עמק יהושע חלק א· רבי יהושע איזיק שפירא
דיני מילה
סימן כ
שאלה אם נימול שלא כדין כגון בלילה או תוך שמונה צריך להטיף ממנו דם ברית או לא:
תשובה הב"י כתב בטור יו"ד (סי' רס"ב) וזה לשונו והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתניתין משמע דאינו כשר וא"כ יצטרך לחזור ולהטיף ממני ד"ב כו' ואפשר שהם סוברים שא"צ להטיף וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב בפ' ר"א דמילה דקטן שנימול תוך שמונה אין צריך לחזור ולהטיף ע"כ וכתב הרמ"א בד"מ זה לשונו ואפשר דעדיף תוך ח' וביום מאלו נימול בלילה עכ"ל, וע"פ זה פסק הרמ"א בש"ע דעבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ד"ב. מלו תוך ח' וביום יצא וכתב ע"ז הש"ך דא"א לומר כן כדמוכח להדי' במנחות (דף ע"ב) גבי הא דקאמר התם ר"א כר"ש בשיטת ר"ע רבו אמרה כו' ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת כו' גם מ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה בשם ר"ש דנימול תוך ח' כשר וא"צ להטיף ד"ב קשי' עלייהו הך ש"ס דהתם דמוכח דלא יצא דאם איתא דכשר אמאי דחי מילה שבת לימהלי' מע"ש והראי' שהביא שם הר"ש מדקאמר פ' ר"א דמילה דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות אלמא דאין צריך להטיף ד"ב כיון דלא נתנה שבת לדחות לאו ראי' הוא לפע"ד דיש לומר דנהי דלא יצא מ"מ לא ניתנה שבת לדחות אלא על מצוה מילה ממש ולא על הטפת ד"ב אבל באמת נימול בלילה לא יצא אפי' בדיעבד כדאיתא בש"ס התם דמדחי שבת אלמא אפי' דיעבד פסול (וגם מ"ש הב"י והד"מ דמדברי תשובות הרשב"א דלקמן (ס' רס"ד) משמע כהרא"ש ליתא דלא משמע שם מודי ע"ש וע"ל ס' רס"ד ס"ק ו') כו' ולענין דינא נראה מתוך מ"ש דבין נימול בלילה ובין נימול ביום תוך ח' לא יצא וצריך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב וכ"פ הב"ח אלא שכתב כן שיש לתפוס לחומרא ולפי מ"ש כן הוא עיקר עפ"י הדין עכ"ל הש"ך. והט"ז כתב וזה לשונו צריך לחזור ולהטיף תמוה הגה"ה זאת בתרתי חדא דמשמע דחיוב הוא וא"כ אפי' בשבת יחזור ויטיף כו' וזה אינו דלא מצינו שסובר שיחזור ויטיף כו' אלא הגהת מיימוני ושאר הפוסקים לא ס"ל הכי כמו שכתב הב"י וא"כ פשוט שאין כאן אלא חומרא ובשבת לא יעשה ותו במ"ש כאן בסיפא מל תוך ח' וביום יצא משמע שא"צ לחזור ולהטיף כו' דמ"ש מרישא דודאי לא עדיף תוך ח' מבלילה. וכן מוכח בס' רס"ד דתוך ח' לא הוי מילה כלל עכ"ל הט"ז:
והנה (בס' רס"ד ס"א) כתב הרמ"א (והיא מתשובת הרש"בא) תינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לא"י דכל תוך ח' לא מקרי מילה מיהו אם נשארו ציצין המעכבין את המילה או שמל ולא פרע וגמור ישראל המילה וכתב ע"ז הט"ז אם נשארו ציצין אין צורך לישראל לעשות שום דבר אח"כ ביום ח' והיינו כדעה שפסקה בש"ע באם מל הא"י לישראל א"צ לחזור ולמול פעם שנית והיינו שאפי' להטיף א"צ. וזהו עיקר רבותא של הרשב"א דאל"כ למה לי' להרשב"א לכתוב האי מילתא. דהא אם נשארו בו ציצין פשיטא הוא אלא דאתי לדייק דבלא נשאר א"צ לכלום. וא"כ כיון דפסק הרמ"א כי"א דחייבים לחזור ולהטיף גם כאן צריך לחזור ולהטיף ד"ב ביום ח' אפי' לא נשארו ציצין ולא הי' לו להרמ"א לכתוב האי מילתא דאם נשארו ציצין והש"ך כתב שהפי' דאם נשארו ציצין כו' היינו דאם נשארו ציצין צריך שיגמור כהלכתו דהיינו ליטול הציצין או לפרוע אבל היכא דלא נשאר כלום צריך להטיף ד"ב. דמילה תוך ח' אף שהי' ע"י ישראל לא חשיב כמילה כלל. אבל אין לומר דאם לא נשארו ציצין דא"צ אפי' להטיף דהא תוך ח' לא מיקרי מילה. וגם לעיל (סי' רמ"ב ס"ק כ') העליתי דצריך להטיף אם נימול תוך ח' ותדע דהרי גם בנימול ע"י א"י קיימין הכא ובע"י א"י אף להרב צריך להטיף ודאי לא בא לומר אלא שא"צ להטיף עכ"ד:
ולע"ד נראה שאחר המחילה מכבוד תורתם לא ירדו האחרונים לעומק הדברים של הרמ"א. והעלו חידושי דינים הרבה. ולפי מה שאבאר יהי' נ"מ בכמה דינים. ותחילה אקדים מה שכתב הרא"ש בפי' ר"א דמילה (דף קל"ה) על הא דאמרינן התם אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ד"ב וב"ה אומרים א"צ וכתב הרא"ש שהר"י דקדק מכאן דמשמע דביותר צריך הטפה לנולד כשהוא מהול מנתגייר כשהוא מהול דהא בנולד מהול כ"ע לא פליגי ובגר איכא פלוגתא. וא"כ לקמן דפסיק רב הילכתא כת"ק ומסתמא כוותי' קיימינן דהלכתא כו' וכיון שנולד כשהוא מהול א"צ להטיף כ"ש שנתגייר כשהוא מהול שא"צ להטיף ד"ב. ובעל ה"ג לא כתב כן אלא כתב דקטן א"צ וגר צריך ובקטן נראה ודאי דכדין פסק כדמוכח בשמעתא כדפרישית. ובגר נמי נראה דסמך אההיא דיבמות (דף מ"ו) דתני' הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך כו'. אלא ודאי צריך הטפת ד"ב כו' ונראה דה"ט דגר כיון שהי' לו כו' דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא הי' לו ערלה. והקשה הר' שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמונה יהי' צריך הטפה כיון שהי' לו ערלה ונימול שלא בזמנה ואינו כן מדאמר בשילהי פירקין (דף קל"ו) דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות כו' ע"כ:
ונראה לע"ד דטעם הרא"ש טעמא דמסתברא הוא דבקטן שנולד כשהוא מהול שלא הי' לו ערלה מעולם. דין הוא שא"צ הטפה כיון שלא הי' לו כו'. אבל גר שנתגייר כשהוא מהול שהי' לו ערלה והוא מל שלא כהוגן ע"כ צריך הטפת ד"ב. והא שהקשה הר"ש דא"כ איך אמרינן בשבת (דף קל"ז) דאם קדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות. והא הכא הי' לו ערלה וא"כ כיון שנימול תוך שמונה צריך להטיף ד"ב כמו בגר שנתגייר כשהוא מהול וא"כ ניתנה שבת לדחות. הא לא קשי דקטן שנימול תוך שמונה דומה לקטן שנולד כשהוא מהול שלא הי' לו ערלה מעולם וא"צ להטיף ד"ב והוא ע"פ מאי דאמרינן ביבמות פ' הערל (דף ע"א) בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנו מעכבא או לא מעכבא. פי' דמיבעי לי' עד שמונה אם הוא דומה לערל וע"כ אסור לסוכו בשמן של תרומה או דלמא דערל הוא מי שהגיע זמנו למול ואז הוא ערל וע"כ אסור בתרומה. אבל קטן עד שמונה לא נק' ערל עדיין דהא לא חל עליו עדיין החיוב של מילה. וע"כ מותר לסוכו בשמן של תרומה ולא איפשיטא הך בעי'. אך בריש פ' הערל (דף ע') הביאו התוס' הירושלמי שמחלק בהדי' בין ערלות שלא בזמנו ובין שהגיע זמנו למול אלא שסכנה הוא לו אלא שבזה חולק על הש"ס שלנו דהתם פשיטא לי' דערלות שלא בזמנו לא הוי ערלות ואוכל בתרומה ובש"ס שלנו בעי' הוא בגמ' ולא איפשיטא ע"כ. וכיון דאיפשיטא בירושלמי לא שבקינן הפשיטותא דירושלמי משום בעי' דתלמודא דילן. וכן כתב הרמב"ם (בפ' י"א מה' תרומ' ה"ז) אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה שהנולד כל ז' אינו חשוב ערל:
וא"כ כיון דנקטינן דערלות שלא בזמנו לא הוי ערלות א"כ מי שנימול תוך שמונה הוי כקטן שנולד כשהוא מהול דהא לא הי' לו ערלה מעולם. דעד שמונה לא הוי ערלה עדיין וע"כ אם נימול תוך שמונה א"צ להטיף ד"ב. ולא משום דעשה מצוה קצת אם נימול תוך שמונה. דודאי אם מל תוך שמונה לא הוי מצוה כלל כמו דמוכח בשבת (דף קל"ג) דאם מל של אחר השבת בשבת לא עשה מצוה כלל. אלא דאעפ"כ אין צריך להטיף ד"ב דהוי כקטן שנולד כשהוא מהול דא"צ להטיף ד"ב וכמו שפסק ר"י. ואף דפסקו הטור והמחבר דקטן שנולד כשהוא מהול דצריך להטיף ד"ב. היינו משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא כמו דאמרי' בשבת (דף קל"ה) אבל אי ל ידעינן דלאו ערלה כבושה היא ודאי דלא הי' צריך להטיף ד"ב כיון דלא הי' לו ערלה מעולם. והשתא ניחא מה שהקשה הריש ז"ל דא"כ קטן שנימול תוך שמונה יהי' צריך הטפה כיון שהית' לו ערלה ונימול שלא בזמנו והא אמרינן בשבת (דף קל"ז) דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש לא ניתן שבת לדחות. ואם איתא דצריך להטיף ד"ב א"כ ניתנה שבת לדחות בשביל הטפת ד"ב. דלא קשה מידי דקטן שנימול תוך שמונה דומה לקטן שנולד כשהוא מהול שא"צ להטיף ד"ב. ולא דמי לגר שנתגייר כשהוא מהול. ומה שתירץ השיך טל קושית הר"ש דאף דצריך להטיף ד"ב אפ"ה לא דחי שבת. הא ליתא דודאי אם הי' צריך להטיף ד"ב בודאי הי' דוחה שבת כמו דאמרינן ביבמות (דף ע"א) אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקא סבר צריך להטיף ממנו ד"ב. אלמא דמה דאמרינן דצריך להטיף ד"ב הוא מדאורייתא דהא אסור לאכול בפסח אם צריך להטיף ד"ב. אלא דהטעם דאם נמול תוך שמונה א"צ להטיף ד"ב הוא משום דמי שנימול תוך שמונה הוי כקטן שנולד כשהוא מהול דלא הוי לי' ערלה מעולם וע"כ א"צ להטיף ד"ב:
ובזה יתיישב קושית השיך מה שהקשה ממנחות (דף ע"ב) דאמרינן התם דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה שבת דהתם אם נקצר שלא כמצותו כשר היינו משום דאתעביד בי' מצוה ואע"פ שאינה כהוגן אפ"ה כיון שהוא כשר ע"כ לא דחי שבת. אבל הכא מה שא"צ להטיף ד"ב כשנימול תוך שמונה לא משום דאתעביד קצת מצוה דלעולם לא אתעביד קצת מצוה ואפ"ה א"צ להטיף ד"ב משום דלא הוי לי' ערלה מעולם. וכמו דאמרינן בשבת (דף קל"ז) דאם שכח ומל של אחר השבת בשבת הוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה אלמא דלא עשה מצוה כלל ודוחק לומר דלכך הוי לא עשה מצוה משום דבתוך ז' לא הוי עדיין מצוה לכ"ע אלא דמחר הוי מצוה וע"כ מקרי שלא עשה מצוה:
והא דאמרינן בירושלמי בפ"ז דפסחים מתניתא פליגא על ר' יוחנן שכח ומל שלאחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר הרי אין בעשייתו מצוה ור"י פוטר שמואל קפודקי' אמר למחר יש בעשייתו מצוה. אין הפי' דלמחר יגמר המצוה משום דהגיע יום שמיני אלא הפי' הוא למחר יש בעשיתו מצוה אם הי' ממתין עד למחר הי' מצוה אם היה מולו ע"כ טריד בה מעכשיו משא"כ בשני שפודין א' של שחיטה ואחד של נבילה וכה"ג אמרינן בפסחים (דף ע"ב) בעלי מומין לא טריד בהו והאי טריד בהו:
והשתא א"ש מה שכתב הרמ"א בד"מ דאפשר דתוך ח' וביום עדיף מאלו נימול בלילה ע"כ, ועפ"י זה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' רס"ב) דעבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ד"ב ומלו תוך ח' וביום יצא דהטעם דאם נימול בלילה הי' לו ערלה. וע"כ כיון שצריך להפקיע צריך שיהי' כהוגן וע"כ צריך לחזור ולהטיף ד"ב. משא"כ בנימול תוך שמונה דהוי כקטן שנולד כשהוא מהיל ולא דמי לגר שנתגייר כשהוא מהול דאע"פ דלא הי' בר חיובא אעפ"כ נקר' אינו מהול משא"כ בתוך ח' דלא שמה ערלות והראי' דמותר לסוכו בשמן של תרומה וע"כ אין צריך להטיף ד"ב. ומטעם זה הביא הרמ"א תשובת הרשב"א (בס' רס"ד) בתינוק שהוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין חילוק בין ישראל לא"י דודאי אין חילוק בין ישראל לא"י כיון דלא הוי מצוה כלל. וע"כ כתב הרשב"א שאם נשארו ציצין המעכבין את המילה צריך למול לדייק דאם לא נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה א"צ להטיף ד"ב. ואע"ג שפסק דאם מל הא"י לישראל צריך לחזור ולהטיף ד"ב היינו דוקא במלו הא"י בשמונה או לאחר שמונה. אבל תוך ח' אין חילוק בין מלו א"י למלו ישראל דא"צ להטיף ד"ב:
ונלע"ד להביא ראי' לזה דאם מלו תוך ח' א"צ להטיף ד"ב. דדמי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם. מהא דאמרינן ספ"ב דמגילה (דף כ') אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין כו' וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. ואמרינן בגמרא ולא מלין דכתיב וביום השמיני ימול. והקשו התוס' דבפ' ר"א דמילה (דף קל"ב) דריש מהאי קרא לומר אפי' בשבת ומבן שמונת ימים דריש ולא בלילה כו' ותירצו דהכא מייתי הדרשה הפשוטה יותר והוא תירוץ דחוק והט"א תירץ דמייתי האי קרא דדריש מיני' ביבמות (דף ע"ב) דאפי' מילה שלא בזמנה נמי דוקא ביום כמו דאמרינן התם דרבנן דרשי וביום דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה אלא ביום. וע"כ מייתי האי קרא דוביום השמיני להורות דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה נוהגת אלא ביום. אבל לע"ד לא נראה לי דלמאי מייתי האי קרא דוביום השמיני לענין מילה שלא בזמנה כיון דלא איירי בזה אם מילה שלא בזמנם הוא ביום או בלילה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דלענין מילה בזמנה לא מצי לאוקמי מתניתין. דא"כ איך תנן וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ומשמע דאם עשאה קודם ע"ה אינו כשר וצריך להטיף ד"ב דבלא"ה לא שייך למימר אם עשו משעלה עמוד השחר כשר דהא אפי' אם עשה קודם ע"ה נמי אינו צריך לתקן וכמו שביארתי תחילה דדמי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם כמו שכתב הב"י (בס' רס"ד) בטוי"ד דלפי מה שכתב הרשב"א דאם מל תוך ח' אינו צריך לחזור ולהטיף ד"ב צריך לומר שמה ששנינו וכולן שעשו משעלה ע"ה כשר דמשמע שאם עשו בלילה פסול קאי אאינך עכ"ד וזהו דוחק. ע"כ ודאי דמתניתין מיירי לענין מילה שלא בזמנה וע"כ דוקא משעלה ע"ה כשר דאם מלו בלילה ודאי דלא יצא וצריך לחזור ולהטיף ד"ב דכיון שהי' לו מילה ומלו שלא כמצותו ע"כ צריך להטיף ד"ב כמו בגר שנתגייר כשהוא מהול. וע"כ דוקא אם עשה משעלה ע"ה כשר וא"כ כיון דמתניתין מיירי במילה שלא בזמנה דבעינן ביום וע"כ מייתי בגמ' קרא דוביום השמיני שמזה דרש ביבמות (דף ע"א) דאפי' מילה שלא בזמנה נמי אינה אלא ביום אבל במילה שלא בזמנה אם מלו תוך ח' בודאי דא"צ לחזור ולהטיף ד"ב בין ביום בין בלילה וא"ש ומיושב היטב מה דמייתי בגמ' האי קרא דוביום:
וכ"ת כיון דקיי"ל דאף מילה שלא בזמנה נמי אינו נוהג אלא ביום א"כ אפשר לומר דהא דאמרה תורה למולו ביום שמיני הוא משום דבלילה אסור למול דלא גרע ממילה שלא בזמנה אבל משהגיע ליל יום שמיני הי' ערלות בזמנה. וא"כ אכתי הוי מצי לאוקמי במילה בזמנה שאם מלו קודם ע"ה לא וצא וצריך להטיף ממנו ד"ב דמפני שהגיע ליל שמיני הוי ערלה ודמי לנימול בלילה לאחר שהגיע זמנו שהי' לו ערלה וצריך למול כדינו ואם מלו שלא כדין צריך להטיף ממנו ד"ב הא ליתא דהא אמרינן בפ"ק דזבחים (דף י"ב) דרבי אפטוריקי רמי כתיב והי' שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והקשו התוס' דתיפוק לי' מביום צותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני ותירצו דאי לא הוי כתיב אלא והי' שבעת ימים תחת אמו הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלה לא ירד. והשתא קא משמע לן דהוי מחוסר זמן ותרד אפי' לר"ש ע"כ אלמא דאמרינן דמכי גלי לן קרא דמיום השמיני והלאה ירצה אמרינן דהוי בלילה מחוסר זמן ואם עלה ירד ולא כשאר נשחט בלילה וה"נ הא אמרינן בפ' ר"א דמילה (דף קל"ב) דמבן שמונת ימים נפקא לן דביום ולא בלילה א"כ אפי' משהגיע ליל שמיני עדיין הוי מחוסר זמן. וע"כ אם מלהו תוך שמונה ואפי' בליל שמיני א"צ להחזיר ולהטיף ד"ב. וע"כ לא מצי הש"ס לאוקמי הא דתנן וכולן שעשו משעלה ע"ה כשר על מילה בזמנה דהא אם מלו בלילה א"צ להטיף ד"ב דהוי כמו שלא הי' לו ערלה מעולם וע"כ מוקי הש"ס למילה שלא בזמנה לכן מייתי קרא דביום השמיני דשמעינן מינה ביבמות דאפי' מילה שלא בזמנה נמי ביום דהתם אם מל בלילה קודם עלות השחר לא יצא וצריך להטיף ד"ב:
[ובזה יתיישב הא דאמרינן בפ' איזהו מקומן (דף כ"ו) אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וכתבו התוס' פי' בקונטרס דלא מהני לי' הלנה בראש המזבח לאכשורי' למחר לזריקה. והקשו התוס' דהניחא למאן דאמר אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למאן דאמר מועלת למה לי קרא הא בלילה אין יכול לזרוק דביום צוותו כתיב ותירצו התוס' דהאי שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צ"ה כדאמר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין וחשוב יום לענין שמצותו ביום ומפסוק מיותר ממעיט ליה הכא מביום הקריבו ע"כ והוכיחו מזה תר"י דהא דאמרינן תפלת המנחה עד ערב דעד ערב לאו דוקא אלא עד שקיעת החמה דמתחילת שקיעה אין זמן זריקת תמיד של בין הערבים. והש"א השיג ע"ז וכתב דזמן הזריקה הוא עד הלילה ממש והא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה אע"ג דנפקא לן מביום צוותו אפ"ה אצטריך לג' מתנות שאין מעכבין כמו דאמרינן בפ"ו דזבחים (דף ל"ח) אמר ר' יוחנן שלש מתנות שבחטאת אינם באות בלילה ובאות לאחר מיתה כו' דמביום צוותו לא נפקא לן דהא לא מעכבי כפרה ע"כ מצריך קרא דדם שנפסל בשקיעת החמה פסול וא"כ כיון שהדם נפסל ע"כ אין לזרוק אפי' השלש מתנות שאין מעכבות דהא נפסל הדם. ותמה הש"א דמ"ט לא תירצו רש"י ותוספות תירוץ זה בפשיטות. ולע"ד לא נראה לי לומר דהטעם דאסור לזרוק ג' מתנות בלילה הוא רק מפני שהדם נפסל אבל בלא"ה היה אפשר לזרוק. דא"כ איך אמר רב פפא בזבחים (שם) דיש מהן כתחילתן ויש מהן כסופן דאע"פ שאינן מעכבין אפ"ה ודאי דאינן באות אלא ביום דכולהו נפקא לן מדכתיב ביום צוותו דהא אפי' מה דאינו מעכב בקדשים נמי אינו בא אלא ביום כמו שהקשו התוס' בקדושין (דף ל"ו) לענין סמיכה דלמה לי למעוטי נשים תיפוק ליה דה"ל מ"ע שהזמן גרמא דאינה בא בלילה חוץ מהקטר חלבים ואברים שבאות בלילה אבל בדם כיון דכולהו חדא זריקה היא ודאי נפקא לן מביום צוותו:
והכי משמע בירושלמי (פ"ג דסוטה) אילין שירים (פי' לר"ש דאמר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן) אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואין תימר משום שירין נותנם בלילה ונותנם לאחר מיתה עכ"ל הירושלמי:
אלמא דכל שאינו משום שירים אינו נותנן בלילה וה"נ לענין ג' מתנות כיון דזורקן לשם זריקה אע"ג דאינם מעכבות אפ"ה פסול בלילה:
ע"כ נראה לע"ד דאי לאו האי קרא דביום הקריבו את זבחו יאכל הוי אמינא דהא דפסול זריקה בלילה הוא משום פסול לילה וע"כ אם חישב לזורקו בלילה לא הוי פיגול וכמו דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ה) חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה כו' דלא הוי פיגול וה"נ אם חישב לזרוק בלילה לא הוי פיגול דה"א דהמשך הזמן של הדם הוא כמו באימורין רק שאין לזורקו בלילה וע"כ לא הוי פיגול בזה ע"כ קמל"ן קרא דדם נפסל בשקיעת החמה דהיינו שאין זמנו מכאן ואילך וכמו באימורין הוי ע"ה כן שקיעת החמה פסול משום חושב לזרוק שלא בזמנו וכמו דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ת"ר קדשים הנאכלין ליום א' מחשבין בדמן משתשקע החמה ובבשרן ובאימוריהן משיעלה ע"ה וכמו שביארתי במילה בליל שמיני דפסול לא משום לתא דלילה אלא דבליל שמיני עדיין לא הגיע זמנו ופסול משום דעדיין לא מטי זימניה] וא"כ במל בלילה פסול משום מחוסר זמן והוי כמו נימול תוך שמונה ועוד דהא קייל"ן דלילה הוא מחוסר זמן וע"כ לא מצי לאוקמא מתניתין במילה בזמנה אלא במילה שלא בזמנה. והרי נתברר דאם מלו תוך ח' א"צ לחזור ולהטיף ד"ב אבל אם מלו אחר ח' בלילה צריך להטיף ד"ב:
[ולכאורה יש להביא קצת ראיה דאם נימול בליל שמיני צריך להטיף ד"ב דהא אמרינן בפ"ה דזבחים (דף נ"ו) אתמר המחשב לאור שלישי חזקי' ור' יוחנן חזקיה אמר כשר ר' יוחנן אמר פסול חזקי' אמר כשר דהא לא אינתק לשריפה ר' יוחנן אמר פסול דהא אדחי לה מאכילה. האוכל לאור שלישי חזקי' אמר פטור דלא אינתק לשריפה ר' יוחנן אמר חייב דהא אדחי לה מאכילה. תניא כוותי' דר' יוחנן כו'. ולכאורה נראה דחזקי' ור' יוחנן לטעמייהו אזלי בפ"ק דחגיגה (דף ט') דאמר חזקיה נטמא ביום מביא פי' דנזיר שנטמא ביום שמיני מביא קרבן על הטומאה נטמא בליל שמיני אינו מביא ור' יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא ופליגי בליל' מחוסר זמן דחזקיה סבר דלילה מחוסר זמן וע"כ אם נטמא בלילה אינו מביא דחשיבא כחדא טומאה משום דלילה הוי מחוסר זמן פי' דלא משום דאין מקריבין בלילה אמרה תורה שמביא קרבנותיו למחר אלא דאכתי לא מטא זמן וע"כ חשיבא כחדא טומאה ור' יוחנן אמר דאף בלילה נמי מביא הוא משום דקא סבר דלילה אין מחוסר זמן פי' דבאמת הגעת הזמן הוא מליל שמיני ואילך רק דאין מקריבין בלילה ע"כ אמרה תורה שיקריב קרבנותיו למחר אבל הגעת הזמן הוא מליל שמיני. וא"כ לכאורה נראה דחזקיה ור"י אזלי לטעמייהו דלחזקיה המחשב לאור שלישי כשר משום דקא סבר דלילה מחוסר זמן והא דאין שורפין בליל שלישי הוא משום דעדיין מחוסר זמן ולא משום דאין שורפין קדשים בלילה. וע"כ המחשב לאור שלישי לא הוי פיגול וכן האוכל אינו מחויב כרת ור"י אזיל לטעמיה דקא סבר בחגיגה דלילה אינו מחוסר זמן וא"כ הא דאין שורפין בליל שלישי הוא משום דאפילו שלא בזמנו נמי אין שורפין אלא ביום והא דקאמר ר' יוחנן ביבמות (דף ע"ב) דנותר בזמנו נשרף ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה לבתר דאותביה ר' אלעזר לר' יוחנן קיבלה מיניה וע"כ כיון דלילה אינו מחוסר זמן והא דאין שורפין בליל שלישי הוא רק משום דאין שורפין בלילה וע"כ סובר דהוי פיגול וכן האוכלו בליל שמיני בכרת:
וא"כ כיון דתניא כוותיה דר' יוחנן אלמא הא דאין שורפין בלילה הוא רק משום לילה אבל באמת הוי נותר מכי מטא זימניה בליל שלישי, וה"נ אפשר לומר לענין מילה ג"כ מכי מטא ליל שמיני הוי בזמנו אלא דאין מלין בלילה וא"כ אם נימול בליל שמיני הוי כמו שנימול כהוגן לאחר זמנו דצריך להטיף ד"ב. ולפ"ז לכאורה ליתא למה שביארתי דהא דאמרינן במגילה וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר מיירי דוקא במילה שלא בזמנה דאפי' אם נימול בליל שמיני אם מל קודם ע"ה צריך להטיף ד"ב. אעפ"כ כד מעיינת בי' הא ליתא דא"כ תקשה על הרמב"ם דהרמב"ם (בפ"ג מה' מחוסרי כפרה) פסק דלילה מחוסר זמן אעפ"כ פסק (בה' פסולי המוקדשין) דחייב משקיעת החמה של יום שני שהוא תחילת הלילה של יום שלישי. אלא ודאי דלא מן השם הוא זה אלא כיון דאינתק מאכילה הוי נותר גמור וחייב כרת וכן הוי פיגול. וכן משמע לכאורה בברכות בפ"ק (דף ט') בהא דאמרינן התם ר' אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן כו' מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות וכן אמר התם בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף ולכאורה קשה כיון דסוף כל סוף אסור לשורפו ביו"ט מחמת דאין שורפין קדשים ביו"ט א"כ למאי נ"מ דכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. אלא ודאי דנ"מ לענין שאם חשב עליו דלא הוי פיגול וכן אינו חייב כרת ואף דבזבחים קייל"ן כר' יוחנן דמחשבין משתשקע החמה התם משום נותר היא אבל הכא הוא רק משום עשה דואכלת את הבשר בלילה הזה וכן מצאתי בש"א. ואעפ"כ אינו נראה לי דמאי נ"מ ומנין לנו דהתם טעמא משום נותר והכא הוי רק עשה דלמא הכא נמי טעמא דאחר חצות נותר הוא אלא דלא מטי זימניה לשריפה. וכן משמע בפ"ו (דף ע"א) דקאמר התם מי איכא מידי דבשר אפסיל ליה מאורתא ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לר"א בן עזריה דבשר אפסיל ליה מחצות ואימורין עד צפרא. אלמא דהתם נמי טעמא משום נותר הוא אלא דלא אינתק לשריפה:
גם מה שהקשה בט"א דמנ"ל להש"ס דהני תנאי כהני תנאי דלמא פליגי בהא דלר"א דאמר מועד צאתך ממצרים אתה שורף אית ליה דהבערה ללאו יצאת ולפי ריב"א בפ"ק דפסחים דאי הבערה ללאו יצאת אינו אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליו וע"כ מותר לשרוף ביו"ט וע"כ דריש ומועד צאתך ממצרי' אתה שורף ור"י ס"ל דאסור לשרוף ביו"ט משום דס"ל דהבערה לחלק יצאת וע"כ דריש ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים עכ"ד הוא תמוה דהא בפסחים (דף מ"ו) תנן כיצד מפרישין חלה בטומאה ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה אלמא דסבירא ליה דאסור לשרוף קדשים ביו"ט אלמא דס"ל דהבערה לחלק יצאתה]:
ומכל מה שביארתי נתברר דאם מלו תוך שמונה א"צ להטיף ד"ב ולא משום דקיים המצוה אלא משום דדומה לקטן שנולד כשהוא מהול שא"צ להטיף ד"ב. אלא דהתם צריך להטיף ד"ב משום ס' ערלה כבושה והכא דלא שייך ע"כ א"צ הטפת ד"ב ואם הוצרכו למולו תוך ח' מפני הסכנה אין נ"מ בין ישראל לא"י כיון דלא הוי מצוה כלל ואפי' אם נימול בליל ח' נמי א"צ הטפת ד"ב כמו שביררנו דלילה הוי מחוסר זמן והוי כמו שנימול בתוך שמונה
אחר זה מצאתי להדיא בירושלמי (פי"ט דשבת ה"ה) אחזתו חמה ממתינין לו ל' יום מהו להאכילו חלב תרומה מהו לסוכו שמן של תרומה נשמיענה מן הדא כהן ערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן כו' ור' אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן כו' ליל שמיני מה את עביד ליה כמה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל ז' הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן של תרומה עכ"ל הירושלמי וא"כ חזינן דערלה שלא בזמנו לא הוי ערלה וכן מספקא ליה בירושלמי הא דליל שמיני שאסור למולו אם הוא מחוסר זמן ולא הוי ערלות או שהגיע הזמן והוי ערלה אלא שאסור למולו מחמת לילה:
ואע"ג דמסיק דלילה לא הוי מחוסר זמן אעפ"כ א"ש מה שביארתי לעיל דלילה הוי מחוסר זמן ואם מלו בלילה נמי כנימול תוך שמונה וע"כ מייתי במגילה הדרשא דוביום השמיני שהוא על מילה שלא בזמנה משום דפלוגתא היא בש"ס דילן כמו שביארתי לעיל והרמב"ם פסק דלילה מחוסר זמן כמו שביארתי [ואע"ג דקיי"ל דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וא"כ משמע מזה דלילה לא הוי מחוסר זמן כמו דפשיט בירושלמי וכן בש"ס דילן בפ"ק דזבחים (דף רב) ר"פ אמר אפי' תימא מאורתא לילה אינו מחוסר זמן דתני דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר אלמא דלילה לא הוי מחוסר זמן איכא למימר דזהו דוקא לענין שיהא הקדושה נתפסת ולא הוי דיחוי תדע דהא ר"פ אית ליה בפ"ק דמנחות (דף הי) דאפילו ביום הוי מחוסר זמן דפריך התם ר"פ על הא דמשני התם קא סבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום מהא דתניא הקדים דם חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמה כו' ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא אחר ממרס בדמה והדר לקריב והשתא משמע דר"פ גופיה סבר דיש מחוסר זמן לבו ביום וכ"ש בלילה דלא מטא זימניה להקריבו. אלא ודאי דהא דאמרי התם לילה אין מחוסר זמן היינו דהקדושה נתפסת. וכן ביומא (דף כ"ט) קא סבר לילה אין מחוסר זמן אבל לא לדבר אחר. ובאופן זה כתבו התוס' במנחות (דף ה'):
וכן משמע מהכ"מ שהקשה על הרמב"ם (בפ"ו דבכורות ה' י"ד) שכתב הכל נכנסין לדיר להתעשר כו' חוץ מן הכלאים והטריפה והיוצא דופן ומחוסר זמן. וכתב הכ"מ ודע דאמרינן בפ"ק דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבנו עכ"ל. ולכאורה לא קשה מידי דהא אמרינן בס"ק דזבחים (דף י"ב) דלילה אין מחוסר זמן דתני דבי ר' ישמעאל ליל ח' נכנס לדיר להתעשר וא"כ כיון שהרמב"ם פסק דלילה מחוסר זמן א"כ ניחא שפיר מה שלא הביא הא דר' ישמעאל דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר אלא ודאי דב' דברים הן כמו שהוכחתי ואפי' אם נאמר דבחדא מחתא מחתינהו וע"כ לא הביא הרמב"ם הא דר' ישמעאל עכ"פ סבירא ליה להרמב"ם דלילה מחוסר זמן וע"כ אם מלו בלילה הוי נמי כמו שנימול תוך שמונה וא"צ להטיף ד"ב]:
והירושלמי דקאמר מן מם דתני ליל שמיני נכנס לדור להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני הוא משום דסובר דלילה לא הוי מחוסר זמן. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ב דנזיר) לענין אם מיחשב כחדא נזירות כשנולד לו בן דקאמר התם הגט עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן (פי' ואם כן הוי כחדא נזירות) ומשני ראוי הוא לילה הוא שגרמה הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא שבת הוא שגרמה עכ"ל הירושלמי. אבל הרמב"ם שפוסק דלילה הוא מחוסר זמן ע"כ מי שנימול בליל שמיני הוי כמו שנימול בתוך שמונה וא"צ להטיף ד"ב כן נ"ל. [ודע שבמה שביארתי יתבאר הירושלמי אשר הוא תמוה מאד. דאמרינן התם ובספי"ט דשבת) יעקב איש כפר גברייא שאל לר' חגייא מעתה נולד ביה"ש נימול בין השמשות א"ל אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע דלמא הוין יכולין מכוונא עכ"ל הירושלמי. ופי' הקב"ע שקושיתו קאי אנולד ביה"ש של שבת שימול אח"כ בביה"ש של שבת הבאה דממ"נ אם הוא עדיין יום א"כ נולד בשבת העבר ביום ושפיר מחללין שבת ואם נולד בשבת העבר בלילה א"כ הוא עתה לילה ג"כ ויכול למוהלו דהא חול הוא וע"ז השיבו ואילו הוין אנא ואת עלין בחד תרע דלמא הוין יכלין מכוונא פי' דדלמא תחילת שקיעת יממא וסופו לילה. והקשה הק"ע דדלמא לילה הוא ואסור למול אותו דאף מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום ותירץ דס"ל דמתניתין אתי ככ"ע ור' ישמעאל סובר דמילה שלא בזמנה אפילו בלילה. ודברים אלו אין להם שחר כלל דמה תירץ דס"ל מילה שלא בזמנה היא אף בלילה דמ"מ כיון שנולד בשבת העבר בלילה לא מטי זימניה עד למחר דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ומשנה שלימה שנינו בספ"ב דמגילה אין קורין את המגילה ולא מלין כו' עד שתנץ החמה ומפרש בגמ' משום דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו וא"כ איך ימול אותו ביה"ש דילמא הוא לילה וכשנולד היה ג"כ לילה וא"כ אכתי לא מטא זימניה עד למחר שצריך למולו דמילה בזמנה היא ואינה אלא ביום לכ"ע. ואם נפרש דכוונת הירושלמי הוא דמ"מ כשנולד בין השמשות מספיקא ימולו אותו בבין השמשות דדלמא נולד ביום וכשימול אותו בין השמשות הוא גם כן יום וכ"ת דדלמא והוא לילה ע"כ יטיף למחר ד"ב עכ"פ מספיקא צריך למולו ביה"ש לצאת ידי ספק של מילה בזמנה דא"כ מה תירץ אילו הוינא אנא ואת עלין בחד תרע דילמא הוין יכולין מכוונא דמ"מ צריך למולו לצאת ידי ספק של מילה בזמנה אבל לפי מה שביארתי יתיישב שפיר דלדעת הירושלמי דסבירא ליה דלילה לאו מחוסר זמן א"כ מכי מטא ליל שמיני הוי ערל אלא שאין מילה בלילה אבל אם מלו בליל שמיני לפ"ז יש תקנה בהטפת ד"ב דכיון דהוי ערל אלא שנימול שלא כהוגן צריך להטיף ד"ב אבל אם נימול תוך שמונה הוי כמו שלא היה לו ערלה מעולם וא"צ להטיף ד"ב וגם אין לו תקנה בהטפת ד"ב כיון שלא היה ערלה מעולם וכמו שביארתי תחילה באריכות. וע"כ נראה לי דהך דיעקב איש גבריי' דשאל לר' חגייא צריך לגרוס שם בתר דקאמר התם אין ערלה אלא ביום השמיני כו' ובעי ליל שמיני מה את עביד ליה ופשיט ליה ממה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל ז' הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן של תרומה ע"ש וע"ז שאל יעקב איש כפר גבריי' לר' חגייא מעתה כו' (דלפי הגירסא דגריס התם אין לו שייכות למה שבתחילה ואינו מיושב כלל הלשון מעתה. פ"כ מקומו לאח"כ). ושאל לו מעתה פי' דלילה לא הוי מחוסר אמן ואם נימול שלא כהוגן יש לו תקנה דיש עליו דין מילה כיון דהוי ערלה אלא שנימול שלא כהוגן ויש תקנה בהטפת ד"ב וע"כ שאל דמי שנולד ביה"ש יהא נימול ביה"ש פי' אפילו בחול משום דלמא נולד ביום ויהא נימול עתה ג"כ ביום והוי נימול בזמנו ויצא ידי ספק מילה בזמנה וכ"ת דלמא הוי לילה ונולד בלילה וצריך להמתין עד למחר אעפ"כ הוא נימול כהוגן כיון דבלילה יש שם ערלה דלילה לא הוי מחוסר זמן אלא דצריך להמתין עד למחר משום דאין מלין בלילה אעפ"כ ימול אותו משום ס' דמילה בזמנה דיקיים המצוה בזמנו ואפי' אם הוא לילה הרי נימול כהוגן אלא דפסול משום לילה ומילה בזמנה עדיפא טפי. ואפשר דס"ל להירו' כדעת הפוס' דס"ל דאם ניעול כהוגן אלא דמלו בלילה א"צ הטפת ד"ב. וכה"ג אמרי' בירו' (סס"ב דמגילה) לענין עומר מקצירת היום מה את עביד ליה כקצירת הלילה או כבא מן העליה אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פליגי בין ר"א בר"ש ובין רבנן דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה ר"א בר"ש אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה כו' עכ"ל הירושלמי. סי' אם נקצר העומר שלא בזמנו כגון ביום מיבעי ליה להירושלמי אם זהו דומה כמו שלא נקצר כלל כיון שלא נקצר בזמנו בלילה כמו שציותה התורה ע"כ הוא דומה כמו שלא נעבד בו מעשה דקצירה לשם מצוה והוי כבא מן העליה או שאע"פ שלא קצרו בזמנו אעפ"כ לא דמי לבא מן העליה וא"כ לרבנן דקייל"ן כוותייהו דנקצר ביום לא דמי לבא מן העליה דמ"מ אתעביד ביה מעשה דקצירה וא"כ הוא הדין לנמול בלילה דא"צ להטיף ד"ב דמ"מ מלוהו אלא דנימול בלילה ומזה קצת סמך לדעת הפוסקים דנימול בלילה א"צ להטיף ד"ב. ויש לדחות. ועוד דמשום לילה יכול להטיף למחר ד"ב. וזהו דוקא לבתר דפשיט ליה דלילה לא הוי מחוסר זמן דאם לילה הוא מחוסר זמן ולפ"ז הוי כנימול תוך שמונה אם הוא לילה א"כ לא קשה מידי למולו ביה"ש משום דלמא הוא לילה וא"כ הוא נימול תוך שמונה אז אין תקנה בהטפת ד"ב אבל למה שאומר דלילה לא הוי מחוסר זמן ולפ"ז יש לו תקנה בהטפת ד"ב וע"כ הקשה לו ר' יעקב לר' חגיי' דימולו ביה"ש לצאת ידי ספק של מילה בזמנה וע"ז השיבו אילו הוינא אנא ואת עלין בחד תרע דלמא הוינא יכילנא מכוונא פי' דלמא לא יכוון בשעה שהוא נולד אלא דנולד בסוף ביה"ש שהוא לילה וכעת יכוון בתחילת ביה"ש או קודם שהוא עדיין יום ז' וא"כ יהיה נימול תוך שמונה ושוב לא יהי' לו תקנה בהטפת ד"ב וע"כ אי אפשר למולו ביה"ש. ודו"ק היטב] וכל זה הוא לדעת הירושלמי דסבירא ליה דלילה לא הוי מחוסר זמן אבל לדעת הרמב"ם שפוסק דלילה הוא מחוסר זמן א"כ הנימול תוך ליל שמיני הוי כמו שנימול תוך שמונה שאעפ"כ א"צ להטיף ד"ב וכמו שביארתי כן נ"ל: