אור ברסלב

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ראייה

לולב

א

ריש חגיגה:

הכל לאתויי מאי וכו' לאתויי היגר ביום ראשון ונתפשט בשני הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון הן מאי איכא למימר.

והקשה ה,טורי אבן", דמכאן קשה על הרמב"ם, שכתב ריש הל' חגיגה וז"ל:

הראייה האמורה בתורה שיראה פניו בעזרה ביו"ט א' של חג ויביא עמו קרבן עולה כו' ומי שבא לעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא דיו שלא קיים עשה אלא עבר על ל"ת, עכ"ל, משמע מדבריו, דמצות ראיית פנים אינו אלא ביום א' לחוד ואין לה תשלומין כל ז', וכן משמע ג"כ ממה שכתב שם בהלכה הסמוכה וז"ל: ומי שלא הקריב ביו"ט הראשון עולת ראייתו וכו' ה"ז מקריב בשאר ימות הרגל, עכ"ל, משמע דוקא דעל הקרבן יש תשלומין אבל לא על מצות ראיית פנים, ונמצא לפ"ז דלא משכחת לה תשלומין להקרבן אלא א"כ ראה פניו בעזרה בראשון, דהא החיוב קרבן תלוי במצות ראיית פנים, וא"כ קשה, דאיך קאמר הכא דחיגר בראשון ונתפשט בשני דחייב למ"ד תשלומין זל"ז, הא כיון דהיה פטור בראשון א"כ לא קיים מצות ראיית פנים ולא נתחייב כלל בקרבן וא"כ למה חייב בשני, הא על ראיית פנים ליכא תשלומין, וכיון דלא ראה פנים בעזרה אין כאן כלל חיוב קרבן. והוכיח מזה הטו"א דלא כהרמב"ם הנ"ל,

ולענ"ד נראה, דבאמת זה גופא תלוי בפלוגתא אי כולן תשלומין דראשון או תשלומין זל"ז דלמ"ד תשלומי ראשון הן, ע"כ עיקר המצוה היא רק בראשון ולא מהני תשלומין על מצות ראיית פנים:

אבל למ"ד תשלומין זל"ז וכל יום מימות הרגל הוא חיוב בפני עצמו, אליביה שפיר מהני תשלומין גם על מצות ראיית פנים. וע"כ, הרמב"ם שפסק להדיא דתשלומי ראשון הן, ע"כ סובר דאין תשלומין על ראיית פנים:

אבל הגמ' הרי אזלא אליבא דמ"ד דכולן תשלומין זל"ז, וע"כ לדידי' שפיר מהני תשלומין גם לראיית פנים, ואם חיגר בראשון ונתפשט בשני חייב.

ב

חגיגה ד' ב': קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שו"ק דלאו בני דעה נינהו וכו' שו"ק פטור אף מן השמחה הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה.

הנה מבואר, דהא דשוטה וקטן פטורים מן הראייה והשמחה, הוא משום דפטורים הם מכל מצות האמורות בתורה. אכן בירושלמי חגיגה פ"א ה"א איתא טעם אחר, וז"ל: שוטה א"ר אלעזר אתה הראית לדעת. עכ"ל.

ונראה דהירושלמי לשיטתו אזיל. דהא איתא בירושלמי בריש פרקין, על מתני':

הכל חייבין בראייה חוץ מחשו"ק, וקאמר:

במד"א בראיית קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבין אפי' טף דילפינן מהקהל, ולפ"ז, אי לאו מיעוטא דאתה הראית לדעת הו"א דאפי' שוטה חייב בראיית פנים כמו טף, ולפיכך איצטריך למעט אותו אפי' מראיית פנים. אבל הש"ס דידן, דפליג על הירושלמי הנ"ל, כמו שהוכיחו התוס' בריש פרקין, ע"כ לא צריך שום מיעוט לשוטה.

ג

חגיגה ד' ד': ת"ר זכורך להוציא טומטום וכו' טומטום ספיקא הוא מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ. הרמב"ם השמיט האוקימתא זו כשביציו מבחוץ. ולכאורה צ"ע למה.

ונראה לתרץ, עפ"מ שהקשה הטו"א על קושית הגמ':

"מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא", הא נפ"מ טובא בזה, אם נקרע הטומטום ביום ב' ונמצא זכר ולמ"ד כולן תשלומי ראשון דאי לא חזי בא' לא חזי בב', דאי היה טומטום פטור מטעם ספיקא, השתא דנקרע ונמצא זכר איגלאי מילתא למפרע דזכר הי' בראשון והוי חזי בראשון וחייב, אבל השתא דמיעטו קרא הו"ל כשאר פטורי ראייה ודאין כ"ז שלא נקרע, וכיון דלא חזי בא' לא חזי בב'. עיי"ש. ונראה דע"כ צ"ל דאותה סוגיא אזלא אליבא דמ"ד דכולן תשלומין זל"ז, אבל למ"ד דתשלומי ראשון הן אין צריך כלל לאוקמי כשביציו מבחוץ, דבלא זה ניחא שפיר כנ"ל. וכיון שהרמב"ם פסק כמ"ד דתשלומי ראשון הן, ע"כ שפיר השמיט אותה אוקימתא דאביי כשביציו מבחוץ.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה