עץ יוסף על איכה רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה א · פסקה כב
שהלחם תדיר. שא"א לאדם בלעדו:
אינו אוכל. וע"כ אמר דמעתי היתה לחמי:
וכך. בספרים ישנים ל"ג ליה:
נותן בה קמח וכן הוא הגיר' בערוך. והר"ש ז"ל בפרק ד' דמס' כלאים. אבל בילקוט גרם חמת נותן בה מים וניתנה כו' [מ"כ]:
שטיח. היא דף או עור ששוטחין אותן לשכב עליו:
קופה של ד' אזנים. זהו כלי גולה שא"ל הקב"ה:
וכל אילין כו'. כל אלו הצרות לא נתתים אל לבי לצער עליהם. ואימת נכנסה בלבי באמור כו' שחילול שם שמים קשה עלי יותר: