עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
תשובה
א
רמב"ם פ"ב מה' תשובה ה"ב:
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר בלבו שלא יעשהו עוד וכו' וכן יתנחם על שעבר ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנא' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו. עכ"ל.
מה שפירשו הכ"מ והלח"מ, ד"ויעיד עליו יודע תעלומות" היינו שיקח את הבורא עליו לעד, כענין ואעידה לי את השמים והארץ, ויאמר לפני השם שלא ישוב לזה החטא לעולם, - מצאתי כן מפורש בס' חסידים סי' כ', בהעתיקו את דברי הרמב"ם אלו בשינוי לשון קצת משום תוספת ביאור, כדרכו בכל מקום שמביא דברי הרמב"ם, כתב וז"ל:
ויאמר אני מעיד עלי היודע תעלומות שלא אשוב לזה החטא לעולם שנא' ולא נאמר עוד וגו'. עכ"ל.
ב
ר"ה ד' ט"ז: א"ר כרוספדאי אר"י ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורין וא' של צדיקים גמורין וא' של בינוניים וכו' בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. בפי' רבנו חננאל כאן וברמב"ם פ"ג מהל' תשובה מבואר, ד"זכו" היינו אם עשו תשובה נכתבין לחיים ו"לא זכו" היינו אם לא עשו תשובה. וכן הוא להדיא בירושלמי כאן פ"א ה"ג. ובס' "כוכבי אור" להגאון מוהרי"צ בלזר ז"ל הקשה ע"ז, דהרי בינוני היינו מי שמעשיו שקולין מחצה זכיות ומחצה עונות, וא"כ למה צריך תשובה, הא אפי' בלא תשובה בקל יוכל לזכות בדין, ע"י שיוסיף מצוה א' להכריע כף הזכיות, ונמצא צדיק, שזכויותיו מרובין מעונותיו, ונחתם לחיים:
ותירץ, דכיון דחובת התשובה בימים אלו הוא יותר גדול מבכל השנה, וע"כ העבירה של מניעת התשובה היא כל כך גדולה עד שאין בכמה זכיות שיוסיף להכריע את כף הזכיות נגד העבירה של מניעת התשובה, וכמש"כ הרמב"ם דשיקול זה אינו לפי מנין הזכיות אלא לפי גודלם. יעו"ש, שהאריך בזה בטוב טעם ודעת.
והנה, כעין זה כתב גם הרבנו יונה, הובא בחי' הריטב"א כאן, על הקושיא שהקשו אם לא זכו אמאי נכתבין למיתה והלא רב חסד מטה כלפי חסד, כתב וז"ל:
והר' יונה הוסיף דלהכי לא קאמר חטאו נכתבין למיתה משום דהוי מילתא דהוא ממילא שהרי יוה"כ מצוה מן התורה להתודות ולשוב בתשובה כדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והנה אם עשו מצות עשה זו זכו ונשתכרו ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו. עכ"ל.
ונמצא לפ"ז, דהא דבעינן עשו תשובה, אינה מצד עצמה, אלא מטעם שתתכן הכרעת כף הזכיות על העונות. ולענ"ד, סתימת לשון הירושלמי והרמב"ם לא משמע כן. ועוד, וכי לא יתכן לפעמים שיעשה זכות גדול, כגון הצלת נפשות רבות מישראל וכיו"ב, שודאי יכריע כף הזכיות אף נגד העבירה של מניעת התשובה.
וע"כ נראה לענ"ד פשוט, דהא דבעינן עשו תשובה היינו מצד עצמו. משום דנהי דמועיל כל השנה להכריע כף הזכיות אף אי מתחילת השנה הי' רשע שעונותיו מרובין, היינו דוקא עד התביעה של יום הדין, אבל בר"ה, שכבר שקלו עונותיו ונמצא בינוני שאינו צדיק, שכבר נעשית עליו תביעה על שלא נמצא צדיק בר"ה, מה יועיל מה שאח"כ יכריע עצמו את כף הזכיות להיות צדיק, מ"מ הרי התביעה עליו עדיין קיימת, למה לא הי' צדיק בזמן הקודם עד ר"ה, ותביעה זו לא יכולה להתבטל אלא ע"י תשובה שלמה. כללו של דבר, דשיקול עונות אינו אלא בר"ה, והכרעת כף הזכיות אינה מועלת אלא עד זמן שיקול העונות ולא אח"כ.
ג
ר"ה ד' י"ז: ויעבור ה' על פניו ויקרא אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה א"ל כ"ז שישראל חוטאין לפני יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם אר"י ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם.
עיין בתוס', מחלוקת בחשבון הי"ג מדות איך הם:
דעת ר"ת, דב' שמות הראשונים הם ב' מדות, כדאמרינן הכא:
אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב:
ודעת רבנו נסים במגילת סתרים, דשם הראשון אינו מן החשבון, משום דהוא שייך למעלה למלת ויקרא, וה"ק קרא:
ויקרא ה' את הי"ג מדות. כן כתב הרא"ש כאן בטעמו של רבנו ניסים וכן הוא גם באבן-עזרא על התורה בשם הגאון. וכ"ז ניחא לפי דברי הגמ' דידן, דה' הוא שנתעטף כש"ץ וקרא את הי"ג מדות. אך בתרגום ירושלמי על התורה מבואר, שמשה קרא את הי"ג מדות, ולפ"ז ע"כ שגם השם הראשון הוא מכלל הי"ג מדות. אך בתוס' כאן כתבו טעם אחר בדברי רבנו נסים, וזה שפיר יתכן גם לפי התרגום ירושלמי.
אך בעיקר המספר של י"ג מדות, מצאתי במדרש- תהלים מזמור צ"ג פלוגתא בזה, אם הם י"ג מדות או פחות, וז"ל:
א"ר סימון י"ג מדות בהקב"ה שנא' ה' ה' רחום וחנון רב אמר י"א ורבנן אמרי עשר. ע"כ. וטעם פלוגתתם נראה, דרב סבר דנושא עון ופשע וחטאה הם כולם מדה אחת, שכל מיני חטאים הוא נושא, ולפיכך הוי י"א מדות:
ורבנן דסברי דהוו עשר מדות, אפשר דסברי דגם השם הראשון אינו מדה, כדעת רבנו נסים, או כמש"כ בהגה"ה שבתוס', דב' השמות הם מדה אחת כיון דשניהם של רחמים, וע"כ חסר להו ג' מדות, ולפיכך סברי דהוו עשר.