עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן סט
ע"ד שאלתו באשה שהרופאים אומרים שמסוכנת היא בעיבור והולדה. וגם על תקנת מוך אומרים שאין זה תקנה ודאית שלא תתעבר. שעתה אין אנו בקיאין בזה אם יכולה לסמוך על תקנת מוך אף שהוא ספק סכנה לדעת הרופאים. כי קשין גירושין. ואם מותרת לשמש במוך:
הנה ביבמות (דף י"ב) בתוס' ד"ה ג' נשים דעת ר"ת דקודם תשמיש אסור. דהוי כמטיל על עצים ואבני' ולכאורה קשה הא גדולה מזו התיר ר"א לקמן (דף ל"ד ע"ב) במניקה משום חשש סכנה של הולד. ומה קושי' על ר"מ. אך י"ל דזה עצמו הוכרחת ר"ת דגם זה דמיא לזורה מבחוץ ומה הוצרך ר"מ לחדש תקנת מוך. א"ו דדוקא אחר תשמיש מתיר ר"מ. אך לפ"ז יוקשה על רש"י שמתיר קודם תשמיש. ואפשר לומר לרש"י משום דתקנת מוך אינה תקנה ודאית דמ"מ אפשר לפעמים שתתעבר ולכך לא דמיא להא דר"א. דבמוך לא נקרא ושיחת ארצה. משום זה שאפשר לפעמים שתתעבר. ור"ת סובר דהוי תקנה ודאית ודמי' להא דר"א א"כ מוכח מזה דלא התיר ר"מ בקודם תשמיש דאל"כ מה הוצרך להוסיף תקנה על הא דר"א. אמנם במק"א כתבתי דרש"י הוכיח לפרש בקודם שיהי' תקנה ודאית דעל אחר תשמיש שאינה תקנה ודאית למה הוצרך ר"מ לחדש תקנה הא איכא תקנה דמתהפכת שזה אמרו בכתובות שכל הזונות עושין מעצמן כן. ואי משום שמא לא תתהפך יפה הא גם בזה לא פלטינן מספק שמא לא תקנח יפה ולא תשאב משם כל הזרע. לכך פי' רש"י בקודם. שזה תקנה ודאית. ובזה יהי' מיושב שלא יוסתרו דברי רש"י זא"ז בכתובות (מד' ל"ז לד' ל"ט). וא"כ קשה לפ"ז מה בין הא דר"מ להא דר"א. וכסברת ר"ת:
ע"כ נראה דודאי זה תקנה ודאית באופן שתקח משם תיכף ומיד המוך ולא תשהה אותו בקרבה. אבל אם תשהה המוך בתוכה יכולה להתעבר גם בזה. דגדולה מזה הובא בט"ז ביו"ד סי' קצ"ה שאשה לא תשכוב על סדין של איש אחר ע"ש. וא"כ לפ"ז ממילא ל"ק דאצלו אין שום איסור כיון דאם תרצה לשהות את המוך בתוכ' גם בזה תוכל להתעבר ולא דמי' להא דר"א. ומשו' לתא דידה שמשחתת זרע אין נ"מ בין מנחת קודם משמיש או אח"כ. דמ"מ היא נותנת המוך להשחתת זרע. ורק משום סכנה מותרת. ולדעת ר"ת י"ל דמ"מ קודם תשמי' דמי' להא דר"א דהרי גם בשם יכולה היא לשכב על הסדין שאפשר שתתעבר. וא"כ דמיא הא דר"מ להא דר"א. ומה הוצרך ר"ע לחדש תקנה. ולרש"י י"ל דשאני דהרי הוא גומר דרך שכיבה באופן שיכולה להתעבר גם כן ודו"ק:
והנה לישב לדעת ר"ת דסובר דקאי על אחר תשמיש דא"כ למה הוצרך ר"מ תקנה הא כמו מוך באופן זה מועיל מתהפכת וכתבתי במק"א די"ל דבאמת בעינן ב' הדברים מוך וגם מתהפכת. והגמרא לא הוצרך להזכיר מתהפכת שהרי כולן עושין כן מעצמן אם אין רצונן להתעבר. וא"כ יש כאן ס"ס שמא תתהפך יפה ושמא תשאב ע"י המוך הזרע לגמרי ובכה"ג מועיל. ואף דגבי סכנה אין מועיל ס"ס. י"ל כמ"ש המחה"ש סי' שכ"ח לספק דהיכא דאיכא רוב או חזקה מסייע לס"ס מועיל גם במקום סכנה. וא"כ בהני ג' נשים איכא רוב שאין מתעברות ומסייע לס"ס דמוך ומתהפכת וכה"ג מועיל גם במקום סכנה. ולרש"י י"ל כמ"ש הפמ"ג בפשיטות דאין מועיל רוב או חזקה בצירוף ס"ס לסמוך במקום סכנה. ואיכא שפיר הוכחה מזה דלמה חידש ר"מ הא דמוך הא ממילא איכא תקנה דמתהפכת. אלא דמיירי בקודם דהוי תקנה ודאית. ולפ"ז בנשים גדולות היכא דהוי סכנה שתלד. אז גם ר"ת מודה דבזה אין מועיל מוך אחר תשמיש אף בצירוף מתהפכת דהוי ס"ס. כיון דאין כאן רוב מסייע לס"ס. אדרבה הרוב הוא להיפוך שרוב מתעברות וכיון דאין מועיל לסמוך ע"ז וצריכין אנו לרחמי שמים. י"ל דממילא איכא עליו איסור משום השחתת זרע וכדעת הגר"ע בתשו':
ואיך שיהי' מצד איסור. הרי משום סכנה אינה יכולה לשמש ולסמוך על מוך שאחר תשמיש גם בצירוף מתהפכת. דהוי רק ס"ס שאין מועיל במקום סכנה. ולהתיר מוך של קודם שזה אפשר תקנ' ודאית הרי לר"ת איכא איסור בזה משום לתא דידי' דלשיטתו דמי' לזורה בחוץ. ואפשר דמי' זה להא דאוטם ברחם שצריכה להתגרש משום דתמיד זורה בחוץ וכמו שכ' בתשו' הרא"ש. אולם לשיטת רש"י י"ל דמחויבת לשמש במוך קודם תשמיש וכמ"ש הצ"צ אבל במוך אחר תשמיש י"ל דגם לרש"י אסור כיון דאין זה תקנה ודאית הן מטעם איסור כמ"ש הגר"ע והן מטעם סכנה ולפ"ז למ"ש מעלתו מהלכות הרופאים דעתה בזמנינו אין אנו בקיאין בזה ואין זה תקנה ודאית גם קודם תשמיש. א"כ נפל פתא בבירא דגם לרש"י יש לומר דמוכרחת להתגרש הן מטעם איסור והן מטעם סכנה כמו במוך אחר תשמיש. הן אמת שבתשובת הגר"ע משמע דעיקר הבקיאות הוא במוך אחר תשמיש שצריכין להוציא הזרע מבפנים ממקו' שנקלט שם וצריכין בזה פסיקת רגלים הרבה אבל במוך שקודם התשמיש שהוא למנוע שלא תקלוט הזרע ונותנת המוך בביה"ר מה בקיאות שייך בזה וכן משמע מהא דתשו' הרא"ש שמתיר לשמש במוך כדעת רש"י משום דמידי דהוה דמשמש בקטנה וזקנה משמע דבזה דוחה דעת ר"ת שהוא כמטיל על עצים ואבנים שזה אינו רק פעולה לסתום הפתח שלא תקלוט. ודמיא לקטנה וזקנה שבטבע סתום הפתח. אך למ"ש באם ישהה המוך בתוכה יכולה לקבל ולקלוט מהמוך י"ל דלענין הזמן צריך בקיאות ומהירות שלא תתעבר כלל אך מ"מ כיון שאמרו חז"ל שאין אשה מתעברת אלא בסמוך לטבילתה או סמוך לוסתה אפילו נאמר שזה אינו בגדר החלט אלא בדרך רוב אם ירצו למנוע עצמם מלשמש כלל באלו הימים אז אין לחוש כ"כ לשמא יתעכב המוך ואינה בקיאה במהירות כל כך ובכהאי גונא שוב י"ל היתר גם לדעת ר"ת במוך אחר תשמיש והיינו גם במתהפכת דאיכא ספק ספיקא כיון דאיכא גם רוב המסייע שלא תתעבר בזה הזמן ובכה"ג מועיל לשיטתו גם במקום סכנה. ומ"מ אם רצונם לעשות כדעת רש"י ודאי יכולים לסמוך על גדול שבאחרונים הצ"צ שמתיר בזה וסובר שמחויבת לעשות כן:
אמנם למ"ש מהא דתשובת הרא"ש י"ל בפלוגתת רש"י ור"ת דרש"י אינו מפרש כר"ת דהמוך הוא אחר תשמיש משום דבזה צריכה להוציא הזרע מבפנים מה שכבר נקלט וכמ"ש בתשו' הגר"ע ובזה היא עושה מעשה בידים להשחית זרע שזה הוי איסור אבל ליתן מוך קודם תשמיש אינו אלא גרמא בעלמא שלא תקלוט הזרע וגרמא מותר בנקבה גם גבי סירוס ושוב אח"כ מותר אפי' להוציא המוך עם הזרע כיון האין הזרע ניתן להריון אין איסור להשחית הזרע וכמ"ש המ"א בסי' תר"ו ואפי למ"ש שאם תשהה המוך בתוכה יכולה להתעבר גם בזה מ"מ י"ל דאינו אלא גרמא במה שמוציא' מקודם שלא תקלוט ועוד דעכ"פ הוא בדרך מיעוט בהאי גונא שתתעבר ודמיא לשלא בזמן סמוך לוסתה ולטבילתה שמתיר המ"א שם ויש להאריך בזה ולפ"ז הנה י"ל דלרש"י תקנה דמוך לא הוי תקנה ודאית גם קודם תשמיש ורק משום דאחר תשמיש הוי איסור לרש"י וכן ל"ק מתקנה דמתהפכת דגם זה הוא כדי להפליט הזרע שכבר נקלט וזה ג"כ אסור לעשות בידים ורק זונות עושות כן. אבל חכמים א"א שיתקנו לעשות כן. ובזה ג"כ ל"ק בדברי רש"י מהא דדל"ז לל"ט בכתובות שם. וי"ל דמה"ט מפרש רש"י רק שמותרת ולא חייבות משום שאין זה תקנה ודאית שבזה לא תתעבר. ואפ"ל דרש"י הוא לשיטתו. דהנה גבי הא דבתול' שעיבר' בחגיג' די"ד אמרו דשמואל ל"ש. והק' בתו' דהא בכתו' ד"ו דרוב בקיאו' בהטי' ותי' דזה שבהטי' תהי' ראוי' מזה להריון ל"ש רק שמואל הי' יודע זה. אבל הש"מ בכתובות שם כ' לרש"י גם בשאר אדם יכול להיות מן הטי' שתתעבר אלא שמואל הי' יודע זה ע"ש. והרי מוך קו' תשמי' אינו אלא לסתו' הפתח ודמי' לבתולה ומ"מ יכולה להתעבר ע"י הטי'. ולפ"ז יש לע' בהני ג"נ דאף דרוב אין מתעברו' למ"ד דאם מתעב' ודאי מתה איך סמכינן על רוב במקום סכנה בין לר"מ ובין לחכמים כיון דתקנת מוך אינה תקנה ודאי'. ואפשר משום דאיכא מצו' עונה ושומר מצו' לא ידע ד"ר. וזה טעמ' דחכמי' דמן השמים ירחמו שלא תתעבר ומ"מ לר"מ תשום מוך אף שאין זה תקנ' ודאי' וכמ"ש רמ"א בה"פ סי' תנ"ה דמ"מ טוב לשום ברזל. וחכמים ס' כיון דאינה תקנה ודאית א"צ וסמכינן על שו"מ לחוד. אך בנשי' גדולות שע"פ רוב מתעב' י"ל דלא שייך בזה משום מצות עונ' שו"מ דאדרב' עיקר המינו' הו' פו"ר והן ראוין להתעבר והוי סכנ' טבעי' שאין שייך טעם זה. מיהו שלא בזמן סמוך לטביל' או לוסת' י"ל כיון דאין ראוי' להתעבר בזמן זה שייך שוב טעמ' דשו"מ משום מצו' עונ' כמו בהני ג"נ. וצ"ע בכ"ז. אך לדע' התו' בהא דשמואל נ' דמוך קודם תשמי' הוי תקנ' ודאי' וכן להמפרשי' דחייבו' לשמש. אך גם אם נאמר לשיטת רש"י דאין זה תקנה ודאי' מ"מ אם גם תכבד תיכף בית' בחמין אח"כ וגם תלך ברגלי' ע' נדה (דף מ"א) דבצירוף מוך איכא ס"ס וגם רוב מסייע שלא בזמן סמוך לטבילה או וסתה י"ל דכה"ג לכ"ע יש לסמוך גם במקום סכנה. ובפרט שי"ל שזה הוי תקנה ודאית וגם טעמ' דשומר מצוה ומן השמים ירחמו כיון דאין כאן זמן טבעיית שתתעבר. סליק: