אור ברסלב
עמק יהושע חלק ב דרוש ו לעשי"ת

עמק יהושע חלק ב· רבי יהושע איזיק שפירא

דרוש ו לעשי"ת

דרוש ה ליום ב של ר"ה

גרסינן בפ"ק דר"ה (דף י"ז) שאלה כו' את ר"ג כתיב בתורתכם אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך נטפל לה ר' יוסי הכהן. אמר לה אמשל לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו ובא לפייס את המלך אמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך. הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו עד שבא ר"ע ולימד כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד. ואמרינן בסוף יומא (דף פ"ה) עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו:

והנה כתוב (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית גו' והנה מרים מצורעת כשלג ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים. וכתיב השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות זכור את אשר עשה הי אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים. ובזבחים (דף ק"ב) אמרינן מרים מי הסגירה אם תאמר משה הסגירה משה זר היה ואין זר רואה אח הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב היה ואין קרוב רואה את הנגעים. אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה אני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה. והביאו שם התוס' הספרי תניא אמר אהרן נמצאת מפסיד לאחותינו שאיני יכול להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה. לפי דבריו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרובו. והקשו התוס' דבמה היה מפסידה הא דאין אדם רואה את הנגעים כש"כ שהיא טהורה:

והענין יובן בהקדם המדרש (פ' אחרי מות) בשביל ד' דברים מתו בני אהרן וכולם כתיב בהו מיתה ע"י שהיו שתויי יין כו' וע"י שהיו מחוסרי בגדים שכתוב בו מיתה ומה היו חסרין המעיל שכתוב בו מיתה כו' והביאו הי"מ תשובת הרא"ש ששאלוהו והלא כהנים הדיוטים היו שמשמשים רק בד' בגדים ואין בתוכם מעיל. ותירץ הי"מ שכהנים הדיוטים בעת משיחתם דינם ככה"ג והראיה שנצטוו על הפריעה ועל הפרימה והא כהנים הדיוטים הם אלא שבעת משיחתם דינם ככה"ג ע"כ:

ולי נראה דזו אינה ראיה דאע"פ שנצטוו על הפריעה ועל הפרימה אעפ"כ לא היו עדיין ביום משיחתם לגמרי ככה"ג דהא אמרינן בפי"ב דזבחים (דף ק"א) גבי חטאת דר"ח שנשרפה אמר לו הן לא הובא את דמה שמא באנינות הקרבתיה א"ל וכי הם הקריבוה דפסלה בהו אנינות אני הקרבתיה ופירש"י וכי הם הקריבוה בתמי' וכי בני שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי כל הטלת העבודה כדכתיב קרב אל המזבח ועשה ואני כה"ג מקריב אונן. אלמא דאפי' ביום משיחתם נמי דינם ככהנים הדיוטים. ולפ"ז אי אפשר לומר דביום משיחתם דינם ככהנים גדולים והרא"ש ז"ל תירץ שלפי טעותם שהקריבו לפני ולפנים היה להם ללבוש נמי ח' בגדים ע"כ. וגם זה התירוץ אינו מספיק דלמה לו להמדרש לומר מה שלפי טעותם היה להם ללבוש המעיל. דכיון שאומר שלפי טעותם היה להם ללבוש המעיל משמע שכל שאר השמונה בגדים לבשו רק שהיו מחוסרי' המעיל והי' להמדרש לומר שחטאו במה שהיה מיותרי בגדים כיון שלפי האמת לא היה להם ללבוש רק ד' בגדים ככהנים הדיוטים:

וע"כ נ"ל לפרש ע"פ מאי דאיתא במדרש (שם) מלמד שהיו משה ואהרן הולכין מתחילה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהוג שררה על הצבור. ר' יודן בשם ר' איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה ר"פ אמר בלבם הרהרו א"ר ברכי' אל תתהלל ביום מחר כו'. ותמה שם הי"מ שלא מצא מהא דאם בפיהם דברו או בלבם הרהרו שום רמז בפסוק ואולי דברי נבואה הוא עכ"ד:

ונראה לי ליישב עפ"י מאי דאמרינן בפ"ג דערכין (דף ט"ו) על שבעה דברים נגעים באין על לה"ר ועל ש"ד כו' ופריך איני והא א"ר ענני בר ששון למה נסמכה פ' בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שיד דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם מכנסים מכפרים על ג"ע דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדר' חנינא דאמר ר' חנינא יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתי' כו' מעיל מכפר על לה"ר ומשני אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול אלמא דמעיל מכפר על לה"ר ואיך אמרת דנגעים מכפרים על לה"ר ומשני לא קשי' הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו ופריך והא איר סימון כו' שני דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות ובמקום אחר מצינו להם כפרה ש"ד ולה"ר ש"ד בעגלה ערופה ולה"ר בקטורת דתני ר' חנינא למדנו לקטורת שמכפרת כדכתיב ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותנא דבי ר' ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לה"ר אמר הקב"ה יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי קשי' שיד אש"ד וקשיא לה"ר אלה"ר ומשני שיד אש"ד לא קשי' הא דידיע מאן קטלי' הא דלא ידיע מאן קטליה ופריך אי ידיע מאן קטלי' בר קטלא הוא ומשני במזיד ולא אתרו בו. לה"ר אלה"ר לא קשי' הא בצנעא הא בפרהסי'. [ובזה יובן המדרש פ' בראשית ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר נכנסו בהמה חי' ועוף לתבוע דמו של הבל ר' נחמי' אמר לא כדינן של רצחנין דינו של קין קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. וישם ה' לקין אות ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הזריח לו גלגל חמה א"ר נחמי' לאותו כו' היה מזריח גלגל חמה אלא מלמד שהזריח לו הצרעת האיך מה דאת אמר והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון. וצריך להבין דמהו האות שהזריח לו הצרעת ואיזה אות הוא זה אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דכיון דמסקינן בערכין דבש"ד ולא אתרו בו נגעים באים עליו. וא"כ ה"מ דוקא לאחר שנתנה תורה דבעינן התראה אבל קודם מ"ת אמרינן בסנהדרין דף נ"ז) דנהרג אפי' שלא בהתראה דמיד כל חיה אף שלא בהתראה וא"כ לפי"ז קודם מ"ת אין דין נגעים על ש"ד וע"ז הי' ירא קין ואמר כל מוצאי יהרגני משום שנהרג אפי' שלא בהתראה ור' נחמי' אזיל לטעמי' שסובר שלא כדינן של רצחנין דינו של קין קין הרג ולא הי' לו ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. וע"כ קין כיון שלא הי' לו ממי ללמוד עדיין ליכא למימר גבי' שנהרג אפי' שלא בהתראה שהיה לו ללמוד ולא למד דכיון שלא הי' לו ממי ללמוד ע"כ דינו כמו אחר מ"ת שאינו נהרג רק צרעת בא עליו דהא הוי ש"ד ולא אתרו בי' וע"כ אמר ר נחמי' לאותו כו' מזריח לו גלגל חמה אלא שהזריח לו הצרעת ליתן לו אום שדינו כמו אחר מ"ת שנגעים באים עליו. דאלו הי' נדון כמו קודם מ"ת וא"כ לא הי' צרעת בא עליו אלא הי' נהרג אלא שהקב"ה חס עליו מפני שלא הי' לו ממי ללמוד שכל הפעם שנהרג בלא התראה הוא מפני שהי' לו ללמוד והוא לא הי' לו ממי ללמוד]:

והנה נדב ואביהוא ידעו שחטאו בלה"ר כמו דאיתא במדרש שם ובסנהדרין (דף נ"ב) וכבר היה משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא אחריהן. אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. וכיון שידעו שחטאו בעון לה"ר רצו לתקן החטא ולהקריב הקטורת כדי שתהא הקטורת מכפרת על עון לה"ר ובזה מיושב המדרש מה היו חסרים המעיל פי' שלפי טעותם מה שרצו לכפר על עון לה"ר בקטורת היה להם ללבוש המעיל דהא הם דברו בפרהסיא וכמו דאמרינן וכבר היה משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא אחריהן וכל ישראל אחריהן וא"כ כיון שחטאו בפרהסיא היה להם לפי טעותם ללבוש המעיל ויבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול. ור"פ אמר בלבם הרהרו פי' שלא דברו בפרהסיא וכמו דאמרינן בפ"ב דברכות (דף ט"ו) אלא הא דתני לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא ופי' רש"י שלא השמיע לאזנו. וע"כ כיון שדברו בחשאי ע"כ הקריבו קטורת כדי שיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי:

והנה אמרינן בפ"ק דברכות (דף ה') נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה. ופריך ונגעים לא והתנן כל מי שיש בו א' מארבע מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה ומשני מזבח כפרה הוי יסורין של אהבה לא הוו ואב"א הא לן והא להו ופירש"י דלא"י שצריכין שילוח חוץ לג' מחנות לא הוו יסורין של אהבה. אלא באין לכפר על החטא. בזה יתיישב מה שאמר אהרן א"כ נמצא אתה מפסיד לאחותנו דכיון שאין מי שיטמא אותה א"כ לא תהא טעונה שילוח מתנות ובמאי תתכפר. ועל זה אמר הקב"ה אותה שעה אני מסגירה אני חולטה אני פוטרה כדי שיהיה לה כפרה:

וע"כ כתיב (בהעלותך י"א) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים ויובן עפ"י מאי דאמרינן בפ"ג דתענית (דף כ"א) וכן מצינו באוהל מועד שבמדבר שכל זמן שהוא נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם. וכן אמרינן במנחות (דף צ"ה) הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם. ואמרינן התם דאתי כר' אליעזר דאמר יכול דחקו זבים ומצורעים כו' בשעה שטמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים משתלחים. ובשעה שאין טמאי מתים משתלחין אין זבים ומצורעים משתלחים ע"כ. וה"נ כיון דאין טמאי מתים משתלחין דהא הוגללו הפרוכת והם אינם משתלחים רק מחוץ למחנה אחת א"כ הותרו נמי זבים ומצורעים ליכנס לשם וא"כ אם היו נוסעים ממקום למקום לא היה לה כפרה דעיקר הכפרה הוא משום שילוח מחנות וע"כ לא נסעו העם עד האסף מרים וכמו דכתוב ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים. וכדי שיהיה לה כפרה על עון לה"ר:

ובזה יובן המשך הכתוב בפ' כי תצא השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צוותי' תשמרו לעשות זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים דלפי מה שביארתי ניחא שפיר דכיון דטומאת נגעים תלוי דוקא בכהן אם אומר טמא אבל אם אינו אומר טמא הוא טהור וא"כ לפ"ז מי שיהיה לו נגע לא יבא אל הכהן להראות כדי שלא יאמר שהוא טמא ולא יהיה טעון שלוח (ועיין בפי' הרמב"ן) או שיקצץ בהרתו ע"ז אומר הכתוב השמר בנגע צרעת לשמור מאד וכמו דאמרינן גבי הקוצץ בהרתו דהשמר פן ואל איני אלא ל"ת בשבת (דף קל"ב) ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות פי' שתלכו דוקא אל הכהן כדי שיטמא ויהיה שילוח מחנות ותתכפרו על עין לה"ר כמו דאמרינן זאת תורת המצורע זאת תורת המוציא שם רע, וע"ז אומר זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים שמרים בודאי לא היה מי שיראה את הנגע וכמו שהבאתי ההיא דזבחים (דף ק"ב) דמשה היה זר ואהרן קרוב היה ואין קרוב רואה את הנגעים והוא הדין דגבי משה נמי היה יכול לומר טעם דקרוב אלא חדא מתרי טעמי נקט וא"כ בודאי לא היה מי שיראה וא"כ מה היה ההכרח לראות את הנגע. והעם לא נסע עד האסף מרים. ואעפ"כ אמר הקב"ה אני כהן ואני מסגירה ואני חולטה ואני פוטרה בכדי שיהיה לה כפרה ע"כ השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות שאם באים נגעים על האדם מסתמא חטא בעון לה"ר ע"כ מוכרח הוא לילך אל הכהן ושיטמאנו הכהן כדי שיהי' בוש מחטאיו ומוכלם מפשעיו ויהיה צריך שילוח מחנות ועל ידי זה יתכפר לו על עון לה"ר. וא"כ כיון שביארנו שאפי' צדיקים לא ויתר להם הקב"ה על עון לה"ר. והנה אמרינן בפ"י דב"ב (דף קס"ד) ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולה"ר. ואמרינן לה"ר ס"ד אלא אבק לה"ר. ועוד אמרינן התם רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלה"ר ס"ד אלא אבק לה"ר וע"כ אחי ורעי הנה קרב ובא היום הגדול והנורא כמו דאמרינן במדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יו"כ. כיון דאמרינן דכולם בלה"ר וע"כ מי יכילנו ובעבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו בגדי כהונה שהיו מכפרים על עון לה"ר דלא אהני מעשיו כמו שהבאתי הסוגיא דערכין (דף ט"ו) דמשני לא קשיא הא דאהני מעשיו דאי אהני מעשיו אתי נגעים עליו ואי לא אהני מעשיו מעיל מכפר

[והנה

רש"י ותוס' הקשו שם דאמאי לא הקשה הש"ס אש"ד וג"ע נמי דהתם אמרינן דנגעים באים עליו ור' ענני בר ששון אמר למה נסמכה בגדי כהונה כו' כתונת מכפרת על ש"ד דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם מכנסים מכפרים על ג"ע דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. ותירץ רש"י דבש"ד וג"ע הא דבגדי כהונה מכפרים לא עלי' דידיה אלא על האחרים שעל ידו נענשין אבל לה"ר לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני. וע"כ מותיב הש"ס דוקא אלה"ר והקשו התוס' דהא אמרינן בשבועות (דף ל"ט) דעל כל העבירות אחרים נענשים עליהם אם יש בידיהם למחות. וא"כ היה יכול לתרץ על לה"ר נמי הא דבגדי כהונה מכפרין היינו על האחרים והא דנגעים באים היינו על החוטא בעצמו ותירצו התוס' דקושית הש"ס קאי אכולהו. והא דמשני הא דאהנו מעשיו קאי נמי אכולהו ואהנו מעשיו היינו כשהרג ממש דאז נגעים באים עליו ואם לא מהני מעשיו כגון שהלבין פני חבירו ברבים דקייל"ן בב"מ (דף נ"ח) דכל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וע"ז בגדי כהונה מכפרים וכן ג"ע משכחת לה אהני מעשיו ולא מהני מעשיו. וזו כי הא דאמרינן שבת (דף נ"ה) מתוך ששהו קיניהם מעלה עליהם כאלו שכבוס ע"כ:

ולי נראה דאפשר לומר כמו דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פ"ו) שאל רבי מתיא בן חרש כו' שמעת ארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר שלשה הן ותשובה עם כל א' ואחד עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ועשה תשובה תולה ויו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי גו' ובנגעים עונם. וע"כ אפשר לומר נמי בבגדי כהונה שמכפרים על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ובגדי כהונה תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וע"כ לא הקשה הש"ס מהא דג"ע וש"ד דאפשר לומר דבגדי כהונה מכפרים ואפ"ה בעי נגעים דעל כריתות ומיתות ב"ד צריך יסורים ג"כ שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וע"כ מקשה הש"ס דוקא אלה"ר דהוי וכמו דאמרינן בכתובות (דף מ"ו) אזהרה למוציא שם רע ר' אליעזר אומר מלא תלך רכיל ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע וכיון דזהו מחייבי לאוין ואע"ג דאמרינן בערכין (דף מ"ד) סיפר אין לה תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות אעפ"כ לא דמי לחייבי כריתות מדאורייתא. וכמו דאמרינן התם שכל המספר לה"ר ראוי כו' ע"ש אח"כ ראיתי להתוס' דזבחים (דף פ"ח) שכתבו לתירוצנו בקצרה ע"ש ואפי' לדעת הרמב"ם דמשמע מדבריו דבזמן שהיה שעיר המשתלח מכפר לגמרי אפילו לחייבי כריתות ומיתות ב"ד בלא יסורין. והא דאמרינן דבעי יסורין היינו דוקא כשיו"כ מכפר בלא שעיר המשתלח. וא"כ אפשר דדמי בגדי כהונה לכפרת שעיר המשתלח דמכפר לגמרי. אפ"ה לא קשה מידי לדעת הרמב"ם דהא איהו כתב דשעיר המשתלח מכפר על חיובי לאוין אפילו בלא תשובה כי אם דמחייבי כריתות ומיתות ב"ד ולית וא"כ לא קשה מידי על כריתות ומיתות ב"ד דהיינו דוקא בתשובה וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף ל"ז) דהא דלא אמרינן קודם שחרב בהמ"ק אע"פ דבטלו ד' מיתות ב"ד דין ד מיתות ב"ד לא בטלו כגון בלא התראה דבגדי כהונה מכפרין והא דגבי שמעון בן שטח לא כיפר בגדי כהונה משום דבעינן תשובה. וע"כ בלו תשובה באים נגעים עליו משא"כ בלה"ר כיון דזהו מחייבי לאוין ולדעת הרמב"ם מכפר שעיר המשתלח על חייבי לאוין אפילו בלא תשובה. וע"כ מקשה דוקא מלה"ר דליכא לתרוצי דהא בלא תשובה וע"כ באים נגעים ובתשובה בגדי כהונה מכפרים דהא זהו מחייבי לאוין וא"כ אם נאמר דבגדי כהונה דמי לשעיר המשתלח היה מכפר אפי' בלא תשובה אך כולם תפסו על הרמב"ם בזה. וכמו דמשמע בשבועות (דף י"ג) דאפי' על חייבי לאוין בעי תשובה אפי' בכפרת שעיר המשתלח דבלא"ה הוי זבח כו' תועבה]:

ועכ"פ כל זה היה בזמן שהיה בגדי כהונה אבל עתה שבעו"ה אין לנו בגדי כהונה ולא שעיר המשתלח לכפר. ע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה על עון לה"ר דאמרי' דהכל בלה"ר ואין יוה"כ מכפר עד שירצה. וראיתי להאחרונים שנסתפקו אם דברים שבין אדם לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אם צריך לכפרת יוה"כ ג"כ או שסגי אם ירצה לחבירו בלחוד. ולי נראה דאין זה ספק דודאי בעי לכפרת יוה"כ נמי. וכמו דאמרינן בפ"ד דיומא (דף מ"ד) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו ולכל כלל ישראל הוי אומר זה הקטורת ופירש"י דאלו מתן דמים אין שוין בכולן שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל ואמרינן התם מנין לקטורת שמכפרת ומשני דהתני ר' חנני' למדנו קטורת שמכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ותנא דבי ר' ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לה"ר יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי אלמא דעין לה"ר בעי לכפרת יוה"כ. אבל עכ"פ אין יוה"כ מכפר בלחוד עד שירצה את חבירו וכיון שביארנו דבעו כפרת יוה"כ בעי תשובה. והתשובה ע"ז קשה למאד שהעולם הורגלו בזה למאד ואינו נחשב לעון בעיניהם וכמו דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פז) האומר אחטא ואשוב אין יוה"כ מכפר ופריך בגמ' למה ליה למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. והרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ד ה"א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה כו' האומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויוה"כ מכפר [והנה הלח"מ הקשה על הרמב"ם דבגמ' אמרינן דוקא תרי זימני האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ונדחק שם הלח"מ בתירוצו. וע"כ נראה לי למימר דהא דקאמר הגמרא מ"ש חרי זימני כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בו הותרה לו אין הפי' דווקא בתרי זימני אינה מכפרת אבל בחד זימנא מכפר דמ"ש תרי זימני ומ"ש חד זימנא. אלא המנין הוא כמו דאמרינן בפ"ד דכתובות (דף מ"ג) המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו ואמרינן התם טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זימני לא חזי לאינסובי ואגב אורחיה קמ"ל תנא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה. והרא"ש הביא בשם רבינו משה דאין לה כתובה מן השני משום דכיון דלא חזי לאינסובי לא קרינן בה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. וכתב הרא"ש דליתא להך פירושא דודאי מן השני יש לה כתובה אע"ג דאגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא דכה"ג אמר בפ' הבא על יבמתו כו' אלא דלא ניחא לאשתעויי בקלקולא דאשה שאסורה להנשא ע"כ. אלמא אע"ג דאשמועינן דינא אחרינא אעפ"כ תנא השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה לאשמועינן עוד ענין אחר. וה"נ דכוותיה דאע"ג דאמר חד זימנא אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אלא דהתנא קא משמע לן עוד ענין א' ותנא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זמני. דלמה הוא אומר אחטא ואשוב כיון שרוצה לחטוא אך מפני שקשה עליו לעשות העבירה אלא שיצרו מסיתו וזה וזה שופטן. ע"כ מתנחם בנפשו שהוא יחטא וישוב וע"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה וקא משמע לן תנא דמתניתין דעד כמה קשה עליו לעבור עבירה היינו שני פעמים הראשונים. וע"כ הוא אומר אחטא ואשוב תרי זמני אבל מכיון שעבר ב' פעמים שוב אין לבו נוקפו ונדמה לו כהיתר לגמרי ונוח לו לעבור העבירה. ולא עוד אלא שדומה עליו כמישור ושאין בה חטא וע"ז אומר הגמרא מ"ש תרי זימני ע"ז אומר כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו ושוב לא יאמר שישוב. אבל לענין עיקר הדבר דאין מספיקין לעשות תשובה אין נפקותא בין האומר פעם אחד אחטא ואשוב או תרי זימני. וע"כ שפיר כתב הרמב"ם אפילו האומר אחטא ואשוב חד זימנא אין מספיקין בידו לעשות תשובה]. וא"כ בעון לה"ר שהעולם הורגלו בזה ומאד קשה לפרוש ממנו ע"כ צריך לזה תשובה גמורה ודוקא בתנאי אם יפייס את חבירו אבל בלא"ה אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו. והנה העולם טועים בזה שאומרים על חטא על דברים שבין אדם לחבירו אע"פ שלא פייס את חבירו ודבר זה אינו מועיל כל זמן שלא פייס את חבירו, ואפי' לפי מה שביארתי שאפי' עבירות שבין אדם לחבירו צריך תשובה ויוה"כ אלמא שמלבד החטא שחטא לחבירו אע"פ שפייס את חבירו אעפ"כ צריך לשוב על חטא שחטא לפני המקום ברכילות ולה"ר והוצאת שם רע על חבירו ושזלזל בכבוד חבירו ובשנאת חנם. וא"כ כיון שיש חטא לפני המקום ע"כ סומכים ע"ז שאומרים על חסא שחטא לפני המקום בזה אך אעפ"כ אינו מועיל שהחטא שחטא בזה לפני המקום אגוד עם החטא שחטא לחבירו וכל זמן שלא פייס את חבירו אינו מועיל כלל התשובה כי אם לאחר שפייס את חבירו מועיל החשובה וכמו שאבאר בס"ד. והטעם דחטא שבין אדם לחבירו אינו מועיל יוה"כ עד שירצה את חבירו. הוא כמו דאיתא במדרש שאמר דוד מלפניך משפטי יצא אמר הקב"ה לדוד וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם אמר לו הא אינם מקבלים שוחד אבל אתה מקבל שוחד תשובה ומע"ט. הוי מלפניך משפטי יצא. ולכאורה איך הקב"ה מקבל שוחד. אך הענין הוא דהטעם דאין הדיין מקבל שוחד מפני שמטה לזכות. אבל אם היו נותנים שוחד להבע"ד שדן עמו עד שפייסו ולא ילך עמו לדין אזי מה טוב ולא יצטרך לילך עמו לדין. והנה הקב"ה הוא הדיין והוא הבע"ד בעצמו שחטאו לפניו ואם נותנים לו שוחד תשובה ומע"ט לפייסו שימחול לו הקב"ה מי מעכב והוא בא' ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. וזהו דוקא בדברים שבין אדם למקום. אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין הקב"ה מקבל תשובה ומע"ט כיון שחטא לחבירו עד שיפייס את חבירו. וכיון שמפייס את חבירו ואין לחבירו עליו שום הקפדה ולא נשאר אלא החטא שחטא לפני המקום. ע"ז הקב"ה מקבל תשובה ותשובה עם יוה"כ מכפר:

ובזה יובן הגמ' דפ"ק דר"ה (דף יז) שאלה בלורי' הגיורת את ר"ג כתוב בתורתכם אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך נטפל לה ר' יוסי הכהן אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך. הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו. פי' אעפ"י שהקב"ה מוחל על החטא על עלבון של חבירו אינו מוחל וזה שאומר עד שבא ר' עקיבא ולמד כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד והענין הוא דהא דאומר אמשול לך משל למה הדבר דומה כו' פי' שלא רצה לתרץ דבב' עבירות חלוקים מיירי הכתובים דהא שאומר ישא ה' פניו אליך מיירי בעבירות שבין אדם למקום והא דכתיב אשר לא ישא פנים מיירי בעבירות שבין אדם לחבירו אלא דמיירי אפי' בעבירות שבין אדם לחבירו. וכמו שביארנו שיש בזה חטא לפני המקום ג"כ ע"ז אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לא' שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך והגיע זמן ולא פרעו כו' לך ופייס את חבירך. הרי דאע"ג שיש בה כבוד המלך ודררא דממונא של חבירו אעפ"כ מוחל המלך על כבודו תחילה ובממונא צריך לפייס את חבירו וע"כ ה"נ בדברים שבין אדם לחבירו. כיון שיש בה איסור דהיינו החטא שחוטא לפני הקב"ה על שעבר על לה"ר ורכילות וכה"ג. אעפ"כ יכול להתודות על חטא שחטא לפני הקב"ה ולבקש את הקב"ה שימחול לו על שעבר על הצווי. וע"ז נאמר ישא ה' פניו אליך ואח"כ יפייס את חבירו עד שבא ר"ע ולימד משום שאין המשל דומה לנמשל. דהתם הם ב' דברים שתחלה נתחייב לחבירו חובת ממון והוסיף לזה שנשבע לו בחיי המלך. ע"כ הם ב' דברים נפרדים. אבל הכא הרי כל האיסור משום הממון או האונאה של חבירו וא"כ דבר א' הוא וכל זמן שלא בקש מחבירו שימחול לו אינו נמחל לו האיסור ג"כ והוא כמו שהקשו המפרשים האחרונים לדידן דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' רובא מסייע להמוציא לא מפקינן מן המוחזק. ואמאי נהי דבתורת ממונא לא מצינא לאתויי עליו ניתי עליו מתורת איסורא שהרי כשרואין ב"ד שעובר על ס' איסור כופין אותו ומפרישין הימנו וגזל נמי איסורא הוא. וא"כ נכוף להמוחזק להוציא מידו מצד איסורא דבאיסור הולכין אחר הרוב. ובאמת לא קשה מידי. דהכא כל האיסור הוא משום ממון. וא"כ כיון דקיי"ל דבממון לא אזלינן בתר רובא ממילא ליכא איסורא. ועיין בתשובה (סי' ט"ז) וכה"ג ביארתי בתשובותי (סי' י"ח) על התוס' דסוף מעילה (דף כ"א) בההיא דתנן התם פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס כו' כיון שהוציא את הראשונה מעל והקשו התוס' תימא דליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה כו':

ולכאורה יש להקשות דהא אמרינן בפ"ה דביצה (דף ל"ח) דממונא לא בטיל ואע"ג דקא מסקינן התם דאע"ג דממונא לא בטיל אעפ"כ איסורא מיהא בטיל. היינו דוקא בדבר שאין האיסור תלוי בממון כגון נבילה בטילה בשחוטה דאע"ג דאית ליה בעולם בטלה. היינו דוקא שאין האיסור מחמת הממון וכן לענין תחומין העיקר תלוי במה שקנה שביתה מעיו"ט ואפי' אם הי' מקנה לו עתה לא מהני. וע"כ אין האיסור תלוי בממון כל כך. אבל במקום שכל האיסור הוא רק מפני הממון כגון פרוטה בכיס זה של הקדש וא"כ כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל וכתבתי שם דאפשר דלא מחלקינן בזה אלא דאמרינן בכל מקום נהי דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטל אפי' במה שהאיסור תלוי בממון ג"כ:

אך דיש לומר דבהקדש ג"כ חלוק האיסור מהממון וכמו דאמרינן בפ"ה דב"ב (דף פ"ח) א"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא ופי' הרשב"ם גזל הדיוט הקדים בו חטא למעילה דכתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו מיד בהתחלת גזל קרי ליה חטא משעת כפירה, וגבי הקדש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה. וא"כ כיון שאין החטא בא עד שעת הנאה ע"כ הוי ב' דברים האיסור והממון ואע"ג דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטיל [וע"ש שכתבתי שיש לומר משום דהוי ממון שאין לו תובעין וע"כ ממונא נמי בטיל אבל במקום דהאיסור הוא רק משום ממון וע"כ תלוי האיסור בממון:

ובזה יתיישב מה דא"ר לוי (שם בב"ב) קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות כו' דהתם אפשר בתשובה והכא לא אפשר בתשובה. דכל כמה דלא מהדר ממונא. אפי' אם ועשה תשובה על עבירה אעפ"כ אינו נמחל החטא עד שיוציא הגזילה מת"י ואי אפשר בתשובה. וע"ז אמר קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה. והחטא בא משעה שגזל. וע"כ תלי האיסור בממון וכל זמן שלא החזיר הממון אינו נמחל החטא כלל. משא"כ בגזל גבוה שהקדים מעילה לחטא דכתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דלא הוי חטא עד שעת הנאה אבל בגזל הדיוט כתוב נפש כי תחטא ומעלה מעל דהחטא הוי מהתחלת הגזל וע"כ כיון דהאיסור והממון חלים בבת אחת הרי הם תלוים זה בזה. וכל זמן שלא החזיר לחבירו הגזל אין הקב"ה מוחל לו על האיסור אפי' אם ועשה תשובה. וכמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף י"ט) אבל בממונא עד דמהדר למריה. אבל בלא"ה אינו יכול לעשות תשובה כלל. וע"כ אין המשל דומה לנמשל לא' שהיה חייב לחבירו משום דכבוד המלך אינו שייך להחוב:

[ואע"ג דאיתא בש"ע חו"מ (סי' ע"ג ס"ק ז') דהנשבע לפרוע לחבירו לזמן והגיע השמיטה בינתים או שמחל לו פטור משבועתו. אלמא דאם נשבע לפרוע לחבירו תלי האיסור שבועה בממון וכיון שנמחל הממון ממילא אזלא השבועה. אלמא דגם בזה תלוי האיסור בממון וכיון שנמחל הממון ממילא אזיל האיסור זה אינו דהתם היינו טעמא דכיון שהגיעה השמיטה או מחל הוי כאילו נתקיים השבועה. דמה לי אם פורע לו החוב או שמוחל לו וע"כ לא דמי למה שכתב הרמ"א בסעיף שאח"ז דמי שנשבע לשלם לחבירו. אעפ"י שלא היה חייב לשלם לו מ"מ חייב מכח שבועתו דהתם כיון דלא היה חייב כלל ליכא למימר דכמו דקיים שבועתו דמי דכיון שלא היה חייב מעיקרא. וע"כ צריך לשלם מכח שבועתו וכמו שביארתי החילוק שבין מחילה דמעיקרא ובין מחילה דלבסוף בתשובה (ס' ה') ובדרוש א' וא"ש וע"ש ודו"ק. וכן נמי יש לומר במה שכתב הט"ז ביו"ד (ס' שכ"ט) במה שכתב שם המחבר ואין דברים אלו אמורים אלא בנודר לעצמו אבל אם נדר או נשבע לחבירו לפורעו או לעשות לו מלאכה, והתיר לו חבירו מקצתו לא הותר לו השאר וכתב ע"ז הט"ז פירוש שאמר הריני כאלו נתקבלתי מקצת הפרעון דה"ל כאלו פרעו לו אותו מקצת מ"מ לא הותר לו השאר דלגבי אדם אחר לא אמרינן דהותר כולו כיון דכבר נתחייב לחבירו לפרוע לו הכל לא הפסיד במה שויתר לו מקצתו ע"כ. ולע"ד לא מן השם הוא זה אלא הטעם דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא דוקא בניתר ע"י חכם דעוקרו מעיקרא או כגון שאומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם כמו דאיתא בנדרים (דף כ"ז) אבל הכא מה שאומר הריני כאילו נתקבלתי הרי קיים השבועה מה ודאי דאם קיים שבועה במקצת צריך לקיים כולו] וע"כ צריך כל א' שיראה לפייס את חבירו שימחול לו ואם יש בידו מל של חבירו צריך להחזיר לו הגזל או שארי תביעות שיש עליו. וכמו דאיתא בירושלמי ספ"ח דב"ק אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו דכתיב ישור על אנשים ואם עשה כן מה כתיב תמן פדה נפשו מעבור בשחת. ויבקש מהקב"ה שימחול לו על מה שחטא לפני המקום בזה. שהרי עבר נמי על לה"ר או רכילות או לאו דגזל. ואז יכפר עלינו יוה"כ כפרה שלמה אמן:

תוכן העניינים

עמק יהושע חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה