה אף קול רם דכתיב גבי הר גריזים בלה"ק (גמרא):

רבי יהודה אומר כו' כה עד שיאמרו כו' אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה (תוס'):

שכל מקום שנא' עניה כו' עניה ואמירה גבי לוים בהר גריזים דכתיב וענו ואמרו וילפינן קול קול ממשה כהנ"ל. כה כתיב גבי ברכת כהנים כה תברכו. ובסוטה ל"ג אי' כ"מ שנא' כה ככה עניה ואמירה אינו אלא בלשון הקודש. ומפרש הגמ' ככה דחליצה דכתיב שם ככה יעשה וגו':

ת"ל ואלה יעמדו גבי הר גריזים:

בנשיאות כפים שיגביהו את ידיהם:

ת"ל וישא אהרן את ידיו כו' פי' נאמר כאן כה תברכו ונא' להלן וישא אהרן וגו' ויברכם (גמרא):

ר' יונתן אומר אי מה להלן ר"ח כו' פירש"י דקשיא ליה אהך גז"ש דאיכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן צבור כדכתיב קחו שעיר עזים כו'. ור"ח הוי כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן. והוא היה יום שמיני למלואים כדתני' בסדר עולם:

ת"ל כי בו בחר ה' וגו' לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים ומקיש בניו לו כו'. ופי' משום דמפרך הגז"ש מייתי ליה בהיקישא שמקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש. וכתיב כל הימים ולא תיקשי תו ר"ח ועבודת צבור:

ואיתקיש ברכה לשירות כלו' ואע"ג דבהאי קרא לאו ברכה כתיב אלא שירות לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו. איתקיש ברכה לשירות כדאמרינן לעיל לשרתו ולברך בשמו (ועיין בתוס' שם):

בשם המפורש ככתבו (רש"י) להוריד הברכה ממקור העליון. וכל זה רק במקדש אבל לא בגבולין:

בכינוי בקריאתו באדני (תוס'):

זה מקרא מסורס בגמרא איתא הרי הוא אומר בכל מקום אשר וגו' בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה מסורס הוא כו'. ופרש"י בכל מקום ס"ד וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא. ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא ייחד מקום להזכרת השם. אלא מקרא זה מסורס הוא פי' מהופך הוא. בכל מקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובית עולמים ע"כ. ובית הבחירה כאן לאו דוקא בהמ"ק אלא המקום שבחר ה' אהל מועד שבמדבר ושילה:

או עורף מול פנים פי' או אפי' עורף כנגד פנים. וכ"ה בגמ'. ופרש"י שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים:

אמור להם מכאן שהחזן כו' פרש"י מקרא דלהם נפקא לן ששליח ציבור מזהיר אותן לברך:

אם שני כהנים הם פרש"י כשיש שם שני כהנים לברך. שליח ציבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהם שהיו הופכין לצד התיבה להתפלל יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו':

בברכת עבודה קודם שיסיים שליח ציבור רצה צריך לעלות על הדוכן (רש"י):

וירד מעשות החטאת אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר (רש"י):

א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולם עולים לדוכן. והא תניא בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן. לא קשיא הא דאישתייר ביה עשרה הא דלא אשתייר ביה עשרה. העם שאחורי כצ"ל. ועי' סוטה ל"ח. ופרש"י אישתייר ביה עשרה מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן. לא אשתייר עשרה לא חשיבי לברכה לחודייהו הילכך כולן עולין ומברכין לאחיהם שבשדות:

העם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה ומפרש בגמ' דווקא אם לא אניסי לעמוד אחורי הכהנים אלא שאין הברכה חשובה עליהם. הילכך אינם בכלל ברכה:

שלא נטל ידיו לפני עלותו לדוכן (רש"י):

במה הארכת ימים איזה זכות בידך עיקר שהארכת ימים (רש"י בע"י סוטה סי' ע"ט):

קפנדריא לקצר דרכו דרך ב"ה ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו. ופי' בברכות (דף ס"ב):

ולא פסעתי על ראשי עם קדש שהיו התלמידים יושבין בבית המדרש על גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהם יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב פסיעותיו על כרחו ונראה כמפסיע על ראשיהם ולפיכך צריך להקדים או ישב לו מבחוץ. ואפשר שהיה מחמיר על עצמו אף כשרבים צריכין לו:

ולא נשאתי כפי לדוכן שכהן היה:

כי עקר הכהן רגליו בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר:

ומחזיר פניו מן הציבור לצד התיבה עד שיגמור שליח ציבור המברך את עמו ישראל בשלום:

לכוף קשרי אצבעותיהם שפושטים אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם. קשרי אצבעותיהם החוליות שכופפין ופושטין בהם:

ואין הקורא ש"צ שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך. וכך צ"ל ואין הקורא רשאי לקרות כהנים. ותיבת ברכת מיותר. וכן בסוטה ל"ט ליתא תיבת ברכת:

אמן של ברכת הודאה:

מה הציבור אומרים שיראו מסבירים פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהם נוחות להם (רש"י):

ברכו ה' מלאכיו כו' ושלש מקראות הן כנגד ג' ברכות (רש"י):

רב ששת אמר בהזכרת השם כצ"ל. וכ"ה בגמ' ופי' כשהכהנים מזכירים את השם:

פסוק כנגד פסוק כשהכהנים אומרים פ' ראשון הם אומרים אחד מאלו ובשני אומרים את השני. ובשלישי את השלישי (רש"י):

ברוך ה' מציון אינו באותו מזמור. והיינו דקא פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב בההוא ענינא:

במנחתא דתעניתא שנושאים בו כפים. משא"כ בשאר מנחות משום שכרות (רש"י):

מקוה ישראל מושיעו בעת צרה כצ"ל:

אינו אלא טועה שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

אמר ר' אחא ב"ח תדע דבגבולין נמי מיבעי לממרינהו כצ"ל. וכן הוא בסוטה מ':

ואינו מסביר להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך (רש"י):

וכל כך למה שבמקדש אומר את שלשתן ברכה אחת:

שאין עונין אמן במקדש ואין כאן במה להפסיק (רש"י):

קומו וברכו את ה' כו' בספר נחמיה כתיב שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם. וכן למחיה מתים (רש"י):

על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ואותה תהלה מפרש בפ"ג דתעניות שהיא בשכמל"ו (תוס'):

כנגד כתפותיהם מפני שצריך נשיאות כפים:

על גבי ראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם לכן הם מגביהין ידיהם למעלה מראשיהם (רש"י):

מן הציץ מפני שהשם כתוב עליו:

אמור להם מלא פי' תיבת אמור מלא בוי"ו:

באנגריא בל"י ורומי אנגריא עבודה שנעשית באונס (מוסף):

פסקה ה

תוכן העניינים

עץ יוסף על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה