עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן עב
מכתבך ע"י הר' משה מאלקסאנדראווקא קבלתי והנה דורש שם ב' שאלות. אחת בעגונא דאתתא ואחת בענין מילה. באיש ואשה שמתו אצלם ב' בנים אחרי המילה ר"ל. באופן שעדיין לא חייתה המכה נחלו ומתו. והילד הראשון ראו בו ירקות ודחו את הב"מ על ירח ימים עד כי סר מעליו הירקות. והילד השני עשו את הב"מ בזמנו אך גם הוא הי' ירוק לפי דברי האם והחי' כי כל בני' ובנותי' הם נולדים ירוקים (געל). ותינוק הזה שנולד עתה הי' ג"כ ירוק ודחו את הב"מ על ירח ימים. וכעת הוא כמו כל הילדים. אם למולו תיכף:
הנה התוס' בחולין (ד"ד ע"ב) ד"ה ישראל סברי דאפי' אם לא הביטו באותן שמתו אם נבלעו בהן דמן מיקרי מומר לערלות משום דמחויב למול ע"ש. ובפסקי תוס'. והביא דבריהם הט"ז ביו"ד סי' ב' סק"ו. והריטב"א חולין חולק שם על התוס' דזה מיקרי מקום יראה לכל אדם אפי' מקטנים לגדולים. וכן פסק הש"ך שם דכל דהוי משום יראה הוי ישראל כשר וזה כדעת הריטב"א. דע"כ דליכא גם חיוב למולו. [ועי' עוד לקמן מי']. אך בנ"ד לכאורה י"ל דגם הריטב"א מודה כאן דהב' הוי ודאי ירוק בעת מילתו לפי דברי האם. א"כ שוב אין מצטרף להחזיק את האשה להיות נקראת מתו בניה מחמת מילה דהא הב' שמת י"ל משום שלא נפל עדיין בו דמו וכמו שאמרו בגמ' שבת (ד' קל"ד) וחולין (מ"ז ע"ב). אך לכאורה י"ל להיפך דגם התוס' מודו בנ"ד. דע"כ לא קאמרו אלא היכא דלא ידעינן כלל אז תלינן דאותן הב' שמתו הם מחמת איזה סיבה. ומשום דאזלינן בתר רוב ולדות. וכאן לא יצאו גבי האשה כלל בניה מרוב ולדות דאותן וכו' י"ל משום שהיו אדומים, דגבי שאר ולדות אם יהיו כך ג"כ אינם חיים. וא"ל דנימא רוב ולדות אינם נולדים אדומים. וגם הראשונים לא היו אדומים. דז"א דמה שהם אדומים משום שהדם בין עור לבשר. אין זה אלא מקריים המתילדים. ובזה לא שייך רוב כמ"ש כענין זה בש"ע הרב בקו"א בסי' קפ"ז. ומשא"כ לענין מתו בניה מחמת מילה דזה תלוי בטבעי שרפו דמיו. וכמ"ש בגמ' יבמות. בזה אזלינן בתר רוב ולדות. אבל כאן הרי הראשון דחו את הב"מ שלו עד שכבר עבר הירקות ממנו ואעפ"כ מת מחמת מילה. ואף דבו לחוד אין בזה חזקה כלום שלא למול את הבא אחריו. אבל מ"מ י"ל דעכ"פ מגרע את הרוב ואין תולין את הב' שמת שהוא רק מחמת הסבה שלא נפל בו דמו דהא הראשון כבר נפל בו דמו ואף על פ"כ מת מחמת מילה. א"כ גם על הב' יש לחלק שלא מחמת הסבה לחוד מת אלא שכן טבע בניה הנולדים שהם חלשין, ועי' באו"ח סי' שכ"ט במה"ש ס"ק ב' שם נסתפק אם היכא דאיכא חזקה עם ס"ס או רובא אם הולכין בזה גם גבי פ"נ. ולפי"ז י"ל דגם כאן איכא רובא עם ס"ס. דהרי מה דאמרינן דבב' פעמים הוי חזקה גבי מילה אינו אלא מטעם ספק דאזלינן בזה לחומרא כרבי. וא"כ איכא ס"ס שמא הלכה כרשב"ג דבב' פעמים לא נתחזקה. ושמא גם לרבי לא נתחזקה. דהב' מת שלא נפל בו דמו. וגם רובא דולדות מסייע לזה:
אך הפמ"ג מסיק שם בפשיטות דאין מועיל חזקה עם ס"ס וה"ה אפשר גם רובא עם ס"ס. וא"כ אכתי יש לספק לדעת התוס' אולי כיון דאיכא כאן רעותא שהילד הראשון ודאי מת מחמת מילה שוב בזה אין מועיל מה שנימול הב' בעודו ירוק לתלות שרק מחמת זה הסיבה מת ולא מחמת כאב מילה ובחולין (ד' מ"ז) כתבו התוס' דר"נ סובר כרבי ע"ש. ובמהרש"א שם כתב משום דלא הוחזקה רק באדומים. והיינו משום דתלינן דגם הראשונים היו אדומים. אבל כאן דהראשון ודאי לא מת מחמת ירקות. י"ל דזה מגרע גם על הב' לספק שלא מחמת ירקות לחוד מת. אמנם בתשובת מהרי"מ מוארשא ביו"ד סי' ט"ז רצה להעמיס קצת בדברי התוס' דאפי' אם הב' ראו שלא הי' אדום כל שיש לספק בראשון שמא מת מחמת שהי' אדום מחויבין ג"כ למול את הג'. ובלא זה מיקרי מומר לערלות ע"ש. וא"כ כ"ש כאן שהשני ודאי היה ירוק בעת שנימול ולפי"ז י"ל דגם הריטב"א מודה וכמו שכתבתי לעיל. ועוד י"ל למ"ש בצ"צ החדש על הש"ע דגם אם עבר צריך להמתין אח"כ ז' ימים כמו בכל חולי. א"כ שוב גם הראשון אין ראי' ממנו דשמא הי' בתוך ז' והוי כמו לדעת התוס' בלא ראו בשניהם. אך אכתי י"ל דלמ"ש רש"י בשבת (ד' קל"ד) הטעם גבי ירוק דהוי תרתי לגרעותא חדא דאי מהיל לא נפיק מיני' דמיו והטפת דם ברית הוי מצוה ע"ש. הרי דגדר ירוק הוא כ"כ שאפי' אי מהלינן לא נפיק מיני' דם כלל. דהא משום הטפת דם ברית אין שיעור לדם. א"ו דאין בו דם כלל. ובכה"ג הוי מסוכן שלא נוצר בו דם. אבל כל שהי' יוצא דם בעת מילתו אכתי לא הגיע לשיעור ירקות שאמרו חז"ל דלא נפל בו דמא. ואם כן כאן אם הי' השני בגדר כל כ"כ עד שלא יצא דם כלל בעת מילתו. ודאי הי' נשמע הדבר והיו יודעין מזה גם האם והחיה [ומדלא אמרו כן ודאי שיצא דם בעת המילה]. וכל שיצא דם בעת מילתו יש לומר דאפילו הי' ירוק מכל מקום מיקרי נתחזקה בזה שמתו מחמת מילה. דהרי גם השני ראינו שנוצר בו דם גם בעת שמלו אותו:
ועוד דכיון דכל בניה נולדו ירוקים מוכח דהם מבטן אמם בטבעם חלושים. על כן לדעתי נכון להמשיך משך זמן עד שיראו שנתחזק כחו של התינוק והוא בריא כשאר תינוק. ואפשר לא פחות משני או שלשה חדשים, ועיין בנודע ביהודה תנינא סי' קס"ה. ועיין בצמח צדק החדש על שלחן ערוך לענין חולי רזון שהי' לאב. סליק: