אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן טז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן טז

סימן טו

ע"ד שאלתו אם נחשוב זאת לקטלנית מה שבעל הג' אחר שנשאת אליו נעשה חולה מסוכן ונתיאשו הרופאים ממנו וקודם הנשואין הי' חולה שאמרו עליו הרופאים שיכול לחיות הרבה בחולי זה. ואף שלבעל הג' לא נתיחדה עמו כלל וגם נתגרשה ממנו. מ"מ כיון דלא נתגרשה עד אחר שנעשה חולה שנתיאשו הרופאים ממנו א"כ נאמר דרוע מזלה גרם להזיקו עד שאף שאחר שנתגרשה לא הועיל להבעל משוה שכבר נכנס בו החולי. ואף שבעל השני נפטר כשהי' בן ע"ו שנה והפסיק בין הא' להג' נאמר דאולי גם בסירוגין שייך קטלנית. וע"ז האריך מעלתו להתיר:

הנה הא דפסק הרמ"א דבזקן לא נחשבת מחמתו לקטלנית הוא מתשו' מהרי"ו. אמנם בתשובת תשב"ץ [ח"ג ענין י"ד] משמע דאפי' בזקן מופלג נחשבת לקטלנית. ובתשו' אחת [לעיל] כתבתי דיש לומר דזה תלוי בהא דכתב המחה"ש באו"ח סי' שכ"ט דיש להסתפק אם ס"ס וחזקה או רובא ביחד מועיל להתיר במקום סכנה ע"ש. והפרמ"ג פשיטא לי' לאסור. וביו"ד סי' רס"ג כתב הרמ"א דיש להחמיר. אף דאיכא ס"ס שמא הלכה כרשב"ג. ושמא הלכה דדוקא באשה הוי חזקה. וגם איכא רובא ילדים שאינם מתים מחמת מילה. אך יש לדחות דשאני התם דהוי ס"ס דפלוגתא שלכמה פוסקים לא נחשב לס"ס. וגם בקטלנית כבר כתב התה"ד דהרבה נשאו ולא נענשו. ולדעת הרמב"ם אינו אלא חשש. וא"כ י"ל דזה טעמא דמהרי"ו ורמ"א דבמתו שנים ואחד מהם הוא זקן הרי איכא ס' ספקא שמא אין הלכה כרבי ועדיין לא נתחזקה. ושמא לא מת רק מחמת עצמו שהי' זקן והגיע זמנו לא מחמת מזלה. וגם איכא רוב נשים דמסייע להתיר וזה טעמא דמהרי"ו. והתשב"ץ סובר כדעת הפרמ"ג דאפי' בס"ס המסייע לרובא אין מועיל במקום סכנה א"כ א"א להתיר בזקן. משום שמא מ"מ הי' חי עוד איזו שנים שיגיע לגבורות. ומזלה גרם לו. והנה הנ"מ אם נאמר דטעם מהרי"ו מחמת ס"ס ורובא דזה מועיל להתיר אפי' במקום סכנה. אם נשאת לג' אנשים ושנים מהם מתו זקנים. בזה גם למהרי"ו אין להתיר מחמת זה שהיו זקנים. דהרי עתה נתחזקה לכ"ע. ורק משום ספק שמא הגיע זמנם ולא מחמתה. והרי בכל קטלנית לדידן מחמרינן כרבי משום ספק א' וה"ה כאן בספק א' שמא לא מחמתה אין להתיר. ואין מועיל מה שמתו זקנים. ולפ"ז אם נוכל לחשוש זה שמחמת רוע מזלה גם הג' נעשה מסוכן אף שלא נתיחדה עמו ונתגרשה מאתו קודם מותו וכמ"ש מעלתו. ואם גם הב' שמת זקן נאמר דמצטרף להחזיקה לקטלנית הוי כאן ס"ס להחמיר שמא גם לרשב"ג נתחזקה כאן דגם הב' מת מחמתה קודם שהגיע זמנו. ואפ' אם נאמר דהב' מת מחמת זקנה מ"מ שמא הלכה כרבי ונתחזקה בא' וג'. למ"ש הבה"ט להסתפק בזה. ואפשר לומר דזהו באמת הספק שנסתפק שם בסירוגין די"ל דמחמת הג' הוי הספק והוכחה גם על הב'. דמי עלה לשמים וידע כי מת מחמת עצמו. ויכול להיות שגם הב' מת מחמת רוע מזלה. אלא שבלא זה הוי ס"ס המסייע לרובא. אבל בפעם הג' ליכא ס"ס. דממ"נ אם גם הב' מת מחמתה א"כ עתה היא מוחזקת לכ"ע. ואם הב' מת מיתת עצמו אינה נחשבת כלל מוחזקת גם לרבי כיון דאיפסק. אבל עכ"פ תלוי כאן רק בספק אחד איך מת הב' ובספק אחד לכ"ע לחומרא במקום סכנה:

והנה למ"ש התוס' בכתובות [ד' מ"ג ע"ב] בשם ריב"ן דכל המשנה מיירי באשה אחת ע"ש משמע דכל שבאמצע נתגרשה שוב אינה נעשית קטלנית בסירוגין. דאם נאמר דנעשית קטלנית במה שאחר כך השיאה גם כן ונתארמלה וזה הוי כרבי. אם כן למה לי' למיתני השיאה ונתגרשה כדי שיוכל לומר אח"כ השיאה מוטב הי' לו לומר מתחלה רק פ"א השיאה ונתארמלה כיון דסוף כל סוף מסיימ' המשנה בדבר פורענות שהיא נעשית קטלנית א"ו דבכה"ג דהוה גירושין באמצע והוי בסירוגין לא נעשית קטלנית וכ"כ בספר הפלאה ע"ש. וא"כ י"ל דבזה תלוי הס' אם הפי' במשנה כריב"ן או כרש"י אמנם אכתי י"ל דאפי' לריב"ן זה דוקא בנתגרשה באמצע. אבל במת באמצע אף שהיה זקן מ"מ י"ל דזה גרע מגירושין דהרי יש לספק גם על הב' שמא לא הגיע כפי זמנו אלא מחמת רוע מזלה וא"כ נעשית מוחזקת לכ"ע. אמנם ראיתי מובא בשם תשו' הלק"ט סי' ק"נ דאפי' מתו ג' אנשים אצלה כולם זקנים אין נעשית בזה קטלנית. א"כ לפ"ז ע"כ לומר דכל שמת זקן אין מביא אפי' ספק בדבר. והיינו ע"כ דלכל אשה איכא חזקה מחמת רובא שאינה קטלנית ורק במתו ב' בעלים לרבי או ג' לרשב"ג אף דיש לומר בכולם דמשום דהגיע זמנם מתו וכמ"ש הר"ן בכתובות שם מ"מ כיון דמיתה לא שכיחא איתרע לה חזקתה אבל במת זקן כדרך כל הארץ בשניו בזה אין מגרע כלל החזקה שלה ולא איתרע בהכי אפי' היו ג' זקנים. ולפ"ז לשיטת הריב"ן והפוסקים דסברי דבנתגרש' באמצע לא נעשית מוחזקת ה"ה אפי' במת זקן משום דכל שהי' זקן אין זה מביא ריעותא כלל במזלה ובחזקתה אלא דאכתי י"ל דבסירוגין מגרע גם לדעת הלק"ט דסובר דבג' קנים לא איכפת לן ע"פ מה שאמרו ביבמות ד' פ' [ע"א] דכל שתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן שנתרפא באמצע ועי' בתבו"ש [סי' א' ס"ק מ"ו] מה שלמד מזה לענין שוטה וא"כ י"ל ג"כ לדעת הלק"ט דכאן דאיכא תחלתה וסופה לקויה תלינן גם באמצע ברוע מזלה. אף שמת זקן ואף שאפשר שמת מחמת שהגיע זמנו מכל מקום הרי תחלתה וסופה לקויה חיישינן גם לאמצע. ואין זה דומה לשלשה זקנים שיש לומר דאין כאן גם תחלתה ולא סופה בלקותא. אך יש לומר דכיון דהשני חי עמה עד שהגיע לזקנה של שבעים שנה או יותר הוי כמו בהא דיבמות אם בדקו באמצע וידעינן שנתרפא וצריך עיון. ואנכי לא מצאתי מה שמביא הבאר היטב לעיין בספק זה בדרכי משה. ובדרכי משה במקומו כעת לא מצאתי ואפשר דשם הוי הספק אם נעשית מוחזקת בסירוגין היינו כמו ווסת הסירוג או כמו שור המועד ותהיה אסורה להנשא לבעל חמישי אבל לרביעי תהי' מותרת להנשא ויש להאריך בזה וצריך לחפש מקום מוצאו של הספק:

אמנם בנידון דידן הנה יש מקום להקל עוד למה שכתבו הבית שמואל והחלקת מחוקק דהרמ"א פסק כמאן דאמר מעין גורם וכן איתא בהסבא דפ' משפטים דהוא מטעם רוחא דשביק בה בעלה הראשון. נראה דהוי כמ"ד מעין גורם ולמאן דאמר זה הרי כאן להלק"ט לא נתחזקה כלל משום דלא נתיחדה עם השלישי וגם למאן דאמר מזל גורם הרי הוי רק ספק אם נתחזקה בסירוגין וגם אפשר הספק הוא לענין בעל החמישי לא לענין בעל הרביעי וגם כיון שנתגרשה קודם מיתתו שני חדשים יש לומר דזה הוי קצת הוכחה שלא מחמת מזלה מת למה שכתב הרא"ש פירוש מזל גורם הובא בב"י ובפרט שהוא טובת היתומים וכמ"ש מעלתו נראה פשוט דיש מקום להתיר:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה