עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן עז
שאלה. בדבר הגט אשר ניתן מאיש מוחזק למשוגע:
מכתב שאלתו הגיעני בדבר הגט אשר ניתן מאיש מוחזק למשוגע ושמו משה ליב ממחנו אשר המסדר תקע עצמו בדבר חמור כזה לסדר הגט. ומעלתו מיחה בידו. וגם עתה הנה הוא המכניס עצמו לפרסם הדבר ולשלוח לגדולים למען ימחו בדבר. והנה באמת בענין משוגע תלוי כפי ראות עיניו. וכת"ר היודע בטוב ענין המשוגע וההנהגותו. עליו מוטל הדבר. ולא הי' רצוני להשיב כלל בזה אם לא מפני הכבוד של כת"ר אשיב בקצרה:
תשובה. הנה כבר הי' לעולמים בענין גט משוגע אשר נדפסו בזה שני חיבורים ס' אור הישר וס' אור ישראל אשר חלקו בזה גדולי ישראל חכמי לב ואין הספרים תחת ידי רק אשר הובאו באחרונים זו המעשה:
והנה בס' בית מאיר בסי' קכ"א ס"ק ו' הביא תשובת הגאון בעל נו"ב הנדפס בס' אור הישר ורוצה בשה לומר דגט שוטה הניתן ע"י ב"ד העומדין על גבו ומלמדין אותו. לכאורה יש להכשיר כמו בכתיבת גט וגדול עומד ע"ג. ואף למה שכתבו התוס' דשוטה גרע לענין חליצה אף דב"ד מלמדין אותו. משום דלא מנכרא מלתא כמו בכתיבת גט. עכ"פ אכתי איך נסמוך לקולא בזה דלמא באמת כוון כפי שלמדו אותו ב"ד ע"ש שהביא דזה הוא פלוג' בירושלמי:
אמנם הב"מ חולק עליו מטעם נכון דודאי אין לדמות כלל גט לחליצה דחליצה כשרה אפילו מוטעת. א"כ מוכח דלא בעינן כונת קנין רק כונת מצו' שיודע שע"י מעשה זו ניתרת. וע"ז מועיל גדול עומד ע"ג. ובשוטה הוכרחו לחלק בזה דאין דומה לכתיבה. אבל נתינת גט מחש"ו דגט מוטעה פסול א"כ זה שאין בו דעת לא לקנות ולא למכור מה מועיל גדול עע"ג כיון דאין בו דעת עצמו לקדש דהוי לקנות ולא לגרש דהוי למכור ע"ש שהאריך בזה. וכן השיג עליו בתשו' בית אפרים סי' פ"ט ע"ש. אבל בתשו' ח"צ סי' א' חקר שם להיפך אם נאמר דכונה בחליצה הוא כונת המצות. אז אין מועיל עע"ג כיון שאפשר דבלבבו כיון להיפך. אבל אם הוא כעין כונת הקנאות. אז לא איכפת לן דברים שבלב. וסיים שם דכונה בחליצה היא כונת הקנאה. וא"כ לשיטתו אכתי נוכל לומר סברת הנו"ב כמו דמועיל עע"ג בכתיבה וחליצה כן יהי' בגט דאינו אלא מטעם הקנאה ומיהו בתשו' ביא"פ השיג שם על הח"צ:
אמנם בתשו' זכרון יוסף סי' ו' הביא דעת השואל שסובר ג"כ כהנו"ב ומסיים בשמו להתיר בשוטה בענין אחד ובשאר דברים משיב כהוגן דכשר הגט בגדול עע"ג משום דהוי בכלל יש לו מעשה אפי' בדאורייתא. והמחבר שם השיג על השואל. והוא ממה שהקשו התוס' לענין כתיבת גט בחש"ו. דתיפוק לי' משום דלאו בני כריתות נינהו. ותי' דאם ישתפה הוי בן כריתות השתא נמי כבן כריתות דיינינן לי' לענין כתיבת הגט. וזה שייך לענין כתיבה אבל במעשה הגט עצמו שמגרש הרי עתה אינו בן כריתות. והא דלא מיקרי ב"כ ע"י מחשבתו ומעשיו. משום דשוטה פטור מכל המצות וקי"ל כר"י דאפי' באחת מהן נקרא שוטה ואע"פ שבשאר דברים הוא חכם כשאר בנ"א כמ"ש הסמ"ע. ובכה"ג פטור מכל המצות כדין שוטה המוזכר בכל מקום. וזה כונת הרמב"ם בפ"ט מהל' עדות הל"ט שכתב משום דלאו בני מצות נינהו. ע"ש שהאריך בזה. וזה ניחא לשיטת הרמב"ם דחליצת חרש אינו כלום. אבל להפוסקי' דסברי חליצת חרש פסולה א"כ ג"כ קשה הא לאו בני מצות נינהו. ועי' בח"צ שם מה שהשיג על המהרי"ט שכתב סברא זו לענין אוננת ע"ש לשונו:
עכ"פ הנה נראה מסקנת האחרונים דגט שוטה אפי' ב"ד עע"ג ומלמדין אותו אין מועיל כלום:
והנה מה שתלה המסדר לומר דהוי כעתים שוטה ועתים חלים. דבעת חלומותו הרי הוא כפקח לכל דבריו. הנה לא חש לקמחי' כלל דזה דוקא ביש עת ידוע לחלומותו וכמ"ש הב"ש סי' קכ"א ס"ק ד' אבל באין לנו עת ידוע לחלומותו בזה אין מועיל בדיקה כלל. וכמבואר להדיא מדברי בעל העיטור והובא בב"י שם ובב"ש לענין נשתתק וז"ל ואיכא מ"ד דנשתתק ספק שוטה. ולא דייק לן דאם איתא כי בדקינן לי' ג"פ מאי הוי. ליהוי בשעת בדיקה כחלים ולבתר הכי כשוטה וליחוש דלמא פקח ונשתטה הוא. ולעולם יהי' צריך בדיקה עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה. ועוד שוטה אבדיקה מי יהיב גיטא. אלא ש"מ דנשתתק לאו כס' שוטה הוא וכו' עכ"ל. והב"י כתב שם וז"ל ומה שהקשה בעה"ע דליהוי כעתים שוטה ועתים חלים יש ליישב דכל דבדקנוהו ומצאנו דעתו מיושבת תו לא מספקינן לי' בשוטה. דאם איתא דמחמת שטות נשתתק לא היתה דעתו מיושבת בשום שעה עכ"ל. וכונת הבעה"ע פשוט דאין מועיל בדיקה דנחשב אותו כעתים שוטה ועתים חלים. וא"כ נצטרך לידע ברור שלא הי' רגע בשטותו מתחלת הדבר עד לסוף. וזה דבר שא"א. ולכך ודאי אין מועיל בדיקה לענין עתים חלים או שוטה אלא בידעינן ברור קביעת עת חלימתו וכמ"ש הב"ש ס"ק ד'. והב"י כתב לתרץ דבנשתתק ע"י הבדיקה נתברר לן דמתחלה לא נשתטה כלל כיון דהרי גם עתה אנו רואין דאין מגרע לן שתיקתו דמשיב כראוי אמרינן דגם מתחלה הוא כן. ועי' בט"ז מה שהשיג על הב"י לענין אלם. אבל היכא דידעינן דנשתטה אלא משום בדיקתו נחזיקו לעתים חלים אפי' אם יהי' כן אין מועיל כיון דליכא עת קבוע לחלימתו. וע"י הבדיקה א"א לידע שהי' מתחלת המעשה עד סוף בחלימתו ולא הי' רגע בשטותו בעת כתיבה או נתינה:
והנה לשון בעה"ע שכתב ועוד שוטה אבדיקה מי יהיב גיטא. משמע דזה טעם אחר מלבד מה שהקשה מתחלה דנחשוב בעת בדיקתו לחלים ואחר כך לשוטה. ולכאורה נראה כונתו דבשוטה אין מועיל בדיקה כלל דאפי' בעת בדיקתו הוא שוטה. והיינו כמו שכתב הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק כ"א דבשוטה אפי' באחד מדברים. ובשאר דברים הוא חכם כשאר בנ"א נחשב שוטה. וא"כ מה ראי' מהבדיקה. דלזה הרי הוא חכם כשאר בנ"א ואעפ"כ הרי הוא שוטה. וה"נ בנשתתק אם נחשיבו לשוטה מה ראי' מהבדיקה. לזה הוא חכם ולשאר דברים הוא ס' שוטה. ועל קו' זו לא תירץ הב"י בתירוצו כלום:
אך התב"ש בסי' א' כתב על הסמ"ע דמדברי התו' חגיגה מוכח דא"א שיהי' שוטה בא' ובשאר דברים הוא חכם ומה שכתב הרמב"ם אף על פי שבשאר דברים הוא שואל כענין. היינו דאע"ג ששואל ומשיב כענין אמרינן דרק מקרה הוא. שכן דרך השוטים שלפעמים הם משיבים כהוגן. וכ"כ בתשובת מהרי"ו סי' נ"ב עכ"ל. ולפ"ז י"ל דמה"ט מועיל בדיקה בנשתתק דכיון דהוה ג' זמני אז לא אמרינן דדרך מקרה הוא. וא"כ מוכח דאינו שוטה בכל הדברים לגמרי. והא דאין מועיל גם בשוטה בדיקה ג' זמני היינו דאכתי יש לחוש לעתים חלים ועתים שוטה אבל בנשתתק כיון דע"י ג' זמני נתברר דמשיב כהוגן בחכמה לא בדרך שוטים שהוא לפעמים אז אמרינן דזה ראי' דשתיקתו לא גרמה לו שום דבר ומתחלה הוא בריא כשאר בנ"א. ולבעה"ע נראה דסובר כהסמ"ע ולכך שפיר הב' קושיות אם נאמר דנשתתק הוי ספק שוטה ודו"ק:
והנה עלה בדעתי לומר לכאורה ראי' לשיטת הרמב"ם דלא בעינן בשוטה א' מן הד' דברים המפורשים בחגיגה דייקא. מהא דצריך בדיקה בנשתתק לדעת כמה פוסקים משום ס' שוטה אף דאין כאן א' מהד' דברים כלל. ומצאתי אח"כ בתשו' ביא"פ סי' פ"ט הביא ראי' זו מתשו' הגאון בעל נו"ב בהתשו' שבספר אור הישר. ומה שדחה דנשתתק שאני זה דוחק. וע"ש במה שהאריך בראי' זו ודחייתה:
ולענ"ד נראה ע"פ מ"ש בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב שכתב ועוד נסתפק לי אי מתקרי לה חלומה בכה"ג אע"פ שהשיבה כהוגן וכו' דודאי הא דפליגי ר"ה ור"י פ"ק דחגיגה איזה נקרא שוטה היינו אע"פ שלא ראינו בו שטות אלא שמקרע כסותו וכו' דאטו אי אינו מקרע וכו' ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה. אתמה. א"ו הא דפליגי היינו שלא ראינו בו שום שטות אלא זה וכו' עכ"ל ומדבריו דסתם ולא הזכיר בזה פלוגתת הרמב"ם ור"ש. נראה דסברא זו היא אפי' אליבא דהר"ש. ולא פליגו הר"ש והרמב"ם אלא לענין זה אם נוהג בשאר דברים כראוי ורק בדבר אחד נשתבשה דעתו דלר"ש אין מועיל רק א' מהד' דברים להחזיקו בשוטה. ולהרמב"ם בכל דבר שנשתבשה דעתו מחזקינן אותו לשוטה אע"פ שבשאר דברים שואל ומשיב כענין. ומעתה אם נאמר כן ל"ק לדעת הר"ש מהא דנשתתק דבלא בדיקה מספקינן אותו לשוטה בכל עניניו. דזה ודאי שוטה הוא אפי' בלא הד' דברים. ובבדיקה דאנו רואין דמשיב כראוי ואע"פ שאפשר אכתי איכא בי' ס' שוטה לענין שאר דברים אבל כיון דלא לכל הדברים נשתבשה דעתו וליכא כאן שום א' מהד' דברים לא מחזקינן אותו לשוטה במה שלא נשתבשה דעתו. וכמדומה לי שראיתי באחרונים היפך דבר זה ואין כאן מקומו האריך:
ובזה מיושב גם קושי' בעה"ע על הא דמועיל בדיקה בנשתתק אם הוא ס' שוטה. דאפשר גם מתחלה אין לחוש בו שנעשה שוטה לכל הדברים כיון דאין בו אחד מהד' דברים שבחגיגה רק אפשר שנשתבשה דעתו לאיזה דבר ויאמר על הן לאו וכדומה. מיהו קשה ע"ז מהא דתר"י שם. וע"כ לומר דהספק שמא נעשה לכל ענינים שוטה. ויש ליישב זה:
והנה מצאתי ראיתי בתשו' מהרי"ם פאדוא מבריסק סי' ל' שהאריך מתחלה להביא דעת בעה"ע וב"י דבלא ידעינן העת שהוא חלים אין מועיל בדיקה. ואחר כך כתב להוכיח דמועיל בדיקה אפי' לענין עתים חלים ועתים שוטה. והוא דאע"פ שא"א להעמיד בזה על חזקה כיון דדרכו לפעמים כך ולפעמים כך. והוי כמו הא דתשו' הר"ן במקוה שדרכה להתחסר דאפי' נמצא שלם אין מועיל. מ"מ כאן אע"פ דליכא חזקת עצמו מ"מ איכא חזקה מכח רובא. דרוב בנ"א לאו שוטים. ונוקי אותו בחזקת רובא וכמו בגבינות. ומחמת זה הוכיח דמועיל בדיקה לעתים חלים וכו' ומשום זה מועיל בדיקה גבי אלם ודלא כב"ז וט"ז ע"ש. וסיים דלפ"ז כיון דעתה בסדר הגט נתרבו השאלות ותשובות ובביטול מודעות י"ל דזה בלחוד הוי כמו בדיקות הש"ס שנחשיבו לחלים לעת כזאת. ע"ש. ובמחכ"ת הנה מה שחידש דאף אם נאמר דחזקת עצמו אין כאן מ"מ איכא כאן חזקה מכח רובא. אישתמיט לי' תשו' הר"ן שם לענין מקוה דהביא לזה ראי' מהא דב"ב בפלוגתת ר"י ור"נ דאף דאיכא חזקת בריא שנמצא גם עתה בריא ואיכא רובא דרובן ברואים הם. כיון דהחולי מצוי והוי חזקה העשוי' להשתנות אין מועיל חזקה כמו נגד חזקה אחרת. ומזה למד לענין מקוה כיון דחזקה עשוי' להשתנות אין מועיל נגד חזקת טמא. וא"כ ה"נ בזה אפי' יהי' כאן חזקה מכח רובא מ"מ כיון דידעינן דחזקה זו עשוי' להשתנות אין מועיל נגד חזקת א"א להוציא אותה בגיטו של זה ובפרט שי"ל דאין כאן חזקה מכח רובא משום דאיתרע אצלו רובא וכמ"ש התב"ש בסי' ל'. מיהו בתשו' א' הארכתי בסברת הר"ן והבאתי דזה פלוגתת רמב"ן ובעה"מ אם נחשוב חזקה העשוי' להשתנות לחזקה אפי' נגד חזקה אחרת ואין כאן מקומו. ולפ"ז אכתי י"ל דהפוסקים שהוכיח מהם דמהני בדיקה לענין עתים חלים חולקים על הר"ן וסברי דשפיר נחשוב לחזקה כזו נגד חזקה אחרת. אבל באמת עיקר הוכחתו מדברי הפוסקים באלם דצריך בדיקה. הרי אנו רואין דהב"י והט"ז לא כ' כן:
מיהו אע"פ שהמסדר לא עשה כהוגן והכניס עצמו בפרצה כזו ובפרט דלא חש לקמחי' בטעם דבריו. מ"מ לענין דיעבד בנ"ד. הנה בתשו' מים חיים הביא תשו' הגאון בעל זכרון יוסף שבס' אור הישר דמיקל משום דעת ר"א ור"ש ורבים דעמי' דכל שאין כאן אחד מן הד' דברים לא חשבינן אותו לשוטה. וכיון שהם אחרונים ורבים נגד הרמב"ם ומן הראוי לפסוק כוותייהו אפי' לכתחלה וכ"ש לענין דיעבד ומכ"ש מקום עיגון ואין ראיה ממה שהחמירו לענין שחיטה וכדומה לחוש לדעת הרמב"ם לכתחלה אבל לא בדיעבד ושעת הדחק וכ"כ בספר זכרון יוסף עצמו בתשו' טעם ג' ע"ש ונהי' יכולים לצרף גם מה שהקיל בתשובת מהרי"ם דבדיקה מועיל לספק עתים חלים. וכבר כתבתי מקום לזה לאותן הפוסקים דחזקה המשתנית כל זמן שלא ידענו שנשתנית הוי' שפיר חזקה נגד חזקה אחרת. וא"כ כאן הי' אפשר קצת סמיכה על הבדיקה לענין סדר הגט שנתן שהוא כראוי וכמו שכתב בתשובת מהרי"ם הנ"ל:
אלא שבשאלתו כתב שהסיק את בית החורף בטלית ותפילין ואמר שמצוה רבה הוא עושה. וזה יש לומר דהוי מן הדברים שבשם ודמיא למקרע כסותו ומאבד מה שנותנים לו ואפילו בחדא זימנא אם ידעינן שעשה דרך שטות בודאי הוא מוחזק לשוטה:
ומכל שכן למה שכתבתי לעיל דבזה יש לומר אפילו להר"ש ודעמיה. דבאחד מן הד' דברים מחזיקים אותו לשיטה אפילו אם בשאר דברים משיב כהוגן וכמו שכתב המהרי"ו. ואם כן אין ראיה כלל מן הבדיקה. ועיין בחתם סופר חלק אבן העזר סימן ב' מה שהאריך בענינים אלו והעיקר תלוי בראות עיני הדיין וכמו שכתב הרמב"ם:
ולזה כל דברי אינם להלכה. ומעלתו כפי הבנתו בגוף הענין נכון לעשותו. ובזה אסיים ואומר שלום. סליק: