עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ראייה · א
ריש חגיגה:
הכל לאתויי מאי וכו' לאתויי היגר ביום ראשון ונתפשט בשני הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון הן מאי איכא למימר.
והקשה ה,טורי אבן", דמכאן קשה על הרמב"ם, שכתב ריש הל' חגיגה וז"ל:
הראייה האמורה בתורה שיראה פניו בעזרה ביו"ט א' של חג ויביא עמו קרבן עולה כו' ומי שבא לעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא דיו שלא קיים עשה אלא עבר על ל"ת, עכ"ל, משמע מדבריו, דמצות ראיית פנים אינו אלא ביום א' לחוד ואין לה תשלומין כל ז', וכן משמע ג"כ ממה שכתב שם בהלכה הסמוכה וז"ל: ומי שלא הקריב ביו"ט הראשון עולת ראייתו וכו' ה"ז מקריב בשאר ימות הרגל, עכ"ל, משמע דוקא דעל הקרבן יש תשלומין אבל לא על מצות ראיית פנים, ונמצא לפ"ז דלא משכחת לה תשלומין להקרבן אלא א"כ ראה פניו בעזרה בראשון, דהא החיוב קרבן תלוי במצות ראיית פנים, וא"כ קשה, דאיך קאמר הכא דחיגר בראשון ונתפשט בשני דחייב למ"ד תשלומין זל"ז, הא כיון דהיה פטור בראשון א"כ לא קיים מצות ראיית פנים ולא נתחייב כלל בקרבן וא"כ למה חייב בשני, הא על ראיית פנים ליכא תשלומין, וכיון דלא ראה פנים בעזרה אין כאן כלל חיוב קרבן. והוכיח מזה הטו"א דלא כהרמב"ם הנ"ל,
ולענ"ד נראה, דבאמת זה גופא תלוי בפלוגתא אי כולן תשלומין דראשון או תשלומין זל"ז דלמ"ד תשלומי ראשון הן, ע"כ עיקר המצוה היא רק בראשון ולא מהני תשלומין על מצות ראיית פנים:
אבל למ"ד תשלומין זל"ז וכל יום מימות הרגל הוא חיוב בפני עצמו, אליביה שפיר מהני תשלומין גם על מצות ראיית פנים. וע"כ, הרמב"ם שפסק להדיא דתשלומי ראשון הן, ע"כ סובר דאין תשלומין על ראיית פנים:
אבל הגמ' הרי אזלא אליבא דמ"ד דכולן תשלומין זל"ז, וע"כ לדידי' שפיר מהני תשלומין גם לראיית פנים, ואם חיגר בראשון ונתפשט בשני חייב.