אור ברסלב
עמק יהושע חלק ב דרוש ה ליום ב של ר"ה

עמק יהושע חלק ב· רבי יהושע איזיק שפירא

דרוש ה ליום ב של ר"ה

דרוש ד ליום א' של ר"ה

אמרינן בפ"ב דר"ה (דף ל"ב) אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. ויש לדקדק דהא אמרינן בפ"ק דר"ה (דף ט"ז) ג' ספרים נפתחין בר"ם א' של רשעים גמורים וא' של צדיקים גמורים וא' של בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים מר"ה זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה וא"כ אמאי לא קא חשיב הכא רק ב' ספרים. ועוד צריך להבין הא דקאמר מלך יושב על כסא דין מהו לשון ישיבה ה"ל לומר מלך דן את העולם ומה זה שאמר מלך יושב על כסא דין. ותחילה צריך להקדים הכתובים (במלכים א' כ"ב) ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל כו' ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אליהם האלך רמות גלעד למלחמה כו' ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש א' לדרוש את ה' מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע כו'. ויאמר לכן שמע נא דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד כו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן כו' שימו זה בית הכלא והאכילוהו לחם לחץ כו' עד בואי בשלום ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי. והנה רבו הדקדוקים שיש לדקדק בפ' זו דמאי אמר לא יתנבא עלי טוב כי אם רע דאם הנביא מתנבא לרעה מסתמא ה' שלחו להנבא וה' דבר מי לא ינבא ועוד דמה השיב לכן שמעו דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו איזה תשובה נצחת היא עד שהכריח בדבר הזה שנבואתו אמתית שלא יאמר עליו שאינו מתנבא טוב כי אם רע ועוד יש לדקדק על מה שאמר הקב"ה צא ועשה ה"ל למימר עשה כן ובגמ' דרשו צא ממחיצתי כו':

והנה כתיב בירמיה (י"ח) הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר קום וירדת בית היוצר ושם אשמיעך את דברי וארד בית היוצר והנה עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר וישב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר. ויהי דבר ה' אלי לאמר הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאום ה' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד כו' ושב הגוי ההוא מדעתו כו' ונחמתי על הרעה כו ואח"כ בפ' (י"ט) כתיב כה אמר ה' הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש כו' ושברת הבקבוק לעיני האנשים ואמרת אליהם כה אמר ד' צבאות ככה אשבור כו'. ויש לדקדק דבתחילה אמר לו לילך אל בית היוצר בשעה שהוא עושה המלאכה על האבנים ואח"כ אמר לו לקנות בקבוק שנגמרה מלאכתו:

והנה כתיב (איוב ז') מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ובפשיטות יש לפרש ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ט"ו) בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי העולם עוברים לפני כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם כו' ובחג נדונין על המים. ובגמ' אמרינן דר' יוסי סובר דאדם נידון בכל יום ויליף מהא דכתיב ותפקדנו לבקרים ור' נתן אומר אדם נידון בכל שעה. וע"ז אמר איוב מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית עליו לבך ותפקדנו לבקרים פי' שכל הדברים נדונים בד' פרקים וא"כ מה גדלת האנוש כל כך שתפקדנו לבקרים שאדם נידון בכל יום ולרגעים תבחננו. וצריך להבין דכיון שאדם נידון בכל שעה מכש"כ דאדם נידון בכל יום ולמאי אומר מה אנוש כי תגדלנו ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ויובן זה עפ"י מאי דכתיב (צפניה ג') ה' בבוקר בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר. ויש לדקדק מהו כפל הלשון ה' בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר. אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים (דף ד') לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קדמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דיני' דילמא מעייני בעובדי' ודחפי ליה מדחי כו' ופריך והאמרת שלש ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה ומשני איפוך פי' שעוסק בדין שדן את העולם כולו ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין ולפ"ז בשלש שעות ראשונות שעוסק בתורה אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. ועוד אמרינן שם דבאותה שעה הקב"ה זועם והנה כתיב לפני זעמו מי יעמוד וצריך להבין וכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא וא"כ לא יענוש למי שאין בידו חטא ופשע וא"כ מה זה שאמר לפני זעמו מי יעמוד דמשמע שאין בעולם שיוכל לעמוד לפני זעמו:

והענין יובן עפ"י מאי דאמרינן בפ' התכלת (דף מ"א) דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא אמר ליה קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלי' א"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידן דאיכא ריתחא ענשינן אעשה. ופי בתוס' ענשיתו אעשה כי האי שאין אדם חיוב לקנות טלית המחויב אם אין לו אבל עשה גמור אפי' ב"ד של מטה מכין אותו עד שתצא נפשו, [ומה שכתב המהרש"א בח"א בפ"ב דשבת (דף כ"ה) בהא דאמרינן התם כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים ודומה למלאך ד צבאות ופי' המהרש"א וזה לשונו אמר כן משום דהמלאכים מקפידים אהא כדאמרינן בפ' התכלת דמלאכא אשכחיה לרב קטינא ואמר סדינא בקייטא כו' דס"ל למלאך דהלכה כב"ה ולא גזור משום כסות לילה עכ"ל. ודבריו תמוהים דמהסוגי' דפ' התכלת (דף מ"ח) מוכח התם דהקפידא של המלאך משום שעושה טצדקי להפטר מן הציצית ע"ש] ובזה יתבאר מאי דכתיב (ירמיה א') גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. ואמרינן בפ"ב דשבת (דף ל"א) דגם בכנפיך היינו עון ציצית פי' אפי' אעשה כי האי שאינו מחויב לקנות טלית אעפ"כ נמצא דם נפשות אביונים כו':

והנה אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ז') אמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה. ולפ"ז כיון דאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה ובעידן ריתחא מעניש אעשה ג"כ וע"ז אמר הכתוב לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום לפני חרון אפו כיון דבעידן ריתחא מעניש על עון עשה ג"כ ואין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה ע"כ אין מי שיוכל לעמוד לפני זעמו. ואמרינן ברפ"ד דברכות (דף כ"ז) על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ואמרינן מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס כו' אי ר' יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא. ומשני איבעית אימא ר' יהודה איבעית אימא רבנן. אביא רבנן אמר קרא בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים ואב"א ר' יהודה האי בבוקר להקדים לו שעה אחת אלמא דאם כתוב בבוקר בבוקר בין לר' יהודה בין לרבנן הוא עד ג' שעות וע"ז אמר צפניה בבוקר בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר פי' אם נותן משפטו בבוקר שני פעמים דהיינו עד ג' שעות אז אינו עושה ולפנים משורת הדין וכמו שהוכחתי מפ"ק דעבודת כוכבים ומזלות (דף ד'):

[ובזה ביארתי במ"א מה דכתיב (שמואל ב' י"ג) ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבוקר בבוקר הלא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלום אני אוהב. ויש לדקדק ג"כ מהו זה שאמר בבוקר בבוקר שני פעמים ואפשר דהכי פירושו בבוקר של כל יום אך לפי דרכנו שבכל מקום דכתיב בבוקר בבוקר פי' עד ג' שעות יתיישב ע"פ מאי דאמרינן בפ"ד דנדרים (דף מ') לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתי' מן רחמי תלת שטי קמייתא רווחא דעתי' בתרייתא תקיף חולשי' ובפ"ק דנדרים (דף ח') אמר אביי ש"מ חרגא דיומי מסי וכתב המהרש"א בח"א וזה לשונו מפורש בפ"ק דיומא (דף כ') היא נסורת שמנסר גלגל חמה והוא כי החמה אין לה טבע החימום מצדה אלא מתנועת גלגל חמה כ"כ במרוצה בכ"ד שעות דטבע כל תנועה שמחמם ולהכי קרי ליה התם לא כו' ואדלי יומא אדלי קצירי ע"ש. עכ"פ בתלת שעי קמייתא רווחא דעתיה משום דאדלי יומא אדלי קצירי וכמו שכתב המהרש"א מחמימות גלגל חמה שמנסר. ובזה יתיישב מה שאמר לו יונדב לאמנון מדוע אתה ככה דל בן המלך בבוקר בבוקר פי' בשלש שעות ראשונות שאז מרווח להחולה ואני רואה אותך שאתה דל בבוקר בבוקר פי' גם בשלש שעות ראשונות ואין זה כדרך שאר החולים. וע"כ השיב לו שאין החולי שבי דומה לשאר החולים רק את תמר אחותי אני אוהב ומצד זה החלאת נתהוה בי וע"כ כיון שהוא מצד התאוה ע"כ אין חמימות החמה מרפא אותו שהאבן טוב שתולה בגלגל חמה אינו אלא לחולים]:

ובזה יתיישב הפסוק באיוב (ז') מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים ובקרים הוא כמו דכתיב בבוקר בבוקר פי' בשני בקרים והיינו בג' שעות ראשונות שאז הוא עידן ריתחא ומפקיד על עון עשה ג"כ ואין לך אדם שאין בידו עון עשה. וכ"ת דאולי לא יתרחש באותו רגע שהקב"ה זועם בה ט"ז אומר לרגעים תבחננו שאתה בוחן אותו בכל רגע וא"כ ודאי מתרמי בתלת שעי קמייתא באותה רגע שהקב"ה זועם בה ובעידן ריתחא נענש האדם על עון עשה ג"כ וכל זה ביארתי לדעת ר' יוסי ור' נתן שסוברים דאדם נדון בכל יום ובכל שעה אבל רבנן סברי דבד' פרקים העולם נדון והאדם נדון בר"ה:

והנה בפשיטות יש לפרש הא דאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ אמר להם מלך יושב על כסא דין וספרי חיים כו' כמו שכתב הר"ן בפ"ק דר"ה וזה לשונו קשיא לי כיון שהאדם נדון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנים אותו על פירותיו ותבואתו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה וניחא לי שג' דברים הללו נידונים לכל העולם בג' זמנים כו' אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו א' וא' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו ע"כ אלמא שר"ה הוא דין לכל א' בפרט כמו דאמרינן כל העולם עוברים לפניו כבני מרון ובג' זמנים האלו נידון העולם בכללות [ועד"ז יש לפרש מאי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף י"ח) מאי כבני מרון הכא תרגמו כבני אימרנא ר"ל אמר כמעלות בית מרון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד. ויש לדקדק מהו החילוק בין זה לזה שכל א' אומר באופן אחר. ולכאורה כל הפירושים א' הוא דהיינו שנידון כל פרט ופרט בפני עצמו. אך אפשר לפרש ע"פ מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ב) אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עוניך וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה וכן כל העולם כולו אם עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הם נשחתים שנאמר וירא הי כי רבה רעת האדם בארץ ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות אלא לפי גדלם יש זכות שהוא כנגד כמה עונות כו' עכ"ל. וא"כ יש ג' דינים האדם בפרט ואח"כ המדינה בכללה כמו דאמרינן ועל המדינות בו יאמר ואח"כ על כל העולם כולו. וע"ש במ"ל שהקשה דמפני מה לא קאמר בספ"ק דקדושין אשריו שהכריע את עצמו ואת המדינה ואת כל העולם כולו לזכות. וע"ש דלמאי אהני שיקול המדינה. עכ"פ יש דין שהוא נחלק לכללים קטנים כגון המדינות ויש דין שכולל כל העולם. ואפשר לפרש דהמשל שאומר כמעלות בית מרון היינו במקום צר שעובר כל א' בפרט והכא תרגמא כבני אימרנא דהיינו כללים כמו שמעשרין מעשר בהמה שיוצאים בפתח קטן ומונין עשרה והעשירי מקודש ואח"כ חוזרין ומונין עשרה וכל העשרה הם מנין בפני עצמו והעשירי קודש והם כללים קטנים וזהו משל למדינות שהוא קיבוץ של כללים קטנים ורואים אם הרוב זכאי נידון לטובה. ור' יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד דהיינו שמונין ומצרף כל הפרטים לכלל גדול וזהו הדין של כל העולם כולו בכללות שמתקבצין כל א' וא' עד שדנין כל העולם כולו]:

ובזה יתבאר מה ששאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ פי' אף שבכל מועד הוא יום הדין כמו דאמרינן בפסח נדון על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג נדונים על המים ואעפ"כ אומרים בהם שירה וא"כ מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה וביוה"כ וע"ז היתה התשובה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. פי' דבשלמא בשאר המועדות אע"פ שהאדם יודע בעצמו נגעי לבבו עד שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אעפ"כ הוא בטוח שיהא העולם נדון לזכות מפני צדקתו של חבירו או מפני צדקת הצדיקים שבדור. וע"כ יכול לומר שירה משום דהעולם נידון בכללות. משא"כ בר"ה דהעולם עוברין לפניו כבני מרון וכל א' נידון בפרטיות וא"כ אין פעולה שיסמוך על צדקתו של אחר דצדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה כמו דאמרינן בפ"ק דר"ה ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צ"ג וא' של בינונים וא"כ אין לו תועלת בצדקתו של חבירו בדין הפרטי דאף אם חבירו וכתב בספרן של צ"ג אעפ"כ יוכל הוא להכתב בספרן של רשעים גמורים וא"כ איך יוכל לומר שירה. ע"ז אמר הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו פי' שכל יחיד ויחיד נדון בפני עצמו זה יכתב בספרן של צדיקים לחיים והאחר יוכל להכתב בספרן של רשעים גמורים וע"כ אין זה בכלל שאר המועדות שהם ג"כ ימי דין ואעפ"כ אומרים בהם שירה משום דשם נדון העולם בכללו משא"כ בר"ה שהעולם נידון בפרטיות וע"כ אין אומרים בהם שירה:

אך עדיין יש לדקדק בהא דמלך יושב על כסא דין מהו בחינת ישיבה וגם היה יכול לחשוב ספרן של בינונים ג"כ. והענין יובן בהקדם הכתוב בירמיה (כ') פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא כו'. וצריך להבין מהו שאומר שהיה לשחוק דהא אדרבא כיון שיזעק חמס ושוד ומתנבא על פורעניות ר"ל אדרבא מזה יתעורר העולם לתשובה וא"כ מהו זה שאומר שהיה לשחוק. והענין יובן ע"פ מה שכתב הרמב"ם בסוף (הלכות יסודי התורה היד) וזה לשונו דברי הפורעניות שהנביא אומר כגון שאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיה אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפי' על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו זה מפורש במס' שבת הא למדת שבדבר טובה בלבד יבחן הנביא הוא שירמיה אמר בתשובתו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא השקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא. יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת עכ"ל:

וכן איתא בירושלמי בסנהדרין (פ' הנחנקין) אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב ואני אומר שנ"נ בא ונוטל את השאר א"ל תן סימן לדבריך א"ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סי' לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואת מתנבא לטובה את הוא שאת צריך ליתן סימן עכ"ל הירושלמי וכן כתב הרמב"ם בהקדמתו לזרעים וכתב עוד שם על מה שפחד יעקב אחר שהבטיחו בבשורות טובות כמו שאמר שם והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כו' וכמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף ד') קא סבר שמא יגרום החטא יורה זה שהקב"ה מבטיח ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב"ה להנביא להבטיח בני אדם בשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואח"כ לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות בשביל שלא ישאר לנו מקום לקיים אמונת הנבואה. והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא נבחן כו' עכ"ל:

ובזה יש לבאר הא דאמרינן ברפ"ה דברכות (דף ל"ב) ותדבר אליהם ארבה את זרעכם כו' וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אשר אמרת מיבעי ליה כו' כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע דברים שאמרת לי לך אמור להם לישראל בשמי. הלכתי ואמרתי להם בשמך עכשיו מה אני אומר להם ולכאורה יש לדקדק דלמאי האריך כל כך לאמר דברים שאמרת לי לך ואמור להם לישראל בשמי הלכתי ואמרתי להם בשמך כו' והיה יכול לומר בקצרה דברים שאמרת יש לך לקיים אך לפי מה שכתב הרמב"ם הוא מיושב שפיר דבלא"ה אף שהקב"ה הבטיח על הטובה אעפ"כ בדברים שנאמרו בין הקב"ה ובין הנביא אפשר שכיון שחטאו לפניו ע"כ חזר בו וכמו שאמר יעקב מתיירא אני שמא יגרום החטא וע"כ אמר משה דברים שאמרת לי כו' והלכתי ואמרתי לישראל בשמך וע"כ כיון שאמר הקב"ה להנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה ע"ז אמרינן מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו ואפי' אם חטאו אעפ"כ לא ימנע מלתת את הטובה שיצתה מפיו של הקב"ה ונאמרה עפ"י הנביא לאחרים אבל ברעה חוזר אף אם נאמרה ע"פ הנביא לאחרים וכמו שביאר הרמב"ם:

ובזה מיושב מה שאמר ירמיה (כ') פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי וכמו שכתב הרמב"ם שאי אפשר שיבחן הנביא אלא על דבר טוב שאם מתנבא לרעה אין ראיה שאפי' לא תתקיים הנבואה אעפ"כ אפ"ל שישראל חזרו בתשובה וע"כ לא תבוא הרעה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתענית) ר' שמואל בר נחמן אמר הקב"ה אומר לעשות טובה לא איש אל ויכזב אומר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה. אבל אם מתנבא לטוב מזה הוא ראיה ברורה על אמיתת נבואתו דהא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו וע"ז אמר ירמיה הייתי לשחוק שמשחקים עלי ואומרים שמתנבא אני לשקר ע"כ מתנבא תמיד לרעה כדי שלא תבחן נבואתו וכמו דא' בב"ב (דף י"ד) דירמיה כולה חורבנא. ע"ז אמר הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא וא"כ אי אפשר שתבחן נבואתי וכמו דאמרינן שם (דף י"ד) דיחזקאל רישא חורבנא וסיפא נחמתא וישעי' כולו נחמתא וע"כ אמר הייתי לשחוק שילעגו עלי הרשעים ויאמרו מדוע לא יתרחש שיאמר פעמים לטובה כמו שאר הנביאים אלא דמתיירא שאולי לא יתקיים הטוב ההוא וא"כ יהיה בחינה על נבואתו וע"ז אמר פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל כו':

ובזה יתיישב כל הפרשה שהבאתי תחילה דכתיב ויאמר יהושפט האין פה עוד נביא ונדרשה את ה' מאתו ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש א' לדרוש את ה' מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלו טוב כי אם רע ומדוע לא יתרמי שיתנבא עלי לטובה א"ו דמתיירא שאולי לא תתקיים נבואתו וע"כ מתנבא עלי תמיד לרעה שבזה אין בחינה על נבואתו וע"ז אמר ואני שנאתיו פי' שאני איני מחזיקו לנביא האמת ע"כ אמר לו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים כצאן אשר אין להם רועה ויאמר ה' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם רט ויאמר לכן שמע דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו כו':

ותחלה יש לחקור בהא שביארתי שאם מתנבא לרעה אפשר שלא יתקיים זהו דוקא קודם גז"ד אבל לאחר גז"ד למאן דסבירא ליה בפ"ק דר"ה (דף י"ח) דצעקו קודם גז"ד נענין לאחר גז"ר אין נענין וכמו דאמרינן התם היה ר"מ אומר שנים שעלו למטה וחליים שוה וכן שנים שעלו לגרדום לדון ודינן שוה מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול כו' זה התפלל תפלה שלמה כו' ר"א אומר כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד וא"כ כיון שגז"ד אינו נקרע א"כ לפ"ז אם יתנבא הנביא שהראו לו במראה הנבואה שהגזירה הוא לאחר גז"ד בודאי לדעת ר"א הנבואה מוכרחת שתתקיים אפי' לרעה דהא גז"ד אינו נקרע ובירושלמי פי"ב דיבמות אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת א"ל עד שלא נתחתם גז"ד רשום משנתחתם גז"ד אמת פי' דקודם גז"ד הוא רשום שיכולים להעביר הגזירה ע"ו תפלה משא"כ לאחר גז"ד, והשתא ניחא דתחלה הראה לירמיה שעושה על האבנים דהיינו קודם גז"ד שיכולים להעביר הגזירה ואח"כ הראה לו בקבוק שנגמר שאם נשבר שלא יוכל להרפא וה"נ לאחר גז"ד קשה לקרוע:

והנה אמרינן ברפ"ד דשבועות (דף ל:) או (דף ל') מחלוקת בשעת מו"מ אבל בשעת ג"ד ד"ה דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב ועמדו שני האנשים. אלמא דגמר דין הוא בישיבה לכן כתוב ויאמר לכן שמע דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו פי' דה' יושב על כסאו הוא בבחי' גמ"ד וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו. ואמרינן וכי יש ימין ושמאל לפני הקב"ה אלא אלו מיימינים עליו ואלו משמאילים עליו פי' מיימינים שמלמדים זכות ומשמאילים מלמדים חובה. והיינו העדות שמעידין עליו וכיון שהוא בבחי' ישיבה הוא גמ"ד:

וכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד כו' ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו כ' ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ואמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ז) אמר לו צא תן לו ואמר פרעתי נאמן בא מלוה לכתוב אין כותבים ונותנים לו חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי כו'. וכן בפ"ז דב"ק (דף ס"ח) צא תן לו טבח ומכר פטור כו' מ"ט כיון דפסקא למילתי' ה"ל גזלן חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מ"ט כיון דלא פסקה למילתי' כו'. וכן כתבו התוס' בפ"ק דב"מ (דף י"ז) דחייב אתה ליתן לו הוי פסק דין גמור כי אם צא תן לו וכן משמע במרובה. אלמא דגמר דין לא הוי אלא באומר צא תן לו וע"כ כתיב ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן וא"כ כיון שאמר בלשון צא הוי גמ"ד. וע"כ כיון שסיפר מראה הנבואה שהיה באופן גמר דין וכבר ביארתי שהנביא שמתנבא פורעניות בבחי' גמ"ד אפי' גזירה רעה נמי אינה חוזרת כיון דגז"ד אינו נקרע. ע"כ אמר ירמיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי פי' שאמר לו שכל מה שאחאב אומר עליו שע"כ מתנבא לרעה כדי שלא יבחן נבואתו משום שהנביא שהתנבא לרעה אפי' אם לא תתקיים הנבואה אעפ"כ אין מזה בחינה. שאולי שב הקב"ה מגזירתו אשר דבר כי נתקבלה התשובה. אבל אם מתנבא בבחי' גז"ד אז ההכרח שתתקיים וע"כ אמר לו לאחר שסופר מראה הנבואה אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי משום שראה בבחי' גמ"ד:

ובזה יתיישב הא דאמרינן בר"ה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ. והוא כמו שכתבו התוס' בנדה (דף ע') ע"ש דלישראל קודם גמ"ד נושא פנים אבל לאחר גמ"ד אפי' לישראל נמי אינו נושא להם פנים ע"ש בתוס'. וע"ז אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה כיון שאתה נושא פנים לישראל בדין א"כ מפני מה אין אומרים שירה וכמו שכתבו התוס' (בנדה שם) על הא דאמרינן בברכות (דף כ') אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים מפני מה אתה נושא פנים לישראל. אמר להם איך לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה וע"כ כיון שבאה להם התשובה שהקב"ה נושא פנים לישראל וע"כ אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה. ע"ז השיב להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרו מתים פתוחים לפניו פי' דאימתי נושא פנים היינו דוקא קודם גז"ד אבל לאחר גז"ד אינו נושא פנים. ע"כ אמר להם אפשר מלך יושב פי' בבחי' ישיבה דהיינו גמ"ד ולאחר גמ"ד אינו נושא פנים אפי' לישראל נמי. ובר"ה הוי גמר דין לרשעים ולצדיקים לרשעים לאלתר למיתה ולצדיקים לאלתר לחיים וע"כ לא קא חשיב רק מה שהוא בבחי' ישיבה דהיינו גמר דין. וע"כ אומר מלך יושב על כסא דין פי' בבחי' גמ"ד אינו נושא פנים וע"כ איך יאמרו שירה שאם לא ישוב בתשובה א"כ הרי נגמר דינו לאלתר למיתה ולאחר גמ"ד שוב אינו נושא פנים וע"כ איך יאמרו שירה. ע"כ צריך כל א' לשוב בתשובה שלימה ונחתם בספרן של צ"ג לאלתר לחיים אמן:

תוכן העניינים

עמק יהושע חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה