אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

תפלה · ו

ה

מרגלא בפומא דרבנן, דהא דמצרפין מיעוט שכבר התפללו למנין עשרה לא מהני זה אלא לענין דבר שבקדושה, כגון לומר קדיש וקדושה, אבל לא מיקרי עי"ז תפלת הצבור אלא דוקא בעשרה מתפללין. וכן כתב בס' "יד אליהו" להגר"א מקליש ז"ל, דלתפלת הצבור לא מהני שום צירוף. ונתתי לבי לברר הדבר למצוא מקור לזה.

ואחר העיון נראה לענ"ד שאינו כן. דהרי התוס' בברכות ד' מ"ח כתבו בשם ר"ת, דקטן המוטל בעריסה מצטרף לעשרה לתפלה, מהא דריב"ל דסבר דמצטרף לזימון בעשרה, דהלכתא כוותי', וה"ה לתפלה. וגם הבעל המאור כתב כן, אלא שהקיל יותר וכתב שגם ד' קטנים מצטרפין לעשרה לתפלה, כיון דאיכא רובא גדולים ובני חיובא סגי בהכי. ובשטמ"ק שם כתב, דבעינן רובא דמינכר ודוקא ג' קטנים מצטרפין לתפלה. הרי דכל הנך רבוותא סברי דקטן מצטרף לעשרה לתפלה, ומשמע דהיינו לתפלה בצבור, דאי דוקא לומר קדושה הי' להם לפרש. הרי להדיא דאף שהקטן הוא מוטל בעריסה ואינו מתפלל אפ"ה מקרי תפלת צבור אף שאין כאן עשרה מתפללין. וכן האגור בשם מהרי"ל, הובא בב"י סי' נ"ה, כתב, דישן מצטרף לעשרה לתפלה, ומשמע דגם לתפלה בצבור מצטרף, יעו"ש. שוב ראיתי במג"א סי' ס"ט שכתב, לענין פורס על שמע לומר קדיש וקדושה, דאם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם, כיון דעיקר הכוונה משום קדושה א"כ ל"ל להתפלל תרי זימני. משמע דאם איכא ששה שלא התפללו עדיין, יתפללו בתחילה בלחש משום תפלה בצבור. וכן כתב בס' מ"ב דרוב מנין הוי כצבור גמור ומקרי תפלה בצבור. הרי נתבאר דאין חילוק בין דבר שבקדושה לבין תפלה בצבור.

אך בעיקר הדבר, אם מהני שום צירוף לעשרה לדין דבר שבקדושה או דבעינן דוקא עשרה שומעין או עונים, איכא בזה פלוגתא בין הראשונים. דמהרמב"ם פ"ח מתפלה ה"ד משמע, דבעינן דוקא עשרה שומעין, שהרי כתב שם וז"ל:

"כיצד היא תפלת הצבור אחד אומר בקול רם והכל שומעין ואין עושין כן בפחות מעשרה וכו'", משמע דבעינן דוקא עשרה שומעין. ואף שכתב שם דגם מיעוט שכבר התפללו מצטרפין, זהו דוקא לענין חיובא להתפלל, דרובא ככולא, אבל לענין מעשה התפלה בעינן שכל העשרה ישמעו. וגם הרא"ש בתשובה, הובא בטור סי' קכ"ד, כתב, דאם אין ט' מכוונים לחזרת הש"ץ קרוב בעיני להיות ברכה לבטלה, כי לא נתקנה חזרת הש"ץ אלא בעשרה. וכן פסק בשו"ע שם. הרי דלא מהני שום צירוף, אלא בעינן ט' שומעין, ועם הש"ץ הוי עשרה. גם האגודה, הובא במג"א סי' נ"ז, כתב לענין עניית ברכו, דאם אין שם עשרה בלא הש"ץ, אם לא ענה עמהם הש"ץ ברכו לא יצא יד"ח. וכוונתו, דהוא סבר כדעת המהר"ם מרוטנבורג, הובא בטור שם, דמעיקר הדין אין הש"ץ צריך לחזור ולומר ברכו עם הקהל, אך אם אין שם עשרה בלי הש"ץ אז אם לא יענה עמהם לא יצאו יד"ח, משום דלצירוף עשרה בעינן דוקא עשרה עונין ובס' מ"ב שם נדחק בכוונת דבריו].

אך ה"הגהות מיימון" פ"ח מתפלה חידש בשם הר"ם, דאם אחד עומד באמצע התפלה ואינו יכול לענות, דאפ"ה מצטרף לעשרה לדבר שבקדושה. וראייתו מהא דריב"ל סבר דתינוק המוטל בעריסה מצטרף אף שאינו עונה עמהם, ואפי' מאן דפליג עלי' אינו אלא משום דקטן לאו בר חיובא ולאו בר קדושה הוא ולא שריא עלי' שכינה אלא בעשרה גדולים. וכן האגור בשם המהרי"ל כתב דישן מצטרף. וכן פסק בשו"ע כדבריהם בסי' נ"ה. ואף שבסי' קכ"ד הביא להלכה דברי הרא"ש הנ"ל, דבחזרת הש"ץ אם אין ט' מכוונים קרוב להיות ברכה לבטלה, אינו אלא לרווחא דמילתא, לצאת לכתחילה דעת הרא"ש, אבל לעיקר הדין נקטינן כדעת ה"הגהות מיימון" והמהרי"ל דלא בעינן עשרה עונין או שומעין.

אבל נראה, דדוקא אחד ישן או אינו עונה הוא דמצטרף לעשרה, אבל יותר מאחד לא, כיון דעיקר הראי' היא מריב"ל דתינוק המוטל בעריסה מצטרף, וא"כ הרי לא מצינו אלא שאחד מצטרף, אבל אין לומר סברות שלאו דוקא אחד, כיון שאין שום מקור לזה. וחילוק גדול יש לחלק בין אחד ליותר מאחד, וכדבעי למימר בגמ' דתשעה וארון ט' ושבת מצטרפין, או ט' נראין כעשרה מצטרפין. ודלא כדעת מקצת האחרונים שפסקו דגם ד' עומדין באמצע התפלה ואין יכולין לענות דמצטרפין. והבעל המאור שכתב דגם ד' תינוקות מצטרפין הוא דעת יחיד בזה. והמג"א הנ"ל שכתב לענין פורס על שמע דבדאיכא ו' שלא התפללו יתפללו בתחילה בלחש משום תפלה בצבור, אינו אלא כדי לצאת דעת הבעל המאור ולחומרא, אבל להלכה נקטינן דבעינן ט' מתפללים ואחד מצטרף אפי' אינו שומע. כן נראה לענ"ד.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה