אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן צו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן צו

סימן צה

שאלה. בדבר שאלתו אשר הזדמנה אצלו בגט מומר לעכו"ם אשר הניח אשתו עגונה בארץ ליטא תשעה שנים. והכירו אותו בקהלתו על הבאן ובקישו השיגו ממנו גט והביאו לפני כ"ת והגיד שם אשתו חיה מוסא. ומחמת מבטא הלשון אצלינו חשב כ"ת שהשם הוא בקמץ וכתב מעל' בא'. והמומר לעכו"ם הלך למרחקי' ועתה נתבונן שהשם בלימא הוא במלופיס. ובאה האשה למקומו והחזיקה עצמה בכאן ל' יום בשם מאסא בקמץ כאשר כתבו תקנה זו כמה אחרונים. והוסיף עוד כ"ת לצוות לכתוב גט מחדש כמו שהאריך בזה בתשו' פנ"י סי' פ"ד:

תשובה. הנה בתקנה זו שתתחזק ל' יום אחרי כתיבת הגט. אם נדון זה לשינוי השם ממש לענ"ד יש לעיין בזה הרבה. דהנה בש"ע סי' ק"כ כתב הרמ"א די"א דגם הסופר צריך להכיר שם האיש והאשה וכתבו הב"ח והח"מ לפרש משום דאם שינו שמם הוא נכתב שלא לשמה. והט"ז חולק בזה דכל שכותב לשם אשה זו הוי לשמה ע"ש וכ"כ הג"פ:

והנה לכאורה נראה דזה תלוי בפלוגתת הראשונים. דהנה באם לא כתב שמו ושמה דעת הרמב"ן דפסול מה"ת משום דלא הוי ספירת דברים ע"ש.ודעת י"א הביא בחי' הרמב"ן דהוא פסול מדרבנן. ועי' בג"פ סי' קכ"ח. ובלבוש סי' קכ"ט. וא"כ אם נאמר דמה"ת לא בעינן לכתוב בגט שמו ושמה. ה"נ וכ' לה לא קאי רק שיכתוב לשם גוף אשה זו תהי' מי כמ"ש הט"ז. דהרי שמה א"צ להזכיר כלל בגט. אבל אם נאמר דצריך מה"ת להזכיר שמם בגט משום ספירת דברים א"כ ממילא האי וכתב קאי גם על שמה. דאם כתב שם אשה אחרת הרי ודאי לאו ספירת דברים הוא שמגרשה. דכפי הספירת דברים הוא מגרש אשה אחרת:

אמנם הנה הג"פ כתב דדעת הרמב"ם דמה"ת א"צ להזכיר שמם בגט מדלא הזכיר הי' דברים המבטלין. ואה"נ הרי בשינו שמם כתב דאינו גט. וכל מקום שכתב הרמב"ם אינו גט הוא בטל מה"ת. וע"כ דהרמב"ם סובר דזה שכתב השם בשינוי הוי שלא לשמה ולא משום דלא הוי ספירת דברים הוא. דהרי הרמב"ם אין סובר בזה כהרמב"ן. אלא דזה עצמו חשוב שלא לשמה וכמ"ש הב"ח והח"מ וכ"כ התוי"ט בפ' הזורק דמ"ה לפרש בהכי דעת הרמב"ם ע"ש. וכן כתב הסה"ת בסי' קכ"ו דכל שנכתב בשינוי הרי נכתב שלא לשם בעלה כלל וכ"כ הרשב"א בחידושיו פ' השולח ע"ש. וע"כ לומר הטעם דאע"ג דשמות אין כתוב בתורה מ"מ כיון דהצריכה התורה לכתוב לשמה דהיינו לשם גוף אשה זו כיון שכתב שם אשה אחרת אין כונתו מועלת במה שכיוון לשם גוף אשה זו דמעשה מוציאה מידי מחשבה. וכאן במעשה כתב אשה אחרת והרי הוא נכתב שלא לשמה:

אמנם לדעת הט"ז נראה דע"כ לא כתבו הסה"ת והרשב"א דזה נכתב שלא לשם בעלה כלל היינו בשינוי שמו במכוון שידע ששמו ראובן וכ' שמעון דאז שפיר אף שעיקר וכתב לשמה היינו שמכוין לשם אשה זו תהי' מי שתהי'. וכן באיש. מ"מ הרי המעשה מוציאה כאן מידי מחשבתו וכונתו ובזה אפשר לומר דמיירי המשנה דשינו שמו וכו' דשינו היינו בכונה. וכמו הא דבראשונה הי' משנה שמו. אבל אם באמת סבר דשמו שמעון וכתב כך אף ששמו ראובן. מ"מ בזה אין המעשה סותרת כונתו שמכוין לשמו. דמה שכ' שמעון הוא משום דסב באמת ששמו כך. וזה אינו אלא טעות לא שינוי. ולכך ממילא לא שייך להצריך שידע הסופר שמם. דהרי הוא חושב שכך שמם כמו שאמר לו הבעל ואף אם הטעה אותו מ"מ מיקרי שפיר לשמה כיון שכיוון לשם אשתו של זה:

ויש לדמות זה להא דמנחות (דמ"ט) בשוחט כבשי עצרת לשם אילים וכסבור שהם אילים דפליגי ר"ח ורבה. ולרבה עלו לשם חובה. משום דעקירה בטעות לא הוי עקירה. וכ"פ הרמב"ם. הרי דהא דשחטן לשם אילים לא הוי עקירה משום זה דהוא חשב באמת שזה אילים. וה"נ אין זה חשוב עקירה וסתירה לכונתו לשמה במה שכותב שם אחר בגט דהרי הוא באמת סובר דאין כותב שם אחר משום דזה שמם:

מיהו מהא דמנחות י"ל דאין ראי'. דשם משום דהוי בטעות הוי כלא כיוון כלל וסתמן לשמן. אבל כאן דמסתמא שלא לשמן. א"כ הגם שהי' בטעות מ"מ הוי כלא כיוון כלל לשמה דא"א להחשיב מה שכיוון בטעות לכונה לאמת:

אך י"ל דמ"מ אין המעשה כאן סותרת הכונה שמכוין לשם אשה זו. דמה שכ' שם אחר משום דסבר ששמה כך א"כ גם מעשה שעושה היא ככונתו ושפיר שייך סברת הט"ז דשמות אין כתובין בתורה. וכן מבואר בתה"ד סי' רל"ג שכתב וז"ל ונראה דב' גיטין שנכתבו מחמת ספק ב' שמות אפי' לר"י כשר לגרש בשניהם אפי' לר"א וכו' והני דנ"ד עדיף מכל הני יתר על כן דמפרש התם דדרש וכתב לה לא אתי לאפוקי אלא אם כתב שלא לשמ' ולא שנכתבו בטעות וק"ל עכ"ל. הרי דמחלק דכיון שכתב שם גרשם במ' משום שסובר ששמו כך שפיר מיקרי לשמה אפי' אם הי' שמו בנון דאין זה אלא טעות ומה שכותב במ' הוא ג"כ לשמו ככונתו משום דסובר ששמו כך. ומ"ש הסה"ת והרשב"א דכל שנכתב בשינוי הרי נכתב שלא לשם בעלה. היינו שיודע בשינוי שמו דבכה"ג ודאי אין מועיל מה שכונתו לשם איש זה דהמעשה סותרת כונתו:

אמנם אכתי להרמב"ן והר"ן דבעינן שמו ושמה מה"ת משום דיהי' חשוב ספיר' דברים. א"כ ודאי בכ' שם אחר בגט הרי אין כאן ספי' דברי' לשמה. דהספ"ד הוא שאיש אחר מגרש. ואנן בעינן שמו ושמה בגט שיהי' ספ"ד שאיש ראובן מגרש אשתו רחל. וא"כ לפ"ז יהיו דברי הד"מ והב"ח והח"מ כדעת הרמב"ן והר"ן. ולכך גבי הסופר שפיר צריך שידע שמם דאל"כ שכותב שם אחר לא מיקרי זה וכ' לה לשמה. דהריאין כאן הספ"ד שבעלה מגרש אשתו זאת. והט"ז והג"פ יהיו כאותן דסברי דשמו ושמה בגט אינו אלא דרבנן. ורק בשינו שמו בידוע שפיר זה נחשב שלא לשמה אבל היכא דסובר באמת ששמו כך אין זה מוציא מידי לשמה שמכוין בכתיבת הגט לשם איש ואשה הללו:

והנה הרשב"א בחי' פ' המגרש (ד' פ"ד ע"ב) ד"ה ואם כתב לענין מחקים בגט וז"ל וכן אם טעה באותיו' אין לחוש בכך אלא במקומות ידועין. כגון אם שם האשה רחל וכתב רחל שרה ונקד על שרה וכו' ורבינו סעדיה והגאונים אמרו מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקוים ושאר מחקים אם יקיים כשר בדיעבד ולכתחלה לא. והרב בעה"ע ז"ל אפי' בשמו ושמה מכשיר לכתחלה. ומסתברא לי כדברי הגאונים ז"ל דכל שנמחק שמו ושמה נודע בבירור שלא נכתב תורפו של גט לשמו לשמה והרי זה כגט. שנמצא באשפה דפסול לר"א דבעי כתיבה לשמה. עכ"ל. והיינו כמ"ש המרדכי בפ' המגרש בשם ר"ק דכל שנכתב בפיסול אין מועיל עוד להכשירו לעולם אלא שבמרדכי מחלק בין נכתב בטעות דמועיל לתקנו ובין נכתב בפיסול מדעת דאז אין מועיל להכשירו ע"ש אבל מהרשב"א מוכח דאינו מחלק בזה. דא"כ אין שייך לומר דנודע בבירור כל שנמחק שלא נכתב לשמה. דלמא היה המחק שנכתב בטעות. א"ו דהרשב"א אינו מחלק בזה:

ולפ"ז נראה דהמרדכי והרשב"א פליגו בפלוגתת ב"ח וט"ז ולהמרדכי כל שנכתב בטעות הן טעות מעצמו או שסבר ששמה כך אין זה מגרע הכונה לשמה. ולהרשב"א מגרע כל שנכתב בשינוי אפי' מחמת טעות. ואפשר דהרשב"א סובר כשיטת הרמב"ן והר"ן דבעינן שמו ושמה משום ספי' דברים ולכך אפי' בטעות מ"מ נתקלקל הספ"ד ונכתב שלא לשמה. ואף שהרשב"א בחי' לא הזכיר טעמא דהרמב"ן מ"מ אפשר דסובר כן. ואפשר דהרשב"א סובר אפי' אם נימא דבלא כתב שמם כשר מה"ת ומועיל מה שמכוין לשם אשה זו. מ"מ כיון שנכתב שם אחר אפי' בטעות אין הכונה מועלת שיהי' זה נחשב לשמה. ויש להביא ראי' לזה מסנהדרין (ד' ע"ט) דמהא דוארב לו ממעטינן היכא דקסבר על ראובן ונמצא שהוא שמעון דפטור הרי דאפי' בטעות לא מיקרי זה מתכוין לו אף דנתכוין לגוף זה להורגו. ועי' בתוס' ד"ה וכל קבוע ע"ש דאם נתכוין רק לזה שעומד שם הי' חייב גם לר"ש אם לא היכא דשייך טעמא דקבוע. ומ"מ בטעות שהוא ראובן לא מיקרי מתכוין וצ"ע:

אך הנה הר"ן בר"פ המגרש כתב כדעת בעה"ע והרי הוא סובר דבעינן שמו ושמה משום ספ"ד. וא"כ בנכתב אפי' בטעות אין כאן כתיבה לשמה דעכ"פ נתקלקל הספ"ד. ומדלא חילק בין נכתב בטעות לנכתב בדעת משמע דמכשיר אפי' נכתב בדעת. ואיך הכשיר בזה. וע"כ דסובר דמועיל תיקון אחר שנפסל ודלא כהמרדכי:

הן אמת דלכאורה שלמ"ש הרשב"א בנידון זה כגון דאם הי' שמה רחל וכתב רחל שרה ונקד על שרה הי' אפשר לומר דלשיטת התה"ד בכותב ראובן שמעון דנוכל לפרש דמתקרי ראובן או שמעון. וא"כ בכותב רחל שרה שנוכל לפרש רחל או שרה. וא"כ הי' אפשר לומ' דעל כל פנים השם רחל נכתב לשמה דהרי הכי מתקריא. ומה דמוסיף דנקראת עוד שם שרה הר"ז השם הוא נכתב בפיסול וזה מחקו. ובשלמא לשיטת מהרי"ק דבכותב שני השמות ביחד הפי' דמתקרי בשניהם דוקא. א"כ בכותב רחל שרה אין כאן שמה כלל. דהיא נקראת רחל לחוד וכאן בגט נכתב דמתקריא בב' שמות. אבל להתה"ד דנוכל לפרש דמתקרי' בזה לחוד ובזה לחוד. א"כ הרי נכתב שמה בגט. ואף שמוסיף לה עוד שם הנה זה השם אינו נכתב לשמה משום דאינה נקראת כן וזה נמחק. וגם לענין ספ"ד הרי בזה שנוכל לפרש דנקראת רחל לחוד איכא כאן ספ"ד דראובן מגרש אשתו רחל. וא"כ הי' אפשר לומר דהר"ן דמכשיר גם במחק בשמו מיירי בכה"ג וסובר כהתה"ד והרשב"א סובר כמהרי"ק ולכך כ' דבבירור לא נכתב לשמו ולשמה. מיהו סתימת דברי הר"ן משמע דסובר דאף דנפסל מועיל אח"כ תיקון להכשיר ולכך כשר בנתקיים המחק:

ועתה הנה מבואר דאס נחשוב לשינוי השם ממש הנה לדעת הב"ח והח"מ. וכדבריהם מבואר בחי' הרשב"א אין לו תקנה עוד להכשירו וא"כ אפילו אם תתחזק האשה אח"כ כשם הכתוב בגט. מ"מ הרי בעת כתיבתו לא הי' לשמה. ולדעת המרדכי דכל שנכתב בטעות לא נעשה כחספא בעלמא. וע"כ דאין בו פסול לשמה וכדעת הט"ז. בזה י"ל דכיון דבנ"ד שבשעת כתיבתו חשב דכך שמה לא נחשב זה רק לטעות. בזה אפשר מועיל התקנה להכשירו במה שהאשה תתחזק כשם הכתוב בגט וכן לדעת הר"ן דנרא' לשיטתו דאף שנפסל מועיל אח"כ להכשירו י"ל ג"כ דמועיל שתתחזק אח"כ:

אך למ"ש לעיל דאפשר דהר"ן סובר כהתה"ד אין ראי' לנ"ד שזה דוקא לענין נמחק חד שם דעכ"פ שם אחד נכתב לשמה ושייך בו ספ"ד. אבל כאן איכא שינוי השם דעכ"פ נתקלקל הספ"ד. וכל שנפסל שוב א"א להכשירו. וגם לדעת המרדכי אכתי אפשר לומר דדוקא לענין מחקים שהתיקון הי' בשעת כתיבה דעדיין לא עשו שליחותן. אבל להכשיר למפרע זה השם משום תקנה זו אכתי צ"ע דעכ"פ נגמר שליחות הסופר והעדים בפסול. ומצאתי אח"כ בתשו' צ"צ החדש סימן רט"ז הביא השיטות הללו. עכ"פ בנ"ד בתקנה זו לחוד ודאי אין לסמוך בזה:

והנה מ"ש מעלתו דבנ"ד הוי כנכתב במקום כתיבה וגם זה תלוי במנהג מדינות דידוע דבפולין קורין קמץ כמו מלופים בליטא. לענ"ד זה אינו וכמ"ש מעלתו בשם ס' עמודי אור דבפולין קורין מלופים כמו חירק ובליטא קורין אותו בהרגש וא"כ אם הי' נמצא אצלינו שם מוסא הי' נקרא בפולין בחירק וא"כ אותה האשה אם היתה בפולין היתה נקראת בחירק לא בקמץ. ושם מאסא בקמץ לא נמצא כלל בפולין וכן במלופים. א"כ א"א לומר כאן שכתבו לפי מבטא מדינותינו:

אמנם מה שנראה להקל במקום עיגון גדול כזה הוא מב' טעמים. הנה זה לענ"ד ברור דמ"מ ק"ח אפי' בארץ ליטא אין הפרש כ"כ בינו לבין מלופים כיון דאין הקמץ נדגש והוא קמץ קל. ושם מאסא הגם שנכתב בא' מ"מ יוכל לקרותו בקמץ חטף. כמו שכתב הט"ג בשם מהרמ"ח בשם גאלדא. וכיון דאין הפרש ניכר כ"כ יש לכאורה מקום להקל. דהנה הג"פ והס"ש הביאו בשם מהר"א ששון להקשות על הא דכתב מהריב"ל לדייק מתה"ד דאם גרשם וגרשון לא היו ב' שמות לא הי' נחשב בזה שינוי. והקשה מהרא"ש מהא דאמרו בש"ס דנפאתה וטפאתה הוי שינוי. ותי' בתי' א' דשם הוי ב' שמות. ועוד תי' דשם בין נון לטית ניכר ההפרש הרבה במבטא. וכ"כ המבי"ט בח"א סי' ק"ב ב' החילוקים. ומעתה לכאורה גם בנ"ד כיון דשם מאסא בקמץ לא נמצא כלל לא במדינתינו ולא בליטא. וגם אין הרגש רב במבטא בין ק"ח למלופים אף אם נאמר דיש הפרש קצת הוי כמו שיש הפרש בין מ' לנ'. ומ"מ כיון דאינו כ"כ אי לא הוי ב' שמות אין זה חשוב שינוי. וכאן שם מאסא לא הוי שם בפ"ע:

אך י"ל דזה אינו. לפי מה שכתבו הפוסקים בשם מהריב"ל עצמו דבנקודות בחסרון ו' וי' קפדי הרבה. כאן שחסרו ו' המורה על מלופים י"ל דזה הוי קפדי הרבה ודמיא להא דטפאתה דנרגש הרבה במבטא:

אלא שיש עוד מקום להקל ע"פ מ"ש בביאור מהר"ם שם גבי יוטא. אחר שהאריך דלדידן דקורין בחירק צריך לכתוב יטא ולא יוטא (דהוא סובר דיש הפרש בין מלופים לחירק ועי' בשם יוד) סיים וז"ל ובדיעבד אם כתב במדינתינו יוטא או יוטל אין לפסול אפי' אם לא ניתן הגט ואינו שעה"ד מאחר שאין שם שינוי אלא בנקודה עכ"ל. וכונתו נרא' מבואר כמ"ש שם לעיל בשם יאקב דאף שכתב הד"מ דכל שנשתנה בנקודתו יש בו משום כינוי. מ"מ כיון שאין כאן שינוי במבטא רק בנקודה חד שם הוא. ובשם יאקל כתב שם דצ"ל מפני שבזה יש שינוי קצת גם במבטא. וכן דרכו שם בכמה מקומות. וא"כ זה כונתו בהא דיוטא ויטא שא"כ שינוי רק בנקודה לא במבטא. וא"כ חד שם הוא כמו יאקב ליעקב. ולכך אף שאצלינו הנקודה בחירק לא נחשב זה לשינוי משום שאין כאן שינוי במבטא רק בנקודה:

וא"כ לפ"ז גם בנ"ד בשם מאסא אין כאן שינוי רק בנקודה. וא"ל דל"ד ליאקב דזה נמצא כינוי או קיצור ליעקב אבל שם מאסא לא נמצא כינוי למוסא דהא בשם יטא אצלינו לא נמצא כינוי לשם זה יוטא דכולם אין קורין להן אלא בחירק ומ"מ דעת מהר"ם דלא נחשב משום זה לכינוי. וא"ל דמ"מ שם יטא ויוטא שם אחד הוא ולכך לא נחשב שינוי ממה שקורין כל שאין שינוי גם במבטא ול"ד לכאן. דהא לפי דברי הר"א ששון ומבי"ט כל שלא נמצא זה לשני שמות תלינן א' בחבירו. א"כ כיון דשם מאסא לא נמצא לשם בפ"ע ואף שלא נקראת בשם כינוי כזה מ"מ כיון דאין כאן רק שינוי בנקודה לא במבטא יש לדמות זה להא דיטא ויוטא. ועי' בג"פ ובס"ש מה שהביאו בשם מהר"א ששון בשם שהי' צריך לכתוב זויי וכתב זוהי דמכשיר במקום עיגון. ובשער התשובות שבדברי חיים הביא דבריו קצת בארוכה וכתב שם דאף למ"ש הרא"ם דשם טפאתה לא הוי שם אחר לאשה והי' צ"ל שהוא טעות סופר דמ"מ פסול משום הרואים שיחשבו שהוא שם אשה אחרת. מ"מ בנ"ד יש להכשיר דשם האות המשונה הוא נעה והמבטא והמוצא הוא שינוי בהנעת' אבל כאן שהה' הנזכרת אינה משונה בהנעת' מאות הי' במבטא. ובקריאת השם של זויי אין טעם לומר שהוא שינוי. הרי שאות הי' מהנקודה הוא ג"כ קפדי טובא לפי דברי מהריב"ל. מ"מ כיון שאין הרגש נפרד הרבה בין אות ה' לאות י' מכשיר במקום עיגון. וא"כ כאן נראה נמי דאין הפרש כ"כ גם בארץ ליטא בין ק"ח למלופים יש להכשיר במקום עיגון:

אלא דבתשו' צ"צ החדש סי' ר"ל הביא בשם זקני הג' הק' זי"ע שהשיג על תשו' מהרא"ש ודחה ראיי' מהריב"ל ע"ש:

ומ"מ כיון דהב"ש הביא דעת מהר"ם גבי יאקב וזה דעתו גם ביטא ויוטא. א"כ נראה דיש מקום להקל במקום עיגון ושעת הדחק כמו בנ"ד:

טעם ב' דהנה נראה לדעתי דשם מאסיא שנמצא אצלינו שהמ' בפתח. הוא שם אחד עם מוסיא שבליטא. וא"כ אם הי' נכתב בלא א' והי' נקרא בפתח אף שבמקום הנתינה היא נקראת במלופים. הנה בזה הדין שכתב הרמ"א סי' קכ"ט גבי מינדל מנדל דבדיעבד אם שינה כשר. ועתה הנה גם כפי שנכתב עתה הרי נוכל לקרותו בפתח. דלפעמים בא אלף במקום פתח וכמ"ש בט"ג. ואף שמעלתו כיוון על הניקוד שהוא קמץ. ובניקוד קמץ אינה נקראת בשום מקום. מ"מ משום זה שנכתב שלא לשמה כבר כתבתי דלדעת הט"ז וכן נתבאר במרדכי דמשום שנכתב בטעות שסברו ששמה כך אין כאן פסול לשמה. וגם לטעמא דספירת דברים הרי כאן כפי האמת הרי איכא כאן ספירת דברים כיון דאפשר לקרות בפתח ועי' בצ"צ החדש סי' רט"ז לענין שם ראשי'. ומה שהחמיר בשם מדברי בה"ת דזה הוי שלא לשמה אין ראי' די"ל שזה קאי על שינוי בכונה. עכ"פ כיון דדעת הט"ז כן להדי' וכן הג"פ וכן הוא להדי' בתה"ד וכמבואר כן בראשונים במרדכי. ומשאר פוסקים אין סתירה לזה. זולת מהא דחי' הרשב"א הנה ודאי יש לסמוך עליהם במקום עיגון גדול כזה ולדעת חי' הרשב"א והב"ח והח"מ דשייך פסול בשלא לשמה אפי' בנכתב בטעות. הנה י"ל דסבר כמו שכ' לדעת סד"ט דאין כאן רק שינוי נקודה וא"כ אין כאן שינוי השם כלל. ועכ"פ כיון שיש מקום לומר שלא נפסל בשעת כתיבה ולא נעשה כחספא בעלמא הנה בזה ודאי מועיל מה שנתחזקה האשה בכאן ל' יום וקראו אותה מאסא. ואף שג"כ הקריאה בח"ק מ"מ לפי מנהגינו אנו כותבין א' גם על קמץ קל כמו בשם גאלדא:

ותיקון השני שכ' מעלתו עוד גט כפי דעת הפנ"י. הנה באמת כל האחרונים כתבו להיפך. אבל ודאי הוא עמוד גדול לסמוך עליו במ"ע. ומ"מ באם לא הי' אפשר להכשיר גט הא' הייתי יירא לסמוך ע"ז לחוד כיון שנראה מדברי כל האחרוני' היפך זה. אך לצירוף הוי ודאי צירוף גדול. ואם יסכים כ"ת על דברי וישלח הדבר עוד לגדול א' גם אנכי מהמתירין:

שוב חזר וכתב לי הרב השואל שנודע לי שבליטא הם ב' שמות שם מוסא ושם מאסי' בפתח. ומחמת זה משכתי א"ע מלהיות מן המתירין בזה. ומה שרצה עוד לחזק דבריו דכאן הוי כנכתב במקום כתיבה שזה תלוי במנהג מדינות שבפולין קורין קמץ כמו מלופים בליטא. באמת זה אינו שאין חילוק כלל בין קמץ שבפולין לקמץ שבליטא. רק המלופים נשתנה אצלינו בפולין שנקרא כמו חירק. וכמו שוש הפרש בליטא בין קמץ למלופים כן יש הפרש למה שאנו קורין בקמץ להברת מלופים שבליטא. וא"כ אם באה אשה מליטא לכאן ונקראת אצלינו בקריאת מלופים כמו שהיתה לקראת בליטא. אף שלא נוכל ליתן ע"ז הברת מלופים כפי קריאתינו שמלופים הוא כמו חירק מ"מ כמו כן לא נוכל ליתן ע"ז הברת קמץ שאנו קוראין דיש הפרש בזה כמו שיש הפרש בליטא. ויש לנו שם כיוצא בזה בפולין שם בלומא שאנו כותבין בויו והוא נקרא במלופים שבליטא. ועי' בתשו' מים חיים סי' ס"ג. ומה שכתב שם הטעם משום דיש לכתוב כמו עיקר הנחת השם כמו גבי הירש טעם זה לחוד אין מספיק וכמו שאנו רואים בשם גאלדא שכותבין בקמץ. אלא העיקר דאין לנו הברה כיוצא בזו. דגם הברת קמץ לא נוכל ליתן לפי הברתינו. לכך יש לכתוב כפי עיקר הנחת השם. וא"כ גם שם מוסא בהברת מלופים שבליטא הי' צריך לכתוב בויו לא באלף:

ומכל מקום מי שירצה להקל במקום עיגון גדול הרשות בידו. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה